פסקי דין על הדר חברה לבטוח בע"מ | פסקי דין על חמלניק אריה | פסקי דין על חברה לבטוח a.i.g |

56737/04 א     19/07/2006




א 56737/04 הדר חברה לבטוח בע"מ נ' חמלניק אריה, חברה לבטוח a.i.g בע"מ




1
בתי המשפט
א 056737/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
19/07/2006
תאריך:
כבוד השופטת חנה פלינר

בפני
:

הדר חברה לבטוח בע"מ

בעניין:
תובעת
עו"ד זלסקי ארז

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . חמלניק אריה

2 . חברה לבטוח a.i.g בע"מ
נתבעים
עו"ד רזיאל נמרוד

ע"י ב"כ
פסק דין
התביעה והצדדים לה:

1. ביום 15.2.03 התרחשה תאונת דרכים בצומת לב המפרץ, בשעה 15:15 או בסמוך לכך.
התאונה התרחשה באופן כזה שרכב פוגע כלשהו פגע בקטנוע שנסע בסמוך אליו ; הקטנוע הועף על רכב מסוג הונדה (להלן: "ההונדה"), נהוג על ידי קיזר מרק (להלן: "המבוטח") וגרם להונדה נזקים. הרכב הפוגע המשיך בנסיעה.

2. עדים לתאונה התקשרו למשטרה ומסרו פרטים ראשוניים אודות התאונה - על פי פרטים אלה נמסר שרכב מסוג פיאט אונו הוא הפוגע. לגבי צבעו של הרכב הפוגע קיימות מספר גרסאות - ולכך אדרש בהמשך.
3. לאור התיאור של העדים אודות סוג הרכב והתאונה בה היה מעורב, הקימה המשטרה מחסומים. לאחר מספר דקות ומרחק מספר קילומטרים (וגם לכך אדרש בהמשך) נעצר הנתבע, נוהג ברכב מסוג פיאט אונו בצבע כסף מטאלי, בחשד שמדובר ברכב הפוגע.
הנתבע הכחיש את מעורבותו בארוע, עוכב לחקירה ואף נעצר למשך לילה, ולבסוף שוחרר.
משטרת ישראל סגרה את התיק לכל המעורבים.

4. התובעת הינה מבטחת ההונדה. בעקבות התאונה הפעיל המבוטח את פוליסת הביטוח שלו, ומכח הפוליסה שילמה התובעת למבוטח את תגמולי הביטוח הנדרשים בגין תיקון הרכב, בניכוי ההשתתפות העצמית. סכום זה (11,779 ש"ח) בתוספת שכר טרחת השמאי (965 ש"ח), הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט הוא הנתבע במסגרת התביעה שבפני
.

המחלוקת הדורשת הכרעה :

5. התובעת הגישה את תביעתה כנגד הנתבע ומבטחת רכבו, הנתבעת 2 (להלן : "הנתבעת").
התובעת טוענת כי די בראיות הקיימות בתיק כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי, גם אם לא מדובר בזיהוי חד משמעי של הרכב הפוגע ו/או של הנהג בו.
6. לעומת זאת, טוענים הנתבעים כי רכבו של הנתבע כלל לא היה מעורב בארוע; כי העדויות הקיימות בתיק סותרות ומעורפלות ולא ניתן ללמוד מהן כי רכב הנתבע הוא הרכב הפוגע ; כי מבחינת לוחות זמנים לא יתכן שרכב הנתבע היה מעורב בתאונה ; כי המשטרה החליטה בסופו של דבר שלא להגיש כתב אישום כנגד הנתבע, הגם שלכאורה מדובר בעבירה חמורה - ודבר זה אומר דרשני.
הנתבעים סוברים כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש במשפט האזרחי ולא ניתן לקבוע, גם לא על פי מאזן ההסתברויות, כי הרכב הפוגע הוא רכב הנתבע.
לפיכך, השאלה העומדת במוקד דיון זה היא האם, על פי מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי ניתן לקבוע, שהרכב הפוגע הוא רכב הנתבע ? !

ומהו אותו מבחן מאזן ההסתברויות ?

7. בספרו של ד"ר אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, נאמר :
"המבחן המקובל במשפטים אזרחיים : עודף ראיות או מאזן הסתברות (balance of probabilities, preporderance of evidence) ;
עליו לשכנע את בית המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גירסתו מאשר נגדה" (שם, בעמ' 208).

