פסקי דין על גורן יוסף | פסקי דין על אריה חברה לבטוח | פסקי דין על אבנר אגוד חברה לבטוח |

35928/03 א     13/09/2006




א 35928/03 גורן יוסף נ' אריה חברה לבטוח בע"מ, אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 035928/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/09/2006
תאריך:
שופט: ס.נ. שריר מיכל

בפני
:

גורן יוסף

בעניין:
התובע
נ ג ד
1 . אריה חברה לבטוח בע"מ

2 . אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ
הנתבעות
החלטה
1. זוהי בקשה להתיר לנתבעות (להלן: "המבקשות") להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים במוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"), שקבעה בהחלטתה מיום 5.4.05 כי לתובע (להלן: "המשיב") נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין תאונת דרכים מיום 4.12.00 שהוכרה גם כתאונת עבודה.

2. רקע עובדתי
א. המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 4.12.00 כתוצאה מן התאונה נגרמה למשיב חבלה ביד ימין ובכתף. בהיות התאונה גם תאונת עבודה, הגיש המשיב תביעה לנכות מעבודה למל"ל.

ב. ועדות רפואיות של המל"ל מיום 22.8.02, 3.2.03, 19.6.03, 11.1.04, קבעו כי מצבו הרפואי של המשיב זמני.

ג. ועדה רפואית של המל"ל מיום 30.6.04 קבעה כי לפי הבדיקה הקלינית ולפי ממצאי בדיקות העזר נכותו הצמיתה של המשיב הינה 0%.

ד. המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה.

ה. ועדה רפואית לעררים מיום 26.10.04 ביקשה אולטראסאונד עדכני של כתף ימין.

ו. ועדה רפואית לעררים מיום 5.4.05 קבעה את נכותו הצמיתה של המשיב בגין התאונה בשיעור של 15% לפי סעיף 41 (4) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), בגין הגבלת תנועה בפרק הכתף עד לגובה השכם.

3. הדיון
א. סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור -

"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו"

נפסק, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה:

(1) טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא.

(2) טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

(ראה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505;
ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495).

ב. הואיל וטענת המבקשות מתייחסת לגדר טעמים משפטיים, אבחן הטיעונים על פי נושאיהם:

(1) החלטת ועדת הערר נסמכת על חוו"ד פרטית ובוועדה נוכח ב"כ המשיב
(א) לטענת המבקשות, לאחר החלטות הועדות הרפואיות במל"ל מדרג ראשון, צירף המשיב לועדת הערר חוו"ד רפואית פרטית מטעמו ערוכה ע"י ד"ר ארבל. לטענת המבקשות, ועדת הערר מתייחסת לחוו"ד מטעם המשיב, מושפעת ממנה וקובעת ממצאים בהתאם לה.
חיזוק לטענתן זו מוצאות המבקשות בעובדה כי בועדות רפואיות מדרג ראשון לא נקבעה למשיב נכות צמיתה ואף נמצאו ממצאים הסותרים את טענותיו ואת מהימנותו ובועדת ערר לאחר הגשת חוו"ד מטעם המשיב, נקבעה למשיב נכות צמיתה.
עוד טוענות המבקשות, כי ב"כ המשיב נכח בכל ישיבות ועדת הערר ואף טען בפני
הן. לטענת המבקשות, הופעתו זו של המשיב, מהווה השפעה על שיקול הדעת של ועדת הערר שלא כדין ואף מצביעה על חוסר איזון שבין המשיב למבקשות.

(ב) המשיב דוחה טענת המבקשות. לטענתו, קביעת הועדות הרפואיות לעררים אינה תואמת כלל את חוו"ד שהוגשה על ידו מה גם שהקביעה נעשתה לאחר בדיקה קלינית וביצוע אולטראסאונד עדכני של הכתף. משכך, כאשר בנוסף לחוו"ד סמכה הועדה ידיה על שורה של מסמכים וממצאים רפואיים, הרי שלא נפגע היסוד האובייקטיבי ואין להתיר הבאת ראיות לסתור. יתרה מכך, לטענת המשיב נוכחות ב"כ בועדת העררים אינה רלבנטית הואיל והדיון בו נקבעה נכותו הצמיתה של המשיב היה ללא נוכחות המשיב ו/או ב"כ. לטענת המשיב, לב"כ לא היתה כל השפעה על תוכן דיוני הועדה או החלטותיה, משהוצג תיעוד רפואי עדכני.

