פסקי דין על דוד מנע | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על עירית ירושלים

3838/05 א     22/08/2006




א 3838/05 דוד מנע, עו"ד נ' עירית ירושלים




1
בתי המשפט

א 003838/05
בבית המשפט השלום בירושלים
א 009257/04
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא
לפני:
דוד מנע
, עו"ד

בעניין:
התובע
נגד
עירית ירושלים
הנתבע
עו"ד בלאושטיין עודד
ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

התביעות

1. התובע, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה בת.א. 3838/05 שבה הוא דורש מהנתבעת, עירית ירושלים
(להלן: "העירייה"), לפצותו בסכום של 108,339 ₪ בגין הפרת הסכם ורשלנות. לטענתו, העיריה הפרה הסכם עמו בכך שלא דאגה לאכוף על לקוח של התובע, ששמו נעמאן סלאמה סאלם קוואסמי (להלן: "הלקוח") חוזה בין הלקוח לבין העיריה, שנועד בין היתר להבטחת תשלום שכר טרחת עורך דין שהגיע לתובע מהלקוח.

2. בת.א. 9257/04, הגיש התובע תביעה בעילה דומה ע"ס 75,146 ₪, שבה גם טען כי העיריה מנסה לעשות "עושר ולא במשפט".

ההסדר הדיוני

3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 16.2.06, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יבוטל פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות התובע לקדם משפט קודם, וכי התביעות יוכרעו על סמך המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט על סמך סיכומים שיוגשו לתיק בית המשפט. עוד סוכם שבית המשפט יתחשב בעת פסיקת הוצאות המשפט בהוצאות הדיון מיום 4.1.06 שאליו התובע לא התייצב ובהוצאות הדיון בבקשה לרשות להתגונן.
4. פסק-דין זה ניתן לאחר הגשת סיכומי הצדדים.

הרקע העובדתי

5. בין הנתבעת ובין הלקוח נחתם בעבר הסכם, להפקעת כ- 8,200 מ"ר ממקרקעין השייכים לכאורה ללקוח. באותו הזמן לא היה הלקוח מיוצג על ידי התובע.

6. מדובר בקרקע מושע בשטח כולל של 21,426 מ"ר שהופקעה לצורכי סלילת כביש 1 צפון. בתמורה שילמה הנתבעת ללקוח כפיצוי, סך של 625,000 $ עבור הקרקע וסך של 40,000 $ עבור השתתפות בהוצאות משפטיות.

7. לימים במסגרת התדיינות משפטית בין בעלי הקרקע בת.א. 2116/00 בבית המשפט המחוזי בירושלים, התבהר לנתבעת כי, בהסכם דלעיל הוצג בפני
ה על ידי הלקוח מצג שווא לגבי הקרקע בבעלותו. הנתבעת ביטלה את ההסכם וביקשה להקטין את הפיצוי שקיבל בגין ההפקעה. אף הוגשה תביעה משפטית בנושא בת.א. 2263/00 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

8. באותו שלב, קיבל התובע על עצמו את ייצוגו של הלקוח.

9. אז, הגיעו העיריה והלקוח, בהיותו מיוצג על ידי התובע, להסכם הקרוי "הסדר" (נספח 1 לכתב התביעה - להלן "ההסדר") לפיו סכום הפיצויים שישולם ללקוח יופחת ב- 52.8% בהתאם לשטח האמיתי המופקע שהיה בבעלותו, קרי סכום הפיצויים הומר מ- 625,000 $ ל- 330,335 $ וסכום ההשתתפות בשכר טרחת עו"ד
יועמד על סך של 21,141 $ + מע"מ במקום 40,000 $ סה"כ: 355,070 $.

