פסקי דין על המערער: עו"ד סבר בשם המשיב: אין הופעהפ ס ק ד י ן הנשיא (גולדברג)1. למשיב אושרה גמלת סיעוד | פסקי דין על המשיב: אין הופעהפ ס ק ד י ן הנשיא (גולדברג)1. למשיב אושרה גמלת סיעוד

23/08     23/08/1990




דבע 0-138/תשן המוסד לביטוח לאומי נ' ראובן שייביס




בבית-הדין הארצי לעבודה דב"ע תשן/138-0
המוסד לביטוח לאומי
ה מ ע ר ע ר
ראובן שייביס
ה מ ש י ב
לפני: הנשיא (גולדברג
), סגן הנשיא (אדלר
), השופט אליאסוף
,

נציג העובדים (אסולין) ונציג המעבידים (אבן)
בשם המערער: עו"ד סבר בשם המשיב: אין הופעה
פ ס ק ד י ן

הנשיא (גולדברג
)

1. למשיב אושרה גמלת סיעוד, כמי שתלוי בעזרת הזולת במידה רבה ברוב פעולות היומיום, וזאת מכוח סע' 127 פ"ד (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן: החוק).
בהחלטה נקבע כי תכנית הטיפול שאושרה למשיב כוללת "טיפול אישי בבית בהיקף של 3 פעמים בשבוע, 48 שעות בחודש, על ידי מט"ב רמת-גן".
למשיב נשלחה מספר פעמים מטפלת מטעם מט"ב, אך המשיב ואשתו סרבו לקבל את עבודתן ותבעו מהמוסד תשלום כספי. משנדחתה תביעתם - עתרו לבית הדין האזורי.
בבית הדין האזורי תמצתה אשת התובע את דבריה באומרה:
"התובעת (צ"ל: אשת התובע): אני מודה שהציעו לי מטעם המוסד עזרה של מטפלת אולם אני רוצה כסף ולא מטפלת".
ובהמשך: "אני מבקשת כסף במקום עזרה כיוון שאני מטפלת כל היום וכל הלילה ומבקשת לשלם לי במקום המטפלת".

2. בית הדין האזורי (השופטת פורת; תב"ע מט/888-0), לאחר שניתח את הוראת סעיף 127 פה (ב) ו-(ג) לחוק הגיע למסקנה כי יש להחזיר את העניין לוועדה מקומית מקצועית שתפעל על פי ההנחיות שניתנו באותו

פסק דין
; וההבחנה היא "האמנם מסופקים לזכאי ע"י אשתו אותם השירותים שהיה מקבל מאדם זר? אם כך הדבר הרי שמקויים האמור "זה נהנה וזה לא חסר".

בית הדין הגיע למסקנתו בקבעו כי "התשלום אינו מתבקש לזכאי עצמו, אלא לאישתו בתור נותנת שירותי הסיעוד".

3. המוסד ערער על פסק הדין ובערעורו מבקש הוא לקבוע כי כל עוד מספק המוסד "שירותי סיעוד זמינים", אין לשלם את הקיצבה לזכאי או לאשתו, וכי בנסיבות הקיימות אין לראות באשתו של הזכאי כמי שמספקת את אותם שירותים.

הדיון נשמע בהעדר המשיב שהוזמן כדין לשתי ישיבות (21.5.90 ו-10.7.90) ולא הופיע, למרות שהותרה כי הדיון בערעור יתקיים בהעדרו.

4. הצריך לענייננו בחוק הביטוח הלאומי הוא:
127 פה

"(ב) על אף האמור בסעיפים 135, 136 ו-136ב, תשולם גימלת הסיעוד, כולה או מקצתה, למי שנותן את שירותי הסיעוד, כפי שקבעה ועדה מקומית מקצועית, ולא לידי הזכאי.

