פסקי דין על אדרי יעקב | פסקי דין על אדרי אמירה | פסקי דין על אלונית בניה ופיתוח | פסקי דין על סולל בונה |

7276/04 א     15/08/2006




א 7276/04 אדרי יעקב, אדרי אמירה נ' אלונית בניה ופיתוח בע"מ, סולל בונה בע"מ




1
בתי המשפט

א 007276/04
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: 007276/

15/08/2006
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

1. אדרי יעקב

2. אדרי אמירה

בעניין:
התובעים
אברהים מוחמד

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
אלונית בניה ופיתוח בע"מ
הנתבעת
אסף גרשגורן

ע"י ב"כ עו"ד

נגד

סולל בונה בע"מ
צד ג'
קומיסר

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
1. רקע

לפני תביעה לליקויי בניה ואי התאמות בדירת התובעים אותה רכשו מאת הנתבעת על פי חוזה מכר דירה שנחתם ביום 17.07.01. התובעים מבקשים בתביעתם פיצוי בעבור ליקויי הבניה וירידת ערך הדירה, כפי שנקבעו בחוות דעת המומחה המוסכם וכמו כן תובעים פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות התביעה. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כלפי סולל בונה בע"מ
, אשר היתה הקבלן המבצע במסגרת הפרויקט נשוא התביעה. לטענת הנתבעת היתה סולל בונה אחראית בלעדית על ביצוען המדויק של התוכניות ועל כן יש לחייבה בגין הליקויים שיסווגו כליקויי ביצוע. התובעים, הנתבעת וצד ג' מקבלים את האמור בחוות דעת המומחה המוסכם, כאשר הנתבעת וצד ג' חלוקות ביניהן רק לעניין סיווג הליקויים כליקויי תכנון או ביצוע.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה ינתן

פסק דין
בתיק על פי סיכומי הצדדים והחומר שבתיק. לתיק הוגשו חוות דעת מומחי התובעים לעניין ליקויי הבניה וירידת הערך, אולם התובעים אינם מבקשים להסתמך על חוות דעת אלה, אלא מקבלים את האמור בחוות דעת המומחה המוסכם. כמו כן הוגשה לתיק חוות דעת המומחה המוסכם, מר יצחק ברמן ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

על פי טענות הצדדים השאלות שבמחלוקת הן כדלקמן:

א. ליקויי הבנייה- חלוקת האחריות בין ליקויי תכנון ללקויי ביצוע.
ב. זכות התיקון של הנתבעת
ג. פיצוי בגין עוגמת נפש
ד. הוצאות.

2. ליקויי הבניה

הנתבעת מקבלת את האמור בחוות דעת המומחה המוסכם בעיקרו של דבר, למעט כמה ליקויים, שסווגו כליקויי תכנון. לטענת הנתבעת, לאור תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, יש לקבוע כי ליקויים אלו אשר בחוות הדעת נקבעו כליקויי תכנון, אם הם קיימים הם הם ליקויי ביצוע ונמצאים באחריותה של סולל בונה לפי הפירוט שלהלן:

2.1 מדרגות פנימיות בדירה - רוחב המדרגות- בחוות דעתו קבע המומחה כי קיימות שתי מדרגות טרפזיות, מדרגה מס' 11, ומדרגה מספר 12 אשר רוחבן במקום הצר ביותר הוא 15 ס"מ ו- 17 ס"מ בהתאמה. רוחב זה הוא צר מהרוחב המינימלי הקבוע בסעיף 3.47 לתקנות התכנון והבניה, לפיו נדרש כי שלח מדרגה טרפזית ברוחבו הצר ביותר לא יפחת מ- 17.5 ס"מ. המומחה קבע כי יש לפרק את שתי המדרגות ולהרכיבן מחדש בעלות של 600 ₪. בתשובת המומחה לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו בעניין זה הוא קובע כי על פי מפרט המדרגות השלח הצר ביותר במדרגה מספר 12 עומד על 17.5 ס"מ ולפיכך קובע המומחה כי מדרגה מספר 12 תוכננה בהתאם לתקנים ואינה מהווה ליקוי תכנוני, אלא התקנתה מהווה ליקוי ביצועי. לעניין מדרגה מספר 11 קובע המומחה כי שלח המדרגה תוכנן בניגוד לאמור בתקנים וכי מדובר בליקוי תכנוני. המומחה קובע כי שלח מדרגה לוליינית במערכת מדרגות לוליניות במקום הצר אינו חייב לעלות על 12 ס"מ, אולם אינו מקבל את טענת הנתבעת לפיה מדרגה 11 היא מדרגה לוליינית המשולבת במערכת מדרגות רגילה, וזאת כיוון שלא קיים מושג של מדרגה לוליינית המשולבת במערכת מדרגות רגילה. הנתבעת בסיכומיה מבקשת שלא לקבל את קביעת המומחה לעניין מדרגה מס' 11, שכן הקביעה כי אין מדרגה לוליינית המשולבת במערכת מדרגות רגילה אינה מסתמכת על תקנות אלא על דעתו האישית של המומחה.

