פסקי דין על חיים רמון

5461/06 פ     06/11/2006




פ 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון




המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ ג ד

הנאשם/ים
חיים רמון


ב"כ התביעה: עו"ד אריאלה סגל-אנטלר

הנאשם ובא כוחו עו"ד דן שיינמן
ועו"ד נווית נגב

נוכחים:

פרוטוקול
החלטה
מונחת בפני
נו בקשת התביעה להורות שעדויותיהם של אחדים מעדי התביעה תישמענה בדלתיים סגורות. התביעה מבססת את בקשתה על מספר עילות:
חשש לפגיעה בפרטיות המתלוננת, תחושה סובייקטיבית של העדים שהביעו מורת רוח מהצורך שלהם להעיד בדלתיים פתוחות, חשש לחשיפת פרטים העלולים לפגוע בבטחון המדינה.

ב"כ הנאשם הביעו התנגדות לבקשה.

כפי שציינו בהחלטתנו מיום 11/9/06, עקרון פומביות הדיון הינו עקרון יסוד חוקתי וסטיה ממנו תעשה רק במקרים חריגים. אסרנו באותה החלטה פרסום פרטים העלולים לחשוף את זהות המתלוננת ובכך מצאנו את האיזון הנכון בין עקרון פומביות הדיון לבין ההגנה על המתלוננת בעבירת מין.
מעמדם של העדים אינו דומה למעמדה של המתלוננת. תחושתם הסובייקטיבית של העדים אינה ממין העניין ולא נראה לנו, כי העדתם בדלתיים פתוחות תפגע בערך מוגן כלשהו.

אשר על כן, לא מצאנו עילה להענות לבקשה זו.

היה אם במהלך שמיעת עדות של עד כזה או אחר תתעורר אפשרות לפגיעה בבטחון המדינה, הדבר יישקל לגופו של עניין על אתר.
ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ו (11 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים.
______________ _________________ _______________
ד. בארי
- שופט ח. כוחן
- אב"ד ד. שריזלי
- שופטת


עו"ד שיינמן:
אני מבקש לרשום הודעה מפי. אני אקרא את ההודעה הכתובה ואגיש אותה בהמשך.

התובעת:
ישבתי בשקט ונשכתי את לשוני ואני מנסה כל הזמן להבין במסגרת איזה הליך משפטי אנו נמצאים, האם בבקשה לפי סעיף 74, האם בבקשה לדיון בחומר חסוי או האם אנו נמצאים בהקראה לעיתונות.
אני אומרת את מכאב ליבי שלא להגיד מזעם, לולא כל הדברים הללו, אני מצטערת שדברים אלה נכנסים לביהמ"ש, אני מאמינה שבביהמ"ד צריך להתקיים דיון לפי הראיות, כל הזמן מתנהל הדיון באמצעות העיתונות, גם בתגובה של עו"ד שיינמן כאשר פורום העיתונות הגיש בקשה לקבל את פרוטוקול המתלוננות נכנסו קטעי עיתונות בתגובת עו"ד שיינמן.
עוד מעט התחיל המשפט שבו עו"ד שיינן מבקש מביהמ"ש פה להחליט האם חומר ראיות שנמסר לו שבוע שעבר רלוונטי כן או לא לחקירה, אני מזועזעת מהעניין הזה, אני מזועזעת מהעניין שלפני שהעדים יגיעו היום לביהמ"ש אתמול בערב ואתמול בבוקר העדות שלהם נותחה באמצעי התקשורת והשוו אותו לגירסת המתלוננת שכאמור נתנה בדלתיים סגורות.
זה מקרה ראשון שהדיון הוצא לכאורה מידיו של ביהמ"ש והועבר לאמצעי התקשרות.
עכשיו מנסים להכניס לתוך ביהמ"ש בעדינות ובנימוס דברים שנאמרו בתיקשרות.
עכשיו רוצים שביהמ"ש ייתן הכרעת דין.
את התמלילים ניתחו בתקשורת אני מבקשת שזה יובא כחלק מניהול התביעה או ההגנה בתיק זה ולא על דרך הודעה שבה עו"ד שניימן הודיע היום.
אני שלחתי לעו"ד שיינמן שבוע שעבר תקציר של דברים נוספים שאמרו עדי התביעה כנהוג בפרקליטות לא התייבש הדיו על המכתב והציטוטים כבר בתקשורת.
אני לא מנהלת בצורה כזו תיקים, אבל אני אומרת דברים שעברו כל טעם וכל גבול אני לא מעיזה להגיש שיש בזה השפעה לא הוגנה אולי על עדים.
גם לגבי ההחלטה של "דלתיים סגורות" זה לא דבר שהתביעה בשגרה מגישה בתיקים כאלה, אני לא מתראיינת בעיתונות אני מבקשת שהדיון יתנהל על פי הראיות של ביהמ"ש בלי להכניס השפעות זרות, בלי להכניס קטעים.
עו"ד שיינמן יתכבד וינהל הליך משפטי לספי סעיפי החוק.
מה שצריך להיות בדלתיים סגורות יהיה בדלתיים סגורות ומה שצריך יהיה בדלתיים פתוחות, לפיכך אני מבקשת להפסיק את הודעתו של עו"ד שיינמן ואני מבקשת שלא לקבל מאת עו"ד שיינמן שום מסמך של התכתבות פנימית ביני לבינו.

עו"ד שיינמן:
אני רציתי להביא דבר אחד בפני
ביהמ"ש, אני רציתי להביא שאנחנו נמצאים כרגע במצב שקיבלנו רק לפני מס' ימים חומר שהוא חומר ראיות חיוני ואני בכלל לא נכנס לניתוח שלו כרגע, קיבלנו חומר חיוני שהן האזנות סתר שנעשו וקיבלנו תמלילים ולדעתינו הם שייכים ללב העניין ולא קיבלנו אותם, התוצאה היא שכבר בזמן חקירת המתלוננת לפני שבועיים וחצי החומר הזה לא היה בפני
נו ולא יכולנו לנהל, ובעצם קופחה היכולת שלנו לחקור את המתלוננת, זה נזק מבחינת ההליך שאינו ניתן לתיקון.
מצד שני, יש לנו עניין חיוני להתחיל ולסיים את המשפט ולא לעצור אותו, אנו מבקשים להמשיך את המשפט ולסיים אותו, כי הנזק שבעצירת המשפט הוא נזק בלתי ניתן לתיקון, מצד שני רציי להביא בפני
ביהמ"ש את העובדה שגם יש כבר נזק שהוא אינו ניתן לתיקון בכך שהחומר הזה לא היה בפני
נו. אני כרגע לא נכנס לשאלה מדוע ומה הסיבה שהחומר לא הובא לידינו.
אני רוצה להבהיר לתובעת, שאני מאוד מכבד ומעריך אותה, שכל מה שאמרתי אין בו ולו דבר להצביע על איזה שהוא עניין של חוסר תום לב.
יחד עם זאת, אנו יודעים שהחומר הזה לא תומלל אלא בימים האחרונים ולכן יש לנו ספק אם הוא היה בפני
מקבלי ההחלטות קרוב לוודאי שהוא לא היה בפני
הם, בזמן ההחלטה על הגשת כתב האישום, לכן הפגם נופל כבר על עצם הגשת כתב האישום עצמו.
אני עומד כרגע במצב שאני חייב לנהל את התיק, ואני אנהל את התיק, אבל ביהמ"ש חייב לדעת שקיימת תקלה כזו, שהיא תקלה מאוד יסודית.
אצלינו בארץ קיימת רק ההגנה מן הצדק, השאלה עד כמה ממצב כזה נכנס לטענה "הגנה מן הצדק", אנו בדקנו והתשובה באופן עקרוני היא "כן".
אני לא עומד לטעון את הטענה הזו, אני חשבתי שחובתי ואני מצטער אם חברתי נפגעה וזו בהחלט לא היתה הכוונה, אני לא יודע מה מקור התקלה, אני יודע שהחומר הזה לא תומלל וקרוב לוודאי אני מניח שכאשר הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה קיבלו את ההחלטה להגשת כתב אישום תמלילים אלו לא היו בפני
הם.
היום יהיו שתי עדים וכבר ביהמ"ש יוכל לקבל מושג ישיר על מה מדובר.
אז כב' ביהמ"ש יוכל לראות את המשמעות האדירה שהיה לחומר הזה בעת החקירה של המתלוננת.
אני חשבתי שדווקא חובתי להביא את הדברים האלה בפני
ביהמ"ש אני אחליט ואשמור על זכותינו לטעון את הדברים בכל שלב.
אני לא זוכר שנתקלתי אי פעם במצב כזה, ואני כרגע לא אומר מי אשם בה ואיך אלה דברים שלדעתי הם יצטרכו להבדק.

הנזק כבר בשלב זה הוא בלתי ניתן לתיקון.
עדת תביעה, רונית לוגסי, לאחר שהוזהרה כדין:
ח.ר:
אני עובדת במשרד ראש הממשלה קרוב ל-20 שנה, אני קצרנית ראש הממשלה.
ההיכרות שלי עם המתלוננת היא במסגרת העבודה, היא מזמנת אותי לדיונים שאני אמורה לרשום.
לא היו לי קשרים איתה מעבר לקשרי עבודה.
אני הכרתי אותה כשנה אולי יותר, מזמן שהיא באה לעבוד בלשכת ראש הממשלה.
עצם המגע של העבודה שלי יחד עם המתלוננת היה שהיא אחראית להודיע לי להגיע לדיונים ובזמן, היחסים שלנו היו בסדר גמור.
לגבי יום 12/7/06, בשעות הערב, לשכת רוה"מ הגיע לת"א בעקבות האירועים שהתרחשו באותה עת, אני הוזמתי באותו יום לרשום ישיבה שהתקיימה ביום 12/7/06, בשעה 18:00, הישיבה ארכה כשעתיים בערך בלשכת רה"מ בת"א, בתום הישיבה יצאתי החוצה ואני נכנסת לישיבה עם כל מיני כלים, ליפטופ, כלי כתיבה וכו', המתלוננת קראה לי שאני אבוא מהר, ביקשתי ממנה עוד מס' דקות כדי להתארגן, לא ידעתי מה הסיבה, היא קראה לי שוב "אני מבקשת ממך תבואי מהר אני חייבת להגיד לך משהו".
השיחה הזו התקיימה בחדר המזכירות בערך, כשאת יוצאת מחדר רה"מ יש חדר מזכירות.
ניגשתי עם המתלוננת לחדר של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, סגרנו את הדלת, לא פגשנו עוד מישהו בדרך, סגרנו את הדלת והיא אמרה לי "רונית אני חייבת לספר לך משהוא, את הראשונה שאני מספרת לה, אני חייבת לספר לה" אמרתי לה תירגעי, תסבירי לי מה קרה, אני ציינתי את זה גם קודם, באותו יום התחילה פעילות בצפון כי חטפו שני חיילים, קודם לכן נתתי לה שם של חייל שהוא מכר שלי שדאגתי לשלומו, פחדתי שאולי קשר אליו, בכל מקרה התיישבנו והיא סיפרה לי שהיא ניגשה להצטלם עם השר רמון, היא ביקשה ממנו להצטלם, והיא אמרה לי שהם הצטלמו מחדר של מנהל הלשכה, שהחייל צילם אותם, ואחרי שהחייל יצא השר נתן לה נשיקה.
שאלתי אותה מה זאת אומרת איזו נשיקה הוא נתן לך, היא אמרה לי, שהוא נתן לה נשיקה עם הלשון. היא חזרה ואמר "אני לא מבינה איך זה קרה לי" את קולטת את קולטת, אני נתתי לה מים, בסופו של דבר הצעתי לה שנצא החוצה להתאוורר בחוץ ולעשן סיגריה.

