פסקי דין על יואב הס | פסקי דין על תנועת "יש גבול" | פסקי דין על ראש עירית ר"ג | פסקי דין על צבי בר | פסקי דין על עירית רמת גן | פסקי דין על סגן הרמטכ"ל | פסקי דין על האלוף דן חלוץ |

1058/05 עתמ     17/03/2005




עתמ 1058/05 יואב הס,תנועת "יש גבול" נ' ראש עירית ר"ג, צבי בר,עירית רמת גן,סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 001058/05
בפני
:
כב' השופט אברהם טל


17/03/2005


בעניין:
1. יואב הס

2. תנועת "יש גבול"





העותרים

נ ג ד


1. ראש עירית ר"ג
, צבי בר

2. עירית רמת גן

3. סגן הרמטכ"ל
, האלוף דן חלוץ





המשיבים


פסק - דין

העותרים, פעיל בעותרת 2 ובתחום זכויות האדם ותנועה פוליטית חוץ פרלמנטרית שפועלת להפסקת שליטת ישראל באזורים מעבר ל"קו הירוק" מבקשים לבטל את החלטת המשיב 1 (להלן: המשיב) שלא לפרסם על גבי לוחות המודעות בתחום שיפוטה של המשיבה 2 את המודעה שצורפה כנספח ב' לעתירה (ראה ההחלטה שצורפה כנספח ב' לעתירה).

העובדות
1. בתקופה הרלוונטית להגשת העתירה שימש המשיב 3 כסגן רמטכ"ל לאחר שקודם לכן שימש כמפקד חיל האויר. בין הגשת העתירה לבין מתן פסה"ד מונה המשיב 3 לכהונת הרמטכ"ל אך טרם נכנס לתפקידו.

2. ביום 22/7/02, עת כיהן המשיב 3 כמפקד חיל האויר, חוסל סאלח שחאדה, מחבל פלסטיני באמצעות פצצה שהוטלה ממטוס חיל האוויר וכתוצאה מפגיעת הפצצה נהרגו 16 בני אדם ונפצעו כ-150.

3. ביום 23/8/02 פורסם ראיון עם משיב 3 באשר לפעולה מיום 22/7/02 שבו אמר למראיין כי הוא "ישן טוב בלילה" חרף תוצאות הפעולה כי ביצועה היה מושלם. בתשובה לשאלה שנשאלה בסוף הראיון "טייס מטיל פצצה ובלי להתכוון לכך הורג ילדים האם לא לגיטימי לשאול את הטייס מה הוא מרגיש עקב כך וגו'" ענה המשיב 3 "לא, זאת לא שאלה לגיטימית והיא גם לא נשאלת. אבל אם בכל זאת מאד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון כתוצאה משחרור הפצצה, כעבור שניה זה עובר וזה הכל, זה מה שאני מרגיש" (ראה הכתבה, כולל הראיון, שצורפה כנספח ד' לעתירה).

4. העותרים ואחרים עתרו לבג"צ בבקשה להורות לרשות המוסמכת לפתוח בחקירה פלילית כנגד המשיב 3 (בג"צ 8794/03 הס ואח' נ' הפצ"ר ואח' שטרם הוכרע) ובבקשה לבטל את מנויו של המשיב 3 כסגן רמטכ"ל בבג"צ 5757/04 שנדחה לאחר שנתקבלה תגובתו של משיב 3 לדבריו בראיון (ראה פסה"ד שצורף כנספח 1 לתגובת המשיבים 1 ו-2).

5. על רקע הרג האזרחים בפעולה, ובעקבות דברי המשיב 3 בראיון, ביקשו העותרים לפרסם מודעה שיוצאת כנגד מנויו של משיב 3 לסגן רמטכ"ל, היא המודעה נשוא העתירה.

6. ביום 27/12/04 ביקש העותר מהמשיבה 2 להתיר לו לפרסם את המודעה בשטחה. האחראית על השילוט בעיריה הודיעה לו שבקשתו תידחה אך ביקשה ממנו להמתין לתשובה רשמית.

