פסקי דין על אלי מימון |

1864/02 בש     12/06/2002




בש 1864/02 אלי מימון נ' מדינת ישראל




6
בתי המשפט
בש 001864/02
בבית המשפט המחוזי בנצרת
בתיק עיקרי: פ 001058/02

12/06/2002

השופט נסים ממן

בפני
:
אלי מימון

בעניין:
המבקש
אחמד נזאל

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
מדינת ישראל
המשיבה
פרקליטות מחוז צפון

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

המבקש מוחזק במעצר עד תום ההליכים על פי החלטה מיום 25.3.02. העבירות שבגינן הוא מוחזק הן אלימות כלפי בני משפחה, התעללות בקטין ועוד. הצעות חלופה שונות שהוצעו לא אושרו.

מאוחר יותר הגיש הסניגור, עו"ד נזאל, בקשה לעיון חוזר ובה הציע כי המבקש ישהה בחלופת מעצר אצל אחיו עמוס. המיוחד בהצעה זו היא שהיא הוגשה בעקבות שינוי מהותי שחל בנסיבות. השינוי הוא שלאחר החלטת המעצר עד תום ההליכים המבקש הגיע להסכם גירושין עם אישתו המתלוננת ובפועל הם התגרשו כדת וכדין. לדעת הסניגור, נסיבה חדשה זו היא מכרעת לעניין המעצר עד תום ההליכים. כזכור, אישתו של המבקש התלוננה נגדו על אלימות שעשה כלפיה וכלפי הילדים. עתה לאחר הגירושין סר עיקר טעמה של עילת המעצר, שהרי המבקש, לדעת הסניגור, לא ישוב להתגורר עם האישה והילדים וממילא נקודות החיכוך ביניהם לא יבואו לידי ביטוי.

בהסכמת הסניגור הוריתי על הזמנת תסקיר מעצר על מנת לקבל תמונה מלאה של נושא מורכב זה, ולא רק מנקודת מבטו של המבקש. ואכן, בתסקיר שהוגש על ידי שירות המבחן למבוגרים מציין מר יוסי פולק כי, לכאורה, חלופת המעצר בבית אחיו של המבקש יכולה להיות מתאימה. האח מתגורר במושב חזון ואילו הגרושה וילדיה מתגוררים בצפת. עמוס הוא האח הבוגר של המבקש ונראה כי הוא מסוגל לקחת אחריות על התנהגותו של המבקש. הוא גם מבין את משמעות האחריות המוטלת עליו, מבין את הקשיים שיש בהתנהגותו של המבקש והוא מגוייס לסייע לו תוך ידיעה כי יש בכוחו להעמיד לו גבולות כאחיו הבוגר. יתכן שכל אלה יסייעו לו בתפקידו כגורם סמכותי. האח עמוס אומנם רואה את המבקש כקורבן אך הוא תומך בו ללא סייג. יש ביניהם יחסי כבוד הדדי וסביר מאוד שעמוס ידע להכתיב למבקש תנאים וסייגים להתנהגותו. מבחינה זו מועמדותו של האח היא ראויה. עד כאן באשר לאח.

התסקיר בודק גם את גישתם של המבקש ושל הגרושה רחל לאפשרות שהמבקש ישוחרר בתנאי חלופת מעצר. באשר למבקש מתרשם קצין המבחן כי הוא מודע היום טוב יותר למשמעות מגבלות מעצר הבית. תרמו לכך העובדה שהוא בסטטוס של גרוש והשהייה הממושכת בבית המעצר. הוא גם מודע להשלכות האפשריות שתגרמנה מהפרת תנאי מעצר הבית, אם ולאחר שישוחרר. המבקש מסר לקצין המבחן כי הוא חדל מליצור קשר עם גרושתו, מרגיש כיום מרוחק יותר ופחות מחוייב לה ועסוק בעצמו ובגורלו.

מצד שלישי, השיחה עם הגרושה לא עלתה בקנה אחד עם עמדתם של המבקש ואחיו. היא סיפרה כי היא שרויה בפחד עקב 11 שנים של אלימות קשה כלפיה וכלפי הילדים. היא ציינה את העובדה כי המבקש משתמש בילדים לצרכי תעסוקה והוא נהג למנוע מהם להגיע לבית הספר. היא חוששת כי שחרורו של המבקש יביא לשחזור הפחד שקיים אצלה שנים רבות.

