פסקי דין על עו"ד יוסף חביליו | פסקי דין על ניר ברקת ואח' | פסקי דין על אורי לופוליאנסקי | פסקי דין על עיריית ירושלים |

1854/06 בשא     20/09/2006




בשא 1854/06 עו"ד יוסף חביליו , ניר ברקת ואח' נ' אורי לופוליאנסקי , עיריית ירושלים




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בש"א 001854/06


בפני
:
דיתה פרוז'ינין
- סגנית שופטת ראשית
נציג עובדים – מר גולדנברג
נציג מעבידים – מר יערי

20/09/2006



בעניין:
1. עו"ד יוסף חביליו

2. ניר ברקת ואח'



ע"י ב"כ עו"ד
1. א. שמר
, ס.פעיל
,
ל. גוטוירט

2. ע. וינברגר

המבקשים

נ ג ד


1. אורי לופוליאנסקי

2. עיריית ירושלים



ע"י ב"כ עו"ד
2-1. א. לורך
, ב. פייל
,
ע. חפץ

המשיבים




היועץ המשפטי לממשלה


ע"י ב"כ עו"ד
א. פודמסקי, ד. גולדברג


מרכז השלטון המקומי


ע"י ב"כ עו"ד
נ. בן אריה
מתייצבים בהליך




לשכת עורכי הדין


ע"י ב"כ עו"ד
ג. ארדינסט, ר. שפרינצק, י. סטיס

ידיד בית המשפט

החלטה

1. לפנינו בקשה למתן סעד זמני המונע את פיטורי המבקש 1 (להלן – המבקש).

2. ואלה העובדות הנחוצות להכרעתנו זו, כפי שהן עולות, לכאורה, מכתבי הטענות, מתצהירי הצדדים ומהעדויות שבפני
נו:
א. ביום 5.11.00, פרסמה עיריית ירושלים
(להלן – העירייה) מכרז לאיתור מועמדים למשרת יועץ משפטי של העירייה. המבקש השתתף במכרז, ומועמדותו נדחתה על דעת חברי וועדת המכרזים ביום 6.12.00 (נספחים ו'-ז' לתגובת המשיבים). משלא נבחר מועמד גם במכרז נוסף שפרסמה העירייה, הוצע למבקש לקבל מינוי בפועל לתפקיד. המבקש הסכים להצעה, ומינויו אושר על ידי מועצת העיר (להלן - המועצה).
ב. ביום 24.7.01 , נחתם בין המבקש לעירייה הסכם העסקה מ - 15.8.01 ועד 14.8.02 (נספח ב' לתגובת המשיבים). ביום 1.8.02 הוארך תוקף ההסכם עד ליום 14.8.05 (נספח ג' לתגובת המשיבים). לא נחתם בין הצדדים הסכם נוסף.
ג. בשל בחירתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט לכנסת, מונה המשיב 1 לכהן כממלא מקום ראש העירייה בחודשים פברואר – יוני 2003. ביום 3.6.03 נערכו בחירות מוניציפאליות בירושלים והמשיב 1, מר לופוליאנסקי, נבחר לתפקיד ראש העירייה.
ד. בין המבקש לבין ראש העירייה נתגלעו מחלוקות שונות כמפורט להלן.
ה. פרשת "עטרת חן" ו" עמותת שובו"
ראש העירייה ביקש לבחון אפשרות לסטות מנוהל הקצאת קרקעות ומבנים בפטור ממכרז ללא תמורה או בתמורה סמלית, שפורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 7/2005 (נספח מב/35, להלן - נוהל ההקצאות) ולהקצות לשני מוסדות חינוך פרטיים מבנים עירוניים. בחוות דעתו מיום 6.9.04 קבע המבקש כי לא ניתן לתת רשות להשתמש במבנים עירוניים למוסדות חינוך פרטיים, אלא על פי הוראות נוהל ההקצאות (נספח א' לתצהיר המבקש).
ביום 7.9.04, פנה ראש העירייה ליועץ המשפטי לממשלה וביקש לדעת מה עמדתו בנושא זה. ביום 8.9.04 השיב עו"ד אמנון דה-הרטוך, ראש תחום תמיכות, כי לא ניתן לאשר את הקצאת המבנים, אלא אם יתבצעו על פי הנוהל (נספח ב' לתצהיר המבקש). ראש העירייה החליט להקצות מבנה עירוני לבית ספר התיכון לבנות "עטרת חן", ומבנה נוסף ל"עמותת שובו" להפעלת בית ספר תיכון, בניגוד לאמור בחוות הדעת. בעקבות זאת, הגישו שני חברי מועצת העיר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בבקשה להצהיר כי ההקצאות האמורות בטלות. בפסק הדין, שניתן על ידי כב' השופט דוד חשין ביום 21.12.04 , נקבע, כי הקצאת מבנה "רימונים" לתיכון "עטרת חן" והקצאת מבנה "אבן ספיר" ל"תיכון שובו", נעשו בניגוד לנוהל ההקצאות ושלא כדין (נספח ג' לתצהיר המבקש).
ו. פרשת עמותת "הבית הפתוח"
במהלך שנת 2004 הגישה עמותת "הבית הפתוח", העוסקת בפעילות הקהילה ההומו-לסבית בירושלים (להלן - העמותה), בקשה לתמיכת העירייה באירועי יום הגאווה. תחילה המליצה ועדת התמיכות המקצועית לאשר לעמותה תמיכה בשיעור של 100,000 ₪. לאחר שמנכ"ל העירייה הביא בפני
ועדת התמיכות את הנחיית ראש העירייה, כי משיקולי תקציב לא ניתן לתת תמיכה במצעדים, החליטה הוועדה שלא לאשר תמיכה לעמותה, בניגוד להמלצתה הקודמת, ובלא כל נימוק.
ביום 12.9.04, קבע המבקש בחוות דעתו כי נפלו פגמים בהחלטת ועדת התמיכות (נספח ד לתצהיר המבקש). מועצת העיר אישרה, ביום 13.9.04, את המלצת ועדת התמיכות המקצועית לא להעניק תמיכה לעמותה, בניגוד לאמור בחוות הדעת של המבקש.
ביום 23.2.06 , פנה המבקש לראש העירייה, בעניין עתירה מנהלית שהגישה העמותה (עת"מ 219/06) נגד החלטות מועצת העיר, שלא ליתן לעמותה תמיכות בשנים 2003, 2004, 2005. באשר לשנים 2004 ו-2005 הודיע המבקש, כי הלשכה המשפטית תייצג את העירייה ואת העומד בראשה. אך באשר להחלטה משנת 2004, ציין המבקש כי מאחר שההחלטה היתה בלתי ראויה ובלתי סבירה, לא תוכל הלשכה המשפטית לייצג את העירייה בעניין זה.
ביום 28.5.06 ניתן

