פסקי דין על אגודת הספורט הפועל כפר-סבא | פסקי דין על ההתאחדות לכדורגל בישראל | פסקי דין על החברה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא (1995) כ.ס | פסקי דין על עמותת קבוצות שער הנצחון "הפועל" כפר-סבא | פסקי דין על אלי טביב | פסקי דין על גבריאל קצרה | פסקי דין על עמותת י |

661/03 הפ     14/04/2005




הפ 661/03 אגודת הספורט הפועל כפר-סבא נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל,החברה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא (1995) כ.ס בע"מ,עמותת קבוצות שער הנצחון "הפועל" כפר-סבא,אלי טביב,גבריאל קצרה,עמותת י




בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
ה"פ 000661/03


לפני:
כב' השופטת גרסטל הילה





אגודת הספורט הפועל כפר-סבא
(ע"ר)
ע"י ב"כ עו"ד גדעון שפק
(המבקשת)

- נ ג ד -

1. ההתאחדות לכדורגל בישראל

ע"י ב"כ עו"ד שלום אבן עזרא ועו"ד יפתח אבן עזרא


2. החברה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא (1995) כ.ס בע"מ

3. עמותת קבוצות שער הנצחון "הפועל" כפר-סבא
(ע"ר) – נמחקה בהסכמה
4. אלי טביב

5. גבריאל קצרה

6. עמותת י
רוק עולה בכפר סבא (ע"ר)
כולם ע"י ב"כ עו"ד יורם זמיר
, עו"ד יוסי שפרלינג ועו"ד נ
עם פורר

(המשיבים)

פסק-דין

1. בתובענה זו עותרת המבקשת למתן צו המורה למשיבה 1 (להלן:- "ההתאחדות") להפקיע מידי משיבות 2-3 או מי מטעמן, לרבות משיב 4 (להלן:- "טביב") את ניהול מועדון הכדורגל, הפועל כפר-סבא, ולהעבירו אליה וכן לבטל את אישור העברת זכויות הניהול שניתן למשיבות 2, 3 או לטביב ולבטל את רישומו של משיב 5 (להלן:- "קצרה") כנושא משרה או בעל תפקיד במועדון הכדורגל ולהפסיק להעביר כספים כלשהם למשיבים 2-6. בהמשך עותרת המבקשת גם לסעד הצהרתי שלפיו הסכם הניהול, כהגדרתו להלן, בטל ומבוטל.
התובענה הוגשה גם נגד משיבה 3 אולם בישיבת 9/10/03 הצהיר עו"ד זמיר, ב"כ משיבים 2-6, שהיא אינה רלבנטית ולכן ביקש ב"כ המבקשת למוחקה. כך הוריתי.
רישומה נותר כמשיבה לנוכח התייחסויות אינפורמטיביות אליה בפסק הדין.
2. רקע:

(א) ביום 25/12/95 התקשרה המבקשת בהסכם להעברת זכויותיה וסמכויותיה בכל הקשור לניהול מועדון הכדורגל לידי המשיבה 2, חברה פרטית המאוגדת בישראל (להלן:- "חברת הניהול"), שטביב הוא בעליה (הסכם זה מצורף כנספח א' לתצהירו של קצרה וייקרא להלן:- "הסכם הניהול הראשון"). עם חתימת הצדדים על הסכם הניהול הראשון, הועבר ההסכם לאישורה של ההתאחדות, כמתחייב מהוראות תקנון העברת זכויות בקבוצות כדורגל של ההתאחדות (להלן:- "תקנון העברת הזכויות", מצורף כנספח כ' לתובענה).

(ב) ביולי 1999, הגישה המבקשת תובענה בבית-משפט זה (להלן:- "התובענה הראשונה") ובה עתרה לצו המבטל את אישור ההתאחדות להסכם הניהול הראשון, לנוכח העובדה שלטביב יש הרשעות משנת 1992 בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה, התחזות לאחר במטרה להונות, זיוף ושימוש במסמך מזויף - עבירות אשר, לשיטתה של המבקשת, יש עמן קלון. המבקשת טענה שהאישור ניתן בניגוד לסעיף 5 לתקנון העברת הזכויות, האוסר על התקשרות עם תאגיד שבעליו או מנהלו הורשע בעבירה שיש עמה קלון וטרם חלפו 5 שנים ממועד מתן פסק הדין או גמר ריצוי העונש שנגזר. בית המשפט (כב' הש' סטרשנוב) מצא כי אכן יש בעבירות בהן הורשע טביב משום קלון, ובכך התערב בהחלטתו של בית הדין העליון של ההתאחדות, אשר לא ראה קלון בעבירות אלה (ראו: החלטת בית הדין מיום 23/3/00, מצורפת כנספח א' לתשובת ההתאחדות). בית המשפט קבע כי בהתחשב בניסיונו של טביב להסתיר את עברו הפלילי, ובהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע, החלטת בית הדין של ההתאחדות היא החלטה "בלתי סבירה בצורה קיצונית" ונופלת לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. בהמשך, הצהיר בית המשפט על בטלות האישור שניתן להסכם הניהול הראשון, בהיותו נוגד את הוראת סעיף 5 הנ"ל (פסק הדין בתובענה הראשונה צורף כנספח א' לתובענה).

(ג) הן טביב והן ההתאחדות ערערו לבית המשפט העליון על פסק הדין (ע"א 6464/00 ו- ע"א 7137/00 בהתאמה). בקשה שהגיש טביב לבית המשפט העליון להארכת עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחתה על-ידי כב' הש' פרוקצ'יה ביום 12/10/00 (נספח ג' לתובענה).

(ד) ביום 22/10/00 כינסה ההתאחדות ועדה בהתאם לסעיף 7(ב) לתקנון העברת הזכויות, שלפיו עם ביטול האישור להתקשרות שמטרתה העברת זכויות ניהול, ימכור מי שרכש את זכויות הניהול בקבוצה לצד שלישי, בתוך פרק הזמן שקצבה הוועדה אשר ביטלה את האישור. בעניינו של טביב, קבעה הוועדה כי עליו למכור את זכויותיו במועדון הכדורגל עד ליום 31/12/00. על קביעה זו ערער טביב לפני בית הדין העליון של ההתאחדות. ערעורו התקבל וניתנה לו ארכה לביצוע פסק הדין, היינו למכירת זכויות הניהול במועדון, בניגוד לעמדת ההתאחדות, עד ליום 30/6/01 (נספח ד' לתשובת ההתאחדות).

(ה) בעקבות החלטת בית הדין העליון של ההתאחדות, בה קיבל את הערעור ודחה את ביצוע פסק הדין, הגישה המבקשת בקשה לביזיון בית המשפט ובקשתה נעתרה (בש"א 27193/00). בית המשפט הבהיר בהחלטתו, כי סעיף 7 לתקנון העברת הזכויות עוסק אך בביטול אישור על-ידי ועדה של ההתאחדות, ואינו חל על המקרה דנן, שבו ניתן צו שיפוטי המורה כי האישור בטל ונדחו בקשות לעיכוב ביצוע. לפיכך, הורה בית המשפט כי זכויות הניהול במועדון הכדורגל ייוותרו בידי המבקשת וכי פסק הדין יבוצע ללא דיחוי נוסף.

(ו) ביום 27/11/00, בפגישה במשרדי יו"ר הרשות לבקרת תקציבים, הובהר למבקשת שעליה להפקיד אצל ההתאחדות ערבויות, כפי שנדרש בתקנוני ההתאחדות כתנאי להחזקת זכויות הניהול במועדון הכדורגל, ששיעורן הועמד על סך של 9,000,000 ₪ (ראו: פרוטוקול הישיבה שהתקיימה ביום 27/11/00, מש/10). המבקשת לא היתה מסוגלת לעמוד בכך, ולכן, מחד-גיסא, חיפשה פתרון כולל, ומאידך-גיסא, על דעת כלל הצדדים הנוגעים בדבר, הוסכם כי עד אשר תופקדנה הערבויות על-ידי המבקשת, תעמודנה בעינן הערבויות שהפקיד טביב בידי ההתאחדות על-פי הסכם הניהול הראשון, כדי למנוע פגיעה בקבוצה, ובתמורה תסכים המבקשת לקבלת הערעורים שהוגשו על פסק הדין בתובענה הראשונה (ע"א 6464/00, 7137/00 הנ"ל) לרבות הערעור שהוגש על ההחלטה שניתנה בעניין ביזיון בית המשפט בבש"א 27193/00 (ע"פ 8731/00). ואמנם, הצדדים הודיעו לבית המשפט העליון כי הגיעו להסכם פשרה, שלפיו יתקבלו הערעורים הנ"ל באופן שפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתובענה הראשונה, כמו גם החלטתו בבש"א 27193/00 יבוטלו, מבלי שיוטלו הוצאות בגין הערעורים (ראו: נספחים ו/1-ו/2 לתצהיר קצרה). בית המשפט העליון (כב' הש' י' אנגלרד) קבע כי בטרם ייתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה יועבר החומר לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, כדי שיחליט אם ברצונו להתייצב בהליכים, וכן הורה על איחוד הדיון בערעורים (ראו: החלטה מיום 8/12/00 בע"א 6464/00, ע"א 7137/00, ע"פ 8731/00, נספח ז' לתצהיר קצרה). בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שנתקבלה ביום 22/3/01, נאמר כי אישור הסכם הפשרה, שמשמעו כי הסכם הניהול הראשון תקף על אף האמור בסעיף 5 לתקנון העברת הזכויות, ייפגע באינטרס הציבורי ובשמירת טוהר המידות של העוסקים בניהול אגודות הספורט וקבוצות הכדורגל (ראו נספח כב' לתובענה). מטעם זה, לא אושר הסכם הפשרה והערעורים הושארו על כנם.

(ז) בין לבין התקשרה המבקשת בהסכם ניהול עם יצחק פלד (להלן:- "פלד") וחברת שירותי כדורגל כפר-סבא מילניום בע"מ (להלן:- "מילניום"). במסגרת ההסכם, שהתבסס על הסכם עקרונות מיום 7/12/00 ונוסחו הסופי נחתם על-ידי הצדדים ביום 22/1/01, קיבלו לידם פלד ומילניום את זכויות הניהול והתפעול של מועדון הכדורגל, והתחייבו, מצדם, לשאת בכל העלויות הכרוכות בכך (ההסכם מיום 22/1/01 מצורף כנספח ד' לתובענה, וייקרא להלן:- "הסכם מילניום"). יוער כי הסכם זה לא הובא לאישורה של ההתאחדות כעולה ממכתב מיום 10/12/00 מאת יו"ר הרשות לבקרה תקציבית בהתאחדות, יאיר רבינוביץ, ל"הפועל" כפר-סבא.


(ח) ביום 28/2/01 חתמו חברת הניהול מצד אחד, פלד ומילניום מצד שני והמבקשת מצד שלישי, על הסכם לביטול הסכם מילניום ולהעברת זכויות הניהול במועדון הכדורגל בחזרה לחברת הניהול (להלן:- "הסכם הניהול השני"). על-פי סעיף 3 להסכם הניהול השני, קיבלה חברת הניהול מידי מילניום את כל הזכויות ואת כל ההתחייבויות שחלו עליה בהסכם מילניום בקשר עם מועדון הכדורגל ועם אופן ניהולו. כאן המקום לציין, כי בעותק של הסכם הניהול השני, שצורף כנספח ה' לתובענה, מופיעה בכתב יד הפיסקה הבאה:

"התנאי לאישור האגודה בכך שרו"ח יצחק זיגדון ועו"ד סיני קהת יחזיקו בנאמנות כתב הסכמה על כך שניהול מח' הנוער יועבר לאגודה בלבד וכן הצדדים יפעילו את המועדון בשיתוף פעולה מלא"

לעומת זאת, בעותקים מן ההסכם, אשר צורפו לתשובת ההתאחדות (נספח ח/1) ולתצהיר קצרה (נספח ט'), פיסקה זו אינה מופיעה.

(ט) בעקבות הסכם הניהול השני, הוגשה לבית המשפט העליון הודעה משותפת, ובה הודיעו הצדדים, וביניהם נציגת היועץ המשפטי לממשלה, שהם מסכימים כי אם וכאשר תאשר אותו ההתאחדות, יהיה בכך כדי להביא לידי סיום את ההליכים בערעורים, ואם לא יתקבל האישור בתוך 30 ימים ממועד חתימתו של ההסכם, יעמדו הערעורים בעינם.

