פסקי דין על פרייטג גדעון | פסקי דין על פרייטג זיוה | פסקי דין על קופטש יוסי | פסקי דין על קופטש מלכה | פסקי דין על גלזר עודד | פסקי דין על גלזר עליזה | פסקי דין על אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ

77223/04 א     13/10/2006




א 77223/04 פרייטג גדעון, פרייטג זיוה, קופטש יוסי, קופטש מלכה, גלזר עודד, גלזר עליזה נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ




1
בתי המשפט
א 077223/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/10/2006
תאריך:
כב' השופט שינמן יעקב

בפני
:

1 . פרייטג גדעון

2 . פרייטג זיוה

3 . קופטש יוסי

4 . קופטש מלכה

5 . גלזר עודד

6 . גלזר עליזה

7 . וקסלמן אהרון
8 . וקסלמן רותי
9 . מסינג גדי
10 . מסינג פנינה
11 . ריבק יאיר
12 . ריבק ציפי
13 . כהן יורם
14 . כהן נירה
15 . ילוז דוד
16 . ילוז צביה
17 . שביט חיים
18 . שביט יהודית
19 . אשכנזי פיליפ
20 . גלרסקי ריקי
בעניין:
התובעים

ע"י ב"כ עוה"ד א. פרייטג
- נ ג ד -
אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ
הנתבעת

ע"י ב"כ עוה"ד ע. מיטלמן

פסק דין
מבוא
1. התובעים הינם קבוצת אנשים שהתארגנו לטיול משותף ושרכשו אצל הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "אל-על") כרטיסי טיסה, בנתיב תל אביב - ברצלונה (הלוך) - רומא - תל אביב (חזור), במחיר של 529$ לכרטיס (כולל מיסים).
הטיסה הינה טיסה סדירה רגילה מן המניין ולא טיסת שכר ובהתאמה נרכשו כרטיסי הטיסה.
2. הטיסה בכוון הלוך התנהלה ללא כל תקלה, התובעים הגיעו ליעדם בזמן שתוכנן, ועשו דרכם באותה טיסה במטוס שיועד מלכתחילה לטיסה זו.
גם הטיסה חזרה, יצאה במועדה והגיעה ליעדה בזמן (אורכה של הטיסה כשלוש שעות), אלא שטיסה זו בוצעה שלא במטוס שהיה אמור ושתוכנן להחזיר את התובעים מלכתחילה, אלא במטוס חליפי.
במטוס המתוכנן לטיסה חזרה, התגלתה תקלה תחזוקה, שהצריכה הטסת חלק חליפי מחו"ל ולכן הוחלף המטוס ע"י הנתבעת, למטוס של חב' סאן דור מסוג בואינג 757 (סוג מטוס המשמש את אל-על גם בטיסות הסדירות) ועל כך טרוניית ותביעת התובעים, שכן לטענתם, מטוס זה מיועד לטיסות שכר, בו ניתן שרות התואם טיסות שכר ולא טיסות סדירות. ההבדל הקיים בטיסות כאלו לעומת טיסות סדירות, לטענת התובעים התבטא, בסוג המזון שהוגש להם ובמרווח בין המושבים, הקיים במטוסים המשמשים לטיסות שכר, לעומת המזון והמרווח הקיים במטוסי אל-על, הטסים בטיסות הסדירות.

3. לטענת הנתבעת, התובעים טועים בהגדירם את הטיסה חזרה כטיסת שכר; חברת סאן דור, הינה חברת בת של אל-על, ולה אין מטוסים משל עצמה והמטוסים שהיא מפעילה הם בבעלות הנתבעת או מוחכרים ע"י הנתבעת וכאמור, המטוס בו בוצעה הטיסה חזרה, גם אם הוא משמש את סאן דור, הוא איננו מטוס נחות וכי הנתבעת עושה בו שימוש גם בטיסותיה הסדירות.

4. טענות התובעים מתרכזות כאמור סביב העובדה, כי הוטסו חזרה ארצה במטוס חלופי של סאן דור, אשר מתמחה בטיסות שכר, בעוד כרטיסי הטיסה שרכשו היו לטיסה סדירה של הנתבעת ובכך לטענתם, הפרה הנתבעת את ההסכם בינה לבינם.

לטענת התובעים, היה על נציג הנתבעת, להודיע להם מראש על השינוי וליתן להם את האופציה והזכות להחליט, אם לעלות על טיסת שכר אם לאו.

טיסה שארכה כ- 3 שעות, הפכה לסיוט ועינוי על-פי תיאור התובעים, הן מבחינת האוכל, אשר נפל ברמתו מהאוכל של הנתבעת, לטענתם, והן מבחינת הנוחות הפיזית שאליה היו רגילים בטיסות סדירות של הנתבעת.
לתובעים נודע, כי באותה עת, יצאה מרומא טיסה סדירה של "אל-איטליה", עליה יכלה הנתבעת להעלותם, לטענתם, מבלי לגרום לאי הנוחות המיותרת ו"לסיוט מתמשך" - כך לדברי התובעים, אשר נגרם להם בפועל בטיסת השכר.