(ג) דיון
אין חולק כי בפני
הועדות הרפואיות לעררים, הונחה חוות דעתו של ד"ר ארבל מטעם המשיב.
כאמור בספרו של כב' השופט ריבלין:
"נפגע המתייצב בפני
הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ומציג בפני
ה חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמו זוכה ביתרון הנשלל ממנו במסגרת הוראת סעיף 6 א' לחוק המונעת הצגת חוות דעת הרפואית מטעמו" (ריבלין - תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 504).

יחד עם זאת, מוסיף כב' השופט ריבלין, כי הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו אינן שוללות, מפורשות, את האפשרות שהועדה הרפואית תקבל לידיה גם חוות דעת של מומחים מטעם הנפגע.

כאמור בת"א (ב"ש) 14/92 המר' 522/93 סלמאן סאלם ואח' נ' זליג שמואל מפי כב' השופט ריבלין, מקום בו בדקה הועדה הרפואית את הנפגע בעצמה וסמכה החלטתה לא רק על חוות הדעת שהמציא לה הנפגע מטעמו - כי אם על שורה של מסמכים אחרים וממצאים רפואיים - לא תינתן רשות להבאת ראיות לסתור.

בת"א 405/87 534/93 (מחוזי - ב"ש) חסון רפאל נ' רטנר רון, דינים מחוזי, כרך א', 891 נקבע כי מקום בו הוצגו חוות דעת מטעם הנפגע בפני
הועדה וזו סמכה החלטתה, עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור. "עשוי" - אך לא מחויב בכל מקרה.

בבר"ע (ב"ש) 5028 מליק איסקני הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו (4) 323, קבע, בית המשפט קמא, כי אין הוראה בדין האוסרת על נפגע להגיש חוות דעת מטעמו לוועדה במל"ל ועשויות להתקיים נסיבות בהן לא יהיה מקום להבאת ראיות לסתור גם במקרה כגון דא.

בבש"א (חיפה) 19972/02 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' חנה ריאל מאוזכרים ת"א 405/87 ו- 5028/96 ונקבע כי אין די בהצגת חוות דעת מטעם הנפגע בפני
המל"ל בכדי להצדיק הבאת ראיות לסתור אלא הצדקה כגון דא תתמלא שעה שהועדה במל"ל הסתמכה על חוות הדעת.

בת"א 6953/01 (ב"ש) בש"א 3248/02 הראל ויקטור נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ ואח', דינים שלום, כרך כ' 793 צוין אומנם כי הצגת חוות דעת מטעם הנפגע אינה אסורה בתכלית, אך אינה מתיישבת עם מטרת חוק הפיצויים בפרט אם לא עמדו בפני
הועדה מסמכים נוספים מלבד אותה חוות הדעת.

בת.א. (שלום - ת"א) 61054/04 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' גל יצחק, נקבע כי כאשר קביעת הועדה הרפואית, מעוגנת בממצאי הבדיקה הקלינית והינה פרי הפעלת שיקול דעת עצמאי אין בעצם העובדה שהוצגה בפני
הועדה חוות דעת רפואית פרטית כדי להוות טעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

הנה כי כן, סקירה זו של פסקי דין מעלה המסקנה כי אין איסור בחוק הביטוח הלאומי ובתקנותיו על הצגת חוות דעת מטעם נפגע בפני
ועדה רפואית. הדגש בנסיבות אלה, הוא על השאלה האם הועדה בדקה את הנפגע ועיינה במסמכים נוספים ולא הסתמכה אך ורק על אותה חוות הדעת מטעם הנפגע.

(ד) בענייננו, מעיון בפרוטוקול ועדת העררים מיום 26.10.04, עולה כי בבדיקת המשיב אין דלדול שרירים בכתף ימין וכן כי מסוגל לבצע תנועות והרמה איטית עד גובה השכם. בסיכום ובמסקנות מציינת הועדה -
"הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ארבל ואין מצבו כיום תואם את המתואר מבחינת הגבלה בתנועות...".

הועדה אף ביקשה כי המשיב יבצע אולטראסאונד של כתף ימין. ועדת העררים מיום 5.4.05 מציינת, כי עיינה באולטראסאונד עדכני וכן במכתב ד"ר ארבל המופנה לעו"ד המשיב המרמז כי חל שיפור בתנועות הכתף.
הנה כי כן בענייננו, הועדה הרפואית לעררים לא אימצה חוו"ד ד"ר ארבל כלשונה ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי, אלא קבעה את נכותו של המשיב על סמך ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה והתיעוד הרפואי שהוצג בפני
ה, לרבות בדיקת אולטראסאונד עדכנית. זאת ועוד, יש לציין כי הועדה לא קיבלה את מסקנות חוות הדעת במלואן.
אשר על כן, דעתי היא כי אין בטעם זה בכדי להתיר הבאת ראיות לסתור.

