פסקי דין על איריס שדה | פסקי דין על הרי שטרנפלד | פסקי דין על מימד - בי"ס לאומנות חזותית | פסקי דין על מנורה חב' לבטוח | פסקי דין על שטרנפלד פני (יורשת המנוח לזר שטרנפלד ז"ל) |

21357/96 א     16/07/2006




א 21357/96 איריס שדה נ' הרי שטרנפלד, מימד - בי"ס לאומנות חזותית, מנורה חב' לבטוח בע"מ, שטרנפלד פני (יורשת המנוח לזר שטרנפלד ז"ל)




1
בתי המשפט
א 021357/96
בית משפט השלום תל אביב-יפו
16/07/2006
תאריך:
כב' השופטת סימון ורדינה

בפני
:

איריס שדה

בעניין:
התובעת
נ ג ד
1. הרי שטרנפלד

2. מימד - בי"ס לאומנות חזותית

3. מנורה חב' לבטוח בע"מ

4.שטרנפלד פני (יורשת המנוח לזר שטרנפלד ז"ל)
הנתבעים
נ ג ד
1. שטרנפלד הרי
2.שטרנפלד פני (יורשת המנוח לזר שטרנפלד
ז"ל)
3. עיזבון המנוח לזר שטרנפלד ז"ל
4. מגדל חברה לביטוח בע"מ
5. המשביר המרכזי

צדדי ג'

פסק דין

1. בפני
תביעה, שהגישה איריס שדה
(להלן: "התובעת") נגד שטרנפלד הרי ופני (להלן: "שטרנפלד"), נגד מימד בי"ס לאומנות חזותית (להלן: "מימד") ונגד חברת הביטוח שביטחה את מימד - מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף.

לטענת התובעת, התאונה קרתה בעת שהתובעת השתמשה בביתה בסכין יפנית מסוג טג'ימה, סכין שנרכשה על ידה מהרי שטרנפלד
בחנות "שטרנפלד" ברחוב אלנבי 10 בת"א, לצורך ביצוע עבודות בקרטון אותן קיבלה לבצע במסגרת שיעורי בית עבור מימד.

לטענתה במהלך השימוש בסכין למטרה הנ"ל, נזקקה התובעת לבצע פעולה של שבירת שן מהלהב. פעולה זו ביצעה, תוך הכנסת שן הלהב לחלק האחורי של הסכין (הפקק) וכיפוף השן. בעת כיפוף השן, ניתזה השן מתוך הפקק ופצעה את עינה הימנית.

כתוצאה מאותה תאונה, נותרו לתובעת נזקי גוף בגינם היא תובעת פיצויים.

2. התובעת טוענת, כי יש לה עילת תביעה נגד כל אחד מהנתבעים לפי הפירוט הבא:

א. נגד מימד:

1. בכך שהורו לתובעת לרכוש סכין חיתוך יפנית ולהשתמש בה לצורך לימודיה, מבלי שהדריכו אותה לגבי אופן השימוש בסכין ו/או לגבי אופן שבירת השן.

2. בכך שלא הסבירו לתובעת את כללי הבטיחות בשימוש בסכין ו/או בשבירת השן ולא הזהירו אותה מפני הסיכונים הטמונים בשימוש בה.

3. בכך שהורו לתובעת לרכוש סכין יפנית, מבלי להמליץ לה לרכוש סכינים מסוימים, הידועים כבטיחותיים והכוללים הוראות שימוש וזהירות בתוכם.

ב. נגד מנורה- בהיותה מי שביטחה את אחריות מימד כלפי התובעת.

ג. נגד שטרנפלד:

1. בכך שמכרו ו/או ייבאו סכין מסוכנת ו/או לקויה ו/או פגומה ו/או בעלת חלק מסוכן ו/או לקוי ו/או בלתי מוגן לבטח ו/או בלתי מגודר ו/או קטן מדי לצורכי השימוש לו נועד.

2. בכך שמכרו ו/או ייבאו את הסכין ללא הוראות שימוש ו/או הדרכה בכלל ובאשר לאופן שבירת להב הסכין בפרט, וללא הוראות בטיחות, על אף הסכנה שבשימוש בסכין.

3. בכך שנמנעו מלהזהיר התובעת מפני הסכנות הטמונות בשימוש בסכין ו/או בשבירת השן.

4. בכך שהפרו את הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם - 1980 וחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981.

5. עשו את כל המעשים והמחדלים הנ"ל, על אף שידעו ו/או היה עליהם לדעת, כי עקב כך עלולים המשתמשים בסכין ו/או בחלק, והתובעת ביניהם, להינזק בגופם

3. מימד ומנורה הגישו הודעות צד ג' נגד שטרנפלד, נגד מגדל חברה לביטוח, שלטענת מימד ביטחה את אחריותם של שטרנפלד, ונגד המשביר לצרכן, שלטענת מימד ייבאה את הסכין.

