פסקי דין על אילן לוין | פסקי דין על פלורום תעשיית תמציות תערובות וריחות | פסקי דין על יעל קינסקי

1650/03 ברע     23/01/2005




ברע 1650/03 אילן לוין,פלורום תעשיית תמציות תערובות וריחות בע"מ נ' יעל קינסקי





1
בתי המשפט

בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
בר"ע 001650/03


לפני:
כב' השופטת גרסטל הילה









המבקשים:
1. 1. אילן לוין

2. 2. פלורום תעשיית תמציות תערובות וריחות בע"מ






נ ג ד




המשיבה:
יעל קינסקי






החלטה
זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת דפנה אבניאלי), מיום 10.3.03, בת"א 52861/01 (בש"א 15484/03), שלפיה נדחתה בקשת המבקשים לצירוף נתבעים נוספים לכתב התביעה שכנגד.
1. 1. רקע:
(א) (א) בשנת 1992 שכרו המבקשים את שירותי המשיבה, אדריכלית במקצועה, לתכנון מבנה (להלן:- "המבנה") שיוקם על מגרש הידוע כמגרש מס' 4 באיזור התעשיה הצפוני של העיר לוד, ש-52% ממנו בבעלותם (להלן:- "המגרש"). מסיבות שונות התעכבה בניית המבנה משך מספר שנים.
(ב) (ב) בשנת 1999 הודיעה המשיבה למבקש כי על פי מידע שמסרה לה העירייה, ניתן לתכנן מבנה כפול בגודלו מזה שתוכנן על ידיה קודם לכן, ולשם כך יש לעדכן תוכניות קודמות שהיא תכננה. בהתאם להנחיית המבקשים, ביצעה המשיבה עדכון לתוכניות המבנה, ובתוך כך תכננה מרתף חניה לבניין. תוכניות המרתף זכו לאישור יועץ התנועה של עיריית לוד, מר מאיר סלע. כדי לנצל באופן מיטבי את מרתף החניה, ביקשו המבקשים מהמשיבה לתכננו באופן שיאפשר הכנסת מתקן דו-חניון למרתף, וזאת כדי שיהיה ניתן להחנות מכוניות אחת מעל השניה. לשם כך נדרש היה לשנות את שיפועי הרמפה שבכניסה למרתף, ולצורך זה נשכרו שירותיו של יועץ תנועה, מר דן קשינסקי (להלן:- "מר קשינסקי").
(ג) (ג) משנסתיימה בניית מרתף החניה על פי תוכניות המשיבה, נוכחו המבקשים לדעת, שאין אפשרות גישה למספר רב של חניות, ולא ניתן לעשות בהן שימוש כחניה כפולה. כדי לתקן ליקוי זה נדרש היה להרוס את כל אשר נבנה, ולתכנן את המרתף מחדש. כך נעשה. המבקשים הפסיקו את התקשרותם עם המשיבה, ושכרו שירותיו של אדריכל אחר לתכנון ובניה מחודשת של המרתף.
(ד) (ד) בדיעבד, בעקבות שיחה עם מר קשינסקי, נודע למבקשים כי מספר חודשים קודם לכן התריע הוא, במכתב ששלח למשיבה ושהוסתר מהמבקשים, על ליקויים בתוכנית החניות, בקובעו שלא ניתן יהיה להבטיח גישה של כלי רכב למספר חניות.
(ה) (ה) ביום 10.5.01 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשים (להלן:- "התביעה") על סך 340,528 ₪ בגין שכר טירחה שלא שולם לה, לטענתה. המבקשים, מצידם, הגישו תביעה שכנגד (להלן:- "התביעה שכנגד") על סך 1,791,050 ₪ בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בעקבות הצורך להרוס חלק מהמרתף בשל תוכניות המשיבה, לתכנן ולבנות מחדש; כן תבעו נזקים שנגרמו להם בגין מידע שגוי שנמסר למשיבה בנוגע להיקף זכויות הבניה במגרש.
(ו) (ו) לאחר הגשת תצהירי המשיבה, אך בטרם הסתיים שלב קדם המשפט, הגישו המבקשים בקשה לצירוף נתבעים נוספים: מהנדס התנועה, קשינסקי (להלן:- "היועץ"), ועיריית לוד (להלן:- "העירייה").
(ז) (ז) ביום 10.3.03 דחתה כב' השופטת אבניאלי את הבקשה, בקובעה:
"לאחר עיון בבקשה והתגובה לה, לא מצאתי מקום להורות על צירוף נתבעים נוספים ולתיקון כתב תביעה שכנגד.
ראשית, התביעה הוגשה לפני כשנתיים, נתקיימו בה מספר ישיבות קדם משפט, והשלב המקדמי נסתיים זה מכבר עם הגשת תצהירים וחוות דעת מטעם הצדדים. כל שנותר כעת הוא לקבל מן הצדדים רשימת פלוגתאות מוסכמות ולנתב את הדיון להוכחות. לפיכך, צירוף נתבעים נוספים בשלב זה של הדיון יסרבל ויאריך שלא לצורך את הדיון בתובענה, ולמען יעילות הדיון וקידומו של התיק נראה כי אין מקום להורות על תיקון התביעה שכנגד.
שנית, הבקשה הוגשה בשיהוי כה ניכר העולה כדי מחדל מצד המבקשים, והעתרות לבקשה בשלב זה תגרום לנזק למשיבה ולא נראה בנסיבות העניין שיש לתקנו באמצעות חיוב המבקשים בהוצאות. נראה כי הפרטים הנוספים והעובדות הנוספות אשר בגינם הגישו המבקשים בקשה זו היו ידועים להם עוד בשלב המקדמי של קדם המשפט עם הגשת כתב התשובה שכנגד ע"י המשיבה לפני כשנה ושלושה חודשים."
(ח) (ח) על החלטה זו הוגשה הבר"ע שלפני.
(ט) (ט) לפני שאסקור את טענות הצדדים לגופן, ולמען השלמת התמונה, יצוין שביום 17.12.03 הורתה כב' השופטת גרוסמן, בהסכמת הצדדים, על הפרדת הדיון בין התביעה לתביעה שכנגד. לנוכח פיצול הדיון, הוריתי לב"כ המבקשים, ביום 13.8.04, לפנות לבית משפט קמא לעיון נוסף בבקשה לצירוף נתבעים נוספים בתביעה שכנגד, ולהודיע לבית משפט זה לכשתינתן החלטה.
(י) (י) ביום 23.12.04 ניתנה החלטה בבקשה לעיון חוזר, הדוחה אותה. כב' השופטת גרוסמן קבעה, ש"אין הצדק ענייני לשפר ולמתוח את חזות התביעות" (כך במקור, ה.ג), כלשונה, לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. עוד קבעה השופטת הנכבדה, שמשקבעה היא שאין מקום לתקן את כתב התביעה שכנגד – פיצול הדיון בתביעות שעליו הורתה בשלב קודם אינו נחוץ עוד, והורתה על איחוד הדיון.
(יא) (יא) לנוכח החלטה זו של השופטת קמא, עתר ב"כ המבקשים למתן החלטה בבר"ע.


