פסקי דין על אילן שוחט | פסקי דין על עיריית צפת | פסקי דין על מר ישי מימון | פסקי דין על משרד הפנים - מינהל מחוז הצפון | פסקי דין על מר הרצל גדג' ממונה מחוז הצפון |

1042/06 עתמ     06/09/2006




עתמ 1042/06 אילן שוחט נ' עיריית צפת, מר ישי מימון, משרד הפנים - מינהל מחוז הצפון, מר הרצל גדג' ממונה מחוז הצפון




1
בתי המשפט

עתמ001042/06
בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת
06/09/2006
תאריך:
כב' השופט האשם ח'טיב

בפני
:
אילן שוחט
ת.ז. 027333731
בעניין:
העותר
נ ג ד
1. עיריית צפת

2. מר ישי מימון

3. משרד הפנים - מינהל מחוז הצפון

4. מר הרצל גדג' ממונה מחוז הצפון
המשיבים
פסק דין
מהות העתירה

1. בפני
מונחת עתירה בה מבקש העותר - חבר מועצת העיר צפת וחבר ועדת הביקורת המשתייך לאופוזיציה - לתת את הצווים הבאים;

א. צו המחייב את המשיבים להמציא דו"ח מפורט המפרט אלו עובדים היו זכאים לשעות נוספות החל מיום 1/5/05 ועד היום, ואת כל התשלומים ששולמו לעובדים אלה בגין ביצוע השעות הנוספות הללו ו/או לעיין במסמכים הנוגעים למידע המבוקש.

ב. לקבל דו"ח ובו "פירוט והשוואה בין הסכם העבודה ( החוזה האישי או הקיבוצי ) לפיו מועסקים העובדים ( מימון ציפי, דניאל תמם, מימי הררי, אליעזר מוטעי, שלומי חדד, נפתלי כהן, אילן חסן, ניסים אלמשעלי ) לבין התשלומים אשר הועברו להם בפועל בצירוף הסברים לגבי שינויי שכר ותנאים באם בוצעו במהלך התקופה המבוקשת ב- 2005/2006...ו/או לעיין במסמכים הנוגעים למידע המבוקש".

הטענות בעתירה

2. בטרם נסקור את טענות העותר ראוי לציין כי העתירה במקור הוגשה גם נגד משרד הפנים והממונה על מחוז הצפון מטעמו, אך בדיון מיום 21/5/06 העתירה נגדם נמחקה לבקשת העותר.

3. העותר משתית את עתירתו על ס' 140 א' לפקודת העיריות ( נוסח חדש) ( להלן : "פקודת העיריות) וכן על הוראות חוק חופש המידע תשנ"ח -1998 ( להלן : "חוק חופש המידע ").

4. במסגרת הטיעון העובדתי טען העותר כי עקב פניות של עובדי העירייה ונציגי ציבור בטענות של הפלייה בחלוקת השעות הנוספות בין העובדים, ושיפור הסכמי שכר ומתן שעת נוספות ללא פרופורציה לחברי ועד העובדים של העירייה ולצורך שיתוף פעולה בפיטורי עובדים מסוימים וכן מתן תנאים נלווים לבכירים ללא היכר פנה העותר מספר פעמים אל המשיבים בכתב ובע"פ בבקשה לקבלת המידע המבוקש ( כפי שצוין לעיל ) אך בקשותיו לא נענו.

משכך, הוא פנה לממונה על מחוז הצפון מטעם משרד הפנים וביקש את עזרתו. הממונה פנה למשיב ודרש ממנו לאפשר לעותר לעיין במסמכים השונים של העירייה אך זה האחרון סירב שוב לאפשר את העיון.
העותר חזר ופנה לממונה אך הוא התעלם ממכתבו.
העותר גם פנה בנושא זה ליועמ"ש של העירייה, וגם פניה זו לא עזרה.
על כן פנה העותר לממונה על מחוז הצפון מטעם משרד הפנים על מנת שיוציא צו בעניין, אך פניה זו לא נענתה, בעקבות כך, הגיש העותר את העתירה דנן.