לפיכך, עתרו התובעים, לקבלת סעד כספי בסך 41,624 ₪, שהינו עלות של טיסה סדירה עבור 10 זוגות (התובעים); ולפיצוי בסך של 1,000$ לכל משפחה וזאת בגין עוגמת הנפש והסבל שנגרמו להם, לטענתם, ובסה"כ 84,624 ₪.

5. להגנתה טוענת הנתבעת, כי כתוצאה מתקלת התחזוקה הנ"ל, ועל-מנת שלא לגרום עיכוב, ביצעה את התובלה של הנוסעים, ביניהם התובעים, במטוס חליפי; הטיסה שבוצעה במטוס החליפי הייתה טיסה סדירה עם פרופיל של הנתבעת, דהיינו, הצוות ששירת את התובעים נמנה על עובדי הנתבעת (הטייסים, דיילים וכלכלים של הנתבעת), והחשוב מכל, הטיסה יצאה במועד המתוכנן ללא כל עיכוב.

על-פי התחייבותה החוזית של הנתבעת, היה עליה לטענתה, להטיס את התובעים מרומא לתל-אביב; מוביל אווירי אינו מחויב כלפי הנוסעים, לעניין המטוס בו יוטסו, או לסוג המושבים.

הטיסה בה הוטסו התובעים, לטענת הנתבעת, הייתה כאמור טיסה סדירה, על-פי לוח הזמנים הקבוע של הנתבעת; המטוס נשוא כתב התביעה, משמש גם בטיסות סדירות של הנתבעת.
מרווח המושבים היה נאות ומקובל; המזון שהוגש לתובעים היה מזון איכותי ברמה גבוהה.

הסכומים הנתבעים ע"י התובעים הם מופרכים וחסרי כל אחיזה במציאות. לתובעים לא נגרם כל נזק ותביעתם היא חסרת בסיס.
דיון
6. היחסים שבין התובעים לנתבעת, מצויים במישור החוזי, המושתת על החוזה שביניהם המעוגן בכרטיס הטיסה או על הסכמות שהוסכמו בין הצדדים, הסכמות מפורשות או משתמעות (להלן: "החוזה").
התובעים מצדם לא הוכיחו את החוזה ובכלל זה לא הציגו בפני
י את אותו חוזה בכתב, אך מלאכתם לעניין זה, נעשתה ע"י הנתבעת, אשר צירפה אותו כנספח ב' לכתב הגנתה.

על-פי התביעה דנא, שאלה לנו בהתחייבותה של הנתבעת עפ"י החוזה, לספק לתובעים טיסה סדירה ולא טיסת שכר; אך גם מקום בו מוכחת התחייבות כאמור, עדיין נותרת בעינה שאלת הוכחת הנזק.

להלן יחולק הדיון לשני ראשי פרקים, האחד - התחייבות הנתבעת עפ"י החוזה; השני - הוכחת הנזק שנגרם לכאורה לתובעים.

7. התחייבות הנתבעת עפ"י החוזה
הנתבעת כזכור כופרת בטענה, כי הייתה זו טיסת שכר, ולטענתה הייתה זו טיסה סדירה, וכל שעשתה, היה במסגרת זכויותיה על-פי החוזה, על-פי הנדרש ועל-פי הכללים המחייבים אותה, להוביל את הנוסע שרכש אצלה כרטיס, מיעד אחד למשנהו, במועדים המתוכננים ככל האפשר, ואם נבצר ממנה לעשות זאת בכלי הטייס המקורי שתוכנן לבצע את הטיסה, היא עושה זאת בכלי טיס חליפי/ממלא מקום.
הנתבעת מעגנת זכות זו, ראשית לכל, על-פי החוזה הכתוב שבין הצדדים, ומפנה לסעיף 9 לחוזה, בו נקבע כדלקמן:
"... הזכות בידי המוביל, ללא הודעה, להשתמש במובילים או בכלי טייס ממלאי מקום, ובמקרה של צורך לשנות או להחסיר כל מקום חניה הנקוב בכרטיס..."

