פסקי דין על הרשקו לואיס | פסקי דין על עירית ראשון לציון | פסקי דין על מנחם שלף-בית הספר יגאל אלון |

9709/04 עב     09/08/2006




עב 9709/04 הרשקו לואיס נ' עירית ראשון לציון , מנחם שלף-בית הספר יגאל אלון




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני
: כב' השופטת א. סלע
- סגנית שופט ראשי
עב 009709/04


09/08/2006


בעניין:
הרשקו לואיס



ע"י ב"כ עוה"ד
ספינרד

התובע


נ ג ד



1. עירית ראשון לציון

2. מנחם שלף-בית הספר יגאל אלון



ע"י ב"כ עוה"ד
זוהר

הנתבעות

פסק דין


1. לואיס הרשקו (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד עירית ראשון לציון
ומנחם שלף (להלן- הנתבעים ו/או הנתבעת והנתבע 2, בהתאמה) למתן צו הצהרתי לפיו פיטורי התובע נעשו שלא כדין וכי הנתבע 2 גרם להפרת ההסכם בין התובע לנתבעת וכן לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בגין הפסד השתכרות, פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפרת חוזה העבודה ובפיצויים מוגדלים.

2. לתביעה מושא תיק זה קדמה בקשה למתן צו מניעה זמני(בש"א 5173/04) (להלן- הבקשה) שהגיש התובע כנגד הנתבעים וכן נגד דרור בן חיים, במסגרתה עתר למתן צו מניעה זמני שיורה לנתבעים להחזיר את התובע לעבודה עד להכרעה בתובענה העיקרית וליתן סעד הצהרתי המצהיר כי פיטורי התובע נעשו ממניעים זרים.

3. ביום 23.8.04, ניתנה החלטה בבקשה שבחלקה האופרטיבי נקבע - "משהוכח, לכאורה , (1) שהמבקש הוא שיזם את סיום העסקתו וביקש להיות מפוטר תוך קבלת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים, (2) שלמבקש נערך שימוע בו חזר על בקשתו להיות מפוטר תוך קבלת פיצויי פיטורים - הרי שהוכח, לכאורה, שהמשיבים פעלו כדין ואין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש. נוסיף עוד שמשהוכח, לכאורה, שהפיטורים היו לבקשת המבקש ושנערך לו שימוע יש לדחות טענות ב"כ המבקש לעניין קבלת הסכמת הארגון וכינוס ועדה פריטטית".

4. השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בתיק זה הינה האם פוטר התובע שלא כדין, כטענתו, או שמא, כטענת הנתבעים, התובע הוא שיזם את סיום העסקתו וביקש להיות מפוטר תוך קבלת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים.

5. במסגרת שמיעת הראיות בתביעה העיקרית, בקשו הצדדים לצרף לתיק את העדויות בבקשה. בנוסף העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו (השלמת חקירה) ומטעם הנתבעים סאלי לוי- מנהלת יחידת מוסדות חינוך על יסודיים אצל הנתבעת (להלן- סאלי) (השלמת חקירה), מנחם שלף- מנהל בית הספר יגאל אלון (להלן- שלף ו/או הנתבע 2) ואסתר טובי- אחראית תנאי שירות עובדי הוראה במינהל אמרכלות אגף משאבי אנוש אצל הנתבעת (להלן- טובי)
עוד הוגש תצהיר מטעם מרים הרשקו- אשת התובע, תצהיר טכני עליו לא נחקרה.

6. מתצהיר התובע בהליך הזמני שצורף כחלק מהראיות בתיק וכן מתצהירו המשלים המתייחס לקבלת זכויות עקב פיטוריו עולות העובדות כלהלן:

א. התובע, מורה במקצועו בעל תואר שני בפיסיקה ובעל רשיון הוראה קבוע מיום 5/5/93;
ב. התובע עבד בבי"ס יגאל אלון בראשל"צ (להלן – בית הספר) מ-1/9/03 כמורה לפיסיקה ולימד מספר רב של כיתות, לרבות כיתות הנחשבות "בעיתיות";
ג. בסוף שנה"ל 93/94 התנה מנהל בית הספר את המשך העסקת התובע בהחתמת הסתדרות המורים על אישור ויתור קבלת קביעות. על אף שהתובע לא הגיש את המכתב המשיך הוא ללמד בביה"ס בשנה"ל לאחר מכן;
ד. בשנה"ל 94/95 הוגשו תלונות על ידי תלמידי ביה"ס לפיהן התובע לא תרגל אותם מספיק ובעקבותן הוזמן מפקח מטעם רשת עמל אשר, על פי הנחיית מנהל ביה"ס, פיקח על שיעורי ועבודת התובע במהלך כל שנה"ל 94/95;
ה. בשנה"ל 94/95 כאשר מנהל ביה"ס רצה לפטר את התובע התברר שהתובע לא החתים את ההסתדרות על כתב ויתור לקבלת קביעות ולמעשה הפך הוא לעובד קבוע ועל כן לא פוטר בסופו של דבר;
ו. החל ממועד זה השתנה היחס מטעם הנהלת ביה"ס כלפי התובע תוך שהמנהל טוען כנגדו שקיבל את הקביעות במרמה;
ז. במועד בו התקבל התובע לעבודה בביה"ס היה מורה נוסף לפיסיקה – יפים ליבוביץ (להלן – יפים).
החל משנה"ל 95/96 התמנה יפים לרכז מקצוע פיסיקה בביה"ס;
ח. יפים לימד רק בכיתות "הטובות" ולכן הגיעו הכיתות שלו להישגים יפים הן מבחינת ציונים והן מבחינת הצלחה בבגרויות, ומן הסתם – הגיעו לתוצאות טובות מאלה של כיתות התובע;
ט. במהלך השנים התחלפו מספר גדול של מורי פיסיקה בביה"ס אך ורק עקב התנהגותו של יפים;
י. בשנה"ל 2001/2002 התלוננו מספר תלמידי כיתות יב' על הנהלת ביה"ס שאינם מוכנים לבחינת המגן בפיסיקה. בתגובה – הפסיק מנהל ביה"ס את שעות התגבור בכל המקצועות לכתה זו ואף דרש מהתלמידים לשנות את נוסח המכתב ואף רמז להם כי עליהם להתלונן על המורה ולא על ההנהלה;
יא. לאחר שהתובע בירר עם התלמידים מדוע כתבו את המכתב, התברר לו כי אחד התלמידים לא רצה לעשות את הבחינה במועד שנקבע וביקש מהתלמידים האחרים לחתום יחד עמו על המכתב;
יב. על אף שהתובע ביצע עבודתו לשביעות רצון כל הצדדים – הן ההנהלה והן התלמידים – ניסתה ההנהלה לעשות כל שביכולתה להקשות על עבודתו ומעמדו בבית הספר;
יג. מנהל ביה"ס וסגנו שיתפו פעולה עם יפים ובשנה"ל 2002/2003 הופחתו שעות הוראת פיסיקה של התובע ל-4 ש"ש בלבד. בשאר השעות נדרש ללמד מתמטיקה, מדעים ומערכות הספק – מקצועות בהם אין לו כלל תעודת הוראה;
יד. לאחר שהתובע התלונן על כך בפני
ארגון המורים הציעה סאלי לתובע ללמד 4 ש"ש בבית ספר נוסף – בית ספר רביבים (להלן – רביבים). התובע לימד שנתיים ברביבים וביום 20/5/04 קיבל מכתב פיטורים המתייחס למשרה ברביבים;
טו. בשנת הלימודים לאחר מכן הופחתו שעות עבודת התובע בביה"ס ל-20 ש"ש בלבד, ושעות הוראת הפיסיקה של התובע הועברו למורה חדש להוראת פיסיקה שהתקבל לעבודה באותה שנה;
טז. הסיבה היחידה שהתובע הועבר מהוראת פיסיקה להוראת מקצועות אחרים היתה עקב התנהגותו של יפים והתנכלות מצד ההנהלה. לפיכך פנה הוא לארגון המורים ולנציגת הארגון חדוה צדף (להלן – חדוה) אשר ייעצה לו להגיע לכיתה בו נדרש ללמד מקצוע בו אינו בקיא אך לא ללמד. בנוסף הבטיחה חדוה לטפל בעניינו;
יז. מנהל ביה"ס הגיע לכיתה ודרש מהתובע לעזוב את בית הספר. לאחר קבלת הוראות אחרות מחדוה, סירב התובע לעשות כן;
יח. עקב האירוע הוזמן התובע לבירור בעיריה יחד עם מנהל ביה"ס ונציגת ארגון המורים, בו טען מנהל ביה"ס שהתובע אינו מבצע עבודתו לשביעות רצון הנהלת ביה"ס. באותו מעמד העלתה סאלי את הרעיון של פיטורים פדגוגיים;
יט. נציגת ארגון המורים שהיתה נוכחת בבירור לא אמרה דבר למרות שהתובע פעל על פי עצתה;
כ. בערב ראש השנה, מספר ימים לפני הפגישה, קיבל התובע מכתב השעיה מעבודה חתום ע"י מנהל ביה"ס. התובע הודיע לחדוה על המכתב, והיא השיבה לו שאין לו ממה לחשוש וכי הדבר היה צפוי;
כא. בסוף שנה"ל 2002/2003 לאחר קבלת המכתב בענין הפחתת שעות העבודה קבע התובע פגישה עם סאלי, בה ביקש שתבדוק את ענין זכאותו לפיצויי פיטורים היה ויתפטר, וסאלי התחייבה לעשות כן. לאחר התייעצות עם בני משפחתו ולמרות מצבו הקשה בביה"ס החליט התובע להתמודד עם הקושי והודיע על רצונו להמשיך וללמד בביה"ס;
כב. בחודש 5/04 נערכו ישיבות עם מספר מורים בביה"ס ונודע לתובע כי בשנה"ל 2004/2005 לא תהיה עבורו משרה מלאה אלא 8 ש"ש בלבד;
כג. בביה"ס מלמדים כ- 50 שעות פיסיקה בשבוע ויש רק מורה אחד קבוע שמלמד פיסיקה - יפים;
כד. בשנה"ל הנוכחית יפים לימד 32 ש"ש פיסיקה ומיכאל ינקלביץ, שאינו מורה קבוע, לימד 12 ש"ש. ינקלביץ התקבל להוראת פיסיקה בשנה בה הועבר התובע ללמד מקצועות אחרים וזאת תוך כדי שנאמר לתובע שאין מספיק שעות פיסיקה בשבילו בביה"ס;
כה. התובע מעולם לא נפגש עם טובי לצורך קבלת הסבר בעניין זכויותיו עקב פיטוריו וטובי לא הסבירה לו דבר בענין חודשי הסתגלות ובודאי לא אמרה כי הנתבעת תמליץ "על מתן מקסימום חודשי הסתגלות" עבור התובע היה ויחתום על הטפסים הנחוצים;
כו. התובע מעולם לא נתבקש על ידי טובי או עובד אחר מטעם הנתבעת לחתום על מסמכים בענין חודשי הסתגלות – וממילא לא סירב לחתום. כן לא הסבירה טובי לתובע שלזכותו עומדים כספים בקופת גמל וכי הפרשות שנעשו הן לטובתו;
כז. במהלך חודש 10/04 דיברה אשת התובע עם חדווה וביקשה ממנה לגרום לעיריה לשלם לתובע פיצויי פיטורים וחדווה הבהירה לה שעל התובע לשלוח אליה בקשה לפיה מבקש הוא כי תטפל בתנאי הפרישה. כן הוסיפה כי תוך שבוע הענין יטופל והתובע יוזמן לנתבעת על מנת לחתום על מסמכים. על אף שבקשה כנ"ל שוגרה לחדווה למחרת היום, טרם קיבל התובע הזמנה לפגישה.

