פסקי דין על יעקב סיטבון | פסקי דין על אהרן חכמון | פסקי דין על דוד חכמון | פסקי דין על שלום בן גור | פסקי דין על פנינה בן גור |

2704/03 א     07/06/2006




א 2704/03 יעקב סיטבון נ' אהרן חכמון, דוד חכמון, שלום בן גור, פנינה בן גור




1
בתי המשפט
א 002704/03
בית משפט השלום הרצליה
07/06/2006
תאריך:
כב' השופט צבי דותן

בפני
:

יעקב סיטבון

בעניין:
התובע
עו"ד גבריאל רובנבך

ע"י ב"כ
נגד
1. אהרן חכמון

2. דוד חכמון

3. שלום בן גור

4. פנינה בן גור


הנתבעים
עו"ד רוני שמואל
- נת' 1, 2
עו"ד נחום סולן
- נת' 3, 4
ע"י ב"כ
פסק דין
1. 1. בין התובע (להלן - סיטבון) והנתבעים 3, 4 (להלן - בן גור) היתה שותפות רשומה בשם "שוק רמלה-לוד חברה לשווקים וירידים בישראל". השותפות נתקיימה תקופה קצרה ביותר, מיום 6/9/93 ועד יום 11/4/94. לצורך ניהול עסקי השותפות שכרו השותפים מאת הנתבעים 1, 2 (להלן - חכמון) נכס באזור התעשיה בנתניה. הנכס כולל מבנה ומגרש. השכירות היתה אמורה, עפ"י חוזה השכירות, להסתיים ביום 16/8/94. ביום 25/4/94 נחתם בין חכמון לבין סיטבון ובן גור הסכם לביטול הסכם השכירות (להלן -הסכם הביטול). בהסכם הביטול נקבע כי השכירות באה בזאת לקיצה. כן נקבע כי כל אחד מן השותפים (סיטבון ובן גור) ישלם לחכמון, בגין דמי שכירות עבור תקופת השימוש, סך של 25,000₪ בצירוף מע"מ, בתשלומים כפי שנקבעו בהסכם. הסעיף הרלוונטי לענייננו בהסכם הביטול הוא סעיף 3, הקובע:
"השוכר יהיה אחראי לתשלום ארנונה עירונית, חשמל, ומים, מיום תחילת חוזה השכירות (10/8/93) ועד ליום 17/4/94. ממועד זה האחריות הינה על המשכיר".

כחודש ימים לאחר מכן, ב- 20/5/94, נחתם בין סיטבון לבין בן גור הסכם לפירוק השותפות, החל מתאריך 11/4/94.
המחלוקת בתיק זה נוגעת לחובות ארנונה לעיריית נתניה שנותרו בגין הנכס ושולמו על ידי התובע, שעה שלטענתו הנתבעים או מי מהם צריכים לשאת בחובות אלה.

2. 2. תחילה יש להוציא ממסגרת הדיון את התקופות שאינן כבר במחלוקת היום.
ביחס לתקופה עד יום 17/4/94 - אין מחלוקת כי חוב הארנונה והמים חל על סיטבון ועל בן גור, בחלקים שווים ביניהם.
סכום הקרן של החוב בגין תקופה זו (פרו' עמ' 43 ש' 1) הוא 32,374₪ (נספח ה2 לתצהיר התובע). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום - 37,022₪. על בן גור לשלם מחצית מסכום זה, היינו, סך 18,511₪.

ביחס לתקופה מיום 17/4/97 ואילך - אין מחלוקת כי חוב הארנונה והמים חל על חכמון.

3. 3. המחלוקת היא למעשה ולאמיתו של דבר רק בין סיטבון לבין חכמון, והיא מתייחסת רק לתקופה 18/4/94 - 16/4/97.
לטעמי, ניתן לצמצם את המחלוקת עוד יותר ולקבוע כי החל מיום 1/6/96, חיוב הארנונה והמים (ביחסים בין בעלי הדין לבין עצמם. לא במישור היחסים מול העירייה) חל בבירור על חכמון (פרו' עמ' 43 ש' 20), כך שהמחלוקת מצטמצמת לתקופה 18/4/94 - 31/5/96.

