פסקי דין על ליה עטרה בן צבי | פסקי דין על מאירה קולסקיל | פסקי דין על אווה רגינה צינר | פסקי דין על פרופ' יהודה היס | פסקי דין על דר' י' ליטבק | פסקי דין על דר' יצחק ברלוביץ ואח' |

1347/05 בשא     27/07/2006




בשא 1347/05 ליה עטרה בן צבי, מאירה קולסקיל , אווה רגינה צינר נ' פרופ' יהודה היס, דר' י' ליטבק, דר' יצחק ברלוביץ ואח'






1
בש"א 1347/05
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 5340/03

27/07/2006

כבוד השופט צבי זילברטל
לפני
1. ליה עטרה בן צבי

2. מאירה קולסקיל

3. אווה רגינה צינר

ע"י עורך דין שמואל ילניק

בעניין:
המבקשות

- נ ג ד -
1. פרופ' יהודה היס

2. דר' י' ליטבק

3. דר' יצחק ברלוביץ
4. המרכז הלאומי לרופאה משפטית
5. מדינת ישראל - משרד הבריאות
ע"י עורך דין ענבל דרור
, פרקליטות מחוז ירושלים


המשיבים

החלטה

רקע וטענות הצדדים
1. התובענה העיקרית עניינה בנזקים שנגרמו למבקשות, לטענתן, כתוצאה מהתנהלות המשיבים בנוגע לנתיחת גופתו של ישעיהו צינר ז"ל, בעלה של המבקשת מס' 1 ואביהן של המבקשות 2-3 (להלן - "המנוח"), אשר נרצח ביום 1.1.1995. כחלק מחקירת מותו של המנוח, נותחה גופתו ביום 2.1.1995, בהסכמת המבקשת מס' 1, לשם קביעת סיבת המוות. אין מחלוקת כי במהלך הנתיחה, הוצאה כיפת הגולגולת של המנוח ונלקחו דגימות רקמות מאיברים שונים, וכי אלו נשמרו אצל המשיב 4 (להלן - "המכון"), גם לאחר הבאת המנוח לקבורה. כשבע שנים לאחר מכן, פנה משרד הבריאות אל המבקשות, והודיע להן על הימצאות שרידי גופת המנוח בידי המכון ועל אופן הטיפול בהם. שרידי הגופה הובאו לקבורה ביום 18.2.2002. בתוך כך התברר למבקשות, כי עוד בחודש ספטמבר 1997 הובאו לקבורה, ללא ידיעתן, חלקי גופה נוספים של המנוח.
על רקע זה, תובעות המבקשות פיצוי בגין נזקים שונים שלטענתן נגרמו להן, וכן תובעות הן לחייב את המשיבים בפיצויים עונשיים, לאור התנהלותם של המשיבים במקרה דנן, שהיא, לטענת המבקשות, חלק משיטת עבודה פסולה, אשר הייתה מקובלת ונוהגת כדבר שבשגרה, "במסגרתה נשדדים אברים מגופות של נפטרים ללא ידיעת בני משפחותיהם ובודאי שלא בהסכמתם..." (סעיף 27 לכתב התביעה).

