פסקי דין על קניטר סבטלנה | פסקי דין על ירוק כהה | פסקי דין על אורן לוי | פסקי דין על ירוק כהה סחר (2003) |

3176/04 עב     19/09/2006




עב 3176/04 קניטר סבטלנה נ' ירוק כהה בע"מ , אורן לוי , ירוק כהה סחר (2003) בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בבית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר – ש ב ע
עב 003176/04


בפני
:
השופט משה טוינה


19/09/2006


בעניין:
קניטר סבטלנה



ע"י ב"כ עוה"ד
אבינועם ארדן

התובעת


נ ג ד



1. ירוק כהה בע"מ

2. אורן לוי

3. ירוק כהה סחר (2003) בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
יוסי גבאי

הנתבעים

פסק דין


1. התובעת עבדה בחנות בשם "בודי שופ" בקניון אשקלון (להלן: "החנות"), בתקופה שמחודש יוני 2001 ועד לחודש ינואר 2004.

2. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר הפעילה את החנות, בתקופה הרלוונטית לתביעה זו - בחודשים יוני 2001 עד ינואר 2004.

הנתבע 2 הינו בעל המניות היחיד, ומנהל הנתבעת 1.

3. הנתבעת 3 הינה חברה בע"מ אותה הקים הנתבע 2 בחודש נובמבר 2004. נכון למועד שמיעת הוכחות התביעה, חודש מאי 2006 הפעילה הנתבעת 3 חנות (אחרת) בקניון אשקלון.

4. בתביעה נשוא

פסק דין
זה, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים כולם בתשלום פיצויי פיטורים, בסך 12,989 ₪; וכן בתשלום דמי הבראה ביחס לתקופת העסקתה בחנות בסך 4,284 ₪ ודמי פדיון ימי חופשה בסכום של 4,700 ₪ להם היא זכאית בעקבות סיום עבודתה בחנות.

עוד ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים כולם בתשלום שכר עבודה לחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004 בסכום כולל של 5,977 ₪.

בנוסף ביקשה התובעת תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על פיצויי הפיטורים שלא שולמו ופיצויי הלנת שכר על שכר העבודה שלא שולם וכן הפרשי הצמדה וריבית על יתר רכיבי התביעה.

5. כמצוין בכתב ההגנה, מבקשים הנתבעים 2 ו-3 לדחות את תביעת התובעת, ככל שהדבר נוגע להם, בהעדר יריבות.

לעניין זה טענה הנתבעת 3, כי יש לדחות את תביעת התובעת ככל שהדבר נוגע אליה משלא הועסקה התובעת מעולם בשירותה והיא עצמה הוקמה כעשרה חודשים לאחר שנותקו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת 1.

מצדו טען הנתבע 2, כי התובעת הועסקה בחברה בע"מ היא הנתבעת 1. משכך המשיך הנתבע 2 וטען, כי יש לדחות את תביעת התובעת ביחס אליו, מכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה בע"מ. עקרון לפיו אין לייחס את חובות החברה בע"מ לבעלי המניות או למנהלי החברה הפועלים בשמה.

6. בכתב ההגנה נטען עוד, כי אין הנתבעת 1 חייבת בתשלום פיצויי פיטורים, משהתפטרה התובעת מיוזמתה מעבודתה בשירותה - ללא מתן הודעה מוקדמת.

בכתב ההגנה הוסיפה הנתבעת 1 וטענה, כי הסכומים הנתבעים כתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה ובשכר עבודה - כמפורט בכתב התביעה - הם מופרכים ומופרזים; ומכל מקום יש לנכות מכל חוב של הנתבעת 1 לתובעת על חשבון פדיון חופשה, הבראה ושכר, את דמי ההודעה המוקדמת בהם חייבת התובעת לנתבעת 1; בעקבות התפטרותה.

