פסקי דין על אילן שלגי |

1138/06 עפ     05/09/2006




עפ 1138/06 אילן שלגי נ' מדינת ישראל




10
בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת
עפ 001138/06

בתיק עיקרי: ש 004724/01
בפני
:
כב' השופט יצחק כהן
- אב"ד - סגן נשיא
כב' השופט האשם ח'טיב

כב' השופטת אסתר הלמן

תאריך:
05/09/2006
בעניין:
אילן שלגי
ת.ז. 050088350
המערער

נ ג ד
מדינת ישראל

המשיבה

נוכחים:
בשם המערער: עו"ד בן פורת

בשם המשיבה: עו"ד ולטר

המערער בעצמו
פסק דין
כב' השופט יצחק כהן
– אב"ד – סגן נשיא:

1. ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בטבריה בת.פ. 4724/01 (מיום 2.3.06 - כבוד השופט דורון פורת).

2. עיקרי העובדות שלעניין:

3. נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בטבריה בו נאשם בשורה של עבירות על חוק המע"מ ה'תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") שבוצעו על-ידו בהיותו המנהל הפעיל של החברות שושנת ההרים בע"מ וכפירי העוז בע"מ, שהואשמו עימו באותו כתב אישום כנאשמות 1 ו-2.

יחד עם המערער נאשמו באותו כתב אישום גם אשתו ובתו (נאשמות 4 ו-3 בהתאמה), ששימשו אף הן כמנהלות החברות נאשמות 1-2.

המערער, במסגרת 4 מסכתות בכתב האישום הואשם בעבירות הבאות:

א. 15 עבירות של אי-הגשת דו"חות במועד, עבירות לפי סעיף 117(א)(6) בקשר עם סעיף 67(א) לחוק המע"מ וביחד עם תקנה 20 לתקנות מע"מ.

ב. 15 עבירות של מסירת דיווח כוזב במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(א)(3), 117(ב)(1) לחוק מע"מ. בחלק ממקרים אלה דיווח המערער על העסקאות במועד מאוחר, ובכך עבר עבירות של הוצאת חשבונית מס ללא תשלום המס הכלול בה במועד, עבירות על סעיף 117(א)(4) לחוק מע"מ.

ג. 4 עבירות של ניהול פנקסי חשבונות וספרים בסטייה מהותית מהוראות החוק על-פי קביעה סופית של מנהל מע"מ לפי סעיף 95 לחוק, עבירות על סעיף 117(א)
(7) לחוק.

במעשיו אלו העלים המערער עסקאות בשווי של מיליוני שקלים, שהמס הנובע מהן מגיע לכדי מאות אלפי שקלים.

4. ביום 6.1.04, במהלך שמיעת הראיות ובמסגרת הסדר טיעון, הודה המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

במסגרת הסדר הטיעון דאז (שאינו נשוא הערעור כאן) הוסכם, כי ההגנה תטען לעונש בן שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ואילו התביעה תהיה חופשיה לטעון לכל עונש הראוי בעיניה.

סופו של יום, נגזר דינו של המערער על-ידי בית-המשפט (כב' השופט דורון פורת) לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ובנוסף עליהם, 30 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 250,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תחתם.

5. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי כאן על קולת העונש.

בפסק-דין מיום 20.4.04 הורה בית המשפט המחוזי כאן, בהסכמת ב"כ הצדדים, על ביטול פסקי הדין בבית משפט השלום והשבת התיק אל בית משפט השלום להמשך שמיעתו, החל מהשלב בו הופסקה שמיעת הראיות.

יצוין, כי אף-על-פי שערעור המדינה הוגש אך ורק בנוגע לעונש שהושת על המערער, הושב התיק לבית המשפט קמא בנוגע לכלל הנאשמים, ובהם בתו של המערער אשר כתב האישום נגדה נמחק במסגרת ההליך הראשון, ואשתו של המערער אשר עונשה נגזר בהליך הראשון למאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ובמועד שמיעת הערעור כבר החלה בריצוי העונש.

6. משהוחזר התיק לבית משפט השלום החליט כב' השופט פורת, אשר שמע את התיק בגלגולו הקודם ונתן את פסק-הדין הראשון, כי נוכח המידע אשר הובא לידיעתו במהלך שמיעת הטיעונים לעונש ראוי כי התיק יישמע לפני מותב אחר (החלטת כב' השופט פורת מיום 3.5.04). ואולם, בהסכמת הצדדים ובתיאום עם כב' השופט פורת הוחלט (החלטת סגן הנשיא אטרש שאהר מיום 22.3.05) כי התיק יוחזר אל כב' השופט פורת להמשך שמיעה בפני
ו.