2. ביום 6.4.2005 הוגשה הבקשה דנן, בה מתבקש בית המשפט לאפשר למבקשות לעיין בתיק החקירה המשטרתית שהתקיימה בעניינם של המשיבים. חקירה זו (בתיק רש/3981/01) עסקה בחשדות לביצוע עבירות פליליות בהתנהלות גורמי המכון השונים, לרבות שימוש ברקמות ואיברים של נפטרים ללא ידיעת או הסכמת משפחותיהם. מדובר בחומר רב, אשר לטענת המשיבים מתפרש על פני 10 "קרגלים" (ר' תגובתם המשלימה של המשיבים מיום 28.12.2005).
המשיבים השיבו בכתב לבקשה והמבקשות הגיבו בכתב לתשובה. לבקשה ולתגובות לא צורפו תצהירים.
ההכרעה בבקשה התעכבה, בין היתר לנוכח קיומו של הליך מקביל המתנהל בבית משפט זה לפני כב' השופט י' נועם בת"א 4417/02. בהליך הנ"ל הוגשה תביעה דומה, על ידי תובעים המיוצגים אף הם על ידי בא-כוחן של המבקשות דנן, בקשר עם נתיחת גופת בנם המנוח של אותם תובעים. גם בגדר ת"א 4417/02 הוגשה בקשה לעיון בחומר החקירה (בש"א 6271/04), ובשלב מסוים הוסכם, כי מתן ההחלטה דנן יעוכב עד שתינתן החלטה בבש"א 6271/04. עוד הוסכם, כי לאחר שתינתן החלטתו של כב' השופט נועם, יהא רשאי כל צד, אשר ההחלטה לא תניח את דעתו, לבקש הכרעה בבקשה דנן (פרוטוקול מיום 27.3.2006).
ביום 13.6.2006 החליט חברי השופט נועם לדחות את הבקשה לעיון בחומר החקירה, מהטעמים שיפורטו להלן, ובא-כוח המבקשות הודיע ביום 15.5.2006 כי המבקשות מעוניינות שתינתן החלטה גם בתיק דנן. ביום 13.6.2006 קבעתי מועד לשמיעת טענות משלימות (ליום 12.7.2006). ביום 10.7.2006 הודיעו שני הצדדים כי הם מסתפקים בטיעונים שנשמעו עד כה וביקשו שלא להתייצב לדיון.
יצוין, כי המועד להשמעת הטענות המשלימות נקבע על יסוד ההנחה, כי הצדדים, ובמיוחד המבקשות, יבקשו לאבחן את המקרה דנן מזה שנדון על ידי השופט נועם ולהתמודד עם ההנמקות שביסוד ההחלטה בבש"א 6271/04. לאחר שסוגיה דומה, אם לא זהה, נבחנה על ידי בית משפט זה, גם אם בהרכב אחר, והמבקשות עותרות לקבל עתה החלטה שונה, המעט שניתן היה לצפות הוא שייעשה על-ידן ניסיון להתמודד עם פסיקת בית המשפט, במטרה לשכנע שבמקרה דנן יש מקום לסטות ממנה. משלא ראו המבקשות כל צורך בהשלמת הטענות, לא ניתנו בידיי כלים ממשיים לאבחן את המקרה הנדון מהמקרה אשר נדון בפני
חברי, מה גם שהמבקשות עצמן, בבקשתן, כרכו את שני המקרים וציינו כי מדובר בבקשות "דומות" שהוגשו בתיקים שנסיבותיהם דומות (סעיפים 5 רישא ו-5.1 לבקשה). מכל מקום, במצב שנוצר ובהיעדר טענות לסתור, ניתן יהיה לתמוך את ההחלטה דנן בקביעות הכלולות בהחלטה בבש"א 6271/04, מה גם שהשופט נועם עיין בעצמו בחלק מחומר החקירה ופשיטא שהממצאים שקבע בעקבות עיון זה יכולים לשמש גם אותי (שוב, בהיעדר טענה מדוע שלא אנהג כך).

3. תמצית טענתן של המבקשות היא, שחומר החקירה המצוי בתיק רש/3981/01 הוא חומר רלבנטי להליך דנן, שכן נטען על ידיהן למעשים בלתי ראויים שנעשו במסגרת פעולתו של המכון. לטענת המבקשות, מתיק החקירה ניתן יהיה ללמוד על שרשרת ארוכה של אירועים, אשר נתיחת גופת המנוח היא רק חוליה אחת בתוכה, המעידים על התנהלות פסולה של המשיבים, והדבר יסייע להן בהוכחת זכאותן לפיצויים עונשיים מוגברים.
מעבר לכך, תומכות המבקשות את טענתן גם באינטרס הציבורי לסייע בבירור האמת בהליכים אזרחיים, ומפנות לרע"א 2360/03 פרי ואח'
נ'foundation sansounimaille ואח'
(פורסם ב"תקדין"), שבגדרו תמכה המדינה באינטרס זה וטענה גם היא כי בשמו יש לאפשר עיון והעתקה של חומר המצוי בתיקים פליליים.

