פסקי דין על עיריית ראשון לציון | פסקי דין על יזהר גולן | פסקי דין על מיכאל פירבוסקין | פסקי דין על יעקב זרקון ואח' |

2412/05 ערמ     04/07/2006




ערמ 2412/05 עיריית ראשון לציון נ' יזהר גולן, מיכאל פירבוסקין, יעקב זרקון ואח'




בבית המשפט העליון בירושלים

ער"ם 2412/05

כבוד השופטת ד' ביניש

בפני
:

עיריית ראשון לציון

המערערת:

נ ג ד
1. יזהר גולן

המשיבים:
2. מיכאל פירבוסקין
3. יעקב זרקון

4. יוסי סיתלכליל

5. אייל קרנדל

6. מאיר גרדה

7. עופר לוי

8. מרדכי משה

9. רוני אברהם

10. חיים מבורת

11. אבנר חכמפור

12. מאיר אזולאי
ערעור על פסק הדין של בית הדין למשמעת של עובדי רשויות מקומיות מיום 22.2.05 בת.מ. 13/04

ב' בניסן התשס"ה (11.4.2005)
תאריך הישיבה:

עו"ד עופר שפיר

בשם המערערת:

אין יצוג
בשם המשיבים:

פסק-דין

בפני
י ערעור על פסק דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (להלן: בית הדין) מיום 22.2.05, אשר בו זוכו המשיבים מעבירות לפי סעיפים 9(1)-(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978 (להלן: חוק המשמעת).

עיקרי העובדות

1. במוקדו של ערעור זה ניצבת שיטת החתמת כרטיסי הנוכחות אשר נהגה בקרב עובדי יחידת הצבע במנהל השיקום, הפיתוח והאחזקה (להלן: מש"א) בעיריית ראשון לציון
, היא המערערת (להלן: העירייה). המשיב 1 הינו מנהל יחידת הצבע. המשיבים 12-2 הינם עובדי יחידת הצבע. יחידה זו מבצעת עבודות צביעה וסימון של כבישים ומדרכות ברחבי העיר ועל כן מתבצעת עבודתה בשעות הלילה. אין חולק על כך שהחתמת כרטיסי הנוכחות של המשיבים התבצעה במשך תקופה ממושכת ביותר באופן הבא: בשעה 21:00 היו המשיבים מתכנסים במשרדי מש"א ומחתימים את כרטיסי הנוכחות שלהם. לאחר מכן היו המשיבים יוצאים לבצע עבודתם בשטח, אשר היתה נמשכת לרוב עד השעה 04:00. עם סיום העבודה בשטח היו המשיבים מתפזרים ישירות לבתיהם. חרף זאת, כרטיסי הנוכחות של המשיבים כולם היו מרוכזים בידי עובד תורן ומוחתמים רק בסביבות השעה 07:00, שנקבעה כשעת סיום עבודתם. בחודש אוקטובר 2002 התקינה העירייה מצלמה סמויה ליד שעון ההחתמה של כרטיסי הנוכחות, וזאת במסגרת פעולות שונות שביצעה באותה תקופה לחשיפת עבירות משמעת הנוגעות לנוכחות בעבודה. הדבר הוביל לחשיפת אופן החתמת כרטיסי הנוכחות של עובדי יחידת הצבע ולפתיחת חקירה בעניין. התברר, כי לא זו בלבד שהכרטיסים אינם מוחתמים באופן אישי על ידי העובדים, אלא שהעובדים אף אינם נמצאים במקום העבודה בזמן ההחתמה ולמעשה מקבלים שכר עבור שעות בהן לא עבדו בפועל. בעקבות זאת הוגשו נגד עובדי יחידת הצבע תובענות משמעת המייחסות להם התנהגות הפוגעת במשמעת עובדי הרשות המקומית, אי קיום המוטל עליהם כעובדי רשות מקומית, התנהגות שאינה הולמת עובד רשות מקומית והתנהגות בלתי הוגנת במילוי תפקיד או בקשר אתו, בניגוד להוראות סעיפים 9(1)-(4) לחוק המשמעת.

