פסקי דין על מועצה מקומית רמת ישי | פסקי דין על דוד עברי

4544/03 א     04/10/2006




א 4544/03 מועצה מקומית רמת ישי נ' דוד עברי




1
בתי המשפט
א 004544/03
א 007001/04
א 001949/05
בית משפט השלום נצרת
04/10/2006
תאריך:
כב' השופט סוהיל יוסף

בפני
:

מועצה מקומית רמת ישי

בעניין:
התובעת
עו"ד בן-ארי אביה

ע"י ב"כ
נגד
דוד עברי
הנתבע
עו"ד שמלה יצחק

ע"י ב"כ
פסק דין

רקע:
1. עניינו של

פסק דין
זה בשלוש תביעות שהדיון בהן אוחד. התביעות דנן, הוגשו על ידי המועצה המקומית רמת ישי (להלן: "המועצה" או "התובעת") כנגד הנתבע, תושב המקום, לתשלום מיסים שונים, אשר לטענתה, לא שולמו על ידו במשך השנים 2002-2004.

התביעות:
2. ת.א. 4544/03: בתביעה זו טענה המועצה, כי הנתבע המחזיק בנכס ברח' האורן 62 ברמת ישי בשטח של 527 מ"ר (להלן - "הנכס"), חייב למועצה עבור שנת 2002 סך של 18,674.80 ₪ בגין ארנונה, מים וביוב, כמצויין בפירוט החשבון המצורף לכתב התביעה, ועל פי הפרוט הבא:
א. בגין ארנונה סך 15,097.1 ₪.
ב. בגין מים סך 2,984.3 ₪.
ג. בגין ביוב סך 521.3 ₪.
(לפי הפירוט הנ"ל, סכום התביעה צ"ל 18,602.70 ₪).

3. ת.א. 7001/04: בתביעה זו טענה המועצה, כי הנתבע חייב לה עבור שנת 2003 סך כולל של 17,982.20 ₪, בגין ארנונה ומים על הנכס, כמצויין בפירוט החשבון המצורף לכתב התביעה, ועל פי הפרוט הבא:
א. בגין ארנונה סך של 15,982.2 ₪.
ב. בגין מים סך של 2,000 ₪.

4. ת.א. 1949/05: בתביעה זו טענה המועצה, כי הנתבע חייב לה בגין שנת 2004 סך כולל של 32,249.90 ₪, בגין ארנונה, מים וביוב, כמצויין בפירוט החשבון המצורף לכתב התביעה, ועל פי הפרוט הבא:
א. בגין ארנונה סך של -.31,073.80 ₪.
ב. בגין מים סך 901.5 ₪.
ג. בגין ביוב סך 274.6 ₪.

טענות ההגנה:
5. בפי הנתבע טענות רבות כנגד התנהלות המועצה בעניינו. בין היתר, העלה הנתבע טענות שונות לגבי אופן תפקודה של המועצה ומחדליה לאורך השנים בכל הקשור לגביית המיסים השונים והתעמרותה בו.

6. ראשיתה של מערכת היחסים הסבוכה בין המועצה לבין הנתבע עוד בשנת 1993, עת נדרש הנתבע לשלם תשלום ארנונה בסך 13,102 ₪ ותשלומי מיסים נוספים. הנתבע, במענה לדרישת המועצה, ציין, כי אין הוא חייב דבר למועצה, וכי הוא מבקש לבדוק את מונה המים, מאחר וקיים חשד לטענתו כי ישנה תקלה במונה. לטענת הנתבע, המועצה התעלמה באופן שיטתי מדרישתו זו, לא בדקה את המונה, והמשיכה לשלוח לו דרישות תשלום מופרזות.

7. הנתבע טוען, כי בחודש מאי 1996, ולבקשת ראש המועצה דאז, שלם למועצה סך של 30,000 ₪ על חשבון מסי הארנונה וצריכת המים, תוך הבטחה כי כל המחלוקות בין הצדדים הגיעו לסיומן.

8. על אף הפשרה שהושגה בין הצדדים, טוען הנתבע, כי המועצה המשיכה לשלוח לו דרישות תשלום, וזאת מבלי שנבדקו טענותיו והשגותיו, הן לעניין גודל הנכס והן לעניין שעון המים. לטענת הנתבע המועצה המשיכה לשלוח אליו דרישות תשלום חשבונות מים וארנונה מופרזים עבור חודשים מאי - יוני 1997.

