פסקי דין על אלמוג לוי | פסקי דין על אסתר לוי | פסקי דין על אפרים לוי | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות | פסקי דין על עיריית תל אביב | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות | פסקי דין על המגן חברה לביטוח |

6509/02 א     28/09/2006




א 6509/02 אלמוג לוי, אסתר לוי, אפרים לוי נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, עיריית תל אביב, מגדל חברה לביטוח בע"מ, ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, המגן חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 006509/02
בית משפט השלום פתח-תקוה
28/09/2006
תאריך:
כב' השופט אורן שוורץ

בפני

1. אלמוג לוי

2. אסתר לוי

3. אפרים לוי

בעניין:
התובעים
שפירא קובי

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1. מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות

ע"י ב"כ עוה"ד ר. גלס ואח'
2. עיריית תל אביב

3. מגדל חברה לביטוח בע"מ

4. ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות

5. המגן חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים 2-5 ע"י ב"כ עוה"ד א. רוטקופף ואח'
הנתבעות

פסק-דין

הרקע לתביעה:
1. התביעה שלפניי היא לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1988, בהיותו בן 10 כתוצאה מאירוע תאונה. נסיבות התאונה הן כדלקמן:

התובע 1 (להלן: "אלמוג") הוא יליד 1988 ובתקופה הרלוונטית היה תלמיד ביה"ס היסודי הממלכתי "גולומב" בתל-אביב. בחצר ביה"ס מצוי מתקן שעשועים, סולם מאוזן על עמודים בגובה של כ- 2 מטרים. בקרבת המתקן נטוע עץ, אשר אחד מענפיו היה מקביל לקרקע.

ביום 25.3.98, בשעה 15:00 לערך, טיפס אלמוג על מתקן הסולם, קפץ ממנו לכיוון ענף העץ, אך נפל מטה על ראשו.
כתוצאה מהנפילה נחבל אלמוג בראשו וסבל משבר קווי בגולגולתו והמטומה אפידורלית. למחרת התאונה, אלמוג נותח בראשו לניקוז ההמטומה, הועבר למחלקה לטיפול נמרץ ואושפז במחלקת ילדים עד ליום 30.3.98.

3. התובע עותר לפיצויים בגין נזקיו ובגין נזקי הוריו כמיטיביו.

4. המחלוקת בתביעה שלפניי נסובה סביב שאלת אחריותם של כל אחד מהנתבעים, סביב קיומו של אשם תורם וכן בנוגע לגובה הנזק.

5. הנתבעת 1, מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "המדינה"), הינה המעביד של צוות ההוראה בביה"ס.
הנתבעת 2 הינה עיריית תל-אביב (להלן: "העירייה"), המחזיקה של המקרקעין, בשטחו יושב ביה"ס ומי שאחראית על תחזוקתו.
הנתבעת 3 היא המבטחת של הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג'.
הנתבעת 4, ארגון ויצ"ו (להלן: "ויצו"), היא מפעילתה של פרוייקט "מועדונית" - מסגרת לימודית שנערכה בביה"ס בשעות אחר הצהריים.
הנתבעת 5 היא המבטחת של נתבעת 4 בביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

טענות התובעים
6. התובעים טענו, שהמדינה אחראית לקרות התאונה ולנזק במובן זה, שאפשרה קיומם של מתקנים מסוכנים, כדוגמת מתקן הסולם, בשטח ביה"ס ושלא דאגה להשגחתם של מורים במקום. מאז אירוע התאונה, טענו התובעים, ישנה השגחה קבועה של מורה באיזור החצר האחורית, בחצר בה מצוי המתקן. כן התרשלה המדינה, בכך שלא הזהירה את תלמידי ביה"ס מפני הסכנה הטמונה במתקן ולא הציבו שילוט אזהרה בדבר מסוכנותו.

7. התובעים טענו, שאחריותה של העירייה לאירוע התאונה נובעת מהיותה הבעלים של המקרקעין והאחראית על מתקני השעשועים ביה"ס ותקינותם.

8. לטענתם, התרשלה העירייה במובן זה, שלא גידרה את איזור המתקן. כן התרשלה העירייה במחדלה, שלא דאגה לתקינות מתקן השעשועים ולא ריפדה את הקרקע תחת מתקן הסולם במצע רך, כזה שיספוג את מכות הנופלים מהמתקן וימנע חבלות ולא גזמה את הענף הסמוך למתקן הסולם.

9. לטענת התובעים, העירייה לא הציבה בקרבת המתקן שילוט, המורה על אופן השימוש במתקן או לחילופין, שאוסר על קפיצה ממנו או המזהיר מפני הסכנה הטמונה בו.

10. התובעים טענו לאחריותה של ויצו במחדלה, על שלא דאגה להימצאותה של השגחה מטעמה על פעילות התלמידים ב"מועדונית" שהפעילה. כן נושאת ויצו באחריותה לתאונה ולנזק, בכך שאפשרה פעילות בלתי בטיחותית ומסוכנת, שלא התריעה בפני
ביה"ס על המחדל הבטיחותי ולא עקבה אחר נהלי הבטיחות.

11. אשר לנזק טענו התובעים, שלאחר שחרורו של אלמוג מביה"ח, הוא סבל מכאבי ראש תכופים, מעייפות, מרגישות לרעש וטשטוש ראיה, מבעיות שכחה וריכוז, חוסר סבלנות וקשיי לימוד קשים.

12. לטענת התובעים, לאחר התאונה התקשה אלמוג בלימודים, כך שבכיתה ז' עבר ללמוד בכיתה "טיפולית" ואף נזקק לשיעורים פרטיים.