המערער והנאשמות האחרות – אשתו ובתו – הודו בסופו של דבר גם בגלגול השני בעובדות כתב האישום (מבלי הסדר טיעון).

כל הנאשמים הביעו חרטה על מעשיהם.
לאחר שמיעת הטיעונים לעונש החליט בית המשפט קמא שלא להרשיע את הנאשמת 3 – בתו של המערער – עקב גילה הצעיר וכדי לאפשר לה לשקם את חייה. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי הנאשמת 3 ביצעה את העבירות מבלי להרשיעה, והשית עליה 200 שעות של"צ.

על הנאשמת 4 – אשתו של המערער – גזר בית המשפט קמא 15 חודשי מאסר, מהם שלושה חודשים לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות, בניכוי התקופה שריצתה הנאשמת בהתאם לגזר הדין הראשון, והיתרה על תנאי.

באשר למערער, בית המשפט קמא גזר את עונשו לשנים-עשר חודשי מאסר בפועל ובנוסף עליהם שנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

כמו כן הפעיל בית המשפט קמא מאסר מותנה בן חמישה חודשים אשר הוטל על המערער בת.פ. 3503/96 (שלום - חיפה) מיום 7.11.96 והורה כי המאסר ירוצה חלקו בחופף וחלקו במצטבר כך שסך הכל ירצה המערער חמישה-עשר חודשי מאסר בפועל.

נוסף על כך השית בית המשפט קמא על המערער קנס בסך 350,000 ₪ או שלוש שנות מאסר תמורתו.

על גזר-דין זה הערעור שבפני
נו.

7. הטענות בערעור:

טענות המערער:

לטענת המערער, העונש שנגזר עליו אינו פרופורציונאלי ומחמיר עימו יתר על המידה.

המערער טוען כי מתקיימת בעניינו פגיעה משולשת בעקרון אחידות הענישה:

בהשוואה לעונש שנגזר על אשתו הנאשמת 4, בהשוואה לעונש שנגזר על המערער עצמו בהליך הקודם, ובהשוואה לענישתם של עברייני מס אחרים.

א. לטענת המערער טעה ביהמ"ש קמא בכך שעל בסיס הודאת המערער באותו כתב אישום גזר את דינו של המערער באופן שונה ללא שהשתנו הנסיבות וללא שהשתנתה הנמקתו.

בעשותו כן, לנטען, חרג בית משפט קמא באופן מהותי מעקרונות הצדק ואחידות הענישה. המערער מדגיש כי המדובר הוא באותו מקרה, אותן נסיבות ואותו שופט, ובכל זאת התוצאה הינה שני גזרי דין שונים לחלוטין: שישה חודשי עבודות שירות לעומת מאסר ממושך של 15 חודשים מאחורי סורג ובריח.

פער כה גדול מחייב הנמקה אשר תסביר את השינוי בגישה.

היעדר הנמקה מחזק תחושה של פגיעה בצדק. המערער שב ומדגיש כי אין כל שינוי נסיבות המצדיק את השינוי המהותי בענישה.

המערער פרט בטענותיו את עקרון אחידות הענישה, הצדק צריך להיראות לעין, העונש צריך להיראות צודק בעיני העבריין ובעיני הציבור.

בהיעדר אחידות עלולה להיגרם תחושת אי-צדק לציבור, אשר עלולה לערער את אמונו במערכת המשפט.

קל וחומר, אם צריכה להיות אחידות בענישה של שני עבריינים שונים, צריכה להיות אחידות בהשוואה בין הנאשם לבין עצמו. כמו כן השווה המערער את מקרהו למצב של שתי החלטות סותרות של שני שופטים שונים. לטענת המערער, הפער הגדול בין הענישה בשני ההליכים עלול לערער את אמון הציבור.

ב. המערער מדגיש את הודאתו באשמה כשיקול לקולא. חרף האפשרות שניתנה למערער בהחלטת בית המשפט המחוזי ואף-על-פי שזו הפעם לא היה הסדר טיעון בחר המערער לשתף פעולה, לחסוך בזמן שיפוטי ולהודות בעובדות כתב האישום.