עוד טוען הנתבע, כי בשלב מסוים שלחה המועצה עובד מטעמה, אשר החליף את שעון המים, ללא ידיעת הנתבע ושלא בנוכחותו, ומבלי שניתנה לו האפשרות לראות את קריאת המונה של השעון הקודם ושל השעון החדש שהותקן. לטענת הנתבע, לאחר החלפת שעוני המים - דרישות התשלום ירדו באורח פלא בסכומים ניכרים.

9. בלית ברירה, ולאחר שהמועצה איימה לנתק לו את המים, כך לטענת הנתבע, שילם הוא תשלומים אשר לא היה צריך לשלם, מאחר ולטענתו אם הייתה מתבצעת בדיקה מקיפה של טענותיו הייתה מתבררת הטעות של המועצה.

10. לעניין שטח הנכס, טוען הנתבע, כי שטח ביתו הוא 309 מ"ר, וזאת בהסתמך על היתר בנייה שנתקבל כדין בשנת 1981. לטענתו, בתאריך 20.11.1995 הגיש השגה לגבי שטח הנכס, כפי שהוא נדרש על ידי המועצה, אך השגתו מעולם לא נענתה. עוד טוען הנתבע, כי המועצה לא טרחה לתקן את שטח הנכס, והמשיכה לחייבו בגין שטח גדול יותר מכפי שטחו האמיתי של הנכס שהוא 309 מ"ר. בנוסף טוען הנתבע, כי המועצה חייבה אותו במשך כ- 15 שנים על פי שטח של 309 מ"ר, ואין למועצה כל זכות להגדיל את מידות הנכס, מאחר ולא בוצעה תוספת בנייה כלשהי. לא זו בלבד, במהלך השנים המועצה ציינה בדרישות התשלום שנשלחו על ידה גודלי שטחים שונים של הנכס, וזאת מבלי שהנתבע הוסיף תוספת בניה לנכס או הרס חלקים מהנכס.

11. הנתבע ממשיך וטוען, כי ביום 15.6.01 קיבל דרישה לתשלום היטל מדרכה בסך 13,787 ₪, שהינו הסכום המלא בגין סלילת המדרכה. לטענתו, משלוח הודעת החיוב היה שלא כדין, וכי במהלך סלילת הכביש והמדרכה נתגלו ליקויי תכנון חמורים אשר גרמו לנתבע נזקים רבים.

12. ביום 9.5.05 התקיים דיון הוכחות בתיקים הנדונים. מטעם המועצה העידו: מר ברני גטניו, מודד מטעם המועצה אשר צוות מטעמו ביצע את המדידות בבית הנתבע, וגב' זהבה בן לולו, מנהלת מחלקת גבייה במועצה. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו בלבד.

13. יש לציין, כי בשנת 1998 הוגש על ידי המועצה כתב תביעה נגד הנתבע בת.א. 3365/98, בו ביקשה לחייבו בתשלום חוב ארנונה, מים וביוב שהוא חב לה, לטענתה, בגין שלושה נכסים המוחזקים על ידו בשטח השיפוט שלה. בשנת 2002 הוסיפה התובעת והגישה נגד הנתבע שלוש תביעות נוספות (ת.א. 5882/02, ת.א. 5885/02 ו- 5886/02) שעניינן אף הן חובות ארנונה, מים וביוב עבור תקופה שלאחר 1998. ביום 22.6.05 ניתן

פסק דין
בת.א. 3365/98 על ידי כבוד השופטת נדאף, בו התקבלה התביעה במלואה. שלוש התביעות האחרות משנת 2002 - אף הן התקבלו על ידי בית משפט קמא (כבוד השופטת נדאף), לאחר שהנתבע לא התייצב לישיבה בה נשמעו הראיות.

14. הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי כנגד שני פסקי הדין הנ"ל. בפסק הדין שניתן ביום 11.10.05 בתיק ע"א 1280/04, בבית המשפט המחוזי בנצרת, התקבל ערעור הנתבע והדיון בתיקים הנ"ל הוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שישוב ויקיים את הדיון מתחילתו.

