פסקי דין על אברהם אטיאס

93907/04 בש     15/02/2005




בש 93907/04 מדינת ישראל נ' אברהם אטיאס




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש 093907/04

פ 040340/04
בפני
:
כב' השופטת נגה אהד

תאריך:
15/02/2005


בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד אבישר

המבקשת

נ ג ד


אברהם אטיאס



ע"י ב"כ עו"ד ליסטר

המשיב

החלטה
בפני
בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. יחד עם הבקשה הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נשיאת נשק שלא כדין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כמפורט עפ"י כתב האישום:

ליעקב וחיים ממן קיוסק ברח' צאלח שלום 66 בפתח תקוה. המשיב הינו בעל קטנוע מ.ר. 3869724. ש.ט. הינה קטינה ילידת 1991.
ביום 7.12.01 נגנב מביתו של אברהם ספדיה אקדח מסוג ברטה מס' a33420u (להלן: "האקדח הגנוב"). האקדח הגיע לידי המשיב בלא שהמבקשת יודעת כיצד.

ביום 30.8.04 שעה 17.45 הלכה המתלוננת בסמוך לקיוסק המתואר לעיל. בתוך הקיוסק נמצאו יעקב ממן ועוברי אורח נוספים. באותה עת רכב המשיב ברח' צאלח שלום על הקטנוע המצויין לעיל, על ראשו קסדה סגורה, ברשותו האקדח הגנוב. משהגיע בסמוך לקיוסק, ירה שתי יריות לעבר הקיוסק והאנשים שעמדו בסמוך לו, ומיד נמלט מהמקום.
אחד הכדורים פגע בקטינה באזור המפשעה. הקטינה עברה ניתוח להוצאת הקליע ושוחררה מבית החולים כעבור 6 ימים.
מכאן העבירות של נשיאת נשק, על פי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק.

לטענת המבקשת, בידיה ראיות להוכחת אשמת המשיב, ביניהן האקדח ששימש את הירי, נמצא קרוב לזירה מוסתר בין השיחים. בסמיכות אליו קסדה נושאת ט.א. של המשיב, אליבי מופרך של המשיב. הימצאותו של הקטנוע בסמוך לקיבוץ עינת לאחר 10 ימים, המשיב הכחיש היותו בעלים של הקטנוע. היום, בבית המשפט במסגרת הטיען הודה באמצעות בא כוחו, כי הוא הבעלים של הקטנוע. איכון הטלפון הסלולרי של המשיב, בריחתו מיד לאחר האירוע.

מוסיפה וטוענת ב"כ המבקשת, כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה חזקה לפי ס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), כי הוא מסוכן לבטחון הציבור ואין מקום לשחררו לחלופה.

לטענת ב"כ המשיב, אין בידי המבקשת ראיות בגינן ניתן ל הרשיע המשיב בעבירות המיוחסות לו, לחלופין, חולשת הראיות ו/או רפיון הראיות, ו/או מחדלי החקירה, ו/או התנהלות המשטרה מבלי לבדוק אפשרויות נוספות שמא אחר ביצע את הירי, כשמדובר באדם צעיר ללא עבר באלימות, יש מקום לבחון חלופת מעצר, ומציע לשחררו למעצר בית בבית דודו של המשיב.

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".


המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע ב-פרשת זאדה, בש"פ 8087/95, פד"י נ(2) 133 ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן:
"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי".

שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהיעדר כירסום משמעותי כעולה מתוך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים וכן לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי יש באלה כדי לבסס תשתית ראייתית נגד המשיב, באשר למיוחס לו בכתב האישום, כל זאת כמפורט להלן:

ידיעות מודיעיניות:
ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לקיומה של ידיעה מודיעינית בעמ' 13 לפרוטוקול באמצעיתו, לפיה קיימת ידיעה, כי היורה הוא אבי סוסן והוא זה שנהג באופנוע.
מתוך עיון בידיעות המודיעיניות - 8 במספר, 5 מתייחסות למשיב כמבצע הירי.

