פסקי דין על עו"ד אליגון חניתאי | פסקי דין על לוי דוד | פסקי דין על לוי עזרא | פסקי דין על לוי מנשה |

2368/03 א     11/07/2006




א 2368/03 עו"ד אליגון חניתאי נ' לוי דוד, לוי עזרא, לוי מנשה




118
בתי המשפט
א 002368/03
בית משפט השלום אשדוד
11/07/2006
תאריך:
כב' השופטת מיכל וולפסון

בפני
:
התובע
(הנתבע שכנגד)
עו"ד אליגון חניתאי

בעניין:

נ ג ד

הנתבעים
(התובעים שכנגד)
1 . לוי דוד

2 . לוי עזרא

3 . לוי מנשה
בר שלום שגיב

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
הקדמה

1. התביעה בתיק העיקרי הוגשה בסדר דין מהיר על ידי התובע, עו"ד במקצועו ועיסוקו כנגד הנתבעים בתיק העיקרי, לקוחותיו לשעבר, בגין יתרת שכ"ט והוצאות בסכום כולל של 11,600 ₪ ליום 10/4/02, יום הגשת התביעה. הנתבעים הגישו כנגד התובע תביעה שכנגד על סך של 75,500 ₪, ובהם הם טוענים כי התובע התרשל כלפיהם במתן שרות משפטי כושל בעת שייצג אותם בבית המשפט. דבר שגרם להם נזק כלכלי.

עילת התביעה והתביעה שכנגד

2. התביעה בתיק העיקרי היא חוזית, להפרש שכר טרחה שהתובע דורש מהנתבעים. ההפרש הנתבע הוא סך בשקלים השווה ל- 1,820$, לפני מע"מ, בתוספת הוצאות של 1,443 ₪, דהיינו סך הכל 11,600 ₪ ליום הגשת התביעה.

עילת התביעה היא: הפרת הסכם ולחילופין, שכר ראוי. הפרש שכר הטרחה וההוצאות נתבעים הם בגין מתן שרותיו של התובע כעורך דין בהקשר להליך של התנגדות לאישור צוואה ע"י האלמנה וכן תביעות של האלמנה נגד העזבון.
להלן יקרא התובע בתיק העיקרי והנתבע בתביעה שכנגד: "עו"ד אליגון", והנתבעים בתיק העיקרי והתובעים שכנגד: "האחים לוי".

בתביעה שכנגד טוענים האחים לוי, כי עו"ד אליגון התרשל במתן השרות המשפטי, דבר שגרם להם נזק. בנוסף, נטען שעו"ד אליגון הפר את הסכם שכר הטרחה וכן נטען כי הסכומים שתבע שגויים מחמת שגיאות חשבוניות.

מהכלל אל הפרט. האחים לוי טוענים, כי מעבר למחדלים שונים כמפורט בכתבי הטענות ואי עמידה במועדים, הנזק העיקרי נגרם להם על ידי כך שעו"ד אליגון אפשר לשופט ששמע את התיקים, לנתב את הצדדים להליך של פשרה. לטענתם, השופט עשה כן, כאשר אין בידיו את מלוא המידע הנדרש כדי להציע פשרה מאוזנת - מידע שהיה על עו"ד אליגון להביא לידיעת בית המשפט.

אקדים ואומר שהמידע שלטענת האחים לוי היה משנה את תוצאות ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, לא היה בידיעת עו"ד אליגון בעת ניהול ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, לא הוצג כראייה בתיק זה ונותר ספקולטיבי.

מתוך טיעונם של האחים לוי עולה, כי עו"ד אליגון היה צריך להשיג מידע זה מהצד שכנגד, בהליכי גילוי מסמכים ועמידה על המצאת פרטים לפי דרישת תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף, נטען שהיה על עו"ד אליגון למנות חוקר פרטי.

3. בתביעה שכנגד תובעים האחים לוי מעו"ד אליגון את הנזקים כדלקמן:

א. 2,500 ₪ בגין תשלום לעו"ד קרן לוי על סיום הטיפול בתיק המשפחה;
ב. 4 ימי עבודה שהפסיד מנשה לוי כפול 900 ₪ ליום ועוד 4 ימי עבודה שהפסיד דוד לוי כפול 1,100 ₪ ליום;
ג. השבת מלוא שכ"ט ששולם לעו"ד אליגון על הטיפול בתיק, בסך של 25,000 ₪;
ד. החזר שכר הטרחה ששולם על הגשת כתבי הגנה בסך של 5,000 ₪;
ה. פיצוי על התשלום ששולם לאלמנה בהסדר הפשרה בסך של 12,500 ₪;
ו. עגמת נפש בסך של 22,500 ₪.
סה"כ 75,500 ₪.
4. העובדות בקליפת אגוז הן כדלקמן:

אביהם של האחים לוי היה נשוי בשנית ונפטר ביום 10/4/00. האב השאיר צוואה. האחים לוי, באמצעות עו"ד אליגון, הגישו ביום 15/5/00 בקשה לצו קיום צוואה (מוצג ת/1). על פי הבקשה הזוכים על פי הצוואה הם האחים לוי, 1/3 כל אחד. אשתו השניה של האב קיבלה מנה, ע"ס 1,500 שקלים ישנים. ביום 4/6/00 הגישה האלמנה, גב' ויולט לוי (להלן: "האלמנה") התנגדות לקיום צוואת המנוח לביהמ"ש לעניניי משפחה במחוזות ת"א והמרכז (מוצג ת/2). בהתנגדות נטען, כי בני הזוג נישאו ביום 6/11/79 ולאחר הנישואים הם רכשו יחד דירת מגורים. הדירה נרשמה על שם המנוח בלבד וזאת ללא ידיעת האלמנה. ביום 19/6/83, במהלך הנישואין, העביר המנוח 1/4 הדירה לכל אחד מבניו ולענייננו, לכל אחד מהאחים לוי, כלומר למועד הפטירה כלל העזבון 1/4 דירה בלבד.
בנוסף, נטען בהתנגדות כי בני הזוג צברו נכסים וכספים רבים שרובם נרשמו ע"ש המנוח. חלק מהכספים היו בכספת, שרוקנה בסמוך לאחר פטירת המנוח ע"י הבן לוי מנשה
מיחידי האחים לוי (להלן: "לוי מנשה
"). אין פירוט לסכום שהיה בכספת.
עוד נטען כי הבן לוי מנשה
נטל את הרכב המשפחתי. לאחר 30 ימי האבל ו"גילוי" המצבה ביקשו האחים לוי מהאלמנה לפנות את דירת המגורים (ת\2 - סעיף 13 להתנגדות).

האלמנה טענה לשורה של ליקויים ופגמים בצוואה. תשובת האחים לוי היתה כי הדירה נרכשה בכספי המנוח שהושגו לאחר מכירת הדירה בה התגורר עם אשתו המנוחה, אמם של האחים לוי. לפיכך נטען, כי חזקת השיתוף לא חלה על הדירה. בנוסף, נטען כי גם האלמנה העבירה על שם ילדיה את דירתה מלפני נישואיה למנוח. נטען כי בני הזוג לא קיימו משק משותף. כל אחד חסך לעצמו ולכן כספים שהמנוח חסך, הם העזבון שלו המתחלק בין יורשיו, לא כולל האלמנה (מוצג ת/6). האלמנה הגישה תביעה לפס"ד הצהרתי, שתוכנו חלוקת רכוש ואיזון משאבים (תע' 9691/00 ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א והמרכז) (מוצג ת/7), וכן תביעה למזונות מן העזבון ומדור (תע' 9692/00 ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א והמרכז) (מוצג ת/8). בהמשך ההליכים הוגש כתב תביעה מתוקן (מוצג נ/12).

5. בסופו של דבר, הצדדים הגיעו להסכמה וביהמ"ש נתן לה ביטוי בפרוטוקול (תע' 8750/00, 8751/00 ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א והמרכז, כב' השופט ש' שוחט, פרוטוקול מיום 25/3/02) (מוצג ת/26). על פי ההסכמה, ההתנגדות של האלמנה נדחתה וניתן צו לקיים את הצוואה. כמו כן, התביעות שהוגשו ע"י האלמנה (תע' 9691/00 ו- 9692/00) נדחו. אושר הסכם פשרה שסומן באות א'. הסכם זה מהווה חלק מהפרוטוקול ומכאן גם חלק ממוצג ת/26 וגם מסומן ת\5 (ט) (להלן:"הסכם הפשרה"). על פי הסכם הפשרה הוסכם כי האלמנה תהא רשאית ללא תמורה להמשיך להתגורר בדירה ולעשות שימוש בתכולתה בכל אריכות ימיה ושנותיה. הוסכם כי היא תישא בכל ההוצאות של האחזקה. כמו כן, ישולם לה ע"י האחים לוי סך בשקלים השווה ל- 7,500 $, פחות 1,000 $ ששולמו ע"י האחים לוי להוצאות קבורה.