7. ביום 29/12/04 ביקש ב"כ העותרים מיועמ"ש המשיבה 2 לבחון בקשת העותר לפי אמות המידה הראויות כפי שנקבעו בפסיקה וביום 30/12/04 הודיע לו יועמ"ש המשיבה 2 בשם המשיב 1 שבקשת העותרים נדחתה ונאסר עליו לפרסם את המודעה בתחומי שטח השיפוט של רמת גן מאחר והפרסום מהווה עבירה על הוראות דין אחר ופוגעת בתקנת וברגשות הצבור (ראה נספחים ה' ו' לעתירה).

טענות העותרים
1. סעיף 16 (ב) לחוק העזר שמתיר למשיב 1 לסרב לתת התר לפרסם מודעה מטעמים שקשורים בתוכנה הותקן תוך חריגה מסמכות שכן דבר החקיקה הראשית שמכוחו הותקן (סעיפים 246 ו-250 לפקודת העיריות) לא מסמיך את הרשות המקומית לפגוע בחופש הבטוי ע"י פסילת מודעות בשל תוכנן, קל וחומר מטעמים שבתקנת או ברגשות הצבור.

2. במקרה זה אין חוק שמסמיך מפורשות רשות מקומית להגביל פרסום מודעות מטעמים שמקורם בתקנת הצבור או בפגיעה ברגשותיו. ההסמכה להתקין חוקי עזר כדי שיסדירו תליית מודעות בעיר נועדה לאפשר לרשות המקומית לשמור על סדר, נקיון, חזות העיר ולמנוע מפגעים תברואיים או בטיחותיים ולא מאפשרת לה לפסול מודעות בגלל תוכנן ובשל טעמים ערכיים של תקנת הצבור או פגיעה ברגשותיו.


3. העובדה שמרבית הרשויות המקומיות אליהן פנו העותרים נעתרו לבקשותיהם לפרסם המודעה מלמדת על הקושי בהסמכת הרשות המקומית לקבוע את תוכן המודעות שכן הגישה הערכית השונה של כל רשות מקומית יוצרת חוסר שוויון ושרירותיות שמחזקת הדעת שנושאים אלה יש להסדיר במישור הארצי.

4. המשיב התעלם מזכות העותרים לחופש בטוי וממעמדה העליון של זכות זו שנתפסה כזכות יסוד עילאית שמגינה גם על בטויים מרגיזים, מקוממים וקיצוניים וכאשר מדובר בבטוי פוליטי שנוגע למחלוקת מהותית שעומדת על הפרק יש להגביל את חופש הבטוי במקרים נדירים בחומרתם, אם בכלל.

5. החלטת המשיבים שלא לפרסם את המודעה פוגעת בחופש היצירה והאומנות ובזכות הפרט להגשמה עצמית.

6. פרסום המודעה לא מפר את כללי "איסור הפרסום" שבסעיף 71 לחוק ביהמ"ש שחלים על הליכים פליליים ולא על הליכים שתלויים בעניינו של המשיב 3 בפני
בג"צ.

7. המודעה איננה פוגעת בצה"ל ולא מתמקדת בצה"ל אלא בהתאמת המשיב 3 לכהן בתפקידו ולכן אין בה, כפי שאין בביקורת על צה"ל בכלל, משום פגיעה ב"תקנת הציבור".

8. הגישה לפיה יש פסול בהתייחסות למתרחש בצה"ל במסגרת השיח הצבורי מקוממת ולא יעלה על הדעת לחסום ביקורת על המתרחש בצה"ל או על קציניו באמצעות מושג עמום של "תקנת הציבור".



9. אין בקריאה להפסקת כהונתו של משיב 3 כדי לזעזע את החברה הישראלית. המודעה לא קוראת לפגוע במשיב 3 אלא רק להעבירו מתפקידו וגם סימן האיקס על תמונתו לא קורא לפגיעה בו.
האיור של שורת פצצות בחלק העליון של המודעה נועד לקשר בין משיב להתבטאויותיו בזכות ההפצצה מהאויר שהיתה בפעולה ביום 22/7/02.

