פסקי דין על עלי עמאד מוחמד מחמו | פסקי דין על חמדת לוי סחר ובניה | פסקי דין על איתן לוי חמדי |

1651/05 בשא     11/07/2006




בשא 1651/05 עלי עמאד מוחמד מחמו נ' חמדת לוי סחר ובניה בע"מ , איתן לוי חמדי




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא001651/05

בתיק עיקרי: עב 300886/97
בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין

נציג ציבור (מ), כהן אורי

11/07/2006



בעניין:
עלי עמאד מוחמד מחמו



ע"י ב"כ עו"ד
כאסתרו דאוד

מבקש

נ ג ד


1 . חמדת לוי סחר ובניה בע"מ

2 . איתן לוי חמדי



ע"י ב"כ עו"ד
גולנזר צבי

משיבים

החלטה

1. זוהי החלטה בבקשת ב"כ המבקשים לביטול פס"ד שניתן ב-5.6.01 במעמד צד אחד.

2. להלן השתלשלות הענינים בתיק:
א. א. ביום 5.6.01 ניתן פס"ד ע"י כב' השופט הראשי (כתוארו אז), י. נויגבורן על דחיית התביעה עקב אי התייצבות. יצויין כי היות וב-9.1.05 בוער התיק, אין בפני
ביה"ד את נוסח פסה"ד, אולם ממחשב בית הדין עולה כי התיק נסגר עקב דחיית התביעה.

ב. ב. ביום 31.3.05 (!) הוגשה בקשה מטעם ב"כ התובע לביטול פסה"ד. לדברי בא כוחם, התובע לא קיבל הזמנה לדיון ליום 5.6.01 ולא ידע על הדיון. כמו כן, לדבריו, לא קיבל לידיו את פסה"ד ולא ידע כלל כי ניתן.

ג. ג. הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, נקבע בתחילה ל-21.6.05, אולם במועד הדיון התברר כי ההזמנה שנשלחה למשיבים חזרה עקב עזיבה ללא מען. מאז – ואף שנקבע מועד נוסף – לא ניתן היה לקיים את הדיון, בשל כך שב"כ המבקשים לא איתר את המשיבים. רק ביום 25.6.06, ולאחר שאותרו, קויים דיון במעמד ב"כ הצדדים, ועל כך החלטתנו זו.

4. טיעוני ב"כ המבקשים:
א. א. ב"כ המבקשים לא קיבל לידיו כלל את ההזמנה לדיון, שקויים ב-5/1/06. ענין זה מקבל חיזוק גם מדף המחשב של ביה"ד, על פיו אין כל איזכור לגבי אישור מסירה לדיון, וכן לא לפסק הדין. היות ולא ידע שנקבע דיון ב-5.6.01, ולא על דחיית התביעה – לא פנה לביה"ד, כיוון שהמתין להחלטה. לדבריו, סבר שהתיק מעוכב בגלל שמדובר בעובדי שטחים, היות ובאותה תקופה ממילא לא הגיעו עובדי שטחים לדיונים בשל המצב הביטחוני.
ב. ב. לגופו של ענין, טוען שאף שהחברה עצמה (נתבעת מס' 1) נסגרה, אין מדובר בתביעה להרמת מסך, היות ובמשך 3 שנים (בין שנת 93 לשנת 96) עבדו התובעים אישית אצל נתבע מס' 2.
לפיכך, ולמרות השיהוי הרב, ועל פי כללי הצדק הטבעי, ועל מנת שהתביעה תדון לגופה, יש לאפשר למבקשים להוכיח את תביעתם.