בזמן שהיא סיפרה לי המתלוננת היתה נרגשת היא אמרה לי שהיא רועדת, אני ראיתי שהיא נרגשת, אני לא יכולה לזכור אם היא רעדה, ירדנו למטה.

אני זוכרת שהיא אמרה לי "את קולטת, את קולטת" היא חזרה ואמרה שהיא משביעה אותי לא לספר לאף אחד שהיא מספרת את זה רק לי ושהיא מבקשת שאני לא אוציא את זה לאף אחד ושזה ישאר רק אצלי היא חזרה על זה מס' פעמים.

ירדנו למטה לעשן, ישבנו במשרד הבטחון, יש שם מדרגות בכניסה לבנין, אני לא יכולה לדייק בפרטי השיחה, אני יכולה להגיד באופן כללי שאני הבהרתי לה, היא אמרה לי בכל לשון שהיא לא מעוניינת להתלונן בשום פנים ואופן, היא אמרה שהיא נוסעת ורוצה לנסוע בראש שקט ושהיא לא רוצה להתלונן.
אני אמרתי לה שאני חושבת שהיא צריכה להבהיר לשר באיזו שהיא דרך שמה שנעשה לא מקובל עליה. אמרתי לה שאולי תתייעץ עם גדי, היא אמרה שבשום פנים ואופן היא לא רוצה לספר לגדי כי הוא לא ישמור את זה והוא יעשה מזה רעש והוא נורא יכעס.

אני לא זוכרת מה היא אמרה לי שקרה לאחר הנשיקה.
אני שאלתי אותה מה עשית אחרי כן, אני זוכרת שהיא אמרה לי שהוא פשוט יצאה משם , מהחדר, ונעמדה ליד סימה. ואז היא אמרה לי בדיוק יצאת.

ב"כ המאשימה:
אבקש לרענן את הודעת העדה מיום 23/7/06, שעה 17:30, עמ' 2 שורה 31.

המשך ח.ר.:
לאחר שרעננתי את זכרותי מהודעתי הנ"ל, אני נזכרת שהיא סיפרה לי שהשר שאל אותה כשהיא יצאה מהחדר מתי בדיוק היא עוזבת, משהו בסגנון ובדיוק אני יצאתי והיא פשוט קראה לי החוצה.

לאחר השיחה איתה היה לי עוד דיון לרשום הגעתי הביתה בשעה מאוד מאוחרת, וקיבלתי שיחת טלפון מהמפקדת של המתלוננת, ליעד, והיא אמרה לי "רונית את בוודאי יודעת על מה אני רוצה לדבר איתך" האמת בהתחלה לא ידעתי על מה היא רוצה לדבר איתי, חשבתי משהו בענייני עבודה, בסופו של דבר היא סיפרה לי שהמתלוננת סיפרה לה על מה שקרה ואמרתי לה שהוקל לי שהיא יודעת גם, אני נתבקשתי לא לספר על זה.

דיברתי איתה על התלונה שעל המתלוננת להגיש, אבל אני לא זוכרת אם זה היה בשיחה הזו או בשיחה נוספת, העמדה של ליעד שמחובתה כמפקדת הצבאית שלה לדווח על האירוע.

היתה לי שיחה נוספת עם ליעד לאחר כמה ימים, שבה ליעד התקשרה אלי ומאוד בכתה ונסערת היא אמרה לי שהיא מאוד מיוסרת עם עצמה, מכיוון שהחובה שלה כמפקדת כשהיא יודעת על מקרה כזה, לדווח על זה מנגד המתלוננת לא רוצה בשום פנים ואופן שהיא תדווח על זה .

היא השוותה בין המקרה למקרה שקרה בחיל האוויר, אני אמרתי לה זה לא בדיוק אותו דבר זה לא אותו מקרה, אמרתי לה שאם היא חושבת שזו החובה שלה ושהיא כל כך מיוסרת שתמלא את חובתה.

אני אמרתי שזה מקרה שלא יעשה לדעתי במקום שהוא לשכת רה"מ. אני אמרתי את זה לליעד. זה בערך תמצית השיחה שהיתה לי עם ליעד.

כמה ימים לאחר מכן שוב נקראתי לדיון בלשכת רה"מ בת"א, עוד בדרכי לשם התקשרה אלי המתלוננת, ואמרה לי שליעד דיווחה על המקרה ליועץ לענייני נשים של הרמטכ"ל ויש בלשכה בת"א נורא בלגן והחיילות מתקשרות אליה ושאלות מה קורה, היא מרגישה שהן "מריחות" משהוא שמתרחש והיא אמרה לי "את חייבת להרגיע את ליעד".
כשאני הגעתי ללשכה בת"א נכנסתי ללשכת המזכירות הצבאית, היה מאוד שקט שם, היה שקט ולא הרגשתי בשום דבר, המשכתי את עבודתי כרגיל באותו יום, לאחר שעתיים בערך קיבלתי טלפון נוסף מהמתלוננת, שנדמה לי שהיא אמרה לי שהיא שוחחה עם הנציגה של הרמטכ"ל והיא לא אמרה כלום וביקשה ממני בכל לשון של בקשה, שאם שואלים אותי שאני אגיד שאני לא יודעת כלום.

אני פגשתי את המתלוננת עוד פעם אחת לפני אותו יום, זה היה במסיבת פרידה של המתלוננת, אם אני לא טועה זה היה ביום ראשון, המתלוננת עלתה אלי לחדר והיא שוב חזרה על הבקשה שלה שאני אדבר עם ליעד שלא תתלונן, נדמה לי שאמרתי אני לא זוכרת אם אמרתי, שאני הבנתי שהיא סיפרה לכל הרבה אנשים ושעכשיו אי אפשר לשמור את זה בסוד.
ליעד סיפרה לי שהמתלוננת סיפרה על כך לשולה זקן. המתלוננת סיפרה לי שהיא סיפרה לאמא שלה, ואמא שלה אמרה לה שאם היא מרגישה שהיא יכולה לא להתלונן ולהמשיך לחיות ככה אז לא צריך, היא פשוט אמרה לי למה היא לא רוצה להתלונן.
אני נמנעתי כמה שפחות להתערב במה שקורה בין שתיהן.

אין לי קשרי ידידות וחברות עמוקה עם המתלוננת, בכל זאת היא באה ופנה אלי, אני מחבבת את הבחורה ויכול להיות כמו שאז אמרתי, הדמויות שסובבות אותה בלשכה הן בסה"כ חיילות צעירות אולי היא ראתה בי דמות בוגרת יותר שהיא יכולה לספר.

לפני כן מעולם היא לא שיתפה אותי בשיחות אינטימיות על חייה.

העדה מיוזמתה:
אני רוצה לציין שהמצב הזה מאוד מביך אותי אם הייתי בוחרת בה לא הייתי נמצאת פה.

ח.נ.:
ש. אתה האדם הראשון שראה את המתלוננת, זה היה כשהיא יוצאת מהחדר ששם היתה הנשיקה ואז היא יוצאת מהחדר. אני מצטט מהודעתך עמ' 2 שורה 30 - "שאלתי אותה מה עשית. היא אמרה לי שהיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה ואמרה לו שהיא חייבת ללכת וניגשה לשולחן של המזכירה סימה. היא אמרה לי שהשר שאל אותה מתי בדיוק היא עוזבת ואם הוא עוד יראה אותה ומשהו בסגנון הזה, היא אמרה לי שהיא התחמקה ויצאה משם בדיוק את יצאת הכוונה אלי".
ת. מה שכתוב בהודעה זה נכון.
ש. כשאת נפגשת איתה , את נפגשת איתה בחדר הכללי?
ת. נכון. כשאני יצאתי מהחדר של רוה"מ, איפה היא עמדה בדיוק אני לא יודעת להגיד, זה לא היה קרוב אלי, היא קראה לי פשוט קראה לי, היא היתה בחדר המזכירות.
ש. כשאת אומרת בהודעתך "השר שאול אותה מתי בדיוק היא עוזבת ואם הוא יראה אותה או משהו בסגנון זה" זה בעצם דבר שהוא שווה או זהה לאמירה נדבר נהיה בקשר או משהוא כזה - האם כך הבנת את זה?
ת. אני זוכרת שהיא אמרה לי שהיא יצאה ונעמדה ליד השולחן של סימה ואז הוא פנה אליה ושאל אותה (עכשיו אני לא זוכרת טוב) אם אמרתי בהודעתי אז זכרתי טוב. לדעתי היא הבינה מהדברים שלו רצון מצידו להמשך קשר.
ש. כשפי שאת הבנת את הסיפור שלה באותה עת, זה שבעצם יש פה איזה שהוא רצף, הצילום הנשיקה היא יוצאת עומדת ליד השולחן של סימה ואז היא פוגשת אותך?
ת. נכון.
ש. היא לא אמרה לך שבשלב הזה שהיא יצאה מהחדר, שהיא הצטלמה פעם נוספת עם השר רמון?
ת. לא. היא לא אמרה לי.
ש. היא לא אמרה לך גם, שהיא מסרה לשר את מס' הטלפון שלה?
ת. לא.
ש. היא גם לא אמרה לך שהוא ביקש את מס' הטלפון?
ת. עד כמה שזכור לי היא לא אמרה לי.
ש. מכיוון שהמתלוננת אמרה כאן בביהמ"ש שהיא סיפרה לך את הסיפור בפרטי פרטים, אני שואל אותך מס' שאלות.
האם היא סיפרה לך שלצילום קדמה שיחה בינה לבין השר שהיא אמרה לו במסגרת השיחה הזו "אני לא עומדת בפני
ך כב' השר".
ת. לא.
ש. האם היא סיפרה לך, שהיא הציעה לשר להצטרף איתה לקוסטה ריקה לטיול?
ת. לא.
ש. האם היא סיפרה לך שהיא אמרה לשר שהיא תוותר על הטיול עם החברה שלה אם הוא יצטרף אליה.
ת. לא.
ש. האם היא סיפרה לך מה היה בזמן הצילום - איך היה הצילום?
ת. לא.
ש. האם היא סיפרה לך שלאחר שהצטלמה עם השר, היה תהליך שהמזכירות בלשכה דפדפו והסתכלו על התמונות?
ת. לא.
ש. האם היא סיפרה לך, שבזמן הנשיקה היא והשר היו מוסתרים בתוך החדר?
ת. לא. נדמה לי שהיא אמרה לי שהדלת היתה חצי פתוחה, היא אמרה לי שהם עמדו שם ליד הטלוויזיה, ושהנהג צילם אותם.
ש. המקום שאת הבנת שהיא היתה בו הוא בעצם מול הטלוויזיה?
ת. באמצע של החדר, לא כל כך מול הטלוויזיה. מול הטלוויזיה יש שולחן.
ש. האם את מכירה את החדר הזה?
ת. כן.
ש. זה החדר של יורם טרובוביץ, בחדר הזה ישנה טלוויזיה, למעלה בפני
ה השמאלית?
ת. ביחס לדלת של החדר הטלוויזיה נמצאת על הקיר הימני בפינה ממול הדלת.
היא לא אמרה לי איפה הם עמדו בכלל, היא רק אמרה לי שהדלת היתה חצי פתוחה, שהדלת לא היתה סגורה.
ש. אני מבין שאת דיברת עם המתלוננת כמה פעמים במשך השבוע?
ת. זה היה שבוע שהיה לי בו עומס מיוחד של עבודה, אני לא יודעת אם היא היתה, אני יודעת שהיתה מסיבת פרידה שלה, לדעתי השיחה הבאה היתה במסיבת פרידה שלה לא מעבר אנו לא דיברנו על כך כל היום בטלפון.