(ה) באשר לנוכחות פרקליט המשיב בועדות הרפואיות לעררים, הרי שאכן, בדומה לטענת ב"כ המבקשות, נקבע כי מוטב בדרך כלל שלא יתלוו אל הנפגע בני משפחה או שיופנה מכתב למומחה ע"י פרקליטו, אשר עשויים להשפיע על תוצאות בדיקת המומחה. כך, בהיקש ראוי כי הנפגע עצמו לבדו יהיה נוכח בפני
הועדות הרפואיות במל"ל ויפרוס טענותיו. יחד עם זאת, המבחן הקובע הוא השפעת נוכחות המלווה על דיוני הועדה ומסקנותיה. בדנן, מעיון בפרוטוקול ועדת העררים במל"ל עולה כי פרקליטת המשיב היתה נוכחות אף בוועדה הרפואית לעררים מיום 26.10.04 שם הציגה מסמכים עדכניים ואת חוו"ד ד"ר ארבל. איני סבורה כי בכך נתקיימה השפעה כלשהי על הועדה משזו בסופו של יום נתנה החלטתה על בסיס הבדיקה הקלינית כמו גם על ממצאים ומסמכים רפואיים עדכניים.

אשר על כן, אף דין טענה זו להידחות.

(2) הועדה לא בדקה קשר סיבתי לתאונה
(א) לטענת המבקשות הועדה לא בדקה את הקשר הסיבתי בין התאונה לממצא בכתף ולא שקלה עובדות המשפיעות על הקשר הסיבתי כמו ריחוק זמן בין התלונה הראשונה של המשיב בפני
גורם רפואי לבין התאונה. ריחוק זמן זה, לטענת המבקשות מנתק הקשר הסיבתי בין הממצא לאירוע.
עוד מוסיפות המבקשות, כי בבדיקת אולטראסאונד מיום 27.12.00 הסמוכה לתאונה אין כל ממצא. רק ביום 26.7.01 התגלה קרע חלקי בבדיקת ההדמיה.
לעובדות אלה, אשר הועדה לא התייחסה אליהן, יש לטענת המבקשות כדי להעיד על ניתוק הקשר הסיבתי.
עוד טוענות המבקשות, כי הועדה לא התייחסה למצב רפואי קודם - סוכרת, השמנת יתר, בצקות ותאונות קודמות, והסבירות כי מצב רפואי זה הוא שגרם לממצאים בכתף.

(ב) לטענת המשיב פגיעתו בכתף אינה קשורה כלל למצבו הרפואי הקודם, מה גם שבפני
הועדות עמדו מסמכים מתיקו הרפואי של המשיב, בהם פורט מצבו הרפואי.
עוד טוען המשיב, כי השוואה בין ממצאי ההדמיה אינה נכונה הואיל ואין מדובר בבדיקות זהות אלא ב- u.s. ו- m.r.i. וידוע כי בבדיקת m.r.i. ניתן לגלות ממצאים שלא נתגלו ב- u.s. עוד טוען המשיב כי פנה לרופא לאחר שכאביו הפכו בלתי נסבלים, ואף מטעם זה אין לומר כי נותק הקשר הסיבתי.

(ג) דיון
"אין מניעה כי בגדר הטעמים המשפטיים להתנות הבאת ראיות לסתור, יכללו גם פגמים בשיקול דעת הועדה הרפואית של המל"ל, בכל הקשור לקביעת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות".

(ת"א (שלום - ת"א) 22321/89 המר' 67315/92 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' רפי יהודה, צלטנר עמ' 1401, 1403.

בדנן, תביעת המשיב לנכות המל"ל נעשתה אך ורק בגין תאונת הדרכים נשוא התביעה. בגין תאונה זו נתקיימו הדיונים במל"ל, ועל כן אין חולק כי קביעת הנכות למשיב הינה בגין התאונה. סבורני, כי אין בפני
ית המשיב כשלושה שבועות לאחר התאונה, בכדי להביא לניתוק הקשר הסיבתי משאירע האירוע, וידוע כי פעמים רבות ומסיבות שונות אין הנפגע אף להתלונן על מגבלותיו הרפואיות. ברי כי אין בכך בכדי להביא לניתוק הקשר הסיבתי.
באשר לבדיקות ההדמיה, הרי שאלה לא הונחו בפני
י, אך מעיון בפרוטוקול הועדה במל"ל מיום 22.8.02 אשר עיינה ב- m.r.i מיום 18.7.01, נראה כי אכן כטענת המשיב אין המדובר בבדיקות הדמיה זהות וצודק ב"כ המשיב, כי בדיקת m.r.i. הינה בדיקה אבחנתית ברמת דיוק טובה יותר משל u.s., דבר אשר עשוי להסביר השוני בממצאים.
בהתייחס למצב רפואי קודם, סבורני כי המבקשות לא הצביעו על כך כי מצב זה השפיע בעבר על הנכות ממנה סובל עתה המשיב בכתף, ולפיכך איני מקבלת גם טענה זו.