כמו כן טוענת הנתבעת כי סעיף 3.47(ב) לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה אינו חל על מדרגות פנימיות בתוך דירה וזאת על פי הנחיות היועץ המשפטי למשרד הפנים. בע"א 638/98 צבי נ' יצחק שטרן בע"מ, נפסק כדלקמן:
"לענייו מדרגות פנים בדירות מסוג קוטג' מקובלת עלי עמדתו של המומחה מטעם הנתבעת לפיה אין במדרגות אלה ליקוי כלשהו, הן במדרגות העליה מקומת הקרקע לקומה א' והן במדרגות העליה מקומה א' לקומת גג הרעפים. בעניין זה נראית לי חוות הדעת של היועץ המשפטי למשרד הפנים מיום 20.3.96 שניתנה בעניין "דרישות למדרגות בתקנות התכנון והבניה", אותה צירף המומחה לחוות דעתו והמתייחסת לסעיפים 3.36, 3.45, 3.46, ו- 3.47 ועל פיה נקבע כי הסעיפים 3.36 ו- 3.37 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאי ואגרות) תש"ל - 1970, מתייחסות למדרגות מחוץ לדירה. התקנות הללו נמצאות בחלק ג' לתוספת השניה שכותרתה "אמצעי יציאה מהבניין", הכותרת מעידה על כך כי המדובר באותו חלק בבניין המוביל מהדירה אל מחוץ לבניין, כך גם מעידה הכותרת של סימן ד' שבו נמצאות התקנות 3.39, שעניינה "מדרגות חוץ"... זאת ועוד מקובלת עלי העמדה שהובעה באותה חוות דעת לפיה הוראות סע' 3.47 נועדות לחול על מדרגות בבית משותף או ציבורי כאשר אלה משמשות את הרבים. וההנחה היא שראוי שישמרו על רמת בטיחות מתאימה. בנסיבות המקרה דנן, מדובר במדרגות בתוך הדירה המשמשות רק לדיירים באותה דירה, הוסף לזאת כי הטענה בדבר הפרת תקנה 3.47 נטענה בקשר למדרגות העליה לקומת גג הרעפים כאשר סביר להניח כי השימוש בהן הינו נדיר למדי.1[1]

בעניין זה קובע השופט ד"ר ביין בע"א (חיפה) 804/95 בלירן ציפי נ' תומר הצפון
(1989), תק-מח 97(1), 1293 כדלקמן:

סעיף 3.47, דן במדרגות טרפזיות מבלי לציין אם המדובר במדרגות בתוך דירה או מחוצה לה. בין אם זה מחוץ לדירה או בתוכה, ברור כי המדרגות הקיימות בדירה אינן עונות על דרישות הבטיחות, מאחר ובמקום שרוחב השלחים במקומות הכי צרים יהיה 17.5 ס"מ, או קרוב לכך כפי שנדרש בסעיף, נבנו מדרגות ברוחב שלחים של 2-7 ס"מ. מה שקובע הוא לא אם המדרגות עונות על דרישות המיועדות למדרגות פנים או חוץ, אלא האם הן בטוחות. בנוסף גם אם מדובר במדרגות חוץ, הרי ניתן ללמוד מדרישות הבטיחות לגביהן על דרישות הבטיחות במדרגות פנימיות. הוא הדין באשר לויכוח אם הוראות סעיף 3.36 מזקף הראש, חל על מדרגות פנימיות או על מדרגות חוץ".

