פסקי דין על גיל ברק | פסקי דין על רפאל פרץ | פסקי דין על מאיר טוטמן |

1401/04 עע     05/09/2006




עע 1401/04 גיל ברק נ' רפאל פרץ , מאיר טוטמן





בית הדין הארצי לעבודה



עע 001401/04




גיל ברק

המערער
(המשיב כשכנגד)



1. רפאל פרץ

2. מאיר טוטמן


המשיבים
(המערערים שכנגד)


בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופט שמואל צור
, השופט רמי כהן

נציג עובדים, מר רן חרמש, נציג מעבידים, מר דוד בן הרוש


בשם המערער - עו"ד אברהם דויטש

בשם המשיבים - עו"ד אברהם מלכה



פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ


פתח דבר

1. השאלה הניצבת בפני
נו בערעור זה היא, האם היה מקום להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות חברת מגן מעליות בע"מ (להלן - החברה) למנהלה ובעל המניות בה - הוא המערער שלפנינו. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 300865/98 ; השופטת הראשית ורדה וירט-ליבנה) השיב על שאלה זו בחיוב, ומכאן הערעור שבפני
נו. בנוסף, לפנינו ערעור שכנגד שהגישו המשיבים והמערערים שכנגד (להלן - המשיבים). הערעור שכנגד מוסב כנגד דחיית חלק מרכיבי התביעה על ידי בית הדין האזורי.




הרקע העובדתי

2. המשיב מס' 1 (להלן - פרץ) הועסק בחברה כמנהל שיווק החל מיום 20.7.1992 ועד ליום 31.12.1997, מועד בו פוטר מעבודתו. המשיב מס' 2 (להלן - טוטמן) הועסק בחברה כמנהל מכירות החל מיום 1.10.1994 ועד ליום 31.12.1997, מועד בו פוטר מעבודתו בחברה.

3. המערער שימש בתקופה הרלוונטית מנכ"ל החברה ובנוסף החזיק ב-22.3% ממניותיה. יתר מניות החברה התחלקו בין שני שותפים וחברות נוספות.

4. תנאי עבודתם של המשיבים עוגנו בחוזי עבודה שנחתמו עימם. בחוזי עבודה אלה התחייבה החברה להפריש עבור המשיבים הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי "הסכם זה הינו לתקופה של שנה אחת ; מוסכם בזה כי הצדדים רשאים להביא הסכם זה לידי גמר בהודעה מקודמת [צ.ל מוקדמת - ע.ר] של שלושה חודשים מראש או בתשלום מראש של שלוש משכורות חודשיות ונלווהן או בכל תמורה אחרת שעליה יסכימו הצדדים בכתב, וזאת על ידי מתן הודעה בכתב, שלושה חודשים מראש לפי [צ.ל לפני - ע.ר] תום שנת העסקתו של העובד".

5. אין חולק, כי בשלב מסויים הפסיקה החברה להעביר את הפרשותיה לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות. זו ואף זו. הניכויים שנוכו משכרם של המשיבים לצורך העברה לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות לא הועברו ליעדן על ידי החברה.

6. לאחר שפוטרו מעבודתם בחברה הגישו המשיבים תביעה כנגד החברה והמערער לבית הדין האזורי בתל אביב. בכתב התביעה תבעו המשיבים זכויות המגיעות להם, לטענתם, בגין תקופת עבודתם בחברה וסיומה. כמו כן טענו המשיבים בכתב התביעה כי "הנתבע 2 [המערער בענייננו - ע.ר] כמנהלה של הנתבעת 1 [החברה - ע.ר] נטל חלק פעיל במעשיה ומחדליה, יזם אותם או הורה לבצעם או אישר אותם לאחר מעשה ועל כן מוטלת עליו חבות אישית".

7. בהקשר זה יש לציין, כי בעת הגשת התביעה לבית הדין האזורי הייתה שרויה החברה בקשיים כלכליים. לאחר הגשת התביעה ניתן בחודש יולי 1999 צו פירוק כנגד החברה. עם מתן צו הפירוק פנו המשיבים למוסד לביטוח לאומי בתביעה לתשלום חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים. המוסד לביטוח לאומי אישר למשיבים תשלום שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית ופיצויי פיטורים.

