פסקי דין על ענאן קובטי | פסקי דין על סלאח אל-דין מוחמד ברכה

7705/04 א     11/07/2006




א 7705/04 ענאן קובטי נ' סלאח אל-דין מוחמד ברכה




26


בתי המשפט

בית משפט השלום נצרת
א 007705/04


בפני
:
כב' השופטת כרמלה רוטפלד - האפט

תאריך:
11/07/2006



בעניין:
ענאן קובטי




עו"ד קובטי שכיב

התובע


נ ג ד



סלאח אל-דין מוחמד ברכה




עו"ד עותמאן עלי

הנתבע

פסק דין


רקע וטענות הצדדים

1. בפני
תביעה שטרית לתשלום סך של 32,769₪ אשר על פי הנטען חייב הנתבע – איש שליחויות של חברת "קל בניין" (להלן: "החברה") – לתובע – נגר, אשר ביצע עבודות עבור החברה – לאחר שהנתבע קיבל לידיו שיקים של התובע לצורך הפקדתם, אולם פדה אותם לטובת עצמו, תוך שערך בהם זיופים.

בהתאם לכתב התביעה והיות והנתבע עבד בחברה כשליח אשר ביצע הפקדות בנקים ודואר, סוכם בין הצדדים כי הנתבע יפקיד שיקים עבור התובע, כיוון ש"הוא ממילא הולך לבנק" ולמען הנוחות בלבד. לאחר כשנה גילה התובע כי חמישה שיקים (ת/1-ת/5) אשר הועברו אליו מהחברה (תמורת עבודות שביצע) ואשר היו אמורים להיות מופקדים על ידי הנתבע, לא הופקדו בחשבונו. בירור שנערך עם החברה העלה כי השיקים נפרעו מחשבונה, ובירור שנערך עם הבנק העלה כי השיקים האמורים נמשכו במזומן על ידי הנתבע לאחר שזייף את החתימות המבטלות את השרטוט "למוטב בלבד" ולאחר שחתם מאחוריהם בחתימתו שלו. עוד נטען כי שיק נוסף (ת/6) (של חברה אחרת "זיבק את סבאג בע"מ") אשר ניתן בידי הנתבע לצורך הפקדתו, נפדה אף הוא על ידי הנתבע תוך זיופו, וללא שהעביר את תמורתו לתובע.

מנגד ובהתאם לכתב ההגנה הוכחשו כל טענות התובע, ונטען כי הנתבע אמנם פרע שיקים עבור התובע, אך מסר את תמורתם לתובע מיד בסמוך לאחר פירעונם. עוד נטען כי ברוב המקרים פירעון השיקים התאפשר רק לאחר שהתובע נתן את אישורו הטלפוני לבנק.


ראיות הצדדים

2. מטעם התובע העידו בפני
התובע עצמו, הגב' אורנה ארצי (נציגת הבנק), מר רן לילך (מנהל הכספים של חב' "קל בניין"), מר מרואן זיבק ומר טל רוני (עורך בדיקות פוליגרף):

התובע חזר בעדותו בפני
על עיקרי כתב התביעה והוסיף כי ניהל חשבון פרטי וחשבון עסקי, כאשר החשבון העסקי הוא ששימש אותו להפקדה ומשיכה של כסף והמעקב אחריו התבצע אחת לחודש לערך. עוד אישר כי הנתבע הפקיד עבורו שיקים במהלך מספר שנים וכי היה מוסר לידיו את תמורתם לכל המאוחר בסוף כל חודש. התובע ציין כי במהלך חודש מאי גילה כי חסרות בחשבונו שתי הפקדות מחודש אפריל ופנה לנתבע. תחילה מסר התובע כי הנתבע אמר לו שאיבד את השיקים, אולם לאחר מכן – בתשובה לשאלת ב"כ הנתבע מדוע המשיך להעביר שיקים לנתבע גם לאחר אמצע חודש מאי – אמר שלא ידע שזה אבד ולא הופקד וכן שהנתבע אמר שמדובר בטעות של הבנק.
עוד מסר התובע כי אחותו שימשה מנהלת החשבונות של החברה, ובשלב מאוחר יותר התברר לו כי הנתבע קיבל חלק מהשיקים ישירות לידיו, כך שהם כלל לא הגיעו לידי התובע. כמו כן הסביר כי לא הגיש תלונה במשטרה וזאת על פי בקשת החברה, אשר הבטיחה לטפל בעניין.