הנתבעת הוכיחה, כי הסיבה היחידה להחלפת המטוס שביצע את "טיסת החזור" של התובעים, הייתה תקלה שנגרמה למטוס המקורי; נסיבות אלה הינן מבין המוצדקות אשר יכולות לעלות על הדעת, להפעלת סעיף 9 לחוזה - לזכותה של הנתבעת - להשתמש בכלי טיס ממלא מקום;
התובעים טוענים בצורה רפה, כי חוזה זה הינו חוזה אחיד, והיות ולנוסעים אין כל אפשרות לשאת ולתת על תנאיו, הרי שהוא בבחינת חוזה מקפח, על סעיף 9 שבו; ראשית יאמר לעניין זה, כי לא הוכח לי שמדובר בחוזה אחיד, אך אילו היה מוכח לי אחרת, כי אכן בפני
י חוזה אחיד וכי סעיף 9 שבו מהווה תנאי מקפח, אזי הנפקות של קביעה כזאת הינה אחת - בטלותו של אותו הסעיף המקפח; ובהעדר סעיף הקובע כיצד על הנתבעת לנהוג, במקרה של תקלה טכנית כגון דא, הייתי פונה להשלמת החוזה באותו סעיף שבוטל, ובלאו הכי לבדיקת סבירות הפיתרון שנמצא על-ידי הנתבעת; וכאמור לעיל, בנסיבות אלה הנתבעת פעלה בצורה סבירה ואף למעלה מכך, משמצאה מטוס חליפי וקיימה את מהות ההתקשרות בין הצדדים, להובילם חזרה ארצה בזמנים שנקבעו;
יש לזכור גם, כי לא ניתן להעמיד מטוס חליפי לכל מטוס בו עלולה להיגרם תקלה. העובדה כי הנתבעת הצליחה לדאוג למטוס חליפי במועד והשונה במעט מזה של המטוס המקורי, צריכה לעמוד לזכותה ולא להיות לרועץ לה.

נקודת המפתח העיקרית והמכרעת בתובענה דנן היא, כי הטיסה בה טסו התובעים, באמצעות המטוס החליפי, המריאה ונחתה במועד, ללא כל עיכוב או תקלה וללא שינויים מהותיים בשרות ובתנאי הטיסה המקוריים.
הנתבעת התמודדה עם התקלה הנזכרת לעיל, בפרק המבוא, בצורה הטובה ביותר וארגנה תחת מגבלת הזמן שהייתה עליה, מטוס חליפי שהטיס את התובעים במועד, באופן שהתקלה שאירעה במטוס שהיה אמור להטיסם מלכתחילה, כלל לא השפיעה על התובלה האווירית - ובכך העיקר.

תובלה אווירית היא דבר מסובך ומורכב מאין כמוהו, וכל מי שמשתמש בשרות זה יודע, כי בשרות כה מסובך ומורכב, תקלות מזעריות, הן דבר נפוץ ושכיח; ואולי אף כורח המציאות.

מקום בו חברת התעופה רומסת ברגל גסה, או מפרה את החוזה עם הנוסע, או חורגת מכללי ההתנהגות והשרות המצופים, שהשתרשו כחלק מהשרות שיש ליתן, גם אם אינו כתוב בחוזה, מן הדין לפצות את הנוסע בהוצאות הממשיות שנגרמו לו ואף בנזקים העקיפים ובכללם בעוגמת הנפש.
מאידך, מקום בו "נבנות" ע"י הנוסע תביעות, על בסיס חריגות מזעריות ושינויים מתבקשים עקב תקלות בלתי צפויות, יש לדחותן תוך חיוב בהוצאות, שכן התחושה הכללית שהובעה כבר לא אחת ע"י ביהמ"ש, כי הגשת תביעות כאלו הפכה "למודה", לפיה התובע מנסה מזלו, ואם לא צלח, בד"כ ביהמ"ש נוהגים כלפיו בסלחנות.

טיסות מבוצעות באמצעות מטוסים, שהם כלים מכניים מורכבים ביותר, וכל תקלה ואפילו המזערית ביותר, חייבת להיבדק במשנה זהירות, ואם קיים חשש וגם הקטן ביותר, עדיף שחברת התעופה תדחה או תבטל את הטיסה באמצעות אותו מטוס, ועד שיתוקן ייעשה מאמץ למצוא בהקדם האפשרי מטוס חליפי.
חברת התעופה, בשום פנים ואופן אינה צריכה לחוש מאוימת מפני תביעות של נוסעיה, אם החליטה לשנות, במעט ובאורח סביר, את תנאי הטיסה ובכלל זה להחליף מטוס או אפילו לעכב טיסה, עקב תקלה טכנית.
לא רק תקלות טכניות גורמות לשיבושים; פעמים בעיות בטחון, בעיות בטיחות, בעיות מזג-אוויר ובעיות אנוש (שכן כידוע, חלק מהשרות ניתן ע"י בני אדם), גורמים לשינויים במועדים, או בכלי הטיס שניתן לעשות בו שימוש ולפעמים השינוי הינו אפילו ביעד, כמו שינוי השדה בו תתבצע הנחיתה עקב אחת מהתקלות האמורות.
עילות התביעה בהן נתקלים ביהמ"ש, הינן מגוונות כיד הדמיון; לדוגמא, פעם זה בשאלה האם הוגשה חביתה במקום בלינצ'ס (שאלה העולה גם בענייננו בעקיפין) ופעם אם זה עוף במקום בשר ופעמים זה בשאלת הכשרות ופעמים זה בשאלת סוג הכסא, המרווח או אפילו סוג הסרט שלא לדבר על איכות השרות וסגנון (אינטונציית) הדיבור של הדיילים/ות וכדומה.