7. מתצהירה של סאלי והשלמת חקירה ראשית אשר צורפו כחלק מהראיות בתיק העיקרי וכן מתצהירה המשלים עולות העובדות כלהלן –

א. א. סאלי משמשת כמנהלת יחידת מוסדות חינוך על יסודיים בעיריה;
ב. ב. התנהגות התובע נגועה בחוסר תום לב הזועק לשמים עת מחד מבקש הוא מהנתבעים לדאוג לפטרו על מנת שיזכה בפיצויי פיטורים ומאידך פונה הוא לבית הדין ויוצא כנגד הפיטורים אותם הוא עצמו יזם;
ג. ג. ביום 1.9.1993 החל התובע את עבודתו בבית הספר, כמורה לפיסיקה;
ד. ד. במרוצת השנים החלו להגיע להנהלת ביה"ס, כמו גם לעיריה, תלונות בדבר תיפקודו הלקוי של התובע ורמת הוראתו הירודה. בנוסף הלינו התלמידים שאין התובע מעביר את החומר הנלמד כיאות וכי בעקבות רמת הלימודים הירודה נבצר מהם לגשת לבחינת הבגרות בפיסיקה משאינם מסוגלים להתמודד עם חומר הלימוד בה;
ה. ה. לאור התלונות הרבות החלו הנתבעים לפעול לצמצום שעות עבודת התובע כמורה לפיסיקה. עם זאת, לאור מצבו האישי והמשפחתי של התובע, אשר היה ידוע בעיריה כבר במועד זה, העדיפו הנתבעים לעשות כל שביכולתם בכדי לסייע לתובע ולא לפטרו מעבודתו בביה"ס;
ו. ו. מתוך רצון לסייע, החליטו הנתבעים להעביר את התובע מהוראת הפיסיקה בביה"ס להוראת מתמטיקה ומדעים על מנת לאפשר לו להמשיך וללמד בביה"ס;
ז. ז. בשלב מאוחר יותר, ב- 1.9.2002, החל התובע אף ללמד 4 ש"ש בביה"ס רביבים, וזאת משהממונים על סאלי בעיריה ניסו כמיטב יכולתם להמשיך לספק לתובע שעות הוראה;
ח. ח. חרף הנסיונות לסייע לתובע ולמצוא פתרונות למצוקותיו, לא עלה בידי הצדדים למצוא פתרון מניח את הדעת שיהיה מקובל על שני הצדדים, לאור תפקודו הלקוי של התובע כמורה והתלונות שהגיעו בקשר אליו. התובע היה מודע היטב לחוסר שביעות הרצון מתיפקודו המקצועי;
ט. ט. משום כך, במהלך חודש אפריל, משהובא לידיעת התובע כי העיריה מתעתדת לפטר מורים לאור הליכי הצמצומים שנכפו עליה פנה התובע, משיקוליו ומטעמיו הוא, בבקשה כי במקום שתצומצם משרתו ל- 8 ש"ש בלבד, תדאג העיריה לפטרו בכדי שיוכל לקבל פיצויי פיטורים;
י. י. התובע הוא שביקש מהעיריה להביא את העסקתו בשירות העיריה ובביה"ס לכדי סיום ומסיבה זו יזם וביקש שיערך לו שימוע לצורך פיטוריו;
יא. יא. ביום 22.4.2004 נערך לתובע שימוע במסגרתו הודיע מפורשות שהוא מקבל את חוסר שביעות הרצון שהופגן כנגד עבודתו בביה"ס וכי הוא מבקש להיות מפוטר תוך קבלת הפיצויים המגיעים לו ומכתב פיטורים. עוד הוסיף שאין בכוונתו לעורר בעיות בנושא פיטוריו משהוא מעונין בהם;
יב. יב. עמדתו זו של התובע באה לידי ביטוי מפורש בפרוטוקול השימוע שנערך לו ביום 22.4.2004;
יג. יג. לאור הסכמת התובע ורצונו להביא את העסקתו לכדי סיום, לא היה כל צורך לנהל מגעים עם ארגון המורים וכן לא ראו הנתבעים כל תועלת בניהול ועדה פריטטית בכל הנוגע לסיום העסקתו. כל שנזקקו לו הוא אישור המועצה וזה ניתן ביום 19.5.2004;
יד. יד. משהושלמו מלוא ההליכים המתחייבים נשלח לתובע, ביום 20.5.2004, מכתב פיטורים המודיע על סיום העסקתו החל מיום 31.8.2004;
טו. טו. רק חודש לאחר קבלת מכתב הפיטורים פנה התובע לבית הדין;
טז. טז. אין בין האירועים המתוארים ע"י התובע לבין הליך פיטוריו דבר וחצי דבר;
יז. יז. לסיום העסקת התובע בעיריה הובילו שני אירועים בלבד – תיפקודו הלקוי של התובע כמורה ככלל וכמורה לפיסיקה כפרט וכן רצונו לסיים את עבודתו בבית הספר כפי שהובא לידיעת הנתבעים בחודשים האחרונים;
יח. יח. מערכת היחסים בין התובע לרכז הפיסיקה עלתה על שרטון אך אין בין עובדה זאת לבין פיטוריו כל קשר. ממילא לאור תלונות רבות מצד תלמידים אותם לימד התובע נמנעה הנהלת ביה"ס מהעסקתו כמורה לפיסיקה בפועל, והקפידה לשבץ אותו ללימודי מתמטיקה וכן ללימודי מדעים ולפיכך החיכוך בין השניים ממילא הופחת, אם לא נעלם כלל;
יט. יט. מעולם לא התנכלו לתובע ומעולם לא ביקשו הנתבעים להקשות על תיפקודו וביצוע עבודתו בביה"ס. ההיפך הוא הנכון – לאורך כל הדרך עשו הנתבעים כל שביכולתם לבוא לקראת התובע ולסייע לו ככל שניתן;
כ. כ. מצבו האישי של התובע היה ידוע לנתבעים זה זמן רב וזו הסיבה בעטיה מנהל ביה"ס בא לקראתו מספר רב של פעמים ועשה כל שביכולתו למצוא לו מקום בשורות ביה"ס הגם שמבחינה מקצועית תיפקודו היה כושל ובעייתי מאוד;
כא. כא. לסאלי ידוע שלשימוע קדמה שיחה מוקדמת עם מנהל בית הספר לגבי צמצום משרתו ובאותה שיחה הודיע התובע למנהל על רצונו לעזוב;
כב. כב. נוכח גזרות הצמצומים שהוטלו על בי"ס נאלצה סאלי לשקול ביחד עם העיריה את מכסת השעות שנשארו בבי"ס. לאחר בחינה מדוקדקת שערכה, לא מצאה לנכון לחלק את שעות הפיסיקה בין המורים באופן שונה מזו אשר חולקה בפועל.

