פסקי דין על המערערת: הלסקו ישראל בע"מע"י ב"כ עו"ד ש' עדהמשיבים: עזבון המנוח אלי גל-און ואח'ע"י ב"כ עו"ד י' אפרתערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט י' לובצקי - אב בית הדין | פסקי דין על המשיבים: עזבון המנוח אלי גל-און ואח'ע"י ב"כ עו"ד י' אפרתערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט י' לובצקי - אב בית הדין

115/77     23/12/1994




דבע 3-163/נד הלסקו ישראל בע"מ נ' עזבון המנוח אלי גל-און ואח'




(פד"ע כח 66)

בבית-הדין הארצי לעבודה

דיון מס' נד/3-163
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד השופטת פורת

כבוד השופט נויגבורן

נציג עובדים : פרנקל
המערערת: הלסקו ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ש' עד
המשיבים: עזבון המנוח אלי גל-און ואח'
ע"י ב"כ עו"ד י' אפרת

ערעור על

פסק דין
של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט י' לובצקי - אב בית הדין, וה"ה עוזרי ופנחס - נציגי ציבור, תב"ע נג/216-3).
פסק דין
הנשיא גולדברג
:

1. לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות (דב"ע נד/145-9), על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שקבע כי הבורר, שהתמנה לדון במחלוקת שבין המערערת לבין עובדה לשעבר, אלי גל און ז"ל (להלן: העובד) "מוסמך לדון בעיקרה של התביעה שלפניו".

במהלך ההתדיינות ולאחר שניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, נפטר העובד, והעזבון בא תחתיו.
2. המחלוקת בין הצדדים נובעת מכך שבחוזה העבודה שבין המערערת והעובד מצוי סעיף בוררות גורף, המעביר לסמכות בורר את כל חילוקי הדעות העשויים להתגלע בין הצדדים, בקשר לחוזה העבודה.

בית הדין האזורי קבע כי הבורר ימשיך בדיון לפניו בעניינים שהם ברי בוררות בלבד, והוא יכריע, לאחר שישמע את טיעוני הצדדים "אלו מהעניינים שהונחו להכרעתו הם ברי בוררות".

הבקשה לבית הדין האזורי הוגשה לאחר שהבורר החליט, ביום 27.8.1993, והחלטה זו צורפה לבקשה הפותחת בהליך, כדלקמן:

"א. יש לו סמכות לדון כבורר בסכסוך.

ב. אינני מעכב את הליכי הבוררות והם ימשכו כסדרם".

בהחלטה, בה ניתנה רשות הערעור, נקבע, כי "לערעור תעמוד השאלה, האם כל הנושאים שנמסרו להחלטת בורר, על פי החלטת הבורר ופסק הדין של בית הדין האזורי הם ברי בוררות לאור הסכם הבוררות והוראות סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968".

3. לדיון בהליך זה שלפנינו קדמו מספר הליכים אותם הגישה המערערת לבית דין זה, במהלך הדיון בבית הדין האזורי. אחת הבקשות - עניינה צו זמני האוסר על הבורר להמשיך בדיון עד למתן

פסק דין
בערעור (דב"ע נד/128-9; דב"ע נד/148-9). צו כמבוקש ניתן.

4. סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע:

"אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול להיות נושא להסכם בין הצדדים".
כך למשל, לא תוכל בוררות להכריע בשאלה אם שררו בין השניים יחסי עובד-מעביד, מהטעם שמדובר בסטטוס (דב"ע לה/11-9 הסתדרות מכבי ישראל ואח' - בלכנר, פד"ע ח' 113.; עתירה לבג"צ נדחתה; בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לב (1) 214.

גם במקום בו עומדת זכות מכוח חוק מגן, לא תוכל זאת להיות נושא לבוררות.