4. 4. גדר המחלוקת ביחס לתקופה זו היא, שבעוד שסיטבון טוען כי בתקופה זו חל חיוב הארנונה על חכמון, ועליו בלבד, מכוח הוראה מפורשת בכתב, בהסכם הביטול, הרי חכמון טוען כי סיטבון (אחרי היפרדותו מבן גור) המשיך להחזיק במקום בשכירות ולנהל בו את עיסקו (עובדה זו אינה במחלוקת), וכי הוסכם ביניהם בעל פה שסיטבון ימשיך לשאת בתשלומי הארנונה כל עוד הינו מחזיק בנכס. זו למעשה המחלוקת היחידה הטעונה הכרעה בתיק זה.

5. 5. אומר כבר עתה, כי נראית לי גירסת סיטבון מגירסת חכמון. זאת מהטעמים שיפורטו להלן.

ראש לכל, בהסכם הביטול נקבע בצורה המפורשת והברורה ביותר, ובכתב, כי מתאריך 17/4/94 ואילך, האחריות לתשלום הארנונה, החשמל והמים חלה על המשכיר, חכמון. טענתם של חכמון נסמכת כל כולה אך על עדותם בע"פ כי הוסכם (בע"פ) אחרת מכפי שנכתב, ללא כל ראיה התומכת בגירסה זו. ויצוין כי ההסכמה על כך שסיטבון ממשיך את השכירות לבדו הושגה ממש בו בזמן שנחתם הסכם הביטול (עמ' 32 ש' 23-25). כיצד ייתכן הדבר, שהצדדים מסכמים ביניהם על ביטול הסכם השכירות המקורי, ועל שכירות חדשה, עם סיטבון לבדו, תוך שהוא מתחייב לשאת בתשלומי הארנונה, ובאותה עת ממש כותבים אחרת בהסכם? ומדוע הן הסכם השכירות והן הסכם הביטול נעשו בכתב, ובאמצעות עו"ד, ודווקא ההסכמה עם סיטבון על המשך שכירותו תוך שהוא נושא בחיובי הארנונה, דווקא הסכמה זו - אשר נוגדת חזיתית את שנקבע ונכתב בהסכם שאך זה עתה נחתם - דווקא היא משום מה לא הועלתה על הכתב? היכול להיות ספק כי אילו באמת הושגה הסכמה כזאת בע"פ, היו חכמון דואגים לעגן אותה בכתובים?

6. 6. ציינתי כי גירסת חכמון נסמכת אך על טענתם בע"פ (הנוגדת מסמך בכתב) ללא כל תימוכין. וכאן יש להוסיף כי עדויותיהם של חכמון אינן מצטיינות יתר על המידה באמינותן ומוצקותן. בפיסקאות הבאות אביא מספר דוגמאות לכך.

7. 7. אהרן חכמון
מעיד: "את התשלומים הוא שילם לאחי דוד. את העניינים האלה זה היה עם דוד. אני לא יודע אם הוא שילם, זה דוד טיפל בזה... העניינים האלה נעשו עם דוד, לא איתי" (עמ' 21 ש' 4-8). "כל התשלומים והכספים נעשו עם דוד אח שלי לא אני התעסקתי בזה" (עמ' 22 ש' 23). "רוב העסקים של התשלומים נעשו עם דוד. אני באמת לא יודע. רוב ההסכמים האלה נעשו עם דוד, והוא טיפל בדברים האלה" (עמ' 25 ש' 8-9).
ואילו אחיו, דוד חכמון
, מעיד היפוכו של דבר: "ש. אני אומר לך שהם שילמו לעו"ד שמואל. ת. אני לא זוכר. אחי טיפל בכל העניינים האלה" (עמ' 26 ש' 18-19). "אחי מתעסק בכל. הוא עושה חוזים, הוא בעל הבית. גביית הכסף זה פעם הוא, פעם אני" (עמ' 27 ש' 24-25). "את חשבון החשמל... מי שילם - אחי היה מטפל בעניינים האלה" (עמ' 27 ש' 27-28).
היפוך הגירסאות בין שני האחים הוא בולט ומזדקר לעין, וכל המוסיף גורע.