בנוסף, נקבע בסעיף 3ג' להסכם הפשרה, כי ישולם לאלמנה סכום נוסף כאשר הסכום משתנה לפי פרקי הזמן הקבועים בהסכם. הוסכם כי אם האלמנה תעזוב את הדירה עד תום 5 שנים מעת חתימת ההסכם ישולם לה סך של 12,500 $. אם היא תעזוב בתום 10 שנים ישולם לה 6,250 $. אם היא תעזוב כעבור 10 שנים, היא לא תקבל כל סכום. אם היא תעזוב בין תום השנה החמישית ולפני תום השנה העשירית, ינוכה סך של 1,250 $ עבור כל שנה או חלק משנה מהשנה השישית ועד העשירית.
כמו כן, הוסכם כי אם העזיבה של הדירה תהיה תוך 10 השנים ממועד החתימה, כדי להתאשפז, ישלמו האחים לוי, לאלמנה, סך של 12,500 $.

הסכם הפשרה נחתם ע"י האחים לוי, האלמנה, עוה"ד ח' אליגון, ובא כוח האלמנה ואושר כאמור ע"י בית המשפט.

התביעה בתיק העיקרי

6. לתיק הוגשו שני הסכמי שכר הטרחה. ההסכם הראשון הוא לטיפול בהתנגדות האלמנה לצוואה (מוצג ת/3) (להלן: "הסכם שכ"ט ראשון"). הוסכם בסעיף 3.1 כי עבור קבלת הענין לטיפול, הכנת התיק, הגשת תגובה לביהמ"ש והופעה ב- 3 ישיבות ישולם סך של 5,000 $, בצירוף מע"מ. בסעיף 3.2 נקבע כי עבור הישיבה הרביעית ואילך ישולמו 400 $ בתוספת מע"מ לכל הופעה. סעיף 3.1 כולל התייחסות לשכר טרחה בקשר להליך הגשת בקשה למינוי מנהל עזבון זמני. כמו כן, הוגש הסכם שכ"ט השני (להלן:"הסכם שכ"ט שני"- מוצג נ/3). מהות הטיפול היא הגשת כתב הגנה בתביעת מזונות וכתב הגנה בתביעה לפירוק שיתוף.
שכר הטרחה הנדרש עפ"י הסכם שכ"ט השני הוא עבור קבלת הענין לטיפול ו/או הכנת התיק ו/או הגשת חומר לביהמ"ש. בסעיף 3.2 הוסכם כי עבור המשך טיפול מעבר לטיפול לעיל, ישלם הלקוח את הסך שנקבע בסעיף 3.2 בהסכם שכ"ט הראשון.

בכתב התביעה בתיק העיקרי, חושב שכ"ט הכולל כדלקמן: 5,000 $ + מע"מ על ההתנגדות ועוד 1,000 $ + מע"מ על כתבי ההגנה. נטען כי התקיימו 8 ישיבות ביהמ"ש מתוכן ישיבה אחת בפני
מגשר. היתרה לתשלום עבור 5 ישיבות היא: 2,000$, בצירוף מע"מ. בפועל שולם ע"ח שכ"ט 6,180 $. לכן נותר הפרש של 1,820 $ ועוד מע"מ.
נטען גם, כי היו לעו"ד אליגון הוצאות בסך של 2,348 ₪ וע"ח שולמו רק 905 ₪. לכן נותר חוב של 1,443 ₪. להוכחת קיומם של הדיונים צורפו הפרוטוקולים [מוצג ת/5 (א) - (ח)].

האחים לוי תוקפים את טיב השרות שניתן והם חולקים על זכאותו של עו"ד אליגון לשכר טרחה בכלל.

7. עיינתי בכל הראיות וגם בתצהירי כל העדים וחקירת כל העדים כולל החלק של חקירת עו"ד אליגון בפני
כב' השופט אטדגי. הזהרתי את עצמי כי למעט חלק מחקירת עו"ד אליגון יתר העדים לא נחקרו בפני
ואין לי את ההתרשמות האישית מכל אחד מהעדים.