2. במהלך הדיון בפני
בית הדין טענו המשיבים כי שיטת החתמת הכרטיסים היתה מבוססת על הסכם בכתב אשר גובש בין מר יגאל צדוק, לשעבר מנהל היחידה, לבין מר שלום ניצן, המשמש היום כסמנכ"ל העירייה וראש מינהל אמרכלות ובעבר היה מופקד על נושאי כוח האדם בעירייה. לחלופין טענו המשיבים כי שיטת החתמת הכרטיסים היתה מבוססת על הסכמה בשתיקה מצד העירייה, שכן הכול ידעו כי הם פועלים על פי נוהל זה במשך שנים. המשיבים הוסיפו כי לא ראו כל פסול בכך שקיבלו שכר עבור שעות שלא בוצעה בהן עבודה בפועל, משום שראו את עבודתם כעבודה בעלת אופי קבלני ולהבנתם כך הוגדרה עבודתם גם על ידי העירייה. העירייה, מצידה, הציגה לבית הדין נוהל בעניין רישום נוכחות בעבודה (ת/3), לפיו על כל עובד להטביע את כרטיס הנוכחות שלו באופן אישי במועד תחילת העבודה ובסיומה. העירייה טענה כי מעולם לא חתמה על הסכם כלשהו המאפשר לעובדי יחידת הצבע לסטות מן ההוראות האמורות. כן הגישה העירייה מסמך הנושא את הכותרת "סיכום עם מר יגאל צדוק בנושא חישוב שעות לילה בצביעת כבישים" (ת/9), שהוא לטענתה ההסכם היחיד בכתב בעניין שכרם של עובדי יחידת הצבע. בהסכם זה, שנחתם ביום 1.1.95 בידי שלום ניצן, יגאל צדוק ועובד נוסף, עוגנה נוסחת חישוב שכרם של עובדי יחידת הצבע (אשר, למעשה, נהגה גם קודם לכן, אך מבלי שתועלה על הכתב), ובכלל זה נקבע כדלקמן:

"עובדים המועסקים במשמרת לילה בין השעות 21:00 עד השעה 7:00 ממחרת, יהיו זכאים לקבל עבור 10 השעות בפועל 26 שעות לפי 100% - כלכלה ל-3 ארוחות כפי שהיה עד כה".
העירייה טענה כי ממסמך זה עולה בבירור כי עבודתם של עובדי יחידת הצבע אינה עבודה קבלנית, וכי הבסיס לחישוב שכרם הוא שעות העבודה שביצעו בפועל. בנוסף דחתה העירייה את טענת המשיבים בדבר "הסכמה בשתיקה" לשיטת החתמת הכרטיסים, בהדגישה כי נוהל זה נחשף רק בעקבות פעולות החקירה שנקטה בחודש אוקטובר 2002.

3. לאחר שבחן את מכלול החומר שבפני
ו, דחה בית הדין את גרסת המשיבים וקבע כי מעולם לא נכרת הסכם בכתב המסדיר את עבודתם של עובדי יחידת הצבע במתכונת של עבודה קבלנית. עוד קבע בית הדין כי מן העדויות שבפני
ו מצטיירת תמונה ברורה לפיה שיטת החתמת הכרטיסים היתה ידועה לרבים מעובדי העירייה, ובכלל זה אף לעובדים בכירים ובהם מנהלי אגפים וראשי מינהלים. עם זאת, בית הדין ציין כי אין בידיו לקבוע כי תופעה זו היתה ידועה גם לצמרת הבכירה ביותר של העירייה. מכל מקום, בית הדין סבר כי אין כל צורך להגיע לממצא החלטי בשאלה עד לאיזה דרג בעירייה הגיעה הידיעה בדבר שיטת החתמת הכרטיסים. זאת, על פי פסק הדין, משום שאף אם היה מוכח כי הצמרת הבכירה של העירייה היתה מודעת לכך שעובדי יחידת הצבע מדווחים מזה שנים דיווחים שקריים אודות נוכחותם בעבודה, ממילא לא היה בכך כדי להכשיר מעשים אלה. למרות קביעותיו אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לזכות את המשיבים מן העבירות המיוחסות להם, וזאת בשל אי קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעתם, אף אם די לשם כך ביסוד נפשי של רשלנות. וכך קבע בית הדין בעניין זה:

