פסקי דין על צאנג דה ג'ון | פסקי דין על לי זאי שנג | פסקי דין על ליאו גאנגסן | פסקי דין על לי קואנג פולין ואח' | פסקי דין על משרד הפנים | פסקי דין על שר הפנים ואח' |

7092/03 בשא     21/01/2003




בשא 7092/03 צאנג דה ג'ון,לי זאי שנג,ליאו גאנגסן,לי קואנג פולין ואח' נ' משרד הפנים,שר הפנים ואח'






בתי המשפט
בשא 7092/03
עת"מ 387/03
בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
21/01/2003

כבוד השופט יהונתן עדיאל

בפני
:
1. צאנג דה ג'ון

2. לי זאי שנג

3. ליאו גאנגסן

4. לי קואנג פולין
5. קסי מינגצ'ו
6. לין ייפינג
7. קסו ג'ון
8. רנדונג לי
9. יאן צאויאנג
10. קה רנבו
11. צאן וואן ננג
בעניין:
המבקשים
בנימין בכר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. משרד הפנים

2. שר הפנים
3. השר לביטון פנים
על-ידי פרקליטות מחוז י-ם
המשיבים

החלטה

1. 1. זו בקשה למן צו ביניים האוסר על גירושם של העותרים מן הארץ.
בעתירה העיקרית מבקשים העותרים לבטל את צווי ההרחקה שהוצאו נגד העותרים על ידי המשיבים.
אין חולק על כך שהעותרים שוהים בארץ שלא כחוק, ועל כן ניתן, בעקרון, להוציא נגדם צווי הרחקה.

2. 2. מהעתירה עולה, שטענת העותרים נגד צווי ההרחקה מתמצית בשתי טענות.
הטענה האחת, ש"אליבא [העותרים] הם לא קיבלו את צווי ההרחקה לידיהם ו/או לא הובא לידיעתם תוכן צו ההרחקה בשפה המובנת להם, אשר ברוב המקרים הנה סינית בלבד." לטענתם, " צו זה אף לא הוסבר ו/או תורגם להם לשפה הסינית שהיא השפה היחידה השגורה בפי כולם.

הטענה האחרת, כפי שהיא עולה במשתמע מהעתירה, הנה שהעותרים הגישו תביעות נגד מעבידיהם לבית הדין לעבודה, ולחלקם אף נקבעו מועדים לגביית עדות מוקדמת, במועדים שונים, שבין 27.1.03 ל - 12.3.03.

3. 3. באת כוח המשיבים טוענת, ראשית, שיש למחוק את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לעותרים 2-11. זאת, מהטעם שאין מקום לצרף עניינם של עותרים שונים לעתירה אחת.

אשר לעותר 1 טוענת באת כוח המשיבים, כי צו ההרחקה נגדו הוצא עוד ביום 22.10.02 ועל כן חל שיהוי גדול בפני
יתו של עותר זה לבית המשפט, שיהוי שאף גרם למדינה נזק עקב ביטול כרטיס הטיסה בעקבות הוצאת הצו הארעי (אתמול) והוצאות השהייה הנוספות בהן נשאה המדינה בגין החזקתו של העותר במשמורת. לטענת באת כוח המשיבים, טענתו של העותר 1 כי לא ידע על הוצאת צו ההרחקה אינה מתקבלת על הדעת, שהרי עותר זה הופיע עוד ביום 27.10.02 בפני
בית הדין למשמורת, ואין ספק, שלפחות באותו מעמד הוסבר לו כי הוצא נגדו צו ההרחקה. כך מתבקש, נטען, גם מהעובדה שעותר זה מיוצג על ידי עורך דין מזה כחודש וחצי לפחות.

ככלל, הסבירה באת כוח המשיבים, המדיניות הנקוטה על ידי שלטונות ההגירה היא שלא לבצע צווי הרחקה כאשר מוצגת בפני
הם הזמנה לגביית עדות מוקדמת של המורחק בפני
בית הדין לעבודה, ובלבד שטרם נרכש עבור המורחק כרטיס טיסה. במקרה הנוכחי, טוענת באת כוח המשיבים, ידוע לשלטונות ההגירה על מועדים שנקבעו לגביית עדות מוקדמת לגבי העותרים 2, 4, 5, 6, 7, 8, ו 10, ולגבי עותרים אלה לא יבוצעו צווי ההרחקה קודם לגביית עדותם אם טרם נרכשו עבורם כרטיסי טיסה. אשר לעותר 1, נטען, כי לאור השיהוי הרב בפני
יתו לבית המשפט, לאור העובדה שהמדינה רכשה עבורו כרטיס טיסה בטרם פנה לבית המשפט ובטרם נודע לה על המועד שנקבע לגביית עדותו המוקדמת ולאור אי גילוי מלוא העובדות הרלבנטיות בבקשתו, בעיקר מועד הוצאת צו ההרחקה, אין מקום לעיכוב נוסף בביצוע צו ההרחקה.