דיון והכרעה:
15. אם כן, בין הצדדים נטושה מחלוקת רבת שנים. המחלוקות הרלוונטיות לתביעות הנדונות בפני
י הן:
א. שטח הנכס נשוא התביעות וחיוב הארנונה בשנים 2002-2004;
ב. חיוב בגין מים וביוב עבור השנים 2002-2004;
ג. הפחתת חובות כתוצאה מתשלומים ששילם הנתבע;
ד. קיזוז נזקים שנגרמו לנתבע.

בהקשר זה יודגש, כי לנתבע לא היו טענות באשר לסכומי החיוב כפי שהן נטענו על ידי המועצה בכתבי התביעה, ואשר עוגנו בדפי החשבון אשר צורפו לכתבי התביעה ולתצהירי הגב' בן לולו. טענותיו של הנתבע מתמצות בפירוט המחלוקות הנ"ל בלבד.

אפנה עתה לדון במחלוקות הנ"ל אחת לאחת:

שטח הנכס וחיובי הארנונה:
16. המועצה טוענת בסיכומיה, כי הנתבע מעולם לא אפשר לה להיכנס לביתו על מנת לבצע מדידות מדויקות של שטח הבית נשוא התביעה. מדידת הנכס התאפשרה רק ביום 1.6.2004 וזאת לאחר שהמועצה הפעילה סמכות המסורה לראש המועצה על פי סעיף 287 לפקודת העיריות ובסיוע שוטר.

17. המועצה טוענת, כי על פי המדידות והתשריט שצורף לתצהירו של מר ברני גטניו, שטח הנכס נשוא התביעות הינו 609 מ"ר ולצורך חיוב בארנונה 527 מ"ר. שטח זה, טוענת המועצה, גם מופיע בתוכניות אשר הוגשו על ידי הנתבע עצמו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה יזרעאלים לצורך קבלת היתר בנייה.

18. עוד טוענת המועצה, כי בשנת 2003 תוקנו מידות ביתו של הנתבע לצורך חיוב בארנונה, על פי המידות הנכונות המופיעות בתוכניות מטעמו ובמדידות מטעם המועצה, ובהתאם לכך תוקן החיוב עבור הארנונה. המועצה מוסיפה וטוענת כי הסיבה לכך שהיא חייבה את הנתבע בסכומים קטנים ממה שהיה אמור לשלם בפועל נבעה מהעובדה, שהסיכום הכללי בתוכניות שהגיש היה שגוי וכן משום שהנתבע סירב להתיר לנציג מטעם המועצה לבצע מדידות בביתו עד שבוצעו המדידות בשנת 2004, בניגוד לרצונו.

19. הנתבע, מנגד, הקדיש את חלק הארי של סיכומיו לטענות נגד פסקי הדין שניתנו על ידי כבוד השופטת נדאף בת.א. 3365/98 ובתיקים המאוחדים ת.א. 5882/02, ת.א. 5885/02 ו- ת.א. 5886/92, וכן התייחס בהרחבה לפסק הדין בערעור על פסקי הדין הנ"ל, שניתן כאמור על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת. כמעט שלא מצאתי כל התייחסות בסיכומי הנתבע לטענות התובעת לגבי גודל הנכס נשוא כתב התביעה, פרט לטענה כי הנתבע הגיש השגות רבות, ביניהן השגה על שטח הנכס נשוא התביעה (נספח י"ב לתצהיר הנתבע), אשר לא זכו לכל התייחסות מצד המועצה, ועל כן יש לראותן כהשגות שנתקבלו.

20. מעיון בנספח י"ב לתצהיר הנתבע (נ/1) נראה, כי הנתבע אכן הגיש השגה ביום 20.11.1995 בגין הודעת שומה מתוקנת לשנת 1995 מיום 18.9.1995, לפיה נטען על ידו, כי לא קיים אצלו בנכס מחסן למגורים, אשר שטחו 78.8 מ"ר, וכי שטח המגורים הכולל חדר מדרגות ומקלט הינו 309 מ"ר ולא 496 מ"ר.

