פסקי דין על i.s.e יעוץ והכוונה בע"מ | פסקי דין על המועצה להשכלה גבוהה | פסקי דין על שרת החינוך | פסקי דין על הגב' לימור לבנת |
1069/03 עתמ 22/09/2003
עתמ 1069/03 i.s.e יעוץ והכוונה בע"מ נ' המועצה להשכלה גבוהה,שרת החינוך, הגב' לימור לבנת
1
בתי המשפט
עת"מ 1069/03
בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
22/09/2003
כבוד השופט יהונתן עדיאל
בפני
:
i.s.e יעוץ והכוונה בע"מ
בעניין:
העותרת
בליזובסקי ונחליאלי
ע"י ב"כ עוה"ד
- נ ג ד -
1. המועצה להשכלה גבוהה
2. שרת החינוך
, הגב' לימור לבנת
בתפקידה כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה
ע"י ב"כ עו"ד עינב גיא
המשיבים
מפרקליטות מחוז ירושלים
החלטה
1. 1. עתירה למתן צו המורה על ביטול החלטות המועצה להשכלה גבוהה
(להלן: המל"ג או המועצה), שלא להחיל על תכנית הלימודים של שלוחת champlain college בישראל המופעלת על-ידי העותרת, את הוראות הנוהל המיוחד שפורסם על-ידי המל"ג לגבי פעילותם של מוסדות שרישיונם פג/ בוטל/ בקשתם לרישיון/ חידוש רישיון/ נדחתה/ נמשכה/ לא הוגשה (להלן: הנוהל המיוחד), וזאת עד ליום 31.12.2004.
החלת הנוהל נועדה, לטענת העותרת, לאפשר לכל תלמידי השלוחה לסיים את לימודיהם בה.
2. 2. champlain college הנו מוסד להשלכה גבוהה אשר מוסדותיו ממוקמים בברלינגטון, וורמונט בארה"ב, שביקש לפתוח שלוחת לימודים בישראל באמצעות העותרת (להלן - השלוחה או המוסד).
3. 3. על-פי סעיף 25ג לחוק המועצה להשכלה גבוהה
, התשי"ח-1958, (להלן: החוק), המל"ג רשאית לתת רישיונות למוסדות המעניקים או מבטיחים להעניק תואר אקדמי או מקיימים לימודים המקנים בסיומם תואר או נקודות זכות לקראת תואר.
על-פי סעיף 25ד לחוק, המועצה תיתן רישיון כאמור בסעיף 25ג למוסד בישראל שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל בארץ אחרת אם התקיימו בו, להנחת דעתה של המל"ג, התנאים המנויים בסעיף 25ד(ב) לחוק.
על-פי סעיף 25ט לחוק, רשאית המועצה "ליתן רישיון זמני למוסד בישראל, לתקופה שתקבע ושלא תעלה על ארבע שנים, אף אם אינו מקיים תנאי מהתנאים המפורטים בסעיף 25ד, ורשאית היא להתנותו בתנאים כאמור בסעיף 25ח".
4. 4. ביום 30.10.00 הגישה העותרת בקשה למתן רישיון להפעיל מספר תוכניות לימוד לתארים אקדמאים של champlain college.
ביום 2.1.2001 החליטה המל"ג להעניק לעותרת רשיון זמני ומותנה לקיום תכניות לימוד לתארים אקדמאים בשבעה מקצועות בתל-אביב. תוקף הרישיונות הזמניים והמותנים שניתנו היה עד ליום 2.1.2003. ביום 30.10.01 נכנסו לתוקף הרישיונות הזמניים והמותנים של העותרת לקיום תוכניות לימודים לקראת התארים הנ"ל גם בחיפה ובירושלים עד ליום 31.12.02.
הרישיונות שניתנו לעותרת, טוענים המשיבים, הותנו בכך שהעותרת תקיים בפועל, באופן מלא, את כל תנאי הרישיון הקבועים בחוק המועצה להשכלה גבוהה
(להלן - החוק או חוק מל"ג).
5. 5. אחד התנאים לקבלת רישיון, הוא התנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק, לפיו צריך ש"תכנית הלימודים במוסד בישראל, בהיקף של 30% לפחות, מתקיימת על-ידי מרצים שמשרתם העיקרית במוסד האם".
המל"ג פירשה הוראה זו כמחייבת עמידה באחד משלושת התנאים הבאים:
א. קיום הלימודים תוך נוכחות פיזית במוסד בישראל;
ב. קיום הלימודים ממוסד האם בשיטה אלקטרונית אינטראקטיבית-סיכרונית (בזמן אמת) הכוללת מצג ודיבור, לרבות בשיטת הוידיאו-קורפרנס;
ג. קיום הלימודים במוסד האם בארץ האם.
פרשנות זו של סעיף 25ד(ב)(7) לחוק, ביקשה המועצה לעגן בכלל מס' 5 לנוסח כללי המועצה להשכלה גבוהה
(מוסד בישראל שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל בארץ אחרת) התשס"ג-2003. כלל זה הועבר על ידי המל"ג, לאחר שאושר על ידי משרד המשפטים, לאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אך הוא טרם אושר על ידי ועדה זו.
6. 6. במסגרת ההליכים לקבל הרישיון של שלוחת champlain college ביקשה העותרת, עוד בשנת 2000, לקיים את הוראת סעיף 25ד(ב)(7) לחוק באמצעות האינטרנט. בקשה זו נדחתה על ידי המל"ג בחודש פברואר 2000.
בעקבות החלטה זו של המל"ג, התחייבה העותרת, כתנאי לקבלת הרישיונות הזמניים, לעמוד בדרישת המל"ג לעניין סעיף 25ד(ב)(7) לחוק באמצעות וידיאו-קורפרנס (ראה נספחים מש/4, מש/4א, מש/4ב, מש/4ג לתשובת המשיבים).
7. 7. אין חולק על כך שהעותרת עמדה בתנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק לפחות עד ליום 1.6.01. אולם, לאחר מועד זה, נבצר מהעותרת, לטענתה, עקב המצב הביטחוני שמנע ממרצי מוסד האם לבוא לארץ, להמשיך ולקיים תנאי זה.
8. 8. על רקע זה, חזרה העותרת והעלתה בפני
המועצה את בקשתה לאפשר לה לעמוד בתנאי סעיף 25ד(ב)(7) לחוק באמצעות האינטרנט. ביום 9.7.02 דחתה המועצה את הבקשה והחליטה, כי שיטת הלימוד באמצעות האינטרנט, שהוצגה על-ידי נציגי העותרת, אינה עונה על דרישת האינטראקטיביות הנדרשת, כאשר המרצה והתלמידים אינם נמצאים בכפיפה אחת, והיא אינה מאפשרת לסטודנטים ולמרצה לקיים תקשורת דו-כיוונית בזמן אמת.
9. 9. בעתירתה תוקפת העותרת גישה זו של המל"ג. לטענתה, המל"ג קוראת לתוך נוסח החוק דברים שאינם כתובים בו, אגב הטלת מגבלות חמורות על השלוחות לצורך קבלת או חידוש רישיון. בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק, נטען, אין זכר לדרישת הנוכחות הפיזית של המרצים ממוסד האם בשלוחה, כמו שגם אין זכר לדרישת קיום הלימודים דווקא בשיטה אלקטרונית-אינטראקטיבית-סיכרונית. כל התנאים הללו, טוענת העותרת, הם תנאים קשים המטילים על השלוחה עול לוגיסטי, אדמיניסטרטיבי הכרוך בעלויות עתק ואין להם אחיזה בהוראות החוק.
לטענת העותרת, שיטת הלימוד באמצעות האינטרנט היא שיטה מקובלת ונהוגה מזה שנים במוסד האם של השלוחה בארה"ב, ועושים בה שימוש מאות ואלפי סטודנטים בארה"ב. לא זו אף זו, טוענת העותרת, המל"ג מאשרת שיטת לימוד זו כשיטה שניתן להפעילה לגבי 70% מהיקף תכניות הלימודים, והיא אינה מאפשרת שימוש בשיטה זו רק לצורכי 30% הנותרים. עמדתה של המל"ג תמוהה, נטען, במיוחד על רקע הקושי העצום בהבאת מרצים זרים לארץ בשל המצב הביטחוני השורר בארץ מזה כשלוש שנים.
10. 10. אינני מקבל טענות אלה של העותרת נגד סירובה של המועצה להכיר בשיטת הלימוד באמצעות האינטרנט כשיטת לימוד המקיימת את התנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק.
ראשית, מדובר בנושא מקצועי מובהק, ששיקול הדעת להחליט לגביו מסור למועצה. המועצה בחנה את הצעת/בקשת העותרת והחליטה, כאמור, כי שיטת לימוד זו, שבה המרצה והתלמידים אינם נמצאים בכפיפה אחת, אינה עונה על דרישת האינטראקטיביות שכן היא אינה מאפשרת לסטודנטים ולמרצה לקיים תקשורת דו-כיוונית בזמן אמת, ואין להכיר בה, לפיכך, כשיטת לימוד המקיימת את דרישותיו של סעיף 25ד(ב)(7) לחוק.
משכך החליטה המועצה, אינני סבור כי ראוי שבית המשפט, שבידו אין המומחיות והכישורים לבדוק נושא זה, יתערב בשיקול דעתה של המועצה.