5. במסגרת הטיעון המשפטי העלה העותר את הטענות הבאות ;

5.1 בהתאם לס' 140 א (א) לפקודת העיריות הוא זכאי לעיין בכל פנקסי העירייה ומסמכיה וכן לצלם לעצמו העתק מהמסמכים.

סירובו של ראש העירייה לקיים את מצוות המחוקק ואף את הנחייתו המפורשת של הממונה על מחוז הצפון הינו שרירותי ובלתי סביר באורח קיצוני. מחדלו של ראש העירייה מהווה החלטה הנגועה בחוסר סבירות קיצוני.

5.2 עוד טען העותר כי זכותו לקבל את המידע המבוקש נובעת גם מסעיף 1 לחוק חופש המידע, שכן המידע המבוקש אינו נכנס ברשימת החריגים המופיעה בס' 8+9 לחוק זה מה עוד שחריגים אלו אינם מוחלטים ולביהמ"ש הסמכות להורות, בנסיבות מסוימות, על חשיפת המידע על אף קיומו של החריג.

5.3 החלטת המשיבים שלא לגלות את המידע ניתנה בחוסר סבירות קיצוני, תוך שקילת שיקולים זרים, שרירות ומקורה של החלטת המשיבים הוא בשיקולים זרים ואישיים של המשיב.

תשובת המשיבים
6. המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף או לגופה, מהנימוקים הבאים;

6.1 לעניין השתת העתירה על חוק חופש המידע טוענים המשיבים כי העותר לא הגיש בקשה לקבלת המידע בהתאם לחוק וממילא המשיבה לא דנה בבקשתו למידע, ועל כן דין העתירה להימחק בשל " אי מיצוי הליכים".

לטענת המשיבים לא ניתן לקבל במסגרת חוק חופש המידע את המידע המבוקש בס' 6.2 לעתירה ( שענייננו דו"ח ובו השוואה בין הסכם העבודה לפיו מועסקים עובדים לבין תשלומים ששולמו להם ) שכן אין העותר יכול לדרוש כי המשיבה, הרשות המינהלית, תערוך בעבורו דו"ח ודרישה כאמור אינה תואמת את הגדרת המונח " מידע".

גם לגופו של עניין בקשת העותר, ע"פ חוק חופש המידע, ראויה להידחות על יסוד סעיף 9(א)(3) לחוק, שכן המידע המבוקש ע"י העותר מהווה פגיעה בפרטיות.

6.2 העתירה הוגשה שלא בתו"ל, תוך ניצול של הליך משפטי זה ומרצון של העותר לנגח פוליטית את המשיב.

6.3 עוד טוענים המשיבים כי העותר אינו זכאי לעיין במסמכים מכוח ס' 140 א (א) שכן במקרה דנן חל ס' 140 א(ב) המסייג את זכותו.

ההלכה היא שחבר מועצה לא יהיה זכאי לעיין במסמכיו של עובד, אלא אם העיון במסמכים דרוש ורלוונטי לנושא אשר נדון במועצת העיר ו/או בוועדה מועדותיה.
במקרה דנן, עניינו של מי מהעובדים לא עלה לדיון במועצת העיר או בוועדה מועדותיה ועל כן לעותר אין זכות לעיין במידע הנדרש על ידו.

עוד טוענים המשיבים כי גם אם יתגבר העותר על הוראת ס' 140 א (ב) הרי על מנת שהוא יהיה זכאי לעיין במסמכים הוא צריך לתת נימוק איתן לצורך לעיין במסמכים וגם הוא צריך להראות כי אינו יכול להשיג את המטרה לשמה נדרש העיון במסמכים באמצעי שפגיעתו בפרטיות פחותה.
העותר לא נימק מהו מקור החשדות שלו, לא טען ביחס למי מופלים העובדים הנטענים לטובה.
העותר יכול לפעול בצורה שהיא פחות פוגעת בפרטיות העובדים שצוינו, זאת ע"י פניה לממונים על השכר במשרד הפנים או האוצר ואם לאחר קבלת תשובתם של גופים אלו הוא סבור כי יש פגם בהתנהלות המשיבה אז הוא יכול לפעול בדרכים המוקנות לו ע"פ החוק.

עוד טענו המשיבים כי אין בס' 140 א כדי להקנות לעותר את הזכות שיכינו בעבורו דו"ח כנדרש ע"י בס' 6.2 לעתירה.