תביעת עו"ד אליגון

8. א. האחים לוי מעלים שורה של טענות כנגד שכר הטרחה שנדרש. עיינתי בכל
טענותיהם המפורטות. הטענה ששכ"ט מופרז נדחית. היחיד שהביא ראיות
ששכר הטרחה הוא סביר היה עו"ד אליגון (חוו"ד של עו"ד עמוס נצר). האחים
לוי לא הביאו ראיות נגדיות. עריכת דין הוא מקצוע חופשי. שכר טרחה פתוח
למו"מ. לא נטען שמי מהאחים לוי לא כשיר להסכים מדעת על סכום הוצאה
סבירה בגין שירות. עיקר התיק התנהל על רבע דירה. ערכה לא הוצג וגם מטעם
זה אין ראיה לבחינת הטענה לגופה. הטענה נדחית.

הועלו גם מספר טענות מדוע על חלק מההופעות אין לשלם. ככל שמדובר בטענות כנגד הדרישה לתשלום עבור הופעות בבית המשפט גם לא מצאתי בגופן של הטענות וההנמקות ממש.
לא הונחה תשתית ראייתית כי בחוזה נדרש "תוכן" כדי לגבות שכר עבור הופעה,
לכן הטענות נדחות.

באשר לטענה נגד התביעה של עו"ד אליגון לשכר בגין נוכחות משרד עו"ד אליגון
בגישור, הטענה ברמה של העיקרון, נדחית. הביסוס לתביעה זו אינו על פי הסכמי שכר הטרחה אלא על פי שכר ראוי. השכר מגיע על הזמן שנדרש המשרד להקדיש בעצם הנוכחות בגישור.
באשר לסכום, אני סבורה כי אין בהופעה בבית המשפט כמו נוכחות בגישור, לכן
את הסכום לישיבה זו אני מעמידה על 200$ בצירוף מע"מ.

ב. באשר לתביעה של 1,000$ על פי הסכם שכר הטרחה השני, סכום זה נתבע עבור
הכנת כתבי הגנה לכתבי התביעה של האלמנה. עו"ד אליגון טוען כי הכין כתבי
הגנה אך לא הגישם ועל סמך כתבי ההגנה שלו הכין מנהל העזבון את כתבי ההגנה של העזבון (סעיף 12 לתצהירו של עו"ד נסים שלם מטעם עו"ד אליגון, מוצגים ת\15 (א)-(ב), ת\16). עו"ד אליגון הוכיח שהכין כתבי הגנה אך בפועל הם לא שימשו בתיק בית המשפט את מטרתם ובמקומם היו כתבי הגנה של מנהל העזבון שקיבל שכר מהעזבון. לכן ברכיב זה אני פוסקת לעו"ד אליגון מחצית, דהיינו 500 $ בצירוף מע"מ.

ג. נטען כי עו"ד אליגון שגה בחישוב הוצאותיו. סכום התביעה הוא 1,443 ש"ח. בא כוח האחים לוי זנח סוגיה זו בסיכומיו ולכן התביעה על סך של 1,443 ש"ח מתקבלת.

ד. יחד עם זאת, האחים לוי טוענים כי בפועל שילמו לעו"ד אליגון 133$ יותר מהחישוב שהוא ערך בתביעתו. עו"ד אליגון לא הציג תחשיב נגדי בתשובתו. החישוב של השערים שנעשה ע"י האחים לוי נאמן עלי. לעו"ד אליגון היתה כבר תקלה חשבונאית בה הודה בפני
האחים לוי, לפני הגשת התביעה (מוצגים נ\22, נ\33) - תקלה שנבעה, ככל הנראה, מכך שמדובר במספר אחים ששילמו בנפרד, ובהמרה של כל סכום לדולר. לכן, מתוך הסכומים לחיוב אני מפחיתה סך של
133$.

ה. טענה נוספת היא, שלא מגיע לעו"ד אליגון יתרת שכ"ט והוצאות כי הפר את ההסכם מפני שלא הוציא פסיקתא והתרשל. לסוגית הרשלנות אתייחס בתביעה שכנגד שעיקרה טענת התרשלות. באשר לטענה של העדר שרות -מדובר היה בהוצאות פסיקתא בהמשך להסכם הפשרה - שרות שלא ניתן בגלל המחלוקת על שכר הטרחה (מוצג נ\32). האחים לוי כימתו סכום זה בפועל והעמידו אותו על סך של -.1,000 ₪ ששולם לעו"ד קרן (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורות 16 -17). על כן אני מפחיתה סך של 1,000 ₪ משכר הטרחה הנתבע, מתורגם לדולר של ארה"ב לפי השער של יום הגשת התביעה, דהיינו יום 10/4/02. לפי השערים של בנק ישראל, השער היציג באותו יום עמד על סך של: 4.76 ₪ לדולר, כלומר סכום השווה ל - 210 $ בצירוף מע"מ .