הנה כי כן, מהפסיקה עולה כי תקנות 3.36, 3.47, ו- 3.42 אינן חלות כאשר מדובר במדרגות פנימיות בדירה. יחד עם זאת מפסקי הדין עולה כי גם אם התקן אינו חל על מדרגות פנימיות בדירה, הרי שהגורם החשוב ביותר הוא הבטיחות שבשימוש במדרגות. בחוות דעתו של המומחה המוסכם לא קבע המומחה כי הליקויים במדרגות 11 ו- 12 גורמים למדרגות להיות לא בטיחותיות ולפיכך אני קובע שאין מדובר בליקוי.

רוחב הפודסט בין קומת הקרקע לקומה א'- בחוות דעתו קבע המומחה כי רוחב הפודסט הוא 77 ס"מ, כאשר הרוחב המינימלי הנדרש על פי תקנה 3.37(א) לתקנות הוא 80 ס"מ.2[2] המומחה קבע כי הליקוי אינו ניתן לתיקון ונגרמת ירידת ערך של 2,000 ₪. בתשובה לשאלות ההבהרה, לאחר שהועברו למומחה תוכניות הביצוע והמפרט קבע המומחה כי "בהתאם לפרטי המדרגות שצורפו לשאלות ההבהרה יש לקבוע כי לא קיים ליקוי תכנוני בנושא זה. התקנת הפודסט באופן בו הותקן מהווה ליקוי ביצועי". למרות האמור בחוות דעת המומחה, בשל העובדה שהתקנות המופיעות בתקנות התכנון והבניה אינן חלות על מדרגות פנימיות בדירה, אני קובע כי אין מדובר בליקוי. ואולם, מכיוון שטענת הנתבעת נטענה רק לגבי מדרגה 11, הרי שמדרגה 12 היא ליקוי שיש לתקנו בעלות של 600 ₪ והוא ליקוי ביצוע ולא ליקוי תכנון.

2.2 קפיצה של שתי מדרגות- המומחה המוסכם קבע כי במהלך המדרגות הראשון קיימת קפיצה של שתי מדרגות באופן שמהווה מפגע בטיחותי. אין מחלוקת כי התובעים פירקו את מעקה המדרגות המקורי והרכיבו מעקה אחר ממתכת. לטענת המומחה מטעם הקבלן, התובעים לא התקינו את המעקה באותו מקום בו היה קודם לכן, כאשר לטענת התובעים התקינו את המעקה באותו מקום בדיוק. במענה לשאלת הבהרה שהופנתה למומחה בעניין זה קבע: "בפרטי המדרגות שצורפו לשאלות ההבהרה לא קיימת "קפיצה" כמו זו הקיימת בפועל בדירה. לאור פרטי המדרגות שצורפו לשאלת ההבהרה יש לקבוע כי לא קיים ליקוי תכנוני בנושא זה". התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת או סולל בונה התקינו את המעקה במקום בו הוא מותקן כיום ולפיכך לא הוכיחו ליקוי תכנוני או ביצועי לעניין זה ואני דוחה את תביעתם בראש נזק זה בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה המוסכם.

2.2 אוגר המים- אוגר המים הותקן מעל האמבטיה וחובר לקולטי השמש באמצעות משאבת סחרור. לטענת התובעים, כאשר היו הפסקות חשמל לא היו מים חמים ולכן העלו את אוגר המים לגג. לטענת התובעים, מיקום אוגר המים המקורי היווה סכנה ולפיכך נאלצו לשנות את מיקומו. בתשובה לשאלות ההבהרה קבע המומחה כי מיקום אוגר המים בדירה אינו מהווה סיכון בטיחותי, אולם הוא מהווה ליקוי תכנוני, אלא אם עקב דרישות של העירייה לא ניתן היה להתקינו על הגג. הנתבעת צירפה לסיכומיה אישור של עיריית כרמיאל לפיו בשל עיצובו האדריכלי של הבניין והעדר אפשרות להסתרת הדודים, נדרש היזם להציב את הדודים בתוך המבנה. לאור האמור אני קובע כי בהצבת הדוד במקומו המקורי אין ליקוי ולפיכך אין לפצות את התובעים על העברת הדוד לגג הבית.