13. כמו כן נזקק אלמוג לטיפול אינטנסיבי ולליווי צמוד של הוריו, וכתוצאה מכך הפסידו הוריו ימי עבודה רבים ונגרם להם הפסד שכר. לטענת התובעים, הם נאלצו לשאת בתשלומים עבור נסיעות לטיפולים, ברכישת משככי כאבים ובמימונם של ביקורים אצל רופאים מומחים.

14. המומחה הרפואי מטעם התובעים קבע נכות בשיעור 40% וכן נכות בשיעור 10% לפי ס' 34 ב' בשל תסמונת פוסט חבלתית.

טענות המדינה:
15. לטענת המדינה, אין היא אחראית על אירוע התאונה, הואיל וזו התרחשה לאחר שעות פעילות ביה"ס, בתום הלימודים, שעה שהתלמידים אינם באחריות ביה"ס. לטענת המדינה, התאונה התרחשה בשעת פעילותה של ה"מועדונית" שהפעילה ויצו ובמסגרתה ומשכך, ויצו היא אשר נושאת באחריות.

16. עוד טענה המדינה, שלעירייה אחריות לאירוע התאונה ולנזק מהיותה הבעלים של שטח חצר ביה"ס ומתקני השעשועים המצויים בו. לטענתה, אחראית העירייה על התקנתם של מתקני השעשועים שמצויים בחצר ועל תחזוקתם.

17. לטענת המדינה, היא הקפידה הקפדה יתרה על נהלי הבטיחות בביה"ס ולרבות נוהל של תורנות מורים משגיחים בשעות ההפסקה, 4 מורים בכל הפסקה, שניים בחצר הקדמית ושני מורים משגיחים בחצר האחורית.

18. לטענתה, במועד האירוע, היו מוצבים שלטים בחצרות ביה"ס ולפיהם, המשחק בחצר לאחר שעות פעילות ביה"ס עושה זאת על אחריותו בלבד.

19. המדינה הוסיפה, שפעילות התלמידים במתקן הסולם היא סבירה ומותרת ולא היה נוהג בקרב תלמידי ביה"ס של קפיצה ממתקן הסולם לעבר ענף העץ.
לטענתה, התובע הוא שהתרשל, שכן מעשהו היה חריג בהיותו מסוכן ובלתי סביר.

טענות הנתבעות 2-5
20. הנתבעות טענו, להיעדר אחריות מצידן הואיל ומדובר באירוע בלתי צפוי, בו בחר התובע לבצע פעילות חריגה במתקן, קפיצה כה מסוכנת. לחילופין טענו הנתבעות, שהאחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחה של המדינה, אשר תלמידי ביה"ס נמצאים בפיקוחה המלא, כמו גם הציוד והמתקנים המצויים בביה"ס.

21. לטענת הנתבעות, המדינה היא שהתרשלה, בכך שהעסיקה מורים בלתי אחראיים, בכך שלא פיקחה על מעשי התלמידים ובכך שלא הנהיגה נהלי בטיחות ולא אכפה אותם.

22. הנתבעות הוסיפו להיעדרו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין אירוע התאונה, הואיל ואלמוג סבל מן הפגיעות הנטענות עוד קודם לאירוע.

24. בדיון שנערך לפניי העידו:

מטעם התובעים: התובע 1 -אלמוג לוי
, מר אבי יחזקאל - חברו לכיתה של אלמוג ועד ראיה לאירוע, מר אפרים לוי
- אביו של אלמוג, הגברת אסתר לוי
- אימו של אלמוג, מר עידן צור- בן-דודה של אלמוג ועד ראיה לאירוע.

מטעם הנתבעים העידו: הגב' ג'ינה אלישקביץ - מנהלת ביה"ס "גולומב" בתקופה הרלוונטית, הגב' רינה אביב - המורה במועדונית מטעם ויצו, הגב' זהבה שילון - ששימשה יו"ר המחלקה לקליטת עולים בויצו בסניף ת"א.

דיון:

נסיבות התאונה:
25. מהעדויות שנשמעו לפניי עולה, שבתקופה הרלוונטית לתביעה היה אלמוג תלמיד בביה"ס היסודי הממלכתי "גולומב" בתל-אביב. ארגון ויצו הפעיל בביה"ס "מועדונית", שיעורי עזר לתלמידים, עולים חדשים ולתלמידים מתקשים. פעילות המועדונית נערכה בתום שעות הלימודים בין כתלי ביה"ס לקבוצה של כ- 10 תלמידים ואלמוג ביניהם. את הפעילות במועדונית העבירה הגב' רינה אביב, מורה בביה"ס "גולומב", אשר עבדה במשרה חלקית נוספת בעבור ויצו בהפעלת המועדונית.

26. אירוע התאונה התרחש ביום 25.3.98, בשעה 15:00 לערך, לאחר שעות פעילות ביה"ס, במסגרת שעות הפעילות במועדונית. לאחר שנסתיימה הפעילות הלימודית במועדונית, יצאה הגב' אביב עם קבוצת התלמידים לחצר ביה"ס, למשחק בכדור. קבוצת התלמידים יצאה לשחק בחצר אחת ואלמוג פנה עם בן-דודו, עידן צור ועם חבר נוסף לחצר האחרת, בה מצוי מתקן הסולם. בן-דודו של אלמוג, עידן, טיפס על הסולם נעמד עליו וקפץ ממנו אל ענף העץ. אלמוג ישב על מתקן הסולם ולאחר שעידן קפץ, נעמד גם הוא כדי לקפוץ, כפי שעשה בן-דודו. למרבה הצער, אלמוג לא הצליח לאחוז בענף העץ ונפל על ראשו.