9. סוף דבר לפרק זה. התביעה היא לסכום בשקלים השווה ל - 1,820 $ בצירוף מע"מ בגין יתרת שכר טרחה. מסכום זה אני מפחיתה סך של 843 $, לפני מע"מ כמפורט לעיל [ס"ק (ב), (ד), (ה)]. דהיינו, היתרה לתשלום היא: 977$ בצירוף מע"מ לפי שער המרה של 4.76 ₪ לדולר: 4,650.52 ₪, בצירוף מע"מ כדין. לסכום זה יש להוסיף גם את ההוצאות (ס"ק (ג) לעיל). סכומים אלה ישוערכו מיום הגשת התביעה כפי שיפורט בסוף פסק הדין.

התביעה שכנגד

10. על פי כתב התביעה שכנגד אלה מעשי הרשלנות המיוחסים לעו"ד אליגון:

א. הוא לא השיב במועד לכתב ההתנגדות של האלמנה;
ב. הוא לא הגיש כתבי הגנה כנגד התביעות של האלמנה והוא לא הגיש בקשה לגילוי מסמכים.
ג. השילוב של העדר כתבי הגנה והעדר גילוי מסמכים הביא לכך שכב' השופט שוחט, שדן בתיק המשפחה, לא ידע עד לאחר שנחתם הסכם הפשרה, כי
מראש 3/4 הדירה היתה של האחים לוי. בנוסף, הוא לא ידע מה היקף הרכוש של האלמנה;
ד. הוא לא ייצג נאמנה את האחים לוי כנגד האלמנה והם הרגישו שאין להם כל ייצוג;
ה. בישיבת הגישור הוא לא התערב וגם לא הכין את האחים לוי מראש;
ו. האחים לוי נושלו מהעזבון שהוריש להם אביהם;
ז. הוא משך חזרה בקשה למינוי מנהל עזבון זמני ובכך סירבל את ההליך המשפטי;
ח. הוא לא השיב לשאלות האחים לוי בתחום המשפטי;
ט. הוא לא הגיש במועד את עמדת האפוטרופוס הכללי לגבי מינוי עו"ד שלם כמנהל עזבון, לכן נדחה הדיון של יום 8/5/01;
י. הוא לא יידע את האחים לוי כי הדיון ביום 8/5/01 נדחה וכל אחד מהם הפסיד יום עבודה;
יא. הוא לא הודיע להם שהדיון ביום 21/1/02 נדחה עקב מחלת השופט והם הגיעו לביהמ"ש והפסידו יום עבודה;
יב. ביום 5/2/02 התברר לעו"ד אליגון כי היתה לבהימ"ש תקלה ולכן הדיון לא יתקיים. אך למרות שהוא הגיע מוקדם ויכול היה לחסוך מהם בזבוז יום עבודה, הוא לא עשה כן והם הגיעו לשווא;
יג. הוא לא יידע את האחים לוי לא להגיע לדיון ביום 10/3/02, הגם שידע מראש שב"כ האלמנה, עו"ד הופרט לא יוכל להגיע. הוא גם לא ביקש הוצאות מהצד שכנגד. לכן התבזבז להם עוד יום עבודה;
יד. לאחר שמונה מנהל עזבון קבע כב' השופט שוחט בדיון ביום 31/1/02 כי לאחר שעו"ד שלם יכנס לתפקידו, יוגש כתב תביעה מתוקן. האלמנה איחרה בחצי שנה בהגשת כתב תביעה מתוקן. עו"ד אליגון לא ביקש דחיה על הסף ולפיכך התרשל. כי לבסוף האחים לוי נאלצו להתפשר ולהפסיד מירושתם;
טו. כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן הוגש ע"י מנהל העזבון הגם שעו"ד אליגון היה צריך להגיש את כתב ההגנה;
טז. עו"ד אילגון לא דרש גילוי מסמכים עפ"י תקנה 258 ט' עם הגשת כתב ההגנה, לכן לא ניתן היה לברר במועד את היקף נכסי האלמנה ומידע זה אינו ידוע עד היום. בהעדר המידע, נאלצו האחים לוי להתפשר כאשר אין בידיעתם כל המידע הנדרש לקבלת החלטה מושכלת;
יז. בהסכם הפשרה, האחים לוי הפסידו בין 240,000 - 120,000 ₪, שהיו משיגים אילו השכירו את דירתם וזאת מעבר לסכום שהוסכם לשלם לאלמנה.
יח. אילו הצוואה היתה מתקיימת כלשונה, האלמנה היתה מקבלת רק 10,000 ₪ ועקב רשלנות עו"ד אליגון, היא קיבלה 35,000 ₪ והאחים לוי גם הפסידו שכ"ד.