4. המשיבים, המיוצגים כולם על ידי פרקליטות מחוז ירושלים
, טוענים, כי לא קיימת כל מחלוקת עובדתית אשר חומר החקירה עשוי לסייע בבירורה. המשיבים אינם חולקים כי נהגו, כדבר שבשיגרה, לקחת דגימות מרקמות, לשם ביצוע בדיקות מעבדה, בעת ביצוע נתיחות, ולהביאן לקבורה מאוחרת. המשיבים גם אינם מכחישים כי כך פעלו הם גם במקרה של נתיחת גופת המנוח. עם זאת, לטענתם שיטה זו אינה פסולה כלל ועיקר והמחלוקת נוגעת אך למשמעות שהמבקשות מייחסות לאופן הפעולה האמור. מעבר לכך, טוענים המשיבים גם כי אין משמעות משפטית לשאלה האם מדובר בדרך פעולה שיטתית או בפעולה חד-פעמית, ככל שהדבר נוגע לעילת תביעתן של המבקשות. עוד מציינים המשיבים כי אין בחומר החקירה מידע הנוגע לנתיחה אשר בוצעה בגופת המנוח, והוא עוסק בנתיחות אחרות, אשר בוצעו לפני האירועים נשוא התובענה.
לטענה זו הגיבו המבקשות, כי המדינה אינה זו אשר יכולה לקבוע האם מדובר בראיות רלבנטיות, עקב ניגוד העניינים הברור, וכי יש להעמיד את החומר לעיון בית המשפט, אשר יכריע בסוגיית הרלבנטיות. המבקשות טוענות כי לא ניתן להסתמך על אמירתם הסתמית של המשיבים לעניין קיומו או אי-קיומו של פגם בשיטת העבודה וכן לעניין הרלבנטיות, שכן בית המשפט הוא זה אשר יכריע בסוגיות אלו. עוד הן מציינות, כי חובת הגילוי חלה גם על מסמכים אשר תומכים בגרסתן ולא רק על מסמכים אשר עשויים להזיק להן. עמדת המבקשות היא, שיש לאפשר להן לעיין בחומר החקירה, שכן יש בו פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמם של המשיבים, או מי מהם. הטענה היא, שאין די בהודאת המשיבים בעובדות "היבשות" (דהיינו - הודאה בכך כי שכדבר שבשגרה ניטלו מגופות רקמות אשר לא הובאו לקבורה ביחד עם הגופה, אלא נותרו ברשות המכון לפרקי זמן שונים), מה שמכונה על ידי המבקשות הודאה "בעניין מנהלי גרידא" (סעיף 17 לתשובת המבקשות לתגובת המשיבים). הטענה היא, כי הודאה זו של המשיבים אינה מייתרת את המחלוקת באשר ל"אשמת המשיבים וחומרתה (זאת, גם לעניין גובה הפיצויים ובפרט פיצויים עונשיים)" (שם, שם), ולנוכח קיומה של מחלוקת זו, יש רלבנטיות לחומר החקירה שבכוחו לשפוך אור על אשר התרחש במכון.
המבקשות מוסיפות, כי העובדה שהחומר אינו מתייחס באופן ספציפי למנוח אינה שוללת את מידת חיוניותו ונחיצותו לצורך הוכחת שיטת הפעולה ונהלי העבודה של המשיבים.