הגב' אורנה ארצי, עובדת הסניף בו נוהל חשבונה של החברה במשך שנים, הסבירה בעדותה את נוהל העבודה לפיו תחילה היו מוצגים שיקים של החברה בפני
ה לצורך קבלת אישור עסקי (בהתאם ליתרות הזכות בחשבון) ולצורך בדיקת מושך השיק והאם הוא רשאי לקבל לידיו את הכסף. לאחר קבלת האישור היה ניגש מחזיק השיקים לקופה (במקרה זה, הנתבע), שם נמסר הכסף למי שחתום על השיקים (חתימת הסבה) ואשר זוהה בנוסף על פי תעודת זהות. הגב' ארצי מסרה עוד כי בדרך כלל מבקשים גם את תעודת הזהות של מוטב השיק (במקרה זה, התובע) כך שעל ידי הצגתה מובעת הסכמתו לשלם את השיק לצד נוסף ואישרה כי ככל הנראה הציג הנתבע את תעודת הזהות המקורית של התובע בעת משיכת השיקים. עוד ציינה כי הנתבע נהג להגיע לסניף הבנק מדי יום במשך שנים וכי התהליך אותו פירטה חזר על עצמו משך כל אותן שנים, וחוזר על עצמו עד היום (הגם שהנתבע סיים עבודתו בחברה).
בחקירתה הנגדית העידה הגב' ארצי כי כחלק מהפרוצדורה של אישור השיק לתשלום, היו בודקים בכל משיכה את החתימות שעל השיק, כולל אלו המבטלות את שרטוט ה"קרוס", וכי מעולם לא היה להם חשש שהחתימות מזויפות. עוד הסבירה כי לאחר בדיקת השיק על ידה הייתה חותמת עליו ומציינת עליו מספר המורכב מקומבינציה של סכום השיק ומספר השיק, וזאת על מנת למנוע הוספה של ספרות נוספות בדרך לקופה. הגב' ארצי אישרה כי היו פעמים שהתקשרו מהבנק לחברה כדי לאשר את השיק, אולם הדבר לא היה בגדר נוהל מחייב ונעשה רק מדי פעם.
במסגרת עדותה הוגשו בפני
חמשת השיקים המקוריים של החברה (ת/1-ת/5).

מר רן לילך, אשר שימש כמנהל הכספים של קבוצת א. ליבר המונה מספר חברות בנייה וביניהן "קל בניין", העיד בפני
כי בזמנים הרלוונטיים התנהלה חקירה פנימית בעניינו של הנתבע לאור תלונת התובע, במהלכה פנו לבנק ולבסוף אף ערכו בדיקת פוליגרף לצדדים, בהסכמתם. עוד מסר כי המסקנה אליה הגיעו ולפיה החתימות אשר ביטלו את שרטוט ה"קרוס" היו מזויפות נבעה מן העובדה שבמקרים כאלה נהגו להחתים את המבקש לבטל את שרטוט ה"קרוס" על נספח מסויים, כאשר לא נחתמו נספחים כאלו לשיקים נשוא התביעה, וכן מהעובדה כי מורשי החתימה עצמם העידו כי מדובר בזיוף חתימותיהם. באשר לחותמת המופיעה בסמוך לחתימות ביטול ה"קרוס" העיד מר לילך כי בחברה ישנן הרבה חותמות וקשה היה להתחקות אחריהן. מר לילך מסר כי למיטב זכרונו אין בידי החברה דו"ח חקירה שנערך על ידי החוקר הפרטי.
בחקירתו הנגדית פירט מר לילך היכן מצויה חתימתו על כל חמשת השיקים (בשורת החתימה הרגילה המציינת את המושך) והוסיף כי לאחר שעיין בחתימות אשר ליד שרטוט ה"קרוס" הוא יכול לומר שעל חלק מהשיקים החתימות נראות יותר דומות לשלו ובחלקם האחר פחות, אולם הוא אינו זוכר בוודאות על אלו שיקים חתם. מר לילך ציין עוד כי אינו משוכנע שהחתימות המבטלות את ה"קרוס" שייכות לו.

מר מרואן זיבק, אשר מסר לתובע את השיק הנוסף נשוא תביעה זו בתמורה לעבודה שביצע אצלו, אישר בעדותו כי מסר את השיק ישירות לתובע וכי השיק נפרע. מר זיבק הציג צילום של השיק האמור וכן דף חשבון המראה כי שיק בסכום התואם את סכום השיק (5,000₪) נפרע מחשבונו (ת/6 ות/7 בהתאמה).
בחקירתו הנגדית מסר כי לאחר שהתבקש על ידי התובע לבדוק אם השיק נפרע, פנה לבנק וביקש את צילום השיק, ולאחר מכן העביר את הצילום האמור לתובע.