"לאחר ששמענו את העדויות בתיק שלפנינו ובחנו היטב את נסיבות הפרשה, סבורים אנו כי אכן לפנינו מקרה שבו ההסדר שהיה נהוג ומקובל במשך כ- 20 שנה בידיעת רבים וחשובים בעיריה, מלמד על תום ליבם של הנאשמים וכי הם פעלו כל השנים כפי שפעלו, מתוך טעות כנה שהם רשאים לעשות כן מכיוון שהגורמים המוסמכים בעיריה הכירו בהם כסקטור מיוחד העובד בתנאים קבלניים".
(פסקה 4 לפסק הדין).
בית הדין נימק בהרחבה מסקנתו זו. בתוך כך ציין בית הדין כי מיום תחילת עבודתם ביחידת הצבע לא הכירו המשיבים הסדר אחר להחתמת כרטיסי העבודה וכי שיטת החתמת הכרטיסים נהגה מזה שנים רבות. בית הדין הדגיש כי המשיבים פעלו על פי הוראת מנהליהם הישירים לאורך השנים, ואף ראו כי כרטיסי הנוכחות של המנהלים עצמם נמצאים בין הכרטיסים שנמסרים להחתמה. בית הדין הוסיף כי המשיבים ידעו כי התנהלות זו מוכרת וידועה לכל המתעניין בדבר וכי העירייה, מצידה, לא נקטה בפעולות פיקוח וביקורת בעניין. בנסיבות אלה סבר בית הדין כי המשיבים אכן יכלו להסיק כי אין כל דופי במעשיהם, שכן העירייה רואה בהם עובדים על בסיס קבלני, אשר לדיווחי הנוכחות שלהם אין משמעות וחשיבות. בהקשר זה נדרש בית הדין, בין היתר, לשאלת ב"כ העירייה כיצד יכלו המשיבים לסבור כי עבודתם היא עבודה קבלנית, משנדרשו להחתים כרטיסי נוכחות בתחילת העבודה ובסיומה. על כך משיב בית הדין:

"אכן שאלה זו... טובה וראויה היא, וייתכן שאילו היה מדובר בסוג אחר של עובדים, היינו מצפים מהם ששאלות אלה יטרידו אותם ויגרמו להם לערוך בדיקה מעמיקה ויסודית עם גורמים בכירים מוסמכים בעירייה, שאינם מנהליהם הישירים, האמנם קיים לגביהם הסכם או הסדר שהם יעבדו בתנאים קבלניים; ומשלא עשו כן, אין מנוס לפנינו אלא לקבוע שלפחות היתה עצימת עיניים ורשלנות מצידם. אלא שיש לזכור במי עוסקים אנו; לא במשפטנים, לא באקדמאים, לא בעובדים בעלי השכלה רחבה אשר ניתן לצפות מהם להיות מודעים לאבחנות הדקות שציין ב"כ התובעת בין עובד קבלן לעובד רגיל. עוסקים אנו בעובדי כפיים פשוטים שהמנהלים הישירים שלהם הורו להם במשך שנים לעבוד בדרך מסויימת והסבירו להם כי הוראה זו הינה פועל יוצא של הסדר, אשר נקבע עם גורמים מוסמכים בעיריה, לפיו הינם עובדים בקבלנות והם קיבלו דברים אלה כפשוטם, בתום לב...".
(פסקה 4 לפסק הדין).
4. נקודה נוספת שבחן בית הדין היא האם יש מקום להבחין בין המשיב 1, אשר שימש כמנהל יחידת הצבע, לבין יתר המשיבים. לאחר בחינת מכלול הראיות בעניין הגיע בית הדין למסקנה כי יש לזכות אף את המשיב 1 מן העבירות המיוחסות לו. בית הדין התרשם כי עדותו של המשיב 1 מהימנה ו"מרשימה בכנותה". על סמך עדות זו קבע בית הדין כי המשיב 1 האמין באמת ובתמים כי עובדי יחידת הצבע הוכרו כעובדים במתכונת קבלנית ועל כן אין להטיל ספק בתום לבו של המשיב 1 ובהעדר מחשבה פלילית מצידו. בית הדין הוסיף ובחן האם לא התקיים במשיב 1 יסוד נפשי של רשלנות - אשר אפשר שדי בו, בנסיבות העניין, כדי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו - באשר לא טרח לבדוק את כשרות שיטת החתמת הכרטיסים עם מינויו למנהל היחידה. בית הדין השיב על שאלה זו בשלילה, ביחסו משקל לכך שהמשיב 1 הגיע לתפקידו הניהולי לאחר חמש שנות עבודה בשורות יחידת הצבע, במהלכן נהג שיטת החתמת הכרטיסים מבלי שאיש יערער עליה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אין לדרוש מן המשיב 1 לפקפק במה שהונחל לו במשך שנים לגבי אופייה של העבודה עם מינויו למנהל היחידה.