שנית, נושא זה נדון בין העותרת והמועצה עוד בעת הגשת בקשותיה של המועצה לקבלת רישיונות בשנת 2000. המועצה דחתה כבר אז (2/2000) את בקשתה של העותרת בנושא זה, והאחרונה קיבלה על עצמה החלטה זו והתחייבה לעמוד בתנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק באמצעות הנהגת שיטת הוידיאו-קונפרנס. על יסוד התחייבות זו גם קיבלה העותרת את הרישיונות הזמניים והמותנים שלה. בנסיבות אלה, העותרת אינה יכולה להלין בשלב זה נגד גישתה של המועצה בסוגיה זו.
שלישית, העותרת קיבלה על עצמה עמדה זו של המועצה גם בעת שהודיעה על הפסקת פעילותה בישראל ומשיכת בקשותיה להארכת תוקף הרישיונות הזמניים שלה. שהרי הודעה זו בוססה על אי יכולתה של העותרת לעמוד בדרישותיה של המועצה בנושא זה.
11. 11. בנסיבות אלה, משסירבה המועצה לאפשר לעותרת לקיים את מכסת הלימוד הנדרשת על-פי סעיף 25ד(ב)(7) לחוק (30%) באמצעות מרצי מוסד האם בשיטת האינטרנט, ולאור המצב הביטחוני שמנע מהעותרת, לדבריה, להביא לישראל את מרצי מוסד האם, נבצר מהעותרת, לטענתה, מלעמוד בתנאי הרישיונות הזמניים והמותנים שניתנו לה. בנסיבות אלה, טוענת העותרת, לא נותר לה אלא למשוך את בקשותיה להארכת הרישיונות הזמניים ולהפסיק את פעילותה בישראל.
12. 12. לפיכך, ביום 19.6.02, הודיעה העותרת על הפסקת תוכנית הלימודים במסלול התיירות. בהמשך, ביום 4.8.02, הודיעה העותרת למל"ג על הפסקת פעילותה בישראל גם לגבי תוכניות הלימוד האחרות שקוימו על ידה בשלוחה.
13. 13. בנסיבות אלה, נותרה השאלה הנוגעת להסדרת פעילותה של השלוחה עד לחיסול סופי של פעילותה בישראל. לנושא זה השלכה מרחיקת לכת לגבי אותם סטודנטים שהחלו, אך טרם סיימו את לימודיהם בשלוחה.
14. 14. סוגיה זו הנוגעת לשלוחות המסיימות את פעילותן בישראל, העסיקה גם את המחוקק.
תשובה חלקית לכך ניתנה בתיקון 11 לחוק המל"ג, שבו נקבעה "רשת בטחון" לסטודנטים במצב בו תיפסק פעילות השלוחה טרם סיום לימודיהם, בדרך של השלמת הלימודים במוסד האם (סעיף 25ד(ב)(12) לחוק).
דא-עקא, פתרון זה, בהרבה מקרים, הנו בלתי מעשי, משום שאין ביכולתם של התלמידים להעתיק מגוריהם, לשם השלמת הלימודים, לארה"ב.
כדי להתמודד עם סוגיה זו קבעה המל"ג נוהל מיוחד, הוא הנוהל נשוא הדיון, שאותו מבקשת העותרת להחיל עליה במקרה זה.
על-פי נוהל זה, התאפשר לשלוחות המפסיקות את פעילותן בישראל לקבל רישיון זמני כדי להמשיך ולקיים את תוכניות הלימודים בהן החלו באופן שיאפשר לסטודנטים שהחלו בלימודיהם בשלוחות לסיימם. זאת, גם אם השלוחות אינן עומדות בכל תנאי סעיף 25ד(ב) לחוק. כך נקבע בנוהל זה:
"במצב בו סטודנטים החלו את לימודיהם בעת שלמוסד היה רשיון (לרבות רשיון זמני ו/או מותנה) בר תוקף מאת המועצה להשכלה גבוהה
החליטה המועצה לדון בנסיבות כל מקרה אילו דרכים חוקיות יאפשרו המשך לימודים של סטודנטים אלה.
בנסיבות מתאימות מתאפשרת הפעילות בהתאם לפרוט הבא:
1. למוסד יינתן רשיון זמני ומותנה לפרק הזמן הדרוש למחזור הלימודים האחרון, שהחל את לימודיו בתקופה בה היה למוסד רשיון, לשם השלמת הלימודים, במידה והמוסד יבקש רשיון כנ"ל, בכפוף לסעיפים 2 ו-3 להלן ובהתאם לנסיבות כל מקרה.
2. על המוסד ייאסר להתחיל כל פעילות חדשה מן הפעילויות המנויות בסעיף 25ג לחוק, לרבות פרסום, רישום סטודנטים והתחלת מחזורי לימודים חדשים כתנאי מתנאי הרשיון.
3. הרשיון יותנה בכך שהמוסד בישראל ומוסד האם יתחייבו בכתב לעמוד בתנאי הרשיון הקבועים בסעיפים 25ד(ב)(1), (2), (3), (4), (8), (9), (10) ו-(12) לחוק. כמו כן, יתחייבו לעמוד באמור בסעיף 2 לעיל. בנוסף, הרשיון יותנה בכך שהמוסד בישראל יעביר מידע על הסטודנטים אשר במועד בו יפוג רשיונו יהיו במהלך לימודיהם.
4. אם פסק מלהתקיים תנאי מתנאים אלו, יבוטל הרשיון הזמני והמותנה והמועצה תהיה רשאית לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה כנגד המוסד. במצב דברים זה, הנזק שייגרם לסטודנטים יהיה על אחריותו המלאה והבלעדית של המוסד, אשר הפר את התחייבויותיו ואת הוראות החוק".
לענייננו, חשוב לציין, שבין התנאים עליהם ניתן לוותר לצורך מתן רישיון זמני על-פי הנוהל המיוחד, נמנה גם התנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק המחייב את השלוחות לקיים 30% ממכסת השיעורים באמצעות מרצים המועסקים על ידי מוסד האם בחו"ל.
15. 15. ביום 19.6.02 פנתה העותרת למל"ג וביקשה להפעיל את הנוהל המיוחד על תכנית הלימודים במסלול תיירות. בהמשך ביקשה העותרת להפעיל את נוהל זה גם על כל תכניות הלימודים האחרות בשלוחה, וזאת עד ליום 31.12.2004, אז יסיימו, לטענתה, אחרוני התלמידים הרשומים בשלוחה את לימודיהם.
16. 16. ביום 10.7.02 נמסר לעותרת על החלטת המל"ג לדחות את בקשתה לגבי תכנית הלימודים במסלול תיירות, מאחר ש"המועצה לא השתכנעה שניתן לקיים תכנית לימודים... עם מספר מצומצם של תלמידים". אולם, ביום 5.11.2002 הודיעה המל"ג לעותרת, כי היא מאריכה את הרישיונות הזמניים והמותנים לקיום תכניות הלימודים במרכז הלימודים בתל-אביב, עד ליום 31.12.2003.
המל"ג לא התייחסה בהודעתה האחרונה באופן מפורש להחלת הנוהל המיוחד, אך היא גם לא ציינה במכתבה שהיא דוחה את בקשת העותרת להחיל עליה נוהל זה. למקרא מכתבה של המל"ג לעותרת מיום 5.11.02 מקובלת עלי גם טענת העותרת, לפיה ניתן היה להבין מכתב זה, אף שהדבר לא נאמר בו במפורש, כמאשר את בקשותיה של העותרת להחיל עליה את הנוהל המיוחד. אך זאת, עד ליום 31.12.03, בעוד שבקשתה של העותרת הייתה להחיל עליה נוהל זה עד לסוף שנת 2004.
בדיעבד הסתבר, שהמל"ג אינה מוכנה להפעיל עוד את הנוהל המיוחד וכי הסכמתה להאריך את הרישיונות הזמניים והמותנים של העותרת לקיים את תכניות הלימודים הייתה, לשיטתה, בגדר "הארכה טכנית" של הרשיונות הקיימים. בעיקר הסתבר, שהסכמה זו של המל"ג להארכת הרישיונות הזמניים הותנתה בכך שהעותרת תעמוד במלוא דרישותיו של סעיף 25ד(ב) לחוק, בכלל זה הדרישה לקיום 30% מתכניות הלימודים על-ידי מרצי מוסד האם (סעיף 25ד(ב)(7) לחוק). בדרישה זו, שהיא העילה להפסקת פעילותה של העותרת בישראל, העותרת, לטענתה, אינה מסוגלת לעמוד.
17. 17. בין הצדדים קוימו מגעים נוספים שבהם ניסתה העותרת לגרום למל"ג לשנות את עמדתה. בין היתר הודיעה העותרת למל"ג, על צמצום מספר הסטודנטים המתוכננים ללמוד בשנת 2004 מ- 200 (על-פי התכנון המקורי), ל- 144. מתוך אותם 144 סטודנטים, ציינה העותרת, 117 סטודנטים עתידים לסיים לימודיהם בחודש מאי 2004 במסגרת סמסטר ינואר. ורק 27 סטודנטים נוספים עתידים לסיים לימודיהם בחודש אוגוסט 2004, במסגרת סמסטר קיץ.