(י) ביום 4/7/01 העניק בית המשפט העליון (כב' הרשם ב' אוקון) תוקף של החלטה להודעת הצדדים (נספחים י/1-י/2 לתצהיר קצרה), וביום 9/7/01 העבירה המבקשת כמוסכם את הסכם הניהול השני לאישור ההתאחדות (מב/1). אלא, שבמהלך דיוני הוועדה שדנה באישור הסכם הניהול השני, התברר כי קיימים חילוקי דעות בין המבקשת לחברת הניהול באשר לתנאי ההסכם, בין השאר, לגבי זכויות הניהול של מחלקת הנוער. ההתאחדות הודיעה לצדדים כי בנסיבות האמורות, לא תוכל הוועדה להמשיך בדיוניה ולקבל החלטה בדבר אישור ההסכם, ולפי שעה, נותרות זכויות ניהול הקבוצה, על כל האחריות והסמכויות הנובעות מכך, בידי המבקשת (מכתב מיום 13/8/01 שמוען למבקשת מאת עו"ד משה אביבי, היועץ משפטי להתאחדות, מצורף כנספח יג' לתצהיר קצרה). בסופו של דבר, ביום 18/10/01, אישרה ההתאחדות את הסכם הניהול השני, ללא התוספת המתייחסת למחלקת הנוער, וזכויות הניהול במועדון הכדורגל בכללותו הועברו לידי חברת הניהול (נספח ח/1 לתשובת ההתאחדות לתובענה).

(יא) כשנה מאוחר יותר, בספטמבר 2002, פנתה המבקשת אל חברת הניהול בדרישה שתקיים את חלקה (המוכחש) בהסכם הניהול השני ותעביר לידיה את זכויות הניהול במחלקת הנוער של מועדון הכדורגל (מכתבו של דור לטביב מיום 30/9/02, נספח יד' לתצהיר קצרה). חברת הניהול הכחישה שנתנה התחייבות כזאת במסגרת הסכם הניהול השני, ואף סירבה להתחייב על כך בהסכם חדש שהעבירה אליה המבקשת לחתימתה (טיוטת ההסכם שהציעה המבקשת להעברת זכויות הניהול במחלקת הנוער לידיה מצורפת כנספח טו' לתצהיר הנ"ל). בסמוך לאחר מכן, במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר, הודיעו שלושת הדירקטורים שייצגו את המבקשת בדירקטוריון של חברת הניהול על התפטרותם מתפקידם (מכתבי ההתפטרות של יהשוע ניר, מיום 30/10/02; רוני שניידר, מיום 3/11/02; ויאיר סמוכה, מיום 4/11/02, מצורפים כנספח י' לתובענה).

(יב) בהמשך לסדרת הפעולות שנקטה המבקשת בקשר עם קבלת ניהול מחלקת הנוער, פנתה היא בחודש מאי 2003 אל ההתאחדות בבקשה לשלול מחברת הניהול את זכויות הניהול במועדון הכדורגל ולהפסיק את הזרמת הכספים אליה ולגופים מטעמה, עקב ניהול כושל, שחיתויות ואי-סדרים כספיים שנתגלו בחברת הניהול, תוך הפרת הסכם הניהול השני ותקנוני ההתאחדות (מכתב מיום 8/5/03 המצורף כנספח כג' לתובענה). כמו כן, הודיעה המבקשת על ביטול, מצדה, של הסכם הניהול השני (סעיף 5 למכתב הנ"ל וכן סעיף 2 למכתב שיצא באותו היום מהמבקשת לחברת הניהול, נספח כה' לתובענה, להלן:- "הודעת הביטול").


(יג) במכתב ששלחה ההתאחדות למבקשת ביום 18/5/03 (נספח יט' לתובענה) בתגובה להודעת הביטול, טענה ההתאחדות כי נקטה הליכים משמעתיים נגד מועדון הכדורגל ובעלי תפקידים בו בגין עבירות שביצעו על תקנוני ההתאחדות, שבסופם הוטלו עליהם עונשים חמורים, וכי היא ממשיכה לפעול לחשיפת עבירות ולהעמדתם לדין של העבריינים. עוד ציינה ההתאחדות בתגובתה כי זכויות הניהול במועדון הכדורגל הועברו לחברת הניהול עם חתימת המבקשת על הסכם הניהול השני, ועליה להפנות את טענותיה נגד חברת הניהול למוסד לבוררות שליד ההתאחדות, בהתאם לחובת הבוררות החלה על הצדדים להסכם מתוקף סעיף 20 לתקנון העברת הזכויות.

(יד) חרף עמדה זו של ההתאחדות, החליטה המבקשת שלא לפנות למוסד לבוררות, שכן לטענתה, מוסד זה הוא גוף פנימי של ההתאחדות ומזוהה עמה, ומאחר שטענותיה מופנות בעיקר כלפי מחדליה של ההתאחדות בפרשה, סברה המבקשת כי מן הראוי שהעניין ידון בפני
בית המשפט המוסמך לכך, ומכאן התובענה שלפניי.

3. טענות המבקשת

התובענה נוקטת סגנון משתלח ביותר, אשר אפיין את האווירה בה נוהל הדיון וחבל שכך בחרה המבקשת לנהוג. דווקא הסגנון המשתלח והמתלהם מעורר סימני שאלה לגבי מידת הענייניות של התובענה ויוצר רושם שהמבקשת יצאה למסע נקם כלשהו כשהיא מונעת על-ידי אנשים שיתכן שלהם עצמם יש אינטרסים.
ברוח זו נסמכת המבקשת בתובענה על קטעי עיתונים – אשר למותר לציין שאינם יכולים להוות כל אסמכתא בסכסוך דנן.
בפסק-דיני אנסה לבור את המוץ מהתבן ולהתייחס אך ורק לטענות הענייניות של המבקשת תוך בחינתן והכרעה בהן – הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית.

מיון טענות המבקשת מעלה, שככל שהן נוגעות לחברת הניהול, הן שייכות לשתי קטגוריות:
קטגוריה אחת – טענות הנוגעות ליחסי המבקשת וחברת הניהול בכל הקשור להתקשרות בהסכם הניהול השני, ובהמשך לכך, כאלו הנוגעות להפרת הסכם הניהול החדש.
קטגוריה שניה – טענות הנוגעות לניהול בניגוד לדין ולתקנוני ההתאחדות, והתעלמות ההתאחדות מדרך זו.

בנוסף – יש בפי המבקשת טענות נגד ההתאחדות.

(א) טענות מהקטגוריה הראשונה

טענות אלו נוגעות הן לעצם ההתקשרות בהסכם הניהול השני ושלגביהן נטען על-ידי המבקשת שהסכם זה נוצר בעקבות מסכת לחצים ואיומים שהפעילו עליה ההתאחדות והמשיבים במטרה להשיב את זכויות הניהול במועדון הכדורגל לידי חברת הניהול, והן להפרת הסכם הניהול השני על-ידי חברת הניהול.

בעניין תנאי ההתקשרות טוענת המבקשת שההתאחדות קצבה לה פרק זמן בלתי סביר להפקדת ערבויות בסכומי עתק, כתנאי להעברת זכויות הניהול לידיה ולכן נאלצה היא להתקשר בהסכם עם מילניום, אלא שמשנתחוור לה כי מילניום היא "חברת קש", הנתונה לשליטתו של טביב, לא נותר לה אלא להתקשר פעם נוספת עם חברת הניהול.
בעניין הפרת הסכם הניהול השני והסכם מילניום טוענת המבקשת כדלקמן:

(אא) סעיף 2.6 להסכם מילניום, המחייב את המבקשת לנהל ולהפעיל את מועדון הכדורגל מתוך מטרה להעלות את הקבוצה לליגת העל - הופר. המבקשת מאשימה את טביב וקצרה בביצוע עבירות משמעתיות, שבעטיין הורשע מועדון הכדורגל בבית הדין של ההתאחדות ונענש בהפחתה של 3 נקודות ליגה בפועל ו- 4 נקודות ליגה על תנאי. כתוצאה מכך ירדה הקבוצה ליגה (העתקים מפסק-דינו של בית הדין המשמעתי של ההתאחדות (עו"ד ח' אלחדיף) מיום 16/10/02, והחלטת בית הדין העליון של ההתאחדות מיום 17/11/02 הדוחה את הערעורים על פסק הדין, נספחים יג'-יד' לתובענה).


(בב) בסעיף 2.8 להסכם מילניום, שאומץ על-ידי המשיבים 2-6, הצהירו הם כי "... ינהלו ויפעילו את מועדון הכדורגל, וכן יעסיקו ויתקשרו עם שחקנים, מאמנים, עובדים וכל אחד אחר, הכל בכפוף, בהתאם ועל פי דין, לרבות תקנוני ההתאחדות לכדורגל, כפי שהיו בכל עת ו/או עפ"י הוראות הסכם זה ובהתאם לכללי מנהל תקין, כללי ניהול עסקים כלכליים, ותוך התחשבות באופי ומהות מועדון הכדורגל...". לטענת המבקשת, נהגו המשיבים 2-6 שלא ברוח הצהרתם.

(גג) על-פי סעיפים 2.9-2.10 להסכם מילניום, כפופה החברה המנהלת של מועדון הכדורגל ל"כללים ולעקרונות חשבונאים מקובלים ובהתאם לכל דין", וכן להוראות תקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות. כללים אלו הופרו, לטענת המבקשת, משום שנמסרו לרשות לבקרת תקציבים של ההתאחדות נתונים מסולפים ושקריים, תוך שימוש בשיטת "החוזים הכפולים". בשיטה זו, נערך חוזה למראית עין, המועבר לרשות לבקרת תקציבים, ואילו בפועל, נוהגים על-פי חוזה שאינו מדווח, כאשר המטרה היא להונות את ההתאחדות ואת רשויות המס (המבקשת צירפה לתובענה, כתימוכין לטענותיה בעניין זה, כתבות עיתונאיות, בהן נטען כי מועדון הכדורגל חתם על חוזים כפולים ואף איים על שחקנים שסירבו לחתום על חוזים כאלה, נספחים יא', טז'-יז').

(דד) סעיף 4.5 להסכם מילניום, שלפיו "החברה תפעל ותעשה ככל הנדרש לביצוע נאות של התקציב", הופר בכך שלא התקיים הליך ראוי של פיקוח על ביצוע תקציב מועדון הכדורגל על-ידי דירקטוריון החברה לניהול.

(הה) המבקשת מוסיפה וטוענת כי תחת ניהולם של טביב וקצרה הפך דירקטוריון חברת הניהול לגוף מרוקן מתוכן, תוך הפרת הסעיפים בהסכם מילניום המסדירים את פעילותו. הופרה ההסכמה שבסעיף 5.2 להסכם מילניום על מינוי שלושה חברים קבועים מטעם המבקשת בדירקטוריון החברה המנהלת. המבקשת טוענת כי בעקבות אי-סדרים בחברת הניהול נבצר מחברי הדירקטוריון שמונו מטעמה לכהן בתפקידם והם נאלצו להתפטר. לא ניתנה לחברי הדירקטוריון האפשרות לעיין בספרי חברת הניהול ולקבל הסברים, כמתחייב מסעיף 5.3 להסכם מילניום. לא קוימה החובה הקבועה בסעיפים 5.6 ו- 5.8 להסכם מילניום, לכנס את הדירקטוריון מעת לעת, ולפחות אחת לחודש, ולדון בפורום זה בעניינים הקשורים לניהולו השוטף של מועדון הכדורגל. הדירקטוריון לא הפעיל את הסמכויות הנתונות לו באופן בלעדי בסעיף 5.7 להסכם מילניום, ובהן: לאשר את תקציב מועדון הכדורגל, למנות הנהלה לחברה או למועדון, למנות מנכ"ל, מנהל או מאמן לקבוצת הבוגרים ולקבוע את שכרם של בעלי תפקידים אלה. המבקשת מציינת כי קצרה, בפרט, נוהג בחברת הניהול מנהג בעלים, בתור נציגו של טביב, וזאת מבלי שמונה למנכ"ל או לתפקיד רשמי כלשהו בחברה כדין על-ידי הדירקטוריון (המבקשת מפנה בהקשר זה לכתבות שהתפרסמו בעיתונים יומיים ובמקומונים, נספחים ו'-ז' לתובענה).

(וו) עוד נטען כי חברת הניהול הפרה את סעיף 5.9 להסכם מילניום, שעל-פיו אמורה הייתה להקים ועדת ביקורת, שתכלול נציגות של המבקשת, כדי למנוע מצב שכספי הציבור יוקצו למטרות שאינן לטובת מועדון הכדורגל. יו"ר ועדת הביקורת התפטר, כך לגרסת המבקשת, בעקבות אי-סדרים שנתגלו בחברת הניהול.

