פסקי דין על זהבי כימיקלים בע"מ | פסקי דין על אורי נצר | פסקי דין על יעקב סינור | פסקי דין על א. נצר - י. סינור | פסקי דין על שותפות בלתי-רשומה |

3181/98 א     17/02/2005




א 3181/98 זהבי כימיקלים בע"מ נ' אורי נצר,יעקב סינור,א. נצר - י. סינור, שותפות בלתי-רשומה




1


בתי-המשפט
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
ת.א. 003181/98
ת.א. 001044/99
בפני
כב' השופטת אחיטוב-הרטמן הדסה

תאריך:
17.02.2005




התובעת:
זהבי כימיקלים בע"מ

על-ידי בא-כוחה - עו"ד בן-טל



נ ג ד

הנתבעים:
1. אורי נצר

2. יעקב סינור

3. א. נצר - י. סינור
, שותפות בלתי-רשומה

על-ידי באת-כוחם - עו"ד גב' טנא





ה ח ל ט ה

א. מבוא
1. בפני
נו תיק מאוחד (בו תביעות שהוגשו ב-1998 וּב-1999 ואוחדו ביום 2.10.2000 על-פי החלטת סגן-הנשיא דאז, השופט ישי לויט).
נשוא התביעה - מתן חשבונות וכספית.
לאחר שנים רבות של דחיות בשל ניסיונות ליישב את המחלוקות ואת הסכסוך שבין הצדדים מחוץ לכותלי בית-המשפט, הגיע התיק לטיפולִי בשלהי 2003.




2. נשוא הדיון בשלב זה בפני
י מתייחס לשאלת גילוי מסמכים.
ראשיתה של התייחסות לשאלה זו נעוצה בצַו שניתן על-ידִי (ביום 2.2.2004), המאשר, וּלמעשה מְאַמץ, הסדר דיוניִ שהובא על-ידי באי-כוח הצדדים; המשכהּ, באישור הסכמה דיונית (צַו שניתן על-ידִי ביום 16.5.2004), לפיה "הליכי גילוי ועיון יושלמו תוך 21 יום נוספים מכאן ואילך".
משהוגשה על-ידי בא-כוח התובעת בקשה למחיקת כתב-ההגנה (וּלמתן פסק-דין בהעדר הגנה), וּלאחר שהודע כי צַו גילוי המסמכים לא כּוּבד על-ידי הנתבעים, נעתרתי למבוקש וּפירטתי בהחלטתי מיום 26.7.2004 ההליכים והנימוקים.
על החלטתי זו הוגשה בר"ע , אשר נדונה לגופה ו"הדרה קושיא לדוכתא".

ב. דיון
3. בית-המשפט העליון בפסק-דינו, מורה על,-

"הערכאה הדיונית להכריע, לאחר שמיעת טיעוניהם של בעלי הדין בעניין, ביחס לאילו מסמכים יחולו הליכי הגילוי והעיון. זאת תוך התחשבות בעובדה כי המשיבה (זהבי כימיקלים-התובעת - ה.א.) מסרה מסמכים מסויימים לעיונם של המבקשים (נצר ואח'-הנתבעים - ה.א.). בדיון כאמור יוכל אף בית-המשפט, אם ימצא לנכון, ליתן אפשרות נוספת לקיים את הצו ולהתרות במבקשים כי היה ולא יעשו כן יימחק כתב הגנתם..."

בית-המשפט העליון היה מודע לכך ש"קיים קושי לברר האם אכן מסרה המשיבה את כל אותם מסמכים עליהם הוסכם בין בעלי הדין במסגרת ההסכם הדיוני". בית-המשפט העליון מודע בפסק-דינו לכך, כי מאחר והחלטה לגילוי ועיון ניתנה על דרך אישור הסכם דיונִי בין בעלי-הדין במסגרת הסכמה הדיונית אשר הובאה בפני
בית-המשפט, לא צויין אֵילו מסמכים נדרש כל צד להעביר למִשנהו.