8. 8. אהרן העיד שבתקופה שלאחר פירוק השותפות, התקופה שבה סיטבון המשיך השכירות לבדו, דמי השכירות היו 2,000$ לחודש (עמ' 21 ש' 3), בעוד שדוד אחיו העיד כי דמי השכירות בתקופה זו היו בערך 4,000$ לחודש (עמ' 26 ש' 24).

9. 9. שני האחים טוענים בתצהיריהם (סע' 8) כי התחייבותם לשאת בתשלומי הארנונה, מיום 17/4/94 ואילך, היתה מותנית בכך שסיטבון ובן גור יעמדו בתשלום שהתחייבו עליו בהסכם הביטול (25,000₪ בצירוף מע"מ, לכל אחד מהם). דא עקא, עיון בהסכם הביטול מלמד בבירור, שאין בו כל התניה, או קישור, או זיקה כלשהי, בין התחייבותם של סיטבון ובן גור לשלם כל אחד מהם סך 25,000₪, לבין התחייבותו של חכמון לשלם את תשלומי הארנונה. מדובר בחיובים עצמאיים ונפרדים לחלוטין, לא בחיובים מותנים, או שלובים.
10. 10. דוד חכמון
בתצהירו (סעיף 8) גורס: התחייבתי לשלם הארנונה בתנאי שסיטבון ובן גור ישלמו כל אחד מהם את ה-25,000 ₪ שהתחייבו לשלם.
ואילו בחקירתו: ויתרתי לסיטבון על החוב של 25,000₪, בתנאי שהוא ישלם את הארנונה (עמ' 28 ש' 8-9, ש' 16-17).
זוהי גירסה חדשה לחלוטין, שלא הועלתה עד הנה, והיא שונה מן הגירסה שבתצהיר.
11. 11. לא לגמרי ברור מה היחס בין האמור בסעיף 8 לבין האמור בסעיף 9 לתצהירי חכמון.
לפי סעיף 8 - אם מתקיים התנאי, הארנונה חלה על חכמון.
לפי סעיף 9 - הארנונה בכל מקרה ובכל מצב חלה על סיטבון.
מה האמת?

12. 12. הבאתי מספר דוגמאות, המצביעות על כך שעדויותיהם של האחים חכמון, לפחות בנקודות מסוימות, הן פרובלמטיות ולא אמינות. אינני רואה כל סיבה להעדיף את גירסתם בשאלה השנויה במחלוקת בתיק זה, גירסה שאינה נתמכת במאומה, ואשר נוגדת את ההסכם בכתב, על פני גירסת התובע, שהיתה מהימנה בעיניי, ולא נסתרה בכל דרך.

13. 13. בא כוחם של חכמון מעלה בסיכומיו מספר טענות בכדי לשכנע כי אכן הוסכם שסיטבון ישא בתשלומי הארנונה. הצד השווה בכל הטענות הללו הוא, שסיטבון עצמו (כך לפי הטענה) לא ראה עצמו פטור מתשלומי הארנונה, אלא רק ניסה להפחיתם, בדרך של מו"מ עם העירייה.