כמו כן, החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לשמיעה בשנית חידשה את ההליכים נגד אשתו ובתו של המערער, וכך מצא עצמו במצב שדינם של בני משפחתו והסיכון להחמרה בעונשם (לרבות של בתו אשר האישום נגדה נמחק בהליך הראשון) נכרך בדינו של המערער.

עובדה זו היוותה שיקול מצידו של המערער להודות באשמה תחת ניהול הליך קשה ומייגע.

עוד מציין המערער כי הודה בעובדות מתוך מחשבה שדבר לא השתנה מאז ההליך הקודם, וכי ביהמ"ש שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ואין סיבה שדינו ישתנה באופן מהותי.

אמנם, המערער ידע כי ביהמ"ש איננו כבול להחלטתו הקודמת, אולם מתוך הנחה כי דבר לא השתנה, ואף טיעוני התביעה הינם אותם טיעונים, לא צפה המערער שינוי מהותי בעונש.

לפיכך הודה המערער בעובדות כתב האישום ובכך חסך הליך מייגע של הוכחות.

אולם למרות שלא השתנו הנסיבות ואף לא טיעוני התביעה גזר בית המשפט קמא בהליך השני עונש שונה לחלוטין בצורה קיצונית, החמור פי כמה וכמה מן העונש שנגזר בהליך הראשון.

ג. חוזר וטוען המערער, בית משפט קמא החמיר בעונשו לעומת מורשעים אחרים בפרשה, וגם בכך סטה מעקרון אחידות הענישה.

על אשת המערער נגזרו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ועונשה לא השתנה מן ההליך הראשון לשני.

אשת המערער הורשעה במספר עבירות גדול יותר ובמספר אישומים גדול יותר.

אשת המערער היתה הבעלים הרשום של החברות והמנהלת הרשומה והפעילה, ואילו המערער לא היה מבעלי החברות המורשעות אלא הורשע מכוח החזקה בסעיף 119 לחוק המע"מ.

אשת המערער היתה המנהלת לאחר שהמערער כשל בניהול חברות בעבר והחליט למשוך את ידיו מכך ולמסור את המושכות לידי אשתו. לאחר שהואשם יחד עם בני משפחתו הודה המערער כדי לשמור על שלמות התא המשפחתי ולמנוע חיכוכים.

לטענת המערער, גם התביעה הבינה שזה מצב הדברים והאשימה את המערער במספר עבירות קטן יותר, ורק בעקיפין דרך ס' 119 לחוק המע"מ החל גם על בעלי תפקידים זוטרים.

ד. לנטען, חלק גדול מן העבירות בהן הואשם המערער (19 מתוך 34) הינן עבירות מנהליות, שיש לטפל בהן בדרך של קנסות מנהליים.
מדובר בעבירות אשר בדרך-כלל לא מגישים בגינן כתבי אישום.

דרך המלך היא הטלת קנס אולם זו לא נשקלה כלל, ולא נרשמו טעמים להגשת כתב האישום כאמור בס' 15 לחוק העבירות המנהליות[במ1].

המערער מדגיש כי הגשת כתב אישום בעבירות אלו היא חריג.

עוד מציין המערער כי הקנס המנהלי בעבירות אלו עומד על סך כ-300 ₪ לכל עבירה, וגם בבתי המשפט העונש המקובל הוא קנסות של אלפי שקלים, או לכל היותר מאסר מותנה, ולא מאסר בפועל.

כמו כן מציין המערער כי אין מדובר בעבירות של מירמה או עבירות שמטרתן הינה רווח כלכלי למערער, כי אם עבירות "טכניות" אשר נגרמו כתוצאה ממצוקתו הכלכלית של המערער, ומבלי שהמערער שלשל כסף לכיסו הפרטי כתוצאה מכך.

ה. שגה ביהמ"ש קמא כשלא נתן משקל מספיק לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר-הדין.

המערער סבל עינוי דין, החרב התהפכה מעל ראשו במשך תקופה ארוכה, אשר דרדרה את מצבו הנפשי, הכלכלי והאישי של המערער ומהווה ענישה בפני
עצמה.

העבירות בוצעו בשנים 1996-2000,דהיינו מאז ביצוע העבירות למתן גזר-הדין חלפו בין 6 ל-10 שנים. העונש מאבד מכוח ההרתעה; ועצם ההמתנה הממושכת מהווה עונש.