4. השאלה העומדת לבירור ולהכרעה הינה: האם ההסכמה הדיונית התייחסה לגילוי מסמכים כללי או לגילו מסמכים ספציפי. היה וייקבע כי ההסדר הדינִי הינו לעניין גילוי ספציפי, או אז תידוֹן השאלה הנוספת: לאֵילו מסמכים בדיוק מתייחס ההסדר, וּבהמשך יהא עלינו להכריע אם כּוּבד ההסדר אם לַאו.

ג. גילוי כללי או ספציפי
5. מקובל על הצדדים, כי המחלוקת ביניהם לעניין ההסדר הדיונִי הינה מחלוקת עובדתית גרידא, ועל-כן יש להכריע בה על-פי העובדות והנסיבות השונות.
עמדת באת-כוח הנתבעים היא, כי ההסכמה שהושגה ביניהם לבין בא-כוח התובעת התייחסה לגילוי מסמכים הדדי וּספציפי. זאת ניתן ללמוד לשיטתה הן מחליפת המכתבים שבין הצדדים והן מפסק-דינו של בית-המשפט העליון בעניין זה:

6. המכתבים אליהם מתייחסים המבקשים - הנתבעים (להלן: "המבקשים") בסיכומיהם, אכן כוללים, וּמתייחסים לרשימה ספציפית של מסמכים, אותם דורשים המבקשים מהמשיבה - התובעת (להלן: "המשיבה"), לדוגמת המכתב מיום 5.5.2004, בו מבקשת באת-כוח המבקשים מבא-כוח המשיבה את אותם מסמכים המעידים על שיעור הסכומים והתשלומים הבאים:

* הסכומים אותם משכה חברת "י. זהבי חרושת מרצפות בע"מ" כדמי-ניהול בכל שנה, בשנים 1998-1992.

* התשלומים בגין ריבית על הלוואה שהעמידה "קבוצת זהבי" למימוּן הפעילות המשותפת שמשכה חברת "י. זהבי חרושת מרצפות בע"מ" מחברת "זהבי כימיקלים בע"מ
, משנת 1993 ועד 1998.

* פירוט עלוּת ציוד האיחסון והשקילה של מוספי הבטון שנרכש במסגרת הפעילות המשותפת, בשנים 1998-1992.



גם בפקס', שנושא תאריך 12.5.2004 מפרטת באת-כוח המבקשים רשימה של מסמכים אותם היא דורשת מהמשיבה; וּבאחת מתגובותיו מצרף בא-כוח המשיבה (ביום 18.5.2005) רשימה מלאה של מסמכים הנדרשים מהמבקשים על-ידי המשיבה.

ברם, אין בראיות אלו להעיד על הסכמה לאותן דרישות הדדיות, שהרי כולן התכתבויות לאחר הצגתו של ההסכם הדיונִי בפני
י ואישורו על-ידִי ביום 2.2.2004.

7. הראיה היחידה שיש בה כדי להצביע על אפשרות להתייחסות לגילוי מסמכים שאינו כללי לחלוטין, ואשר אירעה עובר לאישורו של ההסכם הדיונִי ביום 2.2.2004, הינה במסגרת המכתב מיום 29.10.2003, שנשלח מבאת-כוח המבקשים לבא-כוח המשיבה. שם מציינת באת-כוח המבקשים כי שיתוף-פעולה מטעמם תלוי בהמצאת נתונים מלאים וּמדוייקים מאת המשיבה "בדבר גביית דמי-ניהול באמצעות חב' י. זהבי חרושת מרצפות בע"מ, הוצאות מימון (ריביות והפרשי הצמדה) וכן היקף השקעות בציוד מינון בתחנות".