אינני מקבל טענה זו. יש לזכור כי סיטבון המשיך להחזיק בנכס. משמעות הדבר: לא ניתן היה ולא צריך היה למסור לעירייה הודעה על חדילת החזקה, שהרי החזקה (אז) עדיין בידיו. כפי הנראה הובהר או היה ברור לסיטבון, שכל עוד הוא מופיע כ"מחזיק" וכל עוד לא נמסרה הודעה לעירייה על שינוי שם המחזיק, החיוב - מבחינת העירייה - חל עליו. אמנם, עפ"י ההסכם בינו לבין חכמון, המצב שונה, אך זהו הסכם פנימי ביניהם, ואינו נוגע למישור היחסים כלפי העירייה. לכן, כל הטענות מסוג: כיצד ייתכן שסיטבון לא פנה לעירייה בטענה שהחוב אינו שלו וכו', לאו טענות הן. היה ברור לו, שאין כל טעם לפנות לעירייה בטענות מסוג זה.
מצד שני, לא נכון לאמר שהוא ישב באפס מעשה. כאמור לעיל, טענתו איננה כלפי העירייה, אלא כלפי חכמון. ולחכמון (לפי עדותו) הוא אכן פנה, פעמים רבות, והלה אף הבטיח לו כי הענין יטופל ויסודר.
14. 14. יש גם "רציונאל" בכך, שבתקופת השכירות של השותפות, נשאה השותפות בארנונה, בעוד שבתקופת השכירות של סיטבון לבדו, הוסכם כי הארנונה אינה חלה עליו. מבחינת העירייה, מדובר בנכס אחד, וכל עוד הוא רשום ע"ש סיטבון כמחזיק, הוא החייב כלפיה, ללא עוררין. אולם ביחסים בין הצדדים לבין עצמם אין להתעלם מכך שהנכס כולל מבנה, ומגרש. על המבנה - חלה ארנונה. על המגרש - אין חיוב בארנונה (עמ' 43 ש' 16). בתקופת השכירות של השותפות, עשתה השותפות שימוש, גם אם מינימלי, במבנה (עמ' 11 ש' 4-5, עמ' 17 ש' 17-18). לעומת זאת, בתקופה בה החזיק סיטבון בנכס לבדו, הוא לא עשה במבנה שימוש כלשהו. הוא כלל לא נכנס למבנה, ואף לא היו לו מפתחות המבנה. הוא השתמש, בתקופה זו, אך ורק במגרש (עמ' 17 ש' 19-21, עמ' 12 ש' 24-28). הוא שאמרתי, יש הגיון מסוים בכך שבתקופה הקודמת נשאה השותפות בחיובי הארנונה (הארנונה חלה, כאמור, רק על המבנה), בעוד שבתקופתו של סיטבון (שאפילו מפתחות המבנה לא היו בידיו) הופטר הוא (ביחסים בינו לבין חכמון) מתשלום הארנונה בגין המבנה.

15. 15. סיכומו של דבר, דעתי היא כי ביחס לתקופה מיום 18/4/94 ואילך, חוב הארנונה והמים מוטל על חכמון בלבד.

16. 16. סה"כ סכומי הקרן של החוב, ששולמו על ידי סיטבון לעירייה, מסתכמים בסך 50,627₪ (עמ' 37 ש' 2). מתוך הסכום הנ"ל, סך קרן של 32,374₪ "שייך" לתקופת השותפות. היתרה - 18,253₪, "שייכת" לחכמון. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום - 21,665₪.

17. 17. לסיכום, אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבעים 1, 2 (חכמון) לשלם לתובע סך של 21,665₪.
את הנתבעים 3, 4 (בן גור) אני מחייב לשלם לתובע סך של 18,511₪.
סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

18. 18. אינני נעתר לבקשת בא כוחם של בן גור שלא לחייבם בשכ"ט עו"ד. נכון שהתובע הכיר בסופו של דבר בצידקת טענותיהם, אולם גם הם מודים ומכירים בסכום חוב שאיננו ומעולם לא היה שנוי במחלוקת, ובכל זאת, לא שילמו את הסכום שאינו במחלוקת, עד לרגע זה.

19. 19. הנתבעים 1, 2 (חכמון) ישאו בהוצאות המשפט של התובע וכן, בנוסף, בשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ בצירוף מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על ההוצאות - מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד - מהיום, ועד התשלום בפועל. הנתבעים 3, 4 (בן גור) ישאו בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום יא' בסיון התשס"ו, (7 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק

פסק דין
זה לצדדים באמצעות הדואר.

צבי דותן
, שופט








א בית משפט שלום 2704/03 יעקב סיטבון נ' אהרן חכמון, דוד חכמון, שלום בן גור, פנינה בן גור (פורסם ב-ֽ 07/06/2006)