2. 2. טענות הצדדים:
(א) (א) המבקשים טוענים, שהשופטת הנכבדה לא שקלה במניין שיקוליה את השיקולים שהתוותה הפסיקה ביחס לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:- "התקנות"). לטענתם, נוכחות הנתבעים הנוספים שצירופם מבוקש דרושה כדי לאפשר בירור יעיל, לפסוק ולהכריע בשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה. המשיבה טענה בתצהירה שהיא אינה אחראית לנזק שנגרם למבקשים, הן מתכנונו הלקוי של המרתף, והן כתוצאה מחישוב מוטעה של זכויות הבניה, והאחריות למחדלים אלה רובצת לפתחם של יועץ התנועה ושל העירייה. במצב דברים זה, נוכחותם של אלה – האחרונים – כצד לתביעה מתחייבת כדי להכריע בשלמות בשאלת האחריות, והיא תמנע ריבוי משפטים. המבקשים מציינים את חששם, שמה יאלצו לתבוע את יועץ התנועה והעירייה בנפרד, ועלול להיווצר מצב של תוצאות סותרות בתיקים שונים ביחס לגורם שימצא אחראי.
לעניין השיהוי נטען, שהבקשה הוגשה בשלב קדם המשפט, ולפני שהחלה שמיעת הראיות. מלבד זאת, הבקשה הוגשה רק לאחר שהוגשו תצהירי המשיבה, ושבמסגרתם בחרה היא גרסה עובדתית מחייבת (בניגוד לגרסאות עובדתיות סותרות שבין כתב התביעה שהגישה, לבין כתב ההגנה שהוגש במסגרת התביעה שכנגד). עוד נטען, שבתצהיר עדות ראשית מטעמה טענה המשיבה לראשונה טענות נגד היועץ, שמהן עולה שהיה באפשרותו לשנות את תוכנית החניות לפני תחילת הבניה, ובכך למנוע את הנזק.
(ב) (ב) המשיבה טוענת, שעצם הגשת הבקשה בשלב שבו הוגשה מעידה על כך שלמבקשים אין כל עילת תביעה ממשית נגדה, אלא רק כתביעה נגדית לתביעה שהגישה היא. לטענתה, קבלת הבקשה, בשלב שבו הוגשה, תיצור בהכרח עיכוב משמעותי בבירור תביעתה לקבלת שכר טירחתה, וגם בבירור חבותה במסגרת התביעה שכנגד. אין לכך כל הצדקה, אליבא דמשיבה, שעה שלמבקשים היו ידועות העובדות האמורות עוד בשלב הגשת תביעתם. הגשת הבקשה במועד בו הוגשה עולה כדי מחדל מצד המבקשים. עוד טוענת המשיבה, שהמחלוקת היחידה בינה לבין המבקשים נוגעת למרתף החניון.