10. המשיב הפעיל שיקול דעתו לפי סעיף 16(ב) לחוק העזר בחוסר סבירות קיצוני תוך הבאת שיקולים זרים ואי הפעלת איזון נכון בין חופש הבטוי לאינטרסים אחרים.

תגובת המשיבים 1 ו-2 (להלן - המשיבים)
1. ראש העיר רשאי לשקול נושא תקנת הציבור ורגשותיו שכן עקרון החוקיות ופגיעה בתקנת הציבור וברגשותיו הם אוניברסליים ומנשמת אפה של מערכת המשפט.

2. פרסום המודעה מהווה עבירה של פרסום אסור לפי סעיף 71 לחוק בתי המשפט, על סעיף 288 לחוק העונשין שכן היא מגיעה להכפשה והסתה פרועה ועל חוק איסור לשון הרע שכן הפרסום עלול לפגוע במועמדותו של משיב 3 לרמטכ"ל.

3. המודעה מפרה זכויות מוגנות בחקיקה לרבות הזכות להגנה על כבודו של משיב 3 שקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

4. המשיב 3 אינו אדם פרטי ואינו איש פוליטי אלא אורגן של הצבא שמשרת את הצבור ופגיעה בו כפי שפוגעת המודעה בפומבי היא גם פגיעה חמורה ולא מידתית בתפקידו ובצה"ל שהיא פגיעה בתקנת הצבור וברשותיו.
5. עניינה של המודעה אינה ויכוח צבורי ענייני אלא הסתה תוך שמוש בסמלים קיצוניים של איקס על פני המשיב 3 שעלול ליצור אסוציאציה של טרוריסט שחוסל או מיועד לחיסול, הבטוי "להטיס את חלוץ הבית" ואיזכור "הועד הצבורי נגד ענויים בישראל".

6. המודעה פוגעת ביותר מוודאות קרובה בתקנת הצבור וברגשותיו ומפרה את המידתיות הראויה ויש להעדיף את מניעת הפגיעה בתקנת הצבור וברגשותיו.

7. לא נפל פגם בהפעלת שיקול דעתו של המשיב, שדעתו היא הקובעת בכל הקשור לפרסום מודעות, ולכן ביהמ"ש לא יתערב בהחלטתו ולא ישים עצמו במקום המשיב.
משיב 3 ביקש באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב למחוק את העתירה נגדו ולא הגיב לעתירה גם לאחר שתשומת ליבו הופנתה לתגובתם של המשיבים, ככל שהיא מתייחסת אליו.
העותרים הסכימו למחוק את העתירה נגד משיב 3 ואני מוחק אותה.

דיון
1. בפתח הדיון מן הראוי לתאר במילים, עד כמה שניתן, את המודעה נשוא העתירה.
מדובר במודעה שהרקע לה הוא צהוב, בקצה העליון שלה מצוירות פצצות, מתחתן ועד למחצית המודעה מופיעה תמונתו של משיב 3 ועליו איקס בצבע אדום. מתחת לתמונה מופיעות המילים:
להטיס את חלוץ הביתה ולהשיב את מוסר הלחימה בצה"ל.
בצד ימין של המודעה מופיע באלכסון ציור של מטוס שחלקו (הכנף השמאלית) מכסה את פניו של המשיב 3 ובחלקו הקדמי (שחלק ממנו מכסה גם הוא את פניו של משיב 3) מצוירים מבנים הרוסים.
בתחתית המודעה מופיעות בחלק השמאלי באלכסון המילים:
יש גבול
הועד הצבורי נגד עינויים בישראל.

