פסקי דין על אייל רייף | פסקי דין על יזהר שלמון

40952/05 א     14/06/2006




א 40952/05 אייל רייף נ' יזהר שלמון




1
בתי המשפט
א 040952/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
14/06/2006
תאריך:
שופטת: אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

אייל רייף

בעניין:
התובע
עו"ד רייף אייל

ע"י ב"כ
נ ג ד
יזהר שלמון
הנתבע
עו"ד שרון לוין

ע"י ב"כ
פסק דין
1. התובע עו"ד במקצועו עותר לחייב את הנתבע לשלם לו סך 6,000 ₪ בגין שירותים שנתן לו בהתאם לבקשתו.

לטענתו, הנתבע הינו מארגן מסיבות וביקש את שירותיו להתייצב במסיבה באזור נידח בחולות ראשון לציון, בין השעות 23.00 ועד לשעה 0.6:30 בבוקר, כדי לתת לו הגנה משפטית עבור מסיבה שנערכה במקום.
תפקיד התובע היה למנוע מהמשטרה לסגור את המסיבה, באמצעות הכלים המשפטיים העומדים לרשותו. בתמורה לכך התחייב הנתבע לשלם לו 3,000 ₪ בסיום האירוע. עוד נקבע כי אם התשלום לא יעשה בסיום האירוע, יעמוד שכר הטרחה על סך 6,000 ₪.

2. לטענת התובע, הוא ביצע מלאכתו נאמנה בכל השעות שנתבקש, אך הנתבע נמנע מלשלם את שכר טרחתו, ללא כל הסבר מניח את הדעת והנתבע הפר את התחייבותו לתשלום שכר הטרחה.

לטענתו, הוא זכאי לתשלום מלוא החוב לאור העובדה שסיפק לנתבע שירות משפטי, מכוח הסכם מפורש ו/או מכללא ו/או מכוח הוראות הדין, ו/או מכוח דיני עשיית דיני עושר ולא במשפט.

3. לגרסת התובע, בעבר הוא כבר נתן שירותים משפטיים לנתבע, במסיבה אחרת, אשר התקיימה בחווה באזור קרית מלאכי, עת הנתבע הציג עצמו כבעלים וכשותף עם אדם בשם יריב בהפקת אותה מסיבה.
לטענתו, הנתבע הוא שניהל עימו את המו"מ למתן השירותים המשפטיים, שכר אותו והיה אחראי על ההפקה ועל העברת הכספים בתום האירוע.
לגרסתו, מספר ימים אחרי המסיבה הקודמת, הוא הגיע לבית אמו של הנתבע ושם שילם לו הנתבע את שכר טרחתו בשיק מחשבונו הפרטי, מה שמראה שהנתבע אינו עובד שכיר של אותו יריב.

4. לגרסת התובע, במסיבה נשוא תביעה זו, הנתבע עמד בשער הכניסה למסיבה וגבה את תשלום הכניסה. כל הכספים היו אצלו ואצל חברתו, מה שמוביל למסקנה שלא היה שכיר של יריב.
המסיבה נסגרה בשעה 04:00 בבוקר על ידי המשטרה, מאחר ונערכה בצמוד לאזור מגורים וגרמה לרעש סביבתי כבד. בנוסף, נתפסו סמים בהיקף נרחב והתובע, למרות דרישות המשטרה, לא הסגיר את הנתבע כבעלים.

5. לטענת הנתבע, הוא אינו מארגן מסיבות ומעולם לא הזמין את התובע כדי שיספק לו שירותים משפטיים במסיבה נשוא התביעה. מי שהזמין את השירותים היה מר יריב ברונשטיין עוסק מורשה (פטור) מס' 37567369 (להלן: "יריב"). יריב היה בעל עסק להפקת אירועים, הוא זה ששוחח עם התובע והזמין את שירותיו וכך עשה גם בפעמים קודמות טרם מסיבה זו. הנתבע עבד כשכיר אצל יריב.

לטענת הנתבע, התובע לא נוקב בכל תאריך של מסיבה ולכן אין באפשרותו לדעת לאיזה מן המסיבות מתכוון הוא. בכל מקרה, התובע - לטענתו, סותר את עצמו כאשר במכתב הדרישה (נספח א' לכתב ההגנה), נדרש הנתבע לשלם סך 3,000 ₪ ובכתב התביעה עלתה גרסה חדשה לפיה, באם התשלום לא יהיה בסיום האירוע יעלה שכר הטרחה ל- 6,000 ₪.

6. באם כוונת התובע למסיבה שנערכה בשלהי קיץ 2004 הרי שזו נסגרה בהוראת המשטרה ב- 4.00 לפנות בוקר. כך שאם לטענת התובע שירותיו נשכרו כדי למנוע את סגירת המסיבה הרי זו נסגרה בפועל על ידי המשטרה, כך שהתובע לא ביצע את מלאכתו על הצד הטוב ביותר ולשביעות הרצון כפי שנדרש.