ההליכים בבית הדין האזורי

8. בית הדין האזורי קיבל בפסק דינו החלקי את תביעת המשיבים להרים את מסך ההתאגדות שבין החברה למערער. כמו כן התקבלה תביעתם של המשיבים לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות. תביעתם של המשיבים לתשלום פדיון חופשה שנתית, שכר עבודה עד לתום תקופת חוזה העבודה והחזר דמי מילואים נדחתה. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים הבאים :

א. מעדותו של המערער בבית הדין עולה, כי כספים שהיו מיועדים לחברה הופקדו בחשבונו הפרטי על מנת להימנע מתפיסת הכספים על ידי נושי החברה. עירוב הנכסים בין המערער לחברה מעיד על שימוש לרעה במסך ההתאגדות. מחומר הראיות עולה גם, כי מכונית מרצדס שנקנתה על ידי החברה נרשמה על שם המערער. גם בכך יש להעיד על עירוב נכסים בין המערער לחברה, המהווה שימוש לרעה במסך ההתאגדות.

ב. המערער נהג בחברה כבשלו וניצל את מעמדו בחברה לצרכיו הפרטיים תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות. העובדה שהחברה לא העבירה הפרשות לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות ואף ניכתה כספים משכרם של המשיבים עבור ביטוח מנהלים וקרן ההשתלמות ולא העבירה כספים אלה ליעדם מצדיקה אף היא הרמת מסך ההתאגדות.

ג. המשיבים אינם זכאים לתשלום שכר עבודה ונלווים עד תום מועד חוזי העבודה, שכן החוזה שנחתם עימם אינו חוזה לתקופה קצובה. יחד עם זה, זכאים המשיבים לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בסכום של שלושה חודשי שכר.

ד. המשיבים לא זכאים לתשלום פדיון חופשה שנתית, שכן מתלושי השכר שהוצגו בבית הדין האזורי עולה, כי החברה שילמה להם את פדיון החופשה השנתית שמגיעה להם.

ה. פרץ אינו זכאי להחזר דמי מילואים, מכיוון שלא הביא ראיות הנוגעות לסכום ששולם לו בפועל על ידי החברה, ולא עמד בנטל הראייה בנוגע לגובה שכרו בחודש מאי 1996, בגינו העלה תביעתו זו.

טענות הצדדים

9. ערעור המערער מוסב כנגד הקביעה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין החברה. בהקשר זה טען המערער את הטענות הבאות : החברה היא שהעסיקה את המשיבים והיא שיזמה את הפסקת עבודתם ; מעורבותו של המערער בהעסקת המשיבים נעשתה בכובעו כאורגן של החברה ; הכלל הוא כי יש ליתן תוקף לאישיותה המשפטית הנפרדת של חברה. הרמת מסך תעשה במקרים מיוחדים וחריגים. המקרה שלפנינו אינו בא בגדר החריג לכלל ; לצורך הרמת מסך ההתאגדות יש להצביע על כוונת תרמית. תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו ; החברה לא הוקמה על מנת לשמש מסווה למעשי תרמית. העברת הכספים לחשבון הבנק הפרטי של המערער הייתה העברה זמנית בלבד. הכספים שהועברו לחשבון הבנק הוחזרו לחברה ; רכב המרצדס שרכשה החברה נרשם על שם המערער על מנת למנוע ירידת ערך של הרכב.

10. המשיבים מצידם תמכו בפסיקתו של בית דין האזורי, לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות וטענו את הטענות הבאות : החברה והמערער פגעו בזכויות מגן של המשיבים ; המערער הפקיד לחשבונו הפרטי כספים המיועדים לחברה וניהל את החברה מתוך כוונה לרמות את הנושים ואת השותפים בחברה ; המערער הקים חברה חדשה לפני פרישתו מהחברה ; יש מקום במקרה שלפנינו לחייב את המערער אישית בתשלום הסכומים הנתבעים על ידי המשיבים בגין הפרת העוולות של גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה. במסגרת הערעור שכנגד שהגישו הוסיפו וטענו המשיבים כי על המערער לשלם למשיבים שכר עבודה עד למועד תום שנת העסקתם על פי חוזה העבודה, וכי היה מקום לכלול בתמורת ההודעה המוקדמת גם את העמלות שהשתלמו למשיבים על בסיס קבוע. עוד טענו המשיבים כי היה מקום לפסוק לזכותם פדיון חופשה שנתית. בסיכומיהם זנחו המשיבים את הטענה בדבר החזר דמי מילואים.
נדון תחילה בערעור המערער ולאחר מכן בערעור שכנגד.

הרמת מסך

11. סבורים אנו כי אין להתערב במסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי, לפיה התשתית העובדתית מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות שבין המערער לחברה. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לנתונים הבאים :

א. המערער אמנם לא היה בעל המניות היחיד בחברה, ואולם כפי שעולה ממוצג נ/1 - אישור זכויות חתימה - בהעדר חתימה של המערער רק חתימתם המשותפת של בעלי המניות האחרים תחייב את החברה. זאת ועוד, רק המערער היה "מורשה חתימה" של החברה.