לשאלת ביהמ"ש:
את בעצם דיברת איתה פעמיים?
ת. היא דיברה איתי בפעם הראשונה כפי שסיפרתי וגם ביום של מסיבת הפרידה אבל היתה פעם באמצע שהייתי בנסיעה והיא התקשרה אלי לטלפון.

המשך ח.נ.:
ש. כשהיא סיפרה לך את הסיפור היא לא הראתה לך תמונות כלשהן?
ת. לא.
ש. אני הבנתי ממך, המתלוננת באה ומספרת לך את הסיפור היא נרגשת. את אמרת בהודעה שלך שהיא היתה על סף בכי, היא לא בכתה זה נכון?
ת. כן.
ש. אתה התרשמת כבר באותו רגע שיש לה עמדה נחרצת שלא להתלונן בשום פנים ואופן?
ת. נכון.
ש. והיא גם אמרה לך מיד בהתחלה שהיא מבקשת גם שלא תספרי על זה לאף אחד?
ת. נכון.
ש. את אמרת בהודעה שלך גם, "היא אמרה לי שאמא שלה אמרה לה שאם היא קיבלה את בדרך שהיא קיבלה, אז שתיסע ותעשה חיים. אמא שלה אמרה לה שאם היתה רואה שזה השפיע עליה בדרך אחרת היא היתה בעצמה באה לגדי ומגישה תלונה"?
ת. זה נכון.
ש. יום המקרה היה יום רביעי בשבוע?
ת. אני חושבת יום ראשון, אני לא זוכרת את היום בשבוע.
ש. את ראית שליעד היתה מאוד מאוד נסערת ובוכייה ואתה את היית צריכה להרגיע ?
ת. ציינתי זאת גם בדברי קודם.

ב"כ המאשימה:
חברי עו"ד שיינמן פנה אלי בהפסקה, עו"ד שיינמן הרבה שנים במקצוע ואנו מאמינים שהחברות המקצועית חשובה מאוד ואם אמרתי דבר שפגע בעו"ד שיינמן בטיעון שלי אני מתנצלת לא היה שום רמז לבוא ולהגיש שעו"ד שיינמן מסר לפרסומת וכשדיברתי על עו"ד שיינמן דיברתי על הסנגוריה כמכלול. אם פגעתי בעו"ד שיינמן באיזה שהוא אופן אני מתנצלת.
עו"ד שיינמן:
אני מודה לחברתי, אנו נמצאים בעידן לא פשוט מבחינת התקשורת, הפלישה של התקשורת לעולם המשפט היא אסון למשפט ומי שמכיר אותי יודיע שכל שנותי חשבתי ואני חושב שצריך להוכיח את הדברים בפני
ביהמ"ש, צריך גם להודות להיות הוגן, הפלישה לתקשורת היא לכולם וכולם הולכים לתקשורת בוודאי אם יש עניין ציבורי זה אסון אבל זה המצב, אני לא יודע איך יחיו את הכלל של הזה שקיים בחוק אבל זה אות מתה.
ההדלפות והפלישה לתקשורת היום זה לכל הכיוונים.

עד תביעה, יניב קובי, לאחר שהוזהר כדין:
ח.ר.
עד לפני חודש הייתי חייל, אני התחלתי לשרת בשריון ולאחר מכן עברתי אצל האלוף גד שמני.
אצל גדי שמני עבדתי שנתיים. בתפקידו הנוכחי שירתתי עימו שנה.
אני מכיר את המתלוננת עוד מתקופת חטיבת המבצעיים, היא היתה קצינה ב"בור", לאחר מכן היא הפכה להיות מזכירה של האלוף היא עברה איתנו לירושלים, היחסים בנינו היו מקצועיים לחלוטין מבחינת עבודה ושום דבר אחר מעבר לזה.
לגבי יום 12/7/06, בשעות הערב - זה היום של חטיפת החיילים הכל רעש וגעש בלשכה, היה יום עמוס נורא, המתלוננת הצטלמה עם כל מיני שרים גם באותו יום וגם לפני, בכל אופן היא ביקשה ממני לצלם אותה, באותו יום עם השר רמון אני לא זוכר אם היא ביקשה ממני לצלם או אני הצעתי לה שאני אצלם, בכל אופן היא רצתה צילום איתו, כעקרון אני לא זוכר מה הוביל למה ואיך הגעתי לחדר של הפקידות, זה החדר המרכזי, יש אליו דלת ללשכת של אולמרט ודלת ללשכת של יורם טרובוביץ ודלת לפרוזדור.
הם רצו להצטלם ואני צילמתי אותם, מה שזכור לי שהשר רמון נכנס לחדר של טרובוביץ, לא היה לי שום מחשבה חריגה אבל מה שכן עבר לי בראש זה למה להכנס לחדר הזה, זה חדר יותר קטן, יותר צפוף, אין סיבה ממשית להכנס אליו, הכל היה שקט ואין שם נוף או משהו.
אני צילמתי אותם שתי תמונות, לאחר מכן יצאתי ומה שזכור לי זה היה כזה משהו צבוע מצד שניהם, זכור לי שצילמתי אותה עם עוד שרים, מופז ופרס, כל אחד היה מסתובב בסדר אין בעיה נותנים תמונה וממשיכים הלאה, לא משהוא מיוחד, המתלוננת והשר רמון נראו קרובים במיוחד כאילו הם עבדו 20 שנה ביחד ועכשיו היא עוזבת אותו, המתלוננת היא בחורה פתוחה, היא קלת דעת מבחינת איך שהיא מדברת עם אנשים, פונה אליהם, לא בצורה מינית אבל בדרך החברית, סוג של תמימות לדעתי.
לא היה ניראה לי משהוא מוזר בהתנהגות שלה, ככה היא תמיד. ושר רמון התנהג כאילו היא מקורבת אליו במיוחד.
היתה התנהגות קלוקלת של שני הצדדים מלא צביעות.
לאחר מכן יצאתי מהחדר אחרי שצילמתי אותם, אני לא זוכר מה עשיתי מאז לא הקדשתי לכך מחשבה.
לאחר חודש התקשרו אלי מהמשטרה וביקשו ממני לבוא להעיד, לא ידעתי על מה מדובר, אמרו לי תשאל את גדי האלוף הוא יסביר לך הוא יודע על מה מדובר.
כשנסענו הביתה חזרה האלוף אמר לי שהיתה מעורבות של הטרדה מינית בלשכה, אני לא זוכר אם הוא אמר את שמה של המתלוננת או לא. ניראה לי שכן, ישר שאלתי אם זה קשור לשר רמון.
אני לא קישרתי למה המשטרה צריכה אותי.
כאשר דיברתי עם גדי הוא אמר לי שזה הטרדה מינית אני לא זוכר אם הוא אמרה שמדובר במתלוננת או לא ואני קישרתי את זה לשר רמון, שאלתי אותו אם זה קשור לשר רמון והוא אמר שכן.
אני מאשר ששרטתי את נ/5.
בנ/5 לא שרטתי דלת, אבל יש שם דלת. אני יכול עכשיו למקם את הדלת על גבי נ/5 (משרטט באדום על גבי השרטוט) השרטוט מוגש ומסומן ת/12.
בת/12 אני כותב "תמונה 3" - אני לא זוכר אם הייתי נוכח בשעה שצולמה התמונה 3 - אבל לפי התמונה שהציגו לי במשטרה אני זיהתי את המיקום של תמונה מס' 3.
תמונה 3 צולמה לא באותו מקום שאני צילמתי אלא בחדר ליד.
שני הצילומים היו בפער של 7 שניות בניהם.
אני מעיין בת/5 - יש שם 3 תמונות - אני מצביע על תמונות 1 ו-2 כתמונות שאני צילמתי.
אני צילמתי תמונה אחת מאוזנת ותמונה אחת אנכית, אני לא זוכר איזו מהן, התכוונתי לצלם תמונה אחת, אני לא זוכר אם המתלוננת או השר ביקשו ממני לצלם עוד תמונה,ף נדמה לי שזו היתה המתלוננת, אני זוכר ששניהם התלהבו מאוד.
אחרי שיצאתי מהחדר אני לא יודע מה עשיתי עם המצלמה.
כאשר אני יצאתי מהחדר המתלוננת והנאשם היו בתוך החדר.
בתרשים שציירתי במשטרה לא ציינתי את הדלת כי לא זכרתי איפה היא היתה ממוקמת. (נ/5).
אני לא זוכר איפה פגשתי את המתלוננת לראשונה כאשר היא ביקשה שאצלם אותה.
כשאני ראיתי את הנאשם בפעם הראשונה אני לא יכול למקום אותו איפה הוא נמצא בחדר של טרובוביץ.

לשאלת ביהמ"ש:
מהיום שצילמת עד היום שבו זומנת למשטרה בעצם לא ידעת על שום התרחשות שהיתה בין המתלוננת לשר?
ת. שמעתי משהו, אבל חשבתי שזה בכלל הרלשי"ת היא כל הזמן בכתה, לא שייכתי להנהגות חריגה בין השר למתלוננת.