הנתבעת נתקלה בבעיה והיא נהגה בצורה המתבקשת והסבירה ביותר. אין כל אפשרות ואין כל הצדק לדרוש מהנתבעת, בעת שמתגלה תקלה מזערית או שינוי לא משמעותי, והיא מוצאת פתרון מיידי וסביר, כי היא תערוך סקר ומשאל בקרב כל הנוסעים שאמורים לטוס באותה טיסה, כפי שטוענים התובעים בענייננו. מה יקרה אם חלק מהנוסעים יחשבו שהפתרון ראוי וחלק לא, האם עליה לנהוג לפי הרוב, או שמא עליה להציע לחלק מהנוסעים שסירבו לפתרון להישאר באותו מקום בחו"ל, עד שיימצא מטוס זהה?
המבחן האמיתי הוא המבחן, האם קיימה הנתבעת חובותיה בדרך מקובלת ובתום לב, ושלא ברשלנות. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות, הגעתי למסקנה כי כך נהגה הנתבעת במקרה שבפני
י.

מייד כשנודע לנתבעת, כי קיימת תקלה במטוס, היא איתרה מטוס חליפי שיוחד לצורך ביצוע התובלה האווירית, כפי שהתחייבה כלפי התובעים, במטוס המצוי בבעלותה והשונה אולי במעט מהמטוס המקורי - ובכך עשתה את המירב שביכולתה, בהתאם להתחייבויותיה החוזיות, כלפי התובעים - כך שהתובעים, יצאו מנקודת המוצא והגיעו לנקודת היעד בזמן, ללא איחור כלשהו וללא שינוי מהותי בתנאי הטיסה.

על אף האמור, בחרו התובעים לכלות עמודים שלמים בניסיון להראות, כי הטיסה בה הוחזרו ארצה הייתה טיסת שכר ולא טיסה סדירה - ולא כך הוא הדבר, כפי שהוכח בפני
י, ויבואר להלן; אך גם אם היה מוכח אחרת, הרי שממילא על התובעים להראות כאמור, כי הטיסה הייתה שונה בתנאיה וכי נגרם להם נזק, המצדיק קבלת פיצוי.

8. טרם אתייחס לנזקים הנטענים ע"י התובעים, אסביר מדוע הגעתי למסקנה, כי התובעים טועים בטענתם, לפיה הם הוטסו בטיסת שכר בדרך חזרה לארץ.
בהתאם לראיות שהוצגו בפני
י, אני קובע, כי התובעים הוטסו בטיסה סדירה ולא בטיסת שכר;
בעניין זה, מעלים התובעים טענות שאינן מבוססות כגון כי - כשם שלנתבעת אין רישיון לבצע טיסות שכר, כך גם לסאן דור אין רישיון לבצע טיסות סדירות - ואינם מנמקים מדוע הם סבורים כך ולא מצרפים כל אסמכתא לביסוס אמירתם זו ובכל מקרה ברור כי הטיסה בוצעה ע"י אל-על ולא ע"י סאן דור, גם אם נעשה שימוש במטוס המשמש פעמים גם את סאן דור.
כפי שיובהר, טיסת שכר או טיסה סדירה, אינם נבחנים על-פי סוג המטוס; ושם חברת התעופה המוטבע על המטוס, אינו אינדיקציה או הוכחה, לסוג הטיסה.
התובעים נופלים אל תוך כשל לוגי, בהסקת מסקנה שאינה בבחינת הכרח דווקא,כי הייתה זו טיסת שכר גם על-פי דברי עדת הנתבעת; מסקנה זאת נלמדת אצל התובעים מתוך הצהרתה של - הגב' עירית אולמרט (להלן: "הגב' אולמרט") (בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית מטעמה), לפיהם: "... לצורך ביצוע התובלה האווירית של התובעים באמצעות המטוס החליפי, בוטלה טיסת שכר שהייתה אמורה להתבצע באמצעותו מתל אביב ולנוסעיה נמצאו פתרונות חלופיים"; עפ"י מסקנתם השגויה של התובעים, העובדה כי המטוס החליפי היה אמור לבצע טיסת שכר - מוכיחה כי הם הוטסו בטיסת שכר; הכשל נעוץ בטעותם לחשוב, כי סטטוס הטיסה (בין אם כ"סדירה" ובין אם כ"שכר") נקבע עפ"י זהות החברה המבצעת את הטיסה, או בהתאם לסוג המטוס בו היא בוצעה - ולא כך היא. בהתאם לראיות שנשמעו בפני
וכפי שיפורט בהמשך, פעמים מטוסים המשמשים לטיסות שכר משמשים גם לטיסות סדירות ויתכן שאף להיפך.

