פסקי דין על רחל קטן | פסקי דין על ואח' | פסקי דין על אלי קטן

1880/94 עא     15/02/1995




עא 1880/94 רחל קטן, ואח' נ' אלי קטן




(פד"י מט (1) 215)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 1880/94
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט ש' לוין
,
כבוד השופטת ד' דורנר



המערערים: 1. רחל קטן

2. יניב דוד קטן (קטין)
3. נמרוד יצחק קטן (קטין)


נ ג ד
המשיב: אלי קטן

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' יעקובי-שווילי) מיום 13.2.94 בתמ"א 900/92.
פסק-דין

הנשיא מ' שמגר
:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר לפיו הופחתו המזונות למערערים השני והשלישי והועמדו על סך של 500 ₪ לחודש.

2. המערערת והמשיב, שהם הורי הקטינים המערערים השני והשלישי, התגרשו זה מזה בגט פיטורין ביום 12.4.92.

עובר לגירושין נערך בין בני הזוג הסכם שאושר בפסק דינו של בית הדין הרבני. לפי ההסכם, לרבות התוספת שלו מיום 3.12.91 הנושאת תאריך נוסף של יום 15.1.92, הסכימו הצדדים לפני בית הדין הרבני, כי לאחר קביעת המזונות הסופיים על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בתמ"א 751/88 לא יגישו הצדדים שום תביעה לא בשמם ולא בשם ילדיהם הקטינים בנושא המזונות. כן נאמר שם כי להסכם מיתוסף סעיף שיפוי שגב' קטן תמציא ערבות בקשר למוסכם לעיל. כן ימציא מר קטן התחייבות שיפוי שלא יבקש הקטנת מזונות.

כאמור, התנהלו הליכים בעניין מזונות הקטינים לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בתמ"א 751/88. בדיון מיום 4.3.92 הודיעו הצדדים שהגיעו להסכם שאושר כבר בבית הדין הרבני, וכי נקבע כבר תאריך לבירור שמות. ההסכם שאליו הגיעו בעלי הדין הוגש לבית המשפט, ובעלי הדין הודיעו שלאור האמור בהסכם הם מבקשים הכרעה של בית המשפט המחוזי בשתי נקודות בלבד, והן: גובה המזונות בעבור הילדים מיום הגט ואילך, וכן סדרי הראייה של המשיב את הילדים בחופשות ובחגים, זאת בנוסף למה שנקבע בהסכם (סעיף 2) לגבי ימות השבוע וסופי השבוע.

הוסכם שכל צד יגיש תצהיר לעניין טענותיו בשני הנושאים הנ"ל, וכי לא יהיו חקירות על התצהירים, ובית המשפט ייתן את פסק דינו על סמך התצהירים ועל סמך החומר האחר שנמצא בתיק, על פי שיקול דעתו. הכרעתו של בית המשפט תהיה מקובלת על הצדדים ותהיה סופית ללא ערעור. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של החלטה להסדר הנ"ל.

ביום 28.5.92 ניתן פסק הדין בתמ"א 751/88 הנ"ל, ובו התייחס בית המשפט להסכם הנ"ל ועבר לקביעת החלטתו בעניין שני הנושאים שנבחרו להכרעתו, לפי שיקולו. בעניין מזונות הילדים קבע כי אלה יהיו 850 ש"ח לחודש החל ביום 12.4.92, וסכום זה צמוד למדד יוקר המחייה שפורסם ביום 15.5.92. העדכון ייעשה אחת לשלושה חודשים. קצבת הילדים תשתלם למערערת הראשונה. כן ישא המשיב בהוצאות הבאות: מחצית הוצאות רפואיות מיוחדות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי בקופת חולים, ובכלל זה הוצאות לטיפול שיניים ויישורן ולמשקפיים. כן ישא במחצית ההוצאות לחוגים הבאים: חוג אורגן לבן נמרוד; חוג תופים לבן יניב וכן חוגי העשרה לשני הילדים.