8. ומהו אותו מאזן הסתברויות ?
בע"פ 232/55 היועץ המשפטי נ' גרינוולד, פ"ד יב 2017, בעמ' 2064, קבע כב' השופט אגרנט: "אכן הנוסחאות 'שכנוע הנעלה מספק סביר' - הוא קנה המידה הפלילי - ו'שכנוע לפי מאזן האפשרויות' הוא קנה המידה האזרחי, אינן נוסחאות מדעיות או מדוייקות כי אם אך מבחנים נוחים או מעשיים ... מה שנדרש מבעל דין שעליו הטיל החוק את עול השכנוע במשפט האזרחי הוא להוכיח עובדות מהן עולה גירסתו כאפשרות קרובה, לאו דווקא קרובה עד מאוד; ובדרך כלל יספיק הדבר, שהגרסה העולה מאותן העובדות, היא יותר קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחות עלי ידי הצד שכנגד".

9. וספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת תשס"ד-2003 - "הטית מאזן ההסתברות - מאי משמע ? הלכה למעשה משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס העמדה שהוא נוקט באשר למהותן של הראיות שבאו בפני
ו, כמותן, דיותן והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, גרסה אחת (באשר לעניין השנוי במחלוקת) מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% ; לשון אחר, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטה, על מנת לצאת ידי חובתו ; ואין נפקה מינה שנותרים 49% של אי ודאות" (שם, בעמ' 1548).

10. ובת"א (תל אביב) 3056/86 לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י, תק-מח 95(1)1179, בעמ' 1198 נאמר:
"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון : מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני
בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט ... ".

וממהלכה ליישומה :

11. לאחר שבחנתי את הראיות שבתיק, סבורה אני כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה : מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון המסקנה שרכב הנתבע הוא הרכב הפוגע, והגם שקיימים 49% של "אי וודאות" (בלשונו של המלומד קדמי, בציטוט המובא לעיל), דין התביעה להתקבל.
אנמק קביעתי זו.

12. אין מחלוקת שמהעדויות שהצטברו בתיק המשטרה, עוד בטרם נעצר הנתבע - עולה כי רכב מסוג פיאט אונו הוא הרכב הפוגע (ראה עדות הגב' ויזמן איריס ת/4 ; עדות ויזמן דוד ת/5 ; עדות נהג האופנוע מטבייב יבגני במשטרה; דו"ח הפעולה ת/2 ; מזכר המשטרה ת/3).
מכל עדויות ומסמכים אלה עולה שהרכב הפוגע היה פיאט אונו. רכבו של הנתבע - פיאט אונו.

13. לגבי צבעו של הרכב - אין זיהוי חד משמעי. בדיווח הראשוני למשטרה נאמר כי מדובר ברכב בצבע חום (ת/3, ת/2) וגם העדים ויזמן איריס וויזמן דוד העלות מגוון אפשרויות לגבי צבע הרכב - החל מחום בז' (ת/4) וכלה ב- "צבע בהיר יכול להיות אפור עכבר לא כהה" (עדות ויזמן דוד בת/5).
צבעו של רכב הנתבע הוא כסוף מטאלי - ומכאן מבקשים הנתבעים לחלוץ את המסקנה כי אין מדובר ברכב המעורב.

14. אינני מקבלת טענה זו.
ראשית - מבחינה אובייקטיבית מדובר בשני צבעים שניתן להתבלבל בניהם. מקובלים עלי דבריו של רס"מ מזריב אדם בחקירתו (פרו' עמ' 9, שו' 9-4) :
"בצענו מחסום, הגיע רכב שעונה על התיאור שבהתחלה היה רכב בצבע חום אבל הרכב היה בצבע אפור, אבל קורה שמתבלבלים בצבעים. בכל זאת עצרתי את הרכב, היתה מכה בכנף לרכב ומבחינתי זה עונה על התיאור.
ש. זה יהיה נכון לומר שעצרת אותו בגלל סוג הרכב, הצבע והפגיעה.
ת. כן, אמנם הצבע לא זהה אבל יש אנשים שמתבלבלים בדיווח ואני לוקח זאת תמיד בחשבון. אני לא הייתי עוצר צבע אדום או לבן."

15. שנית - כבר בגרסאות העדים הועלתה האפשרות שמדובר ברכב בצבע "אפור עכבר לא כהה" - ראה עדות ויזמן דוד בת/6, שו' 12 - והרי צבע רכבו של הנתבע הוא אפור בהיר.