27. כאמור, אלמוג הובהל לביה"ח שיב"א בתל-השומר, שם אובחן כסובל מחבלת ראש. למחרת היום נותח אלמוג, ניתוח תוך מוחי לניקוז דמם תוך גולגולתי וביום 30.3.98 שוחרר לביתו.

קיומה של חובת הזהירות והפרתה:
28. השאלה הראשונה אליה יש להידרש הינה, על מי רובצת האחריות לגרימת אירוע התאונה.

29. התאונה ארעה במסגרת פעילות המועדונית מטעמה של ויצו. שיעורי העזר הועברו אמנם בכיתה, שהוקצתה על-ידי ביה"ס, אולם ניתנו לאחר שעות פעילות ביה"ס. את הפעילות במועדונית העבירה הגב' אביב, שנמנתה על סגל ביה"ס. את השכר בגין פועלה במועדונית, קיבלה מויצו. הגב' אביב העידה, שהיא נבחרה ללוות את המועדונית, משום שעבדה כמורה בביה"ס והכירה את החומר הנלמד. כמו כן, עבדה הגב' אביב במסגרת ביה"ס עם עולים, דבר אשר השתלב עם קהל היעד של המועדונית.

מורים בבית ספר חבים חובת זהירות מושגית כלפי תלמידי בית הספר וזאת גם בשעה שנמצאים הילדים בהפסקה בין השיעורים [ע"א (ת"א) 1719/03 מדינת ישראל ואח' נ' ביבר דניאלה (ט.פ.); ע"א 310/89 אליהו כהן ואח' נ' לנטוש מאיר ואח', פ"ד מו(1) 402].

30. חובת הפיקוח וההשגחה הנדרשת ממורים ביחס לתלמידיהם נדונה בהרחבה בדנ"א 2571/94 עיזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ' גולן חפצדי תק-על 96(2), 207, 209. בקביעת מידת ההשגחה הנדרשת יש לבחון את נסיבותיו היחודיות של המקרה הנתון. נבחן איפוא את נסיבותיו של המקרה דנא ואת שאלת הפרת חובת הזהירות הקונקרטית על ידי הנתבעות.
אחריות ויצו:
31. בעדותה לפניי פירטה הגב' אביב את אופי הפעילות במועדונית:

"ת. ..היינו יוצאים לחצר שכל הילדים היו מסיימים את המטלות שלהם, את שיעורי הבית ושיעור העשרה שהייתי מכירה, וכשהיינו מסיימים הכל היינו יוצאים החוצה ומתארגנים ליציאה עד השעה 16:00 ואז היינו מפזרים את הילדים..
ש. למה השארת את הילדים שעה נוספת למשחק?
ת. זו היתה התכנית, גם פעילות חברתית זה חלק מהלימוד"

[פר' עמ' 82 ש' 7-10]

32. מעדותה של הגב' אביב עולה, שהפעילות במועדונית נחלקה לשניים: בחלק הראשון נערכה פעילות לימודית ובה ניתנה עזרה לתלמידים בשיעורי הבית ולאחר מכן, הוצאה קבוצת התלמידים לחצר ביה"ס למשחקי כדור וכיוב'.

33. אלמוג העיד בתצהירו, שהגב' אביב לא אסרה על התלמידים את השימוש במתקנים [ס' 10 לתצהירו]. אלמוג העיד, שבמועד האירוע, עת טיפסו הוא וחבריו על המתקן, ישבה המורה רינה אביב על ספסל, כשגבה למתקן ופניה של הגב' אביב פנו לכיוון מגרש הכדורגל [פר' עמ' 28 ש' 8]. תמיכה לגרסתו של אלמוג, מצויה בעדות עידן צור מגן, שהעיד אף הוא, שהגב' אביב ישבה עם הגב אל המתקן ולא ראתה את המתרחש[פר' עמ' 74 ש' 3].

34. בחקירתה הנגדית תיארה הגב' אביב את נסיבות האירוע:

"ש. את אומרת שאת הורית לילדים שישארו בטווח הראייה שלך למה?
ת. מה זה למה ? אם אני יוצאת עם הילדים לחצר חשוב שאני יהיה איתם בקשר עיין, כי אני אחראית עליהם עד השעה 16:00 שחלילה לא יקרה להם שום דבר.
ש. את מוסרת שהתובע לא נשמע להוראותייך והלך לחצר בה היה הסולם - למה ברגע שלא נשמע להוראות שלך למה לא אסרת עליו ללכת לשם?
ת. מה אני הייתי עם עשרה ילדים, לא הייתי יכולה לעזוב את כל התשעה וללכת לקחת אותו.
ש. לכן אני שואל למה לא ביקשת ממנו ?
ת. למה אתה חושב שלא ביקשתי ? אני צעקתי אליו אמרתי לו תחזור תחזור, אסור לך ללכת לשם
...
....
ש. את ראית לאן הוא הלך ?
ת. כן, לחצר האחורית, למגרש כדורגל ומשם כבר לא יכולתי לראות אותו, יש את בניין אולם הספורט המפריד בין שתי החצרות, מה שעשה שם כבר לא יכולתי לראות זה לא היה בטווח הראייה שלי."