(ד) אשר על כן, אני סבורה כי בדנן, הועדות הרפואיות עיינו בחומר רפואי רב, בדקו את המשיב ולמדו על הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות אשר נקבעה על ידן. אין בטענות המבקשות אשר אפילו חורגות לבחינת עבודתן המקצועית של הועדה בכדי לשלול הקשר הסיבתי.

(3) פער בין קביעות הוועדות ללא נימוק
(א) המבקשות טוענות, כי ועדה רפואית ראשונה במל"ל קבעה כי תלונות המשיב מגמתיות ואינן מתיישבות עם ממצאיהן, וקבעה כי למשיב לא נותרה נכות. בניגוד מוחלט לכך, ועדת הערר קובעת ממצאים אחרים בהעדר כל נימוק המסביר את הסתירה עם קביעות הועדה הראשונה. לטענות המבקשות ועדת הערר לא נימקה כיצד מתיישבת מגבלת התנועה עם העובדה שהמשיב ממשיך לעבוד כנהג הנדרש להפעיל את כתפו הימנית בתנועות מעל השכם ובהעדר דלדול שרירים המוכיח כי הוא מפעיל ומשתמש ביד.

(ב) לטענת המשיב קביעת רופא הועדה מיום 1.7.04 היתה מוטעית והתעלמה ממצבו הרפואי של המשיב, מהתיעוד הרפואי ומקביעת 4 ועדות קודמות. יתרה מכך, טוען המשיב כי רופא ועדה זו התעלם מהמגבלות שהוטלו על המשיב ע"י משרד התחבורה על רישיון הנהיגה, מיום 24.2.03. אשר על כן נכונה היתה התערבות הועדה הרפואית לעררים.

(ג) דיון
כאמור ברע"א 2592/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חג'ג', דינים עליון, כרך נט, 256 מפי כב' הש' אור:
"קביעותיה של ועדת ערר, מטבעה של ועדה כזו, יכול שיהיו שונות מאלה של הועדות שקדמו לה, ואין בשוני זה כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, אפשרות הניתנת במקרים מיוחדים וחריגים בלבד".

בענייננו, אין לראות כל פסול בכך שבועדת העררים נמצאו ממצאים רפואיים שונים מהוועדה בדרג ראשון ובודאי שאין בכך טעם להצדיק מתן הבאת ראיות לסתור. מעצם מהותן ועל פי הדין הועדה הרפואית לעררים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה (תקנה 30 לתקנות). בהליך הערר הוקנו לוועדה הרפואית לעררים סמכות מנהלית, השונה מאלה המוקנות לוועדה הרפואית (ת/ 31 לתקנות). הענקת סמכויות אלה לוועדה הרפואית לעררים נעשתה מאחר שהועדה "לא רק מעבירה תחת שבט ביקורתה את ההחלטה של הערכאה הראשונה, אלא גם בודקת את מצבו של הנפגע מחדש, ועומדת על מצבו הרפואי" (ראה - שנתון משפט העבודה, תשנ"ו - 1996 - ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי, י. אליאסוף, 49, 70.

אשר על כן גם דין טענה זו של המבקשות להידחות.

4. להשלמת התמונה אציין כי איני מקבלת טענת המבקשות, כי יש בכל טענותיה המנויות כדי להתיר הבאת ראיות לסתור מחובת הצדק, זאת לנוכח דחיתי את טענות המבקשות מטעמים משפטיים.

5. לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה להבאת ראיות לסתור ומכוח סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד - אני קובעת כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 15% בגין פגיעתו בתאונה הנדונה.
המבקשות ישאו בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

6. התיק קבוע לקד"מ ליום 26.9.06 שעה 09:00.

7. המבקשות תגשנה תחשיב נזק מטעמן עד ליום 17.9.06.

8. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתנה היום כ' באלול, תשס"ו (13 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים

מיכל שריר, שופטת
סגן נשיא

קלדנית: מרי לודריק








א בית משפט שלום 35928/03 גורן יוסף נ' אריה חברה לבטוח בע"מ, אבנר אגוד חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/09/2006)