18. 18. ביום 15.7.03 התכנסה מליאת המל"ג לדון בבקשתה החוזרת של העותרת להחיל עליה את הנוהל המיוחד. המועצה חזרה ודחתה את הבקשה בקובעה: "המועצה להשכלה גבוהה
מחליטה שלא לשנות את החלטתה מיום 5.11.02 מאחר שלא השתנו העילות שעל בסיסן התקבלה ההחלטה".
19. 19. על רקע זה הוגשה העתירה.
20. 20. טענתה המרכזית של הפרקליטות בשם המשיבים הנה, שהנוהל המיוחד הופעל על ידי המל"ג ביחס לשלוחות שונות עד לחודש יוני 2002 בלבד. במועד זה, נטען, בעקבות הסתייגויות אשר הובעו על-ידי גורמים בפרקליטות ובמשרד המשפטים, באשר לסמכות המל"ג "לוותר" על קיומם של חלק מתנאי החוק בתקופת הנוהל המיוחד, ולאור הניסיון המצטבר של המל"ג ביישום הנוהל, שינתה המועצה את מדיניותה, וממועד זה לא הופעל עוד הנוהל המיוחד.
לאחר יוני 2002, מסבירים המשיבים בתשובתם, מוסדות אשר תוקף רישיונם פג או לא חודש, ואשר ביקשו לסיים את לימודיהם של סטודנטים שהחלו ללמוד בתקופת הרישיון, קיבלו בנסיבות מתאימות "הארכה טכנית" של תוקף הרישיון. משמעותה של הארכה טכנית זו, מסבירים המשיבים בתשובתם, היא הארכת הרישיונות הקיימים וזאת רק לתלמידים שכבר החלו בלימודיהם בשלוחות, ובלבד שהמוסדות ימשיכו לעמוד בתקופת הארכה הטכנית בכל תנאי החוק. בכך נעוץ ההבדל העיקרי בין ה"הארכה הטכנית" לבין הנוהל המיוחד, שאותו הייתה מוכנה המל"ג להפעיל בעבר גם במקום שבו המוסד אינו עומד בכל דרישות סעיף 25ד(ב) לחוק.
21. 21. מעמדת המשיבים עולה, שלא היה מקום להפעיל במקרה זה את הנוהל המיוחד מעבר ל - 31.12.03 גם משיקולים ענייניים וללא קשר לשאלת חוקיותו של הנוהל.
כך החליטה המל"ג ביום 9.7.02, שהמועצה לא השתכנעה כי ניתן לקיים תכנית לימודים אשר עומדת בהוראות סעיף 25ד לחוק המל"ג, עבור קבוצות תלמידים במספר כה מצומצם.
אשר לכלל תוכניות הלימודים של העותרת, עולה מתשובת המשיבים לעתירה, שעל-פי הנתונים שנמסרו למל"ג על-ידי העותרת, למדו אצל העותרת על-פי תוכניות אלה בסה"כ 702 תלמידים. רובם של התלמידים (502) אמורים לסיים את לימודיהם עד ליום 31.12.03.לגבי אלה נמצא הפתרון בהארכת הרישיונות הזמניים והמותנים עד ליום 31.12.03. אשר לשאר הלימודים, טוענים המשיבים, כי מהנתונים שהציגה העותרת עולה שרובם של תלמידים אלה (186 מתוך 200) יכולים גם הם, במאמץ מרוכז מצד התלמידים ובהיערכות מתאימה של השלוחה, להשלים את לימודיהם עד 12/03. זאת בהתחשב במועד תחילת לימודיהם, ובמשך הזמן הנדרש להשלמת הלימודים בשלוחה (6 סמסטרים, כאשר כל סמסטר מתמשך על פני 14 שבועות). לגבי 22 התלמידים הנותרים, טוענים המשיבים, 14 תלמידים החלו לימודיהם במהלך שנת 2001 ולא הייתה מניעה שיסיימו אותם עד ל-12/03. לגבי 9 תלמידים נוספים, נטען, מדובר בסטודנטים אשר החלו לימודיהם ב-6/02, דהיינו, למדו רק סמסטר אחד, והחלו לימודיהם רק כחודשיים לפני שהעותרת הודיעה על משיכת בקשתה להארכת רשיונותיה.
המשיבים מוסיפים וטוענים, כי החלטה בדבר הפסקת פעילותה של השלוחה הנה החלטה שמטבע הדברים אינה מתקבלת "בן ברגע", במיוחד כשסיבת ההפסקה נעוצה בעילה שראשיתה עוד באוקטובר 2000 (הידרדרות המצב הביטחוני). מעבר לכך, נטען, העותרת ידעה שיש בידה רישיון זמני ומותנה עד ל-1/03 בלבד. בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי העותרת תימנע מקבלת סטודנטים חדשים במהלך שנת 2002, כאשר כלל לא ברור שסטודנטים אלה יוכלו לסיים את לימודיהם עד תום תקופת הרישיון. דברים אלו יפים, לפי הטענה, במיוחד לגבי 14 התלמידים שהחלו את לימודיהם רק ב-6/02.
גם לגבי הסטודנטים, טוענים המשיבים, כי אלה המתקבלים לשלוחה הפועלת על-פי רישיון זמני ומותנה, מוחזקים כמי שיודעים מהו מועד תפוגת הרישיון של השלוחה. מכאן, שעליהם לכלכל צעדיהם בהתאם, ולהכין תוכנית לימודים המביאה בחשבון את משך פעולתה של השלוחה, ועל השלוחה האחריות להביא בפני
הסטודנט, מידע מלא ומצג דברים נכון על מצב הרישיון.
22. 22. נמצא, שהמשיבים מבססים את סירובם להפעיל את הנוהל המיוחד על העותרת על שני שיקולים. השיקול האחד, הוא שמדובר בנוהל שאינו תואם את הוראות החוק, ועל כן אסור למשיבים להפעילו. השיקול השני הוא, שגם מבחינה עניינית, בהתחשב במספר הסטודנטים שטרם סיימו את לימודיהם והיקף הלימודים הנותר להם לשם השלמת התואר, אין הכרח בהארכת הרישיונות מעבר ל-12/03. שכן הרוב המוחלט של הסטודנטים יכולים, תוך מאמץ שלהם ושל השלוחה, לסיים את לימודיהם עד לסוף שנת 2003.
23. 23. במועד שמיעת הטיעונים בעל פה (9.9.03), נקבע שעל המשיבים להגיב על דרישת העותרת לגילוי הפרוטוקולים של דיוני המל"ג, לרבות פרוטוקולים מדיוני ועדת המשנה של המל"ג לענייני שלוחות (להלן - ועדת השלוחות), עד ליום 14.9.03.
24. 24. המל"ג המציאה בהתאם לאותה החלטה, חלק מהפרוטוקולים המבוקשים (תוך מחיקת שמות הדוברים) אך סירבה להמציא פרוטוקולים אחרים. בהודעתה מיום 15.9.03, הוסיפה המל"ג וציינה, כי המשיבה שקלה מחדש, את הצעת בית המשפט בתום הישיבה מיום 9.9.03, והחליטה להיעתר להצעה ולקיים דיון נוסף בבקשת העותרת להאריך את רישיונה עד סוף 2004 בלא שהעותרת תחויב לעמוד בתנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק המל"ג. דיון נוסף זה, מסרה הפרקליטות בהודעתה, יתקיים, בישיבה הקרובה של המליאה (הראשונה לאחר שובה מפגרת הקיץ) ביום 4.11.03, ואז יוצגו בפני
המליאה מלוא טענותיה של העותרת בעניין זה, כפי שפורטו בעתירה ובמהלך הדיון בעל פה. בשים לב לעובדה שרישיונה של העותרת מסתיים רק ביום 31.12.03, טענה הפרקליטות, יש בקיום הדיון בישיבתה הקרובה של המועצה משום סעד ראוי לעותרת, המצדיק, בהתאם להלכה הפסוקה, דחיית עתירתה, באשר בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעת הרשות המוסמכת. לאור כך, ביקשה הפרקליטות, לדחות את בקשת העותרת לגילויים של הפרוטוקולים שהמשיבים סירבו לאפשר את העיון בהם. כמו כן, ביקשה הפרקליטות, לאור הצהרת המשיבים כי יקיימו דיון נוסף בבקשת העותרת, לדחות את העתירה לגופה, ולחלופין, להשהות את המשך ההליך ומתן פסק הדין בעתירה עד לקבלת החלטתה העדכנית של המל"ג.
25. 25. ב"כ העותרת ביקשו, בתגובה, שלא להיעתר לבקשה זו של המשיבים, ולא לדחות את הדיון כמתבקש על ידם. זאת, לטענתם, משום שכל רצונה של המל"ג הוא במשיכת זמן מיותרת שתביא את העותרת ותלמידיה אל סוף השנה בלי שיידעו מה יהיה גורלם, שהרי דיון שכזה היה צריך להיערך זה מכבר ולא רק לאחר תום פגרת הקיץ של המל"ג ביום 4.11.03, וזמן קצר לפני סוף שנת 2003. העותרת אף טוענת, שלמל"ג אין כוונה אמיתית וכנה לדון בעניינה מחדש, ובדעתה לשנות רק את נימוקיה, כדי להצטייר כגוף הפועל לכאורה כדין.