[פר' עמ' 82-83]

35. בין אם אקבל את גרסת התובע לעניין מיקומה של הגב' אביב ובין אם לאו, הרי שהגב' אביב העידה בעצמה, שראתה שאלמוג פנה, בניגוד לשאר הקבוצה, לחצר האחורית. הגב' אביב העידה, שהיא אף קראה לאלמוג שישוב, שכן דאגה לשלומו וחששה פן יקרה לו דבר מה. הגב' אביב אף העידה, כי זכור לה שלאלמוג היו בעיות התנהגות [פר' עמ' 84 ש' 19] ו"שאלמוג היה הכי בעייתי אף פעם לא היה עושה את מה שהייתי מבקשת.." [פר' עמ' 85 ש' 3]. כפי שעולה מעדותה, צפתה הגב' אביב את הסכנה הכרוכה בעזיבת תלמיד את הקבוצה ללא השגחתה. צפיותה אף גוברת במקרה דנן, כאשר ידעה שמדובר בתלמיד "בעייתי" כאלמוג ועל אף זאת, נותרה לשבת על הספסל ולא מצאה לנכון ללכת ולאתרו.

במקרה אחד, שהובא אל בית המשפט העליון ועסק אף הוא בנפילת תלמיד מעץ, קבע כב' הש' אור:

"לא היה על כן, די באזהרת התלמידים מפני טפוס על העץ, כשברור היה שאזהרות אלה אינן משיגות את התוצאה הדרושה. גם לא היה די בקביעת לוח תורנויות של מורים מפקחים, והיה צורך לוודא כי התורנויות הללו אכן מתבצעות כדבעי בפועל.

הדבר לא נעשה. בפועל לא היה פקוח ראוי לשמו מצד המורים בהפסקות, ולא ננקט שום אמצעי מניעה אחר זולת אזהרות בעלמא, כדי למנוע את הטפוס המסוכן של התלמידים על העצים. צדק על כן בית המשפט קמא בקובעו כי היתה התרשלות מצד מורים בבית הספר. "

[ע"א 310/89 אליהו כהן (קטין) נ' לנטוש מאיר ו-2 אח', פ"ד מו(1), 402, 406-407]

36. קבוצת התלמידים הייתה באותה עת תחת פיקוחה של הגב' אביב. הגב' אביב אפשרה לאלמוג לצאת מהשגחתה ולפנות למתקני השעשועים. הגב' אביב אף צפתה את הסכנה הכרוכה בכך ולכן, מצאה לנכון לקרוא לו לשוב. צפיותה את הסכנה אף גברה כאמור, לאור מודעותה להתנהגותו "הבעייתית" של אלמוג וחרף זאת, אפשרה לו הגב' אביב לשחק במתקן הסולם בלא השגחתה. בכך הפרה המורה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי אלמוג.

37. הואיל וויצו העסיקה באותה עת את הגב' אביב, קמה לה אחריות שילוחית למעשי עובדיה בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

38. לוויצו אף אחריות ישירה לאירוע הנזק. הגב' שילון העידה בתצהירה, שהמועדונית יועדה לילדי עולים חדשים ולבקשת הנהלת ביה"ס, צורפו למועדונית ילדים ותיקים, שנזקקו לשיעורי העזר. עוד העידה בתצהירה, שהגב' אביב "הונחתה לקיים פעילות בין כיתתית בזמן פעילות מוגדר ביותר ולא היה זה מתפקידה לצאת עם הילדים לחצר או לקיים פעילות מחוץ לכיתה ולשיעור העזר.." [ס' 5 לתצהירה]. מעדותה של הגב' שילון עולה, כי מתנדבת נוספת היתה אמורה להתלוות למורה [פר' עמ' 107 ש' 12], אולם היא לא דווחה, על שהמתנדבת לא הגיעה [פר' עמ' 108 ש' 1-2].

הגב' שילון העידה, כי אף לא דווח לה על אירוע התאונה נשוא תביעה זו. המסקנה המסתברת הינה שוויצו, אשר הפעילה את המועדונית, לא קיימה פיקוח מספק על אופי הפעלת המועדונית. היא לא היתה מעורבת בפעילות הנעשית במועדונית, לא נתנה לגב' אביב הנחיות ברורות על הפעילות המתבקשת, לא הקפידה על התייצבותה של המתנדבת ולא על נהלי הבטיחות הנדרשים. בכך הפרה ויצו את חובת הזהירות המוטלת עליה.

אחריות המדינה:
39. המדינה טענה, שהאירוע דנן התרחש בסיומו של יום הלימודים, שעה שצוות המורים כבר עזב את כתלי ביה"ס והתלמידים אינם תחת אחריות ביה"ס. אינני מקבל את גרסתה, כי לא הייתה לה כל מעורבות לנעשה במסגרת המועדונית ומשכך, חפה היא מאחריות.

40. הגב' אלישקביץ, מנהלת בית הספר, העידה על נסיבות פעילות המועדונית:

"ש. למה הסכמת בכלל שויצו יפעיל מועדונית בשטח ביה"ס ?
ת. כדאי קצת לדעת מהו בית ספר גולומב והיכן הוא ממוקם בדרום תל אביב בשכונה מאד קשה עם חתך אוכלוסיה סוציו אקונומי מאד נמוך, כל מסגרת שיכולתי ..להכניס לטובת הילדים שלא כרוכה בתשלום מצד הילדים בכדי לתת עוד תמיכה לימודית, תמיכה ריגשית וסיוע להורים העובדים שילדים נמצאים באיזה שהיא מסגרת אז ראיתי זאת כדבר מאד מבורך"

[פר' עמ' 93 ש' 26-32]

41. אחריות ביה"ס על פעילותם של תלמידיה חלה גם מקום בו, גורם אחר הוא אשר מעביר את הפעילות. נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שלפניי מצביעות על כך, שחלקה של הנהלת ביה"ס בפעילות המועדונית לא הסתכמה במתן אישור והסכמה בלבד. הנהלת ביה"ס הייתה מעורבת בפעילות המועדונית אם בזהות המורה, אם בזהות התלמידים המשתתפים ואם בתכני הפעילות.