ח.נ.:
ש. אני מציג בפני
ך שתי התמונות שצילמת (תמונות בהגדלה) - המיקום שאתה מיקמת זה היה במקום שכתוב "1 +2" (ב-נ/5) במיקום בעיגול זה המיקום שאתה עמדת?
ת. נכון.
ש. אתה גם אמרת בהודעה שלך שעמדת כחצי מטר מהדלת?
ת. הנחתי.
ש. כשאתה מסתכל על המיקום שאתה מיקמת את 1 + 2 (שני המצולמים) וכשאתה מסתכל על התמונה - זה תואם למציאות ולתמונה?
ת. נכון.
ש. כמו כן לא ייתכן בשום פנים ואופן שהמיקום שלכם היה במקום שאני מצביע עליו בנ/5 ומסמן בעיגול ואיקס באדום?
ת. לא.
ש. אתה אמרת בחקירה "שניהם ניראו די מאושרים"?
ת. נכון.
ש. אתה היית נבוך קצת מהמצב הזה?
ת. לא.
ש. אמרת שכל הענין ניראה לך לא מתאים למציאות?
ת. נכון. הם פשוט התנהגו בצורה צבועה, כמו ילדים בגן.
ש. אתה אמרת בהודעה שלך, שהמתלוננת "שאני צריך לומר שהיא ידידותית ופתוחה לכולם והיא מתנהגת ..."
ת. נכון.
ש. אתה הוספת ואמרת "היא בחורה פתוחה שניתן לדבר איתה על כל דבר והיא לא שרמוטה"?
ת. החוקר שאל אותי אם היא שרמוטה ואני עניתי שלא.
ש. אתה הכרת את ההתנהגות שלה ושהיא מנסה להסתחבק עם אנשים חשובים?
ת. נכון.
ש. אתה נתקלת בהתנהגות כזו אצלה גם בעבר?
ת. אופי זה אופי, אני לא זוכר אירועים מסויימים.
ש. מה שניראה לך גם מוזר באירוע הזה זה שמבחינת ההתנהגות שלה ניראתה לך חלק מההתנהגות הרגילה שלה, מה שנראה לך מוזר זה ששר ממשלה שר משפטים עומד ומשטתה שם כמו ילד?
ת. נכון.
ש. אתה אמרת שהיא הצטלמה עם שרים נוספים - בסדרת התמונות שלה עם שרים, התמונה עם רמון היתה הראשונה?
ת. יכול להיות שהוא היה השר הראשון.
ש. אתה זוכר שאתה צילמת אותה תמונות כלשהן בעבר?
ת. נכון.
ש. כשאתה צילמת את המתלוננת, במצלמה שלה, אני מניח וזה מה שאני שואל זה שבדר"כ אתה מחזיר לה את המצלמה?
ת. לא יודע.
ש. אני מציג לך שגם במקרה הזה שצילמת את התמונות החזרת את המצלמה למתלוננת?
ת. אני לא זוכר.
ש. כשאתה ציירת היום בביהמ"ש את מצב הדלת אני מניח שזה כפי שאתה זוכר שמצב הדלת היה ביום התמונה?
ת. אני לא זוכר את מצב הדלת בזמן הצילום, אבל סיקרן אותי לדעת בגלל שהחוקר התעמק בכך אז הלכתי ללשכה לבדוק היכן הדלת. הדלת היתה פתוחה בצורה שלא הייתי צריך לפתוח כדי להיכנס, הם נכנסו לפני, הדלת היתה פתוחה בחלקה לא באופן מלא. היא היתה פתוחה אינני זוכר את הזווית המדוייקת.
ש. אני מראה לך את הדגם של המשרד -
ת. גם כשאני רואה בדגם את הדלת אני לא זוכר את זווית הפתיחה של הדלת, אני לא הזזתי אותי כדי להכנס.
ש. היכן אתה היית ממוקם?
ת. אני ממקם את הבובה ליד הדלת, שם אני עמדתי. אני מסמן בעיגול את המקום שבו אני עמדתי.
ש. בין התמונה הראשונה לשניה הם נשארו מחובקים ולא נפרדו?
ת. לא זוכר.
ש. בין תמונה א' לתמונה ב' היו 7 שניות?
ת. נכון.
ש. לגבי השאלה מי ביקש תמונה נוספת - אתה אמרת בהודעה שלך שאתה לא זוכר אבל כמעט בטוח שזו המתלוננת והשר אמר כן כן תעשה עוד תמונה, שניהם ניראו די מאושרים ?
ת. נכון.
ש. המתלוננת סיפרה את סיפור הנשיקה יחסית להרבה אנשים בימים לאחר האירוע, 13 איש, לך היא לא סיפרה?
ת. לא.
עד תביעה, האלוף גדי שמני לאחר שהוזהר כדין :
אני המזכיר הצבאי של ראש הממשלה מזה כ-13 חודשים.
המתלוננת, שירתה תחת פיקודי שהייתי ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל כשעברתי לתפקידי זה היא באה איתי לירושלים ומאז עד לשחרורה כשנה היא היתה תחת פיקודי, ההיכרות שלי איתה מעבודה שוטפת.
המתלוננת, היא קצינה מצויינת, איכותית בעלת אמביציה, היו בנינו יחסי עבודה, יחסי מפקד פקוד.
ביום 13/7/06, בשעות הבוקר, אני לא זוכר בדיוק את השעה נכנסה אלי הרלשי"ת שלי, ליעד, למשרד בת"א, אמרה לי שהיא צריכה לספר לי משהו, שקרה למתלוננת, שאלתי אותה מה קרה, היא הסבירה לי שהיה אירוע, שבו היא נכנסה להצטלם עם השר רמון בלישכת רוה"מ בחדר של טורבוביץ, באיזה שהוא שלב השר רמון נשק למתלוננת, תוך שהוא מחדיר את לשונו לפיה בניגוד לרצונה.
ליעד סיפרה לי שהיא ראתה אותה, זה היה ערב לפני, היא מיד הבינה שקרה משהו, היא שאלה אותה, מה קרה? ומי נגע בך? שאלתי אותה איך הבנת היא השיבה ראיתי עליה, היא היתה בשוק וראיתי והבנתי שקרה לה משהו ולכן שאלתי אותה את השאלה הזו ואז, המתלוננת סיפרה את מה שהזכרתי קודם.
כששמעתי את זה אמרתי לליעד שהמתלוננת חייבת להתלונן ואנחנו צריכים לטפל בזה בצורה המקובלת מול הגורמים המוסמכים.
ליעד אמרה לי שהיא דיברה עם המתלוננת ושהמתלוננת נחושה בדעתה לא להתלונן מכיוון שהיא חוששת.
כמו כן היא אמרה כמה משפטים לפני שהיא סיפרה לי את הסיפור, היא ביקשה שאני אבטיח לה שאני לא מספר למתלוננת שאני יודע מהסיפור הזה, כי המתלוננת ביקשה מליעד לא לספר לי.
אחרי שהיא אמרה שהמתלוננת לא מעוניינת להתלונן ביקשתי מליעד שתשוחח איתה על כך ושהיא צריכה להתלונן ושאני מוכן להמתין מספר ימים שאם לא כן אני אעשה את זה בעצמי. מאז למעשה יו לי מס' שיחות עם ליעד על הנושא הזה, שבכל פעם ששאלתי אותה נו מה קורה עם המתלוננת התשובה היתה שהמתלוננת עומדת בסירובה להתלונן.
שאלתי אותה אם ההורים של המתלוננת יודעים היא אמרה לי שהם יודעים ושהיא מבינה שגם ההורים של המתלוננת או יותר נכון האמא, מעוניינת שבתה לא תתלונן.
אז ביקשתי לחבר בין המתלוננת לבין היועץ לענייני נשים של הרמטכ"ל ושהיא תדבר איתה ותסביר לה את החשיבות בהגשת התלונה.
אכן למיטב ידיעתי היה מפגש כזה בין דבורה לבין המתלוננת, לאחר מכן שוחחתי עם היועצת בטלפון והיא אישרה שהיתה מפגש בינה לבין המתלוננת, גם במפגש הזה המתלוננת עמדה בסירובה ולא רצתה להתלונן.
אני אמרתי לליעד שצריך להתלונן.
אני הופתעתי מאוד כששמעתי את הסיפור הזה, לא האמנתי שזה יכול להגיע למצב כזה בלשכת רה"מ חשבתי שזה מעשה מאוד לא ראוי. בכלל ההתייחסות שלי לחיילים והמתלוננת היא חיילת צעירה, היא התייחסות של מפקד ובמובן מסויים גם של אבא שאחראי עליהם, על שלומם ועל שלום גופם ועל נפשם. חשתי שזה מעשה שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.
באמות המידה הצבאיות ובאמות המידה שאני מכיר אם זה היה מעשה שנעשה על ידי תת אלוף או השר, מיד כולם היו תובעים את סילוקו מהצבא היו אומרים שהוא לא יכול לפקד על החיילים ובצדק.

עו"ד שיינמן:
אני לא מתנגד שהעדות תמשך, בסופו של דבר השאלה במשפט היא אני מבין שההנחות של העד לגבי מצב עובדתי מסויים, לפעמים גם כשאומרים את האמירות הללו יש הנחה שכאילו הדברים התרחשו כך.