7. בשים לב למחלוקות העולות מכתבי הטענות, מבקש אני להתייחס תחילה לטענתם של הנתבעים 2 ו-3 לדחיית התביעה על הסף ככל שהדבר נוגע אליהם. בשלב שני, אתייחס לשאלת זכותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, לתביעה לשכר עבודה, לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה. לבסוף אתייחס לטענת הנתבעת 1 לקיזוז דמי הודעה מוקדמת.

8. אין חולק כי הנתבעת 3 הוקמה כעשרה חודשים לאחר שהסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הנתבעת 1 לתובעת.

כן יש לציין (וגם על כך אין מחלוקת), כי הנתבעת 3 על אף והיא מפעילה חנות ודוכן בקניון אשקלון, המדובר בחנות אחרת הממוקמת במקום אחר ושונה בקניון, מהחנות בה עבדה התובעת בתקופה הרלוונטית ל

פסק דין
זה.

בנסיבות הללו, מקובלת עלי טענת הנתבעת 3, כי יש לדחות את תביעת התובעת ככל שהדבר נוגע לה - בהעדר יריבות.

9. כאמור מבקש הנתבע 2 לדחות את תביעת התובעת ככל שהדבר נוגע לו מכוח עקרון האישיות הנפרדת של "החברה בע"מ".

לעניין זה טען הנתבע 2, כי התובעת הועסקה באמצעות חברה בע"מ אשר הפעילה את החנות בה הועסקה התובעת בפועל בתקופה שמיוני 2001 ועד ינואר 2004. בנסיבות אלה טוען הנתבע 2, אין מקום לייחס לו את חובות הנתבעת 1 לתובעת (ככל שקיימים) מכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

10. סוגיית "הרמת המסך" בחברה בע"מ, זכתה להתייחסות מצד בית הדין הארצי הנכבד לאחרונה בפסק הדין בעניין שלמה אביר.

לעניין זה, קבע כב' השופט צור בפסק דינו, כי:

"נקודת המוצא בדיני חברות הינה כי יש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כ"ז, 345). חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה והדברים ידועים. עם זאת, קיימות נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה. דוקטרינת הרמת המסך מבוססת על הרעיון שקיומה של חברה באשיות משפטית נפרדת מבעליה נועדה לאפשר לה ניהול עסקים כדין ובתום לב ולא נועד להוות כסות מפני מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה כלפי המתקשרים עימה או נושיה. כך בכלל וכך במיוחד כלפי נושים שהם עובדי החברה, עימם קיימים יחסים משפטיים קרובים ונמשכים המטילים על בעלי החברה אחריות מוגדרת. יחסי הקירבה בין החברות לבין בעלי מניות ונושאי תפקידים בה, יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם ולחייבם בחובות החברה (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג (88), 34; ע"ע 1201/00 זילברשטיין - ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג(39), 35; ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלומאות רחביה בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג (94), 35). אין חולק כי הרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג והיא נעשית כאשר למשל אורגן של החברה עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או פועל על מנת להונות את נושי החברה. העילות המקובלות להרמת מסך הן הקמת חברה למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, ערוב נכסים של בעלי המניות עם נכסי החברה, ריקון החברה מנכסיה ועוד. אכן, אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי המניות שכן "המסר המרכזי העולה מניתוח התקדימים הינו רצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית באותם מקרים קיצוניים, שבהם נראה כי החלתו של עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות לא-צודקות" (ד"ר א' חביב - סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (1), עמ' 201)." ע"ע 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסין ואח' (לא פורסם) פסקה 7 לפסק הדין.

11. ומן הכלל אל הפרט.

מהעדויות ששמעתי עולות העובדות הבאות:

א. הנתבעת 1 היא חברה בע"מ, אשר נקלעה לקשיים כלכליים ונכון להיום איננה פעילה.


ראה:
עדות הנתבע 2 עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14/5/06 שורה 9.

ב. הנתבע 2 הוא בעל המניות היחיד ומנהל הנתבעת 1.