5. התנגדות המשיבים:
א. א. אמנם, ע"פ הרישום במחשב בית הדין, אין איזכור לכך שיש אישור מסירה, אלא שגם לא חזרו המעטפות לביה"ד. מדובר במסירה לעו"ד, שלא שינה את כתובתו כל העת, וכי גם בדיונים קודמים שקויימו בביה"ד – לא היה אישור מסירה לבא כוחם, ואעפ"כ התייצב לדיונים. לכן אין ברישום במחשב כדי לשנות דבר, מה גם שמשהתיק בוער – לאור הזמן הרב שעבר מאז מתן פסה"ד - אף לא ניתן לבדוק עניין זה מתוך התיק עצמו. בכל מקרה, ומתוך לויאליות לב"כ המבקשים – הודיע כי אינו מבקש לחקור אותו על תצהירו.
ב. ב. גם אם נכון שעוה"ד לא קיבל לידיו את הזימון לדיון, כפי שטוען - אין זה סביר שימתין קרוב ל- 4 שנים, על מנת לבדוק מה עלה בגורל תביעתו. משהמבקשים השתהו תקופה כל כך ארוכה – ממילא הביעו דעתם כי אינם עומדים על התביעה.
ג. ג. גם הטענה שביה"ד ממילא עיכב דיונים של עובדי שטחים באותה תקופה – אינה מבוססת. עובדי שטחים קיבלו אישורים והגיעו לדיון, גם בתקופות בטחוניות קשות. עניין זה לא מצדיק את העובדה שקרוב ל-4 שנים לא התעניינו המבקשים בתביעתם. לעניין זה המבקשים או בא כוחם לא פנו מעולם לבית הדין, ולא ביקשו כי עניינם יעוכב.
ד. ד. למשיבים נגרם נזק ראייתי בלתי הפיך, היות וברור להם כי המבקשים קיבלו את מלוא המגיע להם, אולם כיום, בשל הזמן הרב שעבר,אין להם מסמכים להוכחת התביעה (כשהתביעה היא בגין שנים 97-93). לו התביעה היתה מתבררת במועדה, יכלו להביא ראיותיהם ולאמת את גירסתם.
ה. ה. גם לגוף התביעה – כתב התביעה המקורי הוגש כנגד פירמה שאינה אישיות משפטית (חמדת לוי). בכתב התביעה המתוקן הוגשה התביעה כנגד שני הנתבעים ללא הפרדה, כשברור היה כבר אז, שהמבקשים לא הועסקו העסיקו בו זמנית ע"י שני הנתבעים, מכיוון שהחברה הוקמה רק בשנת 96. דהיינו – כבר במועד הגשת כתב התביעה המתוקן היה על המבקשים להפריד בין שני הנתבעים, ולא לתבוע באופן גורף את שניהם. טענה נוספת שהועלתה לראשונה רק בדיון לביטול פסק הדין היא זה שמשיב מס' 2 כלל לא היה זה שהעסיקו, (גם בתקופה שטרם נוסדה החברה), אלא אביו, ולכן בכל מקרה אין כל עילה כלפיו.בכל מקרה, המשיבים חזרו וטענו כי המבקשים קיבלו בעבר את מלוא הזכויות שהגיעו להם, ואין מקום היום לפתוח את התיקים מחדש, כשכל ההוכחות שהיו להם בעבר - לא נשמרו.

5. הפסיקה לענין ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, קובעת כי:
א. הצהיר מבקש על פגם בהליך אשר בעטיו חייב היה בימ"ש להמנע ממתן החלטה או פס"ד, זכותו של המבקש שההחלטה תבוטל "מתוך חובת הצדק", כאשר עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה. לא היה פגם בהחלטה אשר מבקשים לבטלה, תלוי המבקש בחסדו של ביהמ"ש. במקרה כזה, לעולם אין זכות קנויה בידיו לדרוש את הביטול, אלא בימ"ש יציג לעצמו שתי שאלות אלה:
ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לברור המשפט.
שנית: מהם סיכויי ההצלחה של הנתבעת-המבקשת, אם יבוטל פסה"ד והנתבעת יורשה להתגונן במשפט.
(זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ס' 574, 575).

ב. לענין הסיבה אשר גרמה לאי הופעת בעל הדין: ככל שמשקל הסיבה גדול יותר, מצבו של המבקש קל יותר.
על הנתבע שלא מתגונן מפני שההזמנה לא הגיעה לידיו, אף על פי שהומצאה כדין - כגון: "כאשר ההזמנה נמסרה ע"י משפחה שהתגורר עם נתבע אך לא הועברה לידו" בימ"ש קבע בענין אחד כי יעתר לבקשת הביטול מתוך חובת הצדק.
ביהמ"ש יעתר לבקשת הביטול כאשר הוכח לו כי המבקש לא ידע על ההזמנה שנשלחה אליו. כאן יש מקום לשיקול דעת ביהמ"ש ולדיון בשאלה אם אומנם ידע הנתבע שהמשפט מתקיים ומדוע לא הופיע.
שטח שיקול דעת הוא רחב ומשקל הסיבות שגרמו להעדרות בעל דין שונה ומשתנה ממקרה למקרה (שם סעיף 576).