לגבי סדרי הראייה נקבע כי בחופש הגדול, בחודש יולי בין 15 עד 22 ועד בכלל, וכן בחודש אוגוסט בין 15 ל-22 ועד בכלל, יהיו הילדים אצל המשיב. כן קבע בית המשפט סדרי ראייה לגבי תקופת החגים בשנת תשנ"ג ובשנים הבאות.

יש להוסיף כאן כי בהסכם הגירושין שאושר בבית הדין הרבני, בסעיף 2 שבו, נאמר כי האם תבטיח קשר רצוף בין האב לילדיו ותאפשר שהילדים יבקרו אצל האב פעם בשבוע ביום קבוע ואחת לשבועיים בשישי- שבת, בכל שבת שהתאריך שבו היא חלה הוא בלתי זוגי.

3. הילדים הם ילדי 1981 ו-1983, לפי הסדר. כפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט קמא, לפני הסכם הגירושין היה נתק בין המשיב לבין הבנים. בתקופה שבה הושג ההסכם ועד זמן מה לאחר מתן הגט נתחדש הקשר, אולם זמן לא רב לאחר מכן נותק הקשר שוב. המשיב טען כי הוא רוצה מאוד בקשר, שהוא חשוב בעיניו, והוא האשים את האם בכך שהיא מסיתה ומדיחה את הילדים.

אשר לסיבת ניתוק הקשר טענה האם כי אין האשם בה, שהרי היא מבינה את חשיבותו של הקשר וחפצה בו, וכי האדם לקיומו של הניתוק רובץ לפתחו של המשיב בשל התנהגותו הבלתי נאותה כלפי הילדים. הילדים פוחדים מפני המשיב המאיים עליהם ונוהג עמם שלא כהוגן. משום מה העידו בבית המשפט רק האב והאם.

4. הערכאה הראשונה החליטה לקבל את הערעור באופן חלקי. בית המשפט קיבל את טענת האב כי הוא אכן רוצה בכנות בקיומו של הקשר עם הילדים. הלכה היא שילדים המורדים באביהם ומסרבים לקיים את הוראת בית הדין או בית המשפט בדבר סדרי ראייה, אינם יכולים לזכות במזונות מאביהם. לעניין זה הפנתה הערכאה הראשונה לערעור מב/240 א' נ' ב', פד"ר יג 17 ולע"א 66/84 ת' למברג נ' ב' למברג, קטינה, פ"ד לח (3) 315.

אוסיף מצדי כי יש סייגים להסקת מסקנות לגבי ילדים סרבנים בכל הנוגע לשלילת מזונותיהם. מן הראוי לבחון בכל מקרה את הסיבות להיווצרות היחסים הבלתי תקינים, וכקו מנחה, מן הנכון למדוד התנהגותו של ילד בקנה מידה שונה מזה החל על בחינה דומה לגבי מבוגר. כן שומה על בית המשפט לבחון אם הפסקת תשלום המזונות לא תביא את הילדים לחרפת רעב.

בית המשפט קמא קבע כי קשה לקבוע בהחלטיות במי האשם להיווצרות מערכת היחסים הבלתי תקינה. עם זאת, נטתה הערכאה הראשונה לחשוב, כפי שציינה, כי האם אינה עושה מאמץ פוזיטיבי לקדם את הקשר בין המשיב לילדיו. על האם, שהילדים במשמורתה, מוטלת חובה כפולה להשתדל במידה נאותה לקדם את הקשר בין הילדים לאביהם, ולא די בכך שתשב בחיבוק ידיים.

אשר להתנהגות האב, ציין בית המשפט קמא כי ייתכן שהאב טעה במקרה זה או אחר בהתנהגותו כלפי ילדיו, אך, כדברי בית המשפט, זה דרכו של עולם, וטעויות אינן סיבה לקרע מוחלט בין האב לילדיו.