טענות הצדדים

5. העירייה טוענת בערעורה כי שגה בית הדין בקובעו כי יש לזכות את המשיבים מן הטעם שלא התקיים בהם היסוד הנפשי הדרוש להרשעתם. העירייה סבורה כי קביעה זו אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין. בתוך כך טוענת העירייה כי מסקנת בית הדין בעניין תום ליבם של המשיבים נגזרה מהנחות עובדתיות שלא הוכחו כלל. בין היתר טוענת העירייה כי לא הוכח ששיטת החתמת הכרטיסים אכן נהגה למעלה מעשרים שנה, כפי שנקבע בפסק הדין, וכי אף לא הוכחה ידיעתם של מנהלים כלשהם בעירייה, למעט מנהל יחידת הצבע עצמו, אודות שיטה זו. כן טוענת העירייה כי בית הדין לא הביא בחשבון ראיות שונות המצביעות על מודעותם של המשיבים לפסול שבמעשיהם. בין היתר מציינת העירייה כי על פי ממצאי המעקב אחר אופן החתמת הכרטיסים, נמנע "תורן ההחתמה" מלהחתים את כל כרטיסי הנוכחות בבת אחת, אלא החתים רק שניים-שלושה כרטיסים בכל פעם, בפערים של מספר דקות, כשהוא בודק שהסביבה פנויה מעובדים אחרים. עוד מוסיפה העירייה כי האיסור על החתמת כרטיס נוכחות שלא באופן אישי מוטבע על גבי הכרטיס. לחלופין טוענת העירייה כי שגה בית הדין כאשר קבע כי לא היה על המשיבים להיות מודעים לפסול שבהתנהגותם. בנוסף, העלתה העירייה בערעורה טענות כנגד זיכויו של המשיב 1, אשר לטענתה אמור לשאת באחריות יתרה למעשיו בשל תפקידו הניהולי. לטענת העירייה, ניתן ללמוד כי המשיב 1 היה מודע לפסול שבמעשיו ממכתב התנצלות ששיגר לראש העירייה בעקבות הפרשה ובו הוא כותב: "במחשבה לאחור, מסתבר כי ביצעתי עבירה אולי בזאת שלא בדקתי לעומק את 'הסידור' שהיה ברור לי לחלוטין ואכן, אני מצר על כך" (ת/8). למצער טוענת העירייה כי יש לראות את המשיב 1 כמי שפעל בעצימת עיניים או כמי שהיה עליו להיות מודע לפסול שבמעשיו.

המשיבים, אשר לא היו מיוצגים על ידי עורך דין במהלך הדיון בפני
י, שבו והדגישו כי שיטת החתמת הכרטיסים נהג במשך שנים ארוכות, וזאת בידיעת הממונים עליהם ובהסכמתם.

6. במהלך הדיון בערעור הדגיש בא-כוח העירייה כי מרשתו עומדת על הרשעתם של המשיבים מאחר שהיא מייחסת את עיקר החשיבות בערעורה לכך שיצא מפי בית המשפט מסר נורמטיבי ביחס להתנהגותם הפסולה של המשיבים. בנסיבות אלה הצעתי לצדדים לבחון את האפשרות להגיע להסכם בו יינתן ביטוי לאותו מרכיב הצהרתי-נורמטיבי שהינו חיוני בעיני העירייה. הצדדים נענו להצעה זו, אך בהודעה מיום 21.6.05 מסרה העירייה כי הצעותיה לגיבוש הסדר, הכולל הכרה פומבית מצד המשיבים בפסלות מעשיהם, נענו בשלילה. המשיבים, מצידם, הגישו ביום 27.6.05 הודעה בה טענו כי העירייה כלל לא הציעה להם להגיע להסדר כאמור. בנסיבות אלה, משנראה כי אפסו הסיכויים להידברות ממשית בין הצדדים, לא נותר אלא להגיע להכרעה שיפוטית בעניין.

