פסקי דין על המערערים: 1. גדעון בלוך 2. אריק רוטשטיין 3. אברהם כוכבא 4. יגאל אלון 5. אפרים בר 6. חיים וקרט 7. "בטוחה"... | פסקי דין על המשיבה: "בטוחה" ניירות ערך והשקעות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ח' ברנזוןערעור ברשות על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה ( השופטת א' קציר - אב בית הדין

44/61     14/06/1995




דבע 3-150/נה גדעון בלוך,אריק רוטשטיין,אברהם כוכבא ואח' נ' "בטוחה" ניירות ערך והשקעות בע"מ




(פד"ע כח 486)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נה/3-150
השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד סגן נשיא ס' אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציג עובדים : פרנקל
נציג מעבידים : כהן
המערערים: 1. גדעון בלוך

2. אריק רוטשטיין

3. אברהם כוכבא
4. יגאל אלון
5. אפרים בר
6. חיים וקרט
7. "בטוחה" ניירות ערך והשקעות

ע"י ב"כ עו"ד י' פלק
המשיבה: "בטוחה" ניירות ערך והשקעות בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד ח' ברנזון
ערעור ברשות על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה ( השופטת א' קציר - אב בית הדין, מר סירוטה - נציג ציבור, תב"ע נד 755-3).

פסק דין
הנשיא גולדברג
:

1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נה/78-9) על החלטתו של בית הדין האזורי שעניינה: הגבלת שאלות שניתן להציגן לעד מפאת החיסיון עורך דין לקוח.

הדיון בערעור התקיים על פי טיעונים בכתב.

2. בית הדין האזורי סירב לאפשר לבא כוח המערערים לחקור בחקירה ראשית את מר יאיר נצר, מי שהיה המשנה למנכ"ל המשיבה (להלן: החברה) ושהובא כעד מטעם המערערים, על הנאמר בישיבות הנהלת החברה, בהן השתתפו עורכי הדין שלה (המשיבה, "בטוחה בע"מ" היא חברת בת של כלל בע"מ, ובישיבה נכחו עורכי דין של כלל ועורך דין חיצוני של "בטוחה").

על פי טענת בא כוח המערערים, בישיבות הללו תכננו כיצד לגרום למערער 1 "ללכת", בלי לשלם לו פיצויים.

לאחר שהעד יאיר נצר פירט את שמות הנוכחים בישיבת ההנהלה, התנגד בא כוח החברה שהעד ייחקר על ישיבות בהן השתתפו עורכי הדין הפנימיים והחיצוניים של החברה, זאת מטעמי חיסיון של דברים שנאמרו בהתייעצויות שבין הלקוח לעורכי דינו.

3. בא כוח המערערים טוען כי החיסיון אינו סותם את פיו של הלקוח, אלא רק את פיו של עורך הדין. הוא מסתמך על ספרו של פרופ' א' הרנון, דיני ראיות (1985, חלק שני), שאינו מזכיר את האפשרות שגם ללקוח עצמו הזכות להנות מהחסיון, ומסביר זאת בכך שהן בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, והן בסעיף 48 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, מחיל המחוקק את החיסיון אך ורק על עורך הדין (ועובדו), ואינו מזכיר את הלקוח עצמו.

לעומתו טוען בא כוח החברה כי החיסיון אינו חל על עורך הדין בלבד אלא גם על גורמים אחרים שאינם בגדר "עורך הדין", כאשר העדתם של גורמים אלה עלולה לחשוף את התקשורת שעבדה בין עורך הדין ללקוחו - במסגרת השירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח. ממשיך בא כוח החברה וטוען כי גם הלקוח עצמו זכאי ליהנות מהחיסיון. בטיעונו זה הסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 44/61 רובינשטיין ואח'
נ' מפעלי טקסטיל נצרת בע"מ, פ"ד טו (2) 1599, בעמ' 1601. שם מצוטט המלומד wigmore בכתבו שזכות החיסיון היא זכותו של הלקוח והיא באה להגן עליו מפני גילוי על ידי עורך דינו או על ידיו הוא עצמו; כן הפנה בא כוח החברה לת"פ (ת"א) 949/68 מדינת ישראל נ' ראובן, פס"מ ע"א 69, 70.

על פסקי דין אלה מבוססת עמדתו של י' קדמי בספרו, על הראיות (תשנ"א, חלק שני), בעמ' 512.

4. שאלה נוספת בה נחלקו הצדדים היתה: האם העד הינו "הלקוח" של עורך הדין.

כאמור בסעיף 48 (א) לפקודת הראיות, רק הלקוח יכול לוותר על החיסיון.

העד, מר יאיר נצר, היה עובד בכיר בחברה (משנה למנכ"ל), אך לא שימש כאורגן שלה.

בא כוח המערערים טען כי נצר הינו "הלקוח (כחבר הנהלת בטוחה), או שהוא אדם אחר שהיה נוכח בישיבות".