2. המשיב סומך התנגדותו לתלות את המודעה על לוחות מודעות בתחומי השיפוט של משיבה 2 על סעיפים 9 (11) (12) ו-16 (ב) לחוק עזר לרמת גן (שילוט ופרסום) התשנ"ב 1992 שזו לשונם:
"9. (א) לא יינתן רשיון לשלט אם נתקיים בו אחד מאלה:
11) השלט עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו;
12) יש בפרסומו משום עבירה על הוראות חוק עזר זה או דין אחר.
16. (א) מבקש היתר כאמור בסעיף 15, יגיש בקשה על כך לראש העיריה, במועד הנקוב בתוספת שלישית.
(ב) ראש העיריה רשאי -
1) לכלול תנאים בהיתר כאמור בעת נתינתו, להוסיף עליהם או לשנותם;
2) לסרב לתת היתר וכן לבטל היתר שניתן, ובלבד שלא ינהג כאמור אלא אם כן פרסום המודעה מהווה עבירה על הוראות חוק עזר זה או דין אחר או אם לדעתו המודעה פוגעת בתקנת הציבור;
3) לקבוע את סדרי פרסום המודעות ומועדו."

חוק העזר הנ"ל הותקן מכוח סעיפים 246 ו-250 לפקודת העיריות שזו לשונם:
246 - מודעות:
העיריה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים או תאסור הצגתם.


250. מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה בצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בבצועם או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה.

3. אינני מקבל טענת המשיבים שהמודעה מהווה עבירה על הוראות סעיף 71(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד 1984 שזו לשונו:

"לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי (ההדגשה שלי - א.ט) התלוי ועומד בבית משפט במטרה להשפיע על מהלך המשפט או על תוצאותיו, וראיה מראש את ההשפעה האמורה כאפשרות קרובה לוודאי כמוה כמטרה להשפיע, והכל אם יש בפרסום כדי להשפיע כאמור".

מלשון הסעיף עולה שהוא חל על הליכים פליליים שתלויים ועומדים בביהמ"ש. באשר למשיב 3 לא תלוי ועומד הליך פלילי בביהמ"ש אלא תלויה ועומדת עתירה לבג"צ (8794/03) שמתבקש להורות לרשות המוסמכת לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיב 3 בעקבות תוצאות הפעולה, וזאת לאחר שהעתירה בבג"צ 5757/04 שעניינה בטול מנויו של משיב 3 כסגן רמטכ"ל נדחתה (ראה נספח 1 לתגובה).

4. אינני מקבל טענות המשיבים לפיה המודעה מהווה עבירה פלילית של העלבת עובד צבור בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין תשל"ז 1977 ועבירה על חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965 שכן זכרן של טענות אלה לא בא בהחלטת המשיב שלא לפרסם את המודעה, כפי שהודיע עליה היועמ"ש לעירית רמת גן
לב"כ העותר, עו"ד ארנון, ביום 30/12/04 (ראה נספח א' לעתירה).

5. אינני מקבל טענות המשיב בענין זה גם לגופן שכן דרישה להדיח את המשיב 3 מתפקידו ולהשיב את מוסר הלחימה בצה"ל בשל התנהגותו שלדעת הדורשים (העותרים - א.ט.) מצדיקה זאת, איננה עלבון שכן כל עובד, לרבות עובד ציבור, צפוי להיות נדרש לעזוב את תפקידו אם לדעת הדורש התנהגותו מצדיקה זאת.
בבג"צ 6262/01 אינדור נ' ראש עירית ירושלים ואח' תק-על 2003 (1) 1077 אמרה כב' השופטת דורנר כי נוכח מעמד הבכורה של חופש הבטוי יש לפרש את חוק העזר שמסמיך ראש עיר לסרב לפרסם מודעה שיש בה עבירה, אשר מגביל את חופש הבטוי, באופן מצמצם במגמה לתת לחופש הבטוי קיום מירבי ולא לסייגה מעבר למה שמתחייב במפורש מהחוק.
גם המודעה נשוא עתירה זו, כמו המודעה נשוא בג"צ 6226/01 הנ"ל לא מתיימרת להציג עובדות אלא מביעה דעה פוליטית ואין בה כדי לבסס את התשתית המשפטית והעובדתית שדרושה להוכחת עבירה על חוק איסור לשון הרע או חוק אחר.
לא למותר לציין בענין זה שמשיב 3 הודיע ביום 15/2/05 לביהמ"ש באמצעות פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) שאין הוא מביע עמדה בכל הנוגע להחלטה ולעתירה, אמנם מבלי שהוא מסכים לתוכן המודעה ומבלי שהוא מוותר על כל זכות ו/או טענה שעומדות לו לפי כל דין, למרות שהעותרים והמשיבים סבורים שהוא עלול להפגע מתוצאות העתירה אם תתקבל.