8. מתצהיריה של טובי אשר הוגשו במסגרת התיק העיקרי עולות העובדות כלהלן –

א. בשימועים אשר נערכו לתובע היו נוכחים מנהל ביה"ס, לעיתים סגנו, טובי, סאלי והתובע. לפני השימועים שנערכו לתובע הכינה טובי דפי פרוטוקול מראש וציינה בראש כל עמוד את התאריך של אותו היום (22.4.04) שיועד לעריכת השימוע וכן את מקום השימוע, שם המורה ומס' ת.ז. שלו.
עקב טעות סופר נכתב בשני פרוטוקולים – "תיכון מקיף ז'" במקום שבפרוטוקול אחד יהיה רשום "תיכון מקיף ו'". לטעות שמה לב טובי רק כאשר ערכה בדיקה במסמכי התובע, כאשר הוא פתח בהליכים לצו מניעה נגד פיטוריו. משגילתה טובי את הטעות הודיעה על כך לסאלי במזכר;
ב. לתובע נערכו שני שימועים בשני מקומות שונים;
ג. השימוע הראשון התקיים בתיכון רביבים, ביום 22/4/04 בנוכחות המנהלת, טובי, סאלי והתובע ובו עלה כי בעקבות צמצום מספר הכיתות של ביה"ס נאלצו לקצץ במספר שעות הלימוד ומשכך המורה האחרון שהגיע לביה"ס הוא הראשון שמשרתו תוקטן. התובע הבין את המצב והודה על האמון שנתנו בו;
ד. מלכתחילה היתה כוונה לקיים את השימועים באותו יום, אחד אחרי השני, אך לבסוף הוחלט לדחות את השימוע בבי"ס יגאל אלון למועד מאוחר יותר;
ה. ביום 11/5/04 נערך לתובע השימוע אשר התקיים בבי"ס יגאל אלון בנוכחות המנהל, סגנו, סאלי והתובע ובו העלה התובע את חוסר שביעות רצונו ממקום העבודה, סירב לקבל את ההצעה להיות מועסק 8 ש"ש וביקש תחת זאת לקבל מכתב פיטורים. על אף שהוסבר לתובע כי מכסת השעות המינימלית שומרת על כל התנאים שצבר עד כה ואף מזכה אותו בהמשך קבלת שנות ותק ותנאים סוציאליים – עמד התובע בסירובו וביקש לקבל הפיצויים המגיעים לו;
ו. כל הדברים שהועלו בשימוע נרשמו בזמן השימוע בפרוטוקול. משהפרוטוקול אבד, שיחזרה טובי את הפרוטוקול של השימוע בבי"ס יגאל אלון וצירפה אותו לתיק התובע.
משנמצא, בשלב מאוחר יותר, הפרוטוקול המקורי, שהסתבר שהיה כל העת בתיקו של התובע, איחדה אותו טובי עם הפרוטוקול המשוחזר;
ז. לאור השימוע שנערך לתובע ולאור בקשת התובע עצמו החליטו הנתבעים להביא את העסקת התובע לידי סיום;
ח. לנתבעת נהלי עבודה ברורים ואחידים כלפי משרד החינוך בכל הקשור לפיטורי מורה (להלן – הנהלים). הנתבעת משמשת כצינור בלבד להעברת כספי הפיצויים ממשרד החינוך לעובד המפוטר – עובדה שהיו מודעים לה הן התובע והן הארגון. משסרב התובע לחתום על מסמכי הפיצוי המצורפים, לא יכלה הנתבעת להעביר המלצתה למשרד החינוך;
ט. בהתאם לנהלים, לתובע הופרשו 100% פיצויי פיטורים בגין עבודתו והם צבורים לטובתו בקרן הפנסיה מבטחים;
י. התוספת שדורש התובע הינה פיצויי כספי נוסף בשיעור של 50% וכן חודשי הסתגלות הניתנים לפי ותק שנות ההוראה, כאמור בנהלים – בכפוף לאישור משרד החינוך;
יא. עפ"י הנהלים זכאי התובע (אם בכלל) ל-4 חודשי הסתגלות בלבד עפ"י ותקו ורק במקרים חריגים יתווספו לו עוד חודש עד חודשיים. לתובע הוסבר כי הנתבעת תמליץ על מתן מקסימום חודשי הסתגלות עבורו היה ויחתום על הטפסים, אך הוא סרב. יחד עם זאת אין לדעת מה יחליט, בסופו של יום, משרד החינוך;
יב. העיריה מוכנה להמליץ על סכום הפיצויים לפני משרד החינוך אך זאת תוכל לעשות רק לאחר שהתובע יחתום על ההסכם שקיים בין העיריה לבין משרד החינוך – משסרב התובע לחתום אין לו להלין אלא על עצמו;
יג. בשיחה עם חדווה סוכם כי כל עוד יהיו הליכים תלויים ועומדים כנגד העיריה העניין יוקפא;
יד. כן הוסבר לתובע כי לזכותו עומדים כספים בקופות גמל אשר צבר במהלך השנים, והיה וירצה למשוך את הכספים, יוכל הוא לפנות ולבקש שחרורם;
טו. טובי הציעה לתובע שלא יגע בקופות הגמל וישאיר בהן את הכספים כדי שיעמדו לרשותו בעתיד ואף הפנתה אותו להוועץ עם חדווה בנדון.

9. כאמור, יש להכריע בסוגיה האם התובע פוטר שלא כדין ע"י הנתבעת כטענתו או שמא, כטענת הנתבעים התובע הוא שביקש להביא את יחסי הצדדים לידי סיום.

לטענת התובע- כאשר אמר שצמצום משרתו ל - 8 שעות שבועיות הוא כמו לפטר אותו- פוטר שלא כדין מעבודתו.

מנגד טוענת הנתבעת כי לא היא פיטרה את התובע אלא רק ביקשה לצמצם את היקף משרתו ואילו התובע היה זה שהעדיף כי תחת צמצום המשרה יפוטר וכך אכן נעשה בפועל.

אין מחלוקת כי משרד החינוך צמצם שעות הוראה בפיזיקה בשנת הלימודים 2004-2005. כך גם טען התובע עצמו - "הצמצומים הם רק בשנה האחרונה בצורה דרסטית במשרד החינוך". (עמוד 7 לפרוטוקול שורה 15)

אם כן עולה השאלה מדוע ביקשה הנתבעת לצמצם דווקא את היקף משרתו של התובע?
אין מחלוקת כי בשנה עובר לפיטורי התובע הועסקו בבית הספר 3 מורים לפיזיקה – יפים - רכז המקצוע הותיק יותר מהתובע, התובע וינקלביץ- הותיק פחות מהתובע.