ו. שגה בית המשפט קמא בכך שלא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער.
המערער איש עבודה שבנה את עצמו במו ידיו, ואולם הסתבך כלכלית בראשית שנות ה-90 לאחר ביטול מכרז של מ.ע.צ שבו זכה.

מאז לא התאושש כלכלית אולם עדיין אדם נורמטיבי.

עונש מאסר בפועל יסכל את שיקומו הכלכלי של המערער.

המערער במצב בריאותי קשה, סובל מסוכרת מאי ספיקת כליות ולב, ואף עבר צנתור לאחרונה.

הבעיות הרפואיות נגרמו גם כתוצאה מהקשיים הכלכליים.

במצב זה אין אינטרס לשלוח את המערער לבית הסוהר.

ז. מצבו של המערער מתאים לעונש של מאסר בדרך של עבודות שירות ולא למאסר מאחורי סורג ובריח.

חלופת מאסר שמטרתה איזון בין הצורך להטיל מאסר לבין התוצאות הקשות של הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח זו דרך "פוגענית" פחות לעבריין ומועילה יותר לחברה, מקדמת את מטרות הענישה והשיקום של נאשמים כדוגמת המערער, אנשים נורמטיביים שאינם מעורים בעולם הפשע, ומאסר מאחורי סורג ובריח עלול לגרום להידרדרות נפשית ובריאותית.

האינטרס הציבורי ייצא נשכר משליחתו של המערער לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

ח. עוד נטען כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא נתן משקל מספיק לפסיקות מקלות יותר של בתי המשפט בנסיבות דומות ואף חמורות יותר.

לא בכל מקרה של הרשעה בעבירות מס יש להחמיר.

המערער הניח כאן מקבץ פסיקה בעבירות מס. במרבית המקרים מדובר בקיזוז חשבוניות פיקטיביות בסכומים של מיליוני שקלים.

ברוב המקרים נגזר עונש של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר מותנה, וכן קנסות שלא עלו על 100,000 ש"ח (ולרוב סכומים פחותים מכך, כ-10,000-15,000 ₪).

ט. שיעור הקנס גבוה ביותר ואינו עומד ביחס ישר לאישומים בהם הודה המערער.

כמו כן מקובל בדרך כלל לאזן בין אורך תקופת המאסר לגובה הקנס, וכאן נגזרו גם מאסר ממושך וגם קנס גבוה.

י. המערער למד את לקחו, אינו עוסק עוד בתחום עבודות הפיתוח והתשתית, לא כעצמאי ולא כשכיר, ובימים אלה אינו עובד כלל. בתקופה הארוכה שחלפה לא הסתבך בעבירות נוספות והוכיח כי זנח את דרך עבריינות המס. לאור זאת אין צורך לשלחו למאסר מאחורי סורג ובריח לצורך הרתעתו.

מקרה זה, בנסיבותיו האישיות, אינו מתאים לשאת את דגל ההרתעה כנגד עברייני מס פוטנציאליים.

לאור כל האמור ביקש המערער להשיב את גזר הדין הראשון על כנו ולהשית עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.
8. מנגד טען בפני
נו ב"כ המאשימה לאמור:

א. המערער הורשע במספר רב של עבירות.

המערער הוא עבריין מס מועד, אשר צבר לחובתו כבר 5 הרשעות וריצה פעמיים עונש מאסר בדרך של עבודות שירות בגין עבירות מס.

המערער הפך את העלמת המס לשיטה לשאיבת כספים מהקופה הציבורית, באמצעות פתיחת חברות נוספות אך משהבין את האחריות המוטלת עליו כמנהל של אותן חברות, רשם את אשתו כמנהלת החברה, ולאחר שאותה חברה צברה חובות ועבירות פתח חברה חדשה ורשם את בתו כמנהלת בעודה חיילת בשרות סדיר.

בפעולותיו מנע המערער מרשויות לגבות מס אמת ואף מנע מהן לפתוח בהליכים נגדו בכך שרשם את בנות משפחתו כמנהלות.

אין מדובר בחברות שונות אלא בחברות שכולם ביצעו אותן עבודות, ופתיחתן נועדה רק לסייע למערער להתחמק מאחריות.

ב. אכן, חלק מהעבירות בהן הורשע המערער – העבירות של אי-הגשת דו"ח במועד - הינן עבירות של קנס מנהלי, אולם גם בעבירות אלו נגזרים לא אחת עונשי מאסר בפועל על עבריינים אשר לא מגישים דו"חות בזמן.