המשך ח.ר:
אם לסכם את מה שאמרתי עד עכשיו, מוסרית לא יכולתי שלא לטפל בעניין הזה בדרך שבה צריך לטפל בדרך שבה טיפלתי, ולכן עמדתי על כך שבסופו של דבר תוגש תלונה ושהדבר יטופל כפי שהוא אמרו להיות מטופל.
אני הייתי בשיחה עם דבורה חסיד, אמרתי שגם היא לא הצליחה לשכנע את המתלוננת להתלונן, התכוונתי להתייעץ עם הפרקליט הצבאי הראשי, לקראת סוף השבוע, בכל אותה תקופה היתה מלחמה והיה קשה להתעסק בכל זה, זה ניראה לי דבר חשוב מכדי להזניח, הפצ"ר הקדים אותי ולמיטב זכרוני ביום רביעי של אותו שבוע, הוא התקשר אלי, וממנו למדתי שהסיפור נודע לו דרך ניצב דנינו והבנתי שגם היועמ"ש מכיר את האירוע הזה והבנתי מהפצ"ר את מה שחשבתי שלא ניתן לעבור במקרה כזה על סדר היום ולהתייחס כאילו לא קרה כלום, ויותר מאוחר גם הפצ"ר וגם ניצב דינונו דיברו איתי על הצורך לשכנע את המתלוננת להתלונן.
מכיוון שבאותו שבוע המתלוננת סיימה את שירותה הצבאי, תיכננו לערוך עבורה מסיבת פרידה, זה היה מתוכנן עוד קודם לאירוע, להפגש בפרום מצומצם של ליעד המתלוננת ואני באופן אינטימי ביום שישי בבוקר ולהודות לה על שירותה.
ביום חמישי מתי שהוא אחה"צ ליעד הודיע לי שהמתלוננת ביטלה את הפגישה, לי זה היה ברור שהיא לא רוצה לפגוש אותי כי הנחתי שהמתלוננת כבר הבינה שאני יודע על האירוע והיא לא רוצה לדבר איתי על כך.
ביום שישי אחה"צ התקשר אלי ניצב יוחנן דנינו, מתוך ידיעה שהמתלוננת עומדת לנסוע לחו"ל תקופה של מס' חודשים, ודיבר איתי על חשיבות של שכנועה של הגר להתלונן, דבר שלא היה לי ספק בו, בגלל לחץ הזמנים בתקופה הזו באופן טיבעי הדבר נדחה מעט.
למרות לוח הזמנים המאוד לחוץ שהיה לי, התקשרתי למתלוננת ושאלתי אותה מדוע היא ביטלה את הפגישה ביום שישי באותו בוקר, היא הסבירה לי שהיה לה קשה כי היו לה הרבה הכנות ועיסוקים ושאלה אם אני רוצה להיפגש למחרת בבוקר. אמרתי לה שנפגש למחרת בבוקר וקבענו להיפגש בבוקר יום שבת.
ביום שבת בשעה 11:00 למיטב זכרוני, נקבעה פגישה עם המתלוננת, לפני יציאתי לפגישה - ערב לפני זה אני דיווחתי לניצב דנינו שאני הולך לפגוש אם המתלוננת ולשוחח איתה - בבוקר שבת התקשר אלי ניצב דנינו וביקש שאפגוש את תת ניצב מירי גולן לפני הפגישה עם המתלוננת, אני הסכמתי מכיוון שגם אני ניזקקתי לאיזה שהוא יעוץ מקצועי ופגשתי את מירי בתחנת הדלק בצומת סביון ושוחחתי איתה רבע שעה, שאלתי אותה קצת על התהליך כדי שאני אוכל להסביר את הדברים למתלוננת, ונסעתי לפגוש את המתלוננת.
פגשתי את המתלוננת ישבנו ושחחנו כמה דקות על דברים שאינם קשורים לאירוע, וביקשתי ממנה אח"כ לספר לי את הסיפור כי אני לא שמעתי את הסיפור ממנה.
היא סיפרה לי סיפור קצת יותר מורחב ממה שידעתי עד אז, היא סיפרה לי שהיא ניגשה ללשכת רוה"מ למבואה, שבה יושבות הפקידות, והצטלמה לאורך כל השבוע הזה עם כל מיני אנשים שיהיו לה תמונות למזכרת, אין זה דבר שיגרתי שחיילת כל כך צעירה רואה את כל גדולי האומה, זו בהחלט מזכרת מרשימה, היא סיפרה לי שהיא פגשה את השר רמון, באיזור הזה של המבואה בו נמצאות הפקידות, ושאלה אותו האם אפשר להצטלם איתו, כשהוא ענה בחיוב היא חזרה, או שהיא חזרה או שהיא ביקשה מחייל שמשרת אצלי, סברתי בטעות שזה אדם אבל זה יניב שהעיד לפני, היא ביקשה ממנו להביא את המצלמה ולצלם אותם, היא כנראה כן יצאה החוצה מכיוון שכשהיא חזרה היא סיפרה לי שהשר רמון לא היה במבואה אלא בחדר הפנימי של טורבוביץ, היא אמרה לי שהיא לא הבינה למה שם, אבל זה חלק מהלשכה והיא נכנסה לשם.
היא עמדה עם השר רמון הצטלמה איתו תמונה או שתיים, אני לא בטוח לגבי הפרט הזה, לאחר שהחייל יצא החוצה היא סיפרה שהשר רמון אחז בה בחוזקה טיפה יותר בחוזקה ממה שהוא חיבק אותה לפני כן - זו פרשנות שלי - אחז בפני
ה בצורה (מדגים) ונשק לה כשהוא מחדיר את לשונו לפיה.
אני לא ירדתי לפרטים בתיאור הזה כי לא הרגשתי נוח, היא חיילת שלי והרגשתי מאוד לא נוח ולא נכנסתי לפרטי פרטים, איך הוא אחז איך הוא נישק וכו'.
שאלתי אותה למה היא לא רוצה להתלונן היא סיפרה לי שהיא פוחדת מאוד שמדובר באדם חזק בעל השפעה, עו"ד, שהוא יהפוך אותה לקורבן והיא לא רוצה להפוך לקורבן, היא אמרה לי "אני חלטתי לא להפוך לקורבן, אני חזקה, אני אעבור את זה, אני ממשיכה הלאה" - זה המסר שיצא מהדברים שלה.
אני דיברתי איתה כ3/4 שעה והדברים חזרו על עצמם, היא פשוט סירבה בכל תוקף להתלונן בגלל החשש שלה.
אני אמרתי לה שלדעתי היא לא מבינה את הדברים עד הסוף, שאלתי אותה - תגידי לי אם זה היה קורה לחיילת שלך מה היית עושה, היית מעגלת פינה מטייחת את זה? - היא אמרה לי לא הייתי מתלוננת על כך. אמרתי לה את חייבת לנהוג על פי אותן אמות מידה מיכוון שאת קצינה ואולי את הראשונה והחיילת היא הבאה זה עניין של נורמה ואי אפשר לוותר עליה כל כך בקלות. זו היתה נקודת מהפך, פה הגר הבינה שהיא צריכה לשנות את הגישה שלה, ואז היא התחילה לשאול אותי שאלות פרקטיות שלא ידעתי לתת עליהן תשובה טובה, כמו האם היא תצטרך לשכור עו"ד, והאם הטיול שהיא תיכננה והיא עומדת לצאת היא לא תוכל לנסוע והיא תיכננה כל כך הרבה זמן, היא רצתה לנסוע ולהשאיר הכל מאחורה, פשוט לשכוח מהענין.
אני אמרתי לה שאין לי תשובות טובות וזה לא תחום ההתמחות שלי ואמרתי לה אם היא מוכנה שאני אקרא למירי גולן ושהיא תסביר לה.
אני ביקשתי מראש ממירי גולן שתישאר בסביבה שאם אני אזדקק לה אני אקרא לה.
אני התקשרתי למירי וביקשתי שהיא תבוא, מירי הצטרפה אלינו לשיחה, בשיחה מירי הסבירה לה מה הולך לקרות מאוד הטריד את המתלוננת הענין של הנסיעה לחו"ל.
השיחה של מירי עם המתלוננת היתה בנוכחותי.
בשלב הזה השיחה היתה ב-6 עיניים - אני נאלצתי כל פעם לקום כדי להביא ממחטות, כל מה שהיה על השולחן נגמר - המתלוננת בכתה כל הזמן השתמשנו במפיות מעוד שולחנות וככה זה נמשך כל הזמן, הדברים העיקריים שהועלו שם זה נושא הנסיעה, היא תיכננה נסיעה של מס' חודשים, מירי נתנה לה להבין שהיא תוכל להיות 4 חודשים בחוץ ולטייל מבלי להזדקק לחזור ולהרוס את הטיול.
אחרי שהמתלוננת הבינה את כל התלונה היא אמרה שהיא רוצה לדבר עם אבא שלה, אני כאבא ל-3 בנות, הבנתי שכנראה שהאבא לא בדיוק בתמונה - הבנתי שהאם היא יותר דומיננטית - אני אמרתי לה שאני אדבר עם האבא, התקשרתי לאבא של המתלוננת והסברתי לו מה היה , סיפרתי לו את הסיפור, הוא הופתע הוא לא הכיר את הסיפור הוא ידע משהו כללי, הוא לא ידע את הדקויות שהרגיזו אותו וגם הרגיזו אותי כשנודעו לי. הוא אמר תמתין ואני בא הם גרים בקרבת מקום. כעבור 20 דקות הוא הגיע, היתה לנו עוד שיחה עם המתלוננת בנוכחות האבא, לאחר מכן המתלוננת נסעה יחד עם אביה ועם מירי גולן למטה המשטרה בבת ים והגישה תלונה.
באותה פגישה ביום שבת זו הפעם הראשונה ששמעתי את הסיפור ממנה .
אני הכרתי את המתלוננת טוב ואני הבנתי ממנה שהיא הושפלה והיא חשה מושפלת רק שהיא חשבה שהיא תוכל להתגבר על זה אני אמרתי לה שאני חושב שיום אחד זה יצוץ לה חזרה למרות שהיא חושבת שהיא תוכל לדבר על זה, הייתי בטוח שיום אחד זה יצוץ לה והיא תתחרט על זה, היא לא היתה בחורה כנועה בלשון המעטה.
היא פשוט היתה בלחץ היא חששה אבל יכולת לראותה עליה את הקושי ואת הבכי זה משהוא שבא מבפני
ם, אני בשלב מסויים למרות שהאמנתי באמונה שלמה למה שהמתלוננת אמרה יש לי אופי לבדוק יותר עמוק, בשלב מסויים שאלתי אותה תגידי יש משהו שבגללו את חוששת מעבר לכוח ולעוצמה של השר, את חושבת שאולי לא היית בסדר במשהו, אולי בגלל זה את מהססת אמרתי לה ספרי לי והיא השיבה בשלילה, ואני מאמין לה.
ביום 20/07/06, גבו ממני הודעה ראשונה בלשכה, על ידי סנ"ץ נורית זיו, אח"כ גבו ממני עוד הודעה ביום 14/8/06.
התפקוד של המתלוננת בלשכה היה מצויין.

תפקידה של המתלוננת היה לתאם את כל נושא לוחות הזמנים ולסנכרן את כל העסק בין המערכות השונות, שב"כ מוסד צה"ל משרד רוה"מ, הגורמים בכל המשרד והיא עשתה את זה בצורה מצויינת וזכתה להרבה הערכה, היא היתה מאוד מקובלת על אנשי המשרד ולא רק אנשי המשרד אלא לכל מי שבא איתה במגע, העסק זרם.

זה לא סוד שבלשכות מסוג זה יש חיכוכים בין אנשים, המתלוננת בזכות היכולות שלה הביאה את החיכוכים הללו לדרגת מינימום.
מיכוון שמדובר בלשכת רוה"מ יש לעיתים שינויים שלא נשלטים בדיוק וזה גורם לשינויים רבים, לפעמים זה גרם לחוסר שביעות רצון מצד הגורם הזה או גורם אחר.
בקשר לאלוף משנה ויליאן יעקוב, שהוא איש מצויין, קצין מקצועי, מכיוון שמדובר באדם שמשרת תחת פיקודי במערכת יחסים מאוד אינטימית של לשכת רה"מ אבקש לא לענות בפורום הזה כאן.
ב"כ המאשימה:
אני מציעה שהדברים הקשורים באלוף משנה ויליאן יעקוב ישמעו בדלתיים סגורות.
ב"כ הנאשם:
בנקודה זו אני מסכים.
החלטה
אנו מורים לנוכחים באולם לפנות את האולם, אך ורק לצורך הבהרת נקודה ספציפית זו.

ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ו (11 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים.