תחום טיסות השכר מוסדר בישראל בתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ"ב-1982 (להלן: "תקנות טיסות שכר"), אשר הותקנו מכוח חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג-1963.
בסעיף ההגדרות (תקנה 1) של תקנות טיסות שכר, מוגדרת טיסת שכר כדלקמן:
"'טיסת שכר' - טיסה שבה שוכרים מארגן או מארגנים במשותף את כל קיבולת כלי הטיס לשם מכירתה לאחרים או שבה אדם שוכר את כל קיבולת כלי הטיס לשימוש עצמי";
לעומת זאת, טיסה סדירה מוגדרת בתקנות טיסות שכר כדלקמן:
"'טיסה סדירה' - טיסה שבה מוכר מובל אווירי לציבור קיבולת בכלי טיס המופעל על-ידו, בין במישרין ובין באמצעות סוכן נסיעות והרישיון שלו לפי סעיף 2(א) לחוק מתיר לו לבצע טיסות סדירות";

הנה כי כן, השאלה אם טיסה מסוימת היא טיסת שכר או טיסה סדירה, אינה נוגעת כלל וכלל לזהות החברה המבצעת את הטיסה ו/או לסוג המטוס שבאמצעותו היא בוצעה - השאלה היחידה היא האם המוביל - הנתבעת במקרה שלנו, מכר את הכרטיסים לטיסה ישירות לנוסעים או האם המוביל מכר את הכרטיסים למארגן/ים אשר שיווקו אותם לנוסעים;
מכאן, ברי כי התובעים טעו, מתוך הנחתם השגויה, לפיה טיסה המתבצעת באמצעות מטוס המשמש חברה המבצעת באופן רגיל טיסות שכר - היא סאן דור, נחשבת באופן אוטומאטי כטיסת שכר.
יחד עם זאת, יתכן כי כוונתם של התובעים הייתה, למונחים "סדירה" ו-"שכר" כפי שהשתרשו בציבור ולא כפי שהחוק מגדיר אותם; מבחינה זו, יתכן כי התפישה הרווחת בציבור הרחב הינה, כי טיסה סדירה עדיפה על-פני טיסת שכר, שכן השירות שניתן במסגרתה טוב יותר ולוח הזמנים בטיסות אלו נתון פחות לשינויים, בהתאם לרצון ולנוחיות חברת התעופה, בעוד שטיסת שכר עדיפה על פני הסדירה מבחינת עלותה, למרות כל חסרונותיה לעומת הסדירה.
לנקודות אלה, ככל שהן נוגעות לתובענה שבפני
י, אתייחס בהמשך, בפרק הבא, העוסק במילא בנזקים נטענים שנגרמו לכאורה לתובעים; שם אתן דעתי לעניין טענותיהם של התובעים בדבר הבדלים שהיו בין הטיסה המקורית שהייתה אמורה לצאת (וכפי שחוו אותה התובעים בדרכם הלוך מת"א לברצלונה), לבין הטיסה שהתבצעה בסופו של דבר, במטוס החליפי של סאן דור.

בחזרה לעולם המושגים המשפטי, בעניין זה העידה הגב' אולמרט מטעם הנתבעת, כי הטיסה שבה חזרו התובעים לישראל הייתה טיסה שבה כל הנוסעים רכשו כרטיסים ישירות מהנתבעת ולא באמצעות "מארגני טיסות"; הגב' אולמרט העידה, כי הנוסעים לא צורפו לטיסה אחרת אלא הנתבעת דאגה להביא מטוס חליפי, אשר הובא במיוחד לצורך ביצוע הטיסה הסדירה, אותה אמור היה לבצע המטוס המקורי בו קרתה התקלה (סעיף 10 לתצהירה); בכך יש לחזק את גרסת הנתבעת, אשר לא נסתרה ואף לא נטען לגביה ההיפך, כי התובעים לא צורפו לטיסה אחרת, אלא הוכן בשבילם, באופן מיוחד, מטוס חליפי, שהותאם לטיסה כפי שרכשו, בהתאם לחוזה בינם לבין הנתבעת, על-פי הסטנדרטים של הנתבעת בטיסות סדירות.
עדה זו לא נחקרה לגבי עדותה, באשר לדרך שבה נמכרו כרטיסי הטיסה לנוסעים בטיסת החזור ובחקירתה נגדית אף העידה, כי לטיסת החזור במקרה דנן, היה רישיון לביצוע טיסה סדירה (ראה פרוט' בעמ' 19-20).

כידוע על התובעים מוטל הנטל הבסיס והראשוני, להוכיח את תביעתם; נטל זה, ניתן להרימו באמצעות הצגת ראיות שונות, או לפי מאזן ההסתברות, כי גרסת התובעים הינה הגרסה העדיפה או כי, הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתם, הינן ראיות עדיפות.
הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין, ביניהם בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589, מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז):
"נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע".