התובע מעלה טענה כי הוא הורחק מהוראת הפיזיקה ממניעים פסולים וללא סיבה מוצדקת ותחתיו התקבל מורה חדש לבית הספר ושעות הוראת הפיזיקה של התובע הועברו אליו. עוד טען התובע כי ינקלביץ, אשר פחות ותיק ממנו, קיבל בין 10 ל 12 שעות לימוד פיזיקה, בעוד שלתובע הוצעו רק 8 שעות.

סאלי והנתבע 2 העידו כי ינקלביץ אשר היה פחות ותיק מהתובע פוטר, אולם משהתובע עמד בסירובו להשתבץ במשרה של 8 שעות, הוחזר הוא לעבודה.

כך העידה סאלי,
"ש. אחד מהמורים היה פחות ותיק מהת'?
ת. נכון.
ש. זה נכון שבסופו של דבר הוא הוחזר לעבודה בבית הספר?
ת. ענית בעצמך. בסופו של דבר לאחר שהת' ויתר על שעותיו.
ש. כמה שעות לימוד הוא קיבל בסך הכל?
ת. לא זוכרת.
ש. נכון שהוא קיבל יותר מ-8 שעות?
ת. לא זוכרת.
ש. לא היה ראוי לבדוק את זה?
ת. זה לא רלוונטי מאחר וגם לת' נאמר שיקח את 8 השעות ואם תהיינה יותר שעות הוא יקבל אותן". (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 26-16)

על דברים ברוח זו חזר גם הנתבע 2 בעדותו:
"המורה שעליו מדברים קיבל מכתב פיטורים וסוכם איתו שאם הת' יקבל את 8 השעות שהוצעו לו, אז הוא יצטרך לוותר על חלק גדול מהמשרה שלו ולצמצמה או לגמרי ללכת. לאחר שלא הסתדרו העניינים עם הת' החזרנו את מר ינקלביץ לעבודה וגם זה עם מכתב הסכמה מהסתדרות המורים לשנת נסיון נוספת. אני לא זוכר את המספר של השעות, אם אני זוכר זה היה בסביבות 10-12 שעות". (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 16-12)

כשנשאל הנתבע 2 מדוע לא הציע לתובע את אותם 10-12 שעות והציע לו רק 8 שעות השיב:
"השנה שלנו מתוכננת על צפי של תלמידים שמגיעים. יש שנה שבאים יותר תלמידים, כי עכשיו להשיג תלמידים זה תהליך שיווקי אגרסיבי מאוד. אנחנו מתכננים איזה שהוא צפי ולוקחים חגורת בטחון כל שהיא. יכול להיות שאם הת' היה נשאר או ממשיך יכול להיות שהיה מגיע לשעות שנתנו למר ינקלביץ בסופו של דבר. אבל הוא לא הסכים לשעות וביקש מאתנו שנפטר אותו". (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 22-18)

באשר לשאלה מדוע צומצמו דווקא שעותיו של התובע והאם הנתבע 2 מתנכל דווקא לתובע השיב הנתבע 2:
"כשמר ליבוביץ נכנס לעבודה היו לנו 13 כיתות בשכבה. והיום יש לנו 7 כיתות בשכבה, מה שצמצם את היקף השעות בכלל בבית הספר. מר ליבוביץ קיבל בזמנו 1.4 משרה לפי הסכמי העבודה עם ארגון המורים, שעה אחת לא יותר מההסכמים עם הארגון, הוא קודם לת' ולו יש זכויות על הדבר הזה. אסור היה לי לצמצם לו שעות לפי ההסכמים הקיבוציים עם ארגון המורים. אלא רק בשיטה שמי שנכנס אחרון זה ההסכם הקיבוצי ואני כשומר חוק וגם מכיון שעירית ראשל"צ מחייבת אותי כך לנהוג, צומצמו השעות לתובע. לסיפא לשאלתך – אני אענה בעדינות אין שום שחר לטענה הזאת". (עמודים 15-14 לפרוטוקול שורות 26 ואילך)

כאשר נשאלה סאלי, איזה הליכים נקטה הנתבעת בשנת 2004 בקשר לתיפקודו הלקוי של התובע השיבה:
"לא נקטנו בהליכים מאחר ולא עמדנו להפסיק את עבודתו. מפאת כבודו של המבקש שיושב פה אני לא יודעת אם את רוצה שאתייחס לסיבה שבגללה לא נקטנו הליכים, אם אשאל על כך אשיב". (עמודים 14-13 לפרוטוקול שורות 24 ואילך)

נוכח כל האמור לעיל ומשעדויות העדים כאמור לעיל היו אמינות, מהימנות ואף הגיוניות ומשלא נתגלו בהן סתירות הנני קובעת כי הצמצומים בהיקף המשרות נבעו מצרכי המערכת והם נעשים בהתאם לוותקו של המורה כך שככל שהמורה ותיק יותר - ייפגע הוא פחות. עוד שוכנעתי כי כל עוד סברו הנתבעים כי התובע יעבוד בהיקף משרה של 8 שעות הרי שאין שעות לימוד עבור ינקלביץ, ברם משהתובע סירב להשתבץ בהיקף משרה של 8 שעות הרי שהמשרה הועברה לינקלביץ ובסופו של יום אף גדלה משרתו ל-10-12 שעות , דבר שהיה יכול להתקיים גם ביחס לתובע אילולא סירב להשתבץ ל-8 שעות בלבד.

עוד אוסיף - כעולה מהעדויות ומהמסמכים, במרוצת השנים הצטברו אצל הנתבעים תלונות בדבר תפקודו הלקוי של התובע, עובדה אשר תרמה להחלטה לצמצם את היקף משרתו של התובע. כבר עכשו יצויין כי שוכנעתי גם - כפי שיובהר בהמשך - כי נוכח מצבו המשפחתי של התובע אשר היה ידוע לנתבעים כבר באותם מועדים העדיפו הם לעשות כל שביכולתם על מנת שהתובע לא יפוטר.

מתצהירה של סאלי עולות העובדות הבאות ביחס לתפקודו של התובע:

" 12. במרוצת השנים החלו להגיע למשרדי מנהל בית הספר, המשיב 2, כמו גם למשרדי העירייה תלונות בדבר תפקודו הלקוי של המבקש, ורמת הוראתו הירודה. כיו"ב הלינו תלמידיו של המבקש כי אין הוא מעביר את החומר הנלמד כיאות, וכי בעקבות רמת הלימודים הירודה נבצר מהם לגשת לבחינת הבגרות בפיזיקה, שכן אין הם מסוגלים להתמודד עם חומר הלימוד בה.
13. לאור התלונות הרבות אשר הגיעו אל הנהלת בית הספר וכן הגורמים המנהלים בעיריה, החלו המשיבים לפעול לצמצום שעות עבדותו כמורה לפיזיקה. אך יובהר לאור מצבו האישי והמשפחתי של המבקש, אשר היה ידוע בעירייה כבר במועד זה, העדיפו המשיבים לעשות כל שביכולתם בכדי לסייע למבקש ולא לפטרו מעבודתו בבית הספר".

ובהמשך:
"23. ...לסיום העסקתו של המבקש בשורות העירייה הובילו שני אירועים ושניהם בלבד:
תפקודו הלקוי של המבקש כמורה ככלל, וכמורה לפיזיקה בפרט, וכן רצונו של המבקש לסיים את עבודתו בבית הספר כפי שהובא לידיעת המשיבים בחודשים האחרונים". (ההדגשות במקור – א.ס.)