5. המשיבים מוסיפים לטענת חוסר הרבלנטיות גם טענה בדבר חשש של פגיעה בצדדים שלישיים ובזכותם לפרטיות, שהרי בחומר החקירה יש התייחסות למקרים אחרים של נתיחות שלאחר המוות ופירוט נסיבותיהם. לטענת המשיבים, עוצמתה של פגיעה זו, אשר תתרחש אם יותר העיון בחומר החקירה, אינה עומדת בשום יחס לתועלת הזניחה שעשויה לצמוח למבקשות מן העיון. לא ניתן גם למתן את חומרת הפגיעה על ידי הסתרת שמות הנפטרים אשר נותחו, שכן התיקים כוללים מידע רב נוסף, כגון תצלומים של פניהם ואיבריהם, נסיבות מותם וכו', מידע אשר עלול להביא לחשיפת זהות מי שבו מדובר.
לכך הגיבו המבקשות, כי חובת הגילוי חלה על בעל דין גם אם הוא מפר את הפרטיות, שכן האינטרסים של עשיית משפט צדק וחקר האמת מחייבים חשיפת מלוא הנתונים. את האיזון בין האינטרסים המתנגשים ניתן לבצע כך ששמות הנפטרים האחרים יושמטו מהחומר אשר ייחשף. מעבר לכך, טוענות המבקשות כי הפגיעה בפרטיות במקרה דנן נהנית מהגנה לפי סעיפים 18(2)(ג) ו - 18(3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע ועניין ציבורי המצדיק את הפגיעה).

6. כאמור, בבית משפט זה מתנהלת תובענה מקבילה, בה נדונות סוגיות דומות (ת"א 4417/02 בפני
כב' השופט נועם). בהחלטתו מיום 30.4.2006, קבע כב' השופט נועם, לאחר שעיין בהודעות המצויות בתיק החקירה (אשר רוכזו ב"קרגל" אחד מתוך העשרה), כי חקירת המשטרה לא עסקה בסוגיות השנויות במחלוקת באותה תובענה וכי ההודעות אינן רלבנטיות לה. בהודעות עצמן מצויות גם הפניות אל מסמכים רבים, בהם לא עיין בית המשפט (המצויים ביתר הארגזים בהם מצוי חומר החקירה), אולם מתוך ההקשר הסיק, כי גם הם אינם רלבנטיים לפלוגתאות שבפני
ו. עם זאת, נמצאו במספר מקומות בהודעות התייחסויות כלליות לסוגיית אי-יידוע משפחות הנפטרים על דבר נטילת רקמות במהלך ביצוע הנתיחות (נושא אשר אינו שנוי במחלוקת), אך גם בכך לא ראה כב' השופט נועם ראיות רלבנטיות לתביעה לקבלת פיצויים עונשיים, נוכח צמצום המחלוקת שבפני
ו. לאור כל זאת ולאור הפגיעה האפשרית בפרטיות, נדחתה הבקשה לעיון בתיק החקירה המשטרתי.
כאמור, הצדדים לא ראו לנכון לטעון בפני
בית המשפט בהליך דנן בשאלה מדוע יש להבחין בין החלטת כב' השופט נועם לבין ההחלטה הצריכה להתקבל במקרה דנן.

7. יצוין, כי באותה תובענה נדונה גם בקשה לגילוי התיק המשמעתי אשר נפתח עקב אותה חקירה משטרתית ונקבע כי לאור הודאות הנתבע 1 שנרשמו בפרוטוקול הדיון בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, יש לאפשר לתובעים את העיון בו (החלטה מיום 31.5.2006). לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עותק התיק המשמעתי יוגש כראיה לבית המשפט,תוך שמירת זכות המשיבים לטעון כי המסמכים המצויים בו אינם רלבנטיים. הסכמה זו ייתרה את הצורך להכריע בבקשה המקבילה לגילוי התיק המשמעתי שהוגשה גם במסגרת ההליך דנן (בש"א 1741/06).

דיון

8. זכות הגילוי והעיון של בעל דין במסמכים הנוגעים לעניין הנדון בבית המשפט הינה זכות הנגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הטומנת בחובה גם את הזכות להליך הוגן וראוי (ר' ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט, 151-152). לפיכך, הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש לאפשר גילוי רחב ככל הניתן של מידע, הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'
, פ"ד נו (5) 193, 195, והאסמכתאות המובאות שם, להלן - "פסק-דין שמשון").