10. מאחר ועד לאותו שלב שילמה העירייה ללקוח סכום של 406,250$ על חשבון פיצויים וסך של 40,000$ על חשבון כיסוי הוצאות בגין שכר טרחה, היה על הלקוח להחזיר לעירייה סכום של 75,915 $ בגין עודף פיצויים וסכום נוסף של 15,265 $ כולל מע"מ בגין הוצאות משפטיות, סה"כ 91,180 $.

11. התובע ביקש כי יירשם בהסדר שהושג עם הלקוח כי הלקוח יחזיר לעירייה סכום גבוה יותר, 106,250$, במקום סכום עודף הפיצויים, 75,915 $, כדי לכסות את יתרת שכ"ט עו"ד
שהגיע לו לטענתו על פי סיכום בינו לבין הלקוח. על כן נרשם בסעיף 10 ב' להסדר כי הלקוח יחזיר 106,250 $, במקום 75,915 $.

12. לאור זאת, סוכם במכתב לוואי של ב"כ העירייה לתובע (נספח 2 לכתב התביעה, להלן: "מכתב ההתחייבות") כי אם וכאשר יחזיר הלקוח את הסכום של 40,000 $ ששולמו בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד
וכן את הסכום של 106,250 $, תעביר העירייה לתובע סכום של 30,335$ בגין העודף של סכום הפצויים שהגיע ללקוח ושהוא התחייב לשלם לתובע, וסכום נוסף של 21,141$ + מע"מ בגין החלק שהגיע ללקוח מהעירייה בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד
(52.8% מ- 40,000 $). כל זאת מותנה בתשלום מלוא הסכומים האמורים לעירייה. בהתאם לכך, נקבע בסעיף 5 למכתב ההתחייבות:
"בכל מקרה, אין לראות במכתב זה משום התחייבות בפני
עצמה של מרשתי לשלם סכום כלשהו לידיכם במנותק מההסדר הרצ"ב וכי כל התחייבותה של מרשתי עפ"י מכתב זה לרבות התחייבותה לשלם את ההוצאות המשפטיות שלכם כאמור בסע' 2 לעיל הולכת בכפיפה אחת עם חתימת ההסדר ע"י מרשך, אישור ההסדר ותוכן מכתב זה ע"י מועצת עיריית ירושלים, והחזרת מרשך סכום של 106,250$ כמתחייב עפ"י סע' 10 (ב') להסדר והחזרת ההוצאות המשפטיות עפ"י "ההסכם המתבטל" בסך 40,000 $ כאמור בסע' 10 (ה')"

בסעיף 10 (ה') להסדר, סוכם שהלקוח יקבל אורכה של 240 יום להחזרת הסכום של 40,000$ בתנאי שיפקיד במשרדי העירייה ערבות בנקאית בסכום האמור.

13. אולם הלקוח לא פעל בהתאם להסדר:
א. בניגוד לאמור בסעיף 10ב. להסדר במקום להחזיר את הסך של 106,250$ הוא החזיר לעירייה רק את הסכום של 75,915$ כעודף פיצויים.
ב. בניגוד לאמור בסעיף 10 ה. להסדר הוא לא הפקיד כלל את הערבות הבנקאית או חלק ממנה ובמקום זאת החזיר סך של 15,265$ כעודף השתתפות בשכר טרחה.

14. ההסדר הוגש על ידי ב"כ העירייה למתן תוקף של

פסק דין
בת.א. 2263/00 ביום 30/07/01 קרי, 4 ימים לאחר ביצוע התשלומים הנ"ל על ידי הלקוח לעירייה.

טענות התובע

15. במכתב ההתחייבות, התחייבה העיריה להעביר אליו סך של 30,335$, זאת כנגד התחייבות הלקוח לפי סעיף 10 ב' להסדר להחזיר את הסך של 106,250$.