הדבר נובע מכך שמי שאינו מגיש דו"חותיו בזמן פוגע פגיעה כפולה: הן מונע מהרשויות לדעת את מהות עסקאותיו והן מאפשר ללקוחותיו לקזז את המע"מ וכך לקבל כספים מהמדינה.
אמנם אלו עבירות קנס אך המחוקק מאפשר גם להטיל בגינן שנת מאסר על כל עבירה ועבירה.

ג. בפסק-דינו של בית המשפט קמא בגלגול הקודם נפלו מספר טעויות אשר תוקנו בפסק הדין השני.

ראשית, בגלגול הראשון לא היה הסדר טיעון בנוגע לעונש אלא סוכם כי המדינה תהא רשאית לטעון לעונש באופן חופשי.

שנית, בית המשפט נמנע מהפעלת מאסר על תנאי חב הפעלה בן חמישה חודשים, וגזר על המערער שישה חודשי מאסר בפועל בלבד הניתנים לריצוי בעבודות שירות.

שלישית, בית המשפט גזר על המערער פיצויים ולא קנס, כאשר לגבי קנס ניתן להטיל מאסר תחתיו אם העבריין איננו משלם את הקנס, אולם בפיצויים אפשרות זו אינה קיימת.

ד. העונש הוטל על המערער אינו חמור אלא עונש קל.

מדובר בעבירות רבות מאוד ובסכומי כסף גדולים.

חובות המערער (בחברות הנאשמות) לרשויות המס מגיעים כדי מאות אלפי שקלים.

לחובת המערער הרשעות קודמות, ועד כה הוא לא שילם למדינה ולו שקל בגין חובותיו, כאשר החברות בהן בוצעו העבירות ריקות מתוכן ולא ניתן לגבות את הכספים מהן.
כאשר מבודדים את עונש המאסר המותנה חב ההפעלה בן חמישה חודשים ניתן לראות כי עונשו של המערער הוא בסך הכל 12 חודשי מאסר בפועל. יש לקחת בחשבון כי המערער הוא הגורם להסתבכות של משפחתו כולה.

המדינה התחשבה בכך בעונשיהן של אשתו ובתו אולם אין מקום להתחשב לגבי המערער עצמו.

ה. אין לתת משקל רב לזמן שחלף, בעבירות מס אשר בהן תמיד חולף זמן לאור העובדה שמערכת המס בודקת תמיד מספר שנים לאחור כמו כן, יש לקחת בחשבון את העובדה שהמערער ניהל הוכחות בבית המשפט קמא בטרם הודה, ונשמעו עדים. אין גם להתחשב במצבו הרפואי של המערער שכן שירות בתי הסוהר ערוך ומוכן להתמודד עם בעיות רפואיות של אסירים ויכול לתת טיפול.

לסיכום, המדינה תומכת את יתדותיה בפסק-ידנו המפורט והמנומק של בית המשפט קמא, אשר תיקן בפסק דינו החדש את הטעויות שנפלו בפסק-הדין הראשון ואשר צוינו על-ידי המדינה.

9. דיון:

א. המקרה שלפנינו אכן מציג שאלה יוצאת דופן במקצת.

לפנינו ניצבים שני גזר-דין שגזר אותו שופט, על אותו אדם, באותו תיק, והם שונים זה מזה עד מאוד.

עם זאת, לא נוכל לקבל את הטענה כי בית המשפט החמיר יתר על המידה בעונשו של המערער בהשוואה לנאשמים האחרים בפרשה.

ניתן בהחלט לקבוע כי עונשן של הרעיה והבת הוקל בעקבות המערער ולא להפך.

אכן, אשתו של המערער (הנאשמת 4) הורשעה במספר עבירות גדול יותר ובמספר אישומים גדול יותר, ואולם בית המשפט קבע כי המערער היה הרוח החיה מאחורי מעשי התרמית וההונאה של רשויות המס. העובדה שאשת המערער היתה רשומה כבעלים וכמנהלת, ואילו המערער כלל לא היה רשום כמנהל באחת משתי החברות הנאשמות, אינה רווח והצלה למערער, הוכח כי המערער היה הרוח החיה בפועל ובעל תפקיד מרכזי, והקמת החברה השניה בבעלותה ובניהולה של אשת המערער היתה למטרת התחמקות ממס.

אין ליתן למערער להתחמק בדרך זו.

ב. יש לקחת בחשבון כי מדובר בעבריין חוזר, שאין זו עבירתו הראשונה.