(ג) גימלת הסיעוד תשולם לזכאי רק אם הועדה המקומית המקצועית קבעה שהוא גר עם בן משפחה המטפל בו, ושאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד תוך ששים ימים מהיום שבו נוצרה זכאות לגימלת סיעוד; היו שירותי סיעוד זמינים אך הזכאי סירב לקבלם ללא סיבה סבירה, יראו כאילו שירותי הסיעוד סופקו לו".
5. הניתן לראות באשתו של הזכאי כ"שירות סיעוד זמין"?
קריאת נוסחו של סעיף החוק, ופרק ו'5 לחוק, בשלמותם מביאים למסקנה שהתשובה לשאלה היא שלילית.
ס"ק (ג) לסע' 127 פה לחוק מתייחס למצב שבו הזכאי גר עם "בן משפחה המטפל בו", ללמדך, ש"שירותי סיעוד זמינים" ו"בן משפחה" המטפל בזכאי לא חד הם.
אם היה המחוקק רואה בבן משפחה המטפל "שירות סיעוד זמין" לא היה קובע כי יש לשלם את הגימלה לזכאי רק שעה שאין שירותי סיעוד זמינים; במילים אחרות - רק אם התמלאו שני תנאים מצטברים - העדר שירותי סיעוד זמינים ומגורים עם בן הזוג המטפל בזכאי, ניתן לשלם לידי הזכאי את גימלת הסיעוד (בשיעור מוקטן), כמצוות סע' 127 פד (ב) לחוק. ההבחנה אותה מצא בית הדין האזורי, בין תשלום לזכאי ותשלום לאשתו המטפלת בו אינה יכולה, איפוא, לעמוד.
זאת ועוד, שירותי הסיעוד הזמינים ניתנים לזכאי כעזרה נוספת לזאת של בן המשפחה המטפל בו, והתשלום לזכאי, באותם מקרים בהם אין שירותים זמינים, מיועד לכך שהזכאי ימצא בעצמו את אותם שירותים, בתשלום לאדם זר, ולא כתוספת להכנסתו הכספית של הזכאי ובן זוגו, או פיצוי כספי על אי העזרות באותם שירותים.
6. א. על מטרת ביטוח הסיעוד נוכל ללמוד, בין היתר, מהצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת, ומדברים שנאמרו בכנסת בעת הדיון בהצעת החוק.
ב. בדברי ההסבר לתיקון מס' 61 לחוק הביטוח הלאומי (הצ"ח 1764 התשמ"ד, 66, בעמ' 67) נאמר:
"(ב) מוצע שככלל תשולם גימלת הסיעוד לגוף שיספק את שירותי הסיעוד. במקרים שבהם אין שירותי סיעוד זמינים, או שלא סופקו תוך שלושה חודשים מהיום שבו נעשה זכאי לקבל גימלת סיעוד, תשולם גימלת הסיעוד לזכאי עצמו, ובלבד שהוא גר עם בן משפחה המטפל בו...".
ג. שר העבודה והרווחה מ' קצב, בעת הגשת החוק לקריאה ראשונה בכנסת (חוברת יג, ישיבה קנ"ט (6 בינואר 1986) נאמר:
"הגמלאות האישיות תינתנה בעיקר בצורת שירותים בעין,...".
ד. אנו פסקנו, "כי מטרת המחוקק היא, כי מי שלא סופקו לו שירותים בעין, יקבל תשלום כסף על מנת שישיג אותם שירותים בכוחות עצמו" (דב"ע מט/162-05 המוסד נ' סנדר פד"ע כא, 109, 111).

7. אף מהמאמרים שפורסמו לאחר חקיקת החוק אנו יכולים ללמוד על מטרתו ותכליתו:

א. ד"ר דן שניט במאמרו "חוק ביטוח ביטוח סיעוד - ההיבט המשפטי" בטחון סוציאלי 30, (יוני 1987) 65, אומר:

"א. מהות הגימלה - גימלה כספית או שירות בעין?

עקרון התשלום שנקבע בתוכנית זו שונה מזה שנקבע בתוכניות אחרות של הביטוח הלאומי. בדרך כלל, המבוטח זכאי לקבל לידיו גימלה כספית בהיקף שנקבע בחוק. בתוכנית ביטוח סיעוד חל עיקרון שונה. הזכות היא למימון שירותים בעין, ולא לקבלת גימלה כספית בידי המבוטח. מבוטח, שהוכרה זכאותו לגימלת סיעוד, ייהנה ממימון הוצאות הטיפול האישי בו, וזאת עד לדרגת הגימלה שנקבע לו. התשלום יועבר לידי מי שנותן את שירותי הסיעוד, ולא לידי הזכאי".