42. הגב' אביב העידה לפניי, שבחירתה ללוות את הפרוייקט, כמו גם בחירת התלמידים, שישתתפו במועדונית נעשו על-ידי מנהלת ביה"ס:

"אני עבדתי עם העולים והמנהלת מצאה לנכון לתת לי את הפרטייקט [פרוייקט - א.ש] הזה.
...
המנהלת הפנתה את הילדים, אני קבלתי את רשימת הילדים מהמנהלת.
...
גם המחנכת של אותו תלמיד היתה מגיעה אליי והיתה ממליצה לאותו ילד להכנס למועדונית היות ויש קשיים..."

[פר' עמ' 80 ש' 5-18]
וכן:
"..אני הייתי אחראית על התכנית, מובן שהייתי מתייעצת עם ג'ינה, המנהלת. אבל אני זו שרכזתי את התכנית.
ש. והמנהלת אישרה את התכנית ?
ת. כן
ש. המנהלת היא זו שפנתה אלייך שאת תעבדי במועדונית נכון ?
ת. כן, היא ביקשה ממני וזה התאים לי."
[פר' עמ' 89 ש' 1-8]

43. מעורבותה של הנהלת ביה"ס בפעילות המועדונית לא הסתכמה רק באישור והסכמה לקיומו של פרוייקט המועדונית. הנהלת ביה"ס, היא שבחרה את הגב' אביב ללוות את המועדונית, כן קבעה ההנהלה, מיהם התלמידים שיטלו חלק בפעילותה של המועדונית ואף הייתה מעורבות של הנהלת ביה"ס באשר לתכנים המועברים במועדונית. במסגרת עדותה, פירטה הגב' אלישקביץ, מנהלת ביה"ס, על מעורבות ביה"ס במועדונית:

"ש. האם ההוראות שלך כלפי ויצו קבעו האם הפעילות תהיה רק בתוך הכיתות או תכלול פעילות חיצונית או שזה היה שיקול דעתם
ת. כן בנינו סיפור מסגרת שתהיה פעילות לימודית, תהיה פעילות הפגה תוך חדרית ופעילות הפגה חיצונית. כדי לגוון לילדים את פרק הזמן שנמצאים במועדונית"
[פר' עמ' 98 ש' 11-14]
44. עדות זו מתיישבת היטב עם דבריה של הגב' שילון, ששימשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, אחראית על פרוייקט המועדונית מטעם ויצו, שאופי הפעילות במועדונית נקבע בשיתוף הנהלת ביה"ס [פר' עמ' 108 ש' 25, עמ' 109 ש' 22]. הגם שמנהלת בית הספר היא אשר קבעה את קיומה של "הפגה חיצונית", פעילות בחצר בית הספר, היא לא נתנה הנחיות יחודיות למורה שהועסקה על ידי ויצו ולא טרחה לוודא, שהמתנדבת הנוספת מטעם ויצו אכן מתייצבת לסייע בעת פעילות זו בחצר.

מנהלת בית הספר, גב' אלישקביץ העידה, שבכל הפסקה במהלך שעות ביה"ס נכחו 4 מורים תורנים בחצרות ביה"ס, 2 מורים משגיחים בחצר הקדמית ו 2 בחצר האחורית [ס' 9 לתצהירה]. הגב' אלישקביץ לטענתה, דאגה להציב שלטים בחצר ביה"ס, המתריעים כי כל מי שמשחק במתקנים לאחר שעות הפעילות עושה זאת על אחריותו בלבד [ס' 11 לתצהירה]. עדות זו דווקא מחזקת את מודעותה של מנהלת בית הספר לצורך בהשגחה בחצר, ואולם למרות כל זאת, היא לא וידאה כי בשלב "ההפוגה החיצונית" במועדונית, תהיה השגחה נאותה, בין אם על ידי מתן הנחיות קונקרטיות לגב' אביב ובין אם ע"י וידוא התייצבותה של מתנדבת ויצו. בע"א 310/89 בענין אליהו כהן הדגיש כב' הש' אור את הדברים הבאים:

"הפעולה אשר יצרה את הסכנה - פעולת הטפוס - איננה פעולה שאין בצידה "הודעה מוקדמת" כמו דחיפה בעת משחק כדורגל או משחק אחר. בעניננו מדובר בפעולה שאסורה היתה מלכתחילה על ידי בית הספר, אלא שהאיסור לא נאכף. לו נכח שם מורה תורן - כפי שתוכנן וכפי שנדרש - סביר להניח כי היה מבחין בעצם הטפוס או בעצם היות הילדים על העץ והיה באפשרותו למנוע, מבעוד מועד, את הגורם אשר יצר את הסכנה.

התרשלות האחראים בבית הספר, בכך שלא הקפידו על נוכחותו של מורה תורן בחצר בעת ההפסקות, "נוצלה" על ידי התלמידים. הם עלו על העץ - יצרו את הסיכון - ומכאן, הדרך לנפילתו של אחד מהם מן העץ, קרי אל הנזק, היתה קצרה."

[שם, בעמ' 407-408].