ג. מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לא ישיג כאן את מטרתו.

המערער כבר ריצה בעבר מאסר בדרך של עבודות שירות (פעמיים) והוטל עליו גם עונש מאסר מותנה, ואולם כל אלה לא מנעו ממנו לחזור על מעשיו הרעים.

אין מנוס מהטלת מאסר אפקטיבי ומרתיע מאחורי סורג ובריח.

[עוד אציין סתירות פנימיות בטענותיו של המערער: מחד נטען לשיקום כלכלי שיסוכל ע"י מאסר מאחורי סורג ובריח (ס' 8.7 להודעת הערעור), מאידך, טען למצבו הבריאותי שלא יאפשר לו לחזור לפעילות כלכלית ולכן לא יחזור על העבירות שביצע (ס' 9.5 להודעת הערעור)].

ד. מדובר בעבריין מס מועד, אשר פגע קשות בקופת המדינה, הנזק הנגרם מעברייני מס כמבואר כאן חותר תחת אושיות הכלכלה ויוצר מצב של אי שיוויון קשה.

על הנזק שגורמת עבריינות מס עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל
, תק – על 2004 (2), 209, עמ' 211:

"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה (ע"פ 9788/03 מדינת ישראל
נ' דוד גולן ואחרים; רע"פ 1776/94 עובדיה נ' מדינת ישראל
; על"א 3467/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד צלטנר מיכאל, פד"י נ"ו (2) 895)".
(מקום בו לא נאמר אחרת – ההדגשות שלי – י.כ.).

ועוד, על הצורך בענישה חמורה של עברייני המס מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל
, פד"י ל"ה (3), 211, עמ' 220- 221:

"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט" (ע"פ 344/80 הנזכר). ידעו נא חבריו וידידיו של וייס, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר. מודע אני לכך, כי בהטילנו עונשי מאסר אלה אין בכוחנו לעקור את הרע מקרבנו, אך מקווה אני, כי בכך אנו מצמצמים במידה מסוימת את היקפו. הקלה בעניינו של וייס לא רק שאינה מוצדקת כשלעצמה, אלא עשויה היא, חלילה, לעודד עבריינים פוטנציאלים ליטול סיכונים, לאור גודל הסכומים הכספיים המעורבים. מקווה אני, כי עונשו של וייס ושכמותו יחזור וידגיש, כי בעבירות מס הסיכון גדול מהסיכוי, וכי כנגד ההתעשרות הכספית הזמנית עומדים לא רק קנסות נכבדים, השוללים את טובת ההנאה, אלא עומדים גם לילות ארוכים של פחד מפני חשיפת האמת, עומדים הרס עצמי-משפחתי ועסקי, ועומדים ימים ארוכים של שלילת החופש".
דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 3757/04 עומר זידאן נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(2), 2557 (בנוגע לעבירות של אי-הגשת דו"חות מע"מ במועד):

"למותר לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות הכלכליות מסוג אלה שנעברו על ידי המבקש, ואת הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגביהן נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה, ולערך השוויון בעמידה בנטל המס שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה".

וכך, למשל, ראה בפירוט דברנו כאן בע"פ (נצרת) 1280/03 אבו שאהין מחמוד בניה בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל
, תק-מח 2004(2), 6294.

וכתשובה לנטען למצב רפואי ראה החלטתה של כב' השופטת בייניש ברע"פ 6194/04 משה אלגזי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(3), 954:

"באשר לטענתו העיקרית של המבקש, בדבר מצבו הרפואי המונע ממנו, לכאורה, לשהות בין כותלי בית הכלא הרי שבענין זה מצויה בפני
י חוות דעתו של ד"ר אדלר, בענין מסוגלותו של שירות בתי הסוהר לקלוט את המבקש למתקניו ולהעניק לו את כל הטיפול הדרוש לו, ואין סיבה לפקפק באמינותה. ד"ר אדלר הודיע בחוות דעתו כי המבקש ישהה בתחילת מאסרו במרפאת שירות בית הסוהר, שם יזכה להשגחה רפואית מתמדת, ואם יהיה בכך צורך ישהה המבקש במרפאה במהלך כל מאסרו. כן ציין ד"ר אדלר כי אם ייזקק המבקש לתרופות שאינן ברשות שירות בתי הסוהר יירכשו תרופות אלו עבור המבקש באופן מיוחד, כפי שהדבר מבוצע עבור אסירים אחרים.
לנוכח הדברים אשר הניחו את דעתו של בית המשפט המחוזי בעת הדיון בערעור, וחוות הדעת הנוספת של ד"ר אדלר, נחה דעתי כי שירות בתי הסוהר מסוגל לקלוט את המבקש למתקניו וליתן לו טיפול הולם".