26. 26. לאחר ששקלתי פנייה זו של המל"ג, אני סבור, שראוי ליתן כבר עתה החלטה בנושא חוקיות הנוהל המיוחד. זאת, כדי שבפני
המל"ג תעמוד, בעת קבלת החלטתה, פרשנות מוסמכת של בית המשפט בנושא זה. לעניין זה נודעת חשיבות מיוחדת לאור העובדה שהפרשנות של משרד המשפטים שעד כה הנחתה את המל"ג, אינה מקובלת עלי. כמו כן, אני סבור שיש ליתן כבר עתה, החלטה בנושא הפרוטוקולים שהעמדתם לעיון העותרת שנויה במחלוקת בין הצדדים.
27. 27. בכפוף לכך, מקובל עלי שראוי לאפשר למל"ג, לאור בקשתה, לשקול פעם נוספת עמדתה לגבי בקשת העותרת, להחיל עליה את הנוהל המיוחד בלא לעמוד על קיומו של התנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק עד לסוף שנת 2004.
עם זאת, אינני מקבל את הבקשה לדחות את הדיון או את מתן פסק הדין בעניין זה עד לאחר ישיבתה הקרובה של המל"ג שנועדה להתקיים ביום 4.11.03.
לאור השתלשלות הדברים בקשר לעתירה זו עד כה, לאור העובדה שהעותרת הגישה בקשתה למל"ג לפני יותר משנה והצעת בית המשפט בעניין זה (מפי כב' השופטת י. צור) ניתנה עוד ביום 31.8.03, ובהתחשב במיוחד בכך שהרישיונות הזמניים הנוכחיים של העותרת עומדים לפוג בסוף השנה, אני סבור שלעותרת ולתלמידיה הזכות לדעת זמן ראוי (שגם כך הוא קצר ביותר) מראש מה יעלה בגורלן של בקשותיה להארכת רישיונותיה.
בנסיבות אלה, אהיה מוכן להשהות את מתן פסק הדין הסופי בעתירה זו עד לאחר שתינתן החלטתה הנוספת של המל"ג בעניין זה. ובלבד, שהמל"ג תדון ותחליט בבקשותיה של העותרת עד ליום 9.10.03 והמשיבים יודיעו לבית המשפט על נכונותם לפעול בדרך זו עד ליום 25.9.03.
28. 28. לאור כך, אתייחס בהחלטה זו רק לעניין הנוהל המיוחד ולנושא העמדת הפרוטוקולים השנויים במחלקות לעיונה של העותרת.
אפתח בעניין הנוהל המיוחד.
29. 29. טענתה הראשונה של העותרת בהקשר זה, היא שטענת המל"ג לגבי אי חוקיותו של הנוהל המיוחד אינה אלא "בדותא שנוצרה לצורך ההליך המשפטי", וכי דחיית בקשתה לא נעשתה על יסוד טעם זה. מלכתחילה, טוענת העותרת, המל"ג החליטה להחיל עליה את הנוהל המיוחד ולאפשר לה לסטות מהתנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק, הגם שהיא הגבילה רישיון זה עד לסוף שנת 2003. רק בדיעבד, טוענת העותרת, "יד נעלמה החליטה לטשטש החלטה זו ולפרשה באופן שונה לגמרי ממה שמליאת המל"ג החליטה".
30. 30. התנהלות המל"ג וועדת השלוחות בעניינה של העותרת אמנם לא הובהרה באופן מלא. ראשית, טענות המשיבים בעניין אי חוקיותו של הנוהל המיוחד וההחלטה על הפסקתו, לא הובאו אי פעם לידיעת העותרת (קודם להגשת העתירה). טענות אלה לא נזכרו גם בהתכתבויות שניהלו המשיבים בנושא זה עם העותרת. שהרי העותרת ביקשה בכל פניותיה להחיל עליה את הנוהל המיוחד. המועצה סירבה להחיל על העותרת נוהל זה (אף שהסירוב, בחלק מההתכתבויות, לא היה מפורש). אולם, באף אחת ממכתביה של המועצה לא נאמר, מה שהתבקש שייאמר בנסיבות אלה, שאותו נוהל נוגד את החוק ואינו מופעל עוד על ידי המועצה.
לא זו אף זו, עולה מתגובת המשיבים ומחקירתה של המצהירה מטעמם, גב' נורית בן מנשה, כי המועצה להשכלה גבוהה
לא קיבלה כל החלטה בכתב לבטל נוהל זה או להפסיק לפעול לפיו. מעדותה של המצהירה עולה, שגם החלטה לא פורמאלית לא התקבלה על ידי המועצה בעניין זה. כך, במענה לשאלה "מתי בדיוק התקבלה ההחלטה הלא פורמאלית על שינוי המדיניות ועל אי המשך הפעלת הנוהל?", השיבה המצהירה: "לא התקבלה החלטה כזו, אלא שבפועל המדיניות החדשה יושמה בדרך זו לגבי בקשות החל מיוני 2002".
מסתבר שהמועצה גם לא הביאה לידיעת הציבור, בעיקר לידיעת השלוחות הפועלות בישראל, שלגביהן, להפסקת הפעלתו של נוהל זה עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת, את דבר הפסקת השימוש בנוהל. עד לאחרונה ממש, אף הופיע הנוהל באתר האינטרנט של המל"ג.
תמוה גם הטעם שניתן לכך על ידי המצהירה מטעם המועצה בחקירתה הנגדית, כי "ככל הידוע לי, עד היום המל"ג לא עסקה בפרסום החלטותיה לציבור בעיתונות או בדרך אחרת".
הימנעותה של המועצה מלעסוק בפרסום החלטותיה לציבור נוגדת את דרכי ההתנהגות המצופות מגוף הפועל על-פי דין, כמו גם את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה שומה על הרשות לפרסם את הקריטריונים ואמות המידה לפיהם היא פועלת (ראה: בג"צ 1689/04 הררי נ' שר הפנים פ"ד נא(1) 15).
המצהירה גם לא יכולה הייתה להסביר בחקירתה מדוע המל"ג לא הזכירה בהחלטתה מיום 9.7.02, בה הוחלט על דחיית בקשתה של העותרת, את העובדה הפשוטה והמתבקשת, שנוהל זה כבר אינו מופעל על ידה. זאת, למרות שהמצהירה הייתה נוכחת בישיבה זו של המל"ג.
את העדר יכולתה להבהיר נושא זה הסבירה המצהירה בכך ש: "... אני אינני גורם מוסמך במל"ג לתת תשובות. ... הבקשה הובאה למל"ג והיא החליטה את אשר החליטה".
גם תשובה זו מעוררת תמיהה. שהרי, אם המצהירה אינה גורם מוסמך במל"ג ואם אין ביכולתה להסביר את פעולותיה של המועצה בעניינה של העותרת, מדוע ראו המשיבים לתמוך את תשובתם בתצהירה?
לאחר הדיון מיום 9.9.03 המציאו המשיבים לעיון העותרת חלק מהפרוטוקולים שהתבקשו. בפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 9.7.02 (נספח ג' להודעת המשיבים), בה נדונה בקשת העותרת להחיל את הנוהל המיוחד על לימודי התיירות, נזכר נושא זה הנוגע לחוקיותו של הנוהל בדברי אחת המשתתפות בדיון:
"אני רוצה להגיד שלעניין רשת הביטחון המחוקק קבע בעצמו שרשת הביטחון לעניין שלוחות יהיה מוסד האם ומוסד בישראל שרוצה לפעול חייב לפעול ברישיון, עם זאת, המועצה לפנים משורת הדין בביקורת שאנחנו מקבלים על ידי משרד המשפטים בכל זאת החילה איזשהו רישיון מיוחד לפנים משורת הדין לתת לסטודנטים לסיים לפעול וגם זה, כל מוסד נבדק באופן ספציפי והוא נדרש לעמוד בתנאי החוק.
אני רוצה להגיד שאותו רישיון מיוחד אנחנו מקבלים עליו ביקורת ממשרד המשפטים ואני חושבת שבמקרה המסוים הזה, פה מדובר בכל כך מעט סטודנטים שנרשמו במועד שהמוסד ידע שהוא לא מתכוון לבקש רישיון, אני חושבת שזה בעיה להחיל אם וקל וחומר שיש תוכנית שהיא כל כך קרובה וניתנת אפשרות לסטודנטים לסיים את הלימודים בתוכנית הקרובה".
מפרוטוקול זה אכן עולה קיומה של ביקורת במשרד המשפטים על הפעלתו של הנוהל. עם זה עולה מהפרוטוקול, שחרף אותה ביקורת, המל"ג הייתה נוהגת לתת, לפנים משורת הדין, לסטודנטים בשלוחות שהפסיקו את פעילותן לסיים את לימודיהם. מפרוטוקול זה גם לא עולה שהמל"ג החליטה בעקבות ביקורת זו לבטל את הנוהל.