גב' בן לולו נחקרה בעניין ההשגה על שטח הנכס נשוא התביעה והשיבה כדלקמן:
"ש: ... מפנה לנספח יב' לבקשת הרשות להתגונן. זה מכתב של הנתבע להשגה על הבית נשוא הדיון של היום.
ת: זה מכתב השגה, אבל את זה כבר עברנו.
ש: את ההשגה הזו אתם קיבלתם פיזית, המועצה.
ת: הנתבע הגיש המון השגות והמון מסמכים, כל עוד אני לא פותחת את התיק ורואה אם הגיש את ההשגה למועצה.
ש: לפני שנתיים וחצי התיק היה מונח בפני
ך, במסגרת הדיון בת.א. 3365/98 ושם את אומרת שאת בודקת ומוצאת שהוא אכן הגיש את ההשגה הזו.
.........
"ת: אם אמרתי שאני מעיינת ואני מוציאה שההשגה הוגשה אז התיק היה בפני
י כשהעדתי.
ש: אז גם נשאלת האם המועצה השיבה תשובה להשגה ואמרת שאת צריכה לבדוק את זה, בדקת את הסוגיה הזו. האם המועצה השיבה תשובה לנתבע על ההשגה הזו.
ת: אני לא זוכר, אם היה התיק איתי אז הוצאתי וראיתי שזה התקבל, אז עניתי כפי שעניתי.
ש: כיוון שאת מפנה למה שאמרת שם, בפרוטוקול שם את אומרת שאת לא מוצאת בתיק שברשותך תשובה להשגה, מפנה לעמ' 10 ש' 14-20.
ת: אם אמרתי שם כך אז זה נכון, כי התיק היה בפני
אז".
(עמ' 11 ש' 16-24; ועמ' 12 ש' 2-9).

21. סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן - "חוק הערר"), קובע כדלקמן:

"(א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה.
(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום".

ההשגה הנ"ל מתייחס לשומת המס של שנת 1995, ואילו ענייננו בתביעה לגבי השנים 2002-2004. הנתבע לא צירף את פרוטוקול הדיון לפיו לכאורה, מודה גב' בן לולו כי ההשגה משנת 1995 התקבלה במועצה. לפיכך, אין בידי לקבוע האם אכן מדובר באותה השגה, שכן לטענת המועצה הנתבע הגיש מספר השגות. בכל מקרה, טענת הנתבע כי מנהל הארנונה לא השיב להשגתו לגבי שטח הנכס אינה רלוונטית לענייננו ולפיכך אין אני נדרש להכריע בה.
בהקשר זה יפים דבריו של המלומדים רוסטוביץ וגלעד בספרם ארנונה עירונית (2001) בעמ' 151:
"שומה של תשלומי חובה עתיים, כגון שומת מס הכנסה או שומת ארנונה, כוללת בחובה מערכת של עובדות ומערכת של מסקנות. על מערכת העובדות של שומת ארנונה ניתן למנות למשל את שטחו של מבנה, אולם סוגיית השטח עשויה לכלול לא רק תוצאה של מדידות (עובדה) אלא גם מהם השטחים הרלוונטיים לשומת הארנונה לנוכח הגדרת המונח "שטח" בצו הטלת ארנונה.

לית מאן דפליג, כי שומה סופית מהמעלה השלישית (פסוקה או מוסכמת) הכוללת שטח של מבנה יוצרת סופיות מוחלטת בסוגיה לגבי אותה או אותן שנים שלגביהן הייתה הסכמה או פסיקה".

לא זו בלבד, בעניינים פיסקליים אין לטעון "מעשה בי- דין" לגבי שנת מס אחרת, מכיוון שכל שנת מס נבחנת לגופה (ראה, ע"א 165/64 ראש העירייה תל- אביב - יפו ואח' נ' יעקב כהן, פ"ד י"ח (3) 302; ע"א 14/73 שדה נחמיה (חוליות), קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עיריית ת"א- יפו, פ"ד כז(2) 578, 579). בענייננו, הנתבע לא טען כי הגיש השגות לגבי השנים הרלוונטיות לתביעה דנן. טענת הנתבע כי הגיש השגה בשנת 1995 אינה רלוונטית לענייננו (וזאת מבלי לקבוע האם אכן התקבלה ההשגה במשרדי המועצה) שכן, כאמור, כל שנת מס נבחנת לגופה.