3. 3. דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, החלטתי ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור עצמו על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.
(א) (א) המסגרת הנורמטיבית
תקנה 24 לתקנות קובעת לאמור:
"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה."
המבחן שנקבע בהלכה הפסוקה לעניין תקנה זו מתייחס לשאלה האם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל-דין, היינו, בלא שפסק-הדין יחייב את פלוני ויהא מעשה-בית-דין גם כלפיו (ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה ואח', פד"י יח(4) 132, 135; בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פד"י מה(5) 457; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, התשס"ג - 2003), 54-55).
הלכה נוספת, שצריכה לעניין, נוגעת לבקשה לתיקון כתב טענות, שכן צירוף נתבעים לכתב התביעה מהווה מעצם טיבעו תיקון של כתב התביעה, וממילא מקנה לצד שכנגד זכות לתקן את כתב הגנתו מבלי לבקש רשות מבית המשפט. בהקשר זה נפסק, שכאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין – נעתרים לו ברוחב לב. חריגים לכלל זה הם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב, או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש, כדוגמת טענת התיישנות (רע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה, פד"י נב(3) 427; ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' אלימלך מלבין, פד"י מב(4) 269; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, התשנ"ה - 1995), 337 והאסמכתאות המופיעות שם).
(ב) (ב) מן הכלל אל הפרט
אין ספק שבנסיבות דנן נוכחות הצדדים שצירופם מבוקש נדרשת לשם הכרעה יעילה ושלמה בשאלות השנויות במחלוקת.
תביעת המבקשים (התביעה שכנגד) נוגעת לנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בגין תכנון לקוי של מבנה החניה. התביעה הוגשה, לכתחילה, נגד המשיבה בלבד, ורק בשלב מאוחר גילו הם שקיימים גורמים נוספים שעלולים להיות אחראים לנזק שנגרם. גורמים אלו נדרשים כדי להכריע באופן שלם ויעיל בדבר האחראי לנזק, ואין לאלץ את המבקשים להגיש תביעה נפרדת נגדם. מקובלת עלי בעניין זה טענת המבקשים, שעלול להיווצר מצב בו יקבעו קביעות סותרות בתיקים השונים, באופן שתפגע זכותם המהותית של המבקשים לפיצוי על הנזק שנגרם להם (והשוו: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פד"י מה(5) 457, 466).
לא שוכנעתי שהמבקשים השתהו שיהוי רב בהגשת בקשתם, המצדיק, כשהוא לעצמו, דחיית הבקשה, או לחילופין, שנהגו בחוסר תום לב. הבקשה הוגשה בשלב קדם המשפט, ואפילו צודקת המשיבה בטענתה שטענותיה בדבר אחריות העירייה והיועץ נזכרו כבר בכתב התשובה שכנגד (סע' 16-20 לתגובה) – עדיין לא שוכנעתי שאין להעתר לבקשה במועד שבה הוגשה. מדובר בפגם שניתן היה לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות, ויש לזכור בהקשר זה שהחשש מפסיקה סותרת בתיקים שונים עלולה לפגוע בזכות מהותית של המבקשים. משכך – נוטה הכף, כאמור, לטובתם.
אשר על כן, וחרף המועד בו הוגשה הבקשה, היה זה נכון לאפשר תיקון כתב התביעה והוספת הנתבעים כפי שנתבקש על-ידיהם.
4. 4. סוף דבר:
מכל האמור לעיל – הערעור מתקבל.
המשיבים יגישו כתב תביעה שכנגד מתוקן תוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לידיהם.
הוצאות בקשת התיקון יקוזזו כנגד ההוצאות בבר"ע, ולכן איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים, בדואר רשום, וכן תודיעם טלפונית על קיומה.


ניתנה היום, י"ג בשבט, תשס"ה (23 בינואר 2005), בהעדר הצדדים.



גרסטל הילה
, שופטת









ברע בית משפט מחוזי 1650/03 אילן לוין,פלורום תעשיית תמציות תערובות וריחות בע"מ נ' יעל קינסקי (פורסם ב-ֽ 23/01/2005)