הנתבע טוען כי אינו אחראי לתשלום שכר התובע ואם בכלל הרי שהאחראי הוא אותו יריב, אשר סיפר לנתבע באחת משיחותיהם, שאינו יכול לשלם לתובע את שכר טרחתו.

לטענת הנתבע, הוא לא הזמין את התובע ליתן שירות משפטי כלשהו ולא נטל כל התחייבות, בע"פ או בכתב, לתשלום שכר הטרחה, אלא יריב אשר היה בעל העסק, כפי שעשה במסיבות קודמות. לאור זאת, אינו יודע מה סוכם בין התובע לבין יריב וכל היכרותו עם התובע היא עקב עבודתו כשכיר אצל יריב. גם שכרו לא שולם לו על ידי יריב עד היום.

7. לגרסת הנתבע, התובע הגיש את התביעה נגדו, מאחר ולטענתו יריב מתחמק מנושיו, לא ניתן לאתרו ואינו עונה לפניותיו הטלפוניות. בהמשך התובע יצר קשר עם יריב והאחרון הסביר לו כי לא יוכל לשלם את שכר טרחתו ומשכך איים כי יתבע את הנתבע.
הנתבע מאשר שבמסגרת תפקידו הוא מכר כרטיסי כניסה למסיבה והכספים הועברו במלואם ליריב בהתאם למספר הכרטיסים שנמכרו.
לטענתו, התובע מעולם לא פנה אליו בדרישות תשלום מכיוון שלא הוא החייב.

8. ככלל, נחה דעתי מגרסת ההגנה.
התובע לא המציא הסכם שכר טרחה וגירסתו לפיה סוכם בינו לבין הנתבע כי שכר הטרחה שישולם יהיה בסך 3,000 ₪, ובלבד שישולם בתום אירוע המסיבה (סעיף 3-4 לכתב התביעה), עומדת בסתירה למכתבו אל הנתבע, ללא תאריך, אשר אין חולק שנשלח זמן רב לאחר אירוע המסיבה (עמ' 9 שורות 9-11 לפרוטוקול), ובו נדרש הנתבע לשלם את הסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד.

חבילת הכרטיסים אשר הוצגה על ידי הנתבע (נ/1) נושאת מספר עוסק מורשה פטור 37567369 אשר לגרסת הנתבע שלא נסתרה, זהו מספר ת.ז. של יריב.

9. אציין כי עולה אי בהירות מתשובת התובע לשאלה: "באה המשטרה אתה אומר להם שאתה עו"ד ומה אתה אמור להגיד להם?
ת. באה המשטרה ורוצה לסגור את האירוע כפי שהיה בקודם, עקב חשד לביצוע עבירות של שימוש בסמים תפקידי כעו"ד לדאוג שהמשטרה תתפוס את האשמים בעבירות קרי, אלה שצורכים סמים ולא תעניש את בעלי האירוע ותסגור להם את המסיבה. אלא תטפל בעניין נקודתית נגד פורעי החוק".
ש. אתה רואה אנשים משתמשים בסמים ואתה אומר למשטרה מי מעשן?
ת. ממש לא. אני עומד בכניסה יחד עם הנתבע צמוד אליו וכאשר כמו במקרה הקודם הגיעה המשטרה, הצגתי רישיון עו"ד, התלוויתי למשטרה על פי בקשתה ורק כשהגיעו לאירוע בשטח המשטרה עשתה על ידי אנשים סמויים תפיסות של מי שעישן סמים כאשר אני פונה במשור המשפטי ועותר שלא יסגרו את המסיבה. במסיבה הקודמת הצלחתי להעניש את העבריינים ולא לסגור את המסיבה".

10. בניגוד למפורט בתצהירו, ולפיו הנתבע הוא זה שהיה מפיק המסיבה והוא זה ששכר את שירותיו ובניגוד לכך שבתצהירו לא מוזכר כלל יריב, בחקירתו הנגדית השיב התובע שהבעלים של העסק הם הנתבע ושותפו (עמ' 5 שורה 7 לפרוטוקול).

התובע ענה שאינו זוכר את שם שותפו של הנתבע (עמ' 5 שורה 7 לפרוטוקול) ולשאלה אחרת השיב "קוראים לשותף שלו אולי יניב" (עמ' 5 שורה 15 לפרוטוקול).

התובע לא ידע להסביר הכיצד אינו זוכר את שם השותף כאשר בכתב ההגנה מפורט כי הבעלים והמפיק של המסיבה היה יריב ברונשטיין.