16. בסעיף 5 למכתב ההתחייבות, נקבע כי במידה והלקוח לא יעמוד בהתחייבויותיו, "תהיה מרשתי (העיריה - ההערה שלי - ש.פ.) זכאית לנקוט בכך הליך משפטי שיעמוד לרשותה בעניין, לרבות לנקוט בהליכים הקבועים בסעיף (10ג') להסדר." באותו סעיף בהסדר, נאמר כי העיריה תהיה רשאית "...לנקוט בכל ההליכים הדרושים לגבות את אותו סכום ו/או לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לגביו לרבות לממש את העיקולים שנתקבלו ע"י התובעת (העיריה - ההערה שלי - ש.פ.) בתיק זה ובת.א. 2116/00 בבית המשפט המחוזי בירושלים ו/או להודיע על ביטול הסדר זה..."

17. לטענת התובע, העיריה הסכימה להפרות ההסדר על ידי הלקוח , ולא עמדה על כך הלקוח יקיים את התחייבויותיו על פי ההסדר במלואן. העיריה הסתפקה בקבלת סכום מופחת (המכסה את נזקיה) ולא את הסכום הנוסף שהיה מיועד לתובע. היא גם לא עמדה על קבלת הערבות הבנקאית שהלקוח היה אמור להפקיד. יתרה מכך, במקום לנקוט בהליכי גבייה כנגד הלקוח, לממש עיקולים ו/או להודיע על ביטול ההסדר, בחרה העיריה שלא לנקוט בפעולות גבייה, ואף הגישה את ההסדר לבית המשפט כדי שיקבל תוקף של פסק-דין.

18. בכך, טוען התובע, העיריה מנעה קיום תנאי מתלה בחוזה מותנה, ולפיכך, לפי סעיף 28 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, מנועה העיריה להסתמך על אי קיומו של התנאי.

19. עוד טוען התובע כי העיריה נהגה בחוסר תום לב בכך שעשתה "יד אחת" עם הלקוח לקבל ממנו סכום נמוך יותר מהסכום הנקוב בהסדר ובכך מנעה מהתובע לקבל את הכספים המגיעים לו על פי ההסדר ממכתב ההתחייבות.

20. לבסוף, טוען התובע כי העיריה עשתה עושר ולא במשפט בניגוד לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט -1979 (להלן: חוק עשיית עושר).

21. אין בסיכומים התייחסות לטענת הרשלנות שהועלתה בסעיף 9 לכתב התביעה בת.א. 3838/05, ולפיכך, יש לראות בתובע כמי שזנח את הטענה.

טענות הנתבעת

22. העיריה מתנגדת להעלות טענות בדבר אי נקיטת הליכים משפטיים על ידי העיריה כנגד הלקוח, משום שמדובר בטענה שלא הועלתה בכתבי התביעה ולכן מהווה שינוי חזית. לגופו של העניין, לא ננקטו פעולות על ידי העיריה לגבות שכר הטרחה המגיע לתובע מהלקוח, משום שהלקוח התכחש לחוב שכר הטרחה, ובקש להתדיין עם התובע על כך. מכל מקום,לא היתה כל חובה על העיריה לנקוט כנגד הלקוח בהליכי גבייה.

23. עוד טוענת העיריה כי התובע בעצמו יכול היה לנקוט בהליכים כנגד הלקוח לקבלת שכר טרחה המגיע לו, ואף הגיש תביעה משפטית כזאת במסגרת ת.א. 9257/04.

24. לא היתה כל התעשרות שלא כדין מצד העיריה, אשר קבלה בחזרה מהלקוח את הכספים שגזל ממנה במסגרת הסכם ההפקעה הראשון, ולא יותר.

דיון והכרעה

25. הטענות הנוגעות לאי נקיטת הליכים על ידי העיריה כנגד הלקוח על מנת לגבות ממנו את מלוא הכספים המגיעים ממנו על פי ההסדר, או על העדר שימוש העיריה בזכותה לבטל את ההסדר, אכן מהוות שינוי חזית. טענות לא הוזכרו בכתבי התביעה.