בקשתה של העותרת להחיל את הנוהל המיוחד על כל תוכניות הלימודים שלה נדונה בישיבת מליאת המועצה מיום 5.11.02. בישיבה זו נדחתה בקשתה של העותרת, אך כפי שטוענת העותרת, בפרוטוקול אותה ישיבה, כלל לא נזכר הנימוק שהנוהל אינו חוקי או שהוא בוטל על ידי המועצה. מפרוטוקול אותה ישיבה אף עולה, שהמל"ג נוהגת לאפשר לשלוחות לסיים את פעילותן בישראל תוך סטייה מהדרישות הרגילות. כך עולה מדברי אחד(ת) הדוברים(ות) באותה ישיבה:
"כדי שהחברים יבינו על מה מדובר, מדובר פה בהליך של סיום פעולת מוסד בישראל, הם מסיימים את פעולתם כחלק מההסדר הזה מאפשרים להם לסטות בעצם מהדרישות הרגילות לעניין תוכנית לימודים, הם ביקשו את ההארכה עד סוף 2004 כיוון שיש להם כמה סטודנטים ... מכיוון שהם המשיכו לקבל סטודנטים עוד בחודש שבו הם פנו אלינו בבקשה לסיים את פעילותם בארץ, לכן אנחנו בעצם מסייעים להם בהליך הקבורה אבל אנחנו מגבילים את ההיתר הזה עד סוף 2003 ולא כבקשתם".
דובר נוסף אישר אף הוא במהלך הדיון את נכונות ההסבר דלעיל.
נושא זה, של אי חוקיות הנוהל וביטולו על ידי המועצה עלה כשיקול מפורש לדחיית בקשתה של העותרת רק בישיבת מליאת המועצה מיום 15.7.03, בה נדונה בקשתה החוזרת של העותרת להחיל עליה את הנוהל המיוחד. זאת, לאחר שהמעצה דחתה בקשה זו עוד בישיבתה מיום 5.11.02. בישיבה זו החליטה המל"ג, כפי שכבר נאמר, כי "המועצה להשכלה גבוהה
מחליטה שלא לשנות את החלטתה מיום 5.11.02 מאחר שלא השתנו העילות על בסיסה נתקבלה ההחלטה". אולם, באותה ישיבה גם נאמר כי:
"הנוהל הזה של טיפול במוסדות שרשומים כאן, הוא נוהל שהיה בשעתו. משרד המשפטים לפחות היה סבור שהוא מנהל לא תקין. מוסד שרישיונו איננו תקף, אנחנו בעצם, לפנים משורת הדין, נותנים לו אפשרות לתקופה מסוימת לסייג רובם עומדים בעניין הזה. מכיוון שההחלטה שלנו מבוססת פחות או יותר לאומדן שלהם לגבי הצרכים. מתברר בהמשך שפתאום מישהו לא גמר או מישהו יש לו בעיות או דברים מהסוג הזה. עכשיו אנחנו לא יכולים לחדש את הנוהל הקודם. את הנוהל הזה שתוקפו פג ואיננו. לגבי המקרה הזה, החלטנו מה שהחלטנו, לא חשבנו שיש איזה שהם נימוקים חדשים שמצדיקים לחזור בנו מההחלטה שהחלטנו. לכן אני מציע לקבל מה ..... אמרה".
31. 31. התמונה המצטיירת מהחומר שלפני (ואציין, שהמשיבים לא גילו בשלב זה את הפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות) היא, שבאותה תקופה (2002) בה נדונה בקשתה של העותרת להחיל עליה את הנוהל המיוחד, כבר הייתה ידועה למל"ג הביקורת או ההסתייגות של משרד המשפטים מהפעלתו של נוהל זה. עם זאת, מפרוטוקול ההחלטה של המל"ג מיום 5.11.02, לא עולה שהחלטה זו בוססה על הטעם של אי חוקיות הנוהל המיוחד. מסתבר מאותו פרוטוקול, שבאותה תקופה המל"ג סברה שהיא רשאית לאפשר למוסדות המסיימים את פעילותם לסטות מהדרישות הרגילות לעניין תוכניות הלימודים, ונראה מהפרוטוקול שהיא הייתה מוכנה להחיל מדיניות זו גם על העותרת (אך רק עד סוף שנת 2003), עמדה שאינה עולה בקנה אחד עם עמדתה הנוכחית של המל"ג. המצב השתנה בעת שהמועצה דנה בבקשתה החוזרת של העותרת בחודש יולי 2003. אותה עת, עולה מההחלטה, כבר בוטל הנוהל המיוחד על יסוד עמדתו של משרד המשפטים לפיה הנוהל אינו תקין, והמועצה סברה שבשלב זה לא ניתן להחיל ("לחדש" כלשונה של המועצה) את הנוהל על העותרת, מה גם שלשיטתה של המל"ג לא הוצגו לפניה נימוקים חדשים שמצדיקים חזרה מההחלטה הקודמת.
32. 32. בכל מקרה, אני סבור שלצורך העתירה הנוכחית, אין הכרח להכריע בשאלה האם דחיית בקשתה של העותרת אכן בוססה בשעתו (5.11.02) על אי החוקיות של הנוהל המיוחד או על ביטולו של נוהל זה. שכן, גם אם זה היה הנימוק שביסוד דחיית הבקשה, כפי שטוענים המשיבים, אני סבור שנימוק זה אינו יכול לעמוד. שכן, ההשקפה לפיה הנוהל המיוחד אינו חוקי, אינה תואמת את הוראת סעיף 25ט לחוק המל"ג.
33. 33. על-פי סעיף 25ד לחוק המל"ג הנזכר לעיל, המועצה רשאית לתת רישיון של קבע רק למוסד העומד בכל תנאיו של סעיף 25ד(ב) לחוק. לפיכך, לא יכולה להיות מחלקות על כך שהעותרת אינה יכולה לקבל מהמועצה רישיון של קבע.
34. 34. אולם, העותרת אינה מבקשת רישיון של קבע, אלא רישיון זמני, שיאפשר לה להמשיך בהפעלת תוכניות הלימודים שלה רק כדי לאפשר לתלמידיה לסיים את לימודיהם. בקשה זו של העותרת נתמכת, לכאורה, בסעיף 25ט לחוק המאפשר למועצה ליתן רישיון זמני (לתקופה שלא תעלה על ארבע שנים), גם אם המוסד אינו מקיים את כל התנאים המפורטים בסעיף 25ד לחוק. זאת, בניגוד לרישיון של קבע, שכדי לקבלו, על המוסד למלא את כל התנאים הקבועים בסעיף 25ד(ב) לחוק.
הוראה זו מאפשרת למועצה, לכאורה, להפעיל את הנוהל המיוחד ולתת מכוחו רישיונות זמניים, גם במקום שבו המוסד אינו עומד בכל תנאיו של סעיף 25ד לחוק. מסתבר, שזו גם הייתה פרשנות החוק לפיה נהגה המל"ג בעבר עת שהפעילה את הנוהל המיוחד.
35. 35. פרשנותה הנוכחית של המועצה את חוק המל"ג שונה. לטענתה, כפי שהיא עולה מהתשובה:
"סעיף 25ט' לחוק המל"ג, מסמיך את המשיבה ליתן רישיון זמני למוסד. סעיף זה אינו מאפשר לוותר על תנאי הרישיון אלא מאפשר לשלוחה להתחיל ולפעול, למרות שאינה עומדת בתנאי הרישיון במועד הענקת הרישיון, ולהוכיח עמידתה במכלול תנאי החוק במועד מאוחר יותר. כלומר, המדובר בהקלה זמנית בלבד, בדרך למלא אחר כל תנאי הרישיון ולקבלת רישיון קבוע כאמור בסעיף 25ד לחוק המל"ג".
בטיעונה בעל-פה הוסיפה באת כוח המשיבים והסבירה:
"כאשר בא מוסד ומבקש רישיון זמני, המועצה רשאית לפסוח על מספר תנאים, אבל זה רק בשלב ההתארגנות וההתבססות של המוסד, כדי לאפשר את תחילת הפעילות שלו. לא ניתן לומר שהמחוקק בעצם מבקש מהמועצה להשכלה גבוהה
לתת רישיונות זמניים לתקופה של עד 4 שנים מבלי להתנות שום תנאי, מבלי שיצטרך לעמוד בתנאי מתנאי החוק. אם זה מה שנכון, אז בשביל מה קיים בכלל סעיף 25ד? שמפרט בפרוטרוט במספר רב של תתי סעיפים מהם התנאים שמוסד צריך לעמוד בהם כדי לקבל רישיון?"
36. 36. משמע, על-פי פרשנותה הנוכחית של המועצה את חוק המל"ג, מתן רישיון זמני מכוח סעיף 25ט לחוק נועד לאפשר לשלוחה לפעול בתקופת ביניים שבה היא אינה חייבת לעמוד במלוא תנאיו של סעיף 25ד לחוק, אך זאת רק לקראת מתן רישיון של קבע, שאז יקיים המוסד את כל התנאים הקבועים בחוק. ההקלה הקבועה בסעיף 25ט לחוק, אשר מאפשרת מתן רישיון זמני גם למוסד שאינו עומד בכל תנאי החוק, צופה פניה, לפי פרשנות זו, רק למצב דברים שבו המוסד יעמוד (בעתיד) בכל תנאי החוק והיא נועדה לחול על תקופת המעבר לקראת קבלת רישיון הקבע. לפי גישה זו, לא ניתן להחיל את הנוהל המיוחד על מוסד אשר מודיע קודם לקבלת הרישיון שאין באפשרותו או בכוונתו לעמוד בדרישות החוק.