(ב) טענות מהקטגוריה השניה

(אא) המבקשת טוענת שחברת הניהול מפרה את סעיף 11(א) לתקנון העברת הזכויות, הקובע כי פעילותה הכלכלית והעסקית של הקבוצה תרוכז ותנוהל במסגרת התאגיד, בכך שהיא פועלת באמצעות המשיבה 6. עמותה זו כלל לא הוכרה על-ידי ההתאחדות, אין בה אף לא נציג אחד מטעם המבקשת, ונטען כי היא נתונה לשליטתו הבלעדית של טביב ומשמשת לו כצינור להעברות כספים פסולות.

(בב) עוד נטען כי חברת הניהול מפרה את סעיף 11(ב) לתקנון הנ"ל, לפיו ינוהל התאגיד "בהתאם לעקרונות חשבונאים מקובלים ולתקנוני ההתאחדות" וכן את סעיף 11(ג) לאותו תקנון, הקובע כי: "התאגיד יבטיח קיום הקבוצה ופעילותה הרצופה ברמה ספורטיבית נאותה", שכן הרשעותיהם של טביב וקצרה בעבירות על תקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות עקב חתימתם על חוזים כפולים עלולות לגרום לירידת הקבוצה ליגה ולקיצוץ משמעותי בתקציבה.

(גג) על-פי סעיף 11(ד) לתקנון, מחויב התאגיד להבטיח את קיומה ופעילותה של מחלקת הנוער ולתקצב פעילותה. המבקשת מלינה על הזנחה ואי-סדרים במחלקת הנוער, אשר הובילו, לטענתה, להתפטרותם של שלושה מנהלים במחלקה ולשיתוק פעילותה (כתבה בנושא צורפה לתובענה כנספח יב').

(דד) לטענת המבקשת, פגעו המשיבים 2-6 בשם הטוב ובמוניטין של מועדון הכדורגל, ועל כן הפרו את סעיף 11(ה) לתקנון העברת הזכויות.

(הה) המבקשת מסבה את תשומת הלב לכך שמועדון הכדורגל מתנהל ללא נציג ציבור בדירקטוריון, בניגוד לסעיף 15(א)(1) לתקנון העברת הזכויות. לדידה, מי שאמורים לשמש כנציגי ציבור הם הדירקטורים מטעמה, אלא שאלה נאלצו, כזכור, להתפטר.

(וו) לבסוף טוענת המבקשת כי המשיבים 2-6 מפרים גם את תקנון בקרת תקציבים של ההתאחדות (ואף הורשעו בשל כך) בחתימה על חוזים כפולים ובאי-הסדרת תנאי העסקתו של קצרה. עד כאן טענותיה של המבקשת נגד המשיבים 2-6.

(ג) טענות כלפי ההתאחדות

המבקשת טוענת שההתאחדות היא גוף ציבורי המופקד על טוהר המידות ועל התנהלותם התקינה של מועדוני הכדורגל. מתוקף אחריותה ותפקידה, ונוכח הניהול הקלוקל, הפרות תקנוני ההתאחדות, מעשי השחיתות וההרשעות בבתי הדין המשמעתיים של המשיבים 2-6, היה עליה להפקיע זה מכבר את זכויות הניהול מידיהם מכוח הסמכות המוקנית לה בסעיף 7 לתקנון העברת הזכויות. המבקשת משוכנעת כי ההתאחדות אינה פועלת לאכיפת המינהל התקין במועדון הכדורגל ומגלה אזלת יד ו"עצימת עיניים" בכל הקשור לתופעה של חוזים כפולים, באשר היא מסתפקת בהטלת עונשים על תנאי וקנסות כספיים הבטלים בשישים לעומת סכומיי החוזים הכפולים.

4. טענות ההתאחדות

(א) עמדת ההתאחדות היא, כאמור, שסכסוכים על הסכמי ניהול מקומם במוסד לבוררות שליד ההתאחדות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן:- "חוק הספורט") ולהוראות שונות בתקנוני ההתאחדות (סע' 20 לתקנון העברת זכויות וסע' 2-3 לתקנון המוסד לבוררות). כמו כן, בסעיף 11 להסכם מילניום, קבעו הצדדים מפורשות כי כל מחלוקת ביניהם הקשורה להסכם תובא להכרעתו של המוסד לבוררות שליד ההתאחדות, בהתאם להוראות הנ"ל.

(ב) בהתייחס לטענות שטענה המבקשת נגד ההתאחדות, עמדת ההתאחדות היא שאין מחלוקת על עצם היותה של ההתאחדות גוף "דו-מהותי", עליו חלות נורמות מתחום המשפט הפרטי ומתחום המשפט הציבורי כאחד, אך לגישת ההתאחדות, לא נפל כל פגם בהתנהלותה בכל הנוגע למועדון הכדורגל. ההתאחדות סבורה כי לטענות כלפיה אין אחיזה בתשתית עובדתית והן נסמכות ברובן המכריע על נתונים שהופצו באמצעי התקשורת על-ידי המבקשת עצמה.

(ג) ההתאחדות אף שוללת את הטענות בדבר הפעלת לחצים פסולה על המבקשת. לגרסתה, בחרה המבקשת, מתוך רצון חופשי וולונטרי, להתקשר עם מילניום ועם חברת הניהול בהסכם להעברת זכויות הניהול במועדון הכדורגל, וזאת לאחר שלא עלה בידה לגייס את הערבויות שנדרשו על-ידי ההתאחדות ושנועדו להבטחת הרצף הניהולי והמשך פעילותה של הקבוצה. ההתאחדות מזכירה כי מי שתמך כלכלית במהלך כל עונות המשחקים במועדון הכדורגל היה טביב. הוא זה אשר הפקיד את הערבויות בידי ההתאחדות, ושמתוכן שולמו משכורות השחקנים ושאר התחייבויותיה השוטפות של הקבוצה.

(ד) ההתאחדות כופרת בטענות המבקשת המייחסות לה אזלת יד ו"עצימת עיניים" בטיפול בעבירות משמעתיות. הא ראיה, שטביב וקצרה הורשעו, כל אחד במקרה אחר, בכריתת חוזים כפולים והוטלו עליהם עונשים חמורים, ובאשר לטענות הנוגעות למשיבה 6, משיבה ההתאחדות כי עמותה זו אינה רשומה אצלה ומעולם לא קיימה כל קשר עמה. מלבד זאת, טוענת ההתאחדות, הסדר זה של קיום עמותה לצד חברת ניהול של קבוצת כדורגל אינו אסור על-פי החוק ורשם העמותות טרם גיבש עמדה בנושא.

(ה) בעניין סעיף 15 לתקנון העברת הזכויות שנזכר בטענות המבקשת, המחייב למנות נציג ציבור בדירקטוריון התאגיד המנהל, מציינת ההתאחדות כי סעיף זה "מוקפא" זמנית, עקב תיקון שהיא עצמה יוזמת להרחבת תחולתו על כלל קבוצות הליגה המקצועיות, ולא רק על קבוצות שהעבירו את זכויות הניהול לפי תקנון העברת הזכויות.

(ו) לסיכום, טוענת ההתאחדות כי לא הוכח שמתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 7(א) לתקנון העברת הזכויות המצדיקים את ביטול האישור שניתן להסכם הניהול השני. ממילא, מוסיפה ההתאחדות, סעיף 7 לתקנון העברת הזכויות אינו משמש מקור לסמכות להפקיע זכויות ניהול מידי אחד ולהעבירן לידי אחר, כפי שנתבקש בתובענה, אלא מורה, במקרה של ביטול אישור להתקשרות להעברת זכויות ניהול בקבוצת כדורגל, על הקמת ועדה שתפקח על מכירת הזכויות לצד שלישי. ההתאחדות מסבירה כי סעיף זה בא להגן על רוכש זכויות הניהול שהשקיע בקבוצה ולמנוע אפשרות שישללו זכויותיו באופן חד-צדדי וכל השקעתו תרד באחת לטמיון מבלי לקבל עבורה תמורה ראויה. על כן, סבורה ההתאחדות שיש לאוכפו.

5. טענות המשיבים 2-6

(א) לטענת המשיבים 2-6 יש סתירה פנימית בין הסעדים הנתבעים. מחד-גיסא, עותרת המבקשת להורות להתאחדות לבטל את האישור שנתנה להסכם הניהול השני, ומאידך-גיסא, מבקשת היא להצהיר על בטלות ההסכם באופן שזכויות הניהול יוחזרו לידיה. יתרה מכך, כפי שנטען על-ידי ההתאחדות, הסעד העיקרי המבוקש על-ידי המבקשת, הפקעת זכויות הניהול מידי המשיבים 2-6 והשבתן לידיה, אינו עולה בקנה אחד עם הליך ביטול האישור המתואר בסעיף 7 לתקנון העברת הזכויות.

(ב) לגופם של דברים, טוענים המשיבים 2-6 כי המבקשת לא ביססה עילה לבטלות הסכם הניהול השני וכי התקשרותה עם מילניום ועם חברת הניהול נבעה מחוסר יכולתה להעמיד את האמצעים הכלכליים הנדרשים לניהול הקבוצה, ולא כטענתה, מלחצים או איומים מצד המשיבים.

(ג) המשיבים 2-6 מוסיפים וטוענים כי לא הוכחה כל עילה לביטולו של הסכם הניהול השני. לגרסתם, מעולם לא הוסכם על מסירת זכויות הניהול במחלקת הנוער לידי המבקשת, והמבקשת עצמה זנחה הטענה משראתה כי הדבר מעכב את אישור ההתאחדות להסכם הניהול השני. על-פי הנטען, עד לחודש ינואר 2002 כיהן כיו"ר מחלקת הנוער אדם שמונה על-ידי המבקשת (נספח כז' לתשובת המשיבים 2-6), ולאחר עזיבתו, הוצע למבקשת למנות אדם אחר מטעמה, אך היא לא שעתה להצעה. מכל מקום, מבירור שנערך בהתאחדות, הסתבר כי אין אפשרות לרשום את זכויות הניהול במחלקת הנוער על שמו של גורם אחר מזה המנהל את קבוצת הבוגרים. המשיבים 2-6 טוענים כי למבקשת יש אינטרס פוליטי בפרישת חסותה על מחלקת הנוער, ומסיבה זו התפטרו שלושת הדירקטורים מטעמה. פנייתו של טביב לדור בבקשה למנות דירקטורים אחרים לא נענתה. לפיכך, טוענים המשיבים 2-6, מנועה המבקשת מלטעון כי הפרו את סעיפי ההסכם הנוגעים להרכב הדירקטוריון, ועוד הם מציינים בהקשר זה כי הקוורום לקיום ישיבות דירקטוריון עומד על חמישה דירקטורים בלבד. מאותה הסיבה, טוענים המשיבים 2-6, התפטר נציג המבקשת אשר שימש כיו"ר ועדת הביקורת, על אף שעד למועד התפטרותו זכה לשיתוף פעולה מלא מצד חברת הניהול (נספח כח' לתשובת המשיבים 2-6). לטענתם, אין חובה חוקית לקיים ועדת ביקורת בחברות כדוגמת חברת הניהול. לכל היותר, טוענים המשיבים 2-6, מדובר בהפרות שאינן יסודיות לאור סעיף 13 להסכם מילניום, לפיו רק אי-מתן אישור להסכם העברת הזכויות או ביטולו ייחשבו כהפרה יסודית של ההסכם. בין כה וכה, לטענתם נמסרה הודעת הביטול באיחור ניכר ומעבר לזמן הסביר שחלף מאז נודעה כביכול העילה לביטול.

(ד) בניגוד לטענות המבקשת, טוענים המשיבים 2-6 כי לא סטו מהוראות הדין ומתקנוני ההתאחדות.
ראשית, הקבוצה הצליחה בעבר להעפיל לליגת העל תחת ניהולם והם משקיעים את מירב זמנם וכספם כדי למנוע ירידת ליגה ולהעפיל לליגת העל פעם נוספת. שנית, המבקשת היא זו שמינתה את קצרה כחבר הנהלה וכבעל זכות חתימה מטעמה, עת הייתה בעלת זכויות הניהול במועדון הכדורגל.
שלישית, ניהול עמותה לצד החברה המנהלת את קבוצת הכדורגל היא פרקטיקה מוכרת ומקובלת בקרב מועדוני הכדורגל לצורך קבלת כספים מרשויות מקומיות, שאינן מורשות להעביר כספי ציבור אלא לעמותות.
רביעית, לעניין מינויו של נציג ציבור לדירקטוריון חברת הניהול, טוענים המשיבים 2-6 כי לפי סעיף 15(א)(2) לתקנון העברת הזכויות, נבחרים נציגי הציבור מתוך רשימת מועמדים של נשיאות בית הדין העליון של ההתאחדות, רשימה שנציגי המבקשת אינם נמנים עמה. כמו כן, מחודש נובמבר 2001, לאחר שנטלה לידה חברת הניהול, בשנית, את זכויות הניהול במועדון הכדורגל, מכהן כנציג הציבור מנכ"ל משרד התחבורה, בן ציון סלמן, אשר עונה על כל הקריטריונים הקבועים בתקנון החלים על העניין.
חמישית, נטען כי טענות המבקשת לגבי אי-סדרים כספיים בחברת הניהול משוללות כל יסוד ומאז ומתמיד הוגשו תקציבים ודו"חות כספיים של מועדון הכדורגל לאישורה של הרשות לבקרה תקציבית. המשיבים 2-6 טוענים כי קיום הקבוצה ופעילותה הרצופה משנת 1996 הובטחו בזכות חברת הניהול ובייחוד בזכותו של טביב, שהשקיע במועדון הכדורגל במהלך שבע השנים האחרונות סכום של למעלה מ- 20,000,000 ₪, וכי המבקשת היא זו החותרת תחת קיומו של מועדון הכדורגל ופוגעת בשמו הטוב ובמוניטין של המועדון מעל דפי העיתונות.