טענות נוספות בסיכומים

7. סיכומי העותר;
7.1 העותר מבקש לדחות את הטענה לפיה הוא לא פנה למשיבים ע"פ חוק חופש המידע שכן הוא פנה בכתב ובע"פ לכל הגורמים הרלוונטיים בעירייה אך לא קיבל תשובה זאת בניגוד לס' 7(א)(2) לחוק.

7.2 טענת המשיבים כי לא ניתן לקבל את המידע המבוקש בס' 6.2 לעתירה, גם אותה יש לדחות שכן גם אם אין חובה כי הרשות תערוך דו"ח הרי יש לתת לו סעד חלופי שהוא ביקש, "עיון" במסמכים.

7.3 אין כל בסיס לטענה כי העתירה הוגשה בחוסר תו"ל.

7.4 הסייג שבס' 140א(ב) אינו חל על המקרה דנן.
המשיבים לא פירטו איזה דין אוסר עליהם חשיפת המידע. באשר לטענה בדבר פגיעה בפרטיות הרי גם אם ישנה פגיעה לכאורית בפרטיות העובדים ( אף שלדעתו אין כאן פגיעה בפרטיות) הרי יש לאזן פגיעה זו אל מול האינטרס הציבורי הרחב שבחשיפת המידע .

לאור העובדה כי העותר הוא חבר במליאת המועצה אשר אישרה את הסכם ההבראה והיות והוא חבר ועדת הביקורת הוא זכאי לבדוק את עמידת העירייה בתכנית ההבראה.
המסמכים המבוקשים הינם רלוונטיים ודרושים לצורך ביצוע תפקידו כחבר ועדת הביקורת.

7.5 ההחלטה גם אינה מידתית שכן אף שהעותר מוכן להסתפק בקבלת דו"ח אמיתי שיכיל את מרכיב השעות הנוספות בלבד זאת מבלי לעיין בתלושים, פנייתו לא נענתה ע"י המשיבים.

8. סיכומי המשיבים

8.1 טענת העותר כי הוא ניסה לצמצם את חשיפת המידע רק לשעות הנוספות היא טענה שקרית שאף סותרת את האמור בעתירה עצמה.

8.2 לעותר אין סמכות לבקר את העירייה וכל סמכותו היא לדון בממצאי ביקורת על העירייה ולעקוב אחר יישומן של המלצות לפי ס' 149 ג לפקודה. לפיכך הוא לא יכול לטעון כי המסמכים דרושים במסגרת עבודתו כחבר בוועדת הביקורת.

8.3 על פרסום שכרו של אדם חל חוק הגנת הפרטיות ועל כן חשיפת המידע המבוקש ע"י העותר אסורה לאור חוק זה.

8.4 הוראת סעיף 140 א לפקודת העיריות שהיא הוראה מיוחדת שגוברת על הוראה כללית ( חוק חופש המידע) ועל כן אין לעותר זכות גורפת לקבל את המידע.

8.5 אין מקום לחייב את המשיב באופן אישי בהוצאות עתירה זו שמלכתחילה לא היתה אמורה להיות מוגשת כנגדו שכן פעולותיו היו במסגרת תפקידו.

דיון והכרעה
זכות העיון מכוח ס' 140 א

כללי
9. ס' 140א.(א) לפקודה קובע כי: "פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר המועצה; הם יועמדו לרשותו לפי בקשתו לא יאוחר משלושה ימים מיום פנייתו אל ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך, והוא רשאי להכין לעצמו העתק לרבות העתק צילומי, או תקציר מהם; אך לא יוצא פנקס או מסמך למטרה כאמור ממשמורת העיריה אלא בהסכמתו בכתב של ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך.
(ב) זכות העיון בפנקסים ובמסמכים לפי סעיף קטן (א) אינה חלה על פנקס או מסמך שגילויו או פרסומו אסור על פי כל דין ועל רישום או מסמך הנוגעים במישרין בזכויותיו של פרט או בחובותיו כלפי העיריה, זולת אם הם משמשים נושא לדיון במועצה או בועדה מועדותיה שמבקש העיון חבר בה".