מר רוני טל, אשר ערך את בדיקת הפוליגרף לצדדים, מסר בעדותו כי בטרם עריכת הבדיקה הוא נוהג לשבת עם הנבדק, לבדוק את כשירותו והסכמתו, וכי כך אכן עשה גם במקרה שבפני
. מר טל ציין כי הנתבע הסכים לעריכת הבדיקה וחתם על הדו"ח המקדים לה. עוד ציין כי בסיום הבדיקה הוגשו חוות דעת מטעמו וכי אין זה נהוג להגיש את הבדיקה עצמה, היות והיא כתובה ב"שפה" שרק מי שלמד את השיטה המסויימת מתוך עשרות שיטות קיימות, יכול לקרוא ולהבין אותה. בחקירתו הנגדית אישר כי הוא זה שניתח את פלט הבדיקות; כי המכונה הייתה תקינה על אף שהיא מצויה אצלו כבר משנת 97'; וכי הוראות היצרן מחייבות איפוס פעם בשנה אותו הוא מבצע כנדרש. עוד הוסיף כי את הרקע לבדיקה קיבל מהחוקר הפרטי ומאדם נוסף שאינו זוכר את שמו, וכי השאלות שהוצגו נוסחו לבסוף על ידו, ביחד עם הנבדק. בנוסף הסביר כי בבדיקה לא ניתן לשאול שאלות פתוחות אלא רק שאלות של "כן" ו"לא" ואישר כי הן הבודק והן הנבדק יכולים להטות את התוצאות כרצונם, הבודק אם הוא נוהג בניגוד לכללי האתיקה והנבדק אם הוא מכוון את הבודק לשאול אותו שאלות לא נכונות שמאפשרות לו לחמוק מתשובה חד משמעית. בנוסף ציין כי בטרם הבדיקה הסביר לנבדקים את פעולת המכשיר. מר טל מסר כי לא עיין בשיקים לפני הבדיקה, לא שאל את הנבדקים שאלות זהות וערך לנתבע בדיקה נוספת כחודש לאחר הבדיקה הראשונה.
תוצאות בדיקותיו העלו כי התובע נמצא דובר אמת (ת/3) ואילו הנתבע – בשתי הבדיקות – דובר בשקר (ת/3 –1 ות/3 –2)

3. מטעם ההגנה העיד הנתבע, אשר מסר כי עבד במשך 7 שנים בחברה, במהלכן שימש כנהג ושליח ובין היתר היה עושה הפקדות לבנקים ולדואר, והעביר כספים במעטפות סגורות לכל מיני גורמים. הנתבע העיד כי בהתאם להוראה שקיבל ממנהלת החשבונות, אחות התובע, היה עובר בכל יום דרך משרדו של התובע הצמוד למשרדי החברה, ולעיתים היה מוסר לו התובע שיקים להפקיד ו/או לפדות עבורו, הן שיקים של החברה והן שיקים אחרים. כאשר עברו משרדי החברה לנשר היה מקבל את השיקים עבור התובע ישירות מאחותו של האחרון, ומפקיד או פודה אותם לפי מה שנאמר לו. עוד מסר כי בתקופה הזאת כמעט ולא פגש בתובע, ולשאלת ב"כ התובע האם היה מחזיר את הכסף שפדה לאחות התובע, השיב כי לפעמים החזיר לה את הכסף, אלא שזה היה נדיר. הנתבע נשאל אודות שתי בדיקות הפוליגרף שנערכו לו (אחת בגין תלונת התובע ושנייה בגין חשש לגניבה נוספת מכספי החברה) והשיב כי נערכו לו הרבה בדיקות, והוא נשאל הרבה שאלות ועל כולן השיב דברי אמת. הנתבע התבקש לאשר דבריו לפיהם ב-80% מהפעמים היה הבנק מאשר טלפונית עם התובע את פדיון השיקים והסביר כי ברוב המקרים היה הבנק מאשר את השיקים מול אחות התובע (מנהלת החשבונות) או מול מר לילך. עוד ציין כי בינו ובין אחות התובע היה סכסוך עבודה רציני וכי לא היה לו כל סכסוך עם התובע עצמו. משנשאל אם יחסיו עם התובע היו טובים השיב בחיוב, ומשנשאל האם עודם טובים, השיב: "היה איזה סכסוך גם, לפני שהפרשה הזאת התחילה" (עמ' 23 לפרוטוקול).