11. עו"ד אליגון הגיש חוו"ד של עו"ד עמוס נצר, שהתמקדה בגובה שכר הטרחה וסבירותו בנסיבות העניין.
עו"ד נצר נחקר ע"י ב"כ האחים לוי, אך עו"ד נצר הקפיד להשיב רק לגבי הנושא שנתבקש לחוות את דעתו לגביו (עמ' 8 - 9 לפרוטוקול). לכן ניתן לאמור, כי בתיק זה לא הוגשו חוו"ד מומחים להתנהגות סבירה של בעל מקצוע, עורך דין.

12. העובדה שהנתבע הוא עו"ד אינה מאיינת את התביעה. גם עורך דין אינו חסין מתביעות רשלנות (ע"א 989/03 א' חטר - ישי - משרד עורכי דין ו' יעקב חיננזון, דינים ועוד, דינים עליון, ע', 920; ע' אזר "רשלנות מקצועית של עורך דין" הפרקליט מה(ב) (תשס"א) 279).

עילת הרשלנות מחייבת להביא ראיות כי עו"ד אליגון לא נקט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק שצריך לצפות אותו מראש בנסיבות המקרה (סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, בעריכת ג' טדסקי (תשל"ז) סעיף 273 עמ' 464 - 465).

כדי שתתגבש העוולה יש להוכיח לא רק את המעשים אלא גם להצביע על נזק שנגרם. הנזק הוגדר בסעיף 2 לפקודת הנזיקין כ: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית, שם טוב או חיסור מהם וכל אבדן או חיסור וכיוצא באלה". אך המושג נזק גם עומד על המישור "פגיעה" הגורמת לחיסור ברכוש או ברוח (דיני הנזיקין, שם, סעיף 109 ג' 161 - 163). על האחים לוי להצביע על הקשר הסיבתי בין התנהגותו הרשלנית הנטענת של עו"ד אליגון לבין הנזק שנגרם להם לטענתם. כי אלמלא הרשלנות של עו"ד אליגון היתה התוצאה בפסק הדין שונה (א' יעקב "רשלנות בין כותלי בית המשפט; לשאלת אחריותם המקצועית של עורכי הדין במסגרת הדיון המשפטי" (עיוני משפט כו תשגס"ג 5).

עלי, אפוא, להכריע בשאלה האם עו"ד אליגון התרשל ואם כן, האם האחים לוי הוכיחו שעו"ד אליגון גרם להם נזק. כמו כן, עלי להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין השניים, ולבסוף לשקול האם הליך הפשרה שהושג בבית המשפט לא ניתק את הקשר הסיבתי.

13. מניתוח הראיות עולה כי כנגד הליכי אישור צוואת המנוח, האלמנה נקטה במספר הליכים משפטיים. ביהמ"ש לענייני משפחה, כב' השופט שוחט, מתוך נסיונו והיכרותו כיצד אותם הליכים יכולים לגרור את הצדדים לעלויות רבות, הציע דרך שונה. הפניה לגישור ואח"כ כשזה לכאורה כשל אז הוא הציע את דרך הפשרה הכוללת. כפי שעולה מהראיות, כבר בשלב הגישור עלתה פשרה ראשונית בה היו מעורבים האחים לוי (מוצג ת\24).
האחים לוי סבורים, שעו"ד אליגון נהג בחוסר סבירות, וחוסר מקצועיות כאשר לא ייעץ להם להתנגד להמלצת ביהמ"ש.

14. אני דוחה את הטענה כי מעשי עו"ד אליגון במהלך המשפט הם שהביאו את כב' השופט שוחט להציע פשרה. מתוך חומר הראיות ובעיקר כתבי הטענות והפרוטוקולים השתכנעתי, כי גם אם כב' השופט שוחט לא היה שבע רצון מחלק מהמחדלים בניהול התיק, הוא הציע לצדדים לפנות לגישור מטעמים ענייניים של התיק ונסיבותיו. לא מחמת מעשיו או מחדליו של אחד מעורכי הדין. בסופו של יום, עמדו בפני
ו שני צדדים למתרס וכל צד מושך לכיוון שלו. בהפנייתו לגישור, הפעיל כב' השופט שוחט חוכמה של נסיון בתיקים מעין אלה, שאינם קלים.