6. אף אני, כמו ביהמ"ש בעת"מ 1282/02 (ת"א) הס נ' ראש עירית ת"א תק-מח 2002 (2) 65535, מוכן לצאת מהנחה שהוראות חוק העזר עליהן סומך המשיב החלטתו נשוא העתירה הותקנו בגדר הסמכות שמוקנית לו בסעיפים 246 ו-250 לפקודת העיריות ואבחן אם הפעיל את שקול דעתו כדין.

7. באשר למטרת חוק עזר שמסדיר פרסום מודעות בתחום שיפוטה של רשות מקומית אמר כב' השופט ברק, כתוארו אז, בע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עירית נצרת עילית ואח' פד"י מ"ז(5) 189, 201 כי:
"התכלית הספציפית העומדת ביסוד הסמכות להסדיר את המודעות על לוחות המודעות היא לקיים משטר של פיקוח שיאפשר רכוז של המודעות במקומות מיוחדים תוך קביעת אמות מידה בדבר צורה וזמן".
בסעיף 12 לפסה"ד אמר כב' השופט ברק, כתוארו אז, שבצד התכלית הספציפית שמיוחדת לכל דבר חקיקה עומדת התכלית הכללית שמבטאת את עקרונות היסוד של השיטה וכשאלה מתנגשים זה בזה תיקבע התכלית הכללית לפי האיזון הראוי ביניהם.
באשר לחשיבות העקרון של חופש הבטוי אמר כב' השופט ברק בסעיף 13 לפסה"ד את הדברים הבאים, שעומדים בתוקפם ביתר שאת גם היום וגם לענין המודעה נשוא העתירה שבפני
.
"13. חופש הביטוי הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. מקורו הוא הלכתי. הוא אחת מאותן "זכויות יסוד 'שאינן כתובות על ספר', אלא הן נובעות במישרין מאפיה של מדינה כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש" (השופט לנדוי בבג"צ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי ואח' [10], בעמ' 2415). מאז בג"צ 73/53, 87 חברת "קול העם" ואח' נ' שר הפנים (להלן - פרשת "קול העם" [11], חופש הביטוי הוא חלק בלתי נפרד מהאתוס המשפטי שלנו. דומה כי ניתן לדבר על "מסורת חופש הביטוי" במשפט הישראלי (השווה: h. kalven, a worthy tradition frredom of speech in america (new york, 1988)). כיום ניתן להסיק את חופש הביטוי בהגנה הניתנת לכבוד האדם וחירותו בחוק יסוד: כבוד ניתן להסיק את חופש הביטוי בהגנה הניתנת לכבוד האדם וחירותו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אכן, חופש הביטוי "עומד על בסיס אידיאולוגי רחב, אשר במרכזו ההכרה בערכו של האדם, בכבודו, בחופש הניתן לו לפתח אישיותו וברצון לקיים צורת משטר דמוקרטית" (בג"צ 153/83 לוי ואח' נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל [12], בעמ' 398). ביסוד חופש הביטוי עומד הצורך להביא להגשמתו העצמית של האדם".