התובע נשאל בהקשר לתפקודו הלקוי בחקירתו הנגדית והשיב כלהלן:
"ש. תאשר לי בבקשה שידוע לך שלאורך השנים הוגשו תלונות של תלמידים בבית הספר לגבי יכולות ההוראה שלך בפיזיקה?
ת. ידוע לי שבמשך 11 שנה הוגשו 2 תלונות מצדם של 2 כיתות שלימדתי אותם וזה מופיע גם בתצהיר שלי. אני לא הסתרתי את זה מביה"ד". (עמוד 3 לפרוטוקול הבקשה שורות 5-2)

ובהמשך:
"ש. תאשר לי בבקשה שידוע לך שהסיבה שהעבירו אותך ללימודי מתמטיקה ומדעים בבית הספר היתה חוסר שביעות הרצון מיכולת ההוראה שלך בפיזיקה?
ת. ידוע לי שזאת הסיבה שהם טענו שבגללה העבירו אותי". (עמוד 3 לפרוטוקול הבקשה שורות 11-9)

התובע אף נשאל, בחקירתו הנגדית, באשר לתלונות נגדו בבתי ספר אחרים בהם לימד –
"ש. כשעלית לארץ עבדת בבי"ס רמות בבת ים?
ת. כן.
ש. תאשר לי שגם שם היו תלונות של תלמידים על היכולות המקצועיות שלך?
ת. כן. במשך 3 שנים של עבודתי שם כרכז מקצוע ורק לאחר שהייתי 4 שנים בארץ, כיתה אחת התלוננה למנהל בית הספר, אבל לא בכתב והמנהל הזמין אותי אליו לבירור. אני הייתי צעיר וראיתי את זה בחומרה שמישהו מנסה "ללמד" אותי איך ללמד. לא היה לי נסיון מספיק. והתגובה שלי לא היתה כל כך טובה כלפי המנהל ההוא. ואני מצטער על זה היום". (עמוד 5 לפרוטוקול הבקשה שורה 25 – עמוד 6 שורה 6)

התובע הגיש לתיק בית הדין העתק מתיקו האישי. בין יתר המסמכים קיים מזכר מיום 4.5.01, המופנה לתובע מאת הנתבע 2 ובין היתר נכתב בו:
"מר הרשקו,
מצ"ב תלונה של תלמידי יב/8 על רמת הלימודים וידיעותיהם בפיסיקה.
מתוך הכתוב מסתבר כי התלמידים אינם יודעים דבר וכי שעורי הפיסיקה בוזבזו לריק.
האמנם כך מר הרשקו ??
אם הדברים נכונים כיצד אמשיך לשבץ אותך ללמד פיסיקה??"

לאור כל האמור לעיל הוכח כי לנתבעים היו תלונות כלפי התובע בדבר תפקודו, עובדה אשר תרמה גם היא להחלטתם לצמצם בהיקף המשרה.

10. בנוסף, לתצהיר הנתבעים צורפו נספחים שאף מהם ניתן ללמד אודות התנהגות התובע ויחסו לבית הספר ולתלמידים לאורך השנים.

במסמך מיום 6.5.97, שכותרתו "לואיס הרשקו" - ככל הנראה הינו סיכום פגישה בין התובע לנתבע 2 נרשם בין היתר: "יש מקום רב לשיפורים. מנהל ביה"ס חש אכזבה. רצינות עבודה דורשת שיפור".

מסמך מיום 2.7.00: "ביום רביעי 1/7/00 במהלך ביקורת שערכתי גיליתי כי המורה הנ"ל משוחח במהלך השיעור בטלפון סלולרי ...".

מסמך מיום 20.5.01 שכותרתו "הרשקו לואיס
" נרשם בין היתר: "למורה הובהר חוסר שביעות הרצון מאיכות עבודתו...".

מזכר מיום 5.9.02 לתובע מאת הנתבע 2, בו נכתב בין היתר, "נאלץ אני להשעותך מעבודה עקב פגיעה קשה בתלמידים ובבית הספר...".

גם נוכח האמור לעיל שוכנעתי כי הנתבעים שקלו החלטתם בקשר לצמצום משרתו של התובע בסבירות ובתום לב.

11. האם הוכחה טענת הנתבעים כי התובע היה זה שפנה לנתבעת וביקש פיצויי פיטורים ומכתב פיטורים תחת צמצום משרתו?

כך נכתב בעניין זה בתצהירה של סאלי,
"16. במהלך חודש אפריל ומשהובא לידיעתו כי העירייה מתעתדת לפטר מורים לאור הליכי הצמצומים אשר נכפו עליה, פנה המבקש לעירייה וביקש כי במקום שתצומצם משרתו לשמונה שעות שבועיות בלבד תדאג העירייה לפטרו בכדי שיוכל להנות מתשלום הפיצויים.
17. לאור בקשת המבקש נערך לו ביום 22.4.04 שימוע לקראת הפסקת עבודה בו הביע דעתו כי ברצונו להביא את העסקתו בעיריה לידי סיום.
18. במסגרת השימוע הבהיר המבקש כי הוא מבקש לקבל את הפיצויים המגיעים לו, כי הוא מבקש לקבל מכתב פיטורין, וכי אין בכוונתו לעשות בעיות בכל הנוגע להליך הפיטורין, כך במילותיו שלו.
19. לאור השימוע שנערך ולאור בקשת המבקש עצמו החלטנו להביא את העסקתו לכדי סיום. החלטה זו הובאה לאישור מועצת העיריה ביום 19.5.2004". (ההדגשות במקור- א.ס.)

ובחקירה הנגדית העידה סאלי:
"הוא נכנס לחדר, הנוכחים הוצגו בפני
ו, הוסבר לו במה מדובר מה ההליך שהוא עומד בפני
ו. נאמר לו שהוא הוזמן מאחר ונאמר לנו שהוא מבקש להמיר את מכתב צמצום המשרה במכתב פיטורים והוא אמר נכון שהוא מבקש את זה, שכן 8 שעות לא מספקות אותו וגם לא טוב לו בבית הספר והוא יודע שיש חוסר שביעות רצון מתפקודו בבית הספר והוא מבקש לקבל מה שהוא יכול לקבל מבחינה כספית ולפתוח דף חדש". (עמוד 10 לפרוטוקול הבקשה שורות 17-12)
סאלי חזרה בעדותה, אשר היתה מהימנה, על דבריה כי התובע קיבל הודעה על כך שמשרתו צומצמה ובעקבות כך פנה הוא ואמר שלא מספיק לו מה שקיבל וביקש כי יפטרו אותו .

כן העידה סאלי כי אודות צמצום המשרה נאמר לתובע מספר ימים לפני השימוע .
"ש. מתי הודיעו לו שהורידו לו ל- 8 שעות?
ת. כמה ימים לפני השימוע.
....
ש. באיזה תאריך מנהל בית הספר הודיע שהוא מצמצם ל 8 שעות?
ת. עניתי כבר מס' פעמים שאני לא זוכרת מתי וזה היה מס' ימים לפני השימוע". (עמוד 14 לפרוטוקול הבקשה שורות 22-17)

כאשר נשאל הנתבע 2, בחקירה הנגדית, האם הוא זה שאמר לסאלי שהתובע רוצה להתפטר מהעבודה השיב: "אם מסרתי את הדבר הזה ונכון שמסרתי, זה משום שהתובע ביקש ממני למסור את זה". (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 8-6)

גם טובי, בחקירתה הנגדית, העידה כי הנתבעים אך רצו לצמצם את משרתו של התובע להיקף של 8 שעות ואילו התובע הוא זה שביקש להתפטר משורותיה. עוד הוסיפה כי מטרת השימוע היה להודיע לתובע על הקיצוץ במשרתו.

טובי נשאלה, בחקירתה הנגדית, האם זוכרת היא מה אמר התובע בשימוע ביגאל אלון והשיבה כי התובע אמר שהוא לא יכול להישאר עם 8 שעות כי יש לו בעיה כלכלית והוא מעדיף לקבל את הפיצויים. עוד הוסיפה טובי "דיברנו איתו כולנו שיש 8 שעות וכדאי לשמור על 1/3 משרה ואם הוא לא רוצה ולא מספיק לו 8 שעות, אז נושא הפיצויים הוא קצת יותר מסובך, משום שפיצויים של מורים עומדים מול משרד החינוך". (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 23-17)

ובהמשך:
"ש. את זוכרת מהשימוע מי אמר שהת' ביקש להיות מפוטר?
ת. הוא רצה להיות מפוטר כי הצענו לו 8 שעות והוא לא רצה.
ש. זה היה בשימוע?
ת. כן." (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 21-18)

טובי נשאלה, בחקירתה הנגדית, מה היתה המטרה המקורית של השימוע ותשובתה-
"להודיע לו שיש קיצוץ של משרה ולתת לו רק 8 שעות". (עמוד 27 לפרוטוקול שורות 14-12)

תימוכין לכך שהתובע הוא זה אשר ביקש להתפטר וכי היוזמה לא באה מצד הנתבעים ניתן למצוא גם בעובדה שכעולה מהמסמכים והעדויות, "מחשבות" בדבר פיטורים נרקמו אצל התובע עוד בשנת 2002.