הודעת המשיב מיום 2.9.2004 שעה 04.05
אין לו סכסוך עם משפחת ממן, גר עם הוריו, אח גדול ואחות קטנה.
ביום האירוע בבוקר בסביבות אחת עשרה נסע עם חבר ברכב מאזדה, ירד ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה, הלך לחנות פלאפונים ואחר כך למדרחוב. ולרחוב שטמפפר מול המשטרה, הגיע לחנות של דודו אזולאי, לקח את הרכב של חברו לאורה מסוג הונדה אקורד, וחבר אחר מושיקו לקח 100 ש"ח, עשה סיבוב בעיר, בסגולה, ובשעה 17.45-18.00 בערב, החזיר למושיקו את האוטו, הזמין מונית, נסע לרחוב ז'בוטינסקי ונסע לקיוסק הנמצא בסמוך לגן הלוטוס של חבר שלו, בשם עמי. עמי לא היה. נסע לתל אביב במונית. בחדשות של השעה שבע בערב בעוד היה במונית, שמע על תקרית הירי.
כשהגיע לתל אביב קיבל טלפון של איומים מסוג "אתה על הכוונת", לא ענו לו לטלפון, ניתק את הטלפון. הבין כי הוא בסכנה. חודש קודם ירו עליו. ואז תפס טרמפים לצפון.
בבוקר של יום שלישי הגיע לעפולה. קנה לו גרביים, תחתונים וטרנינג, דיאודורנט.
היה בקשר עם אבא שלו, שהודיע לו כי המשטרה מחפשת אחריו. פחד מהאיומים.
ביום שלישי בלילה ישן בגן ציבורי, את הטלפון הנייד שלו שבר כבר באותו ערב של האירוע, כי לא רצה להיות בקשר עם אף אחד ולא לשמוע איומים. בצהרים של יום רביעי טלפן לתחנת המשטרה בפתח תקוה, כדי להסגיר עצמו. התקשר לבני מידני מהתחנה. הלך למשטרת עפולה ובאו שוטרים ולקחו אותו לפתח תקוה.
מתאר את אירוע הירי שניסו לפגוע בו חודש קודם. לא התלונן, לא ידע על מי להתלונן בגין אירוע זה. אין לו רכב, אין לו אופנוע, היתה לו הונדה 250 th אך מכר אותה לבן דודו, שמוליק בן חמו.
מעומת עם הודעת אביו כי רכב על קטנוע בצבע שחור, או אפור, טוען שלא זוכר.
אין לו קשר עם משפחת ממן. גם לא סכסוך איתם. לא מכיר את הילדה שנפצעה. מוכן להיבדק במכונת אמת. קוראים לו "ויוי".

הודעת המשיב מיום 3.9.2004 שעה 13.20
לכל אורך העדות שומר על זכות השתיקה.

הודעת המשיב מיום 7.9.2004 שעה 10.30
שומר על זכות השתיקה לכל אורך העדות.

הודעת המשיב מיום 8.9.2004 שעה 10.40
שומר על זכות השתיקה לכל אורך העדות.

הודעת המשיב מיום 11.9.2004 שעה 10.30
לא פרץ לדירה בראשל"צ, לא מסתובב בראשל"צ. לא זוכר מתי היה בראשל"צ. אין לו רשיון לנשק, לא מחזיק נשק, לא גנב נשק. נגע בנשק כשהיה בגדנ"ע. לא קיבל אקדח ממישהו. לא שומר על זכות השתיקה כי בנושא הנשק נשאל בפעם הראשונה.
לא גנב תכשיטים. לא יודע על מה מדובר.

הודעת המשיב מיום 15.9.2004 שעה 09.30
שומר על זכות השתיקה. מוצגת בפני
ו קסדה בצבע לבן, המסומנת א.ל – 1. שומר על זכות השתיקה. בנוכחות השוטר חג'בי אומר החוקר מוטי משעני כי הקסדה לא שייכת למשיב. מוצג בפני
ו זכ"ד מיום 26.4.2004 בינו לבין צוברי ינון, הבעלים הקודמים של הקטנוע, שומר על זכות השתיקה.
גם לשאלה אם הוא מכיר את צוברי ינון, שומר על זכות השתיקה. וכך לכל אורך החקירה.

עדות המשיב מיום 21.9.2004 שעה 10.00
שומר על זכות השתיקה. גם כשמודיעים לו שיחלטו את האופנוע, שומר על זכות השתיקה.