37. 37. אינני מקבל פרשנות זו של המשיבים.
סעיף 25 ט לחוק המל"ג קובע, כאמור, כי "המועצה רשאית ליתן רישיון זמני למוסד בישראל, לתקופה שתקבע ושלא תעלה על ארבע שנים, אף אם אינו מקיים תנאי מן התנאים המפורטים בסעיף 25ד ...". סעיף זה מאפשר למועצה, באופן מפורש, לתת רישיון זמני, גם אם המוסד מקבל הרישיון אינו עומד בכל תנאי סעיף 25ד לחוק.
אין בהוראה זו כל אינדיקציה לכך, שמתן הרישיון הזמני יכול שייעשה רק לקראת מתן רישיון קבע ובתנאי שבדעת המוסד למלא בעתיד, עם קבלת רישיון הקבע, אחר כל תנאי סעיף 25ד לחוק.
אכן, קיימים חיקוקים לפיהם מתן סעד זמני מותנה בקיומה של בקשה למתן סעד עיקרי - קבוע, והוא נועד ליתן תרופה לתקופת הביניים בלבד עד למתן הסעד העיקרי. פעמים, מתן הסעד הזמני אף מותנה בסיכויו (הטובים) של המבקש לזכות בסעד העיקרי. סעד מסוג זה אכן לא ניתן כמטרה לעצמו, אלא אך כדי להבטיח את מימושו של הסעד העיקרי.
כך למשל, תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מתנה את מתן הסעד הזמני בכך שבית המשפט ישוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה.
בדומה, נקבע בסעיף 13 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988, כי אב בית הדין רשאי לתת היתר זמני אם הוגשה בקשה לאישור הסדר כובל, ואם שוכנע כי לכאורה ההסדר הוא לטובת הציבור.
אולם, חוק המל"ג, בניגוד לחיקוקים הנזכרים לעיל, אינו כורך את מתן הרישיון הזמני במתן רישיון של קבע, ואינני סבור שראוי לקבוע תנאי מעין זה על דרך הפרשנות.
סעד זמני, על-פי פשוטו של דיבור, הוא כל סעד שאינו סעד קבוע. הואיל ובמקרה שלפנינו מתבקש הסעד לתקופה של שנתיים, פשיטה שמתמלאים בבקשה, מבחינה זו, תנאי החוק למתן הרישיון הזמני.
אינני מוצא תמיכה לפרשנותם של המשיבים גם בתכליתו של החוק. מבחינה זו, אינני רואה טעם ראוי להעניק הקלות בתנאי הרישיון (אף לתקופה ארוכה של ארבע שנים) דווקא עם תחילת פעילותו של המוסד ולקראת מתן רישיון של קבע, ולשלול את הסמכות למתן הקלות כאלה לקראת סיום פעילותו של המוסד. מה גם שבמקרה האחרון נודעת חשיבות רבה למתן ההקלות דווקא מבחינתם של הסטודנטים, שאינם אשמים בכך שהמוסד אינו מסוגל לעמוד בדרישות החוק, אך עשויים לעמוד, עקב הפסקת פעילותו, בפני
שוקת שבורה.
בפרשנות זו אין כדי לשלול שיקול דעת מהמל"ג, שלא לתת רישיונות זמניים במקרים מסוימים. למשל, כאשר ברור מלכתחילה, בעת הגשת הבקשה הראשונה למתן הרישיון הזמני, שאין בדעתו או ביכולתו של המוסד המבקש לעמוד גם בעתיד בתנאי סעיף 25ד וכל מטרתו היא לנהל מוסד להשכלה גבוהה באופן זמני. במצב דברים כזה, ניתן לקבל את גישתה של המל"ג, כי מתן רישיון זמני אינו יכול להיעשות כמטרה לעצמה, וכי אין מקום לתת רישיון כזה, כאשר המוסד אינו מסוגל לעמוד, גם בעתיד, בדרישות החוק למתן רישיון קבע.
לא זה המצב שלפנינו. שכן במקרה זה אין טענה שמלכתחילה לא היה בדעתו או ביכולתו של המוסד לעמוד בתנאי החוק. גם על-פי הבדיקה שערכה המל"ג ב - 1.6.01 נמצא שהעותרת עמדה בדרישותיו של סעיף 25ד(ב)(7) לחוק. מניעתו של המוסד מלעמוד בדרישות אלה קמה לאחר מתן הרישיון הזמני ועקב המצב הביטחוני שנוצר בעקבות האינתיפדה.
מבחינה זו יש להבדיל בין מתן רישיון ראשון לבין הארכת רישיון, שהוא המקרה שלפנינו. שהרי הדין החל על הארכת רישיון שונה מזה החל על מתן רישיון ראשון (ראה: זמיר, הסמכות המינהלית, 176-177). בעת מתן רישיון ראשון ניתן בהחלט להביא בחשבון את השיקול שהמוסד לא יוכל לעמוד גם בעתיד בתנאי החוק ועל כן, אין טעם במתן רישיון זמני. המצב בעת הארכת הרישיון הזמני, לאחר שהמוסד כבר החל בפעילותו, שונה. גם המטרה שביסוד מתן הרישיון הזמני במקרה כזה שונה. שכן מתן רישיון זמני במצב דברים זה לא נועד לאפשר הקמתו ופעילותו של המוסד, אלא לאפשר הפסקת פעילותו בדרך מסודרת שתפחית, ככל האפשר, את הנזק העלול להיגרם עקב הפסקת הפעילות לצדדים שלישיים תמימים. לפיכך, לשיקול של אי יכולתו של המוסד לעמוד בעתיד בתנאי החוק, נודע בנסיבות אלה משקל שונה לחלוטין, והוא אינו יכול, כשלעצמו, לשמש נימוק לדחיית הבקשה.
נעיר, שגם במקום שבו תלה המחוקק את מתן הסעד הזמני בקיומה של בקשה למתן סעד סופי ובסיכוייה של בקשה כזו, לא ראו בתי המשפט עצמם מנועים ממתן סעד זמני לתקופה מוגבלת, גם כאשר התביעה העיקרית נדחתה. כך למשל, בתיק ה"ע 455 אי.סי.אס מערכות כבלים בישראל בע"מ ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, (לא פורסם), החליט בית הדין להגבלים עסקיים, חרף דחיית הבקשה לאישור ההסדר הכובל, ליתן למבקשות היתר זמני "במתכונת ההסדר שנתבקש, לתקופה של 45 יום מהיום, וזאת לצורך התארגנות במצב הנובע מאי אישורה של הבקשה".
38. 38. באת כוח המשיבים מבקשת ללמוד, לעניין פרשנותו של סעיף 25ט, גזירה שווה מהוראת סעיף 25ח לחוק. לטענתה, כשם שסעיף 25ח לחוק אינו מאפשר לוותר על עמידה בתנאי החוק למתן רישיון הקבועים בסעיף 25ד, אלא רק לדחות את העמידה בהם למועד שלאחר מתן הרישיון, כך הדין גם לגבי סעיף 25ט. כדבריה:
"לשיטתנו, כשסעיף 25ט סיפא מדבר על התנאת הרישיון הזמני בתנאים, הוא מדבר על התניה כמשמעה בסעיף 25ח, והתניה כזו מותנית בכך שהמוסד יעמוד בכל הוראות סעיף 25ד, בין קודם למתן הרישיון ובין אח"כ, ואולם, התניה כזו אינה מאפשרת לוותר על עמידה בתנאי סעיף 25ד לחלוטין. זו עמדת משרד המשפטים וגם עמדתנו".
39. 39. גם טענה זו אינני מקבל. על-פי הסיפא של סעיף 25ט, המל"ג רשאית להתנות את מתן הרישיון הזמני בתנאים כאמור בסעיף 25ח לחוק. על-פי סעיף 25ח, "המועצה רשאית להתנות מתן רישיון כאמור בסעיף 25ג בתנאים, לשם קיום הוראות סעיף 25ד, בין שהמוסד בישראל חייב למלאם קודם למתן הרישיון ובין לאחר שניתן לו".
התנאים בהם מדובר בסעיף 25ח לחוק, שהמועצה רשאית לדרוש מהמוסד לקיימם, בין לפני מתן הרישיון ובין לאחריו, אינם התנאים הנזכרים בסעיף 25ד לחוק, אלא תנאים שנועדו "לשם קיום הוראות סעיף 25ד" (להלן - התנאים הנוספים). בתנאים הנזכרים בסעיף 25ד על המוסד המבקש לקבל רישיון של קבע (שבו דן סעיף 25ח לחוק) לעמוד עוד קודם למתן הרישיון. בתנאים הנוספים, שבהם רשאית המועצה להתנות את מתן הרישיון לשם הבטחת קיומם של תנאי סעיף 25ד, יכול המוסד לעמוד, על-פי שיקול דעת המועצה, קודם למתן הרישיון או לאחריו. תנאים נוספים כאלה, שנועדו להבטיח את קיומם של הוראות סעיף 25ד לחוק, יכולה המעוצה להטיל גם בעת שהיא נותנת רישיונות זמניים. אולם, בסמכות זו של המועצה אין כדי לשלול את הרישא של סעיף 25ט, הקובעת שמלכתחילה רשאית המועצה ליתן רישיון זמני, גם אם אין מתמלאים כל תנאיו של סעיף 25ד לחוק. אם ויתרה המועצה לצורך מתן רישיון זמני, על-פי שיקול דעתה, על חלק מתנאיו של סעיף 25ד לחוק, ממילא אין עוד מקום לקבוע תנאים נוספים לשם הבטחת אותם תנאים שעל קיומם היא החליטה לוותר.