(ה) המשיבים 2-6 מוסיפים שאין להתערב בשיקול דעתה של ההתאחדות אלא במקרים של חוסר סבירות קיצונית, בעוד המקרה שלפנינו אינו כזה. הפקעת זכויות הניהול מידה של חברת הניהול והעברתן לידי המבקשת יפגעו באופן בלתי סביר ובלתי מידתי בזכויותיה הקנייניות של חברת הניהול, שהשקיעה השקעה מרובה בקבוצה. אכן, טביב וקצרה הורשעו, יחד עם המבקשת, בשני מקרים של חתימה על חוזים כפולים, אולם האירועים נושא ההרשעות התרחשו בשנת 2001, בתקופה בה שררה, לטענת המשיבים 2-6, אי-בהירות באשר למצב זכויות הניהול במועדון, והם תוצאה של אי-בהירות זו. מקרים נוספים של חתימה על חוזים כפולים במועדון הכדורגל אינם ידועים, וטענותיה של המבקשת בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים, מתבססות אך ורק על כתבות עיתונאיות, שהיא עצמה הייתה המקור להן.
6. דיון והכרעה

(א) סקרתי באריכות את טענות הצדדים לנוכח העובדה שהצדדים, ובעיקר המבקשת, הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, המחזיקה 27 עמודים, וכללה בה טענות עובדתיות רבות, בניגוד גמור למטרת המסגרת הדיונית של המרצת פתיחה. ב"כ המשיבים ביקשו בשלב מוקדם של הדיון להעביר הדיון לפסים של תביעה רגילה, ולמרות שדיונית צדקו הם, דחיתי בקשתם בשל חשיבות הסוגיה העומדת לדיון וחשיבות ההכרעה המהירה בה, אלא שהמסגרת הדיונית שנבחרה על-ידי המבקשת, מביאה אמנם להכרעה מהירה, אך הביאה גם לכך שהמבקשת בחרה שלא להוכיח את טענותיה – חמורות ככל שיהיו. מטעם המבקשת העיד שאול דור, נשיאה, וכן זומנו להעיד שני שחקנים לשעבר, ערן שייזינגר ותומר שם-טוב. כל יתר העדויות שניתן היה אולי להביא כדי לבסס את הטענות החמורות כלפי חברת הניהול וההתאחדות, כמו גם כלפי טביב וקצרה – לא הובאו. או שמא כלל לא קיימות ראיות לכך.

(ב) (ב) כפי שניתן להבין, מבססת המבקשת את התובענה על שני מישורים:
כלפי ההתאחדות – ממוקמות טענותיה במישור המינהלי.
כלפי המשיבים 2-6 – ממוקמות טענותיה במישור החוזי.

(ג) בוררות

טרם הכרעה בכל אחד מהמישורים הנ"ל בנפרד, עלי להדרש לטענה שהועלתה על-ידי ההתאחדות ושלפיה דינו של סכסוך כסכסוך דנן, להתברר במוסד לבוררות שליד ההתאחדות. זאת, מכח הדין, התקנונים והסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים.

המבקשת, שצפתה את האפשרות שתועלה טענת בוררות חובה, התייחסה לאפשרות זו בתובענה (סע' 148) וטענה שאין מקום לבוררות במקרה זה, הן בשל אופיו הציבורי של הסכסוך שעניינו שימוש פסול במשאבים ציבוריים, בידיעת ההתאחדות, הן בשל מורכבותו המשפטית של הדיון, והן בשל היות מוסד הבוררות הפנימי של ההתאחדות, מזוהה עם ההתאחדות.

(אא) הכלל

חוק הספורט נחקק, בין היתר, כדי ליצור כלים לפיקוח על ארגוני הספורט המרכזים פעילות ספורטיבית, על-ידי כך שהסמיכם להתקין תקנונים להסדרת הניהול התקין של הענף בו הם פועלים (ראו: ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל – עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל
ואח', פ"ד מה(5) 89, 107; ע"א 674/89 האחים דן ורן טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה(2) 715, 731; ד"ר ד' פלפל, הספורט בראי המשפט (1994) 49-50, 58). מטרה זו באה לידי ביטוי בסעיף 10 לחוק:

"(א) התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11א, שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.
(ב) בתקנונים כאמור ייקבעו הוראות בענין מתן הזדמנות שווה לפעילות נשים בספורט.
(ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט".

בעניין ע"א 825/88 הנ"ל, ציין כבוד הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר כי:

"בכך ביקש המחוקק לחייב עמידתה של הפעילות בענף באמות מידה מסוימות... הקביעה, כי התקנונים יחייבו את הפעילים בענף, אין משמעותה אלא כי אל להם לגופים האמונים על ניהול מסגרות הספורט להרשות פעילות (של אגודות ספורט, שחקנים ובעלי תפקידים בענף) במסגרת מפעליהם, אלא בכפוף למסגרות שנקבעו בתקנונים. בכך נחתמה המסגרת החוקית לפעילות הספורטיבית." (שם, בעמ' 107).

כבוד הנשיא שמגר הוסיף כי:

"המחוקק לא ביקש להתערב מבחינת התוכן בעיצוב התקנונים של ארגוני הספורט או לאשר תוכן זה והותיר את המלאכה בידי ארגונים אלה, תוך שהוא מכיר במסגרות אלה כמסגרות החוקיות של הפעילות הספורטיבית הרשמית במדינה. מקום בו חפץ המחוקק להתערב נורמאטיבית בהסדרת הפעילות הספורטיבית, אמר זאת במפורש בחוק הספורט..." (שם, בעמ' 108).

(בב) לנוכח האמור, נתגבש הכלל שלפיו "בהיעדר עילה חוקית לא יטול בית-המשפט על עצמו את המשימה להדריך על-ידי צווים ופסקי-דין את האגודות הנ"ל, או את ההתאחדות, איך לפקח ואיך לארגן את משחקי הספורט היזומים על-ידיהם" (ע"א 193/64 דב עצמון נ' ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל", ירושלים, והתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד יח(3) 323, 330).
הנחת היסוד היא, שכל מי שמצטרף למסגרת מאורגנת וולונטרית של ענף ספורט, בין אם הוא שחקן, אגודת ספורט או בעל תפקיד אחר, מכפיף עצמו לתקנוניה. בית המשפט לא יתערב בהוראות תקנון של ארגון וולונטרי כל עוד אינן חד-צדדיות, לא שוויוניות, בלתי צודקות או בלתי סבירות בעליל, ואין בהן משום כוונה רעה או התערבות מטרידה בזכויותיהם של החברים שלא ניתן להצדיקה (ראו: הפ (ת"א) 757/79 יוסף אזולאי נ' התאחדות לספורט בישראל פ"מ תש"ם (1) 65, 69-70; ע"א 496/88 נדב הנפלד נ' אגודת ספורט רמת השרון ואח', פ"ד מב(3) 717, 721; פלפל, שם בעמ' 56-59; ש' לוין, טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל (תשכ"ט-1969) 63-64, 237-238).

(גג) אגודות הספורט והשחקנים מחוייבים, אם כך, לפי סעיף 10(ג) לחוק הספורט, להוראות התקנונים, וכפי שנקבע בסעיף 11 לחוק הספורט:

"הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט".

הוראה זו זכתה לפירוש מרחיב בפסיקה מבחינת סוגי העניינים שעליהם חולשת סמכות השיפוט של מוסדות פנימיים, ובכללם: המבנה המקצועי של ליגות הספורט, התנאים להעברת ספורטאים מאגודה לאגודה, שאלות מקצועיות של ארגון, אימון והדרכה, ואף שאלות בעלות אופי עקרוני או חוקתי (ראו: ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים ואח', פ"ד מד (2) 806, 811; פלפל, שם בעמ' 159). עוד נפסק, שיש למצות תחילה את ההליכים במוסדות השיפוט הפנימיים לפני כל פנייה לבית-משפט. הטעמים לכך ניתנו בע"א 463/90 הנ"ל מפי כבוד השופט ת' אור:

"כוונת המחוקק הייתה, שסכסוכים בעניינים הקשורים לפעולות במסגרת האיגוד יובאו לפני מוסדות הספורט הפנימיים של האיגוד. כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולונטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים, כשכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים. וכך בענייננו: אין ספק, שלשופטים בבית הדין יש הידע והניסיון הנוגעים לפעולת האיגוד והאגודות המסונפות אליו, ידע וניסיון שיש בהם כדי לסייע בקבלת ההכרעות המתאימות. יש להזכיר בהקשר זה, שכל חברי בית הדין הם משפטנים (סעיף 6(ב)(3)(ב) של תקנון היסוד), כך שגם מלאכת פירוש משפטי של התקנונים אינה זרה להם. פנייה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פנייה לבית המשפט, יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולונטריים למיניהם לבית המשפט." (שם, בעמ' 810).

(ראו גם: ע"א 674/89 הנ"ל; ע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד מט(2) 793; פלפל, שם בעמ' 149).

נקבע שאין בהוראת סעיף 11 כדי לשלול פיקוח שיפוטי של בתי המשפט הרגילים על החלטות פנימיות, לרבות בענייני משמעת. אולם, היקף הפיקוח ומידת ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות אלה הוגבלו בפסיקה לשני סוגים של מקרים:
האחד – מקרים בהם חרג בית הדין הפנימי מהסמכות שהוענקה לו בתקנון.
והשני – מקרים בהם פגע בית הדין הפנימי בעיקרי הצדק הטבעי.

הסביר זאת כבוד השופט מ' לנדוי:

"תחומי ההתערבות של בתי-המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של גופים וולונטריים כאלה הם, כידוע, צרים, בהיותם מוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק. נטיית בתי-המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של הגוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו."

(ע"א 575/70, 579/70 עומר תג'ר ו-12 אח' נ' התאחדות לכדורגל בישראל, אגודה עתמאנית, פ"ד כד(2) 499, 501; וכן ראו: בר"ע 161/71, 164/71 בני-יהודה תל-אביב, אגודה עתמאנית נ' התאחדות לכדורגל בישראל, אגודה עתמאנית ואח', פ"ד כה (2) 413, 417).

ובמילותיו של כבוד השופט ד' לוין:

"מטבע הדברים, החלטה הנוגעת לחברי הארגון ביחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין הארגון מגלמת אינפורמציה פנימית על מבנה הארגון, מטרותיו ויעדיו, על ה"חוליים" שפשטו בו ועל הדרך היעילה להילחם בהם, וכיוצא באלה. פירושו של דבר שעל מקבלי ההחלטות לקחת בחשבון בהחלטתם לא רק את טובת הפרט כי אם את טובת הארגון ולעתים אף את טובת הציבור בכללותו. בהחלטות אלה אין כמו הארגון ומוסדותיו להבין מה טוב לו ומה ראוי לחבריו. מידת ההתערבות של בתי המשפט הרגילים בנעשה בבתי-הדין הפנימיים, מוגבלת היא אף משום ההנחה שטריבונאלים אלה פועלים במסגרת וולונטארית פרטית וחברי הארגון קיבלו על עצמם מרצונם את מרותם של בתי הדין הפנימיים."

(ע"א 835/93, 2835/92 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793, 827-828; וכן ראו: ע"א 166/79 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל
ואח', פ"ד לד(1) 193, 196; ע"א 674/89 הנ"ל, שם בעמ' 726; הפ (ת"א) 684/03שלמה רנצלר נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל
(לא פורסם); פלפל, שם בעמ' 157; לוין, שם בעמ' 64; פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (תשנ"א-1991) 254).

(דד) מן הכלל אל הפרט

עניינו של הסכסוך דנן הוא הפרות נטענות של הסכם הניהול השני ושל תקנוני ההתאחדות מצד המשיבים 2-6, והוא נסוב כולו על "ענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד", אשר לגביהם נקבע בסעיף 11 לחוק הספורט כי ידונו ויוכרעו על-ידי "מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון", ובמקרה שלנו – המוסד לבוררות שליד ההתאחדות.