______________ _________________ _______________
ד. בארי
- שופט ח. כוחן
- אב"ד ד. שריזלי
- שופטת

(הקהל מוחזר לאולם)
החלטה
למען הסר ספק, העדות שנשמעה כרגע בדלתיים סגורות אינה מותרת לפרסום.
ניתנה היום ט"ו בחשון, תשס"ז (6 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים.

סג"נ ח. כוחן
- שופטת

המשך ח.ר.:
ביום ראשון הקרוב למועד האירוע, אני ישבתי בבוקר במשרדי ראיתי לפתע את השר רמון, זה לא מפתיע כי זה שגרתי, ראיתי את השר נכנס ובסמוך אליו נכנסה המתלוננת ונעצרה בפתח המשרד שלי והשר רמון נכנס אלי למשרד פנימה, הוא נכנס לפניה, הם הגיעו יחד, השר רמון שאל אולי דברים הנוגעים לחומר המודיעיני שהוא אמור לקבל, בשלב הזה כבר ידעתי על האירוע ומשום מה היתה לי תחושה שהשר רמון בא לבדוק את השטח, לראות איך אני מגיב, זו התחושה האישית שלי.
לאחר מכן כשישבתי עם המתלוננת בשבת שאלתי אותה תגידי איך יכול להיות אחרי כל הדבר הזה את מלווה אותו בבוקר למשרד שלי, אז היא סיפרה לי שלמעשה היא עמדה באיזור הכניסה למשרד, המשרד שלי בנוי משני חדרים, החדר הראשון החדר בו יושבות הפקידות שלי, המתלוננת עמדה במזדרון בין החדר שלי לחדר של לשכת ראש הממשלה, היא סיפרה לי שבאותו אירוע שהיא עמדה שם הגיע השר רמון הוא ניגש אליה הניח או ניסה להניח את ידו עליה כנראה בצורה חברית, כך אני מבין, וביקש להתחיל לשוחח איתה היא אמרה לי שהיא פשוט נבהלה והלכה לכיוון המשרד שלי, כששיחזרתי את מה שהיא סיפרה לי לאחור זה התקשר לי עם הכניסה שלו אלי למשרד.
אני ידעתי שאני אצליח לשכנע את המתלוננת כי המפקד שלה ואני חושב שהיא העריכה אותי ואני נהגתי בה בכבוד ואני הסברתי לה את הטעות שהיא עומדת לעשות.
אני קראתי בעיתונים שהמתלוננת מסרה לנאשם את הטלפון שלה וכאשר קראתי על כך לא יכולתי אפילו לברר את זה כי המתלוננת היתה בחו"ל, זה הפליא אותי, אם זה היה בהקשר נורמלי זה לא היה מפליא אותי, אבל אחרי אירוע כזה זה ניראה לי מוזר.
זה לא סוד, שבלשכת רוה"מ מסתובבים הרבה אנשים עם יכולת השפעה וגם הרבה אנשים צעירים שרוצים להצליח וידוע במדינתינו הקטנה שיש לך קשר כזה או אחר ומישהו יכול לעזור לך אז בעצם למה לא אם אתה לא עושה פה פשע או עבירה, אני מקבל הרבה מאוד טלפונים מהרבה אנשים, זה ענין של נורמה חברתית, זה לא מפליא אותי מי שיש לו הזדמנות למסור מס' טלפון שימסור.
אני לא נכחתי בשיחה או בפגישה שהיתה בין המתלוננת לבין ישראל מימון שבמהלכה הם דיברו על נסיעה לקוסטה ריקה.
המתלוננת דיברה הרבה על הנסיעה לקוסטה ריקה.

עו"ד שיינמן:
לצורך החקירה הנגדית מוסכם שנגיש את התמלילים עם מחיקות מסויימות.
התמלילים מוגשים ומסומנים נ/10-נ/14.

ח.נ.:
ש. זה ברור שאתה פעלת בכל הפרשה הזו בדיעבד לא היית עד אלא פעלת כמפקד של המתלוננת והתייחסת לדברים ששמעת?
ת. נכון.
ש. ברור לך שהשאלה מה באמת היה שם באותו חדר היא שאלה שנתונה להכרעת ביהמ"ש?
ת. נכון.
ש. כל הפעילות שלך כאלוף וכמפקד היתה שאם נעשה מעשה לא תקין צריך להגיב עליו לא צריך לטייח אותו וצריך לבדוק אותו?
ת. נכון.
ש. יחד עם זאת, היו פה כמה דברים בעסק הזה שקודם כל, במשך שבוע וחצי מהרגע הראשון ועד אותו יום שבת, המתלוננת עומדת על דעתה שהיא לא רוצה להתלונן?
ת. נכון.
ש. מדובר בכל זאת בשר בממשלה,שר המשפטים, אישיות בכירה מאוד, ואתה לאורך כל התקופה שאתה יודע על העניין הזה אתה דוחף את העסק קדימה על מנת שהמתלוננת תגיש תלונה?
ת. נכון.
ש. אתה במשך כל הזמן הזה כשאתה פועל כפי שאתה פועל, אתה מניח שדברים מסויימים שקודם כל נמסרו לך, לא מפיה הרי מפיה לא שמעת דבר עד לאותו יום שבת?
ת. נכון.
ש. כל הפעילות שלך מיום חמישי שבו נודע לך על העניין מפי ליעד, ועד ליום שבת שפגשת את המתלוננת, אתה פועל ללא ששמעת את גירסת המתלוננת מבלי שבדקת אותה?
ת. נכון.
ש. הנושא הזה להביא אותה לידי מתן תלונה, זה היה ברור שזה דבר בעל משמעויות ציבוריות?
ת. בתוצאה כן.
ש. לכן, אם בסופו של דבר כל הפעילות הזו שנעשתה שהביאה אותה לידי מתן התלונה ביום שבת, היא פעילות שבאה לבדוק את הנושא הזה ולבדוק אותו בצורה תקינה ואובייקטיבית וראויה, זה מה שציפת?
ת. אין לי תגובה לעניין הזה.
ש. כל מה שאתה עשית עד ליום שבת, היה מכל מיני אנשים, בעצם כשאתה אמרת לנו כאן שרצית לבדוק את עצמך באותו יום שבת ואמרת שאולי זה לא כמו שאני חושב, אולי היה כאן משהוא אחר?
ת. זה לא מה שאמרתי. אני אמרתי שבאיזה שהוא שלב החלטתי שאני רוצה לעשות בדיקה נוספת עם המתלוננת, ושאלתי אותה אם יש משהו שבגללו היא חושבת שהיא לא היתה בסדר ולכן היא חוששת.
ש. כלומר, מה שהטריד אותך בהקשר זה שאם בכל זאת היה משהו שהמתלוננת אולי מסתירה ואולי לא אומרת את כל האמרת ואולי היה גורם נוסף, אולי אתה מאיץ כאן תהליך שבסופו של דבר שיוביל לתוצאה לא טובה?
ת. לא חשבתי על הדבר הזה, אין לי תגובה למה שאתה אומר.
ש. למשל, אתה בעצמך אומר שבדיעבד נודע לך שהיא נתנה לך את מס' הטלפון שלך מיד לאחר הנשיקה?
ת. מקריאה בעיתון. זה היה לאחר אותו יום שבת, זה היה לאחר שהאירוע התפרסם.
ש. את העובדה שהיא נתנה את מס' הטלפון שמעת לאחר אותו יום שבת?
ת. אני קראתי על כך בעיתון.
ש. הדבר הזה נראה תמוה בעיניך או בילתי סביר?
ת. אמרתי שאם היה נודע לי שאחרי האירוע המתלוננת היתה נותנת את הטלפון, זה היה ניראה לי מוזר למה זה קרה.
ש. אולי זה היה יוצר גם אצלך ספקות מסויימים את הגירסה שאתה שמעת כל כך ברורה?
ת. אני לא מוצא את הקשר בין מס' הטלפון לבין זה שאולי הגירסה שהמתלוננת סיפרה לי היא גירסה לא נכונה. יכול להיות מצב שהיא נתנה את מס' הטלפון שלה בגלל מצב שהיא היתה נתונה בו.
ש. בהנחה שהעובדה הזו היתה ידועה לך באותו יום שבת, או במשך השבוע שאתה שדחפת את כל הענין הענין הזה שמיד לאחר הנשיקה המתלוננת מסרה את מס' הטלפון לשר האם זה היה יוצר אצלך ספקות או שזה היה תמוה בעיניך?
ת. לא.
ש. למה התכוונת כאשר אמרת קודם שזה ניראה לך תמוה שהיא נתנה את הטלפון?
ת. התכוונתי לכך שזה אחכן מוזר שאחרי מצב כזה נותנים מס' טלפון, אבל אני פה מוסיף ואומר שזה לא היה טיל ספק ולו הקטן לאמיתות הגירסה של המתלוננת, מכיוון שאני מצאתי את הגר ביום שבת בחרדה, מבולבלת והייתי משייך את זה לסוג הזה של התחושות שגרמו לה לעשות מעשים שאולי קשה להסביר אותם.