16. שלישית - יש לזכור כי תאונה מתרחשת בהרף עין ולכן יש להתייחס בהתאם לדיווחים שנמסרים על ידי העדים והמעורבים - המבוטח למשל כלל לא זכר את סוג הרכב הפוגע או את צבעו, ונהג האופנוע זכר רק את סוג הרכב, אך לא את צבעו ומספר הנוסעים בו.
חיזוק לכך כי הדיווחים הראשונים עלולים לכלול פרטים מוטעים ניתן לראות במזכר ת/3 - שם מצויין כי הרכב הפוגע פגע בשני רוכבי אופניים.
לפיכך - מסקנתי היא כי כל עוד צבע הרכב הנתבע נמצא על אותה "סקלת צבעים" בין הדיווחים השונים, אין לשלול את האפשרות כי מדובר ברכב הפוגע - אך ורק בשל אותן סתירות וטענות.

17. לעניין מועדי התאונה - הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 8 (ב)(ג)) טוענים כי על פי לוחות הזמנים שדווחו למשטרה ועל פי העדויות, אין זה אפשרי שרכב הנתבע הוא הרכב הפוגע : התאונה התרחשה בצומת לב המפרץ ; רכב הנתבע נעצר בצומת התשבי. המרחק בין הצמתים הוא כ- 15 ק"מ.
לנוכח הזמן שחלף בין התאונה לבין המעצר והמרחק בין הצמתים, מתחייבת המסקנה שהנתבע נסע במהירות של כ- 20 קמ"ש והדבר אינו הגיוני וסביר לטענת הנתבעים.

18. גם דינה של טענה זו להידחות.
בסיכומיהם עורכים הנתבעים תחשיבים של זמנים משוללי כל בסיס.
למעשה - אין דיווח מדוייק על שעת התאונה - בת/3 מצויינת השעה 15:15 כשעת התאונה ; בת/2 מצויינת שעת התאונה 15:19 ; בדו"ח התאונה של סבח אברהם מצויינת שעת קבלת האירוע כ- 15:18.
לכן לא ברורה קביעתו של ב"כ הנתבעים לפיה התאונה היתה בשעה 15:00 לכל המאוחר.
כמו כן, לא ברור על סמך מה טוענים הנתבעים שרכב הנתבעים נעצר בשעות 15:42 - 15:47. דווקא ממסמך ת/1 - דו"ח בוחן התנועה שהגיע לצומת התשבי לאחר שהנתבע כבר נעצר - עולה שהדו"ח נערך בשעה 15:40, לאחר שהנתבע כבר היה במקום.
מהראיות שבתיק עולה שבין שעת התאונה לבין המעצר חלפו לכל היותר כ- 20 עד 30 דקות ולא כ- 40 דקות כטענת הנתבעים.

19. גם אם אקבל את המפה אשר צורפה לסיכומי הנתבעים ממנה עולה לכאורה שהמרחק הוא 15 ק"מ, וצודקת ב"כ התובעת כי הראוי היה להגיש מסמך זה במסגרת ההוכחות, אזי טווח המרחק והזמנים בין התאונה לבין המעצר נראה סביר, כל זאת כשאין עדות למהירות נסיעתו של הנתבע והאם אכן נסע ישר - ללא עצירות וסטיות מהדרך.

20. אם נסכם עד כה - הנתבע נוהג בפיאט אונו, ברכב שצבעו ב"טווח הסבירות" של הדיווח ; המרחק בין מקום התאונה למקום המעצר אף הוא הגיוני וסביר. ומה מוצא השוטר במקום העצירה ? פגיעה בכנף ימין של הפיאט אונו, פגיעה המתיישבת לכאורה עם נזקי האופנוע.

21. דו"ח בוחן התנועה (ת/1) מפרט במסקנות באופן מפורש את התאמת הנזקים בין רכב הנתבע לבין האופנוע (ראה סעיפים 5 ו- 6 לדו"ח). מהתמונות הצבעוניות שצורפו לבית המשפט ניתן לראות כיצד נזקי רכב הנתבע והאופנוע חופפים זה לזה.

22. ומה הסבריו של הנתבע ? - במשטרה, בעדותו מיום 17.2.03 טען שמדובר בנזק ישן שמישהו פגע בו "ליד הבית או ליד העבודה או ליד החול" (שו' 31-26 לעדות) וכי רצה לתקן את הנזק אך דחה ודחה את התיקון.

23. רס"מ וייסמן משה שלל בחקירתו את גרסת הנתבע שמדובר בנזק ישן - רס"מ וייסמן הבחין בסמני צבע על הרכב הפוגע ואמר "פרטי צבע כאלה לא נשארים שנה הם דוהים או נמחקים לגמרי" (פרו' עמ' 4, שו' 7).
יש לזכור כי רס"מ וייסמן משה הוא בוחן תנועה לכן יש ליחס לעדותו בעניין זה כלעדות מומחה.