כפי שעולה מהס' הנ"ל הרי הכלל הוא כי לחבר מועצה יש זכות לעיין בפנקסי העירייה ומסמכיה. החריג לכלל זה אומר כי במידה וגילויו של מסמך מסוים אסור ע"פ הדין או אם המסמך נוגע במישרין בזכויותיו של פרט או חובותיו כלפי העירייה הרי אין לגלותו. לחריג זה יש הוראה מסייגת לפיה במידה ומסמך כזה משמש נושא לדיון במועצה או בוועדה מוועדותיה שמבקש העיון חבר בה, אז יש לגלותו .

10. פנקסי העירייה ומסמכיה צריכים להיות פתוחים לעיון ולבדיקה בפני
כל חבר מועצה, כדי לאפשר פעילות תקינה של חברי המועצה, ותוך שמירה על מהות כללי מינהל תקין ועל ההליך המינהלי, כהליך שבו נראית השקיפות והאפשרות המתמדת להעמיד את פעילות הרשות תחת ביקורת נאותה של חברי העירייה.

11. החריג שבס' 140א(ב) והסייג לחריג זה מאזנים בין שני אינטרסים נוגדים: מחד גיסא קיים האינטרס של הציבור בפעילותו התקינה של חבר המועצה. ע"פ אינטרס זה יש ליתן לחבר המועצה את הכלים הראויים להגשמת תפקידו הציבורי, ובמסגרת כלים ראויים אלו נכללת גם זכות העיון בכל מסמכי העירייה.
מאידך גיסא קיים האינטרס הציבורי והפרטי בשמירת פרטיותו של אדם. איזון זה נמצא בכך כי זכותו הכללית של חבר המועצה לעיין במסמכים של העירייה מתוחמת ע"י זכות הפרטיות, פרט לדיונים במועצת העירייה עצמה ( ראה בעניין זה בג"צ 4402/91 בן ציון מורדוב נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו, מר שלמה להט, פ"ד מו (3) 85, עמ' 89).

12. באשר להיקף המסמכים שניתן לגלות במסגרת הסייג לחריג נאמרו בעניין מורדוב הנ"ל ( יצוין כי כל צד טען כי פס"ד זה מצדד ותומך בעמדתו ) הדברים הבאים;

"על כן, זכות העיון של חבר במועצה - באשר במסמכים המשמשים נושא לדיוני המועצה הן על מסמכים שעניינם נדון במישרין והן על מסמכים שעניינם נדון בעקיפין , אך שמידע לגביהם חשוב הוא וקשור למסמכים הנדונים במועצה. כמובן אין להרחיב את זכות העיון ולהקיף במסגרתה כל מסמך של העירייה. זכות כזו מוכרת אמנם על פי סעיף 140 א (א) רישא לפקודת העיריות (נוסח חדש) אך זכות זו סוייגה ונקבע כי אין היא חלה על מסמכים אשר פרסומם אסור הוא על פי כל דין למעט מסמכים המשמשים נושא לדיון במועצה, עם זאת, אין לצמצם את הסיפא של ס' 140א(ב) לפקודת העיריות (נוסח חדש) ולהחילו אך על מסמך המיוחד שנדון בישיבת המועצה שכן פירוש מצמצם זה ימנע מחבר המועצה לבצע את תפקידו כראוי. ביצוע ראי של התפקיד מחייב כי לחבר המועצה יהא מידע מלא ומקיף וכי תהא לו תמונה כוללת של הנושאים המשמשים נושא לדיון המועצה.כאשר נושא הדיון הוא משכורתו של עובד, זכאי חבר המועצה לקבל מידע על כל שאלה סבירה הנוגעת למשכורת או לשכר בפועל. בגדר זכות העיון של חבר מועצה נכללים מסמכים המעידים על השכר ששולם בפועל לעובדים סטטוטוריים, וכן מסמכים בדבר החזר הוצאות או בדבר הטבות אחרות הניתנים לעובדים הסטטוטוריים. אכן אין לצפות כי חבר מועצה יוכל למלא כראוי את תפקידו אם לא יתאפשר לו לבדוק את החוזים המובאים לאישור המועצה מיושמים כלשונם או שמא בפועל ניתנות הטבות שאין להן עיגון בחוזים עצמם".