הודעת המשיב מיום 5.12.2004 שעה 13.30
מוצג לו זכ"ד המאשר רכישת הקטנוע על ידו, שומר על זכות השתיקה.
וכך שומר על זכות השתיקה לכל אורך החקירה, כשמוצגת לו קסדה סגורה בצבע לבן ואדום, והוא נשאל האם נגע פעם בקסדה הזו, עמ' 5 שו' 21 - שומר המשיב על זכות השתיקה.
מוצגת לו תמונה של הקסדה, שומר על זכות השתיקה.
נאמר לו כי ט.א. שלו נמצאת על הקסדה, שומר על זכות השתיקה.

הודעת בת שבע בידר מיום 30.8.2004 שעה 18.00
מתגוררת בשכונת הדר גנים. ביום האירוע שעה 17.45 ישבה בתחנת אוטובוס, הסמוכה לקיוסק, הגיע אופנוע, נורו שתי יריות תוך כדי נסיעה, פנה במהירות ימינה. על האפונוע היה רוכב אחד עם קסדה לבנה. מדובר באופנוע קטן, צבע כהה. קסדה סגורה.

הודעת בת שבע בידר מיום 8.9.2004 שעה 11.00
ביום האירוע היתה בדרכה לקניון בסמוך לצומת סירקין. בסביבות 17.50 המתינה לאוטובוס בתחנה. הקיוסק סמוך לתחנה. היו מחוץ לקיוסק כארבעה איש שדיברו. פתאום שמעה שתי יריות, ואז הבחינה בבחור צעיר כבן 20 אולי, הנוסע לכיוון התחנה, רח' צאלח שלום, לא זוכרת בגדים שלבש. קטנוע קטן, צבע קסדה לבן. שמעה צעקות מהילדה שנפצעה. היורה היה לבדו על הקטנוע. לא יכולה לזהות אותו. ראתה את הפנים בשבריר של שניה. גם לא יכולה לזהות את הקסדה.



רחלי טובי מיום 30.8.2004 שעה 17.25
אחות הנפגעת, בת 16 שנה, כשירדה עם אחותה שרה באוטובוס מכיוון צומת סירקין לעמישב, בתחנה הלכו לכיוון ביתם, תוך כדי הליכה שמעו שתי יריות, אז ראתה שאחותה נפלה אל הרצפה, וכי כואב לה באזור המפשעה. לקחו את אחותה לבית החולים.

הודעת המתלוננת מיום 5.9.2004
העדות נגבית בבית החולים. לא ראתה מהיכן הפיצוץ. הרגישה כאבים בבטן, כאילו נכנס לה משהו. נלקחה לבית החולים, לא ראתה מי ירה בה. שמעה שתי יריות.

הודעת אלי מלכה מיום 30.8.2004 שעה 18.10
בשעה 18.00 בערך הגיע רוכב על אפונוע לכיוון הקיוסק, החל לירות שלוש פעמים, אחת מהן פגעה בילדה. לא יכול לזהות את היורה, הקסדה בצבע שחור.

חיים ממן מיום 30.8.2004 שעה 19.00
היה במטבח של הקיוסק, שמע שתי יריות. חשב שזה מבסיס סירקין. לא מסוכסך עם אף אחד.

הודעת יעקב ממן מיום 30.8.2004
היה בתוך הקיוסק, שמע יריות, לא ראה מי ירה.

הודעת גאולה אסרף מיום 1.9.2004 שעה 12.45
ביום שני בערב בסביבות 17.45 רחוב צלאח שלופ, היתה עם הילדים במרחק של כ-60 מטר מהקיוסק של חיים ויעקב ממן. שמעה שתי יריות, וראתה מצד שמאל שלה בנסיעה מנוגדת לנתיב התנועה, אדם עם אופנוע, קסדה בצבע שחור, חולצה לבנה מכופתרת, נסע לאט, הושיט יד ימין לכיוון הקיוסק וירה שתי יריות. על היד כפפה.
אחרי הירי רצה אל הילדים. ראתה את הילדה שטענה שנפגעה בבטן. ראתה את יעקב ממן נוסע אחרי האופנוע, שירה לעבר הקיוסק. אין לו מושג מי ירה. קטנוע בצבע שחור או אפור. לא ראה את מספר הקטנוע.