בא כוח החברה טען כי: "נצר, המשנה למנכ"ל, היה אורגן וחלק מן המשיבה, בשר מבשרה. לפיכך, הוא גם עובד של בטוחה וחב לה חובת נאמנות וסודיות. אין כל בסיס לטענה כי בהיוועצויות בין המשיבה לבין עורכי דינה, שנערכו בנוכחות נצר, הסמנכ"ל, היה משום ויתור של המבקשת, הלקוח, על חיסיון עורך דין לקוח".

עד כאן עיקרי העובדות וטענות הצדדים.

5. אין אנו רואים צורך להיכנס לשאלה האם מנוע מי שכיהן כחבר ההנהלה מלהעיד על האמור בישיבותיה מאחר והוא חב לה חובת נאמנות וסודיות; נושא זה אינו מענייננו, ואם סבורה החברה שאותו עד הפר, או יפר, חובת נאמנות וסודיות - רשאית היא לנסות לתובעו בהליך אחר שבינה לבינו.

6. ממסכת העובדות עולה כי מדובר בישיבת הנהלת בה השתתפו עורכי דין: חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים. ותפקידם של אלה, לטענת בא כוח המערערים היה להתייחס לשאלות משפטיות, אם תתעוררנה כאלו (פיסקה 3 לסיכומיו).

אכן, כפי שציין בא כוח המערערים בסיכומיו בכתב, מקובל כי עורכי דין ישתתפו בישיבות "על מנת שאם תתעורר בעיה משפטית ניתן יהיה לשמוע עמדתם 'על אתר'", ופעולת ייעוץ זו נמנית על פעילותו המקצועית של עורך הדין (השווה: סעיף 20 (4) לחוק לשכת עורכי הדין).

7. סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 שכותרתו: ראיות, קובע:

"בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות אלא בדיון על פי סעיפים 24 (ב) ו-26 (ב)".

על אף האמור בסעיף זה, קשור בית הדין בעקרונות שבדיני הראיות (דב"ע מג/121-3 תכשיטי אבדור בע"מ - כספי , פד"ע טו 212.

בית הדי לעבודה נוהג, ככל בית משפט אחר, לעניין ראיות חסויות לגבי עדות עורך דין (סעיף 48 לפקודת הראיות) ולחיסיון הנובע מסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין (דב"ע לא/8-0 פרלה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 93, בעמ' 99-98; דב"ע מו/29-4 פרושן - מועצת פועלי חיפה ובתי הזיקוק בע"מ, פד"ע יז 463, בעמ' 467).

יצויין כי אף כי האמור בדב"ע לא/8-0 הנ"ל מתייחס לביטוח לאומי, הרי שפסקי הדין שבאו בעקבותיו החילו את אותה הלכה אף במשפט הפרטי.

8. האמור בישיבות הנהלה של החברה כשלעצמו אינו חסוי. החסוי, במידה וקיים חיסיון (ועל כך בהמשך), מתייחס אך ורק לאותם דברים בהם "צצו" שאלות משפטיות במהלך הדיון ועורכי הדין התייחסו אליהן.

9. חיסיון שבין עורך דין ללקוחו מטרתו לאפשר לאדם להיוועץ בעורך דין ללא חשש שתוכן השיחה עימו יתגלה.

החיסיון מעוגן בסעיף 48 (א) לפקודת הראיות:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון...".

וכן בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע הוראת איסור מיוחדת:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין, ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם" (ראה: ב"ש (י-ם) 227/83 מירון ואח'
נ' מדינת ישראל, פס"מ תשמ"ה (א) 62, בעמ' 70.
נביא כאן מדבריו של י' קדמי בספרו, על ראיות: הפן האזרחי, קובץ הרצאות (תשמ"ט - 1989) (בעמ' 121):

"1. ועל מנת להשלים את התמונה, לא למיותר יהיה להזכיר, כי בהתאם להוראות הסעיף 48 לפק' הראיות (נ"ח) החיסיון חל: גם לגבי 'דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין... אדם... מטעם הלקוח'; וגם 'כלפי' עובד של עורך הדין. במצב דברים זה, אין לחייב את שלוחו של הלקוח לגלות 'דברים ומסמכים' שהחליף בשם הלקוח עם עורך דינו של האחרון, שדין השלוח לעניין זה כדין שולחו; ואילו דינו של עובדו של עוה"ד לעניין זה כדין עורך הדין עצמו" (ההדגשות במקור).

בענייננו, ניתן לראות בעד נצר - "אדם מטעם הלקוח".

10. מן האמור עולה כי יש לקבל את הערעור כך שניתן לשאול את העד יאיר נצר כל שאלה המתייחסת למי כינס את הישיבה, היכן נתכנסה, והדברים שנאמרו בה, למעט אותן סוגיות משפטיות שהועלו על ידי משתתפי הישיבה ואשר אליהן התבקשו להתייחס, או שהתייחסו מיוזמתם, הפרקליטים אשר נכחו בדיון.

11. המשיבה תישא בהוצאות הערעור בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום, ט"ז בסיוון תשנ"ה (14.6.1995).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-150/נה גדעון בלוך,אריק רוטשטיין,אברהם כוכבא ואח' נ' "בטוחה" ניירות ערך והשקעות בע"מ, [ פד"ע: כח 486 ] (פורסם ב-ֽ 14/06/1995)