לשאלת ביהמ"ש:
ש. נניח שאתה מקבל שהיא במצב מבולבל, אבל אתה שואל אותה כבר ביום שבת אם יש משהוא שאת רוצה לספר לי שאולי את לא היית בסדר, לא היית מצפה שהיא תספר לך את הדבר הזה, וזה על רקע יחסי האמון בינכם?
ת. אם המתלוננת תפסה את העניין הזה כעניין מהותי הייתי מצפה שהיא תספר, לדעתי היא לא תפסה את זה כעניין מהותי והיא היתה מצב של בלבול ולכן אני לא מתפלא שהיא לא סיפרה לי על כך.
המשך ח.נ.:
ש. אתה אומר, מתן טלפון בנסיבות הללו לאחר נשיקה ללא הסכמה יראה דבר לא סביר, עכשיו כששואלים אותך אתה בונה את תשובת ההגנה, אתה כבר נותן את ההסבר בעצם של המתלוננת, אם זה הסבר לא טוב או טוב אתה מאפשר לה להתגונן?
ת. לא ידעתי שזה ההסבר של המתלוננת.
ש. הבעיה היא לא לבדוק את ההסבר של המתלוננת אלא ההלך הנפשי שלך?
ת. אמרתי שזה מוזר אבל לא אמרתי שזה יוצר סימן שאלה לגבי אמינותה.
ש. מה זה מוזר?
ת. אני הייתי חושב למשל שבמצב נתון כזה היא היתה צריכה לתת לו סטירה.
ש. במקום לתת לו סטירה, בוא לא נגזים עם סטירה, אבל היית מצפה שבמצב כזה היא לא תיתן לו שום מספר טלפון?
ת. לא אמרתי את זה, אני אמרתי שאני חושב שבתת מודע שהיא נותנת מס' טלפון לאור שקרה מה שקרה, אני בהחלט יכול להיות מצב שזה קורה, דברים מוזרים קורים, זה לא מטיל בעיני איזה שהוא דופי באמיתות הדברים של המתלוננת.
ש. לשיטתך שום דבר באולם לא יכול להטיל ספק במה שאמרה המתלוננת?
ת. אני לא יודע למה אתה מתכוון שאתה אומר "שמת את יהבך" בעניין אני מילאתי את תפקידי כמפקד שאחראי על המתלוננת. ואי אפשר לצייר את זה כאילו יש מניעים נסתרים זה לא לעניין.
ש. אם היית יודע באותו יום שבת שלא זו בלבד שהמתלוננת נתנה למר רמון את הטלפון מיד לאחר הנשיקה "הכפוייה" או "הבלתי רצונית" היא גם אמרה לו דקות ספורות קודם לכן, "השר אני לא יכולה לעמוד בפני
ך" - את זה לא ידעת?
ת. את זה אני לא ידעתי ועדיין אני לא יודע. האם זו שאלה איפוטתית או משהו שהיה.
ש. אני אומר לך כרגע ששני עדי תביעה אומרים שסמוך לנשיקה כמה דקות לפני כן היא אמרה לו, "השר אני לא יכולה לעמוד בפני
ך" - האם זה היה משנה את התמונה מבחינתך?
ת. הייתי בודק את הענין ואני לא יודע למה זו שאלה איפוטתית, אם היה דבר כזה הייתי יכול להתייחס לזה ולבדוק. אם זה היה מועלה בפני
הייתי שואל אותה ומקבל ממנה תגובה, אבל מבחינתי זו שאלה איפוטתית.
ש. אני אומר לך שאת האמירה הזו "אני לא יכולה לעמוד בפני
ך" יש שני עדים האחד אביחי מהשב"כ?
ת. אני לא מכיר.
ש. השניה זו סימה, אותה אתה מכיר?
ת. אין לי דבר לרעה לומר עליה.
ש. בהנחה שזמן קצר קודם לכן היא אמרה לו "השר אני לא יכולה לעמוד בפני
ך" אתה שהיא תספר לך את זה ביום שבת?
ת. אני התרשמתי שהמתלוננת סיפרה לי את כל הסיפור ויכול להיות שהיו פרטים שנשכחו, היא היתה במצב קשה, היא בכתה היא היתה מבולבלת ואני לא אתפלא אם פרטים מסויימים נשכחו, כמו שאני שכחתי היום כמה דברים.
ש. שני עדים היו שם ושמעו אמירה כזו, האם בהנחה שהיתה אמירה כזו, היית מצפה שהיא תספר לך את זה?
ת. כן. הייתי מצפה שהיא תספר לי.
ש. אם אני אומר לך כעובדה בהנחה שהיא גם אמרה מיד לאחר שהיא אמרה "אני לא יכולה לעמוד בפני
ך" היא גם אמרה לו "השר בוא תצטרף איתי לטיול בקוסטה ריקה" האם היית מצפה שהיא תספר לך?
ת. אני ציפתי שהמתלוננת תספר לי את מה שקרה באירוע, ואני חושב שהיא סיפרה לי את עיקרי הדברים, יכול להיות שבגלל המצב שהיא היתה נתונה בו יש חלק מהדברים שהיא לא סיפרה וזה ניראה לי טיבעי ומובן.
ש. אנו כרגע עם 3 עובדות שאין עליהן מחלוקת, האחת שהיא נותנת את מס' הטלפון, שני שהיא אומרת לו "אני לא עומדת בפני
ך" שלישית שהיא אומרת לו "בוא תצטרף אלי לקוסטה ריקה" - האם היית מצפה שהיא תספר לך עליהם אם הם היו?
ת. כן.
ש. אני מציג בפני
ך את שתי הראשונות המוגדלות שצולמו על ידי יניב, האם אתה מכיר את התמונות?
ת. לא ראיתי את התמונות, אני לא מכיר אותן.
ש. אחרי שאני מציג לך את התמונות וזה לא עדים אומרים וזה לא במחלוקת - אתה רואה את התמונה כתמונה נורמלית רגילה בין שר לבין קצינה בת 21?
ת. כן. התמונה ניראת לי נורמלית פרט לדבר אחד שהשר שם את ידו היכן שהיא מונחת ובצורה שהיא מונחת וזה לא ניראה לי נורמלי. כשהמתלוננת נפרדה מאיתנו היא הצטלמה גם איתי והיא חיבקה אותי ואני שמתי את ידי בכיסים, כי אני חושב שיש הבדל בין ילדה בת 21 לבין אדם בגילי שלא לדבר גילו של השר.
ש. אני מציג בפני
ך את התמונה עם המתלוננת?
ת. רואים בתמונה שהידיים שלי בכיסים. אני שמתי את הידיים בכיסים כי אני חושב שזה לא ראוי להניח את היד כפי שהשר הניח על המתלוננת.
ש. כלומר, מה שניראה לך לא כל כך תיקן או לא כל כך נורמלי זו הצורה שבה השר מחבק אותה עם ידו הימנית?
ת. כן.
ש. אני אומר לך מה שרואים בתמונה שהמתלוננת כורכת את שתי ידיה סביב ביטנו של הנאשם ומצמידה את חזה אל חזהו - זה ניראה לך נורמלי?
ת. כן.
ש. בתמונה שאפילו אתה הבוס הקרוב שלה שנמצא איתה בקשר יום יומי והיא לא מחבקת אותה בצורה כזו וכך היא מחבקת אותו סביב גופו, האם זה ניראה לך נורמלי?
ת. כן. מכיוון שלדעתי התנהגותו והדרך שבה הוא אוחז בה ומצמיד אותה לגופו תרמה לתמונה הזו, אני חושב שאנשים יודעים ומסוגלים ויכולים להתנהג גם אחרת ולא הלגיע בכלל למצבים האלה.
ש. השר לא חושב שהוא היה בסדר הוא לא חושב שהוא היה צריך לתת לה את הנשיקה, רק הנשיקה היתה נשיקה בהסכמה והיא לא היתה צריכה להיות ולא היינו צריכים להיות בגלל הנשיקה הזו כאן.
בהנחה שזה היה המצב לפני הנשיקה האם זה היה חשוב לך לדעת לפני שפעלת איך שפעלת?
ת. לא. אני לא ניכנסתי לפרטים כי לא הרגשתי נוח ועשיתי זאת במודע.
ש. אם אני אגיד לך, שהמתלוננת אמרה כאן בביהמ"ש שלגירסתה כל הנשיקה היתה כהרף עיין, האם זה היה משפיע על התנהגותך?
ת. לא.
ש. ביום חמישי ליעד סיפרה לך את הסיפור, זה היה יום לאחר האירוע?
ת. נכון.
ש. ביום שלישי בערב, ליעד התקשרה למר דנינו והוא רושם מזכר - מוגש ומסומן ונ/15, האם ידעת על השיחה הזאת בין ליעד לדנינו?
ת. בדיעבד כאשר דיבר איתי הפצ"ר ביום רביעי למדתי בדיעבד שהיתה שיחה בין ליעד לדנינו. אח"כ שוחחתי על זה עם ליעד והיא אמרה לי שהיא התקשרה לדנינו ודיווחה לו על האירוע הזה.
ש. התיאור הזה שמתואר כאן הוא תיאור שמתאים למה שליעד גם מסרה לך על מה שקרה?
ת. ליעד לא דיברה איתי על הפרטים של האירוע, לפני הארון אחרי הארון, היא סיפרה לי על האירוע מה קרה לא נכנסתי לפרטים של אחרי הדלת, אח"כ למדתי כשנגשתי למשרד הזה לאחר מספר ימים, הבנתי איפה התרחשה הסיטואציה, וזאת מאומת על ידי הצילום.
ש. יש פה גירסה קיצונית מאוד, שבאה מפי ליעד שאתה מפקד שלה?
ת. אני מפקד שלה.
ש. החל מיום שלישי הגלגל התחיל להסתובב בדרגים הכי גבוהים, כבר בתוך הסיפור הזה של השר שהסתתר מאחורי אחד הארונות, נמצאים דרגים גבוהים מאוד?
ת. אני ידעתי ביום רביעי שהפצ"ר מעורב וגם עדכן את הרמטכ"ל.
ש. ביום חמישי מגיעה חוקרת למשרדה של דבורה חסין, באותו יום נחקרת ליעד בצהריים, אחריה נחקרת המתלוננת גובים ממנה עדות והיא מסרבת למסור תלונה?
ת. כך נודע לי מליעד.
ש. אתה מוסר עדות באותו יום בשעה 19:30 - גם ליעד שהם גבו ממנה עדות לא אמרה באותו יום את שמו של השר, היא קיימה את הבטחה למתלוננת, וגם המתלוננת עצמה לא מסרה את שם השר, ואתה לראשונה בשעה 19:30 נתת עדות וציינת את שמו של השר - ?
ת. יכול להיות שאני הראשון שמסרתי את השם של השר. אני מאשר שמסרתי את שמו בהודעה. היה נדמה שבשיחה עם הפצ"ר שהוא יודע במי המדובר אם כי הוא לא אמר את השם המפורש.
ש. אתה מציין כאן, על מה מדובר מתוך דברים ששמעת מליעד?
ת. נכון.
ש. אתה אומר בשורה 19 עמ' 1 להודעתך - "אחרי שאדם יצא הדלת היתה סגורה, או שסגרו אותה לא שאלתי איך בדיוק, ואז מאחורי הדלת כשהדלת משמשת מסתור הוא נשק לה"?
ת. אם כך כתוב כך אמרתי.
ש. את הגירסה הזו שמעת מפי ליעד?
ת. נכון. זו התמונה שהצטיירה אלי ממה ששמעתי מליעד וככה העברתי להודעה.

הודעתו של העד במשטרה התקבלה וסומנת נ/16.