בנוסף להוראה זו, מצביעות מספר הוראות תקנוניות על קיומה של חובת בוררות במקרה דנן לפני המוסד לבוררות. לפי סעיף 20 לתקנון העברת הזכויות של ההתאחדות:

"כל סכסוך בין קבוצה לבין תאגיד ובין תאגיד לתאגיד אחר, בכל הנוגע להסכם העברת זכויות, בהתאם לתקנון זה, יובא להכרעת המוסד שליד ההתאחדות".

סעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות, שצורף כנספח ב' לתגובת ההתאחדות לבקשה למינוי כונס זמני (בש"א 10614/03) , מונה נושאים שונים שבהם ידונו הבוררים, ובכללם:

"ו. בכל סכסוך שבין קבוצה לתאגיד עסקי או בין תאגיד עסקי אחד לתאגיד עסקי אחר שעניינם, הסכם העברת זכויות בהתאם ל'תקנון העברת זכויות בקבוצות כדורגל'".

מיד אחריו בא סעיף 3 לאמור ש"כל סכסוך המפורט בסעיף 2 דלעיל יובא לדיון אך ורק במסגרת המוסד לבוררות". כלומר שבאותם עניינים מוטלת חובת בוררות על הצדדים.

בנוסף להוראות התקנונים נכלל סעיף ספציפי בהסכם שבין הצדדים והכוונה לסעיף 11 להסכם מילניום בו נקבע כי:

"כל מחלוקת בין הצדדים בכל דבר ו/או עניין הקשור להסכם זה, לביצועו ו/או לפירושו, תובא להכרעתו של המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בהתאם לתקנון המוסד ולתקנוני ההתאחדות הרלבנטיים."

מהמקובץ עולה, אם כך, שהמבקשת היתה חייבת להביא את המחלוקות הנוגעות להסכם הניהול השני לדיון לפני המוסד לבוררות שליד ההתאחדות (ראו והשוו: הפ (ת"א) 1597/00 מועדון הכדורגל מכבי תל-אביב נ' מועדון הכדורגל הפועל צפרירים חולון ואח' (לא פורסם); הפ (ת"א) 1303/03 מועדון הכדורגל מכבי תל-אביב נ' אבי נימני (לא פורסם); אוטולנגי, שם בעמ' 253).
אשר לטענות שהעלתה המבקשת בדבר חששה ממשוא פנים ומהיעדר אי-תלות של הבוררים מטעם ההתאחדות, ייאמר כי טענות מסוגן נדחות לרוב, אלא אם כן קיימות ראיות מוצקות להוכחתן, מה שלא כן במקרה שלפנינו (ראו והשוו: בר"ע 127/69 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ו-2 אח' נ' דוד אסא, פ"ד כד(1) 323, 330; ע"א 523/67 ד"ר ק' ולנט רוזנבלום נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בישראל, פ"ד כב(1) 353, 359; ע"א 2341/81 גדעון ירמה נ' מזרע קבוץ השומר הצעיר להתישבות שתופית בע"מ, פ"ד לו(4) 113, 118; ע"א 835/93 הנ"ל, שם בעמ' 836; אוטולנגי, שם בעמ' 257-258; א' שטרוזמן, ספר הבוררות (התשס"א-2001) 108-109). אכן, במקרה דנן, נטענו טענות אלה בעלמא ובאופן סתמי ביותר, כך שדינן היה להדחות.

למרבה הפלא, לא הועלתה טענת בוררות חובה מצד משיבים 2-6 ואף לא ניתנה כל תגובה לטענה זו משהועלתה על-ידי ההתאחדות. המשמעות היא שהצדדים שאמורים להתברר בבוררות כלל אינם מעוניינים בכך, ובמקרה כזה אין אני רואה דרך להורות על העברת הסכסוך לבוררות.

(ד) המישור המינהלי

(אא) המישור המינהלי, נוגע לטענות המבקשת נגד ההתאחדות, ובו נדרש בית המשפט לבחון האם פעולותיה והחלטותיה של ההתאחדות בעניין מועדון הכדורגל עולות בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המשפט הציבורי, ובכללם תום-לב, הגינות, יושר, שוויון וסבירות. עקרונות אלה מחייבים את ההתאחדות בתור "גוף דו-מהותי", מונח אותו הגדיר כבוד השופט מ' אלון בעניין ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"ד מו (2) 464, 492:

"גוף שאופיו הוא דו-מהותי, כאמור לעיל, יחולו עליו הן כללי המשפט הפרטי והן נורמות המשפט הציבורי. הנורמות והכללים האמורים יופעלו תוך התחשבות באופיו המיוחד של הגוף, ולייחוד זה השפעה הן על העקרונות מתחום המשפט הפרטי והן על הנורמות מתחום המשפט הציבורי".

כפל המהות באישיותה של ההתאחדות לכדורגל, נובע מכך שהיא עמותה פרטית הרשומה לפי חוק העמותות, התש"ם-1980, וגם "התאחדות" במובן סעיף 1 לחוק הספורט, המוכרת כגוף שמרכז ומייצג את ענף הכדורגל בישראל כלפי פנים (מול אגודות הספורט, המועדונים והשחקנים המקומיים) וכלפי חוץ (מול הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים בענף). כמו כן, מוקנים להתאחדות על-פי חוק הספורט סמכויות ותפקידים בעלי אופי ציבורי מובהק, וביניהם, להתקין תקנונים שיסדירו את ניהולו התקין של ענף הספורט בעניינים שונים ולקיים מוסדות שיפוט פנימיים. על היבטים אלה ואחרים עמדה ועדת הבירור לבדיקת מצב ענף הכדורגל, בראשותו של כבוד השופט (בדימוס) א' סטרשנוב:

"ההתאחדות לכדורגל אחראית לניהול שוטף של ענף הכדורגל במדינה, לרבות נבחרות ישראל – הבוגרים, האולימפית, הנוער והנערים. דומה כי איש לא יחלוק על כך שאין המדובר ב"עסק פרטי" אלא בנושא מרכזי וציבורי בעל חשיבות רבה, המהווה מקור משיכה ועניין להמוני בית ישראל. ענף הכדורגל הינו מענפי הספורט הפופולריים ביותר, בארץ ובעולם, והעובדה כי הוא מנוהל בידי ההתאחדות לכדורגל, שהינה עמותה "פרטית", לכאורה, אין בה כדי להסיר את העניין והאחריות הציבוריים לנעשה בענף זה. יתרה מזאת – חלק לא מבוטל מתקציבה של ההתאחדות מקורו בכספי הציבור; זאת - בין במישרין ע"י הקצבות משרד התרבות, המדע והספורט (כ- 1.5 מיליון ₪ לשנה) ובין מהקצבות המועצה להסדר ההימורים בספורט (כ- 15 מיליון ₪ לשנה), שאף הן הקצבות של כספי הציבור. עמדתנו באשר להחלת אמות המידה הנהוגות במשפט הציבורי זו נתמכת אף במצב הנוהג כיום, הלכה למעשה, לגבי ההתאחדות לכדורגל, שיש בו כדי להצביע על החלת נורמות המשפט הציבורי גם על גוף דו-מהותי זה. לדוגמא, ביקורות שנערכו ע"י מבקר המדינה על הנעשה בהתאחדות; עריכת מכרזים לגבי משרות מסוימות או התקשרויות ספציפיות של ההתאחדות (אם כי לא במידה מספקת, כפי שיפורט עוד להלן), ועוד. משכך הם פני הדברים, יש מקום להחיל, כעיקרון, את ככלי המשפט הציבורי על פעולות ההתאחדות לכדורגל. כדברי מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון, השופט מ' אלון...".

(ועדת הבירור לבדיקת מצב ענף הכדורגל – דין וחשבון (התשס"ג-2002), סעיף 22 בעמ' 20; וכן ראו: פסק הדין בהפ 10943/99 הנ"ל; פסק הדין בהפ (ת"א) 1072/02 אביב גלעדי הפקות בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל
(לא פורסם), שאושר בע"א 4583/03 ההתאחדות לכדורגל בישראל
נ' אביב גלעדי הפקות בע"מ (לא פורסם); בש"א (ת"א) 4031/03 מועדון הכדורגל הכח מכבי רמת-גן נ' חברת בלפור הנדסה ושיקום נזקים בע"מ ואח' (לא פורסם)).

(בב) יש, אם כך, להכריע בשאלה: האם צריכה הייתה ההתאחדות, כגוף דו-מהותי שחלות עליו נורמות של מינהל ציבורי תקין, לבטל את האישור שהוענק להתקשרות בין המבקשת לבין חברת הניהול. אכן, מכתבי הטענות של המבקשת עולה כי הסוגיה הציבורית היא במרכזה של תובענה זו. בתשובתה לתשובות המשיבים לתובענה, נכתב כי:

"העילות החוזיות שיש למבקשת כנגד המשיבים 2-6 מהוות אך נדבך נוסף ומשלים לסוגיה העיקרית הציבורית...
העילות החוזיות כאמור, אשר עומדות בעינן, עוד תתבררנה לאשורן בהמשך בין אם במסגרת ההליך דנן ובין אם חוצה לו" (שם, סעיפים 14-15).

כך עולה גם מהצהרתו של ב"כ המבקשת, עו"ד שפק, שנשמעה במהלך הדיון מיום 22/3/04:

"בצד הטענות של המבקשת כנגד ההתאחדות, שאנו מבקשים מבית המשפט להדרש להן, כלומר להפקיע זכויות ניהול, יש טענות בעלות גוון חוזי. לחברי טענות כספיות וגם לנו יש טענות כספיות. הטענות הללו לא תתבררנה כאן. הטענות האלה אינן מעניינה של המרצת הפתיחה. הסעד העיקרי הוא להפקיע מהם את זכויות הניהול ולהעביר אלינו."

(עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 22-25).

(גג) התנאים לביטול האישור

אבחן כעת מהם התנאים שבהתמלאם מוסמכת ההתאחדות או אולי אף חייבת היא לבטל את האישור שנתנה לניהול מועדון הכדורגל.

המבקשת מתבססת בתובענתה, בראש וראשונה, על סע' 7 לתקנון העברת הזכויות, הקובע כדלקמן:

"7. ביטול אישור

א. ההתאחדות רשאית, בכל עת, לחזור בה מהחלטה, גם לאחר שאישרה את ההתקשרות או להתנות את האישור בתנאים נוספים באחד או יותר מהמקרים הבאים:
1. 1. נתגלו עובדות חדשות העומדות בניגוד להוראות תקנון מתקנוני ההתאחדות ולתנאי האישור.
2. הסתבר כי האישור הוצא על סמך עובדות כוזבות, מצג שווא או פרט מהותי מטעה אחר.
3. הסתבר כי התאגיד פועל בניגוד לתנאי האישור, במהלך מימוש ההתקשרות.
4. 4. בוצעו שינויים פרסונליים בקבוצה ו/או בתאגיד, אשר אינם עונים על "התנאים המקדמיים" המפורטים בתקנון זה.
5. 5. במקרה בו פחת ההון העצמי של הקבוצה מההון העצמי המינימלי הקבוע בתקנון זה ולא הושלם בתוך פרק הזמן שקצבה הועדה.

ב. החליטה הועדה לחזור בה מהחלטתה בדבר אישור ההתקשרות, יחויב התאגיד הרוכש למכור את כל זכויותיו בקבוצה בתוך פרק הזמן שקצבה הועדה.

הודעה על ביטול ההתקשרות תישלח לקבוצה ולתאגיד.

לא בוצעה מכירת הזכויות בתוך פרק הזמן שקבעה הועדה, ובהתאם להוראות תקנון זה, תמנה הועדה "ועדה קרואה" אשר תנהל ותפעיל את הקבוצה עד לביצוע המכירה."

מבין התנאים המנויים בסע' 7(א) לעיל, המאפשרים ביטול אישור, התמקדה המבקשת בתנאי הראשון שבסעיף 7(א) (שניים מהתנאים האחרים צוטטו אמנם בכתבי הטענות אולם הבמקשת לא פירטה כל טענה המתייחסת אליהם), דהיינו, לשיטת המבקשת, קיימות עובדות חדשות לגבי ניהול מועדון הכדורגל שיש בהן כדי להביא לביטול האישור שניתן להסכם הניהול השני.
בחינה מדוקדקת של טענות המבקשת בעניין זה מעלה שאין מדובר ב"עובדות חדשות" שנגלו למבקשת בסמוך להגשת התובענה, אלא ב"עובדות" שהיו "ידועות" לה הרבה לפני כן.