פסק דין
בעתירה, ונקבע, כי נפלו פגמים בהחלטת ועדת התמיכות וכי "עמדת היועץ המשפטי לעירייה נכונה וראויה..." (נספח ה' לתצהיר המבקש).
ז. "מצעד הגאווה"
בעקבות סירובה של העירייה, לאשר את קיומו של "מצעד הגאווה", הגישה עמותת "הבית הפתוח" עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 526/05). ביום 23.6.05 קבע המבקש בחוות דעת כי לא ניתן למנוע את קיום מצעד הגאווה, וכי בנסיבות אלה, לא תוכל הלשכה המשפטית להגן על עמדת העירייה (נספח ו' לתצהיר המבקש).
בפסק הדין שניתן ביום 26.6.2005 , קבעה כב' השופטת מ. ארד, כי החלטת העירייה וראש העירייה שלא לאשר את קיום המצעד, חורגת ממתחם הסבירות ודינה להתבטל. בית המשפט חייב את העירייה ואת ראש העירייה בהוצאות בסך 60,000 ₪, בחלקים שווים (נספח ז' לתצהיר המבקש).
ח. פרשת חריגות הבניה של בתי כנסת ומבני דת
במספר מקרים שבהם התגלו חריגות בנייה במבני דת בירושלים, הוצאו לגביהם צווי הריסה מנהליים. ראש העיריה נמנע מלחתום על צווי ההריסה המנהליים, והמבקש פנה אליו בכתב וביקש להחזיר את התיקים, על מנת שניתן יהיה לנקוט בפעולות אחרות (נספחים ז'1-ז'3 לטיעון המשלים מטעם המבקש).
ראש העירייה לא השיב למכתבי המבקש, וביום 13.11.05 נתן המבקש חוות דעת בעניין עבירות בנייה ופלישה לשטחים ציבוריים, תוך התייחסות ספציפית לעבירות של בתי כנסת ומבני דת. בנוסף הודיע המבקש לראש העירייה כי פנה ליועץ המשפטי לממשלה על מנת לקבל את התייחסותו (נספח ט' לטיעון המשלים מטעם המבקש).
ביום 12.1.06, קבעה עוה"ד שרית דנה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בחוות דעת כי:
”...ככל שלא עלה בידי הועדה המקומית להפעיל את סמכויותיה בשלב הבניה וככל שהשימוש במבנה כמבנה תפילה החל, יש להעדיף פניה לבית המשפט לצורך הוצאת צו הריסה שיפוטי על פני הוצאת צו הריסה מינהלי..."

במקרים שבהם הוקם מבנה התפילה על שטח ציבורי נאמר בחוות הדעת כי:
”על הוועדה המקומית לפעול...ביתר שאת לאכיפת החוק תוך שימוש במכלול הסמכויות המוקנות לוועדה המקומית על פי החוק, ובכלל זה הוצאת צו הריסה מינהלי...." (נספח י' לטיעון המשלים מטעם המבקש).
ט. בשלהי שנת 2004 פנה ראש העירייה למבקש והציע לו לסיים את העסקתו בהסכמה. המבקש סירב להצעה .
י. ביום 28.8.04, פנה היועץ המשפטי לממשלה לראש העירייה בעניין ניסיונות לפגיעה במעמדו של היועץ המשפטי בעירית ירושלים (נספח ט' לתצהיר המבקש). במכתב, סוקר היועץ המשפטי לממשלה את תפקידו של יועץ משפטי ברשות מקומית ואת מעמדו, ומבקש מראש העירייה להגן על היועץ המשפטי מפני התנכלות מצד גורם כלשהו.
יא. בחודש מרץ 2006 פנה ראש העירייה אל הוועדה המייעצת לעניין סיום העסקת יועצים משפטיים (להלן - הוועדה), בבקשה לקבל את המלצתה לסיום העסקתו של המבקש (נספח יא' לתצהיר המבקש). בין היתר טען ראש העירייה, כי:
”העירייה, ככל גוף אחר, אינה מחוייבת להעסיק אדם – וודאי לא במשרת אמון מובהקת כיועץ משפטי – אלא בכפוף להוראות כל דין או הסכם" (הדגשות הוספו ד.פ.).
נימוקי ראש העירייה לסיום העסקתו של המבקש, כפי שפורטו במכתב הם: תקופת ההעסקה הסתיימה, יחסי עבודה לקויים עם ראש העירייה ועם ראשי אגפים, חריגות של המבקש מנהלי עבודה מחייבים, וסירוב לייצג את העירייה בתביעות.
יב. על פי הוראות "נוהל להפסקת עבודתו של יועץ משפטי לרשות מקומית" (להלן - הנוהל), הורכבה הוועדה משלושה חברים: עו"ד יהודה זמרת, היועץ המשפטי של משרד הפנים; עו"ד אחז בן ארי, היועץ המשפטי של עיריית תל אביב ועו"ד דן לפידור, נציג השלטון המקומי.
יג. ביום 20.4.06 השיב המבקש לטענות ראש העירייה וצירף נספחים רבים (נספח יב' לתצהיר המבקש).
יד. ביום 11.5.06, התקיים דיון בפני
הועדה בנוכחות המבקש וראש העירייה. במהלך הדיון טען ראש העירייה טענות באשר ליחסי העבודה הלקויים של המבקש, שלא הופיעו במכתב הפנייה לוועדה.
טו. ביום 17.5.06, ניתנה החלטת הועדה, ברוב דעות (נספח יח' לתצהיר המבקש). בהחלטה צויין, כי במהלך הדיון בוועדה הבהיר ראש העירייה:
”כי אין הוא חולק על כישוריו המקצועיים של היועץ המשפטי, אלא טענותיו מתמקדות בראש ובראשונה כנגד אי יכולותיו הניהוליות ..."
באשר לטענה זו קבעה הועדה:
”כי לא הוכח בפני
ה על ידי ראש העיריה, בסיס מהותי לטענות במישור ניהולו של היועץ המשפטי את הלשכה המשפטית שיש בהן להצביע על כשל מהותי הדורש העברתו מכהונתו"
עוד קבעה הועדה:
”כי לא הוכח בפני
ה כי היועץ המשפטי ובמיוחד על רקע המשאבים העומדים לרשותו, אינו ממלא את תפקידו כנדרש".
לעניין פיטורי יועץ משפטי לאחר תום תקופת החוזה קבעה הועדה כדלקמן:
”...יצויין כי ההליכים להעברת יועץ משפטי מתפקידו כפי שנקבעו בסעיף 171 לפקודת העיריות וכן תפקידה של ועדה מיעצת זו, חלים בין אם קיים חוזה ובין אם מסיבות אלו ואחרות , לא הוארך החוזה"
באשר לטענת ראש העירייה כי מערכת היחסים הלא תקינה בין המבקש לבכירים בעירייה הופכים את העבודה השוטפת לבלתי אפשרית, קבעה דעת הרוב כדלקמן:
”...על פי התרשמותה של דעת הרוב בוועדה, חילוקי הדעות בין ראש העירייה ובין היועץ המשפטי ומערך יחסי העבודה העכורים ביניהם נעוצים בתפיסה שונה בדבר תפקידיו של יועץ משפטי ברשות מקומית. בענין זה סבורה הוועדה שאין מקום לראות ביועץ המשפטי כעורך דינה של העיריה בלבד ומוטל עליו מכוח הדין לעשות ככל הנדרש להבטיח את תקינות פעולתה של העיריה, גם אם הדבר כרוך במתן חוות דעת שאינן לרוחם של האורגנים השונים בעיריה"
טז. דעת המיעוט של עו"ד דן לפידור הינה כי:
”לוועדה התברר, בדיון עצמו, במלוא חריפות הדברים, כי קיים בין היועץ המשפטי לראש העיר קרע שאינו ניתן לגישור, המעיב קשות על יכולתם לעבוד בצוותא, מצב דברים שהוא בלתי נסבל...
אינני מסכים למסקנות חברי הוועדה, כי לא הועלה בפני
הוועדה כל פגם בדרך התנהלותו של היועץ המשפטי של העירייה.
אני סבור כי היועץ המשפטי של העירייה תרם לקרע שבינו ובין ראש העיר ולחוסר יכולתם לעבוד בצוותא" (נספח ח' לתגובת המשיבים).
יז. ביום 8.6.06 הוזמנו חברי מועצת העירייה לישיבת מועצה שתתקיים ביום 14.6.06, ובה ידונו נושאים שונים, ובהם "אי חידוש חוזה העסקת היועץ המשפטי מר יוסף חביליו וסיום עבודתו בעירייה". להזמנה צורפו המסמכים הבאים: פניית ראש העירייה לוועדה לעניין סיום העסקתו של המבקש על נספחיה, תגובת המבקש לפנייה זו על נספחיה והמלצות הוועדה מיום 17.5.06 (נספח יט' לתצהיר המבקש).
יח. המבקש העביר לחברי המועצה, באמצעות מזכיר העירייה, מסמכים נוספים ובהם מכתבה של מבקרת העירייה, ומכתב מטעמו שהוחלף לבקשתו (נספח ט' לתצהיר ראש העירייה).
יט. ביום 12.6.06, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני, המורה לעירייה ולמכהן בראשה להימנע מלהמשיך את ההליכים לפיטוריו, ולהורות למועצת העיר שלא לדון בכך בישיבה שנקבעה ליום 14.6.06.
כ. בדיון שהתקיים ביום 13.6.06, הסכימו הצדדים כי:
”1. ישיבת מועצת העיר המיועדת ליום 14.6.06 בשעה 19:00 תדון בכל הסעיפים שעל סדר יומה.
2. כל החלטת מועצה שתתקבל בעניינו של המבקש, שיש בה משום פגיעה במבקש, אם תתקבל כזו, לא תבוצע עד להחלטת בית הדין בבקשה דנן (בש"א 1854/06), ולא יחול כל שינוי במעמדו של המבקש עד אז..."
כא. ביום 14.6.06, דנה מועצת העיר בבקשת ראש העירייה לסיים את העסקתו של המבקש. המבקש פתח את הדיון וטען במשך דקות ארוכות. לאחר שסיים את דבריו, התקיים דיון בין חברי המועצה, ובסיומו נערכה הצבעה. המועצה הצביעה, ברוב של 23 חברים נגד 5 חברים, לאשר את אי חידוש חוזה העסקתו של המבקש כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים
. שני חברי אופוזיציה נוספים, שנבצר מהם להשתתף בדיון, הודיעו בכתב לראש העירייה, כי הם תומכים בעמדה זו (נספחים י'1-י'2 לתצהיר ראש העירייה).
כב. ביום 18.6.06, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, על התייצבותו בהליך זה מכוח סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, משום שכרוכים או עלולים להיפגע במהלכו זכות ציבורית או עניין ציבורי.
כג. ביום 21.6.06 הגישו המבקשים 2 בקשה נפרדת למתן צו מניעה זמני שאוחד עם בקשת המבקש.
כד. ביום 9.8.06 נעתר בית הדין לבקשותיהם של מרכז השלטון המקומי ושל לשכת עורכי הדין להציג את עמדתם באשר לפיטורי המבקש.