9. אחד התנאים לגילוי המסמכים הוא הרלבנטיות שלהם לנושא המחלוקת, כפי שהיא מוגדרת בתקנה 112 לתקנות סדרי הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984: "המסמכים הנוגעים לענין". מתוך האינטרס הציבורי של גילוי האמת ועשיית משפט, נובע, כי ראוי לגלות כל מסמך אשר עשוי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ולהבהירה, לקדם את העניין נושא התובענה, במישרין או בעקיפין, ולחזק טענה מסוימת או להחלישה (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח'
, פ"ד מט(4) 54, 60). הנטייה היא לקולא ואין גם מניעה כי בעל דין יערוך "מסע דיג" על מנת לגלות מסמכים שיסייעו לו, כל עוד הדבר נוגע להליך התלוי ועומד ולא למטרות אחרות (ר' י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 429-428). מכאן עולה כי, במידה רבה, ההכרעה בנושא הרלבנטיות תלויה בנסיבות כל מקרה ומבוססת על שיקולי הגיון ושכל הישר.

10. בחינת שאלת הרלבנטיות של המסמכים השונים שבתיק החקירה כרוכה במקרה דנן בקושי מסוים, שכן המשיבים לא פירטו בדיוק מה טיבם של אותם מסמכים המצויים בתיק החקירה. יצוין, כי כאשר מדובר במסמכים רבים, בעל הדין אשר חויב לגלות את מסמכיו אמנם אינו מחויב במסירת פירוט של כל מסמך ומסמך ותיאורו, אולם עליו, לכל הפחות, להציג תיאור של סוגי המסמכים והנושאים להם הם מתייחסים (ע"א 267/81 מזרחי ואח'
נ' מלון קזינו אילת בע"מ, פ"ד לח(1) 589, 599 - 600 והאסמכתאות המובאות שם). לו היה בידינו פירוט כזה, הדבר היה מקל על בדיקת סוגיית הרלבנטיות, המורכבת ממילא. עם זאת, ניתן עדיין לבחון מהי גדר המחלוקת בענייננו, על מנת לראות האם ישנו קשר אפשרי כלשהו לחקירת המשטרה, אשר נושאיה פורטו בהחלטת כב' השופט נועם, שעיין בחלקם המהותי של המסמכים. קשר כזה כמובן נוגע לסוגיית הרלבנטיות של המסמכים.

11. עיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים מגלה, כי, כפי שצוין לעיל, אין מחלוקת בנוגע לעובדה שהמשיבים נהגו, כדבר שבשגרה, ליטול ולשמור דגימות מרקמות ומאיברים ולהביאן לקבורה מאוחרת. כפי שציין השופט נועם בהחלטתו (וכאמור, לא נטען כי במקרה דנן שונים הם פני הדברים ואין להניח כי המשיבים יינקטו במקרה דנן עמדה שונה), הודו המשיבים שפעלו בשיטה של ביצוע נתיחה מלאה ונטילת רקמות מבלי ליידע את המשפחות על היקף הנתיחה ועל נטילת האברים (סעיף 9 להחלטה בבש"א 6271/04). בהחלטתו גם ציין השופט נועם, כי המשיבים לא חלקו על כך שכאשר ניתנה הסכמת בני המשפחה לנתיחת גופה, לא התבקשה הסכמה ספציפית של המשפחות לנטילת רקמות ואברים במסגרת הנתיחות, ושלא יידעו את המשפחות על דבר נטילת הרקמות והאיברים ושמירתם במכון (עמ' 6 לאותה החלטה).
גם בסעיף 10 לתשובת המשיבים לבקשה דנן נאמר, כי המשיבים אינם מכחישים ששמרו דגימות מגופת המנוח והביאון לקבורה מאוחרת ושכך נהגו גם במקרים אחרים. בסעיפים 8 ו-9 לתשובה, הבהירו המשיבים שלא מוכחש על ידם שכדבר שבשגרה נהגו לקחת דגימות של רקמות לביצוע בדיקות מעבדתיות.
אגב, הטענה שבסעיף 17 לכתב התביעה, לפיה חלקים מגופת המנוח הובאו לקבורה בנפרד ללא ידיעת המבקשות, כלל לא הוכחשה בכתב ההגנה.
נמצא, כי לנוכח ההודאה בעובדות הנ"ל, המבקשות אינן צריכות להוכיחן. משכך, אין לפנינו מחלוקת באשר לדרך הפעולה שננקטה במכון דרך שיגרה, והמסמכים הנוגעים ל"מחלוקת" תיאורטית זו אינם רלבנטיים עוד.
המחלוקות המרכזיות שנותרו בעינן נוגעות לשאלת היקף ותוקף ההסכמה שנתנה המבקשת מס' 1 לנתיחת גופת המנוח (ר' סעיפים 19-24 לכתב התביעה וסעיפים 33-34, 36 לכתב ההגנה), לשאלת היקף הנתיחה הדרוש לקביעת סיבת המוות במקרה דנן (סעיפים 24-25 לכתב התביעה וסעיפים 36-37 לכתב ההגנה) - ובשני נושאים אלה אין רלבנטיות לתיק החקירה - ובעיקר לשאלה, האם שיטת העבודה המתוארת הינה שיטה פסולה ("קלוקלת" כלשון המבקשות) או שמא מדובר בשיטה סבירה וראויה (סעיף 27 לכתב התביעה וסעיף 39 לכתב ההגנה). בהקשר זה טוענים המשיבים, כי נטילת דגימות ורקמות הינה הליך רפואי שגרתי ומקובל, אשר בלעדיו לא ניתן להגיע למסקנות לגבי סיבת המוות ולבססן. הדגימות נשמרות למקרה שמומחה מטעם ההגנה במסגרת הליך פלילי יבקש לבחון אותן, על מנת להטיל ספק בממצאים שנקבעו בנתיחה. לפיכך, ישנה חשיבות רבה לשמירת הרקמות, כאשר מסיבות מובנות גופות הנפטרים אינן מעוכבות אלא נמסרות למשפחות לקבורה לאחר נטילת הדגימות. לעומתן, גורסות המבקשות, כי נטילת הדגימות מהמנוח נעשתה ללא הצדקה, כאשר ניטלו דגימות רבות וגדולות מן הדרוש, בלי קשר לחקירת סיבת המוות וכי מדובר בחלק מתופעה של "שוד איברים", המתבצעת ללא ידיעת משפחות הנפטרים ותוך חילול כבוד המת. כלומר, למרות שאין מחלוקת בנוגע לעצם נטילת הדגימות כשיטת עבודה, ישנה מחלוקת סביב מידת הנורמטיביות של שיטת עבודה זו. ושוב, לעניין הספציפי הנוגע למנוח - האם היה צורך ליטול דגימות בהיקף ומהסוג אשר ניטל - אין רלבנטיות לחומר החקירה.

12. כב' השופט נועם, בהליך שהתנהל בפני
ו, קבע כי ההודעות בהן עיין נוגעות לסוגיות הבאות: נוכחות רופאים במהלך הנתיחות; נטילת רקמות ואיברים לצורך מחקר ללא קבלת הסכמת משפחות הנפטרים; והעברת איברים למרכזי מחקר רפואיים, בתמורה ושלא בתמורה (יש לציין כי בפני
נו אין טענה המתייחסת למטרות אשר לשמן נלקחו הדגימות מן המנוח - חקירת סיבות המוות בלבד או שמא גם לצרכי מחקר). כאמור, נושאים אלו לא היו רלבנטיים למחלוקות אשר עלו בהליך שבפני
ו ונראה כי הם אינם רלבנטיים גם למחלוקות שבפני
נו, במיוחד משלא נטען אחרת. כאמור, כב' השופט נועם אמנם ציין כי ישנן בהודעות התייחסויות כלליות לנטילת האיברים ללא מתן הודעה למשפחות הנפטרים, אך ראינו כי המשיבים הודו שנטלו איברים מגופות ללא שנמסרה על כך הודעה לבני המשפחה.
הנה כי כן, מתוך כך שהמשיבים הודו במעשים שיוחסו להם (אם כי חלקו על הטענה לפיה מדובר בהתנהלות שאינה תקינה), הם הוציאו מגדר המחלוקת הטעונה בירור כל שאלה בדבר עצם עשיית אותם מעשים. גם אין לשכוח נתון מרכזי והוא שאין בחומר החקירה כל התייחסות ישירה לפרשה הנדונה בתובענה דנן, כך שמראש נקודת המוצא היא של "ריחוק" החומר מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי הנדון בהליך המשפטי. נפסק, כי נדרשת "זיקה ישירה" בין המסמכים לבין השאלות שבמחלוקת וכי בחינת הרלבנטיות תיעשה תוך התייחסות לסעד הספציפי המבוקש (פסק-דין שמשון, בעמ' 197).
במצב זה, הרלבנטיות היחידה של חומר החקירה היא בהשלכות שיכולות להיות להתנהלות המשיבים במקרים אחרים על הפרשה הנדונה. לנוכח, הודאת המשיבים בכך שנהגו באותו אופן גם במקרים אחרים, נותרה במחלוקת אך השאלה בדבר המשמעות שיש לייחס לנתון זה, וזו אינה שאלה עובדתית, אלא שאלה נורמטיבית, אשר העיון בחומר החקירה לא יסייע לבירורה.