דברים אלה, מקבלים משנה תוקף בעיניי, שכן המנהלת העידה כי צירפה לקבוצת הילדים העולים קבוצה נוספת של ילדים הסובלים מקשיי התנהגות דוגמת התובע. עמד על הדברים כב' הש' חשין:

"מקום בו מדובר בילדים קשי-חינוך, או בבעלי נטיה לאלימות, תגדל חובת הפיקוח הנדרשת מצד המורה........"

[ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל ו-3 אח', פ"ד מז(1), 802, 812-813].

בנסיבות אלה - היעדר הנחיות מתאימות להבטחת השגחה ופיקוח נאותים או היעדרה של השגחה נוספת, לצד קיומה של הפוגה חיצונית ואופייה של קבוצת הילדים - אני סבור, שהמנהלת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע, והמדינה כמעסיקתה נושאת באחריות שילוחית לכך.

אחריות העירייה:
45. בין הצדדים נטועה מחלוקת באשר לאחריות על מתקני השעשועים המצויים בחצר בית-הספר ותקינותם.

התובעים טענו, שמתקן הסולם ממנו נפל אלמוג לא היה מתוחזק כנדרש ולא היה תחתיו מצע רך.

46. אלמוג העיד, שתחת המתקן לא היה מצע של חול רך, שיכול היה לספוג הנפילה ולכל היותר פוזר שם מעט חול [ס' 13 לתצהיר]. עוד טען בתצהירו, שלא היה שילוט באיזור המתקן, כפי שהוצב לאחר התאונה.

47. אני מקבל את גרסת התובעים בעניין זה, הנתמכת בעדותה של הגב' אביב אשר אישרה בעדותה, שמתחת לסולם לא היה מצע של חול רך אלא אדמה [פר' עמ' 85 ש' 20-21].

48. בהקשר זה העידה בתצהירה הגב' אלישקביץ, מנהלת ביה"ס, ששטח חצר בית-הספר, על המתקנים המצויים בו הוא באחריותה של עיריית תל-אביב והיא אשר אחראית להתקנת המתקנים ולתחזוקתם [ס' 6 לתצהירה]. גב' אלישקביץ הוסיפה, שעיריית תל-אביב נהגה למלא בחול את בסיס המתקנים מעת לעת, לפי הצורך.

49. כן טענו התובעים לכך, שהנתבעות התרשלו במחדלן, במובן זה שהותירו את ענף העץ בקרבת מתקן הסולם, חרף ידיעתן על הנוהג בקרב תלמידי ביה"ס, לקפוץ מהמתקן אל ענף העץ. מר טרטנר מטעם העירייה לא סתר ממצאים אלה, ולמעשה לא היתה לו כל ידיעה ממקור ראשון לגבי המתרחש בחצר בית הספר [פר' עמ' 114 ש' 24-26].

50. הגב' אלישקביץ העידה בהקשר זה:

"ש. נכון שאפילו הוספתם ומחמת הזהירות גדעתם את אותו ענף שהוא קפץ עליו ? אחד מהענפים אחרי כן נכרת ?
ת. כן, כי לא תארנו לעצמנו שמישהו יעשה קפיצת טרזן כזאת אז כדי למנוע הורדנו אותו"

51. כאשר נשאלה על-ידי ביהמ"ש מי כרת את הענף, השיבה הגב' אלישקביץ:

"אחת לכמה זמן היה מגיע צוות מעיריית תל אביב
והיה גוזם. לא הזמנתי במיוחד. באותו טיפול של החצר אמרתי שנוריד גם את הענף הזה."

[פר' עמ' 96 ש' 11-17]

52. העולה מהעדויות שלפניי הוא, שהעירייה לא פעלה כרשות סבירה כדוגמתה, במובן זה שלא דאגה לקיומו של מצע רך מתחת למתקן וראתה לנכון לגזום את אותו ענף הסמוך למתקן רק לאחר התאונה.
אשם תורם:
53. אלמוג העיד בתצהירו, שבמועד האירוע היה בן 10 ולא היה מודע לסכנה במעשיו. כידוע מוגן ילד, שמתחת לגיל שתים עשרה, מפני תביעת נזיקין מכוח הוראה מפורשת בפקודה (סעיף 9). הפסיקה אחידה בדעתה: הפטור של ילד מתחת לגיל שתים עשרה מפני כל תביעת נזיקין אינו שולל מן המזיק את האפשרות להסתמך על אשמו התורם של הקטין לשם הפחתת מידת הפיצויים [טדסקי, "דיני הנזיקין-תורת הנזיקין הכללית" (הוצאת מאגנס) עמ' 243-244].

55. בע"א 310/89 שלל בית המשפט את קיומו של אשם תורם מצד ילד, שטיפס על עץ ונפל. עם זאת, באותן נסיבות דובר על ילד בגיל שמונה. בענייננו, אלמוג היה ילד בוגר יותר, בן כעשר שנים. יתרה מכך, אלמוג פנה אל החצר בו מצוי היה הסולם בניגוד להוראה מפורשת של המורה, בזמן אמת, שקראה לו לשוב למגרש הכדורגל.

55. כאשר אני בוחן את תרומת רשלנותו של ילד במקרה הקונקרטי בעל כושר שיפוט מוגבל כשל ילד ממוצע בגילו, ותוך התחשבות בכך שגב' אביב קראה לו לשוב למגרש המשחקים אל שאר הקבוצה ואלמוג בחר להתעלם מקריאתה, הנני קובע אשם תורם לאירוע התאונה בשיעור של 8%.

הנזק:
56. כתוצאה מן הנפילה, איבד אלמוג את הכרתו ופונה לבית החולים. בבדיקת c.t. התגלתה המטומה אוקסיפיטלית וקו שבר טמפורו - פריאטלי. בוצע ניקוז של ההמטומה ואלמוג שוחרר לאחר שישה ימי אשפוז.