8. באשר לחוקיותו של חוק עזר שהקנה למועצת עירית באר שבע סמכות להסדיר הצגת מודעות ושלטים על חזית בית מגורים ולהתנות הצגתם בקבלת רשיון מראש העיר אמר כב' השופט זמיר בבג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע פד"י נ"ג (3) 289 בסעיף 9 לפסה"ד כדלקמן:
"9. הפקודה מקנה סמכות למועצת עירייה לחוקק חוק עזר שיסדיר את ההצגה של מודעות ושלטים, ובכלל זה על חזית של בית מגורים, ויתנה את ההצגה של מודעה או שלט בקבלת רישיון מאת ראש העירייה. ראו סעיפים 246, 249(13א), 250, ו-251 לפקודה, לעיל, פיסקה 3. אכן, חוק עזר כזה יגביל את חופש הביטוי, לרבות חופש הביטוי הפוליטי. אך הסמכות להגביל חופש זה, באמצעות חוק עזר, עולה בבירור, אפשר אפילו לומר בהכרח, מתוך הפקודה. כאשר, לדוגמה, סעיף 246 לפקודה קובע כי העירייה "תפקח על הצגת מודעות... או תאסור הצגתם", ברור שיש בסעיף זה סמכות להגביל את חופש הביטוי.
זאת ועוד: מבחינה עקרונית ניתן להגביל את חופש הביטוי, כמו כל זוכת יסוד אחרת, אם הדבר נדרש לתכלית ראויה ובמידה הנדרשת. אכן, ההגבלה של חופש הביטוי באמצעות חוק עזר הקובע כללים המסדירים הצגה של שלטים ומודעות ברחובות העיר, נדרשת לתכלית ראויה. התכלית כפולה: לשמור על המראה של רחובות העיר, ובדרך זאת על חזות העיר, וכן על בטיחות התושבים, שלא ייפגעו משילוט שאנו יציב.


עם זאת, ההגבלה של חופש הביטוי, גם כאשר היא מוצדקת מבחינת התכלית, חייבת לאזן כראוי בין חופש הביטוי לבין ערכים ואינטרסים אחרים הדורשים הגבלה של חופש הביטוי. כידוע, הנוסחה המקובלת לצורך איזון כזה היא נוסחת הוודאות הקרובה. לפי נוסחה זאת, אין להגביל את חופש הביטוי אלא אם קיימת ודאות קרובה של פגיעה ממשית בערך או באינטרס מוגן, כגון שלום הציבור או ביטחון המדינה. מכאן השאלה אם חוק העזר מקיים את האיזון הראוי. זאת ועוד: האיזון הראוי מחייב, גם כאשר עצם ההגבלה של חופש הביטוי מוצדקת, שההגבלה לא תחרוג מן המידה הנדרשת".

לדברי כב' השופט זמיר בעמ' 303 למעלה חופש הבטוי הפוליטי ראוי להגנה מירבית משום שנודעת לו חשיבות רבה מבחינה חברתית כיסוד של המשטר הדמוקרטי ומשום שהוא חשוף יותר מכל צורת בטוי אחרת להתנכלות מצד השלטון ולכן מן הראוי לתת לחוק העזר פרוש מצמצם שימתן את הפגיעה בחופש הצבור (ראה גם פסק דינה של כב' השופטת דורנר בבג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות בע"מ נ' רשות השידור פד"י מ"ח(2) 1, 10, 13 ודברי כב' השופט ברק, כתוארו אז, בבג"צ 953/89 אינדור נ' ראש עירית ירושלים פד"י מ"ה (4) 683, 689).
באשר להפעלת שיקול דעתה של מועצת עיריה, ובהתאמה גם שיקול דעתו של ראש עיר, כאשר מדובר בחוק עזר שמסמיך לפגוע בחופש הבטוי אמרה כב' השופטת דורנר בבג"צ 6226/01 אינדור נ' ראש עירית ירושלים ואח' תק-על 2003 (1) 1077 את הדברים דלקמן:
"לנוכח משקלו הסגולי הכבד של חופש הביטוי נקבעה בפסיקה, בדרך-כלל, נוסחת איזון מחמירה, שלפיה אין מגבילים את חופש הביטוי, אלא כאשר הפגיעה הצפויה לאינטרס המתנגש בחופש הביטוי היא קשה וממשית, והסתברותה היא ברמה של קרוב לוודאי ("ודאות קרובה").
מבין סוגי הביטויים השונים, ההגנה הניתנת לחופש הביטוי הפוליטי - שהוא תנאי הכרחי לקיומו של הליך דמוקרטי - היא רחבה במיוחד.
כאמור, חוק-העזר מתיר לראש העירייה לסרב לבקשה למתן היתר, אם במודעה יש משום פגיעה מפורשת ברגשות הציבור. אלא, שפגיעה ברגשות השוללת חופש ביטוי פוליטי חייבת להות קשה וכבדה במיוחד, ולהעלות בעליל על רמת הסיבולת של החברה בישראל. כידוע, השיח הפוליטי בישראל מאופיין בהתבאויות קשות ואף מעליבות, ורמת הסיבולת המקובלת בחברה היא גבוהה".