3. ואלה טענות המבקש 1:
א. משרת יועץ משפטי לעירייה אינה משרת אמון. המבקש כפוף להוראות החוק, פסיקת בתי המשפט, והנחיות היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הפנים, והוא חייב, מתוקף תפקידו ומעמדו, להיות עצמאי בהפעלת שיקול דעתו, ולהיות "שומר הסף" של שלטון החוק בעירייה.
המבקש ביצע את תפקידו בהתאם לכללים אלה, ולא שירת את ראש העירייה במקרים שבהם מדיניותו של ראש העירייה התנגשה עם הוראות הדין.
ב. ראש העירייה אינו מקבל את מהות תפקידו ומעמדו של היועץ המשפטי, ורואה במשרת יועץ משפטי משרת אמון מובהקת. על כן מצפה ראש העירייה מהמבקש כי "יעגל פינות", ויעקוף את הוראות החוק, כאשר הן מפריעות למימוש מדיניותו.
ג. פיטורי המבקש אינם ענייניים, ואינם קשורים בתפקודו. המבקש מבצע את תפקידו בצורה טובה ובאופן ראוי, ופיטוריו הם פיטורים פוליטיים, הנובעים ממניעים זרים, ואין להם עילה של ממש. המניע האמיתי הפסול לפיטוריו של המבקש הינו חוות הדעת המשפטיות שנתן, שלא היו לרוחו של ראש העירייה.
ד. יחסיו של המבקש עם עובדי העירייה מנהליה ונבחרי הציבור תקינים וטובים, ואין כל נתק בינו לבין איש מבכירי העירייה. הנתק בין המבקש לראש העירייה נובע מהחלטה אישית של ראש העירייה להפסיק לשתף עימו פעולה. כל זאת משום שהמבקש ממלא את תפקידו בהתאם לחוק. מכאן, שאין מניעה שראש העירייה ישב עם המבקש בעתיד.
ה. המשיבים אינם רשאים לפטר את המבקש שלא בדרך הקבועה בנוהל פיטורי יועץ משפטי ברשות מקומית, למרות שתקופת ההעסקה על פי החוזה הסתיימה .
ו. המשיבים הפרו את הוראות הנוהל לפיטורי יועץ משפטי ברשות מקומית. המשיבים לא הביאו בפני
הוועדה את כל החומר והטיעונים שהיו בידם לתמוך בבקשה לפיטורי המבקש, ולא נימקו את פשר החלטת מועצת העירייה לסטות מהמלצת רוב חברי הוועדה. זאת ועוד, מועצת העירייה לא דנה כלל בעמדת הוועדה הגורסת, כי אין מקום לפטר את המבקש. לפיכך, החלטת מועצת העירייה ניתנה בחוסר סבירות, בניגוד לכללי מנהל תקין, ובניגוד לחובת ההיוועצות, ועל כן דינה להתבטל.
ז. זכותו של התובע להליך שימוע נשללה באופן בוטה, שכן למבקש לא ניתנה אפשרות להגיב לטענות שהועלו במועצת העירייה, ואשר לא הועלו בוועדה.
ח. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש לאור הפגיעה הצפויה בזכויות היסוד שלו, ולאור הפגיעה הצפויה בשלטון החוק. מתן צו מניעה לא יגרום למשיבים נזק כלל, ולכל היותר ישמר את המצב הקיים בו המבקש ימשיך לכהן כיועץ המשפטי של העירייה.