4. ב"כ הצדדים, ובמיוחד התובעת ומימד, העידו בבית המשפט עדים רבים כולל מומחים, שהגישו חוות דעת מומחה ונחקרו על חוות דעתם. כמו כן, הועלו על ידי התובעת מחד, ועל ידי הנתבעים וצדדי ג' מאידך, טענות מטענות רבות. הגיע המצב לכך, שבפני
בית המשפט היה מונח תיק עב כרס, שנפחו נפח שתי קופסאות קרטון גדולות.

בית המשפט קרא בעיון מספר פעמים את מכלול החומר וניתח אותו, אך בסופו של דבר, כיוון שהגיע למסקנה, שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל ולשכנע את בית המשפט באמיתות תוכן גרסתה באשר לאופן קרות התאונה, התייתר הצורך לדון במסגרת פסק הדין ביתר הטענות.

5. גרסת התובעת, כפי שפורטה בתצהיר עדותה הראשית ובעדותה בבית המשפט, הינה כי ב- 9.12.93 התכוונה להכין מודל מקרטון כחלק משיעורי הבית שקיבלה ממימד. לצורך הכנת מודל זה, נזקקה להשתמש בסכין יפנית שרכשה אצל שטרנפלד. כיוון שלהב הסכין קהה, שברה את השן העליונה שבלהב באמצעות החלק, שנמצא בצד האחורי של הסכין, תוך כדי כך שהכניסה את השן לתוך אותו חלק. פעולה זאת עשתה, לדבריה, בשעת לילה מאוחרת, כשהיא יושבת ישיבה מזרחית. לדבריה, השן נשברה וניתזה מתוך אותו חלק ישר לתוך עינה הימנית ופצעה אותה.

עדות התובעת הינה העדות היחידה, שמצויה בפני
בית המשפט באשר לנסיבות קרות התאונה. לגרסה זו לא מצאתי חיזוק או סיוע.
סע' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") קובע:

"פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
. . .

(2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין וכו'."

במקרה דנן, לא מצאתי נימוקים, שיניעו אותי לקבל את גרסת התובעת שלא נמצא לה סיוע. לא זאת בלבד, הנתבעים הפנו אותי לראיה, שיש בה כדי לערער את אמינות הגרסה שמסרה התובעת בבית המשפט: התובעת חתמה על תצהיר עדותה הראשית 7 שנים לאחר האירוע, ועל אותה גרסה, שמסרה בתצהיר, חזרה בעת שהעידה בבית המשפט כ- 8.5 שנים לאחר האירוע. הגרסה שמסרה בעדותה אינה תואמת את הגרסה, שמסרה התובעת זמן רב קודם לכן (פחות משנה לאחר התאונה) לגב' מילמן, שהייתה מתמחה במשרדו של עו"ד פנחס מילמן, עורך דינה של התובעת. גב' מילמן רשמה מפי התובעת את הגרסה הראשונית, שמסרה לה התובעת, וגרסה זו, שנמסרה בפירוט רב, הוגשה לבית המשפט ונתקבלה כמוצג נ/2, לאחר שהתובעת הסכימה לוותר על זכותה לחסיון (עמ' 128, 129 לפרוטוקול).

בנ/2 (עמ' 1), רשמה עו"ד גב' מילמן מפי התובעת בתחילת הרישום:

" הכנתי מודל מקרטון ביצוע, חתכתי אותו עם סכין יפנית של חברת טג'ימה (tagima) . מכיון שהיתי זקוקה ללהב חד שברתי חתיכה מהסכין עם הפקק, שנמצא בחלק האחורי של הסכין, הסכין החליקה מהפקק וקפצה לי לעין, אני מציינת שביצעתי את הפעולה תוך הפעלת לחץ כלפי מעלה (ולא כלפי מטה, שאז אולי הסכין היתה עפה למטה).

(ההדגשות שלי- ו.ס.)
מהניסוח הנ"ל, למדים, שהתובעת מדווחת, שהסכין היא שהחליקה ופגעה לה בעין ולא חלק ממנה, לא הלהב, ולא שן מהלהב. גם ההסבר שנתנה התובעת, שהפעילה לחץ כלפי מעלה (ולכן הסכין עפה למעלה) ולא כלפי מטה (שאז אולי הסכין הייתה עפה למטה), מהווה חיזוק למסקנה, שהתובעת התייחסה לסכין, שפגעה בעינה, ולא לשן אחת מתוך להב הסכין.

ויודגש! כאשר התייחסה התובעת בנ/2 ללהב הסכין,או לשן, מצאה לנכון להשתמש במינוח המתאים. כך בהמשך נרשם מפיה:

"הסכין נשברה כמו שצריך ירדה שן שלמה . הסכין עפה לי ישר לעין."