ב. בהודעה שמסר המערער במהלך חקירה שהתנהלה כנגד החברה באגף המכס והמע"מ (מוצג נ/10) מסר המערער את הדברים הבאים : "גיל ברק
עושה הכל, גם מנהל הרכבה וגם אדמינסטרציה וגם גובה כספים ומטפל בבנקים. נחום ברקוביץ [אחד השותפים בחברה - ע.ר] אמור לטפל בהרכבה ובצד הטכני של החברה, אך לא עושה כן ולכן אני גיל ברק
נאלץ לעשות הכל".

ג. בחקירתו הנגדית אמר המערער כי נהג לחתום גם בשם שותפים אחרים על מסמכי החברה (עמוד 114 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 14-16).

12. סבורים אנו, כי הנתונים שפורטו לעיל מלמדים כי המערער היה המוציא והמביא בחברה ועל פיו ישק דבר. הוסף לכך את העובדה שכספים שהיו מיועדים לחברה הועברו לחשבון הבנק של המערער ותגיע למסקנה זהה לזו שהגיע אליה בית הדין האזורי, היינו כי יש להרים במקרה שלפנינו את מסך ההתאגדות. מן הראוי לציין בהקשר זה כי במקרה שלפנינו הועברו כספים שהיו מיועדים לחברה לחשבון הבנק הפרטי של המערער. מטרת הזרמת הכספים לא הייתה לשקם את החברה אלא יש מקום לסבור שהכוונה הייתה להבריח רכוש ובכך להונות את הנושים. בנסיבות אלה, כאמור, היה מקום להרים את מסך ההתאגדות (וראה לעניין זה : ע"ע (ארצי) 131/05 מארק מעתוק - דוד אוסטרובסקי, טרם פורסם, ניתן ביום 25.4.2006 וכן ע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר- מנסור חוסיין, טרם פורסם, ניתן ביום 22.5.2006).

13. עוד יש לציין, כי טענתו של המערער, לפיה הוחזר הכסף שהופקד בחשבון הבנק הפרטי שלו לחברה לא נתמכה במסמכים, למעט מכתב מאת המערער לאחד מבעלי המניות בחברה, בו נכתב כי הכסף הוחזר לחברה. אף טענתו של המערער כי הזרמת הכספים לחשבונו הפרטי "נועדה למנוע עיקולם של כספים, ובכך למנוע מהחברה לעמוד בהתחייבותה לתשלום שכר עבודה לעובדים" נטענה בעלמא, מבלי שהונחה תשתית ראייתית התומכת בטענה זו. יתר על כן, לו טענה זו נכונה היא מעידה, לכאורה, על כוונה להבריח נכסים כדי להתחמק מהתחייבויות החברה כלפי נושיה ולהעדיף נושים. בנסיבות אלה, לא מצאנו, כאמור, להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי בעניין זה. בהקשר זה נציין, כי בפסיקתנו הבאנו בחשבון את העובדה כי החברה הפסיקה בשלב מסויים להעביר לביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות כספים שנוכו ממשכורתם של המשיבים, עניין המהווה על פי הפסיקה אף הוא שיקול בהחלטה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1137/02, 1147/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, 19.1.2003).

14. מן הראוי לציין, כי גם מעשיו של המערער לאחר פירוק החברה אינם נקיים מספיקות. בחקירתו הנגדית אמר המערער כי לאחר שפורקה החברה הקים חברה שתחום עיסוקה משיק לזו של החברה, אך לא נרשם כבעלים. הסיבה לאי הרישום כבעלים בחברה החדשה מפורטת אף היא בחקירה הנגדית והיא "כיוון שפחדנו מעיקולים" (עמוד 114 לפרוטוקול בית הדין האזורי).

15. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, כאשר בפועל עמדו המשיבים בפני
שוקת שבורה עת באו לדרוש זכויות המגיעות להם מן החברה, סבורים אנו, כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות.

הערעור שכנגד

16. הערעור שכנגד מכוון כנגד שלוש קביעות של בית הדין האזורי : האחת, אי פסיקת שכר עבודה ונלווים עד למועד תום העסקת המשיבים על פי חוזי עבודה ; השנייה, אי הכללת הנלווים למשכורת החודשית בחישוב תמורת ההודעה המוקדמת שנפסקה לזכות המשיבים ; והשלישית אי פסיקת פדיון ימי חופשה.