4. ואלה טענות המבקשים 2:
א. המבקשים מצטרפים לכל טיעוני המבקש ולעמדת היועץ המשפטי לממשלה.
ב. הנתק בין ראש העירייה למשיב נגרם משום שראש העירייה רואה את משרת היועץ המשפטי לעירייה כמשרת אמון מובהקת, ובשל סירובו לקבל את עמדותיו המקצועיות של המבקש. הפסקת עבודתו של המבקש בשל הנתק, עלולה לגרום לכך שכל ראש רשות אשר יבקש לפטר את היועץ המשפטי של הרשות, יעשה שימוש בטענת הנתק.
ג. החלטת המועצה על הפסקת עבודתו של המשיב נגועה בחוסר סבירות קיצוני, וניתנה בניגוד לכללי מנהל תקין. המועצה התעלמה מחוות דעתה של הוועדה, והחליטה על הפסקת עבודתו של המבקש משיקולים פוליטיים פסולים, בלתי ראויים ובלתי עניינים. פגמים אלו יש בהם כדי להצדיק את ביטול ההחלטה.
ד. הפסקת מינויו של המבקש עלולה לשמש תקדים חמור ובלתי רצוי לסילוקם של העומדים על שלטון החוק ברשויות המקומיות, ובכך בסופו של דבר, לגרום להפיכתם של היועצים המשפטיים לחותמת הגומי של ראשי המועצות ועושי דברם.

5. ואלה טענות המשיבים 1 ו-2:
א. אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חשיבות עצמאותו המקצועית של יועץ משפטי. זה האחרון אחראי לכך שהעירייה תפעל כדין בכל פעולותיה, ועליו להנחותה כיצד לפעול. בנוסף, תפקידו של היועץ המשפטי להדריך את העירייה כיצד לפתור בעיות על פי הוראות החוק. המבקש התמקד בשלילתן ומניעתן של פעולות שאת ביצוען ביקשה העירייה לבחון, ולא ניסה למצוא דרך לפעול באופן פוזיטיבי לביצוע הפעולות.
ב. החלטת חברי מועצת העירייה שלא לחדש את חוזה העסקתו של המבקש, נסמכת על שיקולים עניינים הנוגעים לתפקודו הלקוי, ומקורה אינו בשיקולים פוליטיים, כטענתו. ההחלטה התקבלה ברוב של חברי מועצה מן הקואליציה ומן האופוזיציה, עובדה המצביעה על כך שסיום העסקתו של המבקש לא נעשה על רקע פוליטי.
ג. בין המבקש לבין הפקידות הבכירה בעירייה, הנהלת העירייה וראש העירייה קיים משבר אמון עמוק וחילוקי דעות מהותיים, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל ביניהם. בנסיבות אלה, נגרמת פגיעה קשה בעבודה השוטפת של עיריית ירושלים
, ובשירות הניתן לתושבי העיר. כאשר יחסי העבודה הפכו לבלתי תקינים, באופן המונע שיתוף פעולה יעיל בין הצדדים, אין לכפות המשך העסקה .
ד. תקופת עבודתו של המבקש על פי הסכם העסקה הסתיימה, ודי בכך כדי לקבל החלטה על אי חידוש חוזה העסקה. גם כאשר מחליט ראש העירייה שלא לחדש חוזה לתקופה קצובה, יעשה זאת בהסכמתה של מועצת העירייה .
ה. לא קיים מקור חובה המחייב את המשיבים לפרט בפני
הוועדה את כל המקרים שבגינם מבוקש לסיים את העסקתו של המבקש. ראש העירייה פירט במכתב לוועדה את הנימוקים המרכזיים לכך, והביא דוגמאות בולטות ליחסי עבודה לקויים, לחריגות מנהלי עבודה מחייבים וכד'. מטבע הדברים, בדיונים שנערכו בעל פה, בפני
הוועדה ובפני
מועצת העירייה, פורטו דוגמאות נוספות ליחסי העבודה הלקויים של המבקש, ולחריגותיו מנהלי העבודה, ואין בכך כדי לפגוע בתקינות ההליך.
ו. על פי נוהל פיטורי יועץ משפטי ברשות מקומית, הוועדה רק ממליצה למועצת העירייה, וחברי המועצה אמורים לקבל את החלטתם על סמך ידיעותיהם והערכתם. מועצת העירייה קיימה את חובת ההיוועצות, ונמנעה מקבלת החלטה סופית בעניינו של המבקש, בטרם הוצגו בפני
ה המלצות הוועדה. אין יסוד לטענת המבקש כי יש חובה לאמץ את המלצת הרוב בוועדה, ומועצת העיר אינה חייבת, על פי דין, לנמק את החלטתה שלא לקבל את המלצת הוועדה.
ז. טענת המבקש כי זכות הטיעון שלו נפגעה הינה טענה כבושה ומופרכת. בתחילת הישיבה במועצת העירייה ניתנה למבקש הזכות לשאת דברו. המבקש לא ביקש רשות להגיב לאחר שחברי המועצה נשאו את דברם. אם היה מבקש לעשות זאת, הייתה ניתנת לו זכות הדיבור.
ח. בית הדין יתערב בהחלטת מועצת העירייה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים, שבהם הוכח חוסר סבירות קיצוני בהחלטת מועצת העירייה.
ט. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים מאחר שהמשך העסקתו של המבקש פוגע ויפגע באופן חמור בעבודה השוטפת של העירייה.
6. עמדת היועץ המשפטי לממשלה:
א. משרת היועץ המשפטי לעירייה אינה משרת אמון, ואת אמונו חב היועץ המשפטי לשלטון החוק ולציבור. תפקידו של היועץ המשפטי אינו לחפש דרכים להכשיר את מעשי הרשות, ועליו לסרב לעשות כן במקרים המתאימים.
ב. הליך פיטורים של יועץ משפטי של רשות מקומית אינו אמור להיות הליך "מתגלגל", שבכל שלב בהליך מתווספות עוד ועוד טענות.
ג. הועדה היא הגורם המקצועי והאובייקטיבי, ובידיה הכלים לבחון את הטענות נגד תפקודו של היועץ המשפטי, כמו גם את תשובותיו לטענות. משקבעה הועדה, כי לא מתקיימת עילה ראויה להפסקת כהונתו של המבקש, על מועצת העירייה להימנע, ככלל, מלסטות מהמלצותיה, ובודאי שאין היא יכולה להתעלם מהמלצות הוועדה בלא הנמקה כבדת משקל.
ד. מועצת העירייה לא התייחסה כלל לעמדת הוועדה, ואין בהחלטתה נימוקים שיש בהם כדי להצדיק סטייה מהמלצת הוועדה. משכך, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, כי נפל פגם בהחלטת המועצה היורד לשורש החלטתה, ודינה להיפסל.
ה. הנתק בין המבקש לראש העירייה נוצר על רקע סירובו של ראש העירייה לקבל את עמדותיו המקצועיות של המבקש. ראש העירייה הוא שיצר את הנתק באופן חד צדדי. על כן, הנתק אינו יכול לשמש נימוק לפיטורי המבקש.
ו. ממכלול הראיות שהובאו בפני
בית הדין נמצא, כי לא היה בסיס מהותי לטענות שהעלה ראש העירייה כלפי המבקש במישור הניהולי, ואף במישור יחסי העבודה, באשר לשיתוף הפעולה עם גורמי העירייה.
ז. על בית הדין לשקול את המסר שיועבר לראשי רשויות מקומיות וליועצים המשפטיים של רשויות אם פיטורי המבקש יאושרו.