כאמור עדותה זו של הגב' אולמרט לא נסתרה ע"י התובעים כלל וכלל ובנוסף לכך, התובעים לא הביאו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי ההיפך הוא הנכון. אין בפני
י כל מקור או אסמכתא, לפיהם אוכל ללמוד מה הייתה מטרת הקמתה של חברת סאן דור והאם יש לה או אין לה רישיון לטיסות סדירות והאם לנתבעת יש או אין רישיון לטיסות שכר, ולפיכך אני קובע, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענתם, כי מדובר היה בטיסת שכר ולא בטיסה סדירה ומנגד ומעבר לצורך, שוכנעתי מעדותה של הגב' אולמרט, אשר הייתה עדות מהימנה בעיניי, כי טיסת החזור שבה הוחזרו התובעים ארצה, הייתה טיסה סדירה ולא טיסת שכר.

בהקשר האמור יוערו מספר הערות - בדיון הוכחות שהתקיים ביום 14.05.06, העיד בפני
י התובע 7, מר וקסלמן אהרון, עדות ממנה ניתן ללמוד על הלך הרוח של תובעים בהגשתם תובענה דנא, אשר יש לצאת חוצץ נגדו.
לשאלת ביהמ"ש מה היה בעיניו פתרון סביר לבעיית התקלה במטוס שהתעוררה אצל הנתבעת השיב, כי מבחינתו הפתרון הסביר היה שהנתבעת הייתה מציעה מלון; דומה שהתובע 7 היה שמח אפילו להאריך את החופשה ברומא ביום אחד או יותר, שהרי לדבריו הוא "במילא בפנסיה" (פרוט' בעמ' 18).
תשובה זו הינה תשובה בלתי סבירה בעיניי, שכן יתכן וחלק מהנוסעים האחרים אינם בפנסיה ואם הם בפנסיה, מי יתקע כף לידיו של עד זה, כי חלקם הגדול לא רצה לחזור במועד, מטעמים משפחתיים או בריאותיים למשל וכדומה.
המטלה החשובה ביותר, במצב שנוצר היא, להטיס את הנוסעים ליעדם במהירות האפשרית, בכלי תובלה ובתנאים דומים לאלו שהוסכמו, ובהחלט לא קיימת חובה, בנסיבות שנוצרו, כי הם יהיו בתנאים זהים, והכול כנגד היתרון והעמידה במחויבות הראשית של הנתבעת, לבצע את הטיסה, שלא לדחות את הטיסה, ובמיוחד כשמדובר בטיסה קצרה.
כאמור חברת תעופה, שצריכה להתמודד עם תקלות שונות ובלתי צפויות בטיסותיה, אינה יכולה להתייחס לרצונות הספציפיים של כל אחד ואחד מנוסעיה, גם אם הייתה נענית להצעותיו של מר וקסלמן, שכן הנוסעים הם רבים - זה ירצה בית מלון בצד אחד של העיר - זה ירצה בצדה השני - זה לא יהיה מרוצה מרמת המלון וזה בכלל ירצה לחזור לארץ בכל דרך אפשרית.
חברת התעופה - הנתבעת, הייתה מחויבת שלא לנהוג ברשלנות והיה עליה לעשות כל מאמץ, למצוא את הפתרון הסביר והיעיל ביותר לסיטואציה, שכן מהותה של ההתקשרות בין הצדדים הייתה תובלה אווירית בין רומא לת"א ולא נופש בבית מלון. כמו כן, מקובלת עליי הערתה של הנתבעת, כי אילו הייתה מטיסה את כל הנוסעים רק למחרת, מן הסתם היא הייתה צפויה למטר של תביעות בגין האיחורים, ובכללן יתכן שאף תביעות מטעם התובעים, בגין אובדן זמנם היקר ועוגמת הנפש, על כך שאולצו להישאר בעיר זרה תקופה נוספת בניגוד לרצונם (וכאן ניתן "להפליג" שוב, באשר לסוגי הנזקים שהיו נתבעים, במקרה כזה, ומוטב שלא להרבות דיבור בעניין זה).
כאמור הנתבעת נהגה בהתאם להוראות החוזה בדרך מקובלת ובתום לב, כפי שהיה מצופה מחברת תעופה מיומנת לנהוג בנסיבות המקרה.

9. נזקים נטענים
תביעתם של התובעים, מתחלקת לשני מרכיבים, כאמור בסיפא של כתב התביעה - פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 43,000 ₪ ובנוסף פיצוי בסך של 41,624 ₪, המייצג לטענתם של התובעים עלות של טיסה סדירה.
כבר קבעתי, כי מבחינה משפטית הטיסה שבוצעה במטוס החליפי של סאן דור, הייתה טיסה סדירה; יחד עם זאת וכאמור, נדרשת בדיקת טענותיהם של התובעים להבדלים משמעותיים בין טיסת ההלוך לטיסת החזרה שהתבצעה במטוס אחר, באופן כזה שלטענת התובעים, הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כלפיהם וגרמה להם נזקים.
ראשית אתייחס לסכומים שנתבעו ואציין, כי לא תמיד קיים יחס ישיר בין התמורה שמשולמת עבור שירות מסוים לבין נזק שנגרם בעקבותיו; לעיתים גובה הנזק גדול לאין שיעור מהתמורה ששולמה. ולכן אני סבור, כי אין זה נכון לפסוק פיצוי השווה דווקא לעלות כרטיס הטיסה.
גם אם עלות טיסה סדירה מרומא לת"א הינה כ- 2,000 ₪ לנוסע/תובע, הרי שתביעת התובעים דנא, לפיצוי מלוא עלות טיסה ישירה הינה מוגזמת, עוד טרם בדקתי את נזקיהם לכאורה, הנטענים על-ידם, וזאת לאור העובדה, כי הנתבעת מילאה את חובתה העיקרית, להובילם ליעדם בזמן;