13. בשולי הדברים יצוין, כי ייתכן שחלק מחוסר הרלבנטיות של ההודעות לגבי ההליך המתנהל בפני
כב' השופט נועם, נובעת מן העובדה כי חקירת המשטרה התנהלה לגבי התקופה שטרם פרסום דו"ח ועדת סגלסון (אפריל 2001). הועדה, שבראשה עמד השופט (בדימוס) סגלסון, בחנה את תפקוד המכון וחשפה ממצאים וליקויים קשים בתפקודו, לרבות שימוש ברקמות ובאיברים לצרכי מחקר והוראה, ללא הסכמת הנפטרים ובני משפחותיהם, בניגוד להוראות חוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג - 1953. בעקבות ממצאי הועדה, נפתחה חקירת המשטרה ומאותה תקופה, הופסקה נטילת האיברים לצרכי מחקר, והדגימות שניטלו היו אך ורק לשם חקירת סיבות המוות. בתקופה זו, נעשתה נתיחת גופת הנפטר במקרה שעמד בפני
כב' השופט נועם. לעומת זאת, במקרה דנן, בוצעה הנתיחה כ-6 שנים טרם פרסום דו"ח ועדת סגלסון. לא המבקשות ולא המשיבים הפנו את תשומת לב בית המשפט להבדל זה וכמובן שלא טענו בדבר משמעותו האפשרית.

14. כאמור לעיל, המחלוקת בנוגע לאופייה של שיטת העבודה היא מחלוקת נורמטיבית ולא עובדתית. לנוכח הודאת המשיבים, המבקשות אינן צריכות להוכיח את שיטת העבודה, אלא רק את לטעון לגבי משמעויותיה. לפיכך, ספק האם מסמכי חקירת המשטרה יכולים לסייע בהכרעה זו. ניתן אף לומר כי טענת המבקשות, לפיה ברצונן להוכיח "מעשים דומים" או שיטה, לצורך קבלת פיצויים עונשיים, מהווה "ניסיון מתוחכם לגשר בין מי התביעה לבין מי התובע", קרי - חריגה מן המחלוקות כפי שהוגדרו בכתבי הטענות (השווה ת"א (מחוזי-ב"ש) 102/91 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ ואח'
נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"מ תשנ"ד(3) 102).
יחד עם זאת, תיתכן טענה אפשרית, כי באותן "התייחסויות כלליות", אותן הזכיר השופט נועם, מצויות אמירות הנוגעות לאווירה או להלך הרוח של אנשי המכון ששררו סביב ביצוע הנתיחות, אשר יכולים, אולי, להראות האם נטילת הדגימות התבצעה באופן אשר יכול להעיד על כך שהיה ידוע לנוגעים בדבר כי מדובר במעשים פסולים, או על גישתן של הנפשות הפועלות לשיטת העבודה הנ"ל. אולם, מדובר באפשרות רחוקה, אשר תרומתה לקידום ההליך הינה מזערית. גם לו ניתן למצוא בהודעות אמירה כלשהי הנוגעת ל"יסוד הנפשי" של הנוגעים בדבר, אין מדובר בהודאת בעל דין, אלא, לכל היותר, ב"הודאת סברה", שהיא למעשה חוות דעתו של בעל הדין (שאינו עד מומחה) בשאלה משפטית בה נדרש בית המשפט להכריע בעצמו. משקלה הראייתי של אמירה כזו, אם הוא קיים בכלל, הינו מזערי (י' קדמי, על הראיות, כרך שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד, 1192).