הודעת משה קלאורה מיום 3.9.2004 שעה 11.20
עובד כפועל בחנות ירקות ברחוב שטמפפר סמוך למשטרה. מכיר את המשיב. מזהה את המשיב על פי תמונה, כמי שעוזר בעבודה בחנות הירקות. ראה אותו חודשיים קודם לעדות. לא זוכר מדוע. יש למוסר העדות רכב מסוג הונדה בצבע בורדו, לא זוכר מספר. מאשר שהמספר הוא 8222006, רשום על שם גיסו של מוסר העדות. לא מסר את הרכב למשיב. לא פגש ב- 30.8.2004 את המשיב, לא נתן לו את הרכב, בטוח במאה אחוז. אם אומר כך המשיב כי אז המשיב משקר. גם לא נתן כסף, אפילו לא שקל למשיב באותו יום.
מוכן להיפגש ולומר למשיב בפני
ם. לא מסר את הרכב לאיש. אכן קוראים לו "מושיקו". אין לו קטנוע. אין לו רשיון לקטנוע. אף פעם לא ראה את המשיב עם קטנו בא לחנות.

הודעת משה קלאורה מיום 6.9.2004
מאשר כי ביום 30.8.2004 הגיע המשיב אליו לחנות הירקות ברחוב שטמפפר; בסביבות השעה 13.30 בצהרים ביקש ממנו את ההונדה ו-100 ש"ח במזומן. נתן לו. ובשעה 14.30 מקסימום נכנס המשיב להחזיר למוסר העדות את מפתחות הרכב, לא אמר זאת בחקירתו הראשונה, כי לא רצה שאישתו תדע שהוא מוסר את הרכב לאנשים אחרים.
הקשר שלו עם המשיב זה קשר של חבר טוב לעבודה. לעתים יוצאים לבלות יחד. לא מפחד מהמשיב.
בשתי עדויות אלו מפריך את עדות המשיב לענין האליבי.

דוד אזולאי מיום 3.9.2004 שעה 12.00
בעל חנות ירקות ברחוב שטמפפר, עובד שם 4 חודשים. מושיקו קלאורה עובד איתו. המשיב מוכר לו: 'שלום, שלום'. אין לו איתו קשרי עבודה. קונה לפעמים ירקות בחנות. בפעם האחרונה ראה את המשיב שבועיים קודם למתן העדות בשעות הערב, בשעה שקנה ירקות. ראה אותו רוכב על הקטנוע בצבע אפור או כחול. לא זוכר צבע הקסדה.

הודעת דוד אזולאי עדות מיום 6.9.2004 שעה 13.40
משה קלאורה עובד אצלו. המשיב מגיע לפעמים ואומר שלום בחנות. מדובר באופנוע קטן, עליו נוסע המשיב. קוראים לו גם "ויוי".

הודעת שלמה ניסן 10.9.2004 שעה 12.45
חבר של המשיב המכונה גם "ויוי". שבוע טרם העדות שמע בחדשות על אירוע ירי בעמישב וילדה שנפצעה. ביום של המקרה היה בקשר עם המשיב. הגיע לבית שלו בין השעות 11.00 ל- 13.00 עם רכב מושכר מאזדה בצבע לבן. היה אצלו חצי שעה. הקפיץ אותו לרחוב חיים עוזר בפתח תקווה. שם ירד המשיב. לא יודע מה מספר הפלאפון שלו. אין לו רשיון לקטנוע.
למשיב קטנוע קטן בצבע ירוק, כחול או שחור, משהו כזה. ראה פעם את המשיב ברכב הונדה לבנה, לא יודע של מי הרכב.

דוד אטיאס מיום 30.8.2004
למשיב וספה. מדי פעם מסתובב איתה. צבעה שחור.