על רקע דברים אלו קבע ביהמ"ש כי לקראת הדיון במועצת העירייה בתנאי שכרם והעסקתם של העובדים הבכירים זכאי היה העותר שבפני
ו - שהיה חבר במועצת עיריית תל אביב - לקבל את תלושי השכר וטופסי 106 של העובדים הסטטוטוריים. הוא גם רשאי לעיין במסמכים המשקפים את הפרשות המעביד לקופת גמל או לקרן השתלמות וכן מסמכים המעידים על גילום הוצאות.
גם מסמכים על תשלומים שונים של העירייה לעובדים וכן מסמכים על החזר הוצאות או פרטים על פוליסת ביטוח מנהלים של העובדים הסטטוטוריים אשר העירייה מממנת נופלים בגדר זכות העיון של חברי המועצה.
לעו"ז אין לחבר המועצה זכות לעיין בניכויים הבאים ע"פ הוראות העובד והמשקפים את ענייניו הפרטיים, כגון תכנית חיסכון והחזרי הלוואות ( למעט הלוואה מהעירייה עצמה).

מן הכלל אל הפרט

13. בענייננו, מבקש העותר להורות למשיבים להמציא מידע או לאפשר לו לעיין במסמכים שעניינם שכרם ותנאי העסקתם של עובדים מסוימים בעיריה. משכך, הסייג בסעיף 140 א (ב) שאינו מאפשר גילוי כל מסמך שגילויו או פירסומו אסור על פי כל דין ועל כל רישום או מסמך הנוגעים במישרין בזכויות של פרט או חובותיו כלפי העירייה.
על כן, השאלה באם על המקרה שבפני
נו חל חריג לסייג הקבוע בסעיף 140 א (ב) המוציא מכלל איסור העיון מסמכים המשמשים נושא לדיון במועצה או בועדה מועדותיה שמבקש העיון חבר בה.

בענייננו, המסמכים בהם מבקש העותר לעיין אינם משמשים נושא לדיון בפני
המועצה או אחת מועדותיה, שהעותר חבר בה או קשורים לדיון כזה, העותר לא טען כי על סדר יומה של המועצה קיים דיון שלצורך ניהולו הוא צריך לעיין במסמכים שציין.

כאמור העותר טען כי המסמכים נחוצים לו על מנת לברר טענות שהועלו ע"י עובדי העירייה ונציגי ציבור לפיהן ישנה הפליה בחלוקת השעות הנוספות בין העובדים, וכי קיים שיפור בהסכמי שכר, מתן שעות נוספות ללא פרופורציות לחברי ועד העובדים של העירייה ומתן תנאים נלווים לשכר הבכירים ללא היכר.

אמנם, העותר טען כי כל הצעה שהוא הגיש לסדר יום לדיון במועצה נדחתה כאשר בחלק גדול מהמקרים אף לא הוסברה לו סיבת הדחייה.
מצד שני טען המשיב, ובצדק, כי אם העותר סבור כי נמנעת ממנו האפשרות להגיש הצעות לסדר היום שלא כדין הרי הוא יכול לפעול בדרכים שהוקנו ע"פ החוק.

יצויין בהקשר זה כי לפי סעיף 8 (א) שבתוספת השניה לפקודת העיריות:
"ראש העיריה יכנס ישיבה שלא מן המנין למועד שלא יהא מאוחר משבעה ימים מהיום שבו הוגשה לו דרישה לכך בכתב, חתומה בידי שליש לפחות מחברי המועצה ומפרטת את סדר יומה והצעת החלטה לגביו; היתה בהצעת סדר היום העברה מכהונה של סגן ראש העיריה כאמור בסעיף 15 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה- 1975 (להלן - חוק הבחירה), תהיה הדרישה חתומה בידי רוב חברי המועצה"

וסעיף 8 א (ב) לאותה תוספת קובע:
"נדרש כינוסה של ישיבה וראש העיריה לא כינס את המועצה כאמור בסעיף קטן (א), ימנה שר הפנים אדם שיכנס את המועצה לישיבה במועד שקבע שר הפנים"

במקרה דנן העותר לא טען ולא צירף כל ראיה שהוא הגיש בקשה בכתב לכינוס ישיבה שלא מן המנין, העונה על הדרישות שצוינו לעיל בנוגע לחתימת שליש מחברי המועצה וכנדרש ע"פ הדין, להצעת סדר יום לדיון במועצה.