22. כאמור, המועצה טוענת בסיכומיה כי בשנת 2003 תוקנו מידות ביתו של הנתבע לצורך חיוב בארנונה על פי המידות הנכונות המופיעות בתוכניות מטעמו, ועל פי מדידות שבוצעו מטעם המועצה. לגבי שנת המס 2002 טוענת המועצה כי היא חייבה את התובע בגין שטח של 527 מ"ר (ראה סעיף 6 לתצהיר גב' בן לולו ת/2). לטענת המועצה על פי מדידות שבוצעו על ידה שטח הנכס נשוא התביעה לצורכי חיוב ארנונה הוא 536.27 מ"ר.

מר ברני גטניו העיד לגבי אופן מדידת הנכס נשוא התביעה כדלקמן:

"ש: מי ביצע את המדידה בפועל.
ת: העובד שלי בשם רמי חי.
ש: למה הוא לא בא להעיד ולא הגיש תצהיר.
ת: התצהיר הוגש על ידי משום שאני זה שחתום על התשריט.
ש: כשרמי חי יצא לבדיקת הנכס של הנתבע, איזה הנחיות נתת לו לפני הבדיקה.
ת: בנושא של רמת ישי הנוהל היה שיוצאים לאימות בשטח עם הבקשות להיתרי בניה ומוודאים שהמצב בשטח זהה או אם יש שינויים או תוספות אז לסמן או למדוד את התוספות ועל סמך זה מגישים את התשריט.
ש: מה שאתה אומר זה מה שהנתבע אמר לי שהראיתי לו את התצהיר, הוא אמר שבפועל כשאותו רמי היה בבית הוא לא בא עם סרט מדידה אלא נצמד לתוכנית שהופקדה עוד בשנת 81, עברו חדר חדר וראו שהמצב בשטח, קרי, המצב בבית, תואם את התוכניות.
ת: זה חלקית נכון. מר רמי היה מצוייד בסרט מדידה והשתמש בו בגלל שהיה מבנה תוספת מאחורי הבית שלא הופיע בבית להיתר בנייה, הוא היה חייב להיעזר בסרט לצורך המדידה של התוספת שלא הופיעה בבקשה להיתר.
ש: תראה לי את התוספת.
ת: אני מסמן את התוספת בעיגול, בעותק של בית המשפט.
ש: מדבריך ניתן להבין שבתוך הבית עצמו אכן לא הייתה מדידה אלא הליכה לפי התוכנית.
ת: אין לי תשובה פרטית אם אי אילו מדידות נמדדו ע"י סרט המדידה.
ש: לפי המידע שמצוי ברשותך, האם זה נכון לומר שבפועל בתוך הבית לא נעשו שינויים לעומת התוכנית.
ת: באופן כלל אני לא יודע לתת תשובה פרטנית אם נעשו שינויים כאלה או לא. אני עומד מאחורי התשריט שזה המצב נכון ליום המדידה.
ש: האם הבית הורחב יחסית לתוכנית ההגשה.
ת: לא. מלבד התוספת שהיתה חיצונית לגמרי ביחס לבית". (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-33).
אף הנתבע העיד בעניין התוספת מחוץ לבית כדלקמן:

"ש: אתה כותב בנספח יב' שהוסיפו לך מחסן מגורים. האם כוונתך היא לאותו מבנה חיצוני שסומן ע"י המודד.
ת: עד כמה שאני זוכר, אני לא חושב שמדובר על הדבר הזה, אלא מדובר במחסן כחלק מהבית. אני מעיין בתשריט של המודד ואלה אכן המידות של הנכסים שלי, אבל לא זו הייתה הכוונה בהשגה". (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 27-32).

הנתבע לא פירט ולא הביא ראיה לעניין "הכוונה" שלו בהשגה, הגנתו נותרה כללית, ללא ראיה לתמוך בה.

23. אם כן, מהאמור לעיל עולה, כי המועצה עמדה בנטל הראיה והוכיחה כי שטח הנכס נשוא התביעה לצורכי חיוב ארנונה הוא 536.27 מ"ר, כמצוין בנספחים לתצהיר מר ברני גטניו (ת/1). הנתבע לא הביא חוות דעת מומחה לסתור את המדידה שבוצעה מטעם המועצה ואף הודה בחקירתו כי אלו אכן מידות הנכס.