ג. אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו איתנה ובטוחה וכי די לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול ביהמ"ש לנהוג בו ביתר סבלנות בענין הסיבה למחדלו (ע.א. 276/72, פרידמן נ' פרידמן פד"י יז', 249 , 358).

ד. תנאי הוא לעשיית צדק שהתביעה תידון לעצמה ולא תחרץ ע"פ טענות צו אחד בלבד.
דחיה של בקשה לביטול פס"ד שניתן לא בפני
המבקש היא מרחיקת לכת ובימ"ש ישקול היטב בטרם ינעל את דלתות ביהמ"ש בפני
המבקש (ספרו של א. וינוגרד, סדר הדין האזרחי, עמ' 383 ו - 384).

ה. ברשות ערעור אזרחי 8292/00 גבריאל יוספי - שמואל לוינסון ואח' תק- על 2001 (1) בעמ' 1121 קבע ביהמ"ש כי בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין, למיצוי יומו בביהמ"ש לבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט, וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו, בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות.

6. דיון והכרעה:

א. ב"כ המשיבים הודיע כי בנסיבות התיק ומטעמים חבריים, לא יבקש לחקור את את ב"כ המבקשים על תצהירו לענין אי קבלת ההזמנה לדיון (מבלי שמודה בשאלת המסירה). בית הדין סבור כי אכן ראוי היה לעשות כן.
יחד עם זאת, ואף שמתעורר ספק לענין שאלת המסירה (ובהעדר התיק שבוער) - יפעל ספק זה לטובת ב"כ המבקשים, ובית הדין יקבל את עמדתו כי לא קיבל לידיו לא את ההזמנה לדיון שנקבע ל – 5/6/01 ולא את פסק הדין אשר דחה את תביעתם בשל אי התייצבותם.

ב. אף על פי כן, לא ניתן שלא לתהות על התנהלות הדברים מטעם ב"כ המבקשים. תצהירי המבקשים הוגשו על ידם בפברואר שנת 2000. לא ברור מתי הוגשו תצהירי הנתבעים, אולם בכל מקרה, הבירור הראשון שעשה ב"כ המבקשים במזכירות בית הדין היה ב- 31/3/05. התנהלות זו אינה סבירה לחלוטין. משב"כ המבקשים ראה כי לא קיבל כל הזמנה מבית הדין – הרי שלכל היותר, בטווח של חודשים ספורים, שומה עליו לפנות לבית הדין ולברר מדוע התיק לא נקבע.

ג. הטענה הסתמית כי ידוע שבאותה תקופה עוכבו דיונים בגלל האינתפאדה – אין לה על מה שתסמוך. דיונים רבים קוימו גם עם עובדי שטחים, אשר קיבלו הזמנה לדיונים כדבר שבשיגרה, והותרה להם הכניסה לישראל לצורך הופעתם בבית הדין. לא היתה כל הצדקה להגשת הבקשה לביטול פסה"ד בשיהוי ניכר כל כך, ואין למבקשים להלין על כך שלא ניתן להם יומם, כאשר הם היו אלו שישנו על זכויותיהם, ולא פנו תקופה ארוכה כל כך לבית הדין.

ד. כידוע, בית הדין רואה בתפקידו של עורך הדין כ- officer of court. עורכי הדין נתפסים יחד עם בית המשפט, כמשרתיו של החוק, המסייעים לבית המשפט לברר את המחלוקת ולחשוף את האמת, וכי עורך הדין במובן זה משרת גם את בית המשפט ומעניק לו שרות של סיוע לבירור האמת ולעשיית דין צדק, אשר בלעדיהם לא יקום שלטון החוק ולא יוכלו השופט ועורך הדין לבצע את תפקידם נאמנה.