2.3 מרחק בין כיור לקיר- המומחה קובע כי בחדר שירותי ההורים, המרחק בין הכיור לקיר הוא 2 ס"מ בלבד וכי מדובר בליקוי, וזאת למרות שתקן ישראלי 1205.3 ממליץ, לא כדרישה מחייבת, מרחק של 20 ס"מ בין הכיור לקיר. בתשובה לשאלות ההבהרה, מציין המומחה כי התוכניות אינן מפרטות את המרחק המדויק שצריך להיות בין הכיור לקיר ולפיכך מדובר בליקוי תכנוני ולא בליקוי ביצועי. המומחה קבע כי יש להזיז את הכיור כ- 7 ס"מ לכיוון המקלחת בעלות של 700 ₪. לטענת הנתבעת, כיוון שהתקן אינו מחייב מרחק מסוים בין הכיור לקיר, הרי אין מדובר בליקוי ואין לחייבה בעלות תיקונו. למרות הסתייגות הנתבעת, אני מקבל את האמור בחוות דעת המומחה המוסכם, שכן אף אם אין תקן המחייב התקנת הכיור במרחק מסוים מן הקיר, הרי יש להתקינו במרחק שיאפשר שימוש נוח. מרחק זה מומלץ בתקן הרלוונטי, וגם אם אינו מהווה הנחיה מחייבת, על היזם המתכנן להכירו ולהתחשב באמור בו. כיוון שבמפרט לא פורט מרחק הכיור מן הקיר, אני קובע כי מדובר בליקוי תכנוני ועל הנתבעת לשאת בעלות תיקונו.

2.4 חלון הממ"ד- המומחה קבע בחוות דעתו כי חלון הממ"ד אינו נפתח פתיחה מלאה של 180 מעלות אלא של כ- 144 מעלות בלבד, מאחר והכנף נתקלת בקיר הניצב לקיר שבו מותקן החלון. הדבר אינו מהווה מפגע בטיחותי, אולם הוא גורם לפגיעה תפקודית מסוימת. כמו כן קבע המומחה כי הליקוי אינו ניתן לתיקון ויש לפצות את התובעים בגין ירידת הערך בסך 1,500 ₪. לטענת הנתבעת אף אם ייקבע כי מדובר בליקוי יש לסווגו כליקוי אשר חלקו תכנוני וחלקו ביצועי וזאת בהתאם לתשובות המומחה לשאלת ההבהרה לפיה: "המרחק בין משקוף חלון הממ"ד לקיר הינו 78 ס"מ. המרחק קטן מהמרחק המתוכנן. בחלון בגודל 1 מ' אורך הכנף הנפתחת הינה כ- 95 ס"מ. גם לו היה מותקן החלון במקום בו תוכנן עפ"י תוכניות הביצוע שנמסרו לי לא היתה כנף החלון נפתחת באופן "מלא כמעט לחלוטין". הנתבעת טוענת כי המרחק שתוכנן הוא 88 ס"מ, וכי יש לחלק את הליקוי באופן יחסי בין הביצוע הלקוי- 10 ס"מ, לבין התכנון הלקוי- 7-8 ס"מ. סולל בונה מכחישה את טענת הנתבעת כאילו המרחק המתוכנן היה 88 ס"מ, וטוענת כי לאור קביעת המומחה לפיה גם לו היה מותקן החלון במקום בו תוכנן, לא היה נפתח לחלוטין, יש לקבוע כי מדובר בליקוי תכנוני בלבד ולהשית את הפיצוי בגין ירידת הערך על הנתבעת בלבד. איני מקבל טענה זו של סולל בונה, שכן המומחה קבע כי הליקוי הוא ליקוי תכנוני וביצועי כאחד. לפיכך על הנתבעת וסולל בונה לשאת בעלות הפיצוי בגין ליקוי זה באופן שכל אחת מהן תשלם 750 ₪ לתובעים.

2.5 קיר מסך- החלונות העליונים בחדר המדרגות העליון אינם ניתנים לפתיחה או לניקוי. המומחה קבע בחוות דעתו כי הדבר מהווה ליקוי שלא ניתן לתקנו ומזכה את התובעים בפיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסך 5,000 ₪. הנתבעת משיגה על קביעת המומחה ובפיה שלוש טענות לעניין זה. ראשית טוענת הנתבעת כי הליקוי הוא ליקוי ביצועי שכן בהתאם לתוכניות הביצוע היה מתוכנן בקיר המסך חלון פתיחה אשר היה ממוקם בנקודה נגישה יחסית, אולם המומחה לא ידע לומר אם קיר המסך בוצע בהתאם להוראות הביצוע. המומחה קובע כי אף אילו היתה אפשרות לפתוח חלון בקיר המסך, הדבר היה פותר רק את ניקוי החלון והחלונות הסמוכים לו, ולא היה פותר את בעיית קיר המסך. בתשובה לשאלת ההבהרה קובע המומחה כי אף אם היה מבוצע חלון פתיחה בקיר המסך, נכון לסווג את הליקוי כליקוי תכנוני בעיקרו, לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעת כי מדובר בליקוי ביצועי.