24. בנוסף, מעיון בתמונות הנזק שברכב הנתבע עולה כי הכנף הימנית מכופפת פנימה. אין מדובר בשריטה זניחה אלא בפגיעה שניתן להבחין בה על נקלה.
גרושתו של הנתבע הגב' יעל פורת נשאלה בחקירתה האם בזמן התאונה זו הפעם הראשונה שנסעה ברכב הנתבע וענתה:
"לא פעם ראשונה. אני לא יודעת אם היו פגיעות קודמות. אני לא ראיתי שהיו פגיעות" (פרו' עמ' 17, שו' 8).

25. לאור התאמת הנזקים בין נזקי האופנוע לבין נזקי רכב הנתבע, ובהעדר הסבר מניח את הדעת לקיומם של נזקים אלה ברכב הנתבע, המסקנה המתבקשת היא שאכן היה מפגש בין רכב הנתבע לאופנוע.

26. מסקנתי זו מתחזקת לאור חקירתו של הנתבע וגרושתו - התרשמתי כי עדים אלו ניסו תחילה ליצור את הרושם כי כלל לא היו באזור בשעה האמורה (ראה עדות הנתבע, עמ' 15, שו' 4) ורק בהמשך הדברים התברר שלטענת הנתבע היה במקום התאונה כחצי שעה לפני התאונה (עמ' 15 שו' 17, ולדברים אלה משמעות גם ללוחות הזמנים הנטענים - הרי הודאה של הנתבע כי היה במקום התאונה חצי שעה לפני שנעצר !).

27. ומסתבר שלא רק שהנתבע היה במקום התאונה, אלא אף התבלבל בדרך דבר אשר גרם לו לסוב על עקביו "באיזה שהוא שלב כשדברתי עם הגרושה שלי פניתי בטעות וחשבתי שזה לקיבוץ יגור אבל זה לא היה והמשכתי חזרה לכביש הראשי ובצ'ק פוסט פניתי לכיוון נשר ואז הדרך הישרה. עצרו אותי חצי שעה לאחר הטעות הזאת ..." (פרו' עמ' 15, שו' 15).

28. גם הגרושה העידה כי הם טעו בדרך "וחזרו עד המקום שיכולנו להסתובב" (פרו' עמ' 16, שו' 21).
והבן, שהיה עם הוריו ברכב ולא הובא לעדות, העיד במשטרה, "אבא שלו התבלבל ונסע אחורה ואח"כ קדימה עוד פעם ואני לא זוכר משהו מיוחד".

29. תיאורים אלה עולים בקנה אחד עם עדויות ויזמן איריס ודוד (ת/4 ות/5 ועדותם בפני
) על רכב שהגיע ובצע פניה שמאלה.

30. ובאשר לאינטרס - יש לזכור כי הנתבע עוכב לחקירה והיה אף עצור למשך לילה שלם. העבירה של תאונת פגע וברח חמורה לכשעצמה.
לפיכך - לא ניתן לומר שהנתבע אדיש לתוצאות המשפט - בהיותו מבוטח. תיק זה היה כרוך בחקירה פלילית - על כך שהמשתמע מכך.

סיכום :

31. על כף המאזניים מונחות כאמור מקבץ עדויות וראיות המצביעות על רכב הנתבע כרכב הפוגע : סוג הרכב, הפגיעות התואמות לנזקי האופנוע ; צבע הרכב המצוי "במתחם הסבירות" ; השהות במקום התאונה כ- 1/2 שעה לפני המעצר, פרק זמן המתיישב עם הדיווחים ; הבלבול שהיה בדרך המספק הסבר לפנייה שמאלה.
די בכל אלה כדי להטות את כפות המאזניים לכיוון גרסת התביעה, וגם אם נותרו ספקות ושאלות - לא די בהן להביא לדחיית התביעה.

32. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעת אם סכום התביעה בסך 12,744 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום 20.7.03 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה ושכר עדי התביעה בסך 1,550 ש"ח .
כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת התביעה.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום כ"ג בתמוז, תשס"ו (19 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
חנה פלינר
, שופטת
קלדנית : ענת.ש.ס.








א בית משפט שלום 56737/04 הדר חברה לבטוח בע"מ נ' חמלניק אריה, חברה לבטוח a.i.g בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/07/2006)