"כלל יסודי נוסף בדיני הבוררות הוא, שאם חוק קובע הוראות מגינות על פלוני, שאין להתנות עליהן, הרי אין למסור לבוררות את השאלה, אם נתקיימו התנאים העובדתיים והמשפטיים שקיומם הוא תנאי להענקת הזכות על ידי החוק", (דב"ע לח/87-3 שבס - בנק הפועלים, פד"ע י 62, בעמ' 71 (להלן: עניין שבס); הובא בהסכמה בבג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (3) 820, בעמ' 823 (להלן: עניין דיין), בו נדחתה עתירה על פסק דינו של בית דין זה בדב"ע לט/68-3 דיין - קופת חולים הכללית (לא פורסם)).

כל זאת מהטעם הבא:

"יחסי עובד ומעביד מגלמים בתוכם מערכת זכויות המוקנות בחוקים שונים, זכויות שאין לוותר עליהן ואין להתנות עליהן, אם משום שהדבר נאמר בחוק במפורש, ואם משום שכך פירשו אותם בתי המשפט ובית הדין לעבודה, מטעמים שב'טובת הציבור'" (דב"ע לה/11-9, בעמ' 121).

לאור זאת נבחן את הנושאים שהועמדו לדיון ולהכרעה בפני
הבורר, ואת שאלת סמכותו לדון בהם.

5. האם נותקו יחסי עובד-מעביד כתוצאה מפיטורים או מהתפטרות.

א. טענת המערערת היא כי נושא זה אינו בר בוררות מאחר שהכרעה בו עשויה להוות הכרעה בתביעה לפיצויי פיטורים (שהיא זכות סטטוטורית, מכוח חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, בנוסף להכרעה בשאלת זכאות לדמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות).

המשיב טוען כי שאלת ניתוקם של יחסי עובד-מעביד היא שאלה חוזית מובהקת שלבורר סמכות לדון ולפסוק בה.

שני הצדדים נאחזים בפסיקתו של בית דין זה, ובתי המשפט, לחיזוק עמדותיהם;

ב. בא כוח המערערת שם יהבו בנפסק בעניין שבס:

"כלל יסודי נוסף בדיני הבוררות הוא, שאם חוק קובע הוראות מגינות על פלוני, שאין להתנות עליהן, הרי אין למסור לבוררות את השאלה, האם נתקיימו התנאים העובדתיים והמשפטיים שקיומם הוא תנאי להענקת הזכות על ידי החוק" (בעמ' 71).

ובהמשך:

"כאשר מעביד ועובד חלוקים ביניהם בשאלה, אם היחסים שביניהם הסתיימו ב'התפטרות מוסכמת' של העובד, או אם העובד 'פוטר' (או התפטר בנסיבות שלפי סעיף 11 לחוק רואים את ההתפטרות כפיטורים) אין נושא זה בר בוררות, שאם לא ייאמר כך - תיעשה הזכות לפיצויים סטטוטוריים פלסתר, הן מן הטעמים האמורים בסוף פסקת משנה (ד) לעיל, והן באשר דרכי הדיון בבוררות מתאימות יפה לפתרון סכסוכים חוזיים, אך לא להכרעה בעניין זכויות שמקנה החוק לעובד" (בעמ' 72).

ג. לעומתו, בא כוח המשיבה, מפנה לנפסק בעניין אחר (דב"ע מג/138-3 ישראלי - קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פד"ע טו 275. שם נאמר:

"שאלה של 'סטטוס' היא השאלה, אם יחסים בין שניים הם יחסי עובד-מעביד או יחסים במישור משפטי אחר. סיים היחסים היא פעולה 'חוזית' וכל המצדיק ראיית מהות היחסים, סיווג היחסים, מלבר (מחוץ) לבוררות, אינו תופס ואינו יכול לתפוס לשאלה, אם פלוני פוטר כדין מעבודתו" (בעמ' 278, 279).

גישה דומה ניתן למצוא בתב"ע (נצ') מט/322-3 אבו חנא - טופ טוריסט הוטלס בע"מ, פד"ע כג, כט.

ד. שני הצדדים מביאים מפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין דיין הנ"ל.