כאשר נתבקש התובע לאשר כי לפני שנתיים הגיע לסאלי וביקש ממנה שתפטר אותו מבית הספר כדי שיקבל פיצויים השיב –
"לא נכון. לא כך היו הדברים. אני לפני שנתיים אני פניתי לגב' סאלי לוי בעיריה עקב המלצתה של הגב' חדווה צדף נציגת ארגון המורים. בפגישה הראשונה איתה, היו 2 פגישות, לפני החופשה הגדולה, אני הגעתי שם נואש בגלל המצב בבית הספר, כפי שכתבתי בתצהיר, בין השאר התעניינתי מה יכולים להיות הפיצויים במידה ואני אתפטר ומה התנאים לזה בכלל. זו פעם ראשונה שחשבתי על הנושא הזה. לא ביקשתי להיות מפוטר, רק התעניינתי ולאחר התייעצות עם המשפחה החלטתי לחזור בי מהכוונה להתחיל בזה בכלל" (עמוד 3 לפרוטוקול הבקשה שורות 22-14)

כעולה מהאמור,שנתיים לפני הפיטורים, לכל הפחות כבר "גישש" התובע באשר לאפשרות של התפטרות.

אף בכתב התביעה בסעיף 4.11.7 יש תימוכין לכך שעוד בשנת 2002 שקל התובע להתפטר מעבודתו - "... ההתנכלויות כלפי התובע היו כל כך חמורות שבשנת 2002 התובע אף שקל להתפטר מעבודתו, אך לאחר שיחה עם בני משפחתו התומכים בו ועוזרים לו להתמודד עם הקשיים בעבודה החליט התובע כי אכן ברצונו להמשיך וללמד בבית הספר".

חיזוקים נוספים לטענה כי כבר שנתיים לפני מועד הפיטורים שקל התובע להתפטר ניתן למצוא אף בהשלמת החקירה הראשית של סאלי –
"מה שקדם לזימון לשימוע הוא ארוע שהתרחש במשרדי לפני שנתיים.
ממש בתקופה הזאת התובע הגיע למשרדי ביקש פגישה. באותה תקופה זה היה הגל הראשון של צמצומי משרות מורים. מורים רבים פנו אליי לשיחה. זה לא היה ארוע חריג שהוא פנה. באותה שיחה הוא היה נסער מאד, הוא היה נרגש, הוא גולל סיפור משפחתי מורכב. למיטב זכרוני הפגישה היתה מאחר וצמצמו את משרתו לכ - 20 שעות. על כל פנים הוא בא ואמר וביקש במקום לצמצם את משרתו לתת לו מכתב פיטורים, קשה לו בבית הספר, לא נותנים לו את הכיתות שהוא רוצה והוא הסתכסך עם זה ואחר, הוא ביקש מכתב פיטורים כדי שיוכל למשוך את כל הכספים העומדים לזכותו כולל קרן פנסיה. הוא עורר את אהדתי. ניסיתי להסביר לו באותה שיחה את המשמעות ארוכת הטווח של משיכת כספי הפיצויים. הצעתי שיחשוב שוב על כל העניין. זה הליך שקיים שמורים מבקשים פיטורים מרצון וגם במקרה כזה אנחנו משתדלים לתת איזה שהוא פיצוי. אותו דבר הצעתי לת' גם אז ולא לגעת בכספי הפנסיה. על כל פנים השיחה התגלגלה הוא היה כאמור נרגש, סוכם שהוא יחשוב על העניין ויקיים גם התייעצות עם ארגון המורים והמשפחה. בשלב מאוחר יותר הוא חזר בו מבקשתו. בהמשך מצאתי לו השלמת משרה בבית ספר רביבים". (עמוד 8 לפרוטוקול הבקשה שורות 20-5)

ובהמשך:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 6 לתצהירך- מתי לטענתך המבקש ביקש מן העיריה להביא את העסקתו לסיומה?
ת. בפעם הראשונה לפני שנתיים ובפעם השניה דרך מנהל בית הספר סמוך למועד השימוע, למיטב זכרוני מס' ימים לפני כן".(עמוד 11 לפרוטוקול הבקשה שורות 20-17)

זאת ועוד - התובע נתבקש לאשר, בחקירה הנגדית, שבסמוך לאחר הגשת צו המניעה והדיון שהתקיים בו הציעה לו העיריה לחזור לעבוד 8 שעות כפי שהציעה מלכתחילה והתובע סירב, ותשובתו –
"אני צריך להזכר. כן הציעו לי, אני זוכר את זה עכשו. אחרי שהתייעצתי עם עוה"ד לא קיבלתי את ההצעה. זה היה בבית המשפט. שוחחתי עם עוה"ד והחלטתי לסרב". (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 13-11)

האמור לעיל מחזק את עמדת הנתבעים לפיה לא הנתבעת היא זו שביקשה להיפטר משירותי התובע אלא התובע, משמשרתו צומצמה ל- 8 שעות בחר שלא להמשיך עוד לעבוד בשורות הנתבעת.

אם כטענת התובע, לא הוא זה שביקש להתפטר – לא נהיר מדוע כאשר הציעה לו הנתבעת, במסגרת צו המניעה, לחזור לעבודה במשרה של 8 שעות (עם אופציה להגדלה) בחר לסרב להצעה. גם טענה זו תומכת בעמדת הנתבעת לפיה פיטורי התובע לא היו ביוזמתה.

בהמשך אף העידה סאלי לעניין זה כי "לפנים משורת הדין השעות נשמרו לו אותן 8 שעות עד סוף חודש אוגוסט אותה שנה, לאחר כל תהליך צו המניעה ורק כשהת' סרב לקבלם לאחר צו המניעה נמסרו השעות לעובד אחר". (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 3-1)

נוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי רצונה האמיתי של הנתבעת היה צמצום משרתו של התובע בלבד. ברם, משהתובע עמד בסירובו ולא הסכים להשתבץ להיקף משרה כנ"ל ותחת זאת העדיף להתפטר, לקבל מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים לא היה מנוס כי אם להוציא לתובע מכתב פיטורים.

כך אכן היה. בעקבות השימוע אשר נערך לתובע ובו התובע היה זה שביקש להתפטר, הביאו הנתבעים את העסקתו של התובע לידי סיום. ההחלטה הובאה כנדרש לאישור מועצת העיריה ביום 19.5.2004.
ביום 20.5.2004 נשלח לתובע מכתב פיטורים, המודיע לו על סיום העסקתו החל מיום 31.8.2004.

12. בין יתר טענות ההגנה של הנתבעים טוענים הם כי לאורך השנים, על אף התלונות ביחס לתפקודו של התובע, נוכח מצבו המשפחתי, החליטו שלא לפטרו וכך אף היה בפעם הזאת אלא שהתובע הוא זה שבחר לסיים את עבודתו בשורותיה של הנתבעת תחת צמצום משרתו.
מנגד טען התובע כי רק בסמוך לסיום העסקתו יידע את המנהל אודות הבעיות אשר נתגלו אצל בתו.
גרסתו זו של התובע, כפי שתובא להלן, נסתרה בעדותו שלו עצמו בעוד עמדת הנתבעים עקבית ומהימנה.

סאלי בתצהירה הצהירה -
"12. ...אך יובהר כי לאור מצבו האישי והמשפחתי של התובע, אשר היה ידוע בעיריה כבר במועד זה, העדפנו לעשות כל שביכולתנו בכדי לסייע לתובע ולא לפטרו מעבודתו בבית הספר".

כן נכתב בתצהיר אשר צורף לתגובה בבקשה -
"26. ...אבהיר, כי מצבו המשפחתי והאישי של המבקש היה ידוע לנו היטב זה זמן רב, ולא כנטען על ידי המבקש בבקשתו; זו הסיבה בעטיה בא לקראתו מנהל בית הספר, הוא המשיב 2, מספר רב של פעמים, ועשה כל שביכולתו למצוא לו מקום בשורות בית הספר הגם שמבחינה מקצועית תפקודו היה כושל ובעייתי מאד".

גם בהשלמת חקירתה ראשית העידה סאלי: "מה שקדם לזימון לשימוע הוא ארוע שהתרחש במשרדי לפני שנתיים.....הוא גולל סיפור משפחתי מורכב". (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 1, 9-8)

כבר ביום 9.6.02 כתב התובע מכתב לחדוה שכותרתו: "בקשתי להעברה לבי"ס אחר", שם נכתב, בין היתר -
"... פעולה זאת שלו באה לאחר שידע על מצב ילדתי הגדולה (בת שנתיים וחצי) שהיא במעקב ובדיקות עקב לידה קשה- חוסר חמצן בלידה וחדש (כך במקור) ל- pdd".