4. 4. אשר לעותרים 2-11 מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבים, שלא היה מקום לצרף בקשות שונות שעניינם נפרד לבקשתו/עתירתו של העותר 1 (ראה: בג"ץ 452/99 עלי פרא ואח'

נ' שר המשטרה ואח'

(טרם פורסם); בג"ץ 5866/01 זיתון עמאד ואח'

נ' משרד הפנים
(טרם פורסם). לאור כך אני מוחק את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לעותרים אלה.

5. 5. מעבר לנדרש אציין, כי לאור טענתם של עותרים אלה, כי נקבע (לרובם) מועד לגביית עדות מוקדמת, והצהרת ב"כ המדינה דלעיל, אינני רואה צורך, גם לגופו של עניין, בהוצאת צווי ביניים לגבי עותרים אלה.

6. 6. אשר לעותר 1. טענתו הראשונה של עותר זה, לפיה צו ההרחקה לא נמסר לו, אינה יכולה להתקבל בהעדר תצהיר התומך בה. ב"כ העותרים לא נדרש בדבריו לטענה זו. ככל שהטענה היא (כפי שעולה מהודעה בכתב שהמציא ב"כ העותרים לבית המשפט), שלא היה סיפק בידו לעשות כן, אין לקבל טענה זו. שהרי צו ההרחקה לגבי עותר זה הוצא עוד לפני שלושה חודשים והוא מיוצג מזה כחודש וחצי על ידי עורך דין. בנסיבות אלה פועלת לטובת המשיבים חזקת תקינות המעשה המנהלי, מכוחה יש להניח שצו ההרחקה נמסר לעותר כדין.

הטענה הנוספת, שעניינה גביית העדות המוקדמת, אינה נוגע לעצם חוקיותם של צווי ההרחקה, אלא לדחיית ביצועם. הסמכות בנושא זה מוקנית, על פי סעיף 13(ד) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 לממונה על ביקורת הגבולות, שבידו לדחות את ההרחקה לתקופה של 14 ימים "לשם טיפול בענייניו ובזכויותיו המשפטיות בישראל של המורחק, שלא ניתן לטפל בהם בהעדרו". הממונה על ביקורת הגבולות אף רשאי להאריך תקופה זו "מטעמים הומניטריים מיוחדים".

כפי שעולה מדברי ב"כ העותרים, בקשה כזאת לא הוגשה על ידי העותר 1 לממונה על ביקורת הגבולות. אי מיצוי סעד מנהלי זה מצדיק, כשלעצמו, לדחות את הבקשה.

מעבר לאלה, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבים, שבהגשת בקשתו של העותר 1 חל שיהוי רב, אשר גם הוא מצדיק את דחיית הבקשה.

7. 7. לאור האמור, בהתחשב בשיהוי הרב שנפל בפני
יתו של העותר 1 לבית המשפט, בהעדר תצהיר המאמת את טענותיו נגד צו ההרחקה, בהעדר פנייה מוקדמת לממונה על ביקורת הגבולות, ולאור אי גילוי העובדה שמדובר בצו הרחקה שהוצא לפני 3 חודשים, אני דוחה את הבקשה.

8. 8. התוצאה היא שבקשתם של העותרים 2-11 נמחקת ובקשתו של העותר 1 נדחית.

אני מחייב את העותר 1 בהוצאות המשיבים בבקשה זו ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח בשבט תשס"ג (21 בינואר 2003), בהעדר הצדדים.
המזכירות תעביר לב"כ הצדדים העתק ההחלטה בפקסימיליה.
י' עדיאל, שופט









בשא בית משפט לעניינים מנהליים 7092/03 צאנג דה ג'ון,לי זאי שנג,ליאו גאנגסן,לי קואנג פולין ואח' נ' משרד הפנים,שר הפנים ואח' (פורסם ב-ֽ 21/01/2003)