משפט שבו יש הבחנה ברורה בין שן לסכין. אילו באמת השן היא שקפצה לעין, מה מנע מהתובעת מלדווח : "השן שירדה עפה לי ישר לעין"?!

לכל אורך הדרך מוסרת התובעת, כי הסכין היא שפגעה בפני
ה. כך גם בעמ' 2 ש' 1 ו- 2 לנ/2 נרשם מפיה:

"אני לא הייתי מודעת לסכנה, לא העליתי בדעתי שהסכין עלולה לקפוץ לפנים."

כאמור, הגרסה בנ/2 נרשמה מפי התובעת על ידי מי שהייתה אותה עת מתמחה במשרד עורך הדין של התובעת, לצורך הגשת תביעה בשמה של התובעת. הדעת נותנת, שב"כ התובעת רשמה במדויק את פרטי האירוע, כפי ששמעה מפי התובעת, ולא התרשלה ברישום.

בעת שנחקרה התובעת בחקירה בבית המשפט, הציג בפני
ה עו"ד מנדה ,ב"כ מימד, את הדיווח שנרשם מפיה בנ/2, ממנו עולה, כי היא מבחינה בין "שן" ל"סכין" ולמרות זאת נרשם מפיה, כי הסכין היא שהחליקה ועפה לה לעין ולא השן. התובעת לא הצליחה לתת הסבר משכנע לסתירה בין הגרסה שמסרה בנ/2 לגבי אופן קרות התאונה לבין זו שמסרה בבית המשפט. תשובתה הייתה (עמ' 219 ש' 9-13):

"אני מציעה שנשתמש במונחים שכרגע קבענו. התרשומת של עו"ד מילמן זו תרשומת ראשונית. אנו הבנו אחת את השניה על מה אנחנו מדברות. לא השתמשנו במונחים שקבענו, אני יכולה להגיד, שהכוונה כמובן לא שהסכין עצמה עפה לעין, אלא שן הסכין עפה לעין"

וכשנשאלה (פרוטוקול עמ' 20 שורה 6):

"היו לך בעיות בהתבטאות? בלהגיד בדיוק מה שאת רוצה להגיד, שהשן עפה ולא הסכין עפה בזמנו? לא כתוב איזה חצי מילה, תראי איך זה כתוב, זה תיאור ממש מלא"

תשובתה היתה:

"אולי הייתי מרוגשת. אינני זוכרת בדיוק מה היה באותו רגע" (עמ' 220 ש' 6-9).

ההסבר שנתנה התובעת מפוקפק, שכן מה הסיבה, שהתובעת תהא נרגשת אצל עורך הדין שלה שנה לאחר התאונה, יותר מאשר בבית המשפט על דוכן העדים?!

למרות שבהמשך עדותה הוסיפה התובעת והעידה (עמ' 221 שורה 12):

"אני זוכרת את זה מאוד, מאוד חזק, ומאוד יציב. המונחים התבלבלו, אבל הכוונה לשן הסכין, שקפצה מתוך עקב הסכין"

לא הצליחה התובעת לשכנע אותי, כי כשמסרה האינפורמציה בנ/2 וכתבה, שהסכין החליקה, התכוונה לכך שהשן קפצה כלפי מעלה. התיאור שתיארה, כיצד כופפה הידיים ולאיזה כיוון, מתיישב עם הגרסה, לפיה תוך כדי מאמץ לכופף הידיים ולכופף השן, החליקה מתוך ידה הסכין ועפה כלפי מעלה, כלפי העין, יותר מאשר עם הגרסה, לפיה השן שהתובעת הכניסה למכסה האחורי קפצה ועפה למעלה לעבר העין.

6. משלא קיבלתי כאמינה את הגרסה שמסרה התובעת בבית המשפט לגבי אופן קרות התאונה, נפלה התשתית לכל תביעתה, שכן אין בפני
כל גרסה באשר לאופן קרות התאונה. למרות שהעדפתי את הגרסה שפורטה בנ/2, לפיה הסכין עצמה פגעה בעינה של התובעת, על פני הגרסה, שהשן "קפצה" לעינה של הנתבעת, אין באפשרותי לאמץ גרסה זו, כפי שפורטה בנ/2 כממצא עובדתי ב

פסק דין
זה, שכן התובעת התכחשה לגרסה זו במהלך עדותה.

לו גם היה באפשרותי לאמץ גרסה זו, לא היה בכך כדי לסייע לתובעת לצורך ביסוס תביעתה. לא הופניתי לטיעון כלשהו, לפיו יש לייחס רשלנות למי מהנתבעים בגין העובדה, שהתובעת לא נזהרה. קרוב לודאי, שהתובעת קירבה פניה לסכין יתר על המידה בעת שישבה על הרצפה בישיבה מזרחית וכופפה את השן לצורך שבירתה, וכתוצאה מכך פגעה הסכין בעינה.