( לעניין זה ר' מאמרה של ד"ר לימור גוטמן "חובת עורך הדין לא להטעות את בית המשפט" (עיוני משפט כד (2) עמ' 413))

אין אנו טוענים, חלילה, דבר כנגד יושרו של עורך הדין, אלא, שבהמתינו זמן רב כל כך, מעבר לסביר, הקשה מאוד על בית הדין לברר את האמת בתיק – מה גם שלאור הזמן הרב שעבר – נגרם נזק ראייתי כבד לנתבעים.
בעניננו – נראה כי בהמתנה ארוכה זו - החמיצו המבקשים את המועד הסביר לבירור עניניהם, כפי שהיה בענין של גבריאל יוספי שאוזכר לעיל. יצויין, כי אף למבקשים עצמם חלק במחדל זה – היות וגם הם עצמם לא טרחו לבדוק עם בא כוחם, משך מספר שנים, מה עלה בגורל תביעתם.

ה. ולעניין סיכויי התביעה:
אין מחלוקת כי החברה (משיבה 1) הוקמה בשנת 96. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד "חמדת לוי" שזה שם הפירמה של משיב 2 (או אביו), ואין מדובר באישיות משפטית.
כתב התביעה המתוקן, שהוגש, הכליל בו זמנית גם את החברה (חמדת לוי סחר ובניה בע"מ
) וגם את איתן חמדי לוי, כאשר, כאמור אין מחלוקת כי החברה הוקמה רק ב-96 (ועל כן אף לגירסת המבקשים עצמם עבדו בחברה רק מס' חודשים). משמע, התביעה הגורפת כאילו התובעים עבדו אצל המשיבים ביחד ו/או לחוד לאורך כל תקופת העסקתם - אינה נכונה, ולא היתה נכונה כבר במועד הגשת כתב התביעה המתוקן. על המבקשים היה להגיש תביעה ברורה, לכל המאוחר במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ולפרט ממתי עד מתי עבדו אצל משיב מס' 2 באופן אישי, וממתי – בחברה. המשיבים ידעו כבר אז כי החברה הוקמה ב-96, ועל כן, לא היה מקום להגיש את התביעה כפי שהוגשה.
יש להוסיף ולציין כי במשך שנים אלו (מאז מתן פסה"ד) – החברה חדלה להתקיים, וכנגד משיב מס' 2 נטען שלא הוא היה המעסיק, אלא אביו. בנסיבות אלו, ובאופן בו נכתב כתב התביעה (המתוקן) – לא ניתן לומר שסיכויי התביעה טובים.

ו. לכך יש לצרף את הנזק הראייתי שנגרם למשיבים. תיק ביה"ד נסגר בהחלטה שיפוטית במאי ב-5.6.01. הבקשה לביטול פסה"ד הועברה למשיבים רק במאי 2006 - ועל כן מקבל ביה"ד את עמדת ב"כ המשיבים כי לא שמרו (ולא היתה להם סיבה של ממש לשמור), ראיות אלו, ובשל כך, אין להם כיום ראיות להוכחת גירסתם. יש לזכור כי מדובר בשנים 97-93, ועל כן אין זה הגיוני לצפות שמסמכים בגין שנים אלו ישמרו למרות סגירת התיק ב-2001, כאשר הדרך הממשית להוכיח גירסתם הינה בהמצאת מסמכים מטעמם. יתרה מכך, אין מקום היום לתת יתרון כה משמעותי למבקשים, חרף מחדליהם לענין הגשת הבקשה.

7. לסיכום:
אמנם בית הדין נוהג, בד"כ, ביד רחבה לעניין ביטול פסקי דין, על מנת לתת לתובעים יומם בבית הדין. אולם, בעניננו, משמבקשים ישנו על זכויותיהם זמן רב כל כך, ומשנגרם לצד השני נזק ראייתי משמעותי - אין מקום לתת להם יתרון על פני הצד השני, מה גם שלא ניתן כל נימוק משכנע לשהוי הניכר בהגשת הבקשה. בנוסף, אין בית הדין יכול לקבוע היום, כי סיכויי התביעה לגופה, טובים, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין, חרף מחדלי המבקשים.

מכל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום 11 ביולי 2006, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג ציבור
אורי כהן


יפה שטיין
- שופטת
אב"ד

001651/05בשא730 גלית לוי








בשא בית דין אזורי לעבודה 1651/05 עלי עמאד מוחמד מחמו נ' חמדת לוי סחר ובניה בע"מ , איתן לוי חמדי (פורסם ב-ֽ 11/07/2006)