17. לאחר עיון בטענות הצדדים, אנו סבורים כי יש מקום לקבל את ערעור המשיבים בכל הנוגע לפסיקת שכר עבודה ונלווים עד למועד תום העסקתם על פי חוזי העבודה. דרך סיום חוזי העבודה שנחתמו עם המשיבים מותווית בסעיף 19 לחוזי העבודה, שזו לשונו :

"הסכם זה הינו לתקופה של שנה אחת ; מוסכם בזה כי הצדדים רשאים להביא הסכם זה לידי גמר בהודעה מקודמת (צ.ל מוקדמת - ע.ר) של שלושה חודשים מראש או בתשלום מראש של שלוש משכורות חודשיות ונלווהן או בכל תמורה אחרת שעליה יסכימו הצדדים בכתב, וזאת על ידי מתן הודעה בכתב, שלושה חודשים מראש לפי (צ.ל לפני - ע.ר) תום שנת העסקתו של העובד" (ההדגשות הוספו - ע.ר).

18. לפי לשונם של חוזי העבודה, שהתחדשו, כאמור, באופן אוטומטי מדי שנה, תקופת החוזה היא שנה. יחד עם זה, ניתנה לצדדים "נקודת יציאה" מדי שנה. מועד נקודת היציאה הוא שלושה חודשים לפני תום תקופת החוזה. עד למועד זה לא היו רשאים הצדדים להביא את החוזה לידי סיום. במועד זה היו רשאים הצדדים להביא את החוזה לידי סיום אם באמצעות מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, ואם באמצעות תשלום מראש של שלושה חודשי שכר. ויודגש, על פי לשונם של חוזי העבודה לא היו רשאים הצדדים להביא את חוזי העבודה לידי סיום לפני כן. בנסיבות אלה, סבורים אנו כי חלה חובה על החברה להעסיק את המשיבים עד למועד "נקודת היציאה", היינו במשך תשעה חודשים מהמועד בו נכנס החוזה לתוקפו.

19. מחומר הראיות עולה כי חוזה העבודה שנחתם עם פרץ אמור היה לבוא אל סיומו ביום 21.6.1998. אשר על כן, "נקודת היציאה", במסגרתה הייתה רשאית החברה לסיים את יחסי העבודה חלה ביום 21.3.1998. בפועל פוטר פרץ ביום 31.12.1997. לאור האמור לעיל ומשהורם מסך ההתאגדות על המערער לשלם לפרץ שכר עבודה כולל נלווים מיום 1.1.1998 ועד ליום 21.3.1998. הבסיס לחישוב הסכום האמור יהא שכר העבודה כולל הנלווים בגובה של 19,614 ש"ח. מהסכום שנפסק לעיל יש לקזז את דמי האבטלה שקיבל פרץ לאחר פיטוריו בסכום של 32,529 ש"ח (ראה מוצג נ/5). הסכום המתקבל ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.3.1998 ועד ליום התשלום בפועל. יובהר, כי הסכום שנפסק ברכיב זה בא בנוסף לסכום שנפסק לפרץ בגין תמורת הודעה מוקדמת.
אשר לטוטמן - חוזה העבודה שלו אמור היה להסתיים ביום 1.10.1998. בפועל פוטר טוטמן ביום 31.12.1997. לכן, על המערער לשלם לטוטמן שכר עבודה ונלווים לתקופה 1.1.1998 - 1.7.1998. הבסיס לחישוב הסכום האמור יהיה השכר לרבות הנלווים של טוטמן שעמד על 15,889 ש"ח. מהסכום שנפסק לעיל יש לקזז את דמי האבטלה שקיבל טוטמן לאחר פיטוריו בסכום של 26,929 ש"ח (ראה מוצג ת/9). הסכום המתקבל ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.3.1998 ועד ליום התשלום בפועל. יובהר, כי הסכום שנפסק ברכיב זה בא בנוסף לסכום שנפסק לטוטמן בגין תמורת הודעה מוקדמת

20. המשיבים הוסיפו וטענו כי בחישוב הפיצוי המגיע להם בגין הפרת החוזה לתקופה קצובה שנחתם בינם לבין החברה יש להביא בחשבון את החלק היחסי של החופשה, דמי ההבראה ומשכורת י"ג שהיו יכולים לצבור בתקופה בה הייתה מוטלת על החברה החובה להעסיקם. סבורים אנו, כי בכל הנוגע לדמי ההבראה ולמשכורת י"ג הדין עם המשיבים. כפי שנפסק, דמי הבראה ותשלומים אחרים שהמעסיק חייב לשלם על פי חוזה העבודה מובאים בחשבון בעת חישוב הפיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה (דב"ע (ארצי) נד/128-3 אהרון דב קמחי - דיור לעולה בע"מ, פד"ע כח, 342, להלן -