10. סוף דבר; בנסיבות רגילות, היה מקום לדחות את הערעור על העונש בשתי ידיים, העונש לאור חומרת העבירות ועברו של המערער ראוי ומאוזן.

עם זאת, כאן, יש להתחשב כאן בכל זאת בגלגול הראשון (למרות שהטיעון לעונש בו היה חופשי גם בהסדר הטיעון) ובהודאה וגם בעונשים שנגזרו על האם והבת (תוך דחית טענות הסניגור ככאלה לענין זה) ומכל אלה, ומתוך שיש לציין כי העונש שגזר בימ"ש קמא ראוי בנסיבות, אני מציע לחבריי בסופו של דבר, להטיל על המערער 9 חודשי מאסר בפועל
ו - 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים זאת, על העבירות נשוא הרשעתו כאן.

בנוסף, המאסר המותנה (נשוא ת.פ. 3503/06 של חיפה) יופעל כפי בימ"ש קמא בחופף ובמצטבר כך שסה"כ ירצה המערער 12 חודשי מאסר בפועל במקום 15 חודשי מאסר בפועל שגזר בימ"ש קמא.

מותר גזר הדין לרבות הקנס, יוותרו בעינם, למעט לענין חלף המאסר לקנס שיהא 12 חודשים במקום התקופה שקבע בימ"ש קמא.

_______________
יצחק כהן
, שופט
אב"ד
כב' השופט האשם חטיב:
מסכים.

_________________
האשם חטיב, שופט

כב' השופטת אסתר הלמן
:
מסכימה.

__________________
אסתר הלמן
, שופטת
הוחלט אפוא פה אחד כאמור בחוות דעת כב' השופט יצחק כהן
– אב"ד – סגן נשיא.

ניתן היום , תשס"ו (5 בספטמבר 2006) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער בעצמו.
אסתר הלמן

שופטת

האשם ח'טיב

שופט

יצחק כהן
– אב"ד
סגן נשיא
עו"ד בן פורת
: אני מבקש עיכוב ביצוע להתארגנות. אנו נבקש פריסה ארוכה לענין הקנס. נבקש עיכוב של 30 יום.

עו"ד ולטר
: אנו נסכים למרות שהמערער ידע, אך נסכים לעיכוב קצר ולא ל – 30 יום. אנו מסכימים למספר ימים, התיק נמשך זמן רב ביותר באותם ערבויות.
לענין הקנס, נסכים לפריסה בתשלומים אך בגבול מסוים.

עו"ד בן פורת
: נבקש גם שהקנס ישולם רק לאחר המאסר.

עו"ד ולטר
: אין שום הצדקה לתשלום לאחר המאסר, מדובר בכספים שנלקחו מהמדינה.

החלטה

למעשה היה מקום לקבוע לפי ההלכה כי המערער יתייצב לריצוי עונשו עם מתן גזר הדין.

בנסיבות כאן ולאור המוסכם, אנו נעתרים וקובעים כי המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 12/9/06, שעה שיתייצב בשעה 8:00 בתחנת המשטרה בטבריה.

אנו נעתרים לענין הפריסה עצמה, הקנס ישולם ב – 30 תשלומים שווים.

אנו דוחים את הבקשה לענין התשלום לאחר תום המאסר בנסיבות תיק זה למרות שברגיל אולי היינו נעתרים, מדובר בתיק בו הורשע המערער בעבירות חמורות, עבירות מס ובצדק השיב ב"כ המשיבה לענין זה כפי שהשיב.
הערבויות כפי שהיו עד היום, יעמדו בעינם.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער בעצמו.
אסתר הלמן

שופטת

האשם ח'טיב

שופט

יצחק כהן
– אב"ד
סגן נשיא
001138/06עפ 054 עדן ונדר
[במ1]חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985
15. סמכות תובע
קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס; סעיף זה אינו גורע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום אם ביקש מקבל ההודעה להישפט על העבירה.









עפ בית משפט מחוזי 1138/06 אילן שלגי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/09/2006)