ברם יצויין, כי המדובר בתקופה בה היו מצויים הצדדים בשלב של ניסיון להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית-המשפט (הסדר כולל). אלא, שגם במכתב הנ"ל אינני מוצאת חיזוק לטענת המבקשים לפיה עסקינן בגילוי מסמכים ספציפי (ולא כללי), שהרי למרות קיום פירוט כזה או אחר לעניין נושאים שלגביהם דורשים המבקשים נתונים מהמשיבה, אין פירוט ו/או רשימה מסודרת של מסמכים שגילויַים נדרש על-ידיהם של המבקשים.
לכל היותר, יש במכתב האמור כדי להצביע על כך, שהמשיבה ידעה מַהם הנושאים לגביהם דורשים המבקשים גילוי, אך בוודאי שאין בו כדי להוכיח שידעו ו/או הסכימו לגילוי מסמכים ספציפיים.
מיותר להוסיף, שגם למכתב זה אין הפנייה ו/או איזכור כלשהם בהסכם אליו הגיעו הצדדים ואשר אוּשׁר על-ידִי.

8. בפועל, בחינתו של ההסכם ונפקוּתוֹ, יש ותיעשה על-פי הנסיבות והעובדות ששררו עד היום בו אוּשׁר ההסכם והיה לצַו בית-משפט, קרי, 2.2.2004. בענייננו, לא הוצג בפני
בית-המשפט כחלק מההסכם הדיונִי מסמך כלשהו המעגן בתוכו רשימה כזו או אחרת של מסמכים הנדרשים על-ידי מי מהצדדים.
אינני רואה בדברים אלה להוות תשתית לקביעה כי ההסדר הוא לגילוי ספציפי.
9. כאמור, גם ההסדר שאוּשׁר על-ידִי ביום 16.5.2004 לא כָּלַל רשימה מפורטת כלשהי באשר למסמכים אותם הסכימו, לכאורה, הצדדים לגלות הדדית. מלבד היותו של הסדר זה המשך ישיר להסדר שאוּשׁר בפני
י ביום 2.2.2004, לגביו כאמור לעיל קבעתי כי היה הסכם לגילוי מסמכים הדדי כללי, הרי שאין בו להצביע על מסויימוּת של מסמכים לגילוי, אם בדרך של צירוף רשימת מסמכים ו/או הפנייה לרשימה שכזאת.
מובן, כי משיב שבאמתחתו מספר רב מאוד של מסמכים, אינו חייב לפרט כל מסמך בנפרד, ודי לו אם יגלה אותם על-דרך ההכללה, וּבמקרה כזה יש לתאר את המסמכים בכלל וּמסמך פלוני בפרט, רק אם המסמך מצוי או היה מצוי ברשותו או בשליטתו (ולא ברשותו או בשליטתו של אדם אחר), שכן ההליך של גילוי מסמכים נועד לאפשר לבעל-דין לדעת מראש אֵילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבוֹ, לרבות מסמכים שאין בעל-הדין שכנגד מתכוון להגיש.

10. חשוב להדגיש, כי חלוּפת המכתבים בין הצדדים שהתנהלה עובר לאישורו של ההסכם הדיונִי ביום 16.5.2004, אינה מבטאת הסכמה כלשהי בין הצדדים לעניין המסמכים לגילוי, מה גם שפקסים מאוחרים יותר שהוחלפו בין הצדדים (מהימים 17.5.2004, 18.5.2004 ו-1.6.2004), מצביעים על כך כי רשימות המסמכים הראשוניוֹת שהוחלפו בין הצדדים עובר ליום 13.5.2004 (היום בו הוגשה הבקשה בהסכמה לאישור ההסדר הדיונִי) לא היו סופיוֹת וּבוודאי שלא היתה הסכמה הדדית לגביהן.

אכן בדיון שהתקיים ביום 2.2.2004, במסגרתו הודיע לפרוטוקול עו"ד בן-טל
(בא-כוח המשיבה) במעמד באת-כוח המבקשים, כדלקמן:

"מבקשים שיינתן צו גילוי מסמכים הדדי, על כך הוסכם בינינו, תוך שלושים יום מהיום. חברתי יודעת איזה מסמכים אנו מבקשים ואנחנו יודעים איזה מסמכים חברתי מבקשת."