7. עמדת המרכז השלטון המקומי בישראל:
א. בין המבקש לראש העירייה קיים קרע שאינו ניתן לגישור, המעיב קשות על יכולתם לעבוד יחד. כאשר קיימים יחסי עבודה לקויים בין היועץ המשפטי לראש העירייה, המונעים שיתוף פעולה יעיל, על מועצת העירייה לשקול את סיום העסקתו של היועץ המשפטי.
ב. ב. לא ידוע על מקרה נוסף שבו ביקש ראש רשות מקומית לסיים את העסקתו של יועץ משפטי של הרשות, על רקע יחסי עבודה עכורים. לפיכך דחיית הבקשה לא תפגע בעצמאות מעמדם של יועצים משפטיים ברשויות מקומיות.

8. עמדת לשכת עורכי הדין בישראל:
א. ראש העירייה רואה את תפקידו של היועץ המשפטי כמשרת אמון. תפיסה זו שגויה מיסודה, שכן יועץ משפטי של רשות מקומית הינו נאמן הציבור, ותפקידו להיות "שומר סף", המתריע ומכוון את הרשות הציבורית, פן תחרוג מהוראות החוק.
ב. החלטת מועצת העירייה התקבלה באופן פגום. המועצה לא קיימה דיון בחוות דעתה ובהמלצותיה של הוועדה, והתעלמה מהן לחלוטין. באי קיום דיון בהמלצות הוועדה, הפרה המועצה את חובת ההתייעצות והדבר מהווה פגם יסודי, המצדיק את ביטול ההחלטה.
ג. החלטת המועצה התקבלה משיקולים זרים, שכן העילה האמיתית לפיטורי המבקש אינה תפקודו הלקוי, אלא חילוקי הדעות בינו לבין ראש העירייה, בעניין חוות הדעת המשפטיות שניתנו על ידי המבקש. לפיכך, דין ההחלטה בדבר הפסקת העסקתו של המבקש להתבטל.
ד. לא ניתן לבסס המלצה לפטר יועץ משפטי של רשות מקומית על קרע בינו לבין ראש העירייה, מבלי לבחון לעומק את השאלה, אם הסיבה לקרע, אינה נעוצה בקיום חובתו של היועץ המשפטי לשמור על שלטון החוק.
ה. ה. די ביצירת ספק ממשי או מהותי, ביחס לכשרות השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הרשות, כדי לעמוד בנטל המוטל על הטוען בעניין זה. חוות דעתה של הוועדה, שלא מצאה כל פגם בתפקודו של המבקש, המצדיק את פיטוריו, יוצרת לכל הפחות ספק ממשי ביחס לכשרות השיקולים שנשקלו על ידי המועצה.

9. תפקידו ומעמדו של יועץ משפטי לרשות מקומית
חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל"ו-1975 (להלן - החוק), קובע כי כל רשות מקומית חייבת לקבל ייעוץ משפטי, ולשם כך עליה למנות עורך דין שיהיה יועצה המשפטי (סעיפים 2-3 לחוק). בסעיף 5א לחוק הוגדרו תפקידיו של היועץ המשפטי לרשות כדלקמן:
”יועץ משפטי יעניק ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית ולוועדותיה, לראש הרשות ולסגן ראש הרשות .... ולעובדי הרשות, בכל ענין הדרוש למילוי תפקידי הרשות לפי כל דין;
כן יחווה היועץ המשפטי את דעתו לפי פניית חבר מועצת הרשות, אם נוכח שהדבר דרוש למילוי תפקידי הרשות ואין במתן חוות הדעת כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד ענינים"

סעיף 6 לחוק מטיל על הרשות המקומית חובה להזמין את היועץ המשפטי לישיבות המועצה, וקובע כי:
”תינתן לו הזדמנות לתת את חוות דעתו, בעל פה או בכתב, לפני קבלת כל החלטה".

בסעיף 6 (ב) לחוק נקבע עוד כי:
”מליאת המועצה רשאית לאמץ חוות דעת משפטית אחרת שהוצגה בפני
ה באותה ישיבה"

ליועץ המשפטי של רשות מקומית, סמכויות סטטוטוריות וסמכויות מינהליות בתחומים מרכזיים של פעילות הרשות המקומית (סעיף 238א(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; סעיפים 1(2)(ב)(1) ו-5(א) לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א-1981; סעיפים 169ב(ג), 169ב(ד), 170(ב1)(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש). כמו כן, משמש היועץ המשפטי כ"תובע", על פי הסמכה של היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בהפעלת סמכויות התביעה. היועץ המשפטי אינו כפוף להוראות ראש הרשות או נבחרים אחרים או עובדים בכירים ברשות.
בבג"צ דורון קבע כב' הנשיא ברק (כתארו אז), כי על היועץ המשפטי של הרשות:
”...לגלות עצמאות מקצועית, שכן אין עליו, בעניין תוכן חוות-דעתו המשפטית, מרות אחרת זולת מרות החוק" (בג"צ 3180/94 נחמיה דורון נ' מאיר ניתן, ראש עיריית ראשון-לציון, פ"ד מח(4) 733).

משמע, שהמבקש הינו עובד ציבור המייצג, במסגרת תפקידו כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים
, את החוק ואת האינטרס הציבורי. חובת הנאמנות של היועץ המשפטי הינה הן כלפי העירייה וראש העירייה, והן כלפי כלל הציבור שבתחומי הרשות. משרתו של יועץ משפטי ברשות מקומית אינה "משרת אמון". היועץ המשפטי אמור לעמוד על משמר שלטון החוק, לכוון את הרשות הציבורית, ולהזהיר מפני חריגה מהוראות החוק. יפים לענייננו דברי כב' השופטת וסרקרוג באשר למעמדו של יועץ משפטי של רשות מקומית:
”יועץ משפטי של רשות מקומית – על דרך ההשוואה ליועץ משפטי לממשלה – אינו בגדר נושא כלים של הרשות הרלבנטית, אלא כשמו וכתוארו, נדרש לתת לאותה רשות יעוץ משפטי, כך שנדרשת גם ביקורת משפטית על פעולותיה. אם יש מניעה משפטית לאופן פעולתה, יישמעו דברים אלה ברמה ובקול ברור וחד משמעי, הן כלפי המועצה כגוף והן כלפי חבריה, ללא קשר לשייכותם הפוליטית ו/או לעמדה בה הם נוקטים במחלוקת הספציפית" (עת"מ (חי)1401/03 לוי שמואל נ' ראש עירית חדרה ואח', דינים מחוזי, כרך לד(2), 841).