סיכומו של שירות המבחן הוא כי הקשר בין בני הזוג עדיין מורכב מאוד ועדין. שניהם לא עיבדו עדיין את הפרדה וקיימת גם מורכבות ריגשית ואישיותית המשפיעה על האיזונים והדינמיקה של היחסים ביניהם. תחושת האובדן של המבקש, נוכח התרופפות הקשר עם הילדים, קשה ומכבידה והדבר עלול, במצבים מסויימים, להביאו לאובדן שליטה ולהגברת מסוכנותו. במצב דברים זה ונוכח הכפילות העולה מהמצב המורכב נמנע שירות המבחן ממתן המלצה.

התובעת הוסיפה נימוקים מדוע אין להורות על שחרור המבקש בערובה. היא מפנה לכך שהאח עמוס לא נמצא כל היום בבית ואף הביע בשעתו הסתייגות מלערוב לאחיו. במיוחד מדגישה התובעת כי עמוס טוען כי המבקש נפל קורבן להתעללות של אישתו אשר לפי הטענה דקרה אותו בסכין, חושדת בו תמיד ומתעללת בו. כאשר נקודת המוצא היא כי המבקש הוא הקורבן, סבורה התובעת כי יקשה על האח עמוס להשגיח כראוי על המבקש.

בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המבקש נכללה פרשיה שהתרחשה בשעה שהוא היה מוחזק במעצר. במהלך מעצרו התקשר המבקש כמה וכמה פעמים אל המתלוננת, איים עליה, דרש ממנה "להוציא אותו מכל העניין הזה" ואיים שאם לא תבטל את התלונה הוא לא יעבור על כך בשתיקה, יתנקם בה וידאג לקחת ממנה את הילדים. גם זה מצביע, לדעת התובעת, על אי הפנמת משמעות המעשים שעשה ומהותו של מעצר.

הסניגור טוען כי מאז התסקיר הקודם המצב השתנה לחלוטין. המבקש הפנים את ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים נגדו, יודע מהי חלופת מעצר ומוכן לעמוד בתנאיה. באשר לחשש כי הילדים יפגוע אם וכאשר ישוחרר, על רקע של תחושת האובדן שיש למבקש כלפיהם, טוען הסניגור כי גם אם נכונה הטענה אין להתחשב בה שכן תוקפה יפה גם לשנים רבות בעתיד ואין להעלות על הדעת שבשל כך בלבד לא ישוחרר ממאסר.

בשקלול כלל הנסיבות אני סבור כי עדיין לא הגיע הזמן לחלופת מעצר. הנסיבה העיקרית שהשתנתה היא הגירושין אך בה בלבד לא די. שנים של יחסי נישואין מעורערים מלוות באלימות קשה לא יכולות לפוג להן ככה סתם, רק בשל הגירושין. דפוסי התנהגות ממושכים שאופיינו באלימות לא יפסקו מהיום למחר. עמדתו של המבקש כי הוא קורבן ולא עבריין מגובה לחלוטין בידי אחיו ואימו והדבר מעמיד בספק את יכולתו של האח להשגיח עליו או למנוע ממנו לעשות מעשה העלול לפגוע בילדים ובגרושה. אם התחושה היא שהמבקש הוא קורבן הרי כל מעשה שיעשה ייחשב כהתנהגות של קורבן, גם אם תהיה כרוכה בכך אלימות מצידו.

התנהגותו של המבקש בזמן המעצר, כאשר הרשה לעצמו להתקשר לאישתו ולאיים עליה בגלל התלונה עצמה, היא ראיה לכך שטרם הפנים את המצב. לדעתי, עבר מאז זמן קצר מכדי שנוכל להשתכנע כי המבקש לא יחזור על מעשיו.

מכל האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה.

החלטה זו ניתנה והודעה היום ב' תמוז תשס"ב, [12 יוני 2002], במעמד המבקש, הסניגור וב"כ המשיבה.

ניסים ממן, שופט








בש בית משפט מחוזי 1864/02 אלי מימון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/06/2002)