בסעיף 12 לתצהירו, אומר דור כי:

"תוך פרק זמן קצר (ממועד כריתת הסכם הניהול הראשון – ה.ג) הסתבר לי כי הגורמים בידיהם הופקד ניהולו של מועדון הכדורגל כאמור פועלים באופן מפוקפק, בניגוד לטובת המועדון... בניגוד לדין ובניגוד לתקנוני ההתאחדות; כן התברר לי כי אישור ההתאחדות לפעילותו של טביב במועדון הכדורגל הושג במרמה ועל סמך הצהרות שקר שנועדו להסתיר עבר פלילי עשיר שיש עמו קלון."

כשנשאל בכמה זמן בדיוק מדובר, השיב דור:

"ת. לאחר חצי שנה, שמונה חודשים, בערך.
ש. בסביבות מחצית שנת 96 הדברים האלה היו בידיעתך.
ת. אני חושב שזה היה בשנת 99."

ומשנשאל על כך דור, בשנית, השיב:

"ת. זה הסתבר לי עוד בשנת 97, כאשר ד"ר גבע התפטר בכעס רב ועזב את הכל והוא ועודד נתנו לי תצהיר שהם לא מוכנים להיות וזה נמשך.
ש. כלומר, זה הסתבר לך בשנת 97?
ת. בשנת 97 הסתבר לי שיש דברים מפוקפקים אבל אז לא עשיתי עם זה כלום.
ש. כשאתה אמרת שזה נודע לך תוך 6 או 8 חודשים, למה התכוונת?
ת. התכוונתי לפעם השניה.
ש. הבעיות בחברת הניהול נודעו לך תוך 6 או 8 חודשים מהמועד שבו הזכויות הועברו לחברת הניהול.
ת. כן. מדובר על ההונאות.
ש. אם הבעיות האלה היו ידועות לך בשנת 97, למה חיכית עד שנת 99?
ת. כי בשנת 97 התפטרו הדירקטורים שהיו בתוך החברה לניהול. הם גררו רגליים. לא יכולתי לעשות כלום....כל מה שהייתי עושה, היה יוצר בלגן".

(עמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 2-22).

כלומר, ההפרות והעבירות הנטענות בתובענה והמעשים החמורים ביותר, הנטענים על-ידי המבקשת, היו ידועים לה כבר בשנת 1997, כשנה לאחר חתימת הסכם הניהול הראשון. ולמרות זאת, רק בשנת 1999 פנתה המבקשת לבית-משפט זה לשם ביטול האישור שניתן להסכם. הפרות נוספות, שאירעו לאחר חתימתו של הסכם הניהול השני, ושבהן בלבד עוסק הליך זה, נודעו למבקשת, לדבריו של דור, כ- 6-8 חודשים ממועד החתימה על הסכם הניהול השני (בין מועד חתימת ההסכם לבין החלטתו של כבוד הרשם (כתוארו אז) אוקון, כדברי דור בעמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 9-10). גם בסעיף 33 לתצהירו מודה דור כי סדרת ההפרות השניה הייתה "ידועה" למבקשת "מזה זמן", ברם, לטענתו, נמנעה המבקשת מנקיטת הליכים משפטיים מאחר שעונת הכדורגל (2001-2002) הייתה בעיצומה. לאמיתו של דבר, המתינה המבקשת משך עונת משחקים שלמה נוספת (2002-2003) בטרם עתרה לבית-משפט זה. לכאורה, די בכך כדי לדחות את הטענה בדבר התקיימותן של "עובדות חדשות" המצדיקות את ביטול האישור.
יחד עם זאת, מפאת חומרת המעשים שמייחסת המבקשת למשיבים בתובענה זו, ולנוכח טענותיה כי ידיה היו כבולות כל אותה העת, שכן הייתה נתונה תחת לחצים ואיומים, סבורני שמן הראוי להוסיף ולבדוק קיומן של עובדות נטענות (הגם שאינן בגדר "עובדות חדשות") העומדות בניגוד להוראות תקנוני ההתאחדות ולתנאי האישור.

המבקשת מונה בתובענה ובתצהיר התומך בה – מספר מעשים של חברת הניהול ומי מטעמה, המהווים הפרות של תקנוני ההתאחדות:

(דד) חתימה על חוזים כפולים

המבקשת טענה כי המשיבים 2-6 הפרו את התקנון לבקרת תקציבים בחתימתם על חוזים כפולים וכי בית הדין המשמעתי של ההתאחדות הקל עמם יתר על המידה, בהטילו עונשי הרחקה על תנאי וקנסות מזעריים. יתר על כן, המבקשת ביקשה להראות כי היו מקרים נוספים של חוזים כפולים שההתאחדות כלל לא נתנה דעתה עליהם, ולשם כך הגישה בקשה לצרף כראייה בתיק את תצהירו של השחקן תומר שם טוב ולהורות על זימונו של השחקן ערן שייזינגר לעדות (בש"א 6698/04).
כפי שכבר ציינתי לעיל, התרתי זימונם של שני השחקנים והם העידו לפני. התברר שהשחקנים טוענים שנחתמו עימם חוזים כפולים, אלא שיש להקדים וליתן רקע קצר:

בעניין השחקן ערן שייזינגר - הועמדו המבקשת ושייזינגר לדין בגין חתימה על שני חוזים: הראשון, מיום 1/8/01, הועבר לרשות לבקרת תקציבים, ואילו השני, מיום 2/8/01, לא דווח לרשות.
בסעיף 5 להכרעת הדין (נספח יג' לתובענה), ציין הדיין, עו"ד אלחדיף, כי "הן נציג האגודה והן השחקן ואביו העידו בפני
וכן הוצג בפני
תיק החקירה שניהל המודיעין האזרחי ובו עדויותיהם של האב ובנו", ובסעיף 6 ציין כי "טענת הנאשמים היא שלא נוצר כל הסכם בין הצדדים וממילא לא היה צורך לדווח עליו או לתקן את ההסכם שהוגש". בתום הדיון, זיכה הדיין את הנאשמים מן העבירה שיוחסה להם, מחמת חוסר ראיות לקיומו של הסכם נוסף המצריך דיווח לרשות לבקרת תקציבים ולביצוע תשלומים מכוחו (נספח יג' לתובענה). הדיין ציין שקיימים חשדות ותהיות אך אין להם סימוכין, ולכן לא התמלאו התנאים לביסוס הרשעה.
כשנה לאחר זיכויו בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות מעבירה של חתימה על חוזה כפול, הגיש שייזינגר תביעה כספית במוסד לבוררות שליד ההתאחדות, בה הוא תבע את כל הסכומים שהובטחו לו במסגרת החוזה השני עליו חתם עם מועדון הכדורגל (נספח 1 לבש"א 6698/04).
בסעיף 8(ג) לתצהיר שהגיש שייזינגר למוסד לבוררות טען הוא כי "גם אבי וגם אנוכי טענו כי להבנתנו, ההסכמות האמורות בנספח ב' הנ"ל (ההסכם השני – ה.ג) מחייבות את הקבוצה. בהקשר זה, לא ברור לי כיצד הסיק הדיין הנכבד את האמור בסע' 6 להכרעת הדין". (ראו נספח ו' לתגובת ההתאחדות בבש"א 6698/04).
בחקירתו לפני חזר וטען שייזינגר כי ההסכם השני היה בבחינת הסכם מחייב אך לא היה בגדר חוזה כפול, שכן הותנה בעליית ליגה שהתממשה רק מאוחר יותר (עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 4/7/04 מול הש' 1-4 ומול הש' 9-11). אולם שייזינגר לא הסביר מדוע אם כן, בהנחה שההסכם השני מחייב אך אינו כפול, לא דווח לרשות לבקרת תקציבים על הסכומים שקיבל מכוחו:

"ש. אתה לא דווחת לרשות לבקרה תקציבית על הסכום הזה?
ת. נכון שקבלתי 10,000 דולר. לא דווחתי על הסכום לבקרה התקציבית. גם לא להתאחדות לכדורגל. הסכומים האלה שהייתי אמור לקבל בארה"ב, היו בדרישה של אלי טביב
שלא ידווחו לבקרה ולא להתאחדות. אני לא דווחתי להתאחדות ולא לבקרה התקציבית.
ש. ידעת שאתה פועל בניגוד לתקנון בכך.
ת. כן, אני פועל לפרנסת משפחתי."

(עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 4/7/04 מול הש' 8-13).


בעניינו של השחקן תומר שם טוב - בשנת 2004 הגיעה ההתאחדות להסכם עמו, שלפיו יקבל חסינות מפני העמדתו לדין תמורת מידע אודות סכום של 10,000 דולר ארה"ב שקיבל מידיו של קצרה בדצמבר 2001 מחוץ לחוזה העסקתו במועדון הכדורגל, ואשר לא דווח לרשות לבקרת תקציבים. בהתבסס על מידע זה הוגש כתב אישום נגד קצרה והמבקשת (צורף כנספח א' לתצהיר יאיר רבינוביץ התומך בתגובת ההתאחדות בבש"א 6698/04) והושגה עסקת טיעון. הוסכם שקצרה יורחק מן ההתאחדות למשך שנה, על אף שבפועל, לא שימש במועדים הרלוונטים לכתב האישום כמנכ"ל או כחבר הנהלה במועדון הכדורגל. על שם טוב הוטל קנס בסך של 5,000 ₪ ועל המבקשת נגזר עונש של הפחתת נקודת ליגה אחת בפועל ו- 4 נקודות ליגה על תנאי (לתקופה של שנה), וכן קנס בסך 100,000 ₪. לאחר שניתן גזר הדין, פנה שם טוב להתאחדות ביום 7/3/04 במכתב שבו הוא מוסיף על המידע שבכתב האישום, שבגינו קיבל חסינות, ומספר על כספים והטבות אחרות שניתנו לו מבלי לדווח על כך לרשות לבקרת תקציבים (נספח ב' לתגובת ההתאחדות בבש"א 6698/04). במכתב שנשלח לשם טוב ביום 16/5/04 (מש/6), הבהיר ב"כ ההתאחדות, עו"ד אבן-עזרא, כי החסינות שהוענקה לו אינה משתרעת אלא על העבירה שבכתב האישום, וכי למיטב הבנתו, כך כתב עורך הדין, העובדות שתוארו במכתב מתייחסות לאותה עבירה, ולכן לא יועמד לדין. בתצהיר שהגיש מטעם המבקשת בבש"א 6698/04, מפרט שם טוב ומצרף ראיות לגבי סך של 120,000 ₪ ששולם לו שלא על-פי החוזה שדווח לרשות לבקרת תקציבים ולגבי סכומים נוספים שקיבל מידי מועדון הכדורגל, אשר לא דווחו לרשות לבקרת תקציבים ואשר לגביהם לא נחקר ולא נשפט. בחקירה על תצהירו, ניסה שם טוב לטעון כי הודיע למודיעין האזרחי על הסכום של 120,000 ₪ עם פנייתו הראשונה, אך תלונה זו לא קיבלה התייחסות בכתב האישום:

"ש. האם במאי 2004 אתה מסרת להתאחדות אינפורמציה נוספת מעבר לזו שמסרת לה בדצמבר 2003?
ת.אני חושב שספרתי הכל בפעם הראשונה.
ש. אז בשביל מה פנית פעם נוספת?
ת. כי לא התייחסתם לפנייתי בנוגע ל- 120,000 ₪. התייחסתם רק ל- 10,000 דולר.
ש. עורכי הדין של שאול דור ייעצו לך לפנות שוב להתאחדות?
ת. כן."

(עמ' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 4-10).

מחקירתם של רו"ח יאיר רבינוביץ וקצרה, הוברר כי טענותיו של שם טוב בתצהירו נוגעות לעבירות שלא נכללו במסגרת ההסכמה על מתן חסינות וכי זו הפעם הראשונה שהוא מעלה אותן (עדותו של קצרה בעמ' 64 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04 מול הש' 2-8; עדותו של יאיר רבינוביץ בעמ' 72 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04 מול הש' 1-16).

מהמקובץ עולה שההתאחדות לא היתה יכולה למצות את הדין בקשר לעבירות החמורות שלביצוען טוענים כאן שייזינגר ושם טוב, לראשונה, לאחר שנשפטו, ואין לבוא חשבון עמה בעניין זה. ניתן גם לצפות שההתאחדות תפעל, כפי שנדרש, למיצוי הדין עם כל מי שהפר את התקנונים, גם אם העובדות התגלו לה באיחור, ותוך כדי הליך משפטי.