40. 40. מקובל עלי שמתפקידה של המל"ג למנוע מתן רישיונות במקום שהמוסד אינו מסוגל לקיים תוכנית לימודים ראויה, דבר אשר עלול לפגוע באיכות התארים הניתנים על ידי המוסד ובציבור כולו. בעניין זה כבר נקבע על ידי בית המשפט העליון כי:
"אם לא יקוים פיקוח ראוי על השלוחות, על ידי רשות מוסמכת בישראל, צפויה סכנה כי ההכשרה שתינתן לתלמידים בשלוחות תהיה חסרה ולקויה. הכשרה כזאת תסכן את הציבור. הציבור צריך להתגונן מפני סכנה כזאת".
(בג"צ 9846/96 איילון ליאת ו - 22 אח' נ' ועדת הרישום פ"ד נב(1), 166).
41. 41. אלא שבמקרה שלפנינו, התנאי היחיד שבו העותרת אינה מסוגלת לעמוד הוא התנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(7) לחוק שעניינו בשיעור הלימודים המועברים על ידי מרצי מוסד האם. לעניין זה כבר החליטה המל"ג בשעתו, כי הפעלת הנוהל המיוחד אינה מותנית בכך שהמוסד יעמוד בתנאי זה. משמע, המל"ג עצמה הייתה סבורה שקיומו של תנאי זה אינו חיוני לשם מתן רישיון על-פי הנוהל המיוחד, וכי ניתן לתת רישיון כזה גם במקום שהמוסד אינו מסוגל לעמוד בתנאי זה. לא שמעתי מהמשיבים טענה, שהמל"ג שינתה את מדיניותה בעניין זה וכי כיום היא סבורה, בניגוד לגישתה בעבר, שאי עמידה בתנאי זה פוגעת בתוכנית הלימודים במידה כזאת, עד שאין זה ראוי לאשר רישיונות זמניים למוסדות שאינם עומדים בתנאי זה.
42. 42. אציין, שהעותרת טענה שהחלטת המל"ג פסולה גם בשל כך שהיה בה משום החלה למפרע של מדיניותה החדשה של המל"ג (ביטול הנוהל המיוחד). זאת, משום שהחלטת המל"ג על שינוי הנוהל המיוחד, גם אם נעשתה בחודש יוני 2002, לא הובאה לידיעת הציבור, ולעותרת נודע על כך רק לאחר הודעתה למל"ג (מיום 4.8.2002), על הפסקת פעילותה בישראל ועל בקשתה להחיל עליה את הנוהל המיוחד.
43. 43. לא שוכנעתי שיש לפסול את החלטת המל"ג מטעם זה. הכלל הנו, אמנם, ששינוי למפרע של מדיניות או נהלים של הרשות פסול. אולם, כלל זה חל רק, או בעיקר, על מי שהסתמך על המדיניות (הקודמת) של הרשות וכלכל צעדיו לפיה, באופן שהשינוי למפרע בנהלים עשוי לפגוע בו (ראה: י. דותן, הנחיות מינהליות, עמ' 173). במקרה שלפנינו לא נטען על ידי העותרת, שאילו ידעה מראש על ביטול הנוהל המיוחד, היא הייתה פועלת אחרת ונמנעת, למשל, מהפסקת פעילותה בישראל. מטיעונה של העותרת אף עולה, שבכל מקרה, לא היה בידה לקיים את דרישת סעיף 25ד(ב)(7) לחוק, בין שהייתה מודעת לביטולו של הנוהל המיוחד, ובין אם לאו.
מעבר לכך, השיקול המכריע לעניין זה הוא השיקול הנוגע לחוקיותו של הנוהל המיוחד. שכן אם מדובר בנוהל לא חוקי, כי אז בית המשפט לא יוכל לכפות על המשיבים לקיימו, אפילו ביטולו של הנוהל נעשה על ידם למפרע.
44. 44. נושא נוסף לגביו נחלקו הצדדים נוגע להעמדת הפרוטוקולים של דיוני וועדת השלוחות לעיונה של העותרת.
45. 45. בהודעתה לבית המשפט מיום 18.9.03, הסכימה המל"ג להעמיד לעיונה של העותרת את הפרוטוקולים הנוגעים לדיוניה של המועצה להשכלה גבוהה
בעניינה מהימים 9.7.02 (נספח ג' להודעה), 5.11.02 (נספח ו') ו - 15.7.03 (נספח ט'). כן העמידו המשיבים לעיונה של העותרת את נוסח ההחלטה של ועדת השלוחות מיום 9.7.02 (נספח ב'). המשיבים סירבו להעמיד לעיונה של העותרת את הפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות וכן את פרוטוקולים הנוגעים לדיונים הקשורים לשלוחות אחרות.
46. 46. המשיבים ביססו סירובם על מספר טעמים. הטעם העיקרי הוא שמדובר בפרוטוקולים של דיונים פנימיים שאין חובה למוסרם על-פי סעיפים 9(ב)(1) ו - 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998. לטענת המשיבים, חשיפת התרשומות הפנימיות תביא לפגיעה באופי הדיונים ובהתבטאות החופשית בהם, לדילולן של תרשומות אלה, לאמירת דברים בעל פה במקום בהתכתבות מתועדת ולהתבטאויות "מחוץ לפרוטוקול", וכך יעלם מידע חיוני לפעולת הרשויות ויאבד מידע חשוב לביקורת הרשויות בידי הגופים הפורמאליים האמונים על ביקורת כזו. המשיבים שמים את הדגש בהקשר זה על האבחנה בין מסמכים פנימיים לבין מסמכים סופיים של הרשות אשר נערכו לאחר קבלת ההחלטה. מסמכים פנימיים, הם טוענים, מבטאים את הליך גיבוש שיקול הדעת המינהלי, לעומת זאת, מסמכים סופיים של הרשות מגבשים את עמדתה ומדיניותה, וככאלה יש להם משמעות מחייבת ועל כן יש לגלותם. ועדת השלוחות, טוענים המשיבים, אינה זו שמקבלת את ההחלטות. היא פועלת כזרוע של המל"ג, ומביאה את המלצותיה בפני
מליאת המל"ג. משכך, הועדה היא חלק יסודי, ראשוני ובסיסי במסלול ההחלטה המינהלית. לשלב זה בהליך המינהלי דרושה הגנה מוגברת מפני חשיפה, וזאת על מנת לשמור על חופש הבעת העמדה של דרגים שאינם מקבלי החלטות, כדי שאלה יוכלו להביע את עמדתם ללא חשש מפני הבעת עמדות בלתי פופולאריות. חשיפת תמלילי הישיבות, טוענים המשיבים, תפגע באפשרותם של משתתפי הדיון להביע דעה עצמאית על-פי מיטב שיקול דעתם ותחשוף את המשתתפים ללחצים של בעלי עניין. זאת, כאשר חברי הועדה התדיינו במה שמבחינתם היה "חדר סגור" והסתמכו על כך. בנסיבות אלה, נטען, קמה לחברי הוועדה הזכות שלא ייקבע בדיעבד שהדיון היה דיון פומבי שתמליליו מועברים לבעלי העניין. לטענת המשיבים, גם מחיקת שמות הדוברים לא תפתור את הבעיה, מאחר ואמירות רבות שנאמרו במסגרת הישיבות על ידי חברי הועדה ועובדי המל"ג ניתן לייחס לדובר זה או אחר לאור הפורום המצומצם, תוכן הדברים והתגובות לדברים, אף ללא גילוי שמות.