עד כאן עיקר טענות הצדדים.

ה. בית המשפט העליון, בדחותו עתירה נגד פסיקתו של בית דין זה, בפרשת דיין, אומר:

"מה הדין אם הסכסוך בין הצדדים אינו רק בדבר זכות הנובעת מהוראות מגן, אלא הוא אף סכסוך בדבר קיומו של תנאי מוקדם להבטחת אותה זכות, כגון עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד או פיטוריו של עובד או התפטרותו, כתנאים מוקדמים לזכותו של עובד לפיצויי פיטורין על פי חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963? האם ניתן למסור את ההכרעה בסכסוך זה לבורר? נראה לי כי התשובה על שאלה זו חייבת להימצא במטרה החקיקתית העומדת ביסוד הוראת המגן עצמה. אם מטרה זו תסוכל והוראות החוק ייעקפו אם הצדדים יורשו להסכים ביניהם - ועל כן גם למסור לבוררות - את דבר קיומם של אותם תנאים מוקדמים כי אז אין הסכסוך האמור יכול לשמש נושא להסכם, ואף לא לבוררות. לעומת זאת, אם ניתוח המטרה החקיקתית העומדת ביסוד הוראות המגן הקוגנטיות מלמד כי אין בהסכם בדבר קיומם של אותם תנאים מוקדמים כדי לסכל את המטרה האמורה, אין כל צידוק למנוע מהצדדים מלהסכים בעניין זה ואף הבוררות בו תתפוס. על כן נראה לי כי הטיעון של בא כוח העותרת, לפיו בכל מקרה הסכם בדבר קיומם של תנאים מוקדמים לגיבושן של זכויות קוגנטיות אינו תופס - על כן בוררות אף היא אינה אפשרית - הוא טיעון רחב מדי שאינו משקף את ההלכה כדין. אין טיעון זה מבחין בין אותם מצבים בהם הסכם בין הצדדים בדבר קיומו של התנאי המוקדם עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד הזכות הסטטוטורית המגינה, לבין אותם מצבים בהם הסכם כאמור אין בו כדי להכשיל את המגמה החקיקתית האמורה. נראה לי איפוא, כי העיקרון המשפטי אשר חייב להדריך אותנו הוא זה: מקום שחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים (ועל כן גם אינה בת בוררות), אף קיומו של תנאי מוקדם מהווה יסוד לקיומה של אותה זכות אינו יכול לשמש נושא להסכם (ועל כן אף לא לבוררות) בין הצדדים, אם הסכם כאמור עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה, או מגמה חקיקתית רלבנטית אחרת" (בעמ' 824).

ו. גם פרופ' ס' אוטולוגי, בספרה בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א), כותבת, בהסתמך על

פסק דין
שבס:

"לא רק קביעת הזכויות אינה ניתנת למסירה לבוררות, אלא גם ההכרעה אם נתקיימו התנאים העובדתיים והמשפטיים שקיומם הוא תנאי להענקת הזכות. לאכן לא ניתן למסור לבוררות, למשל, את השאלה, אם העובד פוטר או התפטר" (בסעיף 78).

ז. האמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 אינו מועיל לענייננו.

וזה לשונו של הסעיף:

"פשרה והוראת סילוק

29. פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להן תוקף אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהן במפורש שהן לגבי פיצויי פיטורין".

על ה"הכשר" שנותן סעיף זה בחוק ל"פשרה" נאמר:

"סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים מכשיר 'פשרה' ו'הודאת סילוק' בגין פיצויי פיטורים, אך ברור שבאותו סעיף מדובר ב'פשרה' וב'הודאת סילוק' לעניין פיצויי פיטורים במשמעות החוק, היינו בפיצויים עקב סיים יחסי עובד מעביד, בנסיבות המחייבות בתשלום פיצויים" (דב"ע לד/8-3 לוסטמן - פרל, פד"ע ה 184, בעמ' 193) (ההדגשה הוספה).