ובהמשך:

"מן הראוי לשים לב לכך, שלזקן הסיעודי הגר עם בני משפחה המטפלים בו אין זכות לבחור בין גימלה כספית שתימסר לידיו ובין תשלום למטפל זר שקבעה הוועדה המקצועית המקומית כשירות זמין למבוטח. אם ועדה מקצועית מקומית קבעה שקיים שירות זמין בקהילה עבור זקן סיעודי הגר עם בני משפחה המטפלים בו, תעמוד בפני
הם ברירה קשה בין הגשת טיפול בעצמם, בלי להזדקק לשירות זמין חיצוני, ובמקרה זה הם לא יהיו זכאים לכספי גימלת סיעוד, ובין הסכמה שהשירות יוגש על ידי הגורם החיצוני, שיקבל את התמורה במישרין מן המוסד לביטוח לאומי
".
ב. מר שלמה כהן, מנהל המחלקה לגימלאות ארוכות מועד באגף למחקר ותכנון כלכלי בביטוח לאומי במאמרו "חוק ביטוח סיעוד- רקע, עקרונות והתארגנות לקראת הפעלה" ביטחון סוציאלי 30 (יוני 1987) 7, כותב:

"ד. חוק של שירותים. בניגוד לענפי הביטוח האחרים בביטוח הלאומי, חוק ביטוח סיעוד הוא חוק של שירותים, ולא חוק של גימלאות כספיות. הזכאי לגימלה יקבל שירותים שיסייעו לו בביצוע פעולות היומיום או בהשגחה או בניהול משק הבית. השירותים יכולים להינתן בביתו של הקשיש או במסגרת קהילתית, הכל בהתאם לקביעה מקצועית של הגופים האמונים על הטיפול הסיעודי. גימלה כספית תשולם רק במקרה שהזכאי גר עם בן משפחה המטפל בו, ואם לא קיימים שירותים זמינים או שלא סופקו במועדים הנקובים בחוק.

סוגיה זו של צורת מתן הגימלה היתה שנויה במחלוקת בוועדת מן. מרבית חברי הוועדה היו סבורים, שיש להותיר בידי הזכאי ומשפחתו את הבחירה לגבי דרך קבלתה, באותם המקרים שהקשיש נהנה מטיפול יעיל ומסור של בן משפחה על פי הערכה מקצועית של עובדי השירותים, ושאין לכפות עליו קבלת טיפול מגופים חיצוניים. כאמור גישה זו לא אומצה בחוק. במקומה התקבלה הגישה שיש להציע לקשיש בכל מקרה קבלת שירותים".

8. החוק (סע' 127 פה (ג) סיפה) מתיר לזכאי לסרב לקבל שירותי סיעוד זמינים מסיבה סבירה. הסיבה שניתנה לסירוב במקרה שלפנינו, העדפת קבלת מזומנים על שירותים בעין, אינה "סיבה סבירה" לאור לשונו של החוק ומטרתו.

9. מוסיף בית הדין האזורי, לנימוקיו, כי יש להתייחס לזכאי הספציפי ולבחון אם לגביו מצויים שירותי סיעוד זמינים וסבירים בנסיבות המקרה; כדוגמא מציין בית הדין אדם דתי שאינו משלים עם העובדה כי אשה זרה תעזור ברחיצתו או בהלבשתו.

צודק בית הדין האזורי בקובעו כי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. במקרה כפי שצוין כדוגמא - תבחן סבירות הסירוב, ואם יקבע כי לסירוב היתה סיבה סבירה תקום לזכאי הזכות לקבל לידיו את גימלת הסיעוד, כפי שנקבע מפורשות בסיפא של סע' 127 פה (ג) לחוק.

10. מכל האמור עולה כי דין הערעור להתקבל.

למותר לציין כי המשיב - הזכאי רשאי להודיע בכל עת למוסד כי הוא מוכן לקבל את שירותי הסיעוד הזמינים שהוכרו לו.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים, היום, 23.8.1990.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-138/תשן המוסד לביטוח לאומי נ' ראובן שייביס (פורסם ב-ֽ 23/08/1990)