פסק דין
קמחי ; עתירות לבג"צ נדחו - בג"צ 4295/95, 4062/95 אהרון דב קמחי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(5), 773)וגם דב"ע (ארצי) מח/22-3 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ- שמואל יפה, פד"ע כ, 107 (1988)). אשר על כן, על המערער לשלם למשיבים את החלק היחסי של דמי ההבראה ומשכורת י"ג לתקופות שצויינו בסעיף 19 לעיל. הסכום שעל המערער לשלם לפרץ ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.3.1998 ועד התשלום בפועל והסכום שעל המערער לשלם לטוטמן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.1998 ועד התשלום בפועל.

21. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לצבירת ימי החופשה בתקופה בה היו זכאים המשיבים להיות מועסקים על ידי החברה. בהתאם ל

פסק דין
קמחי, ומשנקבע כי על החברה והמערער לשלם למשיבים תמורת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, ניתן לכלול את החופשה שצברו המשיבים בתמורת ההודעה המוקדמת שנקבע כי על החברה והמערער לשלם למשיבים, ולכן לא זכאים המשיבים לחלק היחסי של החופשה שהיו יכולים לצבור, לו היו מועסקים עד תום התקופה (ראו לעניין זה :

פסק דין
קימחי, עמ' 356-357; דב"ע (ארצי) נה/95-3 זפא בע"מ - עמי כהן, עבודה ארצי, כרך כח(1), 159).

22. דין ערעור המשיבים בכל הנוגע להכללת הנלווים למשכורת החודשית בחישוב תמורת ההודעה המוקדמת אף הוא להתקבל. כפי שעולה מחומר הראיות עבודתם של המשיבים הופסקה על אתר. על פי סעיף 19 לחוזי העבודה, זכאים המשיבים להודעה מוקדמת של שלושה חודשים. באותו הסעיף מצויין כי גובה תמורת הודעה המוקדמת יהיה "שלוש משכורות חודשיות ונלווהן". לאור האמור, מן הראוי היה לפסוק כי הבסיס לחישוב ההודעה המוקדמת לא יהיה שכר היסוד של המשיבים בלבד, כי אם המשכורת החודשית, לרבות הנלווים. בסיכומיהם בבית הדין האזורי טענו המשיבים כי שכרו החודשי של פרץ כולל הנלווים עמד על 19,614 ש"ח ואילו שכרו החודשי של טוטמן לרבות הנלווים עמד על 15,889 ש"ח. המערער לא הציג גרסה אחרת וחזר על הטענה לפיה זכאים המשיבים להודעה מוקדמת בגובה שכר היסוד בלבד. משלא הוצגה גרסה נגדית אנו פוסקים כי על המערער לשלם לפרץ בנוסף לסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי בגין תמורת הודעה מוקדמת סכום של 41,214 ש"ח. לטוטמן ישלם המערער בנוסף לסכום שנפסק לזכותו בגין תמורת הודעה מוקדמת סכום של 30,831 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.1997 ועד ליום התשלום בפועל.
23. המשיבים אינם זכאים לתשלום פידיון חופשה שנתית, שכן מתלושי השכר שלהם עולה כי החברה שילמה להם עם סיום עבודתם את יתרת ימי החופשה שעמדה לזכותם (ראה מוצגים נ/8 ו - נ/4). יחד עם זה, מאחר שהבסיס לחישוב פידיון החופשה היה שכר היסוד של המשיבים, והעמלות שקיבלו לא נכללו בחישוב פידיון החופשה, ולאור ההוראות הקבועות בסעיף 18 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 על המערער להשלים את פידיון החופשה השנתית לה זכאים המשיבים, כך ששכר רגיל לצורך חישוב פידיון החופשה יכלול גם את העמלות. הסכומים המתקבלים ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.12.1997 ועד התשלום בפועל.

סוף דבר

24. הערעור נדחה. הערעור שכנגד מתקבל ברובו. לאור התוצאה אליה הגענו ישלם המערער למשיבים תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח. לא ישולמו ההוצאות תוך המועד האמור ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום המצאת פסק הדין למערער ועד התשלום בפועל.


ניתן היום, י"א באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.


_________________ _______________ ________________
השופט עמירם רבינוביץ
השופט שמואל צור
השופט רמי כהן


____________________ _______________________
נציג עובדים, מר רן חרמש נציג מעבידים, מר דוד בן הרוש









עע בית הדין הארצי לעבודה 1401/04 גיל ברק נ' רפאל פרץ , מאיר טוטמן (פורסם ב-ֽ 05/09/2006)