10. יש לזכור, כי לתובעים אין כל טענה לגבי הטיסה הראשונה (הלוך) וגם לגבי הטיסה השנייה (חזור) אין להם כל טענה לגבי ביצועה במועד, וכל טענתם לגבי ההבדלים באוכל ובמרווח המושבים, בדרך חזרה.
הובלת התובעים ליעדם מהווה את חלק הארי והמכריע של החוזה בין הצדדים, ותביעתם על מלוא סכום הטיסה, הינה בנסיבות אלו, חורגת מתחום הסביר (אפילו שמן המפורסמות, שהגשת תביעה מוגזמת מהווה, בחלק מהמקרים, בסיס למו"מ לפשרה או לפסיקה מופחתת ע"י בימ"ש, כשבוחנים את אמיתות התביעה).

תביעתם של התובעים לקבל הן את העלות של כרטיס טיסה ישיר והן פיצוי עוגמת נפש, הינה חסרת כל בסיס, היות והיא מהווה תביעה לפיצוי כפול - אם התובעים יקבלו פיצוי על עוגמת נפש, אמור פיצוי זה לגלם בתוכו את כל הנזק שנגרם להם, כתוצאה מהחלפת המטוס ולהעמידם במצב, כאילו טסו בטיסה התואמת את רצונם וציפיותיהם.

התובעים טוענים לנזקים שנגרמו להם בשל המרווח בין המושבים במטוס וארוחת הבוקר.

11. המרחק בין המושבים
לטענת התובעים, המרחק בין המושבים היה צפוף, דבר שגרם להם לאי נוחות מרובה; כאמור, כרטיס הטיסה, הוא המבסס את חובות הנתבעת כלפי התובעים, במישור החוזי, והתובעים לא הפנו אותי לסעיף בחוזה הטיסה, לפיו הובטח להם מרווח מסויים בין המושבים; מכאן שאין לתובעים זכות חוזית למושבים בעלי מרווח כזה או אחר, ובהעדר זכות חוזית לא נגרם להם נזק.
התובעים מסתמכים על חוברת פרסום של הנתבעת, אשר הוגשה לביהמ"ש וסומנה ת/1; בפרסום מתהדרת הנתבעת ברווחים הגדולים שבין המושבים במטוסיה, ומציגה טבלה המציינת דוגמאות של מרווחים, ביחידות אינץ', בטיסות סדירות ליעדים שונים; על-פי חוברת פרסומית זו, לא ניתן ללמוד על מרחק המושבים האמור להיות בטיסה סדירה של הנתבעת מרומא לת"א, שכן אפשרות זו אינה מצוינת באותה טבלה האמורה. יחד עם זאת, כן ניתן ללמוד מן הטבלה, כי המרווח הממוצע במושבים אצל הנתבעת הוא בסדר גודל של 30 אינץ'. הגב' אולמרט הצהירה (בסעיף 12.2 לתצהירה), כי המרווח בין המושבים, במטוס בו טסו התובעים היה בין 28 ל-29 אינץ'; עדות זו לא נסתרה.
אם כן, נבצר מבינתי, על מה בעצם מלינים התובעים? על הפרש של אינץ' או שניים במרחק המושבים? מסתבר כי זה המקרה בו קבעתי, כי חריגות ושינויים קלים מהווים תשתית להגשת תביעות בלתי מוצדקות, כנגד חברות תעופה, בגין טענות שמוטב להן אילו לא היו מועלות כלל.

לא זו אלא אף זו: התובע 4 מתלונן על כך, כי נאלץ לשבת הרחק מרעייתו. מצער כי אני נדרש גם לטענה מיותרת זו; בהתאם לסעיף vi.4. לתנאי התובלה הכלליים, המהווה חלק מהחוזה שבין הנתבעת לתובעים (מצורף כנספח ג' לתצהיר הגב' אולמרט) נקבע כי:
"המוביל אינו מבטיח לספק מושב מסויים במטוס והנוסע מסכים לקבל כל מושב שיוקצה לו במטוס במחלקה עבורה הונפק הכרטיס"; משמעות הדבר היא, כי לנתבעת אין כל התחייבות לגבי סוג הכסא אותו מקבל הנוסע. גם היגיון הדברים והשכל הישר מאותתים לכל אדם בר דעת, כי טיסות מטבען, אינן דבר מדויק, ויכולים להיגרם תקלות ושינויים שלא ניתן היה לצפותם מראש. הסבירה הנתבעת, מעבר לצורך, ואף הסברה מקובל עליי, כי בהקצאת מושבים לנוסעים בטיסות, ישנם שיקולים אשר אינם מאפשרים הבטחת מקום מסויים לנוסע מסויים - כך למשל, חברת התעופה אינה יכולה לדעת מראש, האם מי שקיבל מקום ליד כסא החירום, כשיר לשבת במקום זה, דבר אשר יכול לחייב שינוי כללי בסדרי ההושבה; מכל מקום, הנתבעת הייתה רשאית לשנות את המושב של כל נוסע, עפ"י שיקול דעתה.