ג. בתקופת פעילותה הפעילה הנתבעת 1 חנות ודוכן בקניון אשקלון. בחנות, בה הועסקה התובעת בפועל, נמכרו מוצרים של רשת "בודי שופ".

ד. במהלך תקופת העסקתה של התובעת שילמה הנתבעת 1 את שכר התובעת באיחור, בשל קשיים כלכליים בהם הייתה נתונה הנתבעת 1.

ראה:
עדות הנתבע 2, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 14/5/06, שורות 7-9, שם מסביר האחרון, כי התובעת "התנדבה" לקבל את השכר שלה באיחור לטובת עובדים אחרים.

ה. כמצוין לעיל, הפסיקה הנתבעת 1 את פעילותה כתוצאה מקשיים כלכליים אליהם היא נקלעה; חובות שהן בסדר גודל "של מיליונים".

ראה:
עדות הנתבע 2, עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14/5/06 שורה 17.

ו. במועד שהסתיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת 1, נותרה יתרת חוב אותה אמורה הייתה הנתבעת 1 לשלם לתובעת אף לגרסת הנתבעת 1.

ראה:
עדות הנתבע 2, עמ' 8 לפרוטוקול מיום 14/5/06 שורות 25-27.

ז. על אף האמור, לא דאגה הנתבעת 1 לתשלום יתרת החוב שאיננה במחלוקת לטובת התובעת.

ח. בעקבות קריסתה הכלכלית של הנתבעת 1, הקים הנתבע 2 בחודש נובמבר 2004 את הנתבעת 3. הנתבעת 3 היא חברה בע"מ אשר מפעילה דוכן טבק וחנות בשם "בבלס" ודוכן לממכר טבק בקניון אשקלון. לצורך פעילותה של הנתבעת 3 גייס הנתבע סכום בסדר גודל של 300,000 ש"ח לפחות.

ראה:
עדות הנתבע 2 עמ' 8 לפרוטוקול מיום 14/5/06 שורות 3-4.

ט. הנתבע 2 לא פעל בשום דרך לפירוקה של הנתבעת 1, כך שעובדיה יוכלו למצות את זכויותיהם בעקבות הפסקת פעילותה של הנתבעת 1 - במסגרת חוק הביטוח הלאומי.

12. מהעובדות לעיל, אין לי אלא להגיע למסקנה כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה בע"מ איננו לצורך "ניהול עסקים כדין ובתום לב", אלא להבדיל הוא בא להכשיר התנהגות שאין להגדירה אלא כחוסר תום לב קיצוני מצד בעל המניות ומנהל החברה עם המתקשרים עם החברה בע"מ, ובפרט עובדיה. זה האחרון (בעל המניות והמנהל) עושה ומנסה לעשות שימוש בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה בע"מ על מנת להתכחש מההפסדים שנוצרו מפעילותו העסקית; והוא ממשיך באותה פעילות עסקית (או פעילות עסקית דומה) במסגרת נפרדת כביכול. כל זאת תוך השארת העובדים והנושים של החברה הקודמת - בענייננו התובעת - מול שוקת שבורה.

13. לאור האמור, ומכוח עקרונות דוקטרינת הרמת המסך, יש לייחס לנתבע 2 אישית את החובות אשר נוצרו כתוצאה מהעסקתה של התובעת באמצעות הנתבעת 1. משכך טענת הנתבע 2, לפיה יש לדחות את התביעה על הסף ככל שהדבר נוגע לו - דינה להידחות.

14. כאמור מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה לחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004. דמי פדיון חופשה ודמי הבראה. לתביעות אלה מבקש אני להתייחס בסדרן.

15. אין חולק, כי התובעת התפטרה מיוזמתה, מעבודתה בנתבעת 1. התפטרות אשר לטענתה באה בנסיבות בהן אין לבקש מהעובד להמשיך בעבודתו ובין היתר על רקע אי תשלום שכר חודש דצמבר 2003 (עובדה אשר איננה במחלוקת).