24. המדידה מטעם המועצה בוצעה ביום 6.1.04. נשאלת השאלה האם המועצה רשאית הייתה לחייב את הנתבע למפרע לגבי שנות המס 2002- 2003, על פי אותה מדידה, כפי שעשתה, ובעקבות הטעות שמצאה, לטענתה, במדידת שטח הנכס.

תקנה 2(ב) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס - 2000 (להלן: "תקנות הארנונה") מתירה לרשות מקומית לתקן את שומת הארנונה במקרה של גילוי טעות בחישוב השטח:

"(ב) לצורך הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 2000 יראו את סך כל שטחו של נכס כסך כל השטח כפי שחושב לצורך הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 1999, זולת אם נתגלתה טעות בחישוב השטח, שאינה תוצאה של שיטת חישוב שונה".

חוק הארנונה הכללית לשנת 2002 (הוראת שעה), תשס"ב - 2002, החיל את תקנות הארנונה, בשינויים המחויבים, על שנת הכספים 2002. סעיף 81 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת 2004 (תיקוני חקיקה), תשס"ד- 2004 החיל את הוראות תקנות הארנונה, בשינויים המחויבים, גם על שנת הכספים 2004.

לעניין פרשנות של 'טעות בחישוב השטח', נפסק בע"א 6501/98 עיריית הרצליה נ' רפאלה חרל"פ (לא פורסם), שהעובדה שצווי הארנונה בעניין אופן חישוב שטחי נכסים בתחום העיריה לא שונו בתקופה הרלוונטית, מלמדת על כך שלא חל שינוי בשיטת החישוב של העירייה, אלא בחישוב עצמו. לכן במקרה של טעות בחישוב השטח, הרשות בידי העירייה לתקן את השומה (ראה גם בש"א 5512/05 (שלום - ירושלים) מוסך יחזקאל ובניו ירושלים בע"מ ואח' נ' עיריית ירושלים (פורסם באתר נבו)). בהקשר זה יפים גם דבריו של כבוד השופט אברהם בת.א. 3230/96 (שלום - טבריה) עירית טבריה נ' פ.ו.ר. שירותי ניהול למלונות בע"מ (פורסם באתר נבו):

"תיקון הטעות וגביית הפרשי הארנונה למפרע אינם מהווים "חיוב רטרואקטיבי" במס ודומה שבעניין זה נתפסה הנתבעת לטעות באבחנה בין הטלת מס רטרואקטיבית וגביית מס (שהוטל מלכתחילה כדין ולא נגבה עקב טעות בסיווג) למפרע".

25. על כן, לנוכח האמור לעיל, אני קובע, כי המועצה הוכיחה את טענותיה בכל הנוגע לחיוב הארנונה בגין הנכס נשוא התביעה לגבי שנות המס 2002-2004. אדגיש כי אין בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות בכל הנוגע לשנות המס הקודמות לשנים הנ"ל לגביהן, כאמור, מתקיים דיון נפרד.

חיוב בגין מים וביוב:
26. בסיכומי המועצה נטען, כי חשבונות המים והביוב עבור השנים 2003 ו- 2004 שולמו במלואם, אך זאת לאחר הגשת התביעות דנן; חוב המים והביוב עבור שנת 2003 שולם במרץ 2004 לאחר הגשת התביעה בת.א. 7001/04, ואילו חוב המים והביוב לשנת 2004 שולם ביום 27.2.2005, אף הוא לאחר הגשת התביעה. לפיכך, הנתבע נותר חייב למועצה בגין מים וביוב עבור השימוש בשנת 2002 בסך כולל של -.3,505.60 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

27. בסיכומי הנתבע אין כל התייחסות לעניין חוב המים והביוב לשנת 2002, ועל כן, אני קובע כי על הנתבע לשלם את חוב המים והביוב בסך כולל של 3,505 ₪ נכון למועד הגשת התביעה בת.א. 4544/02.