57. לטענת אלמוג, מאז התאונה חלה ירידה בתפקודו הקוגנטיבי, הוא שוכח דברים ומתקשה בלימודיו. בפני
י עמדו שלוש חוות דעת, כאשר הצדדים הסכימו לוותר על חקירתם:

האחת, מטעם התובע ע"י ד"ר קוריצקי, שראה לנכון לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור 40% בגין הפגיעה הקוגנטיבית ונכות נוספת בגין תסמונת פוסט חבלתית.

מנגד, הוגשה חוו"ד של פרופ' שדה, אשר קבע כי הליקויים הקוגנטיבים היו אצל אלמוג עוד קודם לתאונה ולא נגרמה כל החמרה בעקבותיה, כי אם חבלה גולגלתית קלה בלבד.

על רקע הפערים ביו חוות-הדעת, מונה על ידי בית המשפט ד"ר וייץ, מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה של הילד. לאחר שבחן את התיעוד הרפואי והתיעוד מבית הספר עובר לתאונה, הגיע ד"ר וייץ למסקנה, שלתובע נכות נוירולוגית צמיתה בגין כאבי הראש בשיעור של 5% לפי סעיף 34 (א-ב) של תקנות המל"ל. ד"ר וייץ הוסיף, כי אם ינסה אלמוג שיטות נוספות להפחתת כאבי הראש (דיקור וטיפולי משוב) ניתן יהיה להפחית את נכותו הצמיתה ל - 3%.

58. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, הנני רואה לנכון לאמץ את חוות הדעת מטעם ד"ר וייץ. חוות דעתו של ד"ר וייץ מבוססת על תיעוד רב שעמד בפני
ו, הן מסמכים רפואיים אך גם דוחות חינוכיים מהם עולה, שאובחנו אצל אלמוג קשיי למידה ניכרים כבר בכיתה א'. בהמשך, בכיתה ג' אובחנו אצל אלמוג קשיי הבנה, קריאה וכתיבה. אני סבור, שד"ר וייץ ערך את האיזון הנכון בין מצבו של אלמוג טרם קרות התאונה, לבין השפעתה הממשית על אלמוג.

59. ב"כ הנתבעות ראו לנכון לעתור להפחתת נכותו של אלמוג לשיעור של 3% הואיל ולא ביצע טיפולים כנגד כאב ראש. אינני רואה לנכון לקבל טענה זו. לא הוצג לפניי כל קשר הכרחי בין ביצוע טיפולי דיקור או משוב לבין הפחתת כאבי הראש ואינני סבור, שניתן לחייב את אלמוג לבצע טיפול רפואי מסוג זה. מטעמים אלה, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, לא ראיתי לנכון לזכותו בהוצאות רפואיות לעתיד בגין טיפולים אלה. הנני קובע, איפוא, את נכותו הרפואית הצמיתה של אלמוג לשיעור של 5%.

60. אלמוג העיד, שכיום הוא מרבה לסבול מכאבי ראש ושיש לו בעית זיכרון, שהיתה חריפה לאחר התאונה אך נחלשה עם הזמן [עמ' 21 פר'].

"אני כן סובל, ביום יש לי ארבע פעמים כאבי ראש. אני מרגיש דפיקות בראש, אני לוקח כדורי אופטלגין בשביל הכאבים"
[פר' עמ' 21 ש' 14-15]

61. אלמוג אישר, שהוא סבל מכאבי ראש לאחר תאונת הדרכים הראשונה, שארעה בעודו בגן. כאבי הראש, כך העיד, נפסקו בכיתה א'-ב' [פר' עמ' 21]. אביו של אלמוג העיד, שלבנו יש בעית זיכרון, המתבטאת בכך, שכאשר הוא נשלח לרכוש מצרכים, הוא נוהג לשכוח חלק מהם [פר' עמ' 42 ש' 11-12].

62. כאשר אני בוחן עדויות אלה למול הדו"חות החינוכיים אני סבור, שנכותו הרפואית תואמת את הפסד כושר ההשתכרות לעתיד, בשיעור של 5% [ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף ואח', פ"ד נב(3), 792, עמ' 799-800].

63. בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית, גילו של אלמוג והצפי לעתיד, יש מקום לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בראש הנזק של אבדן כושר השתכרות לעתיד. הנני מעריך את הגריעה מכושר ההשתכרות בעתיד בסכום של 40,000 ₪ למועד מתן פסק הדין.

64. הוריו של אלמוג טענו להפסד השתכרות, עקב ימי היעדרות בגין פציעת בנם. אימו של אלמוג אמנם לא הציגה תלושי שכר ואולם, נוכח פירוקה של החברה בה עבדה באותה עת והשכר הנמוך בו הועסקה, אני רואה לנכון להיעתר לחלקים מראש נזק זה. כאמור, אושפז אלמוג למשך 6 ימים בבית חולים ובגין ימים אלה אני רואה לנכון לזכות את הוריו של אלמוג בהפסד שכר. את אמו של אלמוג אני רואה לנכון לזכות בגין ששת ימי האשפוז לפי שכר של 2,220 ₪ לחודש ובסה"כ 549 ₪ ואת אביו של אלמוג, אשר נטל כשלושה ימי חופשה כאשר שכרו החודשי הוא 200 ₪ ליום, אני מזכה בסך של 600 ₪. סכומים אלה משוערכים ממועד אירוע התאונה עד ליום מתן פסק הדין הינם בסך של 2,000 ₪ (מעוגל).