10. המסגרת הנורמטיבית לפיטורי יועץ משפטי לרשות מקומית
הליך העברת יועץ משפטי לרשות מקומית מתפקידו מוסדר בפקודת העיריות ובהוראות נוהל. סעיף 171(ב)(1) לפקודת העיריות קובע כי:
”לא יפוטר היועץ המשפטי לעיריה שהוא עובדה או הגזבר, אלא לפי המלצת ראש העיריה ובאישור המועצה ברוב של שני שלישים מחבריה, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה"

בנוסף קובע סעיף 171(ג) כדלקמן:
”לא תתקבל במועצה החלטה לפיטוריו של מבקר העיריה, הגזבר או היועץ המשפטי לעיריה אלא לאחר שניתנה להם זכות לשאת לפני המועצה את דברם בענין הפיטורים"

לצד הוראות החוק, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה ועל דעת מרכז השלטון המקומי, גובש נוהל להפסקת עבודתו של יועץ משפטי לרשות מקומית (נספח י' לבקשה). הנוהל נועד להגן על היועץ המשפטי של הרשות המקומית, מפני הפסקת כהונה משיקולים לא ענייניים, ומפני פיטורים שרירותיים. הנוהל פורסם בחוזר מנכ"ל משרד הפנים, ונקבע בו כי:
”ראש רשות מקומית, אשר מבקש להביא לסיום עבודתו של היועץ המשפטי לרשות, שהוא עובד הרשות, יפנה לוועדה בבקשה לקבל את עמדתה בנושא, טרם הבאת הנושא לדיון במועצה...
הוועדה תמסור את המלצותיה המנומקות...לשר הפנים, ליועץ המשפטי לממשלה, ליו"ר מרכז השלטון המקומי, לראש הרשות המקומית וליועץ המשפטי שעניינו נדון...
הועלה נושא הפסקת העסקתו של היועץ המשפטי לדיון בפני
המועצה, יונחו המלצות הועדה על שולחנה של המועצה טרם הדיון" .
על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שפורסמו בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/2005, נוהל פיטורי יועץ משפטי והמגבלות הקבועות בחוק חלים גם כאשר מסתיימת תקופת העסקתו של יועץ משפטי על פי חוזה (סעיפים 4-5 לחוזר, נספח יג' לתצהיר המבקש).

11. מן האמור לעיל עולה כי רשות מקומית אינה יכולה לפטר יועץ משפטי בטרם תפנה לוועדה ותקבל את עמדתה בנושא. זאת עליה לעשות עוד לפני הבאת העניין לפני המועצה כאמור בסעיף 171(ב)(1) לפקודת העיריות. יתר על כן, משקיבלה הרשות המקומית את המלצת הוועדה, עליה להניח את ההמלצה על שולחן המועצה לפני הדיון. נשאלת השאלה מה משמעותה של הוראה זו, וכיצד על המועצה לנהוג משהונחו ההמלצות על שולחנה. ההוראה המחייבת את הרשות המקומית לפנות לוועדה, שהינה גוף חיצוני, כדי שתדון בשאלת פיטוריו של היועץ המשפטי, נועדה לאפשר לעין נוספת, חיצונית ומקצועית, לבחון את נסיבות הפיטורים, ולברר האם אכן אלה מוצדקים. זאת, בהתחשב בתפקידיו של יועץ משפטי, במעמדו, ובחובה המוטלת עליו לשמש שומר סף, העומד על משמר שלטון החוק. לאור תכליתה של הוראה זו יש לבחון את משמעות המלים:
”יונחו ההמלצות על שולחן המועצה טרם דיון".

מאחר שמדובר בגוף חיצוני הבוחן אף הוא את נסיבות הפיטורים, ניתן להניח כי לא היתה כוונה להניח את המלצותיו על שולחן המועצה כאבן שאין לה הופכין, ותוך התעלמות גמורה מן האמור בהן. מכאן, שהן המועצה והן ראש הרשות אמורים להתייחס להמלצות הוועדה, בטרם תתקבל החלטה בעניין פיטוריו של היועץ המשפטי. על המועצה מוטלת חובת התייעצות לפני קבלת החלטה. חובת ההתייעצות מוטלת על הרשות המנהלית מתוך כוונה שיהיה בה כדי להשפיע על החלטת הרשות. מכאן שאין הרשות יוצאת ידי חובה אם היא מקיימת התייעצות מן השפה לחוץ, כמס שפתיים, כאשר בפועל היא כבר גיבשה לעצמה עמדה ברורה ונוקשה, או כאשר היא נועלת את דעתה מפני כל השפעה אפשרית של עצה שתקבל (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב' ע' 838-839). יתר על כן, חובת הרשות המתייעצת לשקול את העצה בלב פתוח ובנפש קולטת (בג"צ 265/68 פ"ד כג(1) 132, 141, ע"פ 3490/90 פ"ד מח(1) 11, 17). אכן, הרשות אינה חייבת לקבל את העצה המוצעת, אולם עליה לשמוע את העצה ולהתייחס אליה.
בענייננו לא קיימה המועצה את שתי ההוראות הנ"ל. לא ברור כלל כי חברי המועצה "שמעו" את החלטת הוועדה. זו אמנם נשלחה אליהם (סעיף 2. יח לעיל), אולם מפרוטוקול ישיבת המועצה עולה כי לא היתה כל התייחסות להחלטת הוועדה בדיוני המועצה (נספח ל"א). יתר על כן, בפתיחת הדיון, ובפני
יתו לוועדה אמנם ציין ראש העירייה כי ניתן לחברי המועצה חומר לעיין בו, אולם הוא לא הזכיר כלל כי קיימת החלטה של הוועדה (נספח ל"א ע' 35). נזכיר כי הוועדה דחתה את טיעוני ראש העירייה בדבר תפקוד לקוי של המבקש, והעדר יכולת ניהולית. החלטתה אמנם ניתנה ברוב דעות, ואולם מסקנתה החד משמעית הינה כי פיטורי המבקש אינם מוצדקים. לנוכח מסקנתה זו של הוועדה, הנוגדת את החלטת המועצה, היה על ראש העירייה להפנות את תשומת לב חברי המועצה להחלטת הוועדה, והיה על המועצה להתייחס להחלטת הוועדה, לקיים דיון בנושא, ולהבהיר מדוע החליטה לדחות את המלצותיה. המועצה לא הזכירה את החלטת הוועדה, אף לא ברמז.
יש לדחות, לכאורה, את טענת המשיבים 1 ו-2 כי די בכך שהמועצה נמנעה מקבלת החלטה סופית לפני שהוצגו בפני
ה מסקנות הוועדה (סעיף 107 וסיכומיהם). אין כל תועלת במינוי ועדה שמסקנותיה לא יזכו להתייחסות כלשהי על ידי הגוף המחליט. דחיית ההחלטה עד לאחר שתתקבל החלטה הוועדה, הינה טכנית ביסודה, ואינה אלא בגדר תשלום מס שפתיים בלבד.
מדובר, אם כן, לכאורה, בפגם חמור בהליך פיטורי המבקש, שדי בו, לכאורה, כדי לבטלם, שהרי באי התייחסותם להחלטת הוועדה עשו חברי המועצה וראש העירייה פלסתר את הוראות הנוהל ואת תכליתן, לאפשר לגוף נוסף לבחון את הנושא. פיטורי המבקש נעשו, לכאורה, על פי החלטת המועצה בלבד, ותוך התעלמות, לכאורה, מהוראות הנוהל, שכן לא ניתן משקל כלשהו, לכאורה, במכלול השיקולים שנשקלו, להחלטת הוועדה, שעומדת בניגוד להחלטת המועצה.