מן המפורסמות הוא, שכל סכין, כולל סכין יפנית, עלולה להיות כלי מסוכן. ובעת השימוש בסכין יש להימנע מלקרבה לפנים. אין צורך במתן הדרכה ובמתן הוראות מיוחדות בקשר לכך.

7. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, כי לא הוכחה הגרסה שמסרה התובעת, דהיינו, שהשן שבסכין קפצה מתוך הפקק למעלה, לעינה ופצעה אותה, ולא הוכח אופן קרות התאונה, התייתר הצורך לדון בשאלה, אם התובעת הוכיחה את מחדל מימד באי מתן הדרכה מתאימה באשר לאופן שבירת השן, והאם אכן הסכין שרכשה התובעת משטרנפלד נרכשה בשקית ניילון פתוחה וללא הוראות. דין התביעה להידחות.

משהגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות, התייתר גם הצורך בדיון בהודעות צד ג' וגם הן נדחות.
שאלת החיוב בהוצאות:

8. אין ספק, שניהול הדיון בתיק זה דרש מכל הצדדים השקעה מרובה מעל ומעבר, הן של עבודת הפרקליטים והן בהוצאות שהוצאו כתשלום למומחים ולעדים. למרות שבית המשפט מצר על כך, שלתובעת נגרמה נכות, אין מנוס מדחיית התביעה ומחיוב התובעת בתשלום הוצאות לנתבעים.

בהתחשב בזמן הרב ובעבודה המרובה שהושקעו ע"י כל הצדדים מחד, ובמצבה של התובעת מאידך, אני קובעת שיש לחייב את התובעת בהשתתפות בשכ"ט עורכי הדין של הנתבעים בסך כולל של 40,000 ₪ +מע"מ. סכום זה יחולק בין קבוצות הנתבעים באופן הבא:

א. לשטרנפלד תשלם התובעת סך של 20,000 ₪ +מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה
למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. למימד ומנורה תשלם התובעת סך של 20,000 ₪ +מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה
למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף תחוב התובעת בהשתתפות בהוצאות, שהוצאו ע"י מי מהנתבעים, בשיעור שהוצא בפועל, כפי שיוכחו, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל.

9. ב"כ צדדי ג', שאף הם טרחו ועמלו והשקיעו זמן והוצאות, מבקשים מבית המשפט לחייב את שולחות הודעות צד ג' (נתבעות 2 ו- 3) בתשלום הוצאותיהן ושכר טרחת עורכי דינם, שכן לטענתם, גם אם הייתה התובעת זוכה בתביעתה נגד שולחות הודעות צד ג', דינן של הודעות צד ג' היה להידחות. לטענתם, מוטב היה שלא היו מוגשות הודעות צד ג' מלכתחילה.

הן ב"כ שולחות הודעות צד ג' והן ב"כ צדדי ג' הודיעו לבית המשפט על הסכמתם, שבית המשפט יחליט בשאלת החיוב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בקשר להודעות צד ג' על דרך הפשרה מבלי לנמק.

בעקבות הסכמה זו, אני קובעת, כי שולחות הודעות צד ג' (שהן מימד ומנורה) תשלמנה לצדדי ג' השתתפות בשכר טרחת עו"ד לפי הפירוט הבא:
א. למשביר המרכזי - סך של 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. למגדל חברה לביטוח בע"מ - סך של 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ג. לשטרנפלד - סך של 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

למרות קביעה זו, באשר להשתתפות מימד ומנורה בשכ"ט עורך דינו של שטרנפלד, אני קובעת, שהסכום המירבי, ששטרנפלד יהיו זכאים לגבות מהתובעת ומשולחות הודעות צד ג' גם יחד לא יעלה על 20,000 ₪ +מע"מ.

בנוסף אני מחייבת את שולחות הודעות צד ג' בתשלום ההוצאות שהוצאו ע"י מי מצדדי ג' בשיעור שהוצא בפועל, כפי שיוכחו, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום כ' בתמוז, תשס"ו (16 ביולי 2006) במעמד עו"ד פנחס מילמן, ב"כ התובעת, עו"ד שי שמש ממשרד עו"ד מנדה, ב"כ מימד ומנורה, מר אורן יצחקי, מתמחה ממשרד עו"ד וולדמן, ב"כ המשביר המרכזי ובהעדר התייצבות מטעם שטרנפלד ומגדל, שזומנו כדין.

ורדינה סימון, שופטת








א בית משפט שלום 21357/96 איריס שדה נ' הרי שטרנפלד, מימד - בי"ס לאומנות חזותית, מנורה חב' לבטוח בע"מ, שטרנפלד פני (יורשת המנוח לזר שטרנפלד ז"ל) (פורסם ב-ֽ 16/07/2006)