דיון

4. חרף מסכת הראיות שנשמעה בפני
מצא ב"כ הנתבע לייחד עיקר טיעוניו בסיכום דווקא לטענה ביחס להיעדר סמכות עניינית. כך לשיטתו מאחר ומקומן של טענות התובע להתברר במישור הפלילי ולא במישור האזרחי, כיוון שעניינן זיוף וקבלת דבר במרמה. דינן של טענות אלה להידחות. כך באשר נשען כתב התביעה על עילות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ו/או מכוח דיני הנזיקין. העובדה כי עובדות המקרה יכולות היו לשמש במקביל כבסיס לניהול הליך פלילי אינה מונעת מאדם לתבוע תביעה אזרחית, ואין כל חובה שהתביעה האזרחית תהיה תביעה הנגררת להליך פלילי.

5. השאלה העומדת לדיון במקרה שבפני
הינה האם הוכח במידת הוודאות הנדרשת בהליך אזרחי כי הנתבע נטל לידיו שלא כדין כספים השייכים לתובע.

עיון במכלול הראיות מעלה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, הוכח כי לנתבע הייתה גישה לשיקים של התובע והוא הודה בפני
כי נהג במשך שנים להפקיד שיקים עבור התובע ו/או לפדותם עבורו. שנית, מסמך שהוגש מטעם בנק לאומי ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה מעיד כי חמשת השיקים של חברת "קל בניין" הוסבו ונמשכו במזומן על ידי הנתבע. שלישית, הגב' אורנה ארצי העידה בפני
כי הנתבע היה מגיע מדי יום ומפקיד שיקים של החברה, וכי הנוהל היה שטרם פנייתו לקופה היו השיקים עוברים אישור. מן האמור ניתן ללמוד כי הנתבע טיפל בשיקים האמורים, והוא אף הודה בכך בעצמו.

בנוסף העיד מר לילך, אשר חתימתו המקורית הופיעה על כל חמשת השיקים כאחד משני המושכים, כי אינו משוכנע שהחתימה על שרטוט ה"קרוס" הינה חתימתו שלו, וכי הנוהג הינו כי במקרה של ביטול ה"קרוס" ממלאים נספח מתאים, אשר לא נחתם בקשר לשיקים האמורים. הגב' ארצי העידה בפני
כי מעולם לא עלה חשש כי אילו מן החתימות שהופיעו על גבי השיקים היו מזוייפות, אולם עדותה בנקודה זו אינה רלוונטית, גם מפני שהיא אינה מומחית לכתבי יד ולזיהוי זיופים וגם מפני שלא הייתה לה או למי מעובדי הבנק כל סיבה לתור אחר זיופים כאמור, היות והובהר כי הנתבע היה מצוי בבנק מדי יום ומוכר לעובדיו וכי במקרים בהם נתבקש על ידי הבנק אישור טלפוני מהחברה להפקדת השיקים ו/או פדיונם אכן התקבל אישור כנ"ל.
על המקובץ יש להוסיף את עדותו של התובע כי גילה שחלק מהשיקים כלל לא הופקדו לחשבונו ואת העובדה כי השיקים כולם (הן אלה המשוכים על שם החברה והן זה המשוך על שם זיבק את סבאג) נמשכו ונפרעו על ידי הנתבע.

מן האמור יובן כי השיקים ניתנו בידי הנתבע, נמשכו מחשבונות המושכים, אולם לא הופקדו בחשבון התובע והוא לא קיבל את סכומם לידיו.

6. זאת ועוד, כמתואר במסגרת הגשת הראיות לתיק בית המשפט הוגשו, בהסכמת הצדדים, דו"חות בדיקות הפוליגרף שנערכו לנתבע בטרם הגשת התביעה, ואשר עריכתם נעשתה בהסכמת הנתבע ולאחר שקיבל הסבר מהבודק (מר טל) אודות פעולת המכשיר.
מדו"חות בדיקות הפוליגרף עלה כי בכל אחת משתי הבדיקות נשאל הנתבע שתי שאלות בלבד, עליהן השיב באופן שנמסר על ידי הבודק כי אובחנו תגובות פיזיולוגיות לאמירת שקר. (הנתבע השיב שמסר לתובע את כל הכסף תמורת השיקים וכי לא גנב את הכסף או חלק ממנו). מנגד דו"ח הבדיקה שנערך לתובע העלה כי אובחנו תגובות פיזיולוגיות לאמירת אמת כאשר השיב כי לא קיבל את כל הכסף מהנתבע תמורת השיקים שמסר לו לצורך הפקדתם.