מאחר ובענייננו עצם הזכאות לפיצויי פיטורים שנויה במחלוקת, אין באמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים כדי להכשיר פנייה לבורר.

ח. פסיקה בשאלה אם פוטר המשיב או התפטר תכריע בשאלת זכאות העובד לפיצויי פיטורים, ובכך תסוכל המטרה החקיקתית של חוק פיצויי פיטורים, על פיה, למעט חריגים שנמנו בחוק, עובד המתפטר מעבודתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. בהליך זה שלפנינו לא טען העובד, ולו חילופית, כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצוי פיטורים.

ט. העולה מהאמור הוא כי אין הבורר מוסמך לדון בשאלה אם נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, כתוצאה מפיטורים או התפטרות, מאחר וההכרעה בשאלה זו תקבע, למעשה, או לפחות לכאורה, אם זכאי העובד לפיצויי פיטורים.

6. שכר עבודה (יוני 1993).

תביעה זאת היא בסמכות הבורר (בג"צ לילי דיין).

7. פדיון חופשה.

הזכות לפדיון חופשה מעוגנת בחוק מגן, הוא חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (סעיף 13); בסעיף 17 לאותו חוק נקבע כי דין פדיון חופשה "לכל דבר" כדין שכר עבודה.

מאחר ואין מניעה שבורר יפסוק בעניין זכאות לשכר עבודה, אין גם מניעה כי יפסוק בעניין התנאים המוקדמים זכאות לפדיון חופשה, קרי יברר אם ניצל המשיב את ימי החופשה שעמדו לזכותו ואם לאו - מהי יתרת הימים העומדת לזכותו.

הבורר מוסמך לפסוק רק בדבר ה"תנאים המוקדמים" לזכאות לפדיון חופשה, אך אינו מוסמך לפסוק לגבי עצם הזכאות, שהיא מתחום משפט העבודה המגן.

8. דמי הודעה מוקדמת לפיטורים.

מדובר, למעשה, בתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים. כל כולה של הזכות להודעה מוקדמת היא חוזית, או שהיא נובעת מהנוהג, ומשכך הדבר - היא ברת בוררות.

אלא מאי? הזכאות קמה רק במידה והעובד פוטר, כך שבענייננו, מקום שהשאלה אם נותקו יחסי עובד-מעביד אם לאו רלוונטית בעיקר לזכאות לפיצויי פיטורים, אין מנוס אלא לכרוך את שני הנושאים ומכאן כי הבורר שלא ידון בשאלות ניתוקם של יחסי עובד-מעביד, לא ידון גם בנושא הזכאות לתמורת הודעה מוקדמת לפיטורים.

9. דמי הסתגלות.

זכאות לדמי הסתגלות לא בא זכרה בהסכם שבין הצדדים. דבר זה נובע אף מכתב התביעה לבורר, בו מושתתת התביעה על "המקובל במשק בחברות דומות".

גם זכאות זאת, במידה והיא קיימת, תלויה בשאלה מי מהצדדים ניתק יחסי עובד-מעביד.

10. השלמת כל סכום שיש להפרישו לקופות הגמל.

נושא זה הוא בר בוררות, מאחר וכל כולו חוזי.

11. שלילת הזכאות לפיצויי פיטורים עקב מעשיו ומחדליו של המשיב.

א. גירסת המערערת היא כי אף אם פוטר המשיב, הרי שפוטר בנסיבות בהן יש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, כולם או חלקם, ועניין זה אינו עניין לבורר לענות בו.

דין הוא כי סמכות הבורר נקבעת על פי כתב התביעה, ולא על פי טענת ההגנה. בענייננו, משקבענו שאין מקום לדון בשאלת הזכאות לפיצויי הפיטורים,לרבות בעובדות המקנות אותה זכאות, לא יידון אף עניין זה בבוררות. זאת ועוד - ספק אם נושא זה הוא בכלל נושא לבוררות (ראה, לצורך היקש בלבד, בג"צ 623/87 שלפי - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב (3) 148. לעניין סמכות ועדה פריטטית לדון בשלילת פיצויים וכן ראה תב"ע (ב"ש) מז/469-3 זקות - פולגת בע"מ פד"ע כב, כה, כז.