לאור האמור, ולאור לשונו הברורה של ס' 140א(ב) סיפא הרי לא ניתן לומר כי המסמכים המבוקשים ע"י העותר משמשים נושא לדיון בפני
המועצה, או קשורים לדיון כזה, ועל כן אין מקום לגלותם בשלב זה בו טרם נקבע דיון בנושא שכרם ותנאי העסקתם של העובדים שצוינו על ידי העותר.

זכות עיון מכוח חוק חופש המידע

14. אכן וכפי שצוין ע"י המשיבים הרי ע"פ חוק זה הותוותה פרוצדורה מסוימת להגשת בקשות לקבלת מידע וכן בתקנות תקנות חופש המידע (אגרות), תשנ"ט-1999 'הוטלה אגרה שיש לשלם בעת הגשת הבקשה לקבלת המידע.

בס' 7(א)

לחוק זה נקבע כי בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה ( הכוונה למי שמינה אותו ראש הרשות הציבורית כממונה על טיפול בבקשות לקבלת מידע לפי חוק זה ), או למי שהוסמך לכך על ידו.

בנוסף נקבע בס' 13(א) לחוק כי במידה והרשות שוקלת לחשוף מידע הנוגע לצד שלישי הרי עליה לפנות בכתב " לצד השלישי" ולהודיע לו על כוונתה לחשוף את המידע וכן תודיע לו על זכותו להתנגד לחשיפת המידע.

לאור האמור, ובהעדר פניה כפי שמתווה החוק, שנדחתה ע"י הממונה, אין מקום למתן סעד מכח חוק חופש המידע.

15. זאת ועוד, ע"פ סעיף

9.(א)(3) לחוק חופש המידע, הרי רשות ציבורית אינה רשאית למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין;

במקרה דנן לא יכול להיות חולק כי חשיפת המידע המבוקש ע"י העותר יש בו חדירה ופגיעה בפרטיות של העובדים. לפי הס' הנ"ל על העותר להצביע על הדין שמתיר את חשיפתו של המידע המבוקש ע"י על אף שיש בחשיפה זו משום פגיעה בפרטיות העובדים ( ולמעשה ההוראה הרלוונטית בענייננו אשר מתירה את הגילוי על אף הפגיעה היא הוראת ס' 140א(ב) ), ומשקבעתי כי העותר אינו עומד בתנאי הסיפא של ס' 140א(ב), הרי שאין הוא זכאי לקבל את המידע, לא מכח סעיף 140 א לפקודת העיריות ולא מכח חוק חופש המידע.

16. בשולי פסה"ד אציין כי ראוי היה שהמשיב 2, שהינו ראש העיר, ישיב למכתבי העותר ולבקשותיו ( וכן להנחיה שניתנה לו ע"י הממונה על מחוז הצפון מטעם משרד הפנים) וינמק את סירובו לאפשר את העיון המבוקש ולא להסתפק בתשובה בע"פ, שלטענתו, ניתנה על ידו במהלך ישיבה של מועצת העירייה.

הפקודה קובעת כי ראש העיר צריך להעמיד את המסמכים לעיון המבקש תוך שלושה ימים, ובמקרה דנן המשיב נתן לעותר תשובה אחרי כחודש ימים ולא נתן תשובה מנומקת לסירוב, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חובתו כממלא תפקיד ציבורי.

17. התוצאה, העתירה נדחית בזאת, ובהתחשב בכלל הנסיבות, לרבות התנהגותו של המשיב מס' 2, וכפי שתוארה בשולי פסק הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום י"ג באלול, תשס"ו (6 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים

האשם ח'טיב
, שופט
001042/06עתמ064 סנא חאמד








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1042/06 אילן שוחט נ' עיריית צפת, מר ישי מימון, משרד הפנים - מינהל מחוז הצפון, מר הרצל גדג' ממונה מחוז הצפון (פורסם ב-ֽ 06/09/2006)