15. כאמור, אחד התנאים שצריכים להתקיים כדי שניתן יהיה לחייב צד לאפשר למשנהו עיון במסמכים, הוא הרלבנטיות של המסמך לגדר המחלוקת. בענייננו, נגיעתו של תיק החקירה לסוגיות שבמחלוקת היא, לכל היותר, קלושה ורחוקה. מעבר לכך, נראה כי גם קיים אינטרס שלא לגלות את המידע, במיוחד במצב בו הרלבנטיות שלו קלושה, אם היא בכלל קיימת.
הפסיקה קבעה, כי למרות חשיבותו של עקרון הגילוי והגישה הליברלית המרחיבה שיש לנקוט ביחס אליו, הוא אינו עומד לעצמו ויש לאזנו מול ערכים אחרים, כגון יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה, ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה (ר'

פסק דין
שמשון, בעמ' 195-196).
במקרה דנן, ברור כי הגילוי כרוך בפגיעה ממשית בפרטיותם של צדדים שלישיים. מדובר במידע הנוגע לנסיבות מותם ולנתיחות גופותיהם של נפטרים, לרבות דו"חות נתיחה ותצלומים. שימוש במידע כזה אכן פוגע בפרטיות בנפטרים ובפרטיות משפחותיהם. אמנם, ההגנה על הפרטיות אינה ערך מוחלט, אך פגיעה בערך זה צריכה להיות מידתית, מה שמחייב כי בית המשפט ישתכנע בחיוניות החומר המוגן לצורך המשפט וכי הפגיעה תצטמצם אך ורק למידה החיונית לצורך עשיית משפט צדק (ר' בפסק הדין אליו הפנו המבקשות דווקא, בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלונית ואח'
, פורסם ב"תקדין", פסקה 10 לפסק הדין). בענייננו, כבר מצאנו כי הן הרלבנטיות של חומר החקירה והן נחיצותו לצורך ניהול משפט תקין, הינן מזעריות, אם בכלל. הגילוי יביא לכך כי ייפתחו בפני
המבקשות מסמכים רבים ללא הבחנה, בין אם יש להם קשר למשפט ובין אם לאו, רק על מנת שהמבקשות תוכלנה לברור לעצמן את החומר, מבלי שהוא אכן דרוש להן להוכחת טענותיהן. מכאן יוצא כי התועלת שתצמח למבקשות מן העיון במסמכים אינה משמעותית כלל, במיוחד בהשוואה לנזק שייגרם לצדדים שלישיים כתוצאה מהפגיעה בפרטיותם.

16. מכל האמור עד כה עולה כי תיק חקירת המשטרה אינו רלבנטי לגדר המחלוקת כפי שהיא תחומה בתיק דנן, לנוכח העמדות המפורטות בכתבי הטענות. החומר המצוי בו אינו דרוש כדי "לאפשר דיון יעיל או לחסוך בהוצאות" (זוסמן, בעמ' 29). לא קיימות עובדות שיש לבררן, עקב הודאת המשיבים באשר לנוהלי ושיטות העבודה ששררו במכון, ולכן נותרה להכרעה רק המשמעות הנורמטיבית שלהן. לפיכך, יש לדחות את הבקשה.

17. כאמור, הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 3,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

18. נקבע לקדם משפט ליום 20/9/06 בשעה 12:00.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, ב' באב תשס"ו (27 ביולי 2006), בהעדר הצדדים.
צבי זילברטל
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 1347/05 ליה עטרה בן צבי, מאירה קולסקיל , אווה רגינה צינר נ' פרופ' יהודה היס, דר' י' ליטבק, דר' יצחק ברלוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 27/07/2006)