12. פיצוי על פגיעה בשמו הטוב של המשיב ובמוניטין ממנו הוא נהנה.

תביעה זו היא תביעה חוזית מובהקת.

13. הכלל הוא, איפוא, שלא ניתן למסור לבוררות הכרעה בהוראה קוגנטית בחוק או במשפט (מעמד עובד; עצם קיומה או שלילתה של הזכות הקוגנטית; הכרעה עובדתית שיש לה נפקות לזכות סטטוטורית כגון התפטרות או פיטורים ונסיבות התפטרות), וכל זאת בנוסף להפעלת סמכות שהחוק העניק במפורש לבית הדין לעבודה (סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וסעיפים 17 א (א), 18, 20 (ד) לחוק הגנת השכר).

14. האם לאור כל האמור לעיל, יש לקיים את הדיון בבוררות בתביעת המשיב נגד המערערת, או שמא יש לקבוע כי מן הדין שכל התביעות תתבררנה בבית הדין?

הן בתי המשפט ובן בתי הדין לעבודה קבעו כי יש להרחיב את האפשרות לפתור סכסוכים בהליכי בוררות; מאידך - קיימת מדיניות שיפוטית שאין לפצל את הדיון בין הבורר לבין בית הדין, ובלשונה של פרופ' ס' אוטולנגי, בספרה הנ"ל: "השיקולים הנגדיים שעומדים בפני
בית משפט הם חוסר הנוחיות של הצדדים בפיצול הדיון, לעומת עקרון כיבוד הסכמים" (בסעיף 137).

המדיניות הראויה והרצויה היא "לשאוף לרכז כל התביעות הנובעות מעילה אחת למהלך דיוני אחד, ולמנוע ריבוי התדיינויות סביב אותה עילה" (ע"א 532/86 המועצה לייצור ושווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252, בעמ' 258).

דברים אלה שנאמרו בהקשר של בקשה לעיכוב דיון, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, יפים גם לענייננו, מקום בו מדובר בבקשה לצו נגד בורר שלא לדון בעניינים שאינם ברי בוררות.

15. בהחלטה שנתנה את רשות הערעור, הוגבל נושא הערעור (ראה פיסקה 1 לעיל), אך הצדדים הרחיבו את היריעה אף מעבר לכך, והתייחסו לגופו של עניין, קרי האם יש ליתן את הצו המבוקש שיורה לבורר לחדול מקיום הבוררות (סעיף 4 לעיקרי טיעון המערערת; סע' 8, 9, 10 לעיקרי הטיעון של המשיבה).

לאור זאת נחליט אף במחלוקת לגופה.

16. השאלה היא מהו העניין העיקרי ומהו הטפל.

עיון במכלול הנושאים מביא למסקנה כי העיקר, לענייננו, הוא השאלה מי גרם לניתוקם של יחסי עובד-מעביד. הכרעה בשאלה זו תביא למסקנה אם זכאי המשיב לפיצויי פיטורים (כפוף להוראת סעיף 17 לחוק פיצוי פיטורים), ובאותה מסגרת תוכל גם להתברר השאלה אם יש לשוללם; לשאלה מי ניתק יחסי עובד-מעביד השפעה ישירה על הזכאות לתמורת הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות, והשפעה עקיפה לשאלת זכאותו של המשיב לפיצוי על פגיעה בשמו הטוב של המשיב (וזאת מבלי להתייחס לשאלה אם סוגיה זאת נמנית על הנושאים שנמסרו לבוררות).

זאת ועוד - הזכאות לשכר עבודה, פדיון חופשה והפרשות לקופת גמל היא משנית, לאור הסכומים הנתבעים בגינם (למעלה ממליון ושלוש מאות אלף ₪ (קרן) הנתבעים בנושאים שאינם ברי בוררות לעומת כמאתיים וחמישים אלף ₪ בנושאים האחרים).