שנית הנתבעת טוענת כי אין מדובר בליקוי הן כיוון שאין תקנה האוסרת על התקנת קירות מסך בבית מגורים פרטי, והן כיוון שהצדדים הסכימו על התקנתו. לטענת הנתבעת מפרט המכר מתאר קיומו של קיר מסך, בנוסף התובעים קנו את הדירה כחודשיים לפני מסירתה וראו את קיר המסך בעת הרכישה ובעת מסירת הדירה, אולם לא פירטו זאת כליקוי בפרטיכל המסירה. אכן, לפי המפרט, הוסכם על בניית קיר מסך. יתר על כן, התובעים ניהלו עם הנתבעת תכתובת עניפה ובה הם מתריאים וחוזרים ומתריאים על ליקויים שונים, אולם בתכתובת זו אין זכר לתלונה בדבר חלון המסך. אין מדובר בדבר מה נסתר מן העין שלא ניתן לגלותו, אלא בחלון גדול שהעובדה שלא ניתן לנקותו מתוך דירת התובעים ידועה להם לפחות מיום היכנסם לדירה. נראה לפיכך כי יש צדק בטענת הנתבעת כי מדובר בהסכמת התובעים לרכישת הדירה עם חלון המסך וכי אין מדובר בליקוי.
3. הזכות לתיקון

הנתבעת עומדת על זכותה לאפשר לה תיקון הליקויים, הן על פי האמור בהסכם המכר והן בשל העובדה שמיום מסירת הדירה לידי התובעים ועד הגשת התביעה, ביקרו בדירת התובעים נציגי הנתבעת וסולל בונה שלוש פעמים ובוצעו תיקונים במהלך שנת הבדק ואף לאחריה. בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, אין מקום לטעון כי אבד האמון בקבלן המבצע ואין לשלול את זכות התיקון.

התובעים טוענים כי לנתבעת נתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן את הליקויים וכי גם לאחר היענות הנתבעת לבקשותיהם לתקן את הדרוש, ניסיונות התיקון כשלו והליקויים נותרו בעינם.

סעיף 4ב לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 קובע:

התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.

בפס"ד זכריה זלוצין קובע השופט טל כדלקמן:

אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים.
....
בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין.
זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש.3[3]

אין חולק כי נעשו נסיונות לתיקון חלק מהליקויים במהלך השנים מיום מסירת הדירה ועד הגשת התביעה, אולם ניכר כי ליקויים המופיעים במכתבי התובעים לנתבעת חוזרים ומופיעים בחוות דעת המומחה המוסכם, לפיכך יש לקבוע כי הנתבעת וסולל בונה מיצו את זכותן לתיקון על פי הדין וההסכם ויש לפצות את התובעים בגין ליקויי הבניה כאמור בחוות דעת המומחה המוסכם.

4. נזק בלתי ממוני- פיצוי בעבור עוגמת נפש

בסיכומיהם מבקשים התובעים סך של 25,000 ₪ בעבור עוגמת נפש. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בהתחשב בסוג הליקויים שנמצאו על ידי המומחה המוסכם, שאינם מקשים על חיי היום יום ומספרם מועט יחסית, וכן בהתחשב בהתנהגות הנתבעת אשר שלחה בעלי מקצוע מטעמה ומטעם הקבלן המבצע לביצוע התיקונים, הרי שהתובעים אינם זכאים לפיצוי בגין ראש נזק זה. לחילופין טוענת הנתבעת כי במידה וייקבע פיצוי בגין עוגמת נפש יש להשית על סולל בונה את חלקה היחסי בפיצוי זה בשל ליקויי הביצוע אשר גרמו לנזק זה.

בספרו דיני מכר דירות (הוצאת חושן משפט תל-אביב, תשנ"ז- 1997), כותב עו"ד ורדי כדלקמן:

"הבסיס למתן פיצוי בגין עגמת נפש, סבל, אי נוחות ופגיעה ברגשות מקורו בסע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, הקובע:
גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות העניין.