דיון

7. בין הצדדים בערעור שלפניי אין מחלוקת עובדתית באשר לשיטת החתמת כרטיסי הנוכחות לפיה פעלו המשיבים. כאמור, המשיבים נהגו להתפזר לבתיהם בסביבות השעה 04:00, לאחר שהסתיימה עבודתם ב"שטח", על אף שהגדרת תפקידם חייבה אותם להישאר במקום העבודה עד לשעה 07:00. למותר לציין, כי היעדרות של עובד ממקום העבודה במהלך שעות העבודה, במיוחד כאשר נלווית לכך החתמת כרטיס נוכחות שפרטיו כוזבים, מהווה עבירת משמעת חמורה (ראו: עש"מ 6978/00 מוטיל נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נד(4) 865; עש"מ 5044/03 בליתי נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם)). עצם העובדה כי התנהגותם של המשיבים הפכה להיות לנוהג מקובל תוך העלמת עין במידה כזו או אחרת של הממונים עליהם אין בה כדי לשלול את האופי הפסול של התנהגות זו ואת היותה עבירת משמעת (ראו: עש"מ 6978/00 הנ"ל בעמ' 878-876; עש"מ 7858/03 יופה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פיסקה 4 לפסק הדין; עש"מ 7118/04 שילה נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נט(3) 359, 368). במקרה דנן היעדרות המשיבים מהעבודה במהלך שעות העבודה שנקבעו להם ושיטת החתמת הכרטיסים על ידם מקיימות את היסוד העובדתי של עבירות המשמעת הקבועות בסעיפים 9(1)-(4) לחוק המשמעת. השופט ד' לוין ציין במקרה דומה כי:

"משהודה המשיב בעובדה, כי שהה בביתו במהלך יום העבודה כאשר אמור היה להימצא כעבודתו, מן הדין היה להרשיעו גם בעבירות על-פי סעיפים 9(2),(3) ו-(4) לחוק המשמעת... ולא רק בעבירה על-פי סעיף 9(1) לחוק הנ"ל. אכן ברור ומובן הוא, כי עובד ציבור, המבלה עיתותיו בביתו בשעות עבודתו, אינו מקיים את המוטל עליו ומתנהג התנהגות בלתי הוגנת, שאינה הולמת את תפקידו כעובד הרשות המקומית. עובד כזה אינו ממלא גם את חובתו להקדיש את כל שעות עבודתו אך ורק לענייני העירייה ושלא לעסוק בשעות העבודה בענייניו הפרטיים. לעניין זה אין נפקא מינה, אם הממונים הישירים על העובד ידעו על כך ואף אישרו זאת בשתיקתם. חובתו של עובד הציבור לעבוד אינה רק כלפי הממונים הישירים עליו, ואף לא כלפי המעביד (העירייה) בלבד, אלא כלפי הציבור כולו" (ראו, ער"מ 2602/90 עירית תל-אביב-יפו נ' ערקבי, פ"ד מד(4) 441, 444-443).
8. עיקר המחלוקת בין בעלי הדין בערעור דנן נסב, אפוא, על שאלת התקיימות היסוד הנפשי של עבירות המשמעת הקבועות בסעיפים 9(1)-(4) לחוק המשמעת ביחס למערערים. בית הדין קבע, כזכור, כי היסוד הנפשי של עבירות אלה אינו מתקיים במקרה דנן אף אם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות משמעת הוא רשלנות בלבד. זאת, משום שהמשיבים סברו בתום לב כי הסדר החתמות הכרטיסים לפיו פעלה יחידת הצבע בעירייה במשך למעלה מעשרים שנה הינו הסדר תקין, שהנהלת העירייה מודעת לו, וטעו לחשוב כי הגורמים המוסמכים בעירייה הכירו בהם כסקטור מיוחד העובד בתנאים קבלניים. קביעתו זו של בית הדין, לפיה היסוד הנפשי הנדרש להרשעה לא התקיים באף אחת מעבירות המשמעת בהן הואשמו המשיבים אינה מקובלת עליי, ועל כן הגעתי לכלל מסקנה כי דין ערעור העירייה להתקבל בחלקו.

9. היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בעבירה משמעתית פלונית תלוי בעובדות ובנסיבות שביסוד העבירה. עבירות משמעת מסוימות נועדו למנוע את הפרת כללי המשמעת, אף אם זו לא נעשתה מתוך כוונת זדון או רמייה, ולעתים אף אם נעשתה ללא מודעות בפועל לכך שמדובר בהפרה של כללי המשמעת. על כן הובעה בפסיקתנו העמדה כי ביחס לעבירות משמעת מסוימות ניתן להסתפק, לשם שכלול העבירה, ביסוד נפשי של רשלנות ואין צורך בהוכחת מחשבה פלילית כמשמעותה בסעיף 20 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (ראו: עש"מ 5550/98 גל-אור נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 326, 334-333; ער"מ 6494/00 חזי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נד(5) 101, 107-105; עש"מ 3849/03 אלבז נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נח (2) 880 (להלן: פרשת אלבז), בעמ' 886). בהקשר זה ציינתי בעבר כי:

"...ניתן לקבוע כי יסוד של רשלנות הינו היסוד הנדרש בעבירות משמעת מסויימות והכל כאמור בהתחשב בעבירה המיוחסת לעובד ולנסיבותיה. ניתן להניח כי זוהי הפרשנות הנכונה של עבירת משמעת, בנסיבות בהן מוטלות חובות מסוימות על העובד והוא נמנע מלמלא אותן בהיסח הדעת ולא מתוך כוונה, ואולי אף בהעדר מודעות למכלול הנסיבות הנלוות לעבירה. מסגרת המשמעת בשירות המדינה עשויה לחייב עובד להקפיד ולמלא אחר חובות המוטלות עליו והתעלמות מהן עשויה להוות עבירת משמעת לא רק בהתקיים יסוד נפשי של מודעות למכלול הנסיבות הצריכות למעשה. כך התנהגות מסויימת של אי מילוי חובה מתוך רשלנות עשויה, אם כן, בנסיבות מתאימות, להוות עבירת משמעת" (ראו, פרשת אלבז, עמ' 887-886).
10. במקרה דנן איני מוצאת יסוד להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין, מהם עולה כי המשיבים לא היו מודעים בפועל לכך שיש פסול כלשהו בהתנהגותם וכי שיטת החתמת הכרטיסים על ידם נהגה ביחידת הצבע בעירייה במשך למעלה מעשרים שנה. על-פי קביעתו של בית הדין, שיטה זו היתה השיטה היחידה שהמשיבים הכירו, כולם החלו לעבוד ביחידה לאחר שהשיטה הונהגה, והממונים הישירים עליהם אף היו שותפים לה. העירייה לא הוכיחה כוונת רמייה או זדון כלשהי מצדם של המשיבים, ואף לא הוכיחה כי הובהר להם שמוטלת עליהם חובה להחתים את כרטיסי הנוכחות שלהם באופן אישי בתום יום העבודה (כלומר, בשעה 07:00). בנסיבות אלה, איני סבורה כי מתקיים במשיבים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות של התנהגות שאינה הולמת או התנהגות בלתי הוגנת לפי סעיפים 9(3) ו-9(4) לחוק המשמעת, המחייבות, לכל הפחות, מודעות בפועל של העובד לפסול שבמעשה או במחדל ההופך אותו להתנהגות אסורה (השוו, פרשת אלבז עמ' 888-887). לעומת זאת, שוכנעתי כי עובד עירייה במצבם של המשיבים יכול וצריך היה להיות מודע לכך שהחתמת כרטיס הנוכחות צריכה להיעשות על ידיו באופן אישי בתום יום העבודה. כל עובד ציבור הנדרש להחתים כרטיס נוכחות צריך לדעת כי כרטיס הנוכחות נועד לשקף את השעות בהן הוא נמצא בפועל במקום העבודה, לענין זה אין חשיבות למעמדו ותפקידו של העובד. עובד עירייה כמו כל אחד המשיבים אמור היה לדעת שהחתמת כרטיס הנוכחות בשעה מאוחרת יותר מהשעה בה עזב את מקום העבודה ושלא באופן אישי על ידו פוגעת במשמעת ואינה עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות עליו כעובד עירייה. זאת במיוחד, נוכח ההוראה המפורשת המופיעה על גבי כרטיס הנוכחות לפיה על העובד להחתים את הכרטיס באופן אישי. אף אם נניח לטובתם של המשיבים כי לא היו מודעים בפועל לחובה זו, הרי עצם העובדה שקיימו פרקטיקה של החתמה בידי אדם אחד בהעדרם ממקום העבודה ובשעה מאוחרת משעת סיום העבודה מלמדת כי התקיים אצלם יסוד נפשי של רשלנות באשר לפסול שבהחתמת הכרטיס שלא באופן אישי ובשעה מאוחרת יותר מהשעה בה סיימו בפועל את עבודתם, גם אם לא עצימת עיניים ממש. לפיכך, ראיתי להרשיע את המשיבים בעבירות לפי סעיפים 9(1) ו-9(2) לחוק המשמעת על כך שעשו מעשה הפוגע במשמעת עובדי הרשות המקומית ועל כך שהתרשלו במילוי הוראות המוטלות עליהם; עבירות שלגביהן התקבלה בפסיקתנו העמדה כי ניתן להסתפק ביסוד נפשי של רשלנות לשם הרשעה בהן (ראו: ער"מ 6494/00 הנ"ל, בעמ' 107-106; פרשת אלבז, עמ' 888). אולם, החלטתי להימנע מהרשעת המשיבים בעבירות של התנהגות שאינה הולמת את תפקידם והתנהגות בלתי הוגנת במילוי התפקיד, עבירות שנלווה אליהן יסוד נפשי של מודעות. עוד יצוין, כי לא מצאתי כל יסוד להבחנה לעניין היסוד הנפשי בין המשיב 1, שכיהן כמנהל יחידת הצבע, לבין יתר המשיבים. בהקשר זה מקובלת עליי קביעתו של בית הדין כי בכך שהמשיב 1 שימש כעובד מן השורה ביחידה במשך חמש שנים לפני שמונה למנהלה וששיטת החתמת הכרטיסים נהגה ביחידה עוד לפני שהחל לעבוד בה, יש כדי להסביר מדוע הוא לא סבר כי קיים פסול כלשהו בשיטה זו. אף במכתב ההתנצלות של המשיב 1 לראש העירייה, שנכתב לאחר התעוררות הפרשה נשוא הערעור דנן, אין כדי ללמד על כך שהמשיב 1 היה מודע לפסול במעשיו בעת שעשה אותם.