15. מתוך חומר הראיות, השתכנעתי, כי גם כשהגישור כשל, הציע כב' השופט שוחט לצדדים לחזור ולנסות לסיים את התיק בפשרה מטעמים ענייניים ולא מחמת מחדלי עו"ד אליגון.
האחים לוי טוענים, כי בנקודה זו היה עו"ד אליגון צריך לתת להם תמיכה ולהתנגד להצעת השופט. השאלה היא תאורטית ואקדמית מפני שהם בחנו הצעת פשרה בישיבת הגישור (מוצג ת\24 ; עמ' 80 לפרוטוקול מול שורות 7-5). בהמשך כב' השופט שוחט השקיע זמן ואיפשר שיחה עניינית, ולאחר הדיון הם בחנו את הסכם הפשרה לבדם בביתם, תיקנו אותו (מוצגים ת/19, ת/20 ; סעיפים 47-41 לתצהיר עדות ראשית של עו"ד אליגון ; עמ' 81-82 לפרוטוקול ) ובהמשך היה דיון באולם (עמ' 7 -4, 79, 82- 84 לפרוטוקול). על סמך התיקונים והשינויים שהם היו מעורבים בהם במישרין, הושג הסכם הפשרה, ע"י שני הצדדים והוגש לאישור ביהמ"ש.

על כן, הקשר בין המעשים לנזק ניתק כאשר האחים לוי או חלק מהם נקטו פעמיים מעורבות אישית בפשרה והחליטו להסכים לה (שם, פרשת חיננזון, סעיף 18 לפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור).

16. לכן, ככל שעומדת בפני
השאלה האם הוכח הנזק בהיבט של התוצאה הסופית, הטענה נדחית. כך גם הטענה של רשלנות בהעדר גיבוי נאות בגישור ובפני
כב' השופט שוחט.

17. נותרה הטענה של רשלנות בהקשר להפסד הכנסה מהדירה, מאופן ניהול ההליכים שהובילו להפניה לגישור ואחר כך נמשכו בהליכים של פשרה. שאלה זו הפכה תאורטית, כי כבר קבעתי שבכל מקרה ניתק הקשר הסיבתי, ובית המשפט אינו נוהג לעסוק בסוגיות שאינן נדרשות להכרעה בעילת התביעה, שבענייננו היא עוולת הרשלנות. אתייחס לסוגיה זו בהקשר לשכר הטרחה בתיק זה.

18. בנוסף, נותרה הטענה לרשלנות שכתוצאה ממנה הפסידו כל אחד מהאחים לוי ימי עבודה, כי עו"ד אליגון לא הודיע להם על ביטולי דיון. קראתי מספר פעמים את סיכומי ב"כ הנתבעים ותובעים שכנגד, הן בפני
, בעל פה, והן בכתב ולא מצאתי התייחסות לתביעה זו המופיעה כתביעה לתשלום עבור ימי דיונים שלא התקיימו והאחים לוי הגיעו לבית המשפט בכל זאת, לכן תביעה זו תראה כנזנחת ( י' זוסמן סדר הדין האזרחי (1995) 513-512).

19. עיינתי ביתר הטענות הרבות והמפורטות שהועלו בתיק זה מטעם כל צד, ולא מצאתי בהן כדי לשנות את התוצאה .
התביעה בתיק העיקרי מתקבלת לגבי יתרת שכ"ט כמפורט בסעיף 9 לעיל והתביעה שכנגד נדחית.

20. האחים לוי, הנתבעים, ישלמו ביחד ולחוד, לתובע סך של 4,650.52 ₪ בצירוף מע"מ כדין וכן סך של 1,443 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 10/4/02, ועד ליום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ככל שמדובר בתביעה העיקרית אינני מחייבת בשכ"ט עו"ד, בנסיבות העניין.