5. בית המשפט קמא סבר שיש יסוד לתביעת המשיב. לאור מסקנה זו בחן בית המשפט אם הפסקת המזונות תביא את הילדים לחרפת רעב. ביטוי זה נתפרש על ידי בית המשפט כ"פגיעה ניכרת ובולטת מאוד ביכולתם להתפרנס ולגדול כאחיהם, ככל בית ישראל". צוין כי ראוי לאפשר לילדים, על אף מרידתם, קיום כלכלי אם כי בצמצום. בית המשפט סבר כי ביטול חיוב המזונות במלואו עלול לפגוע קשה בילדים. האם אינה בעלת יכולת כלכלית רבה, כי היא עובדת כפקידה ואין לה נכסים זולת חלקה בדירה המשותפת. לילדים עצמם אין רכוש או הכנסות.

שיעור המזונות ליום הדיון הגיע לכדי 990 ₪ לחודש. לאור מסקנותיו החליט בית המשפט לצמצם את חובת המשיב ולהעמיד את שיעור המזונות על 500 ₪ לחודש. העדכון ייעשה אחת לשלושה חודשים. מועד תחולת ההפחתה הוא יום 1.3.94.

על כך הערעור שלפנינו.

6. טענת המערערים היא כי האב היה מנוע מלהגיש תביעה לעניין המזונות של ילדיו, משום שהדבר נוגד את התחייבויותיו בהסכם הגירושין ואת הצהרות בעלי הדין לפני בית המשפט המחוזי. זאת ועוד; להסכם שניתן לו תוקף של

פסק דין
בבית הדין הרבני בחיפה ולפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין המזונות, יש מעמד של מעשה בית דין. טענה נוספת היא כי המשיב לא הרים את נטל ההוכחה. זאת ועוד, לפי הטענה, בית המשפט התעלם מן האמור בתסקיר העובדת הסוציאלית, שלפיו המשיב הכה את אשתו ואת הילדים והתנהגותו של האב היא שהרחיקה את הילדים מאביהם.

כאשר נחקר המשיב בבית המשפט ונשאל על ההכאות של ילדיו, לא הכחיש את הטענה, אלא השיב לטענות המערערים תשובות מתחמקות.

החלטתו של בית המשפט קמא מתעלמת מהמלצותיהם של הגורמים המקצועיים ומטובת הילדים. לחלופין נטען, שהסכום של 500 ₪ הוא מעט מזעיר יחסית לצורכיהם של הילדים וביחס ליכולתה הכלכלית המוגבלת של האם.

7. לא שוכנעתי כי התמונה מתחלקת כל כולה לקטעים שחורים ולקטעים לבנים, כאשר כל צד טוען שהצד הלבן הוא שלו והשחור הוא חלקו של בעל הדין השני. ברור בעליל לכל עין מנוסה הקוראת את טיעוני הצדדים, כי האשם רובץ, במידה מסוימת, לפתחים של כל אחד משני הצדדים, וכי שני ההורים מנהלים מלחמותיהם, במידה לא מעטה, על גב הילדים, ומעדיפים הישגים במלחמה ההדדית על שלוותם הנפשית של הילדים. לשם הסרת ספק אבהיר, כי לא ניתן ללמוד מן החומר כי האם לא חטאה ביצירת הרקע לנתן בין האב לילדים. הרי, בין היתר, התחייבה בהסכם כי תבטיח קשר רצוף בין האב לילדיו. האם קיימה זאת? קשה לקבל כי הילדים, ילדי 1981 ו- 1983, הם שהחליטו על דעת עצמם וללא עידודה של האם שאין הם נכונים לבקר אצל האב פעם בשבוע.

סיכומה של נקודה זו, האם לא מילאה חובתה על פי התחייבותה. אף אין זה מקובל עליי שהאם מפרשת את ההתחייבות שבתוספת להסכם באופן המונע כל התדיינות, מסוג כלשהו. כוונת הדברים בעליל היא שלא תנוהל התדיינות בעניין שיעור המזונות; אולם אין זה מתקבל על הדעת שאם צד כלשהו מפר התחייבות מהתחייבויותיו, לא תהיה אפשרות לתבוע את קיומה, והצד השני יהיה חייב להשלים עם כך.