טען ב"כ הנתבע בסיכומיו כי אין להסתמך על דו"חות אלו, שכן פלטי הבדיקות עצמם לא הוגשו; המכונה לא תוחזקה מאז שנת 97'; לא הוגשו נתונים אודות הפעלתה ותקינותה; והשאלות שהופנו לנבדקים (התובע והנתבע) לא היו זהות. עוד טען כי הבודק עצמו העיד כי ניתן לשנות את תוצאות הבדיקה לפי רצון הבודק ומשכך אין לקבל את דו"חותיו. ויודגש, ב"כ הנתבע לא תקף את קבילות השימוש בתוצאות ככלל, אלא רק שלל את הבדיקות הספציפיות מטעמים של תנאי עריכתן.

לא מצאתי לקבל טיעוניו של ב"כ הנתבע במישור זה. לא ברורה לי הטענה כי הנבדקים לא נשאלו שאלות זהות, ולא התרשמתי כי תוצאות הבדיקה כרוכות בזהות השאלות המוצגות לנבדקים. בנוסף, מר טל העיד במפורש כי תחזוקת המכונה בוצעה על ידו בהתאם להוראות היצרן וכי המכונה הייתה תקינה. עוד העיד כי אין כל טעם בהגשת פלטי הבדיקות עצמם כיוון שמי שאינו מומחה בשיטה הספציפית (מתוך עשרות שיטות) לא יוכל לקרוא אותם. בנוסף העיד כי ניתן לשנות את תוצאות הבדיקה באם עוברים על כללי האתיקה, אך אין להסיק מכך כי עשה כן במקרה דנן או בכל מקרה אחר, מה גם שלא נראה לי כי ראוי לעשות שימוש בתשובתו הכנה לצורך ניסיון להיטיב את מצב הנתבע.
מנגד מצאתי לקבל במלואה את עדות מר טל, ולקבוע כי בדיקת הפוליגרף בוצעה כנדרש. אם רצה ב"כ הנתבע להוכיח אחרת, עליו הייתה מוטלת החובה להביא את הראיות המתאימות.
עוד אוסיף לעניין זה, ואף שכאמור לא חלק ב"כ הנתבע על עצם ההסתמכות על תוצאות הבדיקות, מדברי כב' השופט ג' בך בע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1), 446, 461-462:

"בעוד שתוצאות הפוליגרף טרם הוכחו כאמינות די הצורך כדי לשמש כראיות במשפטים פליליים (להבדיל מהליכי ביניים בהם נדונה שאלת המשך מעצרו של חשוד או נאשם, או בקשתו להשתחרר בערובה), אין מניעה להתיר קבילותן של אותן תוצאות בהליכים אזרחיים. זאת בתנאי, ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, וכן בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט."

סיכומו של דבר, תוצאות בדיקות הפוליגרף מעידות כי הנתבע מסר תשובות שקריות וכי התובע אמר אמת, ואלו מצטרפות לשאר הראיות המצויות בתיק ומחזקות את המסקנה המתבקשת כי הנתבע לא מסר לידי התובע את הכספים בגין השיקים נשוא כתב התביעה.

7. צירוף כלל הראיות שפורטו לעיל מעלה כאמור כי הנתבע משך כספים השייכים לתובע, ולא העבירם לידיו כפי שהוסכם ביניהם וכפי שהיה נהוג ביניהם. הנתבע לא הביא כל ראיה לסתור את האמור והסתפק בכך שהכחיש כי שלשל את הכסף לכיסו. כאמור, נמצא לי כי התובע עמד בחובת ההוכחה החלה עליו וכי כתב התביעה הוכח בפני
ברמת הוודאות הנדרשת. אדגיש כי לא נעלמה מעיני תשובתו של התובע לגבי ההסברים שנמסרו לו מפי הנתבע באשר לאי הפקדת השיקים (אבדו/טעות של הבנק), אלא שלא מצאתי כי יש בכך כדי להפחית מעוצמת הראיות כנגד הנתבע.

לפיכך, התוצאה הינה כי הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 22,910₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל.

בנוסף הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק ובסכום
כולל של 5,000 ₪. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.


מזכירות בית המשפט תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתנה והודעה היום ט"ו בתמוז, תשס"ו (11 ביולי 2006) בהיעדר הצדדים.

כרמלה רוטפלד – האפט
שופטת
















א בית משפט שלום 7705/04 ענאן קובטי נ' סלאח אל-דין מוחמד ברכה (פורסם ב-ֽ 11/07/2006)