מהאמור עולה כי לכל הפחות כבר בשנת 2002, ידע התובע אודות מצבה של בתו ואף עדכן את הנתבעים או מי מטעמם.

בחקירה הנגדית נתבקש התובע לאשר כי על אף האמור בתצהירו לפיו הוא יידע את מנהל בית הספר באשר למצבן של בנותיו רק שבועיים לפני הפיטורים, המצב היה ידוע בבית הספר שנים רבות –
"ת. רק ב- 3 השנים האחרונות ידעו שיש לי בעיות עם הילדה הגדולה. היא נולדה רק לפני 4 שנים.
ש. ז"א מה שכתבת בתצהיר שלך שאמרת את זה למנהל בית הספר שבועיים לפני שהוא פיטר אותך לא נכון?
ת. היו לנו חשדות, גם עקב בדיקות של רופאים אבל בלי אבחנה ברורה, עד שלפני שנה קיבלנו ממכון להתפתחות הילד את האבחנה הסופית. מתי שקיבלתי את האבחנה אני כבר הראיתי למנהל. זה קרה לפני 4-3 חודשים.
האבחנה הרשמית לגבי מצבה של הילדה קיבלנו לפני 3 חודשים בערך. זה לא היה לפני כשנה כמו שאמרתי קודם...

עולה שהתובע לא הכחיש כי המנהל ידע אודות מצבה הרפואי של בתו שכן כבר 3 שנים יודעים שקימות בעיות אולם אבחנה רשמית נתקבלה רק לפני 3 חודשים.
מכאן שלא נסתרה טענת הנתבעים לפיה משהיו מודעים למצבה הבריאותי של בתו של התובע העדיפו לעשות כל שביכולתם בכדי לסייע לו ולא לפטרו.

תימוכין נוספים לכך שהנתבעת פעלה בדרכים שונות על מנת לסייע לתובע ניתן למצוא גם בעובדה כי חרף תלונות בדבר תפקודו של התובע, החליטו הנתבעים להעבירו מהוראת הפיסיקה בבית הספר להוראת מתמטיקה ומדעים וזאת על מנת לאפשר לו להמשיך עבודתו בבית הספר. כמו כן אין חולק כי החל מיום 1.9.2002 החל התובע ללמד 4 ש"ש נוספות בבית הספר רביבים.

13. באשר לטענת התובע בנוגע לפרוטוקולים של השימועים ועריכתם -
ב"כ הנתבעים, בהתייחסו לפרוטוקולים מסר -
"נספח ד' - אין מחלוקת שהוא נספח שלא צורף בהליכי צו המניעה והוא הפרוטוקול בשימוע שנערך במקיף ז' בבית ספר רביבים.
נספח ה' – הוא נספח שכן צורף לצו המניעה, הוא נספח שבכותרתו כתוב שהוא נערך במקיף ז' אך בפועל הוא נערך במקיף ו' בבית ספר יגאל אלון, כפי שמעיד תוכנו של השימוע.
נספח ו' - הוא שחזור של השימוע במקיף ו', כיון שחל בלבול לאור הטעות בכותרת של נספח ה'" (עמוד 24 לפרוטוקול שורות 9-3)
לטענת התובע כי הפרוטוקולים לא נרשמו בזמן אמת- כעולה מהאמור לעיל, נספח ד' ונספח ה' הם השימועים אשר התקיימו בפועל ורישומם הוא המשקף את הליך השימוע.
את נספח ו' יש לקרוא בצירוף עם נספח ז' המבהיר מדוע נדרשה טובי לשחזר את נספח ד'.
לא נהירה טענת התובע כי השימוע ברביבים (נספח ד') מעולם לא התקיים, משב"כ הנתבעים הצהיר לפרוטוקול כי זהו המסמך המקורי שנמצא בשלב מאוחר לבקשה, והתובע לא התנגד להצהרה אלא רק אמר שיטען למשקל בסיכומים.

מנספח ד' עולה כי בשימוע התובע לא העלה כל טענה נגד הפיטורים ואף הודה על האמון שניתן בו. הכתוב בנספח זה סותר טענת התובע לפיה הוא לא נכח בשימוע שנערך לו בבית ספר רביבים.

באשר לטענות התובע ביחס לשימוע אשר נערך בבית ספר יגאל אלון- מששוכנעתי כי ההליך אשר התקיים בבית ספר יגאל אלון לא היה בגדר שימוע אלא מדובר היה רק בשיחת הבהרה בעקבות הודעת התובע כי אין הוא מעוניין לעבוד בהיקף משרה של 8 שעות, הרי שאין מקום לטענות אשר הועלו בסיכומי התובע באשר לאי קיומו של הליך השימוע כדין.

למעלה מן הצורך אציין כי ביחס לנספח ה'- אין מחלוקת כי מדובר במסמך מקורי אשר נרשם במועד השימוע ותוכנו משקף בדיוק את המחלוקת המתבררת בתיק זה.
הגם שהיתה אי בהירות מסוימת באשר לפרוטוקולים שנערכו הרי שלגבי נספח ה' אין מחלוקת וכעולה ממנו, פרוטוקול זה מתיישב גם עם טענות התובע באשר לנסיבות הפסקת עבודתו אצל הנתבעים- צמצום היקף המשרה ל-8 שעות.

14. באשר לטענות התובע בדבר ההסכמים הקיבוציים ופניה לארגון מורים - משקבעתי שפיטורי התובע היו לבקשתו ובהסכמתו הרי שאין כל נפקות וכל צורך בהסכמת ארגון העובדים.
זאת ועוד - אם אכן, כטענת התובע, מדובר בפיטורים שלא כדין, מדוע לא מצא לנכון ארגון המורים להצטרף להליך בבית הדין - לא בבקשה ולא בהליך העיקרי?!

15. טענות התובע ביחס לשימוע – משנקבע כי ההליך אשר נעשה לתובע, לכל הפחות בבית ספר יגאל אלון שכלפיו מלין, איננו הליך שימוע שגרתי הנעשה "טרם פיטורים" אלא מדובר יותר "בשיחת הבהרה" בעקבות בקשת התובע להמיר את מכתב צמצום המשרה במכתב פיטורים. מטעם זה בלבד הרי שלא מצאתי כי הליך "השימוע" שנערך לתובע היה "הליך שלא כדין".

עוד אוסיף שכעולה מהעדויות, שלא נסתרו, דווקא נציגי הנתבעת הם אלה שניסו להניא את התובע מלהתפטר.

16. לטענת התובע כי מדובר בפיטורים פדגוגגים - מששוכנעתי כי הנתבעת לא היתה זו שבחרה לפטר את התובע אלא היתה זו בחירתו של התובע עצמו הרי שמימלא אין מקום לדון בטענה זו. למעלה מן הצריך אוסיף עוד שנוכח התלונות שהיו כלפי התובע במרוצת השנים ושחלקן אף הובאו לעיל, אם אכן חפצים היו הנתבעים לפטר את התובע פיטורים פדגוגגים היו הם פועלים הרבה קודם לכן עקב אי שביעות רצונם מתפקודו של התובע.

17. טענות התובע באשר להפחתת שעות עבודה - לטענת התובע גודל המשרה הינו אחד מתנאי המשרה המהותיים ביותר של העובד ואין המעביד רשאי לשנות תנאי כזה באופן חד צדדי.
מבלי להיכנס לגופא של סוגיה, התובע לא תבע כל סעד כמתואר לעיל, אלא עתר לסעד כנגד פיטורים שלא כדין, וכל שנדרש להכריע בעניין זה הוא האם התובע אכן פוטר שלא כדין. משהוכח כי התובע הוא זה שביקש להתפטר משורות הנתבעת הרי שאין רלבנטיות לטענה זו.

18. באשר לטענות התובע בדבר הפליה לרעה ופיטורים עקב חשיפת אי סדרים – נוכח כל האמור שוכנעתי כי ההחלטה בדבר פיטורי התובע לא נבעה ממניעים אישיים ומחיכוכים כאלה או אחרים אשר היו בין התובע לבין רכז המקצוע והפיטורים לא נבעו מכך שהתובע לא החתים את הסתדרות המורים על אישור ויתור קבלת קביעות.