בנוסף לשני המקרים הפרטיים בעניינם של השחקנים שייזינגר ושם-טוב, היו מקרים נוספים שכן נדונו והוכרעו:
לבית הדין המשמעתי של ההתאחדות הוגשו בשנת 2002 שלושה כתבי אישום נגד מועדון הכדורגל, בגין חתימה על חוזים כפולים במחצית השניה של שנת 2001:
טביב הורשע בחתימה על חוזה כפול עם המאמן יצחק שום בתקופה שבין החודשים מאי-אוגוסט 2001, ונגזרו עליו קנס בסך 30,000 ₪ והרחקה על תנאי לשנה מכל תפקיד בהתאחדות למשך שנתיים, בשל כל עבירה משמעתית על תקנון בקרת התקציבים. בית הדין הדגיש כי למרות שלא היה רשום אז כבעל זכויות הניהול במועדון הכדורגל, היה טביב "הרוח החיה והעושה" מאחורי האירועים ומשום כך הורשע בדין.
קצרה הורשע בפרשת השחקן גיאורגי דרסיליה, עקב חתימה על זכרון דברים שהיה שונה בתנאיו מהחוזה שהוגש חתום על-ידי הצדדים לרשות לבקרת תקציבים, במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2001. על קצרה הושת עונש של קנס בסך 10,000 ₪ והרחקה על תנאי לתקופה של שנה במשך שנתיים, בשל כל עבירה משמעתית. גם כאן בית הדין ראה לנכון לציין כי קצרה אמנם אינו ממלא תפקיד רשמי במועדון הכדורגל, אך עם זאת הופיע וייצג את אגודתו במוסדות ההתאחדות ועל כן הוא נתון לדין המשמעתי.
חשוב להוסיף, כי המבקשת הורשעה יחד עמם בשני המקרים, מאחר שבאותה עת היו זכויות הניהול בקבוצה רשומות על שמה, והיא "נקנסה" בגין הרשעותיה בהפחתת 3 נקודות ליגה בפועל ו-4 נקודות ליגה על תנאי וכן בקנס כספי בסכום של 50,000 ₪ (ראו נספח יג' לתובענה). ערעורים שהוגשו נגד הכרעת הדין ולחילופין נגד גזר הדין לבית הדין העליון של ההתאחדות – נדחו (נספח יד' לתובענה).

אין לומר שהעונשים שנגזרו כאמור הם עונשים קלים.

בהחלטתו של בית הדין העליון של ההתאחדות מיום 17/11/02, בה דחה את הערעורים, ציין בית הדין העליון בעניין חומרת העונש שהוטל על המבקשת כי "אין ספק כי מדובר בעונש חמור וקשה. הורדת נקודות ליגה לקבוצה, בעיקר לקבוצה שזה עתה חזרה לליגת העל, היא בבחינת מכה כבדה." (סעיף 9 להחלטה, נספח יד' לתובענה). סמנכ"ל ההתאחדות, אורי שילה, הביע אף הוא את הדעה כי מדובר בעונשים "מהחמורים שנגזרו עד כה על עבירות על תקנון בקרת התקציבים" (סעיף 11 לתצהירו ועדותו בעמ' 81 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04) והודה בכך גם דור בחקירתו (עמ' 52 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 30 ובעמ' 53 מול הש' 1-13). בנוסף, הצהיר והעיד יאיר רבינוביץ על כך שהעונש שהוטל על המבקשת בפרשת שם טוב הוא חריג וחסר תקדים בחומרתו בבתי הדין של ההתאחדות (סעיף 4.9 לתצהירו התומך בתגובת ההתאחדות לבש"א 6698/04 ועדותו בעמ' 73 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04 מול הש' 8-10).

כבר נאמר, כי "החלטה הנוגעת לחברי הארגון ביחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין הארגון מגלמת אינפורמציה פנימית על מבנה הארגון, מטרותיו ויעדיו, על ה"חוליים" שפשטו בו ועל הדרך היעילה להילחם בהם" (המובאה מפסק-דינו של כבוד השופט ד' לוין בע"א 835/93 בפסקה 44). לעמדתם של בתי המשפט בנושא זה, קרי, המאבק בתופעות של שחיתות בתוך ההתאחדות לכדורגל, התייחס כבוד השופט מ' לנדוי בעניין תג'ר ובעניין ההסתדרות הכללית:

"מלאכת הייבוש של ביצה עכורה זו, העלולה עם התפשטותה להשחית כל חלקה טובה בספורט הכדורגל הישראלי, נתונה בראש ובראשונה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים של המשיבה (ההתאחדות לכדורגל – ה.ג), שעליהם לעשות סדר בביתם, ומגמת בתי-המשפט חייבת להיות שלא להפריע להם במלאכה קשה זו ולקיים את אשר הם פסקו לשם שמירת רמה ספורטיבית ראויה, כל עוד פועלים מוסדות אלה בתום-לב, ולפי מיטב מצפונם והבנתם של חבריהם, ומה גם שנושא המשחקים וארגונם הנאות דורש בקיאות מיוחדת שאינה בידי בית-המשפט". (ע"א 575/70 הנ"ל, בעמ' 502).

"יש לזכור שהתקנון מחייב את המערערת כחברה בארגון וולונטרי שביחד עם החברות האחרות של הארגון קיבלה על עצמה את ההוראות המחמירות הללו במגמה ברורה לשמור על טוהר המידות בענף הספורט שבו היא עוסקת; וכה חיוני הוא הצורך בביעור הרע ממחנה הספורט ההמוני... ואשר למערכת בתי-המשפט, הלכה פסוקה היא שעקרונית עליה לתת יד חופשית ככל האפשר לבתי-הדין הפנימיים של המשיבה, כדי שאלה יוכלו לעשות סדר בביתם, ולעשותו ביעילות ובמהירות ללא התערבות יתרה מבחוץ". (ע"א 166/79 הנ"ל, בעמ' 195-196).

(הה) מחלקת הנוער

בתובענה ובתצהיר התומך בה נטען שהחברה לניהול מזניחה את ענייני מחלקת הנוער ונתגלו במחלקה זו אי-סדרים חמורים.
בסע' 66-68 לתצהיר מצויין שידוע לדור שנעשה שימוש שלא כדין בדמי החבר ששולמו למחלקת הנוער, הם לא הגיעו ליעדם אלא, ככל הנראה, לכיסם הפרטי של נציגיו של טביב. עוד מציין דור בתצהירו שאי-סדרים אלה – הובילו להתפטרות 3 מנהלים במחלקה זו. מדובר על פניו בהאשמות חמורות מאד, שסביר להניח שאדם המעלה אותן, עושה זאת כשהוא מצוייד באסמכתאות מניחות את הדעת להוכחתן, אלא שלא מיניה ולא מקצתיה.
יש משום עזות מצח מצד המבקשת והעומד בראשה להעלות טענות כה קשות ללא כל בסיס שהוא.
בעת חקירתו של דור, נמצא כי גם טענות אלו חסרות בסיס ראייתי:

"ש. אתה מדבר על אי סדרים חמורים במח' הנוער ואתה מפנה לכתבה בעיתון. יש לך ראיות כתובות לאי סדרים אלה?
ת. כן. מעבר למה שצרפתי לא צרפתי בכוונה.
ש. אבל יש לך מסמכים נוספים?
ת. רק מה שצרפתי, ומסמך אחד נוסף שקשור לבן אדם שחלה במחלה מסוימת, והעדפתי להשאיר את זה."

(עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 21-26).

"ש. בסעיף 48 לתצהירך אתה אומר שמצבה של המח' הנוער מדרדר ושאין שחקנים חדשים.
ת. נכון.
ש. נכון שיש שם 700 שחקנים ישנים במח'?
ת. יכול להיות גם 400 אני לא יודע.
ש. קבוצת הנוער של הפועל כ"ס משחקת בליגת העל.
ת. כן.
ש. העפילה בשנה שעברה לגמר גביע המדינה?
ת. כן.
ש. קבוצת הנערים זכתה בשנה שעברה בגביע המדינה.
ת. אם אתה אומר."

(עמ' 47 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 26-30 ובעמ' 48 מול הש' 1-5).

(וו) העסקתו של גבי קצרה בחברת הניהול

המבקשת טענה כי לחברת הניהול אין מנכ"ל שמונה כדין, ואילו קצרה מועסק במועדון הכדורגל בתפקיד שמעולם לא הוגדר ושלא אושר בהתאם להוראות תקנוני ההתאחדות, בשל עברו הפלילי (סעיפים 6 ו- 41 לתצהירו של דור), כאשר כל פעולותיו הן בבחינת ידו הארוכה של טביב כנציג הבעלים. בהמשך טוענת המבקשת שקצרה מחזיק בזכויות חתימה שלא כדין ומצליח לבצע העברות של סכומי עתק – ללא כל פיקוח. קצרה טוען, לעומת זאת, כי היה נציגה של המבקשת במועדון הכדורגל וחבר הנהלה מטעמה בהתאחדות (סעיף 51 לתצהירו ונספח כב' שצורף לו; עדותו בעמ' 67 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04 מול הש' 9-17).
בחקירתו הכחיש דור כי המבקשת מינתה את קצרה כנציגה במישרין אך הסכים שקצרה מונה באופן רשמי להיות חבר הנהלה ודירקטוריון חברת הניהול אישר זאת:

"ש. אני מפנה אותך לנספח כב' לתצהיר קצרה. האם מה שכתוב בנספח זה לא נכון?
ת. כל מה שכתוב בנספח כב' הוא נכון.
ש. כולל האמירה לפיה בעל הזכויות מטעם ההנהלה הוא גבי קצרה.
ת. נכון. ההתאחדות עשתה מה שהיא רצתה, העיקר שהאגודה לא תצליח לנהל את המועדון. זה לא נכון שהאגודה מינתה את גבי קצרה.
ש. אז מי מינה אותו?
ת. יצחק פלד, איש הקש של טביב.
ש. יצחק פלד מוסמך למסור הודעות בשם האגודה.
ת. הוא קיבל את הזכויות...."

(עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 23-30 ובעמ' 29 מול הש' 1).

"ש. אתה כתבת בתצהיר ממאי 2003 שקצרה משמש בתפקיד בהנהלה ללא שהוא אושר על ידי הדירקטוריון.
ת. ... הם מינו אותו לאחר שכל הדירקטורים התפטרו ולא היה פיקוח על המועדון.
ש. אתה אומר שהמינוי של קצרה לא אושר על ידי האגודה בניגוד להתחייבויות מפורשות. איפה מצויות ההתחייבויות המפורשות?
ת. בהסכם. כתוב במפורש שאף אדם לא ימונה לתפקיד בדירקטוריון אלא אם כן הוא יעמוד ברשויות לבקרה תקציבית. אולי אני לא מדייק בתשובה, אבל זה בערך מה שכתוב.
ש. אתה רוצה להפנות לסעיף ספציפי?
ת. (העד מעיין בהסכם). זה מופיע בהסכם".

(עמ' 29 לפרוטוקול מיום 19/10/04 מול הש' 8-17).

אשר למקור הטענה לגבי קיומו של עבר פלילי לחובתו של קצרה, השיב דור:

"אני מתבסס על זה שמר קצרה היה אמור להביא להתאחדות לכדורגל תעודות יושר מהמשטרה על מנת להיות בתפקיד. מיד לאחר פסק הדין של כב' השופט סטרשנוב הצגנו תעודת יושר של מי שהיה אמור להיות חבר בהתאחדות לכדורגל. גבי קצרה לא הביא תעודת יושר. כל חברי ההנהלה מטעמו של טביב, אמרו לי שקצרה לא יכול להביא תעודת יושר כי יש לו עבר פלילי".

(עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 11-15).

קצרה הגיב לדברים אלה בחקירתו:

"ש. האם אתה בעל עבר פלילי?
ת. לא.
ש. מעולם לא היית בעל עבר פלילי?
ת. לא.
ש. האם נדרשת למלא ע"י ההתאחדות טופס עם הצהרה הנוגעת לעבר פלילי.
ת. כן.
ש. האם נדרשת לצרף למסך (כך במקור, ה.ג) זה תעודת יושר.
ת. לא הייתי צריך. אנשי האגודה דאגו להוציא את הרישום שיש לי במשטרה בדרך לא חוקית ולפקסס את זה בדרך לא חוקית להתאחדות לכדורגל. הגיע מסמך להתאחדות לכדורגל על שני (כך במקור, ה.ג) עבירות תנועה... ההתאחדות לכדורגל קיבלה את המסמך הזה וביקשה ממני הסברים. לא היה כתוב עבירת תנועה. היה מספר תיק. הם חשבו שאולי כן יש לי עבירה."

(עמ' 66 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04 מול הש' 8-21).