עוד נמצא כי לתובעת שולם שכר באופן קבוע באיחור, עובדה אשר קיבלה אישור בעדותו של הנתבע 2.

ראה:
עדות הנתבע בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 14.5.06 שורות 9-7.

16. מקום שלא שולם לתובעת שכר במועד, שעה שנמצא עוד, כפי שאראה להלן, כי לתובעת לא שולמו זכויותיה מכוח הדין, דוגמת חופשה והבראה - מקובלת עלי טענת התובעת לפיה יש לראות בהתפטרותה כפיטורים, כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963.

17. כאמור בכתב התביעה, ביקשה התובעת תשלום פיצויי פיטורים בסכום של 12,989 ₪; סכום המבוסס על שכר קובע של 5,028 ₪.

לטענה זו של התובעת בכתב התביעה, לעניין שיעורם של פיצויי הפיטורים - טענה עליה חזרה בתצהיר עדות ראשית מטעמה - לא הייתה כל התייחסות מצד הנתבעים, לא בכתב ההגנה ולא בסיכומים מטעמם.

אשר על כן יש לראות בסכום פיצויי הפיטורים הנתבע, כסכום שאיננו שנוי במחלוקת ובהתאם הריני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת בסך של 12,989 ₪.

לאור המחלוקת הן לעניין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים והן לעניין חיובו האישי של הנתבע 2 בתשלום פיצויי הפיטורים - הריני מעמיד את שיעורי הלנת פיצויי הפיטורים על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק וזאת לתקופה שמיום 1.2.04 ועד התשלום המלא בפועל.

18. אין חולק כי לתובעת לא שולם שכר עבור העסקתה בחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004.

ראה:
עדות הנתבע 2, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 14.5.06 שורה 22.

כמפורט בטופס 101 (ריכוז משכורות שנתי) לשנת 2003 הייתה התובעת זכאית לשכר ברוטו בגין העסקתה בחודש דצמבר 2003, לסך של 3,265 ₪. כאמור בטופס 101 (ריכוז משכורות שנתי) לשנת 2004, הייתה התובעת זכאית לשכר ברוטו בגין העסקתה בחודש ינואר 2004 בסכום של 1,328 ₪.

19. על בסיס אותם רישומים ובהעדר כל נתון אחר שיש בו כדי לבסס את תביעת התובעת לשכר עבודה לחודשים דצמבר 2003 וינואר 2004 בסכום הנתבע בכתב התביעה (3,977 ₪ ו-2,000 ₪ בהתאמה) - הריני פוסק לתובעת את השכר שאיננו במחלוקת בסך של 3,265 ₪ לחודש דצמבר 2003 וסכום של 1,328 ₪ לחודש ינואר 2004.

20. בהתחשב במחלוקת לעניין חיובו האישי של הנתבע 2 בחובות הנתבעת 1 - הריני מעמיד את שיעורם של פיצויי הלנת השכר על גובה הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שמיום חבות בתשלום השכר ועד התשלום בפועל.

21. אין מחלוקת, כי התובעת לא יצאה לחופשה בתשלום לאורך כל תקופת עבודתה בחנות. בנסיבות הללו המחלוקת בין הצדדים על זכותה של התובעת לתשלום דמי פדיון חופשה מתייחסת לשיעורם של דמי פדיון חופשה להם זכאית התובעת עם סיום עבודתה.

22. בהקשר זה טענו הנתבעים, כי התובעת איננה זכאית לצבור ימי חופשה שנתית מעבר לשנתיים ולפיכך היא זכאית לפדיון חופשה עבור השנתיים האחרונות לעבודתה ואף זאת בהתאם לחלקיות משרתה.

23. אפתח ואומר, כי מקום שלא דאג המעביד ליציאתה של התובעת לחופשה, אין לקבל את טענתו לפיה אין הזכות לחופשה ניתנת לצבירה.

ראה:
דב"ע לא/1-3, ישראל בר-אדון נ' שלמה ג'רד פד"ע ב' 121.