באותו מקרה אמרה כב' השופטת דורנר בסיפא פסק דינה כי "אכן לשונה של המודעה המתוקנת גסה ומעליבה אלא, שכידוע, חופש הבטוי חל גם על בטויים פוגעים ומרגיזים ואף שקריים".
לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה שהובאה לעיל יש לבחון את המודעה נשוא העתירה שבפני
.

9. עיון בדברים שכתובים במודעה נשוא העתירה, אשר צוטטו בפתח הדיון מעלה שהם מבטאים אמנם בצורה בוטה את דעתם של העותרים כי יש להדיח את המשיב 3 מתפקידו ובכך להשיב לצה"ל את מוסר הלחימה, שנפגע לדעתם בפעולה שנעשתה ע"י מטוסי חיל האוויר כאשר המשיב 3 שימש כמפקד החיל.
השימוש במילים "להטיס את חלוץ (שם משפחתו של משיב 3 - א.ט) הביתה" לא פוגע פגיעה קשה ורצינית בתקנת הצבור וברגשותיו במידת הוודאות הקרובה שמצדיקה את החלטת המשיב 1 שלא לפרסם את המודעה שכן הן קשורות לתפקידו של המשיב 3 בזמן ביצוע הפעולה שעומדת ברקע של פרסום המודעה.



גם המילים "הועד הצבורי נגד ענויים בישראל" שמופיעות מתחת לשם העותרת בחלק השמאלי התחתון של המודעה לא פוגעות בתקנת הצבור וברגשותיו שכן עפ"י הסברו של ב"כ העותרים מדובר בגוף צבורי, שיחד עם העותרים עומד מאחורי פרסום המודעה גם אם אינו נמנה על העותרים שבפני
.

10. שונה המצב לכאורה, בכל הקשור לסימן האיקס המופיע על פניו של משיב 3 ועל החלק העליון של המטוס שמופיע לימינו, באשר לטענת המשיב הוא מצביע על דעתם של העותרים שיש לחסל את המשיב 3, כפי שמחסלים מחבלים פלסטינים וכפי שחוסל המחבל סאלח שחאדה בפעולה שעומדת ברקע של פרסום המודעה.
אמנם יש בסימן האיקס שמופיע על פניהם של מחבלים שחוסלו או על פניהם של מחבלים שיש כוונה לחסלם, כשהוא בא בהקשר של הפעולה שעומדת ברקע פרסום המודעה, כדי לעורר חשש לפגיעה בתקנת הצבור וברגשותיו אך כאשר הקורא והמתבונן הסביר במודעה קורא את שכתוב, אמנם בלשון בוטה, בצד תמונתו של המשיב 3 הוא יבין נכוחה שאין מדובר בכוונת חיסול אלא ברצונם של העותרים לגרום להדחתו של משיב 3 מתפקידו.