65. התובעים עתרו לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר. התובעים לא הציגו כל אסמכתא להוצאות אלה ואין בידי להיעתר לראש נזק זה.

66. אינני רואה לנכון להיעתר לראשי הנזק הנוספים בגין הוצאות רפואיות לעתיד ועזרת צד שלישי. התרשמתי מאלמוג במשך עדותו. מדובר בצעיר חיוני ונמרץ, שאינו זקוק לכל עזרה מצד שלישי. אשר להוצאות רפואיות לעתיד, הרי שאלו נכללות במסגרת חוק ביטוח הבריאות הממלכתי, תשנ"ד-1994. באשר לטיפולי הדיקור למיניהם וטיפולי המשוב, אינני רואה לנכון לחייב בם את הנתבעות הואיל וממילא בחר התובע, שלא להיזקק להם.

67. התובע עתר לתשלום בגין שיעורים פרטיים. גם כאן לא הוצגו לפניי כל אסמכתאות להוצאות אלה ועל כן אין מקום לקבלת טענה זו. יתירה מכך, אלמוג סבל עוד קודם לתאונה מקשיי לימודים לא מבוטלים ועל כן אינני סבור כי קיים קשר סיבתי בין נזק זה, אם קיים, לבין אירוע התאונה.

68. אשר לפיצוי בגין כאב וסבל, הנני סבור, כי אירוע הנפילה מהסולם, גרם לאלמוג לסבל משמעותי. אבי יחזקאל העיד, שאלמוג נפל על ראשו, וראו שאינו בהכרה "הוא לא הגיב עיניו היו עצומות" [פר' עמ' 32 ש' 14]. עידן, בן-דודו של אלמוג, העיד בהקשר זה, כי לאחר הנפילה ראה את אלמוג עם עיניים לבנות וש"גי'נה (המנהלת - א.ש) אמרה שהוא בלי הכרה, והיא שאלה אותו שאלות והוא ענה לה.." [פר' עמ' 7 ש' 1-2].

69. אלמוג הובהל לבית החולים בו שהה שישה ימים. אלמוג עבר התערבות כירורגית בגולגולת לניקוז ההמטומה. מדובר בפעולה שסבל רב בצידה. בשיקלול ששת ימי האשפוז ושיעור הנכות הרפואית של 5%, הנני מעריך את הפיצוי הראוי לראש נזק זה בסך של 28,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

70. לפיכך, סכום הפיצוי הכולל הינו 70,000 ₪. בהפחתת 8% אשם תורם כקביעתי לעיל, הנני פוסק לזכות התובע סך של 64,400 ₪ ליום מתן פסק הדין.

חלוקת האחריות לנזק בין הצדדים:
71. הנתבעות הפרו את חובת הזהירות וגרמו במחדלן לנזק שהיה צפוי.
עם זאת, חלוקת האחריות בין הנתבעות: המדינה, ויצו והעירייה אינה בהיקפים זהים.
כעולה מהעדויות שנשמעו לפניי אותן סקרתי לעיל, האחריות המרכזית לאירוע מוטלת לפתחה של ויצו, אשר אירוע התאונה התרחש לאחר גמר הלימודים, במסגרת המועדונית. אחריות זו הינה אחריות שילוחית, להתרשלות המורה שהועסקה על ידי ויצו, שלא ראתה לנכון להורות לתובע להיות במקום קרוב תחת השגחתה ואפשרה לו לגשת למקום אחר אליו היא הפנתה את גבה. ויצו אף אחראית, לכך שלא פיקחה כראוי על אופי הלימודים במועדונית ולא דאגה להתייצבותה של המתנדבת המסייעת הנוספת. לפיכך, הנני קובע כי לויצו אחריות בשיעור של 52% לגרימת הנזק לתובע.
לעירייה אחריות אף היא, הואיל ולא דאגה לקיומו של מצע רך תחת מתקן הסולם ולא דאגה לגיזומו של הענף ובכך אחראית היא לגרימת הנזק בשיעור של 25%.

הגם שהתאונה התרחשה לאחר שעות הלימודים, המדינה אחראית אף היא לאירוע התאונה, שכן הפעילות התקיימה בבית הספר תוך שיתוף פעולה עם הנהלת בית הספר, אולם הנחיות מתאימות לא ניתנו למורה שהועסקה על ידי ויצו. הנני קובע את אחריותה של המדינה בשל כך ל - 15%.

סוף דבר:
72. הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 64,400 ₪ (ליום מתן פסק הדין) בצירוף הוצאות משפט: אגרת בית משפט, חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובעים על פי קבלות ושכר העדים כפי שנפסק. בנוסף ישאו הנתבעות בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור של % 15 מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ כדין.

73. הואיל והתובע הינו קטין, אני מורה כי מתוך סכום פסק הדין, יופקד סך של 62,400 ₪ בחשבון בנק, שיפתח על שמו של הקטין ויושקע בתכנית חסכון נושאת הפרשי הצמדה וריבית או אג"ח צמודות של מדינת ישראל. בחשבון תירשם הערה כי אין לעשות כל פעולה בכספים המופקדים, למעט השקעתם, עד למועד הגיע אלמוג לגיל 18, אלא באישור בית המשפט.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 12.11.06

ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ז (28 בספטמבר 2006) בהיעדר הצדדים.
אורן שוורץ
, שופט








א בית משפט שלום 6509/02 אלמוג לוי, אסתר לוי, אפרים לוי נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, עיריית תל אביב, מגדל חברה לביטוח בע"מ, ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/09/2006)