17. למעלה מהצריך לעניינננו נציין כי בהליך זה אין מתעוררת השאלה האם חקיקתו של סעיף 79 ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (שהוסף לחוק האמור בתיקון מס' 15), תיקון שהוחל גם על בתי הדין לעבודה, משנה מהדין, שעה שהצדדים מחליטים בכתלי בית משפט או בית דין לעבודה להעביר עניין לבוררות.

18. מהאמור עולה כי דינו של הערעור להתקבל, ועל הבורר לחדול מהבוררות שבין הצדדים.

למותר לציין כי הבאים בנעליו של העובד רשאים להגיש תביעה לבית הדין בכל דבר ועניין הנוגע לתקופת העסקתו ולהפסקתה.

19. השופט נויגבורן
:

אני מסכים, וברצוני להוסיף לעניין סמכותו של בורר להזקק לתביעה שעניינה זכאות לפיצויי פיטורים:

א. איני חושב כי הוראות סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 באות דווקא להקל בעניין הפשרה אלא, להיפך, מטרתו לקבוע תנאים מגבילים להכרה בפשרה או בוויתור / הודאת סילוק לעניין פיצויי פיטורים.

ב. בתי הדין לעבודה הכירו בכך שגם בקשר לזכויות אחרות הניתנות לעובד מכוח חוקי מגן, כגון שעות נוספות או חופשה וכדומה, ניתן בוודאי להתפשר לגביהן גם לפני הדיון המשפטי. באם ברור הוא כי העובד היה מודע לזכויותיו ולעובדה כי לכל צד טענות שונות לגבי הזכויות המגיעות לעובד, וכי הוא הסכים, בפשרה, לקבל פחות ממה שהוא דורש. בנסיבות המפורטות לעיל גם מעניקים בתי הדין לעבודה תוקף לכתבי וויתור וסילוק, לא רק לגבי פיצויי פיטורים אלא גם לגבי זכויות אחרות המוגנות על ידי חוק.

ג. בנסיבות שצויינו בפיסקה הקודמת, על אף שבתי הדין נותנים תוקף לפשרה וכתבי וויתור שנעשו מתוך הכרה בזכויות מצד העובד, בכל זאת, הלכה פסוקה היא כי אין אותן זכויות יכולות להיות נושא לבוררות. מדובר לגבי זכויות כגון גמול שעות נוספות, פדיון חופשה וכדומה. נראה לי איפוא כי לגבי פיצויי פיטורים, מקום שהמחוק החמיר עם הדרישות לעניין פשרה, כאשר קבע תנאים מגבילים, כגון הדרישה כי הפשרה או הוויתור יהיו בכתב ויוזכר בו במפורש עניין פיצויי פיטורים, כל שכן שהעניין איננו יכול להיות נושא לבוררות, ואין לפרש הוראות סעיף 29 לחוק כמכשיר פנייה לבוררות בנסיבות אלה.

20. אחד מחברי המותב, שדעתו דעת מיעוט, סבור כי אין מקום להורות על הפסקת הבוררות, ואלה נימוקיו:

א. על פי אמת המבחן הנילמדת מפרשת דיין אין להעביר נושא לבוררות, מקום שבחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים - "ואף קיומו של תנאי מוקדם המהווה יסוד לקיומה של אותה זכות, אינו יכול לשמש נושא להסכם (ועל כן לא לבוררות) בין הצדדים אם ההסכם האמור עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה, או מגמה חקיקתית רלוונטית אחרת".
ב. הבה ניבחן - לאור ההנחיה בפרשת דיין - האם על פי מגמת חוק פיצוי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: החוק), ניתן להסכים - ועל כן להעביר לבוררות - את שאלת הזכאות לפיצויי פיטורים, ואת גובהם של פיצויי הפיטורים.