12. ארוחת הבוקר
התובעים טוענים, שארוחת הבוקר שהוצעה להם, נפלה ברמתה, מארוחת הבוקר של הנתבעת; כמו בסוגיית המרווחים בין המושבים, גם בעניין הארוחה, לא הצליחו התובעים להצביע, על כל מקור חוזי, אשר מחייב את הנתבעת ליתן להם ארוחת בוקר בכלל, ובפרט ארוחת בוקר ברמה כלשהי. אלא שכאן, דרגתה של הטענה, נוסקת לגבהים של אבסורד שנדיר למצוא במחוזותינו - התפריט לא הלם את טעמם האישי של התובעים ולכן הם תובעים אלפי שקלים חדשים לפיצוי, על חוסר שביעות רצונם בעניין זה;
לאור העובדה, כי כאמור לא קיים כל מקור חובה, המטיל על הנתבעת, לספק לתובעים ארוחה כלשהי וכל שכן מנת מזון מסוג זה או אחר, באופן המקים עילת תביעה כנגדה, אין לי אלא להביע תמיהה עמוקה על טענה זו ולדחותה.
בענייננו, לא זו בלבד שהנתבעת כן הגישה ארוחת בוקר, אלא שארוחת הבוקר הייתה באיכות כמעט זהה לארוחת הבוקר שהייתה מוגשת, אילו המטוס המקורי היה מבצע את התובלה - על כך העידה הגב' אולמרט וצירפה לתצהירה את התפריטים של שתי הטיסות האמורות (נספחים ד'1 ו-ד'2 לתצהירה), לפיהם עולה באופן ברור, כי תפריטי הבוקר הינם זהים כמעט לחלוטין וההבדלים ביניהם זניחים לכל היותר.

13. עוגמת נפש
לאור הדברים האמורים לעיל, אני קובע, כי לתובעים לא נגרמה כל עוגמת נפש שהיא ולעומת זאת, בהגשת תביעה זו, גרמו התובעים לנתבעת, להוצאות מיותרות ולטרחה שאין לה כל הצדקה.
יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט רפאל יעקב בת.ק. (ירושלים) 1746/99 שני נ' רפיד: "... יש מטיילים הסבורים כי לאחר שיחזרו מתיורם יוכלו לגבות בחזרה את ההוצאות שהוציאו באמצעות טענות וטרוניות ותביעות משפטיות...";
התובעים בענייננו כשלו כישלון חרוץ בהוכחת זכאות כלשהי לחיוב הנתבעת, ודרישתם לפיצוי כלשהו, בנסיבות בהן הנתבעת קיימה את התחייבויותיה והובילה אותם ליעדם, מהווה דרישה חסרת תום לב ומשוללת כל בסיס;
תביעת התובעים בגין עוגמת נפש ובגין כל עילה נטענת אחרת, שכל אחת ואחת מהן נדחו על-ידי באופן חד משמעי, מהווה ניסיון לנצל מחדלים לכאורה, שלא הוכחו בפני
י, של הנתבעת, ובאמצעותה מעלים התובעים כאמור, טענות מנופחות, מתוך תקווה כי תביעה מנופחת שכזו, תביא את הנתבעת אולי להתפשר או לחילופין את ביהמ"ש לפסוק ולו פיצוי כלשהו; אך על התובעים לדעת, כי מקום בו מוגשת תביעה לא מבוססת, כגון תביעתם ובה סעד מנופח של עוגמת נפש, הם עשויים, להיות מחויבים בהוצאות בגין ניפוח התביעה, כפי שאכן יקרה במקרה זה.

סוף דבר
14. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעים ביחד ולחוד ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 250 ₪ + מע"מ כל נוסע ובסה"כ 5,000 ₪ + מע"מ (בפסיקת סכום זה נלקחו בחשבון הוצאות ביטול פסק"ד, לפי החלטת כבוד הרשם כהן, מיום 11.04.05 ואין לשלמם בנוסף).

כל הסכומים ישולמו בתום 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"א בתשרי, תשס"ז (13 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.
יעקב שינמן, שופט

קלדנית: איריס.ס.








א בית משפט שלום 77223/04 פרייטג גדעון, פרייטג זיוה, קופטש יוסי, קופטש מלכה, גלזר עודד, גלזר עליזה נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/10/2006)