באת-כוח המבקשים עו"ד טנא לא התייחסה ולא הגיבה. על-כן המסקנה שהתחייבה, והמתחייבת אף עתה, היא - כי באי-כוח הצדדים ידעו בבירור לגבי אֵילו מסמכים הגיעו להסדר, משמע לגבי אֵילו מסמכים ניתן הצַו. הם לא מצאו לנכון להביא נתון זה בפני
בית-המשפט.
סביר כי מדובר בגילוי מסמכים כללי, הגם שאין פירוט בהסכם הדיונִי, וּבהמשך אין פירוט בצַו. ברם אם התכוונו באי-כוח הצדדים לגילוי ספציפי, הכיצד ניתן להסיק זאת; באין פירוט. משמע לא אופשר לבית-המשפט לדעת בכל שלב שהוא (עד עתה ועד בכלל), פירוט הסכמתם.

11. למותר לציין, כי תנאי מוקדם להוֹכחת הפרת הצַו הוא קיומו של צַו כזה. ואם באי-כוח הצדדים הותירו את הנתון הכל-כך חשוב, נעלם מידיעתו של בית-המשפט, מלכתחילה ועד תֹם - נקלעו הם, וּבית-משפט בעקבותיהם, למעגל שוטה, אשר בידי באי-כוח הצדדים הייתה האפשרות לפותחוֹ ולצאת ממנו. ברם, גם בבבית-המשפט העליון, וגם עתה, משהוחזרה הבעיה לפורצוֹ של בית-משפט זה, מתבצר כל אחד מבאי-כוח הצדדים גם באשר לשאלה הבסיסית המהווה תשתית להמשך - האם הסכמתם התייחסה לגילוי מסמכים כללי, או לגילוי ספציפי; ואם ספציפי, מַהם המסמכים נשוא ההסכמה לגילוי (וּבהמשך לעיון).
יתרה מזו, אין בידיעתו של בית-המשפט אם המציא צד כלשהו למִשנהו (או שמא שני הצדדים פעלו כך), תצהיר גילוי מסמכים כדין. מובן שאין זה השלב להמציאוֹ (אם בכלל) לבית-המשפט, אולם באין ידיעה אם נשלח תצהיר מטעם צד למִשנהו, קשה לצאת מִסְבַךְ השאלה כלום בגילוי כללי או בגילוי ספציפי עסקינן.

12. כאמור, בפסק-דינו, קבע בית-המשפט העליון כי באי-כוח הצדדים יביאו טיעוניהם בפני
ערכאה זו. בית-המשפט העליון היה מודע לקושי כמשתמע מפסק-הדין לפיו יהא בטיעוני באי-כוח הצדדים כדי להביא לפיתרון השאלה : "ביחס לאילו מסמכים יחולו הליכי הגילוי והעיון".

צר לי להכביר מילים ולחזור ולומר, כי נתון זה לא הובא בפני
בית-המשפט, וּבית-המשפט נתן צַו על-פי הסכמת הצדדים, שהוצגה כהסכמה אך לא פורטה ולא הובהרה. ואשר ידעו צדדים לא הביאו בפני
בית-המשפט עד עצם היום הזה.
עתה מתבצרים, כאמור, באי-כוח הצדדים בעמדות הנשענות על נתונים חיצוניים וּבהתנהגות שלאחר מעשה; אשר לטעמִיּ, אין בהם כדי להועיל בבחינת כוונתם בבקשם את אישורו של בית-המשפט להסדר וּבעת מתן הצַו המובנה על בקשתם הבלתי-מפורטת.
בית-משפט יכול וחייב להכריע בשאלות שבמחלוקת, אולם כאשר באי-כוח הצדדים הביעו הסכמתם והודיעו בדבר קיומו של הסדר אשר לא פּרטוּהוּ - נִבצר מבית-המשפט להטמיע באותו הסדר נתון השנוי במחלוקת על-ידי באי-כוח הצדדים אשר הגיעו לאותו הסדר.