אכן, לדברי קצרה, היו תקופות שבמהלכן לא מילא תפקיד רשמי בקבוצה (עמ' 60 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04), וזאת ציין גם בית הדין המשמעתי בהחלטותיו באישומים כנגד קצרה ואחרים, כי הלה לא נשא, בתקופות מסוימות, בתפקיד רשמי ומוגדר במועדון הכדורגל או בהתאחדות. אף על פי כן, היה קצרה כפוף לדין המשמעתי של ההתאחדות, הוטלו עליו עונשים בגין הרשעתו בדין ובמרץ 2004 הורחק לשנה מן ההתאחדות בשל מעורבותו בפרשת שם טוב. בשלב זה, נתייתר, אפוא, הסעד שנתבקש לבטל את רישומו של קצרה כנושא משרה במועדון הכדורגל.

(זז) מינוי נציג ציבור לדירקטוריון חברת הניהול

ההתאחדות טענה בעניין זה, וטענתה מקובלת עלי, כי סעיף 15 לתקנון העברת הזכויות, המחייב מינויו של נציג ציבור בדירקטוריון התאגיד המנהל, אינו נאכף על-ידה, כיוון שבמתכונתו הנוכחית הוא חל רק על קבוצות שהעבירו את זכויות הניהול לפי תקנון זה ויש צורך בתיקונו באופן שיחול על כל קבוצות הליגה המקצועיות. ההתאחדות נמצאת בימים אלה במגעים עם רשם העמותות לביצוע התיקון (עדותו של אורי שילה בעמ' 79 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04 מול הש' 17-22), וממילא, יש כיום נציג ציבור בדירקטוריון חברת הניהול (סעיף 53.4 לתצהיר קצרה).

(חח) הפעלת עמותת י
רוק עולה (משיבה 6)

המבקשת טענה שהגם שמשיבות 2-3 הן הגופים שנרשמו בהתאחדות כבעלות זכויות הניהול של מועדון הכדורגל, עושה טביב שימוש בפועל במשיבה 6 ככלי להעברות כספים בלתי כשרות. המשיבה 6 לא נרשמה במסמכי ההתאחדות כעמותת ניהול והיא אינה מוכרת על-ידה (ראו: סעיף 19 לתצהירו של יאיר רבינוביץ והסכמת ההתאחדות לרישום עמותת שער הנצחון - מש/7). יחד עם זאת, לא הוכח לי כי עמותה זו היא פיקטיבית ומשמשת בידי חברת הניהול לצורך מעילה בכספי ציבור, כפי שטענה המבקשת. בחקירתו של דור על-ידי ב"כ המשיבים 2-6, עו"ד זמיר, התבהר כי אין בידו ולו ראשית ראייה להוכחת טענות חמורות אלו:

"ש. אתה אומר שעמותת י
רוק עולה היא כלי שרת בידי טביב שמשרתת אותו לצרכים פיקטיבים ופסולים. האם יש לך מסמכים בעניין זה?
ת. יש מסמך אחד שאציג אותו ביום ראשון. אין לי את המסמך ברשותי. קיימים מספר מסמכים בעניין זה. יש מסמך שאני כתבתי, לפני שהעברנו את זכויות הניהול.
ש. האם פנית לגופים שמעבירים כספי ציבור לאותה עמותה והפנית את תשומת ליבם.
ת. כן. קבלתי מכתב מראש העיר דאז שהנושא הועבר ליעוץ משפטי ובזה נגמר הסיפור.
ש. הכספים המשיכו להיות מועברים לעמותה?
ת. אני לא יודע. אני חושב שכן."

(עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 19-26).

"ש. בסעיף 56 לתצהיר שלך אתה אומר שהקיצבות שמתקבלות בירוק עולה מועברות לטביב וחבורתו.
ת. כן.
ש. מפנה למש/8. אני מפנה לתצהיר רו"ח זיגדון שאומר שכל כספי העמותה משמשים לניהול כספי המועדון. אתה טוען שמה שהוא אומר זה שקר.
ת. כן.
ש. יש לך ראיה בכתב לזה?
ת. מישהו יודע מאיפה באים הכספים הכפולים האלה? מהעמותה, מחב' הניהול?"

(עמ' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 13-20).

וכך עלה גם מחקירתו הנגדית של דור בידי ב"כ ההתאחדות, עו"ד אבן עזרא:

"ש. ... מאיפה ההצהרה שהכספים האלה, שעמותת י
רוק ולה, נוצרה לשם קבלת כספים מההתאחדות לכדורגל? ראית פעם בעיניים שלך שיק אחד של ההתאחדות לפקודת עמותת י
רוק עולה?
ת. לא.
ש. מישהו אמר לך אי פעם, ואני מסכים לעדות שמיעה פה, ששיק אחד של ההתאחדות לכדורגל עבר על שם עמותה זו?
ת. לא."

(עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 19/10/04 מול הש' 6-12).

מהמקובץ עולה שלא רק שלא הוכח שמשיבה 6 נועדה לשמש להעברות כספים באופן לא חוקי, אלא הוכח כי ההפך הוא הנכון; הדבר מקובל ונפוץ בקרב מועדוני כדורגל המקיימים קבוצות נוער, לצורך קבלת תמיכה כספית כדין מעיריות. ואכן, דו"ח כספי של משיבה 6 לשנת 2000, אשר צורף כנספח ח' לתשובת המבקשת לתשובות המשיבים לתובענה, מעיד על כך שקיבלה כספים אך ורק מן העירייה. נציג ההתאחדות העיד כי היא אינה רואה בהפעלת משיבה 6 משום עבירה על איזה מן תקנוניה (עדותו של יאיר רבינוביץ, בעמ' 75-77 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/04). העובדה שנציגת היועץ המשפטי לממשלה ורשם העמותות, עיינו בתיק ולא ראו הכרח בהצטרפותם לתובענה (ראו: מכתבה של עו"ד איריס רבינוביץ-ברון, סגן בכיר לפרקליט המדינה (כתוארה אז), מיום 6/8/03, אשר נשלח אל המבקשת בתגובה לפנייתה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה להצטרף להליך; מכתב מטעם מנהלת מחלקת פירוקים ברשם העמותות, עו"ד מיכל רוזנבוים, מיום 13/8/03, שצורף כנספח א' לבש"א 17442/03) מהווה חיזוק לכך שקיומה של משיבה 6 לצד חברת ניהול של קבוצת כדורגל אינו פסול כשלעצמו, למרות שסברו שיש מקום לבדוק את הטענות שהועלו בתובענה לגבי קשריהן של ההתאחדות וקבוצות הכדורגל עם עמותות, ולא רק בהקשר של "הפועל" כפר-סבא.

(טט) מעשים בלתי-חוקיים

המבקשת כללה בתובענתה עוד סדרה של טענות הנוגעות למעשים פליליים – מעשי הונאה, תרמית, שחיתות וסחיטה באיומים שביצעו המשיבים.
תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

"כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות".


בהיעדר פירוט כזה – לא יידרש בית המשפט לטיעון ( ע"א 550/75 רפאל ומרים מורלי נ' דוד בגון, פ"ד ל(2) 309, 319; ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4) 721, 727-728; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשס"ה-2005) 57-58). יתר על כן, הלכה היא, שייחוס של מירמה ומעשים פליליים אחרים לצד שכנגד בהליך אזרחי דורש הוכחה בראיות שמשקלן ועוצמתן תלויות ברצינות העניין (ראו: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589; ע"א 678/86 חסן חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' פרץ רוזנברג ואח', פ"ד מז(2) 605; י' קדמי, על הראיות – חלק שלישי (תשס"ד-2003) 1554-1559).

במקרה דנן, לא עמדה המבקשת בנטל הכבד המוטל עליה להוכחת טענות אלו, ואציין גם שהיא לא היתה עומדת בנטל קל יותר, שכן, מעבר לאמירות בעלמא לא הציגה היא כל ראיה למעשים חמורים שהיא מייחסת למשיבים 2-6.

היעדרן של ראיות מבוססות ומספיקות להוכחת הטענות הקשות שטענה המבקשת נגד המשיבים היווה את הגורם המכריע לדחיית בקשותיה לקבלת סעד של מינוי כונס נכסים זמני במעמד צד אחד, לניהול בלעדי של ענייני מועדון הכדורגל עד למתן פסק-דין סופי בתובענה (בש"א 10614/03), ולקביעת מועד דיון דחוף בבקשה למינוי כונס (בש"א 10815/03). כבוד השופט י' זפט כתב בהחלטתו מיום 28/5/03 כי "המבקשת מדברת באופן כללי על שחיתות אולם אינה מציגה תשתית עובדתית מפורטת לטענה חמורה זו...". משלא נקבע מועד לדיון בעניין מינוי הכונס לפני ה- 3/9/03, ביקשה המבקשת להורות על מחיקת הבקשה בטענה כי דחיית הדיון עד בסמוך לפתיחת עונת הכדורגל מייתרת את הצורך בבקשה (בש"א 16312/03). כבוד השופט זפט מחק הבקשה ופסק הוצאות בסך 5,000 ₪, לפי תוצאת התיק העיקרי.

7. לפני סיום

מעבר לכל האמור עד כה יוער, כי כשם שמינהל תקין וטוהר המידות הם חלק בלתי נפרד מכללי משחק הכדורגל, כך הגינות ותום-לב בסדרי-דין הינם חלק מכללי המשחק המשפטי. היטיב לבטא תפיסה זו כבוד הנשיא א' ברק:

"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80; ע"א 701/79 הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים."

(בר"ע 305/80 רפאל שילה ו-2 אח' נ' שלמה רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3) 449, 464).

כך למשל, בעלי הדין נדרשים להביא בכתבי הטענות את מכלול העובדות הצריכות לעניין, גם אם אינן מתייחסות באופן ישיר לעילת התביעה, כדי שבית המשפט יקבל את התמונה השלמה (ראו: רע"א 218/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' שטמר, פ"ד לט(2) 452; ד' שורץ, "תחולתו של עקרון תום-הלב בסדר-הדין האזרחי", עיוני משפט כא (תשנ"ח) 295).

התנהגות המבקשת לאורך כל ההליכים הייתה, בלשון המעטה, "לא ספורטיבית". כתבי הטענות שהוגשו מטעמה לקו על-פי רוב באי-דיוקים, תיאורים עובדתיים חסרים וצירוף חלקי של מסמכים חשובים, ולא אחת נפלו בהליכים שנקטה פגמים שבסדרי-דין. כפי שכתב כבוד השופט זפט בהחלטתו מיום 28/5/03, המבקשת "שכחה" כביכול לספר שפסק-דינו של כבוד השופט סטרשנוב לא יושם בעקבות הסכם פשרה בין הצדדים. להחלטת כבוד הרשם אוקון מיום 9/8/01, שצורפה כנספח יב' לבקשה לקביעת דיון בבקשה למינוי כונס (בש"א 10614/03), הצמידה המבקשת הודעה שגויה שאינה קשורה להחלטה ולא טרחה לתקן את הטעות שנוצרה כתוצאה מכך בתצהיר שנלווה לבקשה. לבקשה לצירוף ראיה ולזימון עד (בש"א 6698/04) צורפה לכתחילה הראיה שנתבקש לצרפה והיא הופנתה, בין היתר, נגד רשם העמותות, בעוד הבקשה שהגישה להורות על צירופו להליך הייתה תלויה ועומדת (בש"א 17442/03). בדרך פסולה זו הלכה המבקשת גם בבקשתה לצרף את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה לתיק, כאשר עמדתו כבר צורפה לבקשה (בש"א 17441/03). לא למותר לציין כי המבקשת פנתה ליועץ המשפטי לממשלה וביקשה את התייחסותו לתובענה וכן לתגובה שהגישה ההתאחדות לבקשה למינוי כונס, וזאת מבלי ליידע על כך את ההתאחדות או את שאר המשיבים ובטרם היה סיפק בידה של ההתאחדות להגיש את תגובתה בהליך העיקרי. מדובר בקובץ חלקי של דוגמאות ל"אי-סדרים" דיוניים בהתנהלותה של המבקשת, ואלה מתוספים לתוכנם של הדברים, שכללו, כאמור, טענות רבות וכבדות-משקל נגד המשיבים שנמצאו כבלתי מבוססות, בלתי מוצדקות או בלתי ראויות.

8. סוף דבר

התובענה נדחית על כל רכיביה.
המבקשת תישא בהוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך-דין של המשיבים בסכום של 75,000 ₪, אשר יחולק בין ההתאחדות ובין המשיבים 2-6 באופן שווה.

המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום וכן תודיעם טלפונית על קיומו.

ניתן היום, ה בניסן, תשס"ה (14 באפריל 2005), בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 661/03 אגודת הספורט הפועל כפר-סבא נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל,החברה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא (1995) כ.ס בע"מ,עמותת קבוצות שער הנצחון "הפועל" כפר-סבא,אלי טביב,גבריאל קצרה,עמותת י (פורסם ב-ֽ 14/04/2005)