הקטנוע נמצא ביום 12.9.2004 באזור תחנת הדלק של קיבוץ עינת. לא ארחיב בשאלת הקטנוע, לאור אישור ב"כ המשיב בעת הדיון, כי המשיב הוא הבעלים של הקטנוע.
איכון הטלפון הנייד של המשיב, ממקם את המשיב במקום בו ננטש הקטנוע לאחר האירוע.
לענין האקדח, האקדח אשר שימש את הירי (ב"כ המשיב מודה כי באקדח זה בוצע הירי), נמצא ביום 7.9.2004 במרחק מספר רחובות ממקום האירוע. בסמוך אליו נמצאה הקסדה. על הקסדה נמצאה ט.א. של המשיב; לא עולה מעדויות המשיב כי נגע בקסדה והדפה באמצעות ידו, כפי שבא כוחו טוען לפרוטוקול וחוזר על טענה זו מספר רב של פעמים. בעמ' 18 שו' 10-11 לפרוטוקול ובהמשך. וכן יש לציין, כי מציאת ט.א. ביום 8.9.2004 הקסדה הוצגה למשיב ביום 15.9.2004, כך שאין מקום לטענתו של ב"כ המשיב כלל ועיקר.

לפנינו פסיפס של ראיות נסיבתיות נטישת הקטנוע בסמוך לאירוע, היעדר גרסתו של המשיב (לאור הכחשתו הטוטלית כי הוא הבעלים של הקטנוע ובהמשך, שמירה על זכות השתיקה), לענין הימצאותו של הקטנוע במקום שנמצא, אין הסבר מניח את הדעת למעשה, אין כל הסבר לשיחת טלפון שבוצעה כ- 20 דקות לאחר האירוע, מאותו מקום שם נמצא הקטנוע, דהיינו בתחנת הדלק של קיבוץ עינת, וזאת כפי שעולה מאיכון שיחות הטלפון, גירסתו המופרכת לאליבי של המשיב, הימצאותה של ט.א. על הקסדה כאשר הקסדה עצמה נמצאה סמוך לזירת האירוע, ובסמיכות אליה נמצא הנשק.
אכן זכותו של המשיב לשמור על זכות השתיקה, אך קימים מצבים שבהם חוסר התשובה של המשיב, ליתן הסבר מניח את הדעת או הסבר כלשהו, נוכח קיומה של ראיה לחובתו, זועקת, או אז "השתיקה הרועמת".
לאור כל האמור לעיל, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה, אמנם נסיבתיות אשר כולן כפסיפס אחד, יש בהן כדי להוביל למסקנה האחת המתבקשת והיא הרשעתו של המשיב בירי שבוצע.

ולענין עילת המעצר, משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שקיימת גם עילת מעצר על פי דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה מסוכן לציבור.
על פי הוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, שוב אין רואים במעצרו של המשיב "אמצעי הרתעתי", אלא נושא הוא אופי מניעתי (פרשת קורמן: ..."על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. לפי תפיסה זו, אין הצדקה למעצר אלא אם ניתן להשיג תכלית המעצר או השחרור כרוך בסכנה לציבור..."

עולה מתוך ביצוע העבירה סיכון חיי אדם ולאו דווקא אדם ספציפי, אלא סיכון כל אדם, סיכון הציבור, אך כפסע היה בין הריגתה של הקטינה, הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בנשק חם וקר בידי בחורים צעירים, בעת האחרונה, כשאין ערך לחיי אדם, מפנה לבש"פ 8091/04 כבוד השופט טירקל, בעבירה של נשיאת נשק גם מקום שהחלופה מכובדת כשלעצמה, אין לקבלה בשל העבירות ומסוכנות העורר.

ראה בש"פ 922/01 כב' השופטת בייניש, בש"פ 6678/93 כב' השופט חשין, ראה בש"פ 9198/04 כב' השופט עדיאל. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אינו מחייב בכל מקרה ומקרה לבחון חלופת מעצר קונקרטית, אלא רק במקום שבית המשפט מגיע לכלל מסקנה, כי ניתן להשיג מטרות המעצר בחלופת מעצר, לפני בחינתה של חלופת המעצר הקונקרטית הראויה בנסיבות הענין.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בת"פ 40340/04, ולא מצאתי מקום, בשל המסוכנות הרבה הנשקפת ממשיב זה, לבחון חלופת מעצר כלל.


ניתנה היום ו' באדר א', תשס"ה (15 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.

נגה אהד
, שופטת









בש בית משפט מחוזי 93907/04 מדינת ישראל נ' אברהם אטיאס (פורסם ב-ֽ 15/02/2005)