11. יש לקבל, אפוא, את ערעור העירייה באופן חלקי בלבד ולהרשיע את המשיבים בעבירות לפי סעיפים 9(1) ו-9(2) לחוק המשמעת. אשר לאמצעי המשמעת שיש להטיל על המערערים נוכח הרשעתם, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דנן יש לגזור על כל אחד מן המשיבים את אמצעי המשמעת של נזיפה בלבד. אכן, שיטת החתמת הכרטיסים לפיה נהגו המשיבים מהווה, אילו עמדה בפני
עצמה, עבירת משמעת חמורה. דא עקא, בהחלטה על אמצעי המשמעת שיש להטיל על המשיבים אין להתעלם ממכלול הנסיבות שאפפו את מעשיהם. מפסק דינו של בית הדין עולה כי גורמים בכירים בעירייה היו מודעים לשעות העבודה שהיו נהוגות בפועל ביחידת הצבע ולאופן הדיווח עליהן ובחרו להתעלם מכך. בכך אפשרו אותם גורמים את המשך הפרת כללי המשמעת הנהוגים בעירייה במשך למעלה מעשרים שנה; והכול, תוך עצימת עיניים בפני
המציאות ששררה ביחידת הצבע, שיכולה היתה להתפרש כהסכמה שבשתיקה להתנהגות עובדי היחידה. התנהלות זו של העירייה חמורה כשלעצמה, ויתכן שהעדר האכיפה תוך הותרת הפרקטיקה של העובדים על כנה אינה נופלת בחומרתה מזו של התנהגות העובדים. על כן יש לייחס לעירייה חלק נכבד מהאחריות לאותם מעשים.

אשר על כן, התוצאה היא כי כל אחד מן המשיבים מורשע בעבירות לפי סעיפים 9(1) ו-9(2) לחוק המשמעת, ויוטל על כל אחד מהם אמצעי המשמעת של נזיפה.

ניתן היום, ח' בתמוז התשס"ו (4.7.2006).
ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05024120_n04.doc /צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









ערמ בית המשפט העליון 2412/05 עיריית ראשון לציון נ' יזהר גולן, מיכאל פירבוסקין, יעקב זרקון ואח' (פורסם ב-ֽ 04/07/2006)