26. לגופו של עניין, בהנחה שמדובר בחוזה מותנה, העיריה לא "מנעה את קיום התנאי" ביחס לתשלום שהלקוח היה צריך לשלם. הברירה לשלם היתה בידי הלקוח, והוא בחר שלא לקיים את ההסדר במלואו.

27. בהנחה שהעיריה "מנעה את הקיום התנאי" בכך שלא נקטה כנגד הלקוח בהליכי גבייה, אין לתובע טענה כלפי העיריה ולו מן הטעם שחל במקרה זה סעיף 28 (ג) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, הקובע,

"(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות."

במקרה הנדון, לא היתה כל חובה על העיריה על פי ההסדר או על פי מכתב ההתחייבות לנקוט בהליכים כנגד הלקוח למקרה שלא יקיים את ההסדר. העיריה, בתור נושה, היתה "בן חורין" לנקוט בהליכים לגביית החוב. כמו-כן, אין כל ראייה לכך שהעיריה מנע את קיום התנאי בזדון או ברשלנות.

28. התובע לא טען כי פעולות גבייה מטעם העיריה היו מביאות לידי גביית הכספים שנוספים שהלקוח היה חייב על פי ההסדר. לא פורט מה הנכסים של הלקוח שנתפסו במסגרת העיקולים שהוטלו בהליכים המשפטים כנגדו (אם בכלל). אין כל ראיה שהעיקולים אכן בוטלו עם מתן פסק-הדין שנתן תוקף להסדר. חזקה על התובע כי יכול היה לנקוט אותן פעולות גבייה כנגד הלקוח לקבלת שכר הטרחה שמגיע לו במסגרת התביעה שהגיש כנגד הלקוח. לכן, לא הוכיח התובע כל נזק כתוצאה מאי נקיטת פעולות על ידי העיריה כנגד הלקוח.

29. באשר לטענת חוסר תום לב, אין כל ראיה או אפילו אינדקציה שהעיריה שיתפה פעולה עם הלקוח בהחלטתו שלא לשלם את את הסכומים שהיו אמורים לעבור לתובע. העיריה הבהירה היטב במסגרת כתב ההתחייבות כי המחויבות שלה כלפי התובע הינה בכפוף למילוי כל תנאי ההסדר על ידי הלקוח. לכן, שני הצדדים היו מודעים לאפשרות שהלקוח לא יקיים את ההסדר במלואו, ובמקרה כזה, משוחררת העיריה מהתחייבותה כלפי התובע להעביר אליו כספים.

30. באשר לטענת ההתעשרות שלא כדין, אין מחלוקת כי העיריה קבלה מהלקוח רק אותם כספים המגיעים לה כהחזר עקב הקטנת היקף הפקעת המקרקעין. לכן, לא היתה כל זכייה "שלא כדין" מצד העיריה.
התובע טוען בסיכומיו כי העיריה קיבלה את "זכייתה" מהתובע על חשבונו, ולכן מתקיים היסוד השני בסעיף 1 לחוק עשיית עושר, "הדורש קיום קשר של זיכוי בין הזוכה לבין המזכה, התובע את ההשבה." (ע"א 3997/91 שילר נ. מנס פ"ד נ"ז (4) 645).
אין בטענה זו כדי להצביע על קיום התנאי הראשון שבסעיף, קיומה של התעשרות שלא כדין, שאינה קיימת כאן. מעבר לכך, אין בסיס לטענה שהזכייה באה לעיריה מהתובע. הזכייה באה מזכותה של העיריה לקבל בחזרה מהלקוח את הכספים שקיבל ממנה שלא כדין במסגרת הליכי ההפקעה הראשוניים.

סוף דבר

31. אני דוחה את התביעות.

32. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד
בסך 7,500 ₪ + מע"מ.

33. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום כ"ח באב, תשס"ו (22 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 3838/05 דוד מנע, עו"ד נ' עירית ירושלים (פורסם ב-ֽ 22/08/2006)