11. מן הראוי היה שהעותרים היו משתמשים בסימון אחר, אם בכלל, על פניו של המשיב 3 על מנת לבטא בציור את רצונם להדיחו מתפקידו כך שיהלום את הדברים הכתובים, וזאת מבלי שהדבר יפגע בחופש היצירה והאומנות ובזכות הפרט להגשמה אישית כטענת העותרים בסעיף 34 לעתירה, שכן מדובר במודעה שמוצגת בראש חוצות ולא ביצירת אומנות שמוצגת במוזיאון, בגלריה או ברשות הפרט.





12. עם זאת מאחר וחופש הבטוי נועד להגן על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות שמושמעות על רקע ארועים מסעירים ובסגנון בוטה וצורם, כדברי כב' השופט מצא בבג"צ 2888/97 נוביק נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו פד"י נ"א(5) 193, 201 ומאחר ורף הסבולת שמצדיק הגבלת חופש הבטוי בגלל פגיעה ברגשות הוא גבוה למדי ורק מצבי פגיעה חריגים יצדיקו הגבלת חופש הבטוי, כמאמרה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 316/03 בכרי ואח' נ' המועצה לבקורת סרטים ומחזות בע"מ פד"י נ"ח (1) 249, אין סימן האיקס שמופיע על פניו של משיב 3 במודעה כדי להצדיק את החלטת המשיב שלא לפרסם אותה.
לאור האמור לעיל אין גם בשילוב של הכתוב והמצויר על גבי המודעה כדי להצדיק את אי פרסומה בשל החשש לפגיעה בשלום הצבור וברגשותיו.

13. אין המקרה שבפני
דומה למקרה נשוא פסה"ד בבש"א 4053/05 ואח' מרזל נ' פלונית, לא פורסם, שהוצג בפני
ע"י ב"כ המשיבים בו דחה ביהמ"ש (כב' השופט ענבר) ערר על התניית שחרורו של העורר בכך שלא ישתתף במשמרת מחאה מול ביתו של הרב הראשי לצה"ל במסגרת מחאה כנגד תוכנית ההתנתקות.
הכתוב בסעיף 16 לפסה"ד מסביר את השוני בין שני המקרים שמביא גם לשוני בתוצאות:
"16. אכן, מול זכותו של עובד הציבור לפרטיות ולהגנה על בית מגוריו ניצבת זכותם של מקיימי משמרת המחאה לחופש הביטוי, אך נראה כי קיום משמרת מחאה ליד ביתו דווקא של עובד הציבור ראוי, אם בכלל, להגנה מצומצמת. כך הם פני הדברים, למצער, כאשר קיימת חלופה אפקטיבית המאפשרת את קיום המחאה מול מוסדות הציבור. אמנם הדעת נותנת שגם במקרה של קיום פעולת המחאה מול מעונו של עובד הציבור מעוניינים המוחים להעביר לו את המסר, אולם הצבתה של המשמרת מול מעונו הפרטי דווקא - בשעה שניתן היה להציבה מול מוסדות הציבור, שלא לדבר על מקום עבודתו - מלמדת לכאורה, כי אחת מתכליותיה הנוספות של משמרת המחאה הנה להטריד את עובד הציבור ואת משפחתו, להפריע לשלוותם בביתם הפרטי ובסביבת מגוריהם וכך ליצור על עובד הציבור לחץ שאינו לגיטימי. בפן אחרון זה של הביטוי אין כדי לקדם את האינטרסים הגלומים בעקרון חופש הביטוי (למהותם של אינטרסים אלה ראו: בג"צ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא (3) 255)".

14. לאור האמור לעיל, אני מקבל את העתירה.
בשל האמור בסעיף 11 לפסק הדין אין צו להוצאות.
אני מוחק את העתירה נגד משיב 3 ללא צו להוצאות.

ניתן היום ו' באדר ב, תשס"ה (17 במרץ 2005).

_________________
אברהם טל
, שופט










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1058/05 יואב הס,תנועת "יש גבול" נ' ראש עירית ר"ג, צבי בר,עירית רמת גן,סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ (פורסם ב-ֽ 17/03/2005)