בהתייחסו לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו- 2 אח' . פ"ד לה (4), 31
"הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין"... שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות... אכן, אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם. זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע".
השאלה המרכזית בהקשר זה היא מהו קנה המידה לקביעת הפיצוי בגין עגמת הנפש, אולם אין אחידות בפסקי הדין בשאלה זו. בבוא בית המשפט לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש עליו להתייחס לשיקולים שונים, וביניהם: סוג הליקוי, עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקוי וגובהו הכללי של הפיצוי"
ובע"א 89 / 611 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות נ' ויקטור נחמיאס מו (2) 60, נקבע:

"אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים. .. אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבנין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לענין הסבל ועוגמת הנפש. .. במשך תקופה ארוכה חיו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב".

לאור האמור, ובהתייחס למהות הליקויים והניסיונות לתיקונם אני קובע כי על הנתבעת וסולל בונה לפצות את התובעים בתשלום סך 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

5. תשלום שכר טרחת המומחים

התובעים מבקשים בתביעתם את תשלום שכר המומחים מטעמם והשתתפות בשכר טרחת מומחה ביהמ"ש ולצורך הוכחתם הוגשו הקבלות לתיק ביהמ"ש. לטענת הנתבעת אין לפצות את התובעים בראש נזק זה הן כיוון שבחוזה המכר ביניהם נקבע כי במקרה של תביעת ליקויי בניה לא תוגש חוות דעת מטעם צד לתביעה אלא יוסכם על מינוי מומחה מוסכם שיבחן את טענות התובע, והן מכיוון שחוות הדעת מטעם התובעים נמצאו חסרות בסיס ומופרזות.
הצדק עם הנתבעת בעניין זה. ראשית, הגשת חוות דעת מומחה מטעם התובעים היתה בניגוד למוסכם בין הצדדים בסעיף 20.9 לחוזה המכר. כמו כן, מומחה ביהמ"ש מצא ליקויים בסך 30,050 ₪ כאשר מומחי התובעים מצאו ליקויים וירידת ערך בסך 179,500 ₪ משמע כ- 16% מהנמצא בחוות דעת התובעים. מכאן, שחוות דעת המומחים מטעם התובעים נמצאה כבלתי נכונה ברובה. לפיכך אני קובע שאין על הנתבעת לשלם לתובעים בגין חוות דעת המהנדס מטעמם, וכן לא החזר השתתפות התובעים בשכר טרחת מומחה ביהמ"ש.

6. סיכום

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת וסולל בונה לשלם לתובעים כדלקמן:

א. על צד ג', סולל בונה, לשלם לתובעים 21,900 ₪ בתוספת מע"מ, בגין ליקויי הבניה, וכן 1,250 ₪ בתוספת מע"מ בעבור ירידת הערך וכן 1,500 ₪ בעבור חלקה בפיצוי בגין עוגמת הנפש.
ב. על הנתבעת לשלם לתובעים, עבור ליקויי הבניה וירידת הערך סך של 1,450 ₪ בתוספת מע"מ וכן 1,500 ₪ בעבור חלקה בפיצוי בגין עוגמת הנפש.
ג. כל הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית מיום 14.7.05 ועד לתשלום המלא בפועל.
ג. התביעה הוגשה על סך כ- 179,500 ₪. הפיצוי הנפסק הוא פחות מחמישית מהסכום הנתבע. לפיכך, אין זה מן הראוי שהנתבעת וצד ג' יישאו באגרה בגין מלוא סכום התביעה ועליהן לשלם לתובעים, בחלקים שווים ביניהם 160 ₪ שהם כ - 20% מאגרת ביהמ"ש ששולמה בסך 800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ד. כמו כן על הנתבעת וסולל בונה, לשלם לתובעים בחלקים שווים ביניהם 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, שכר טרחת עו"ד התובעים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"א באב, תשס"ו (15 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט
1[1] ע"א 638/98 צבי נ' יצחק שטרן בע"מ, דינים מחוזי כרך לג, עמ' 123.
2[2] תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר בניה ואגרות) תש"ל- 1970.
3[3] עא 95 / 472 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, נ (2) 858, 863-864 (1996).









א בית משפט שלום 7276/04 אדרי יעקב, אדרי אמירה נ' אלונית בניה ופיתוח בע"מ, סולל בונה בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/08/2006)