ג. אקדים ואציין כי אין במקרה דנן פלוגתא בדבר קיום יחסי עובד ומעביד בין המנוח אלי גל און ז"ל (להלן: המנוח) לבין המערערים ולפיכך שאלת הזכאות לפיצויי פיטורים אינה כורכת עימה הכרעה בשאלת מעמדו של המנוח. אלא נטושה המחלוקת בשאלת סיום חוזה העבודה וזכאות המנוח לפיצויי פיטורים, בנסיבות סיומם.

ד. עוד אציין, בטרם אבחן את מגמת החוק, כי תמימית דעים אני עם בעלי דעת הרוב, כי סמכות הבורר ניבחנת על פי טענות התובע בכתב תביעתו, להבדיל מטענות ההגנה, וכי לאור כתב התביעה בלבד, יש לבחון אם קמה סמכות הבורר להיזקק לסכסוך שהובא להכרעתו.

ה. מהי אפוא המגמה העולה מתוך חוק פיצויי פיטורים, הוא החוק המקיים לעובד את הזכות לפיצויי פיטורים, בהקשר לנושא העומד לדיון.

ניתן לחשוף מגמה זו, ללא קושי מתוך סעיף 29 לחוק, כפי שיבואר להלן.

ו. סעיף 29 לחוק הנ"ל (פיסקה 5 ז' לעיל), מעניק לגיטימציה לפשרה בעניין פיצויי פיטורים, כנילמד מפורשות מהוראתו כי על הפשרה להיות בכתב, תוך אמירה מפורשת כי היא מתייחסת לפיצויי פיטורים, משמע כי בנסיבות האמורות - הפשרה חוקית ומותרת.

דרישות הסעיף הנדון נועדו, ככל המסתבר, ליצירת הוכחה מוצקה, וכן למניעת ערבוב תחומים או טשטוש גבולות בין פיצויי פיטורים שניתן להתנות עליהם, לבין תשלומים אחרי להם זכאי העובד שיכול ויהיו תשלומים הנובעים מזכויות מגן, עליהן אין להתנות ואין להתפשר.

ז. הנה כי כן מגמת החוק שמצאה לה ביטוי בסעיף 29 הנ"ל היא בעליל, להכיר בהסכם פשרה בעניין פיצויי פיטורים, וממילא הסכמה בנושא זה, וכן העברתו לבוררות - אין בהן כדי לעקוף אכיפת זכות מגן קוגנטית - ואין הן נוגדות מגמה חקיקתית.

ח. אחזור ואציין, פעם נוספת, שאין הפלוגתא בדבר פיצויי פיטורים, נעוצה במחלוקת בדבר מעמד המנוח בשירות המערערת, אלא עניינה בנסיבות שבהן בא לקיצו חוזה העבודה, נשוא הבוררות הנדונה.

ט. אם אלה הם פני הדברים, כי אז מוסמך הבורר להכריע בשאלת הזכאות לפיצויי פיטורים, ובגובה סכומם; אף מוסמך הבורר לדון בזכאות לתמורת ההודעה המוקדמת לפיטורים, בתובענה לדמי ההסתגלות, ובחובה להפרש דמי גמולים לקופת גמל. כל אלה הן זכויות חוזיות מובהקות, שאינן נובעות מחוקי מגן, אף לא משאלת המעמד.

י. אם נכונה דעתנו כי אז סכומי התביעות שהן בנות בוררות כמפורט לעיל, מהווים את מרבית סכום התביעה שהועברה להכרעת הבורר. אי לזאת אין מקום, לדעתי, להורות על הפסקת הבוררות, ויש להותיר על כנו את פסק דינו של בית הדין האזורי שסרב ליתן צו להפסקתה.
21. התוצאה היא שהערעור מתקבל, ברוב דעות.

המשיב ישלם למערערת הוצאותיה, בשתי הערכאות, בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום, כ' בטבת תשנ"ה (23.12.1994).









דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-163/נד הלסקו ישראל בע"מ נ' עזבון המנוח אלי גל-און ואח', [ פד"ע: כח 66 ] (פורסם ב-ֽ 23/12/1994)