11. לעניין אי ידיעת התובע מי הבעלים והמפיק של אותה מסיבה אציין כי ב"כ התובע, בהתנגדותה לאחת השאלות שנשאל בחקירה נגדית, טענה: "אני מתנגדת, התובע לא יודע מי בעל העסק. אז איך הוא יכול להשיב? הנתבע בעצם התבסס על סמך מס' רשיון שמרשי לא ראה מעולם" (עמ' 6 שורה 7-8).

בהמשך השיב התובע שהנתבע ושותפו ניהלו את העסק אך אם קיימת שותפות לדעתו הנתבע הוא הבעלים באחוזים גבוהים יותר ולשאלה נוספת השיב: "גם עם הנתבע וגם עם יניב ברונשטיין אשר הציגו עצמם כשותפים" (עמ' 7 שורה 2 לפרוטוקול).

לשאלה: מה היו הנסיבות בהם הזמינו אותך לתת שירות? השיב: "הוא דיבר איתי טלפונית. ביקשתי שלא להגיע לאותה מסיבה. זה היה יום שישי, והוא ביחד עם שותפו לא הפסיקו להתקשר והתחננו שאגיע למסיבה כי הם חששו שיסגרו להם את המסיבה. כל פעם התקשר מישהו אחר מהם, הרבה פעמים, בהתחלה לא הסכמתי להגיע למסיבה" (עמ' 7 שורה 9-12).

התובע אישר שהנתבע לא רשום כבעלים והשיב : "נכון. תבעתי אותו כי הוא זה שסיכם איתי והוא התחייב לשלם..." (עמ' 10 לפרוטוקול).

12. בניגוד למפורט בתצהירו, לפיו טוען התובע כי במסיבה הקודמת הנתבע הוא זה ששילם לו את שכר טרחתו בשיק המשוך מחשבונו הפרטי (סעיף 9 לתצהירו), הרי שבחקירתו הנגדית הוא הוסיף לגרסה זו וטען כי לא הציג שיק זה "אני חושב שאין לי אותו, שהחזרתי אותו והוא שילם במזומן" (עמ' 5 שורה 13 לפרוטוקול).

התובע לא הציג בפני
שיק ששולם לו עבור מסיבה קודמת ו/או קבלה כדי שיאיר את עיני ביהמ"ש על שם מי ניתנה קבלה כדי שיובהר מי הזמין את שירותיו.

החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הבואה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595).
לענין זה יש לציין כי הנתבע השיב בחקירתו שאכן מסר שיק אישי לתובע, כהלוואה ליריב, לתשלום חובו בגין מסיבה קודמת ועל פי בקשת יריב שילווה לו סכום זה. חוב שגם הוא לא הוחזר לו. קבלה לא הוצגה בפני
כדי שתאיר את עיני לזהות המשלם.
הנתבע הכחיש שהתובע הגיע אי פעם לבית אמו, אלא הוא הגיע למשרדו של התובע, על פי בקשת יריב, והלווה ליריב כסף מחשבונו האישי, לשלם את חובו של יריב (עמוד 11 שורות 17-10 לפרוטוקול).
13. אני מקבלת גרסת הנתבע, שלא נסתרה, כי הוא לא הזמין את שירותי התובע.

מסקנה זו עולה הן ממספר עוסק פטור המופיע על גבי הכרטיסים שכאמור, לגרסת הנתבע שלא הוכחשה, זהו מספר ת.ז. של יריב והן מהעובדה, שהתובע מצא לנכון לפנות לנתבע בדרישת חובו במכתבו ללא תאריך, נספח א' לכתב ההגנה, אחרי חודשים רבים כפי שהוא עצמו אישר בעדותו.

אני מקבלת את גרסת הנתבע כי מי שגבה את הכסף למסיבה הייתה קופאית שאובטחה ע"י מאבטחים שכירים והוא עבד כשכיר בלבד של יריב.

14. נטל ההוכחה מוטל על התובע והוא כשל בהרמתו.

העובדה שבעבר הנתבע שילם בשיק שלו עבור מסיבה, אינה מוכיחה שהוא היה המזמין ובוודאי שאינה מוכיחה שהוא המזמין במסיבה נשוא תביעה זו. כל שאר הראיות, כפי שפורטו לעיל, אינן מובילות למסקנה שהנתבע הוא זה שהזמין את שירותי התובע והוא זה שהתחייב לשלמם.

התובע אישר בחקירתו, בניגוד לגרסתו הקודמת, כי הכיר את יריב, שוחח עמו טלפונית מספר פעמים, ידע שהוא, למצער, שותף בהפקה ופנה בדרישת תשלום אל יניב ומשלא צלח, פנה בדרישת התשלום לנתבע.

15. לאור המקובץ בפסק דיני זה, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טרחה, בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום י"ח בסיון, תשס"ו (14 ביוני 2006) בהעדר.
פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת

קלדנית: אנה ק.








א בית משפט שלום 40952/05 אייל רייף נ' יזהר שלמון (פורסם ב-ֽ 14/06/2006)