על כן, יש להבחין בין סוגי ההליכים, ומכל מקום, גם הבטחת האישה לפי סעיף 2 להסכם יכולה לשמש עילה להליכים.

שאלה נפרדת היא אם יש הצדקת להפחתת מזונות הקטינים, שהרי, כאמור, ההורים - לרבות האם - חורשים על גבם. אמר השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 425/68 נ' משכיל לאיתן נ' א' משכיל לאיתן, פ"ד כג (1) 309, בעמ' 323:

"... אין למדוד התנהגותו של ילד בגיל זה בקנה מידה של אדם מבוגר. בעיני דבר חמור הוא מבחינה חינוכית להשתמש בעניין המזונות כדי להשפיע על הילד שיישמע לצו בית הדין. ספק רב הוא אם זו הדרך לקרב את לב הילד אל אביו; אדרבא, יש לחשוש שדרך זו עוד תעמיק את הקרע ביניהם".

במה דברים אמורים. אין חולק כי ילד אינו יכול להשתחרר מן החובה לנהוג באביו במידת הכבוד המקובלת (ע"א 66/84; ראה גם ע"א 574/83 א' חגג נ' ש' חגג ואח'
, פ"ד לח (3) 331; ע"א 687/83 י' מזור נ' צ' מזור וערעור שכנגד, פ"ד לח (3) 29). מחובת הילד לקיים קשר עם הורה. אולם עד שמגיעים למסקנה כי אי רצון לפגוש בהורה שאין בידיו משמורת מצדיק הפחתת המזונות הדרושים לקיומו, ראוי לנהוג בזהירות ובריסון: האם ילד שמזונותיו קוצצו יאהב את אביו יותר, והאם הכנעתו בשוט הצמצום באמצעיו הכלכליים, אף אם תביא אותו לשינוי גישתו, תיצור יחסי אמון ואהבה אמיתיים? יש בנסיבות שלפנינו משום שימוש באמצעי שלא יוליך למטרתו ולא ייצור קשר רצוי וראוי בין האב לילדיו. בטוחני שדווקא לאור יחס סלחני וסבלני מצד האב, יבוא היום, עם התבגרותם הנוספת של הבנים, שישובו לקשר עם אביהם.

הטלת סנקציה כה חמורה, כדוגמת קיצוץ משמעותי בסכום המזונות, היא אמצעי קיצוני שאין לנקוט אותו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים.

בנסיבות אחרות עומדות לקטין זכויותיו כלפי הוריו, הן על פי הדין האישי החל על ההורה ועליו, והן לאור רוח הוראותיו של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

מאידך גיסא, על האם להיות, כאמור, עדה לכך שהאשם קובץ במידה לא מועטה לפתחה, כי בידה המשמורת והיא שהתחייבה בסעיף 2 להסכם להבטיח את קיום הקשר; ואי קיום ההתחייבות האמורה, השלכותיה אף הן משפטיות.

בשלב הנוכחי לא ראיתי לנקוט צעד המופנה כלפי הילדים, ומן הראוי לתת הזדמנות נוספת להסדרת העניין ולנקיטת יוזמה מצד האם לקיום התחייבותה. אין צריך לומר כי שערי בית המשפט פתוחים תמיד.

לאור מערכת הנסיבות שלפנינו, הייתי מקבל את הערעור ומחזיר את סכום המזונות לשיעורם הקודם מעת מתן

פסק דין
זה.

בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

השופט ד' לוין
: אני מסכים.

השופטת ד' דורנר
: אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.

ניתן היום, ט"ו באדר א' תשנ"ה (15.2.95).








עא בית המשפט העליון 1880/94 רחל קטן, ואח' נ' אלי קטן, [ פ"ד: מט 1 215 ] (פורסם ב-ֽ 15/02/1995)