12. תפקודו של המבקש
טוענת העירייה כי תפקודו של המבקש לקוי, וכי בין המבקש לבין הפקידות הבכירה בעירייה, הנהלת העירייה וראש העירייה קיים משבר אמון עמוק וחילוקי דעות מהותיים, המונעים שיתוף פעולה יעיל ביניהם. בחומר הראיות שהוצג לפנינו לא נמצא, לכאורה, בסיס ממשי לטענות אלה, ונמצא פער לא קטן בין האמור בתצהירי עדי המשיבים 1 ו-2 לבין הדברים שאמרו בעדויותיהם לפנינו. בעדויותיהם של עובדי העירייה הבכירים שהעידו לפנינו, רובם מטעם המשיבים 1 ו-2, לא נמצא ביסוס, לכאורה, לטענות המשיבים 1 ו-2 כי תפקודו של המבקש לקוי, וכי קיים משבר אמון בינו לבין עובדים בכירים בעירייה. מנכ"ל העירייה מר מאיר לא הצביע על כשלים בתפקודו של המבקש (ע' 1-26 לפרוטוקול הדיון מיום 13.7.06). מנכ"ל העירייה אישר כי הוא נפגש עם המבקש באופן קבוע, ומדבר עמו בטלפון כמעט כל יום (ע' 12 ש' 14-16, פרוטוקול מיום 13.7.06). גזבר העירייה מר אלי זיטוק אישר בעדותו כי מאז שנכנס המבקש לתפקידו חל שיפור משמעותי בטיפול בנושא היטלי סלילה (ע' 45 ש' 22-28, פרוטוקול מיום 12.7.06), ובנושאים רבים אחרים, וכי המבקש התגייס לטפל בנושאים כגון אגרות אשפה, ארנונה ועוד (ע' 43-47).
זאת ועוד, אף כי בלשכה המשפטית בעירייה קיים מחסור בכוח אדם, ואף כי אושרה תוספת תקנים ללשכה, אלה לא אויישו בהוראת ראש העירייה (ע' 33 ש' 21-26 פרוטוקול מיום 26.6.06, וראו גם עדות ראש העירייה בע' 82-88). במכתבה מיום 24.4.06 התייחסה מבקרת העירייה בחומרה רבה להוראתו של ראש העירייה שלא לפרסם מכרזים עבור הלשכה המשפטית (מב/1). המבקרת רואה בהוראה זו הוראה בלתי חוקית של ראש העירייה, העלולה לגרום נזק חמור לפעילות אגף היועץ המשפטי. אין כל ספק כי מחסור בכוח אדם פוגע בתפקוד הלשכה במשפטית, בניגוד לטענת המשיבים 1 ו-2 בסיכומיהם (סעיף 43.1) ו'), מה גם שלא עלה בידי ראש העירייה להסביר באופן משכנע מדוע לא אויישו תקנים אלה (ע' 82-88 הנ"ל). התניית איוש התקנים במעשים כאלה ואחרים של המבקש אינה מוצדקת, לכאורה.
גם מבקרת העירייה, הגב' שלומית רובין, אשר מתוקף תפקידה אמורה להיות בקיאה באופן תפקודם של עובדי העירייה, ובמיוחד כאשר מדובר במשרה רמה כמו זה של יועץ משפטי, וכאשר חילוקי הדעות בעניין זה ידועים לכל, אינה מוצאת פגם כלשהו בהתנהלותו של המבקש או בזה של הלשכה המשפטית. בתצהירה הצהירה המבקרת כי:
”התרשמותי האישית והמקצועית מהמבקש היא, שהמבקש ממלא תפקידו במקצועיות, במסירות, בנאמנות ובחריצות רבה" (סעיף 6 לתצהיר).

המבקרת עמדה מאחורי האמור בתצהירה גם בעדותה לפנינו (ראו למשל ע' 33 ש' 13-19 פרוטוקול מיום 26.6.06), והוסיפה כי:
”"יש התעלמות לדעתי פוגעת בחוות הדעת המשפטיות (צ"ל: מחוות הדעת) ובכל נסיון שהמבקש 1 עושה כדי להאיר את פני חברי המועצה את המצב החוקי, ממש בביטול וזלזול, ואי אפשר לא לראות את זה, זו ההתרשמות שלי" (ע' 36 ש' 8-11, דיון מיום 26.6.06).

13. לא נמצא ביסוס ראייתי מספיק, אף לא לכאורה, לטענת המשיבים 1 ו-2 כי המבקש מעכב באופן שיטתי פניות המועברות אליו על ידי גורמים בעירייה. והדבר אינו עולה מעדויותיהם של עדי המשיבים 1 ו-2, שהינם עובדים בכירים בעירייה. יש לדחות גם את רוב טענותיהם האחרות של המשיבים בעניין תפקודו של המבקש (סעיף 43 לסיכומיהם). הטענות בדבר תלונותיו של חבר הנהלת העירייה מר מאליק, מוטב היה לולא נטענו. המבקש הבהיר בעדותו כי לא הופיע מעולם בבית הדין לעבודה באופן פרטי, בעת כהונתו כיועץ משפטי של העירייה, ומי שהופיע היה אחיו (ע' 16 ש' 24-27). המבקש הסביר בעדותו מדוע נגרמו העיכובים בעניין הבקשות למחיקת חובות (ע' 19-20, פרוטוקול מיום 26.6.06). נראה כי, לכאורה, היה מקום לפעול ביתר יעילות בעניין זה, אולם, אין מדובר, לכאורה, בליקויים חמורים המצדיקים את פיטורי המבקש, במיוחד לנוכח תפקודו התקין בתחומים אחרים, ובהתחשב במחסור בכוח אדם בלשכה המשפטית, אשר נכפה עליו בלא הצדקה.
לאור האמור לעיל סבורים אנו, לכאורה, כפי שסברה הוועדה כי לא נמצא ביסוס ראייתי לטענות בדבר תפקודו הלקוי של המבקש, וליחסים המשובשים בינו לבין עובדי העירייה, המצדיקים את פיטוריו.