התביעה שכנגד נדחית. התובעים שכנגד, ישלמו לנתבע שכנגד, הוצאות משפט שישומו בפועל בנפרד וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

גובה שכר הטרחה משקף את התנהלותם של הנתבעים, התובעים שכנגד שהפכו סכסוך קטן על כ - 11,000 ₪, המורכב מהשאלות: האם הוסכם על תשלום סכום אחיד לכל סוגי ההופעות, האם הוסכם לשלם על הופעת עו"ד אליגון בגישור והאם חשבון ההוצאות נכון, לסכסוך מג'ורי.
התביעה העיקרית הייתה יכולה להסתיים בישיבת גישור אחת או בישיבת בוררות אחת בלשכת עוה"ד. במקום זאת פרסו התובעים שכנגד יריעה ענקית מבלי שבדקו האם יש להם ביסוס משפטי לפריסה. לא די לטעון לרשלנות, צריך גם להוכיח את הקשר הסיבתי וכן להראות שהוא לא ניתק. חרף העובדה שהמעורבות של כב' השופט שוחט, כשופט שדן במכלול המחלוקת, בהשגת הפשרה הייתה ידועה מראש, לא ניתן לה כל משקל בעת ניסוח כתב התביעה שכנגד ובעת ניהול התיק.
משנפרסה היריעה התמקד בא כוח התובעים שכנגד, עו"ד בר שלום שלא ניסח את כתבי הטענות, בהארה פרטנית, אירוע אחר אירוע כאילו שדי בהם כדי להשיג תוצאה שהתביעה תתקבל. אך כאשר היה צריך לתפור את כל הגזרים יחדיו לא צלחה המלאכה, כי לא ניתנה הדעת מראש שלהתערבות בית המשפט יש משקל. לא נבחן המשקל של החסר בנתון איזה רכוש היה לאלמנה בפועל, לא נבחנה השאלה האם 6,000 $ בצירוף מע"מ כסכום כולל הוא שכ"ט סביר אל מול שווי רבע דירה או סיכויי הצלחת האלמנה.
התוצאה הייתה בזבוז זמן משווע בהתמקדות בפרטים ובסגנון פוגעני, כאילו פסק הדין כבר נכתב.
בדרך נשתכחו כמה עובדות בסיסיות. התובעים שכנגד הם שלושה אחים ששניים מהם היו היותר פעילים. אחד מהם, האח דוד לוי, הוא במקצועו ועיסוקו בנקאי, דהיינו איש כספים ועסקים. הם אפשרו למירב הקשר בינם לבין בא כוחם, לעבור מהבת של האח מנשה לוי, עו"ד קרן לוי, אז סטודנטית למשפטים, לחברתה, עו"ד ליאורה זילביגר, שאז הייתה המתמחה של עו"ד אליגון.
הם אינם לקוחות שניתן לומר עליהם שהם "תמימים" בדרכי העולם או שהם חסרי כישורים מקצועיים, בין כדי להעריך האם שכר הטרחה הנדרש הוא מוגזם, ובין כדי לבקר את השירות שניתן, ואפילו כדי להעריך האם עלות ההשקעה שווה את התוצאה.

אני דוחה בשתי ידיים את התמונה שביקשו להציג והיא שהם הרגישו "נאלצים" להסכים עם כב' השופט שוחט, או עם ד"ר פוגל, המגשר. לאי ההסכמה הייתה עלות והם כימתו אותה לבדם בלי שעו"ד אליגון עזר להם (מוצג ת\20).

הגם שלא שמעתי את המוסיקה של חקירתם, השתכנעתי מקריאת המסמכים שהתחשיב הכלכלי נעשה ע"י האחים לוי, בביתם, בקפידה. אני גם מאמינה שלאח דוד לוי היו כלים אישיים לעמוד בלחצים , אחרת לא היה מחזיק מעמד במקצועו כבנקאי.
ככל שמדובר בלחצים רגשיים, במיוחד כאלה העולים בתיקים מהסוג שהיו בפני
כב' השופט שוחט, בית המשפט מכיר בקיומם, אך במקרה הזה לא התרשמתי שהאחים לוי ויתרו מחמת התרגשות פתאומית. אני השתכנעתי שהאחים דוד ומנשה שהיו היותר מעורבים בהליך, לקחו סיכון מחושב, כפי שקורה מדי יום באולמות שופטים. לבוא אחר כך ולגולל על עורך הדין את המסכת המופיעה הן בכתב התביעה שכנגד והן בתלונה ללשכת עורכי הדין אינו הוגן ובסופו של יום התברר להיות שגוי מבחינה משפטית נקיה.

בנסיבות אלה סברתי שיש מקום לחייב את התובעים שכנגד לשלם לעו"ד אליגון שכר טרחה ריאלי, כשווה שכר הטרחה שהיה נפסק אילו התביעה שכנגד התקבלה במלואה.

ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ו (11 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

מיכל וולפסון
, שופטת









א בית משפט שלום 2368/03 עו"ד אליגון חניתאי נ' לוי דוד, לוי עזרא, לוי מנשה (פורסם ב-ֽ 11/07/2006)