הפחתת חובות:
28. הנתבע טוען, כי הוא שילם למועצה בשנת 1996 סך 30,000 ₪ בשקים דחויים, אשר כיסו את כל חובותיו למועצה ואין הוא חייב יותר למועצה. לטענת הנתבע המועצה התכחשה לתשלום הנ"ל בתביעות שנדונו בפני
כבוד השופטת נדאף, אך לאחר בקשת הנתבע לפתוח בחקירה משטרתית בכל הנוגע לתשלום זה, נזכרה התובעת להודות בתגובתה כי היא מאשרת, כי סכום זה שולם על ידי הנתבע, וכי סכום זה הופחת מחובו. הנתבע הפנה לתגובה זו של המועצה בנספח ג' לסיכומיו, אך עיון בנספחים לסיכומיו מעלה כי אין כלל נספח ג. לא זו בלבד, הנתבע גם מפנה לתיק המוצגים שככל הנראה הוגש בערעור על פסקי הדין שניתנו על ידי כבוד השופטת נדאף, מבלי שהגיש תיק זה לבית המשפט במסגרת שמיעת הראיות.

עוד טוען הנתבע בסיכומיו, כי במכתב ב"כ המועצה מיום 16.6.96 נכתב בזו הלשון: "לפיכך, ולאור האמור לעיל, הנני ממליץ לפטור את עברי דוד מתשלום הארנונה נשוא השגתו" (נספח ד' לסיכומי הנתבע). ממכתב זה, טוען הנתבע, עולה כי יש להפחית מהחוב סך של 25,000 ₪. לסיכום, טוען הנתבע, הסך של 25,000 ₪ משנת 1993 יחד עם הסך של 30,000 ₪ משנת 1996 מהווים תשלום בעודף, אותו יש לקזז.

כלל לא ברור מנין צמחו אותם 25,000 ₪, משלא הובאה כל ראיה על ידי הנתבע בעניין זה, ועל כן, דין טענה זו להדחות.

29. גב' בן לולו, העדה מטעם התובעת, נחקרה בעניין תשלום סך 30,000 ₪ וענתה כדלקמן:

"ש: נכון שהנתבע שילם למועצה 30,000 ₪.
ת: כן, זה נבדק בשנת 98 ויש

פסק דין
שהוא צריך לשלם והכל בסדר ולא נלקח לו כלום. זה נבדק ואין לו יתרת זכות". (מ' 12 לפרוטוקול, שורות 10-13).

30. הנתבע מודה כי סך של 30,000 ₪ שולם על ידי הנתבעת בשנת 1996, ככל הנראה, בגין
התחשבנות על חובות העבר; אלא שלא הובאה בפני
י ראיה כלשהיא כי סכום זה נועד
לכסות חוב מיסים עירוניים שנולדו כ- 7 שנים מאוחר יותר.

זאת ועוד, נראה כי טענה זו דינה לידון בתיקים המתנהלים בפני
כבוד השופטת נדאף, מה גם שבית המשפט המחוזי קבע במפורש בפסק דינו בערעור כי התיק מוחזר לבית משפט השלום לדון בין היתר בטענתו זו של הנתבע.

31. בטרם אסיים, יש לציין הערה כללית; הנתבע, כאמור, ייחד בסיכומיו את רוב טענותיו (אם לא כולן) לפסקי הדין שניתנו על ידי כבוד השופטת נדאף בנוגע לתיקים אחרים המתנהלים בין הצדדים והמתייחסים לשנות מס קודמות לשנים הנדונות בענייננו. כמו כן, התייחס הנתבע בהרחבה לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בערעור על פסקי הדין שניתנו על ידי כבוד השופטת נדף. גם כשנשאל הנתבע מדוע לא שילם את המיסים בשנים 2002, 2003, תשובתו התייחסה לטענותיו בדבר תשלומים ששילם ביתר, בשנים קודמות לשנים הנדונות בענייננו, ובלשונו:

"ש: אתה טוען ששטח הנכס שלך הוא 309 מ"ר.
ת: כן.
ש: בשנים 2002,2003 מודע לא שילמת ארנונה על 309 מ"ר.
ת: כתוצאה מהמציאות שנוצרה בשנת 97 לפיה הבטחת ראש המועצה שהוא יקבל את חוות דעת של היועמ"ש של המועצה, ג'ובראן ג'ובראן, היו אמורים לקזז לי סכום של כ- 24,000 ₪ על חיובים שנעשו ושולמו על ידי עד לשנת 1996. מעבר לזה, שילמתי סכום של 30,000 ₪ בשיקים דחויים עפ"י בקשת ראש המועצה דאז, מר שוורץ זאב, תוך הבטחה שהדבר ייבדק, יורד סך של כ- 24,000 ₪ לפי המלצת היועמ"ש של המועצה, נספח יט לתצהירי, לאור הבטחתו של ראש המועצה שאם אשלם את ה- 30,000 ₪ בסיכומו של דבר יערך החשבון, ואז לא עשו את החשבון ולא זוכיתי על ה- 24,000 ₪ כך שנוצר מצב שהייתי קרוב ל- 54,000 ₪ בשנת 97 בזכות. מדובר על סכום גבוה במיוחד לאותה תקופה. אז לא הייתי חייב. עובדה שגם נתנו לי אישור לטאבו, אחרת לא היו נותנים לו את האישור לטאבו". (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22-31).

