פסקי דין על ר.ה. אלקטרוניקה | פסקי דין על יעקב רוזנברג | פסקי דין על דני מושקוביץ | פסקי דין על דני ו שושי אחזקות (1997) | פסקי דין על גבריאל פרוקופץ |

3390/01 בשא     08/10/2002




בשא 3390/01 ר.ה. אלקטרוניקה,יעקב רוזנברג בע"מ נ' דני מושקוביץ,דני ו שושי אחזקות (1997) בע"מ, גבריאל פרוקופץ




1
בתי המשפט
בשא003390/01
בבית המשפט המחוזי בנצרת
תיק עיקרי א: 1232/01

08/10/2002
תאריך:
כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי

בפני
:
1. ר.ה. אלקטרוניקה

2. יעקב רוזנברג בע"מ

בעניין:
המבקשים(הנתבעים)
- נ ג ד -
1. דני מושקוביץ

2. דני ו שושי אחזקות (1997) בע"מ

3. גבריאל פרוקופץ


המשיבים(התובעים)
החלטה

בפני
בקשה למחיקה או דחייה על הסף של התובענה.

רקע

ביום 29.10.97, נחתם בין הצדדים הסכם מייסדים (להלן: "ההסכם") להקמת החברה "ר.ה. אלקטרוניקה
בע"מ" (להלן: "החברה"). חלוקת המניות נקבעה כדלקמן: 25% - למבקשים, 50% - ל"אקספרו -טק בע"מ", לזינגר ולפרוקופץ ביחד, 25% - למושקוביץ ול"דני ושושי אחזקות (1997) בע"מ".

כמו כן, נקבע, כי זינגר, פרוקופץ ו"אקספרו-טק בע"מ", (חברה בה זינגר ופרוקופץ הינם בעלי מניות) יעבירו לחברה את כל זכויותיהם ב"אקספרו-טק בע"מ" ו/או "מיגה קי בע"מ" (חברה אשר הוקמה על ידי זינגר ופרוקפץ ואשר נמצאה בקשיים כלכליים) במלאי, ציוד, ידע ופטנטים שפותחו ו/או שנמצאו בשלבי פיתוח.

הסכם זה כלל בתוכו, בין היתר, סעיף בוררות (סעיף 18 להסכם):
"18.1 במקרה של סכסוך ו/או מחלוקת בין הצדדים,
ידון בנושא בורר שימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין בצפון.
18.2 הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי ו/או לסדרי הדין
והראיות הנהוגים בישראל.
18.3 הצדדים מסכימים כי דין חתימה על הסכם זה כדין
חתימה על הסכם בוררות".

בשל סכסוך אשר התגלע בין הצדדים, ובהתבסס על סעיף זה, פנו המבקשים (הם התובעים בהליך הבוררות והנתבעים בתיק העיקרי) ליו"ר לשכת עורכי הדין בחיפה, בבקשה למינוי בורר והלה מינה את כב' הש' בדימוס, ד' קציר כבורר. המבקשים הגישו תובענתם בהתאמה לבורר.
עוד בטרם הגישו המשיבים כתב הגנתם בהליך הבוררות - הגישו הם בפני
הבורר בקשה לדחייתו ולחילופין למחיקתו, של כתב התביעה על הסף.

הבורר דחה ביום 27.5.01 בקשתם זו של המשיבים.

בהמשך לכך, הגישו המשיבים ביום 31.7.01 את תביעתם לבית משפט זה (ת.א. 1232/01) (להלן: "התיק העיקרי"), במסגרתה עתרו הם למספר סעדים כמפורט בכתב התביעה ושעיקרם עצירת הליך הבוררות והגדרת סמכותו של הבורר.
המבקשים מצידם, הגישו את את הבקשה שבפני
, לדחייה, ולחילופין למחיקה על הסף של התובענה, כאשר הטענה המרכזית שבפיהם הינה העדר סמכות עניינית לדון בתובענה באשר זו מסורה לבורר.

בתגובתם לבקשה שבפני
, טוענים המשיבים, כי פנייתם לבית המשפט אינה מעין ערעור על החלטת הבורר, הן משום שלתביעתם בתיק העיקרי נוספו טענות שלא הועלו בפני
הבורר, והן משום שלטענתם היו חייבים לפנות לבורר ולהעלות בפני
ו את השגותיהם ביחס לסמכותו טרם יפנו לבית המשפט, זאת בכדי לא לפגוע ביכולתם לעלות טענות אלו בשלב מאוחר יותר (רע"א 300/89 ולקו חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ נ. החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה (4) 497, 515 (להלן: עניין ולקו").

דיון

הבקשה לסילוק על הסף נסמכת על מספר טעמים:
הטעם הראשון הינו כי התביעה הינה טרדנית ו/או קנטרנית.
כל שנאמר על ידי באי כח המבקשים בבקשה בהקשר לטענה זו הינו כי התביעה הינה "המשך ישיר לנסיונותיהם של המשיבים למנוע את ברור האמת...".

סבורני כי משמוגשת לבית המשפט תביעה שעיקרה נוגע לסמכותו של בורר, לא ניתן לומר כי מדובר בתביעה קנטרנית או טורדנית, מבלי שיש כל פרוט וביסוס של הטיעון מדוע מדובר בתביעה טורדנית.

יצויין כי הבקשה הוגשה בלא תמיכה בתצהיר, וכאמור ככל שהדבר נוגע לטענה זו גם אין כל טיעון עובדתי בקשר אליה.

הטענה השנייה הנטענת הינה, כי בית משפט זה מחוסר סמכות עניינית לדון בתובענה, מאחר והתביעה הינה מעין ערעור על החלטת הבורר לדחות את בקשת התובעים כאן לדחייה על הסף של התביעה בבוררות.