יוצא מכאן כי במועד סיום עבודתה של התובעת, עמדה לזכותה יתרת חופשה בתשלום לא מנוצלת של 31 יום (מקום שזכאית התובעת ל-14 ימי חופשה בשנה, בגינם חייב המעביד בתשלום עבור 12 ימי עבודה); זאת עבור תקופת עבודה של 31 חודשים.

24. בהתאם לסעיף 13 לחוק חופשה שנתית תשי"א-1951, זכאי התובע לפדיון חופשה "בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד".

ביום שחדלה התובעת לעבוד, עבדה התובעת במשרה מלאה והייתה זכאית לשכר של 134 ₪ ליום לפחות (על בסיס שכר מינימום).

יוצא מכאן, כי התובעת זכאית לפדיון חופשה בסכום של 4,154 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.04.

25. אין חולק כי לתובעת לא שולמו דמי הבראה בתקופת העסקתה בחנות - כאמור בכתב התביעה.

בנסיבות הללו ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בדבר תשלום קצובת הבראה, זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה עם סיום עבודתה בחנות, עבור השנתיים האחרונות להעסקתה; השנה השנייה והשלישית לעבודתה בפועל.

עבור השנה השנייה והשלישית לעבודתה, זכאית התובעת לדמי הבראה של 6 ימים עבור כל שנה.

לדעת הנתבעים יש לחשב את זכאותה של התובעת לתשלום דמי הבראה, על בסיס משרה חלקית של 60% אחוזי משרה. טענה זו אין בידי לקבל, משעולה מתוך ריכוז המשכורות השנתי בשנים 2002 ו-2003, כי השכר ששולם לתובעת עולה על שכר המינימום למשרה מלאה, כך לאורך הרוב המוחלט של חודשי העבודה בשנים הרלוונטיות.

מכאן שזכאית התובעת לתשלום עבור 12 ימי הבראה, על פי תעריף של 306 ₪ ליום; סה"כ 3,672 ₪.

26. מקובלת עלי עמדת התובעת, כי בנסיבות בהן לא שולם שכרה לחודש דצמבר 2003 עד מחצית ינואר 2004, אין לחייב אותה במתן הודעה מוקדמת קודם להתפטרות.

אשר על כן, אין ממש בטענת הנתבעים לקיזוז דמי הודעה מוקדמת, אשר לשיטתם חבה התובעת בעקבות התפטרותה בלא מתן הודעה מוקדמת.

27. סוף דבר.

לאור האמור לעיל, ישלמו הנתבעת 1 והנתבע 2 יחד ולחוד לתובעת:

א. פיצויי פיטורים בסך של 12,989 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כאמור בפסקה 17 לעיל.

ב. שכר עבודה לחודש דצמבר 2003 בסכום של 3,265 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק לתקופה שמיום 1.1.04 ועד התשלום בפועל.

ג. שכר עבודה לחודש ינואר 2004 בסכום של 1,328 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק לתקופה שמיום 1.2.04 ועד התשלום בפועל.

ד. פדיון חופשה בסכום של 4,154 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.04.

ה. דמי הבראה בסך של 3,672 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.04.

ו. משהתקבלה התביעה ישלמו הנתבעים 1 ו-2 יחד ולחוד הוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום בחיוב התובעת בהוצאות בעקבות דחיית התביעה נגד הנתבעת 3.

28. הערעור על

פסק דין
זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

פסק הדין ניתן בדן יחיד בהתאם להחלטת שופט המוקד, כב' השופט הראשי שפיצר, מיום 5.2.06.

ניתן היום כ"ו באלול, תשס"ו (19 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


טוינה משה - שופט



003176/04עב 734 נורית רזניק










עב בית דין אזורי לעבודה 3176/04 קניטר סבטלנה נ' ירוק כהה בע"מ , אורן לוי , ירוק כהה סחר (2003) בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/09/2006)