לדידי, טענות אלו של קיזוז סכומים ששולמו על ידי הנתבע למועצה, מקומן לידון בתיקים הנדונים בפני
כבוד השופטת נדאף המתייחסים כאמור, לשנות המס הרלוונטיות לטענות הנתבע. הנתבע, כפי שהוא אכן מציין בסיכומיו, ביקש לאחד את התיקים הנדונים בפני
י עם התיקים הנדונים בפני
כבוד השופטת נדאף, בבית משפט השלום בטבריה, אך לא ציין בסיכומיו כי הבקשה נדחתה מחוסר סמכות שכן, הסמכות לאחד את התיקים מסורה לנשיא בית המשפט העליון (ראה, בהקשר זה החלטתי בבש"א 1049/06). ועל כן, משלא הגיש הנתבע בקשה לערכאה המוסמכת התיקים לא אוחדו. בכל מקרה, עיון בפסקי הדין שניתנו על ידי כבוד השופטת נדאף בתיקים האחרים של הנתבע ואשר, כאמור, הערעור בגינם התקבל (ת/5 ת/4), מעלה, כי הסכומים אשר נדונו באותם תיקים הם סכומים גבוהים הרבה יותר מהסכומים אותם מבקש הנתבע לקזז ועל כן ראויים לידון באותם תיקים.

קיזוז נזקים שנגרמו לנתבע:
32. הנתבע טען בכתב ההגנה כי נגרמו לו נזקים שונים בגין סלילת כביש ומדרכה. בתצהירו ציין הנתבע כי הוא אינו חייב כספים למועצה וכי יש לו טענות נוספות כנגדה, אשר אינן מפורטות, ביחס להתנהגות המועצה כלפיו בעבר - נזקים העולים על סך 2,700,000 ₪ (ראה, סעיף 85 לתצהירו- נ/1).

33. התובעת בסיכומיה דחתה מכל וכל את טענות הקיזוז של הנתבע וציינה, כי הסכומים הללו גדלים אחת למספר חודשים, אך מעולם לא הוגשה תביעה כנגד המועצה בגין סכומים אלה. עוד טוענת המועצה, כי בפסיקה נקבע שלא ניתן לקזז חובות מתשלומי הארנונה או להיפרע על ידי הימנעות מתשלום ארנונה.

34. טענת הנתבע לעניין הקיזוזים המגיעים לו בגין נזקים שנגרמו לו, לכאורה, על ידי המועצה, לא נטענו כלל בסיכומיו ועל כן יש לראותם כטענות שנזנחו. לגופו של עניין, אציין בנוסף, כי הטענות הנ"ל נטענו בעלמא מבלי שהנתבע הוכיחן ועל כן הן נדחות.

סוף דבר:
35. על הנתבע לשלם למועצה הסכומים הבאים:
א. בת.א. 4544/02 סך -.18,674 ₪ נכון ליום 30.07.2000;
ב. בת.א. 7001/04 סך -.15,982 ₪ (לאחר הפחתת החיוב בגין מים) נכון ליום
20.10.2004;
ג. בת.א. 1949/05 סך -.31,073 ₪ (לאחר הפחתת החיוב בגין מים וביוב) נכון ליום
24.02.05.

לסכומים הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית, על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם - 1980 עד ליום התשלום בפועל.

הנתבע ישלם בנוסף למועצה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו למועצה תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה כחוק עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב בתשרי תשס"ז (4 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.

סוהיל יוסף
, שופט

רינת/ציפי טנמבאום








א בית משפט שלום 4544/03 מועצה מקומית רמת ישי נ' דוד עברי (פורסם ב-ֽ 04/10/2006)