47. 47. בנושא זה ניתן בימים אלה
פסק דין
על ידי בית משפט זה, מפי כב' השופט ב. אוקון, אשר מחייב את המל"ג לגלות פרוטוקולים של דיוניה, גם דיונים המוגדרים כדיונים פנימיים (עתמ 924/02). ב
פסק דין
זה, המקובל עלי במלואו, הסביר בית המשפט כי החריג שנקבע בסעיף 9 לחוק חופש המידע, שעניינו בהעדר חובה למסור מידע הנוגע להתייעצויות פנימיות, אמנם מגביל את החובה האוטומטית למסירת המידע, ומאפשר לרשות להפעיל שיקול דעת כשהיא מתבקשת למסור מידע זה, בין היתר, בשים לב "לעניינו של המבקש במידע וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע", אך אין בו כדי לפטור את הרשות לחלוטין ממסירתו של מידע זה. מידע פנימי כזה, נקבע באותו
פסק דין
, אינו חסין מפני גילוי, ופועלו של החריג בנושא זה מוגבל להוצאת אותו מידע מקבוצת המידע החייב בגילוי בלא שיקול דעת. לפיכך, מדובר בחריג יחסי, שעל הרשות להצביע על טעם המחייב מניעת גילויו, היינו טעם המצביע על כך שעקב חשיפת המידע עלולה להיגרם פגיעה בפועל. בית המשפט הזכיר בהקשר זה פסיקה קודמת (עתמ (י-ם) 295/01 הארץ נ' הממונה על חופש המידע במשרד הבריאות, תק'-מח' 2002(2) 445) בה נקבע, כי יש להניח שחברי ועדה בעלי שם בתחום עיסוקם לא יושפעו מלחצים כאלה ואחרים ויוכלו להביע דעה אמתית וכנה גם ביודעם כי דעתם חשופה לביקורת מקצועית וציבורית. כך נקבע גם בה"פ 303/96 אגודת המים השיתופית בכפר ברנדס נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, דינים מחוז' כו(5) 608) ובה"פ (ת"א) 1635/00 הוצאת עיתון הארץ נ' משרד המשפטים דינים מחוז' לב(10) 175). בפסק הדין האחרון אף נקבע, שגם אם ישתכנע בית המשפט כי גילוי מידע כזה עשוי לשבש את פעולתה או תפקודה התקין של הרשות הציבורית, גם אז על בית המשפט לשקול באם העניין הציבורי שיש בגילוי המידע "גובר או עדיף" על טעמי ההתנגדות לגילוי, היינו פגיעה כזו או אחרת בזכויות או האינטרסים הנ"ל עליהם ביקש המחוקק להגן. בית המשפט דחה בפסק הדין בעת"מ 924/02 את טענתה הגורפת של המל"ג לחיסיון דיוניה הפנימיים, כמו גם את הטענה כי גילוי המידע עלול לפגוע בתפקודה התקין של המועצה ולמנוע מחבריה לדבר בחופשיות במהלך הדיונים.
48. 48. במקרה שלפנינו אמנם מדובר בפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות, ולא בפרוטוקולים של דיוני מליאת המל"ג. אולם, בכך בלבד אין כדי לפטור את המשיבים מגילוי פרוטוקולים אלה. שהרי גם מידע הנוגע לדיוני ועדת השלוחות הנו בגדר "מידע המצוי ברשות ציבורית" כמשמעות בחוק חופש המידע.
סביר גם להניח שהפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות יוכלו לשפוך אור על שיקולי המל"ג אשר בהחלטותיה קיבלה את המלצות ועדת השלוחות. כך אנו קוראים בהחלטת המל"ג מיום 5.11.02, כי חברי המועצה התבקשו להצביע "מי בעד המלצת ועדת השלוחות" (נספח ו'). אולם, המלצת ועדת השלוחות (נספח ה') הוצגה ללא נימוקים. הואיל והמל"ג החליטה לאמץ את המלצת ועדת השלוחות, יש להניח שנימוקיה של ועדה זו הנחו גם את המועצה בהחלטתה הסופית. מכאן, שכדי ללמוד על הנימוקים שביסוד החלטת המל"ג, יש לעמוד על הנימוקים שהנחו את ועדת השלוחות בהמלצתה, ואלה יימצאו בפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות.
בנסיבות אלה, הסירוב לגלות את הפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות על יסוד הטעם שמדובר בדיונים פנימיים, מונעת, במידה רבה, את גילוי הטעמים שעמדו ביסוד ההחלטה הסופית של המל"ג.
לעניין דומה התייחס כב' השופט ד"ר מודריק בהחלטתו בת"א 2060/99 לשכת עורכי הדין נ' שר המשפטים, תק-מח 99(4) 65535). גם באותו מקרה דובר בוועדה מייעצת (לשר המשפטים) שאין לה מעמד סטטוטורי, וגם שם ביקשה העותרת (לשכת עורכי הדין) לעמוד על שיקוליו של השר בהתקינו את התקנה שבמחלוקת, על-פי שיקוליה של הועדה המייעצת. בית המשפט הורה על גילוי הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד בקובעו:
"באת -כוח המשיב טענה כי אין בין הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד לבין תהליך בחינת סבירות שיקול-הדעת של מתקין התקנה (או בחינת סבירות התקנה עצמה) ולא כלום. הטענה אינה מקובלת עלי. לצורך העניין שבפני
אינני נדרש לשאלה כיצד גיבש השר את החלטתו להתקין את התקנה שבמחלוקת. די בכך שההצעה המסכמת של ועדת וינוגרד, היינו נוסח התקנה שהוצע על ידיה, הועמד בפני
השר. השר, בחר "להתייעץ" בוועדת מומחים שכונן. אכן, ה"ייעוץ" שניתן לו והתקבל על ידיו הוא בדמות הצעת תקנה. אולם, ה"ייעוץ" הזה מגלם בחובו את השקלא והטריא שנערכו בוועדה. השר, מסתמא, סמך ידיו על הייעוץ הזה וממילא סמך ידיו על הטעמים שהדריכו את הייעוץ. בבחינת סבירות התקנה עשוי להיות משקל לשיקולים שהנחו את השר להתקינה השיקולים הללו כוללים, בין במישרין ובין בעקיפים על-ידי אימוץ הצעות הוועדה, את הקווים המנחים העולים מדיוני הוועדה".
לאור האמור אני סבור, שבמאזן האינטרסים הכולל, עניינה של העותרת בגילוי הפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות עדיף על האינטרס שבאי גילויים. לעניין זה יש להביא בחשבון, על-פי סעיף 10 לחוק חופש המידע, גם את עניינה המיוחד של העותרת בגילוי המידע, שבעזרתו היא ובית המשפט יוכלו לבחון את שיקולי המל"ג וועדת השלוחות שלה בדחותם את בקשתה של העותרת. בהקשר זה נודעת חשיבות גם לכך, שהמצהירה מטעם המשיבים, לא נטלה חלק בדיונים בעניינה של העותרת בועדת השלוחות ולא היה בידה להעיד, באופן בלתי אמצעי, על שיקוליה של ועדת השלוחות בעניין זה (עמ' 9 לפרוטוקול).
מאידך, אינני מקבל את הבקשה להציג בפני
העותרת את הפרוטוקולים של דיוני ועדת השלוחות ודיוני המועצה במליאתה בעניינן של שלוחות אחרות. למידע זה אין קשר ישיר לעניינה של העותרת. כפי שאני מבין, העותרת מבקשת לסתור באמצעות פרוטוקולים אלה את טענת המשיבים לגבי הפסקת השימוש בנוהל המיוחד ולהוכיח שהמל"ג המשיכה להחיל את הנוהל המיוחד על שלוחות אחרות גם לאחר יוני 2002. אולם, לאור המסקנה דלעיל בדבר חוקיות הנוהל המיוחד, מידע זה אינו נדרש עוד לעותרת לצורך כך.
49. 49. העולה מן האמור לעיל הוא, שהנוהל המיוחד הוא נוהל חוקי, התואם את הוראות חוק המל"ג, ומבחינה זו אין מניעה עקרונית מהחלתו על בקשת העותרת. גם אם נוהל זה בוטל בינתיים, אין בכך כדי לפגוע בסמכותה של המל"ג מכוח סעיף 25ט לחוק להעניק לעותרת רישיון זמני כדי לאפשר לה לסיים את פעילותה גם אם אין מתקיימים לגבי פעילות זו כל תנאי סעיף 25ד(ב) לחוק.
שאלה אחרת היא האם יש מקום להפעיל נוהל זה בנסיבות המיוחדות הנוגעות למקרה הנוכחי. בעניין זה העלו המשיבים, כפי שכבר נאמר, את הטענה, שרובם ככולם של הסטודנטים הלומדים בשלוחה יכולים לסיים את לימודיהם עד לסוף שנת 2003 ועל כן אין צורך להחיל על העותרת את הנוהל המיוחד מעבר למועד זה. בעניין זה לא אכריע בשלב זה. זאת, כדי לאפשר למל"ג, על-פי בקשתה, לקיים דיון נוסף בנושא זה.
אני מחייב את המשיבים להמציא לעיונה של העותרת את הפרוטוקולים של ישיבות ועדת השלוחות בהם נדונה בקשתה להחיל עליה את הנוהל המיוחד בתוך 3 ימים ממועד קבלת החלטה זו. המשיבים יוכלו למחוק מהפרוטוקולים את שמות הדוברים.
כל צד יוכל, בעקבות המצאתם של פרוטוקולים אלה, להשלים טיעוניו בכתב בתוך 3 ימים ממועד קבלתם.
אני דוחה את מתן פסק הדין הסופי בעתירה, כדי לאפשר למל"ג, על-פי בקשתה, לקיים דיון נוסף בבקשתה של העותרת, ובלבד שדיון כזה יקוים והחלטה בו תינתן עד ליום 9.10.03, והודעה על נכונותה של המל"ג לפעול בדרך זו תימסר לבית המשפט עד ליום 25.9.03.
ניתנה היום, כ"ה באלול תשס"ג (22 בספטמבר 2003), בהעדר.
המזכירות תודיע לצדדים טלפונית על מתן ההחלטה, תמציא להם העתק ההחלטה, ובנוסף תמציא בפקסימיליה את נוסח סעיף 49 להחלטה.
___________
י' עדיאל, שופט
עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1069/03 i.s.e יעוץ והכוונה בע"מ נ' המועצה להשכלה גבוהה,שרת החינוך, הגב' לימור לבנת (פורסם ב-ֽ 22/09/2003)