14. יחסי המבקש עם ראש העירייה
מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי נוצר נתק בין ראש העירייה לבין המבקש. נתק זה לא נוצר על ידי המבקש אלא על ידי ראש העירייה, אשר לא השיב לפניותיו של המבקש בכתב (ראו למשל מב/38 ו-מב/39, ע' 78-80 לפרוטוקול הדיון מיום 13.7.06). כמו כן לא נפגש ראש העירייה עם המבקש מזה כשנה (ע' 91-92 לפרוטוקול הדיון מיום 13.7.06). המבקש טוען כי הנתק נגרם בגלל סירובו לייצג את העירייה בנושאים שפורטו בסעיפים 2.ה'-ט' לעיל). בעדותו אמר המבקש כי זה היה הנושא המרכזי שעלה בשיחותיו עם ראש העירייה, וכי מאז פברואר 2005 לא נפגש עם ראש העירייה, אלא בפגישות רבות משתתפים, אף כי ביקש להיפגש עם ראש העירייה באופן אישי (ע' 16 ש' 14-23, לפרוטוקול הדיון מיום 26.6.06). דבריו אלה לא נסתרו. המשיבים 1 ו-2 מכחישים זאת, אולם בעדותו לא עלה בידי ראש העירייה ליתן הסבר משכנע אחר מדוע החליט לא להיפגש עוד עם היועץ המשפטי של העירייה, ומדוע לא ענה על פניותיו בכתב (ע' 93-90 לפרוטוקול הדיון מיום 13/7/06).
מקובלת עלינו במלואה טענת היועץ המשפטי לממשלה כי אין לבסס את ההחלטה על פיטורי המבקש על נתק זה, שהרי ראש העירייה הוא שגרם לנתק, ואם אמנם נעשה הדבר על רקע סירובו של המבקש לייצג את העירייה בנושאים שבהם אכן עמד על משמר שלטון החוק, כפי שנקבע על ידי בתי המשפט, הרי אין כל סיבה מוצדקת לנתק. ההיפך הוא הנכון. גם אם נתגלעו חילוקי דעות אחרים בין ראש העירייה לבין המבקש, הדרך הנכונה ליישובם הינם דווקא בהידברות ולא ביצירת נתק, המחבל בעבודת העירייה.
מקובלת עלינו במלואה טענת לשכת עורכי הדין כי לא ניתן לבסס המלצה לפטר יועץ משפטי של רשות מקומית על קרע בינו לבין ראש העירייה, מבלי לבחון לעומק, אם הסיבה לקרע, אינה נעוצה בקיום חובתו של היועץ המשפטי לשמור על שלטון החוק.

15. מוסיפים המשיבים 1 ו-2 עוד כי תפקידו של היועץ המשפטי להנחות ולהדריך את העירייה כיצד ניתן לפתור בעיות בהתאם להוראות החוק, וכי המבקש התמקד בשלילתן ומניעתן של פעולות אשר את ביצוען ביקשה העירייה לבחון, ולא ניסה להדריך את העירייה כיצד ניתן לפעול באופן פוזיטיבי להגשמת הפעולות. טענה זו העלה גם ראש העירייה בעדותו. לדבריו על יועץ משפטי לייעץ לעירייה, ועליו לקחת את ה"ריסק" גם כאשר יש דעה לכאן או לכאן (ע' 151 ש' 25 פרוטוקול הדיון מיום 13.7.06).
אין כל ספק כי על יועץ משפטי מוטלת החובה לשרת את העירייה ואת ראש העירייה כמיטב יכולתו, ותוך ראיית צרכי העירייה. עליו להגן על החלטות ראש העירייה, ולאפשר לו להגשים את מדיניותו, כל עוד אלה מתיישבות עם הוראות החוק. אכן, לעיתים אפשרי הדבר למצוא פתרון אשר יעלה בקנה אחד מדיניות העירייה, ויתיישב עם הוראות החוק, וכך אמנם נהג המבקש בפרשת "שובו" ו"עשרת חן", כאשר הציע פתרון ביניים של ביצוע נוהל הקצאות מקוצר (נספח א' לבקשה, סעיף 11 לחוות הדעת). ואולם המקרים שהובאו לפנינו, ושבהם נתגלתה מחלוקת קשה בין המבקש לראש העירייה אינם נמצאים ב"תחום האפור". מדובר בהתנגשות חזיתית בין הוראות החוק לבין החלטותיו של ראש העיר, ובמקרים מעין אלה לא ניתן למצוא נתיב אחר שיאפשר את הגשמת רצונו של ראש העיר.
כפי שטען היועץ המשפטי לממשלה, משרת היועץ המשפטי לעירייה אינה משרת אמון, ואת אמונו חב היועץ המשפטי לשלטון החוק ולציבור. תפקידו של היועץ המשפטי אינו לחפש דרכים להכשיר את מעשי הרשות, ועליו לסרב לעשות כן במקרים המתאימים. מכאן, שהמבקש עשה את המוטל עליו ומילא את תפקידו כראוי. לא הובאו בפני
נו, לכאורה, מקרים אחרים שבהם לא תמך המבקש בראש העירייה, או לא איפשר לו לבצע את מדיניותו, אף כי ניתן היה לעשות כן.

16. לפני סיום נפנה לטענת המשיבים 1 ו-2 כי הדין אינו מכיר בחוזה העסקה לצמיתות, כי יש להגביל את תקופת הכהונה בתפקידים ציבוריים, וכי חוזה ההעסקה של המבקש לא חודש מטעמים ענייניים.
תמימי דעים אנו עם המשיבים 1 ו-2 כי מן הראוי להגביל את תקופת הכהונה של ממלאי תפקידים ציבוריים כפי שנעשה בין היתר בהחלטת ממשלה לגבי פרקליט המדינה, ובחוק לגבי מבקר המדינה (סעיף 7(ב) לחוק יסוד: מבקר המדינה). עם זאת, משך כהונתו של יועץ משפטי ברשות מקומית טרם הוגבל. הדין אמנם אינו מכיר בחוזה העסקה לצמיתות, וגם החלטתנו זו אינה קובעת זאת. עם זאת, חוזה ההעסקה של המבקש הסתיים ביום 14.8.05, ומאז לא חודש, אף כי המבקש המשיך לעבוד בעירייה. ניתן לומר, לכאורה, כי במצב דברים זה הפך חוזהו של המבקש לחוזה לתקופה בלתי קצובה. פיטורי עובד, בין אם הוא עובד על פי חוזה לתקופה קצובה, ובין אם לאו, צריכים להיעשות בתום לב, מנימוקים מוצדקים, ולא משיקולים זרים. בכך התמקדה עיקר החלטתנו. העובדה שקרו מקרים לא מעטים שבהם נוצר עימות חזיתי בין ראש העירייה לבין המבקש, על רקע סירובו של המבקש להטות את חוות דעתו, כך שתתיישב עם רצונו של ראש העירייה, אף כי זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, מטילה על המשיבים 1 ו- 2 את הנטל להניח בפני
נו, לכאורה, תשתית עובדתית מוצקה, המצדיקה, לכאורה, את פיטורי המבקש מטעמים אחרים, ולא בשל העימותים הנ"ל. תשתית כזאת לא הונחה, לכאורה, בפני
נו.

לפיכך, אנו נעתרים לבקשה ליתן צו מניעה זמני המונע את פיטורי המבקש עד למתן פסק-דין בתיק העיקרי.

לסיום נוסיף כי אנו תקווה כי הצדדים יפנו למסלול של הידברות ולא של נתק, יעשו כמיטב יכולתם כדי לשתף פעולה ביניהם, ולפעול למען רווחתם של תושבי ירושלים.

המשיבים 1 ו- 2 ישלמו הוצאות המבקש בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום כ"ז אלול, תשס"ו (20 ספטמבר, 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


נציג עובדים
מר גולדנברג

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד

נציג מעבידים
מר יערי

001854/06בשא730 אילנית ג'והרי








בשא בית דין אזורי לעבודה 1854/06 עו"ד יוסף חביליו , ניר ברקת ואח' נ' אורי לופוליאנסקי , עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 20/09/2006)