13. אם תמצי לומר, כי ממילות ההסדר וּמניסוחו (הגם שהיה בעל-פה), ניתן להבין כי מדובר בגילוי מסמכים ספציפי, שהרי נאֱמר כי כל אחד מהצדדים "יודע איזה מסמכים הצד האחר מבקש", וּבהמשך נאֱמר: "אינני יודע בכמה מסמכים מדובר".
אפילו ניתן לפרש את הדברים כהסכמה לגילוי ספציפי, וּשתיקת באת-כוח המבקשים מהווה אישור לאמוּר, יובהר פעם נוספת, כי בשום שלב שהוא לא הביאו באי-כוח הצדדים בפני
בית-המשפט מידע כלשהו לגבי אֵילו מסמכים מתייחס ההסדר הראשון, וּבעקבותיו השני. משמע - צַו זה או אחר שניתן על-ידִיּ לא היה בו כדי להורות על גילוי ספציפי.

14. יודגש, כי על-פי ההלכה, כאשר מדובר בתביעה למתן חשבונות שבה הפרו המבקשים-הנתבעים צַו לגילוי מסמכים, יגרום מחדלם לדחיית טענותיהם בכתב-ההגנה, דהיינו - מחיקת הגנתם.
משמצא בית-המשפט, במועד מסויים, כי אין זה ראוי להאריך, או להוסיף וּלהאריך את המועד לקיום הצַו, מחובתו להורות על מחיקת כתב-ההגנה (ראה גורן, בספרו: "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 173, שם מפנה ל-ע"א 2271/90, פ"ד מו(3), 793, בעמ' 800, מול האות ו).
בהחלטת בית-המשפט העליון מיום 26.7.2004 נקבע כי בית-המשפט יוכל, אף "אם ימצא לנכון, ליתן אפשרות נוספת לקיים את הצו ולהתרות במבקשים כי היה ולא יעשו כן יימחק כתב הגנתם".

15. למגינת ליבי, ואני נִתלֵית באִילָן גבוה (בית-המשפט העליון), "הדרך העדיפה היא שעניין הגילוי והעיון יוסדר בהסכמה בין בעלי הדין, בהמשך להסכמתם המקורית".
נראה כי הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם לעניין גילוי המסמכים, וזאת לבצע צַו הגילוי הכללי ולגלות וּלאפשר עיון.
ד. סיכומו של דבר
16. על-כן, ועל-פי כל האמור לעיל, רואה אני לקבוע כי ההסדרים הדיונִיים שהוצגו בפני
בית-משפט זה ואוּשׁרוּ על-ידִיּ ביום 2.2.2004 וּביום 16.5.2004, הוא ההסדר אשר אוּשׁר על-ידִיּ, הִינוֹ הסדר לגילוי כללי. משכך, ותוך התייחסות לעובדה שהמשיבה שלחה מסמכיהּ למבקשים וּמילאה חלקהּ בהסכם, לא נותר לי אלא לקבוע, כי המבקשים הם אלו שלא קִיימו את הצַו.

17. במצב דברים זה, כדי לא לנקוט בצעד הקיצוני - שנפסל על-ידי בית-המשפט העליון בפסק-דינו, הנני נותנת למבקשים (הנתבעים) ארכה נוספת בת 30 יום מיום מתן החלטתי זו, לגלוי כללי של מסמכיהם. היה ולא יעשו כן - יימחק כתב-הגנתם, על כל המשתמע מכך.

המבקשים יישאו בהוצאת המשיבים בהליך זה, בלֹא קשר לתוצאות, בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.

18. המזכירות תשלח החלטתי זו בדואר רשום וּבפקסימיליה לבאי-כוח הצדדים.


ניתנה בלשכתי, היום, ח' באדר א' התשס"ה, 17 בפברואר 2005.



הדסה אחיטוב-הרטמן, שופטת
קלדנית: ד.ל.ס.








א בית משפט מחוזי 3181/98 זהבי כימיקלים בע"מ נ' אורי נצר,יעקב סינור,א. נצר - י. סינור, שותפות בלתי-רשומה (פורסם ב-ֽ 17/02/2005)