המבקשים כאן אומרים, שוב בכלליות, כי תובענה זו אינה בסמכותו של בית המשפט. אין בבקשה כל טיעון משפטי מדוע התובענה אינה בסמכותו של בית משפט, אין ניתוח של כתב התביעה, אין ניתוח של הסעדים המבוקשים, אין התייחסות לסעיפי חוק רלבנטים, לפרושם ו/או לפסקי דין הדנים בנושא.

מכל מקום, כפי שנאמר לעיל, עניינה של התביעה הינו הגדרת ותיחום היקף הבוררות וממילא היקף סמכותו של הבורר.

התובעים פנו כאמור לבורר בבקשה לדחיית התביעה על הסף, כאשר הבורר דחה בקשתם.

עיון בבקשה לדחייה על הסף שהוגשה בבוררות ( על ידי התובעים כאן) מלמדני כי מעבר לטענות אחרות, התובעים בבקשתם שם, טענו בפני
הבורר כי התביעה שבפני
ו אינה בסמכותו בשל מספר טעמים, כמפורט בסעיף 2 לבקשה.

הטעם הראשון לטענתם, היה העובדה שהחברה התובעת נמצאת בכינוס נכסים, וכי כתב התביעה שהוגש בבוררות מתייחס למעשים שארעו לאחר מתן צו לכינוס הנכסים ומסירת כל נכסי החברה לחברה אחרת.

לטענתם, עניינים אלו המתייחסים להסכם שנערך בבית המשפט של הכינוס, הינן בסמכותו של בית משפט של הכינוס ולא במסגרת הבוררות.

הייינו, משמעות הטענה מבחינה מעשית הינה כי סעיף הבוררות שנחתם בהסכם המייסדים, אינו חל על סכסוך שנוצר עקב ולאחר מתן צו כינוס הנכסים ומכירת נכסי החברה לאחר.

אין ספק שמדובר בטענה הנוגעת להיקף סמכותו של הבורר מכוח "הסכם הבוררות".

עיון בהחלטת כב' הבורר, מעלה כי טענה זו לא נדונה כלל על ידי הבורר. מאידך, הבורר בהחלטתו, מתייחס לטענה שלכאורה הועלתה בפני
ו, שמכיוון שהחברה מצוייה בהליכי פירוק אין להמשיך בהליכי הבוררות [ראה סעיף 6 בעמ' 12 להחלטת הבורר] וקובע כי נוכח הוראות סעיף 267 לפקודת החברות, לפיה אין להמשיך בהליכים נגד חברה בפירוק, אך לא מטעמה, אין לקבל את הטענה.

לא ראיתי כי בבקשה למחיקה על הסף שהגישו התובעים בבוררות נטען על ידם כי החברה נמצאת בהליכי פירוק, אלא כאמור הטענה היתה, כפי שפורט לעיל כי ניתן נגד החברה צו כינוס נכסים וכי נכסי החברה נמכרו, ועל כן אין לבורר סמכות.

מעבר לכך שהבורר כאמור לא דן בשאלה זו שהונחה בפני
ו, ממילא זו שאלה שנוגעת להיקף סמכות, וככזו נתונה היא לסמכותו של בית משפט זה.

הטעם הנוסף לדחייה ו/או למחיקת התובענה על הסף לטענת המבקשים, הינו העדר עילה.

כך טוענים המבקשים כי הסעדים המבוקשים על ידי התובעים כאן אינם בסמכותו של בית המשפט.

עיון בסעדים המבוקשים בסעיף 7.2, 7.3, 7.4 ו - 7.5, נוגעים כל כולם לסמכותו של הבורר ולהיקף תחולתו של סעיף הבוררות שבין הצדדים.

כלל ידוע הוא כי בורר אינו מוסמך לקבוע את היקף סמכותו, ראה דברי המלומדת אוטולונגי בספרה "בוררת דין ונוהל", מהדורה שלישית עמ' 263:

" אם מתעורר ספר בדבר תוקף הסכם או בדבר הפירוש
שיש לתת לו - תמסר ההכרעה בענין לבית המשפט.
שכן, אינה טעם שיש במסירת ההכרעה בדבר היקף
סמכותו לבורר עצמו?...".

הבורר מוסמך גם מומסך לקבוע קביעות עובדתיות, כבסיס לקביעת היקף סמכותו, היינו, יש בידו הכוח לעשות כן, אולם אין בידו להכריע בכך, וההכרעה הסופית מסורה תמיד לבית המשפט.

ראה לענין זה גם ע"א 445/80, ג'ברה נ. המועצה האיזורית בקעת בית שאן.

מכאן, שככל שמדובר בתובענה לסעד הצהרתי שעניינה תחימת סמכותו של הבורר ותחימת היקפה של הבורר, תובענה כזו מצוייה היא בסמכותו של בית המשפט, וגם אם החליט בה הבורר, עדיין הקביעה הסופית מצוייה כאמור בסכמתו של בית משפט זה, וממילא לא מראים המבקשים כל עילה לדחייה או מחיקת התובענה על הסף.

מהטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאותיהם בשכ"ט עו"ד סך של 7,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

ניתנה היום ב' בחשון, תשס"ג (8 באוקטובר 2002) בלשכתי, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מההחלטה לצדדים.

_________________
גבריאלה (דה-ליאו) לוי

003390/01בשא054 חנה








בשא בית משפט מחוזי 3390/01 ר.ה. אלקטרוניקה,יעקב רוזנברג בע"מ נ' דני מושקוביץ,דני ו שושי אחזקות (1997) בע"מ, גבריאל פרוקופץ (פורסם ב-ֽ 08/10/2002)