פסקי דין על אילן שוחט | פסקי דין על עיריית צפת | פסקי דין על מר ישי מימון | פסקי דין על רחמים טרבלסי |

2171/06 בשא     19/09/2006




בשא 2171/06 אילן שוחט נ' עיריית צפת, מר ישי מימון, רחמים טרבלסי





בית הדין לעבודה

בש"א 2171/06
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
19/09/2006

השופט: חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר יואב קליין
נציג ציבור (מעבידים): מר בני ויזאן
בפני
אילן שוחט

בענין:
המבקש
ע"י עו"ד יניב נשיא
נ ג ד
1. עיריית צפת

2. מר ישי מימון

ע"י עו"ד צביקה בן חיים

3. רחמים טרבלסי
המשיבים
ע"י עו"ד שי גלילי

מטעם המבקש - עו"ד נשיא
מטעם משיבים מס' 1 ו-2 - עו"ד בן חיים

מטעם משיב מס' 3 - עו"ד גלילי
נוכחים:

פרוטוקול

עו"ד גלילי:
לטענתי, אין למבקש זכות עמידה כעותר ציבורי, לאחר שהנפגעים הישירים (המועמדים האחרים) לא הצטרפו לעתירה ואף סרבו פוזיטיווית להצטרף אליה.

עו"ד נשיא:
אל מול אותם 5 מועמדים נוספים יש אינטרס ברור ומובהק של כלל הציבור. מדובר באפשרות פגיעה מהותית בתושבי העיר צפת.
עו"ד גלילי:
טענות חברי מתייחסות למעמד העותר כעותר ציבורי, דהיינו שכביכול כל הציבור נפגע. אולם, בג"צ שמואל לם מתייחס במפורש לעותר כזה, על כל האזכורים של ההלכות שיש באותו

פסק דין
, וקבע מפורשות שבמידה והנפגעים הישירים לא עותרים כנגד ההחלטה נשוא המחלוקת, כי אז מאבד העותר הציבורי את זכות עמידתו, קל וחומר שבמקרה הנדון לא זו בלבד שהנפגעים הישירים לא עתרו באופן עצמאי אלא שגם סרבו ליתן הסכמה להצטרף לעתירה הזו.

עו"ד נשיא:
המועמדים האחרים לא סרבו לעצם הגשת העתירה. בפני
ה שלי לחלק מהמועמדים, הם אמרו שאם הם ייצאו חוצץ נגד העתירה - הם יפסידו את סיכוייהם לזכות במשרה. המקרה אינו דומה למה שנדון בבג"ץ לם.

ה ח ל ט ה
1. אני דוחה את טענתו של ב"כ משיב מס' 3 בענין זכות העמידה של המבקש.

2. אם הטענה היתה מתקבלת, היה הדבר שומט את הבסיס מתחת למושג של "העותר הציבורי" באופן כללי. משמעות טענתו של ב"כ משיב מס' 3 היא שבלעדי עתירה מצד הנפגע הישיר - אין זכות עמידה לעותר ציבורי, כך - שכביכול - העותר הציבורי זכאי לעתור רק במקרה שיש עתירה של הנפגע הישיר. אם כך - אין כל טעם במתן זכות עמידה לעותר ציבורי, באשר ממילא יש עתירה של הנפגעים הישירים.

3. עיינתי בפסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 4068/06 לם נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', אשר ב"כ משיב מס' 3 מתבסס עליו. לדעתי, המקרה שנדון שם כלל אינו מלמד את מה שעו"ד גלילי מבקש ללמוד ממנו. שם נדונה עתירה לבג"ץ כנגד

פסק דין
של בית הדין הארצי לעבודה בעניינה של תובעת מסויימת, שהפסידה בדינה בבית הדין האזורי והפסידה בערעורה לבית הדין הארצי לעבודה. אותו

פסק דין
היה בענין זכויות נטענות של אותה תובעת כנגד קרן הפנסיה שבה היא חברה.

רק על רקע זה, יש לקרוא את ההחלטה של בית המשפט הגבוה לצדק, על כך שזכות העמידה של העותר הציבורי נגזרת מעמדתה של אותה תובעת. עתירתו של העותר הציבורי שם היתה כנגד

פסק דין
מסויים ולא כנגד איזה מעשה מנהלי שיש לו השלכה ציבורית.

כאשר מדובר בעתירה נגד

פסק דין
מסויים בעניינה של תובעת מסויימת - ניתן להגיע בקלות למסקנה שאין מקום לאפשר למי שלא היה צד להליכים בערכאות הדיוניות - לעתור כ"עותר ציבורי" כנגד אותו

פסק דין
.

4. עניינו של המבקש בפני
- שונה לחלוטין. הוא בא כעותר ציבורי במשמעות המקורית של מונח זה. לטענתו, ניתנה החלטה של גוף שהוסמך על פי דין, והחלטה זו פגומה בפגמים מנהליים שונים, כאשר (לטענתו) כלל הציבור (של תושבי העיר) עלול להיפגע מההחלטה.

5. בנוסף לאמור לעיל, איני סבור שניתן לקבוע שדווקא המועמדים האחרים שהגישו מועמדותם למשרה, בנוסף על משיב מס' 3, הם הנפגעים הישירים מההחלטה של הועדה. אולי זה כך במישור הצר של קיום יחסי עובד-מעביד, אך משניתנה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בקבלת אדם לעבודה, עם חקיקתו של סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, מבלי שהסמכות הוגבלה בענין זהות הצדדים, הרי שניתנה במפורש סמכות לדון גם בתביעות של עותרים ציבוריים כנגד מינוי אדם למשרה מסויימת, וכך פורשה סמכות זו בהלכה הפסוקה, הלכה אשר תקפה גם כאשר מועמדים אחרים למשרה - אינם עותרים באותו ענין.