19. הסעדים הנתבעים –

לתביעה לפיצויים בגין אובדן השתכרות – משקבעתי כי פיטורי התובע נעשו לבקשתו ומשהוכח כי לתובע הוצע, במסגרת הדיון בבקשה, לשוב לעבודה אך הוא בחר לסרב להצעה, הרי שאין לתובע להלין אלא על עצמו ומשכך דין התביעה בגין רכיב זה להדחות. למעלה מן הצורך אוסיף שהתובע זנח טענה זו בתצהירו ולא הביא כל ראיה שאכן נגרם לו אובדן השתכרות, הסכומים הנטענים ודרך החישובים.

התביעה לתנאי פרישה שונים – לתצהירה המשלים של טובי צורף נוהל משרד החינוך לגבי מתן פיצויי פיטורים וחודשי הסתגלות. כעולה מתצהירה של טובי (סעיף 6) – בהתאם לנהלים הופרשו לתובע 100% פיצויי פיטורים בגין עבודתו והם צבורים לטובתו בקרן הפנסיה מבטחים (להלן- מבטחים). במידה והתובע יהיה מעוניין בכספים אלו יוכל הוא לפנות למבטחים ולמושכם.

באשר לפיצויי פיטורים מוגדלים ולחודשי הסתגלות- נרשם בתצהיר בין היתר כך :
"7. התוספת שדורש התובע בתביעתו הינה פיצויי כספי נוסף בשיעור של 50% וכן חודשי הסתגלות הניתנים לפי וותק שנות ההוראה של התובע כאמור בנהלים וזאת בכפוף לאישור משרד החינוך. יצוין כי מדובר בתשלומים נוספים לפנים משורת הדין, שאינם מגיעים באופן אוטומטי וכפופים לאישורו של משרד החינוך ולתקצוב מטעמו..
8. ברצוני לציין כי עפ"י הנהלים של משרד החינוך, זכאי התובע (אם בכלל) ל- 4 חודשי הסתגלות בלבד על פי וותק שנות עבודתו ורק במקרים חריגים יתווספו לו עוד חודש או חודשיים. הסברתי לתובע כי אנו נמליץ על מתן מקסימום חודשי הסתגלות עבורו, וזאת במידה ויחתום על הטפסים הנחוצים אך הוא סרב, יחד עם זאת איננו יודעים ואין זה באחריות העיריה , מה יחליט בסופו של יום משרד החינוך.
10. כפי שפרטתי בתצהירי, העירייה מוכנה להמליץ על סכום פיצויים לפני משרד החינוך אך זאת תוכל לעשות רק לאחר שהתובע יחתום על ההסכם שקיים בין העירייה למשרד החינוך ובו הוא מודיע כי הוא מסכים לקבל את כספי הפיצויים המגיעים לו וחודשי ההסתגלות. אך משסרב התובע לחתום על המסמכים הנדרשים אין לו להלין אלא על עצמו".

על דברים אלה חזרה טובי הן בחקירתה הנגדית והן בחקירתה החוזרת.

בחקירתה הנגדית תיארה טובי את הליך הפיטורים וקבלת הפיצויים של מורה ובין היתר מסרה כך: "...במאי עוד לא יודעים את מס' השעות המדוייק ואז באוגוסט או בספטמבר ארגון המורים מגיע אלינו לכ"א בנוכחות לוי סלי, יושבים מורה מורה ובודקים מה אפשר לעשות אם בכל זאת נותרו שעות עבור המורה ואם אין ברירה, מוציאים את כל המסמכים של הליך הפיטורים ושל הפיצויים מול משרד החינוך, אח"כ מזמנים את המורה וממלאים את כל הטפסים ושולחים למשרד החינוך. הכל נעשה אחר חתימת הארגון".

עוד נשאלה טובי מדוע לא עשתה כן במקרה של התובע והשיבה-
"אם תשימי לב כל ההליך הוא באוגוסט ספטמבר והתביעה פה היתה לפני זה. חדוה צדף התקשרה אליי, אני לא זוכרת באיזה תאריך, אבל אחרי הגשת התביעה ושאלה אותי מה קורה עם הפיצויים של הת'. אמרתי לה שאין לי בעיה למלא את הטפסים אבל יש תביעה משפטית ונראה מה יהיה ונמשיך הלאה משם. (עמוד 25 לפרוטוקול שורה 29 – עמוד 26 לפרוטוקול שורה 10).

ובהמשך:
"ש. טיפלתם במסמכים כמו שצריך?
ת. עדיין לא נגמר המשפט". (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 18-17)

באשר ל100% פיצויים - כעולה מעדותה של טובי הרי שסכום זה הופרש זה מכבר וצבור לטובתו של התובע- טענה אשר לא נסתרה. משכך לא ברור מדוע תובע התובע סכום זה פעם נוספת.
באשר לתוספת פיצויי פיטורים בשיעור 50% ולחודשי הסתגלות- כעולה מהנהלים מתן התוספות אינו תלוי בנתבעת אלא במשרד החינוך.כאמור בנוהל וכן בתצהירה של טובי, אשר לא נסתר, הנתבעת לא מעניקה הטבות אלה אלא אך ממליצה עליהן בפני
משרד החינוך והוא זה המחליט אם להעניקן אם לאו. מהעדויות עולה שהנתבעת מוכנה להמליץ להעניק לתובע את מקסימום חודשי ההסתגלות ופיצויים מוגדלים. לאור הקביעה שהתובע הוא שבחר להתפטר – חזקה על הנתבעת שאכן תפעל כאמור, לאחר מילוי הטפסים כנדרש.

לחייב את הנתבע 2 בגין גרם הפרת חוזה - משקבעתי כי התובע היה זה אשר ביקש להפסיק את עבודתו אצל הנתבעת ולהמיר את מכתב הצמצום במכתב התפטרות , מימלא לא הוכח כי הנתבע 2 הודיע לסאלי הודעה כוזבת בדבר רצון התובע להתפטר וכי הוא פעל רק ממניעים אישיים פסולים, כטענת התובע, תוך ניצול תפקידו וסמכויותיו לקידום הטינה שהוא שמר כלפי התובע. משכך דין התביעה בגין רכיב זה להדחות.

למעלה מן הצריך אציין עוד כי הלכה פסוקה היא כי: "יש לנהוג בזהירות רבה שעה שבאים להטיל אחריות על האורגן עצמו, הטלת אחריות על אורגנים עשויה להטיל מגבלות חמורות על יכולת תפקודם של אורגנים ועל יישום הכללים והמגמה שהוליכו ליצירת התאגיד כגוף משפטי" (ע"א 411/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח(1)415 בעמ' 432).

פיצוי בגין עגמת נפש- הלכה היא כי בית הדין יפסוק פיצוי בגין עגמת נפש רק במקרים קשים וחריגים "...רוב מקרי הפיטורים, או ההתפטרות, יהיו כרוכים במידה של עגמת נפש וצער לעובד, ולפעמים גם למעבידו. מבחינה זו, צער ועגמת נפש הם תופעה מצויה ביחסי עבודה, וגם קשה לקבוע מתי חרגה מן הבלתי נמנע והפכה ראויה לעונש".
(ראה לעניין זה: דב"ע נג/99-3 משרד החינוך – מ"י נ' דוד מצגר, פד"ע כו, 563, דב"ע נד/11-2 יורי גורדון נ' משרד העבודה והרווחה, עבודה ארצי, כרך כז(2), 203)

נוכח כל התשתית העובדתית אשר נפרשה בהרחבה לעיל לא מצאתי כי הנסיבות הינן חריגות במידה המצדיקה פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש.

20. נוכח האמור ומשקבעתי עובדתית שהתובע הוא שיזם את סיום העסקתו וביקש להיות מפוטר תוך קבלת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים ושלתובע נערך שימוע בו חזר על בקשתו להיות מפוטר תוך קבלת פיצויי פיטורים הרי שהוכח כי הנתבעים פעלו כדין.

21. התביעה נדחית.

22. התובע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ שישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.


ניתן היום ט"ו באב, תשס"ו (9 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.
פסק הדין ישלח לצדדים בדואר.

א. סלע
, שופטת
סגנית שופט ראשי









עב בית דין אזורי לעבודה 9709/04 הרשקו לואיס נ' עירית ראשון לציון , מנחם שלף-בית הספר יגאל אלון (פורסם ב-ֽ 09/08/2006)