6. אשר על כן - כאמור - אני דוחה את הטענה.

7. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום.

חיים ארמון
- שופט
עו"ד גלילי:
בתיק אין כתב התחייבות אישית של המבקש. הלכה פסוקה היא גם של בית המשפט העליון, שהתקנות מחייבות הגשת כתב התחייבות ביחד עם הגשת הבקשה לצו מניעה או לסעד זמני אחר, אני מפנה לתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.
לפיכך, משלא הוגש כתב התחייבות, ומשמדובר על תנאי לקבלת סעד זמני, הרי שאני מבקש מהמבקש לחתום על כתב התחייבות אישית, כקבוע בתקנות, עם הערבות שגם היא קבועה בתקנות, להבטחת פיצוי על כל נזק שייגרם למשיב מס' 3, כשהנזק יהיה גדול, אם וכאשר יתקבל הצו, ובסופו של יום - העתירה לכשעצמה - תידחה.
אני מפנה לבר"ע 1179/05 בביהמ"ש המחוזי בחיפה ולרע"א 3753/99 בביהמ"ש העליון.

עו"ד נשיא:
מדובר בבקשה שהוגשה ב-3 בחודש ועד היום טרם הוגשה תגובה מאת משיב מס' 3, וגם לא בקשות מקדמיות.
אני מניח שהתקנות האלה אינן חלות בביה"ד לעבודה לגבי העניינים הפרוצדורליים.
מדובר בעותר ציבורי, שאינו משתכר מכך שהוא חבר מועצה והוא מממן את ההליך על חשבונו.
בוודאי שהמבקש מתנגד לתת התחייבות אישית.
הייתי מבקש להגיב על הבקשה בכתב, אך איני מבקש שהדיון יידחה עד אשר אגיב בכתב.

ה ח ל ט ה

1. תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כי בבית הדין לעבודה יחולו - בין השאר - תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שתיקראנה להלן: "תסד"א").

2. בתקנה 364(א) לתסד"א נאמר כך:
"בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.".

3. תקנה 365(ב) לתסד"א קובעת כי ההתחייבות של המבקש לפיצוי מי שעלול להינזק ממתן הצו - תצורף כבר לבקשה עצמה.

4. העולה מהאמור בסעיפים 3-1 לעיל, הוא שעל המבקש היה לצרף לבקשתו כתב התחייבות כנטען על ידי ב"כ משיב מס' 3.

למרות זאת, לדעתי, לא היה מקום לקבל את בקשתו של משיב מס' 3, מאחר שאין הבדל משמעותי אם ההתחייבות מצורפת לבקשה עצמה או שהיא ניתנת מאוחר יותר (שכן ממילא ייתכן שלא יינתן סעד זמני). לפיכך, עם שמיעת בקשתו של עו"ד גלילי, סברתי שנכון יהיה לדחות אותה, תוך מודעות לכך שאם יינתן צו זמני - ייתכן שנכון יהיה להתנות את מתן הצו בהמצאת התחייבות כנדרש בתקנות.

אולם, למרבה ההפתעה, התברר לי כי עמדתו של המבקש היא שהוא מתנגד להפקדת כתב התחייבות כאמור.

התנגדות זו תמוהה מאד בעיני, לא רק מאחר שהיא מנוגדת לתקנות, אלא בעיקר בשל כך שהיא מעוררת ספק בענין האפשרות לתת צו זמני על פי המבוקש. מתן צו כזה עלול, כמובן, לגרום נזקים למשיב מס' 3, ואם לאחר הדיון בתיק העיקרי יתברר שלא היה מקום לתת את הצו הזמני - נראה מעמדתו הנוכחית של המבקש כי הוא ינסה להתחמק משיפויו של משיב מס' 3 על אותם נזקים.

5. לפיכך, אף שלכאורה מדובר בענין פרוצדורלי שלא היה מקום להתעכב עליו - הרי שבשל עמדתו המפתיעה של המבקש, נראה שמדובר בדבר מה עקרוני יותר שייתכן שנכון יהיה לברר אותו בטרם הדיון בתובענה.

6. עם זאת, ב"כ המבקש ציין שהוא היה מעדיף שיתאפשר לו להגיב בכתב על הבקשה, ונראה מכך שהוא מבקש זמן נוסף ללימוד הנושא. ייתכן שנכון לעשות זאת.

7. התוצאה היא שאני קובע שאם עד יום 21/9/06 לא יוגש כתב התחייבות של המבקש, כנדרש לפי תקנות 364(א) ו-365(ב) לתסד"א ומכח תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 - תימחק הבקשה.

אם עד המועד האמור יוגש כתב התחייבות כזה - יימשך הדיון בבקשה.

8. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום.
ניתנה היום, כ"ו באלול תשס"ו (19 בספטמבר 2006), במעמד הצדדים.
חיים ארמון
- שופט









בשא בית דין אזורי לעבודה 2171/06 אילן שוחט נ' עיריית צפת, מר ישי מימון, רחמים טרבלסי (פורסם ב-ֽ 19/09/2006)