ש. ביום שבת, אתה יושב עם המתלוננת ואח"כ מצטרפת תת ניצב מירי גולן, אז מגיע אבא של המתלוננת, זה סדר הדברים?
ת. נכון.
ש. הפגישה בינך לבין המתלוננת החלה בשעה 11:30 והסתיימה לאחר שעתיים וחצי?
ת. הפגישה עם המתלוננת, כולל הפגישה עם מירי גולן ואביה של המתלוננת, ערכה כשעתיים ורבע.
ש. בשלב מסויים המתלוננת דיברה בטלפון עם אבא שלה?
ת. אני זוכר את זה, העדתי על כך.
ש. היא הרבתה לבכות בשיחה הזו?
ת. היא הרבתה לבכות כל השעתיים.
ש. אתה היית עד לשיחה בין המתלוננת לאביה?
ת. כן. אני הייתי עד לשיחה מהצד של המתלוננת.
ש. נ/10 - שיחה מוקלטת בין המתלוננת ובין אביה - מצטט מתוך נ/10 - אתה לא שמעת מה האב אמר למתלוננת אבל בשלב מסויים היא אמרה "זה לא בשליטתי"?
ת. את זה שמעתי.
ש. האם אתה זוכר שהיא אמרה בשלב מסויים של השיחה "אני לא רוצה אבל אני מבינה שאין לי ברירה"?
ת. אני זוכר את המילים האלו.
ש. באמצע השיחה המתלוננת אומרת לאביה "הוא יוכל לתבוע אותי על הוצאת דיבה ואני לא אוכל להתגונן" ?
ת. אני זוכר משפט כזה.
ש. מה שעולה מהשיחה שבמהלך הפגישה בבית הקפה שגם אתה וגם מירי גולן וגם המתלוננת נמצאים ביחד, מירי גולן אמרה למתלוננת, אם לא תתלונני אנחנו בכל מקרה נלך אליו, נחקור אותו ואז את תהיה חשופה לתביעה של הוצאת דיבה ותהיי בבעיה גדולה, לכן אין לך ברירה אלא להגיש תלונה כדי שאת לא תהיי נתבעת או נאשמת?
ת. היה קטע כזה שבו מירי הסבירה למתלוננת את מצבה המשפטי, אבל זה חלק חלקי מהשיחה מכיוון שהסבירו למתלוננת, גם אני אמרתי לה שהמצב שנוצר הוא שיש כל כך הרבה אנשים שכבר מכירים את הסיפור הזה והוא מסתובב ויום אחד הוא יכול לצאת החוצה מכל מיני סיבות, ואין גירסה שלה אבל זה היה בעיני שיקול משני לצורך שהיא תגיש תלונה, זה היה הוא נטבח ועוד הסבר בנסיון שלנו לשכנע אותה להגיש תלונה.
ה"קיר" המשמעותי ביותר היו הוריה היא כבר הגיעה להשלמה והיא הפנימה את זה שהיא צריכה להתלונן, זה היה הממצב שבו היא דיברה עם אביה, בשיחה הזו היא ניסתה לשכנע את האבא ואת האמא היא לא ניסתה לשכנע. כאחד שקורא הרבה חומר צריך לדעת איך לקרוא את הדברים ולנתח אותם וכך אני מבין את הדברים.

ש. מה שאתה אומר לנו שזו בעצם כל השיחה בינה לבין אביה בשלב הזה, ההקלטה של הטלפון שלה לא נועדה לקלוט את השיחה הזו, היא נועדה לקלוט שיבוש הליכים שלא היתה, אבל במקרה היא קלטה את השיחה הזו, אני אומר לך שבשיחה הזו זה היה המוטו של השיחה, זו כל השיחה, אני אומר לך שמי ששומע את השיחה הזו ברור לו שהעניין האבסורדי הזה של תביעת הוצאת דיבה שאמרו לה הוא מהווה דבר מרכזי מאוד בהחלטה שלה או בשבירה שלה וזה כל השיחה - האם דברים כאלה אפשר להגיד לבחורה בת 21 ?
ת. תשאל את מי שאמר את זה.

לשאלת ביהמ"ש:
ש. האם אתה לא מוצא פגם בצורה שבה המתלוננת הופחדה על ידי מיר גולן?
ת. אני לא הרגשתי שעושים "מסע הפחדה" אני כן הרגשתי והשתתפתי בנסיון לשכנע אותה להתלונן וניסינו להסביר לה את המשמעויות, כשקוראים את השיחה ולא מבינים את ההקשר הכולל, אפשר לטעות, אבל כאשר אני הייתי בכל המצב והכרתי את התמונה בכללותה לדעתי כאן המתלוננת היתה משוכנעת שהיא הולכת להתגונן והיא ניסתה לשכנע את אביה כי הוריה פחדו שהיא תגיש תלונה.

ש. אתה הבנת שהיא מתחמנת את אבא שלה כדי לשכנע אותו שיסכים להגשת התלונה?
ת. המילה מתחמנת היא קשה מידי, היא מנסה לשכנע אותו, כשפניתי אליה כקצינה והצגתי בפני
ה את השאלה מה היה קורה אם זו היתה חיילת שלך, זה הציב אותה בדילמה שהיה ברור לאן היא הולכת, זה גרם לה להבין שהיא צריכה לנקוט באיזה שהוא צעד, כמו שהיא היתה מצפה מעצמה כלפי חיילת שלה. עכשיו היא רצתה לשכנע את ההורים שלה להשלים עם כך שהיא תתלונן.

ש. אם באמת היא שוכנע מדוע היה צורך להסביר את "הוצאת הדיבה"?
ת. הענין של האפשרות שהיא תמצא את עצמה במצב שאין גירסה שלה ואלי יתבעו אותה על הוצאת דיבה זה היה לפני כשהיא דיברה עם האבא זה היה אחרי, הנושא כבר עלה לפני כבן כשהיא מדבר איתו היא אומרת את כל מה שהיא הבינה.
\
המשך ח.נ.:
ש. אני מצטט מעמ' 23 לפרוטוקול שורה 24 ואילך - אני אומר לך שכל העדות שלה היא לא בכתה ובפעם הראשונה שהיא בכתה זה היה בקטע הזה שהיא סיפרה על כך שאמרו שהיא עלולה להיות נתבעת. גם לפי עדותה כאן זה ברור שהוצאת הדיבה והאיום בתביעה להגשת דיבה היה דרמטי אם כי יכול להיות שהיו גם פקטורים אחרים.
ת. אני לא מזהה את הדרמה, אני הסברתי בעדות שלי, שהמתלוננת השתכנעה ואמרה לי שהיא מסכימה להתלונן ורק אז ביקשתי ממירי גולן להגיע, ואז שוב הועלו הספקות כי כל הזמן היא התנדנדה, הסיפור של הוצאת הדיבה עלה אבל אני שוב אומר שעוד לפני כן היא הסכימה להתלונן. להערכתי הנושא של הוצאת הדיבה לא היה הדבר העיקרי שגרם לה להתלונן.
הניסיון לתאר כיאלו ישבו עליה ולחצו אותה הינו מופרח אני לא הייתי עושה דבר כזה.
ש. אני מפנה לנ/11 - שיחה בינך לבין ליעד, לפי תוכן השיחה אתה דיברת עם ליעד סמוך לאחר הפגישה עם המתלוננת?
ת. נכון, זה היה בנסיעה לאחר הפגישה עם המתלוננת.
ש. אתה אומר שהמתלוננת הבינה שאין לה ברירה ואין מה לעשות?
ת. אני אמרתי שגמלה בליבה החלטה להתלונן.
ש. גם אם אני לוקח אקדח ומאיים על מישהו ואומר לו ללכת לשם והוא הולך גם אז גמלה בליבו החלטה - אני אומר לך שהיא הבינה שבעצם אין ברירה?
ת. אני מאשר שאני אמרתי שהיא הבינה שצריך ללכת להתלונן.
ש. אני אומר לך שבשלב הזה לא רק שלא גבו עדות מפי עדות השר חיים רמון
, אלא עוד לא גבו עדות מפי המתלוננת וכבר "כולם חמים על זה מאוד" - כך לדבריך- מה כוונתך?
ת. לא היה צריך להביא את התמליל הזה מכיון שאני הסברתי את זה, דיברתי איתי הפצ"ר דיבר איתי דנינו, דיברה איתי מירי גולן, בבוקר שנפגשתי איתה, היה ברור שהם רוצים ואמרו לי שגם היועץ המשפטי יודע מזה ועומד על כך שתהיה חקירה, זה מה שהבנתי, כאשר אני התבטאתי במילים "חמים על זה" זה ביטוי על כך שהם רוצים למצות את החקירה ונחושים בכך.
ש. אני מפנה אותך לעמ' 3 בנ/11 - קטע אחרון - מצטט - ?
ת. אני זוכר את המשפט.
ש. בהמשך השיחה אמרתי לליעד שמירי הבטיחה למתלוננת שעד שהיא לא טסה לא עושים עם השר כלום, כי היא חוששת ממנו. כלומר, באותו לילה המתלוננת היתה אמורה לטוס לחו"ל וחלון ההזדמנויות היה קצר. היא אומרת לה תשמעי את באה מתלוננת ועפה לך לדרכך?
ת. אמרתי בעדותי שהמתלוננת היתה מוטרדת מכך שהטיול שלה ישתבש ושמירי אמרה לה והבטיחה לה שהיא תוכל להיות 4 חודשים בחו"ל ללא הפרעה.
ש. אתה אומר לליעד "איך מירי גולן אמרה לה... האיש הזה ימנה את נשיא ביהמ"ש העליון" אני אומר לך שאני שמעתי את הקלטת ושומעים שם שאתה אומר שמירי אמרה "אני לא מוכנה שהאישה הזה ימנה את נשיא ביהמ"ש העליון"?
ת. תשובה אני זוכר באופן כללי את תוכן השיחה אבל אני לא יכול לזכור את הדקויות האלה שאתה אומר, אבל היא אמרה משהו בסגנון, המהות של הדברים נכונה זה מה שנאמר.
ש. יושבת מפקדת היחידה עם אלוף בצה"ל לפני שגבו עדות המתלוננת ואומרת "אני לא מוכנה שהאישה הזה ימנה את נשיא ביהמ"ש העליון" היא כבר חרצה את הדין, היא אומר ?"אני אחליט שהוא לא ימנה את נשיא ביהמ"ש העליון" זה לא הפריע לך האימרה הזו?
ת. למיטב זכרוני, אני לא יכול לזכור בדיוק את המילים שנאמרו, האמירה של מירי גולן, היתה בנימה של שאלה רטורית, , כלומר, האם האישה הזה ימנה נשיא בימ"ש עליון?.
ש. אני מפנה אותך לתחתית של עמ' 4 - (מצטט) - האם אתה הבנת שמה שליעד אומרת לו שזו מלחמה של המשטרה בו והם לא מכבדים את ההחלטה שלו בענין מינוי ביהמ"ש העליון?
ת. אני שואל את ליעד איזו החלטה, לא הבנתי על מה היא מדברת ואני מציע שתישאלו אותה על תוכן הדברים שלה.
ש. היא אומרת לך גם את הרגשתה שהיא המתלוננת בעצם, החליטה לא להתלונן אבל לא כיבדו את החלטתה יש פה איזו שהיא אמביציה בלתי מתקבלת על הדעת להוכיח דברים - האם זה מקובל עליך?
ת. לא היתה לי שום אמביציה מיוחדת, אני פעלתי כך כאזרח, כמפקד וכאבא שלא רצה שיקרה דבר כזה לבתו. אני הייתי רוצה שכל אחד ינהג כך. מה שקרה למתלוננת, פשוט אימללו אותה בעיתונים אני מקווה שלא ירתיע נשים אחרות לדעתי זה מרתיע.
ש. אתה מסכים איתי שהיה למתלוננת הזכות כאדם, כאישה לבוא ולהגיד אני לא רוצה להתלונן?
ת. אני לא מסכים שכקצינה בצה"ל היתה לה הזכות לא לדווח לגורמים המוסכמים על אירוע כזה.
ש. היא דיווחה לכל הגורמים הכי מוסמכים?
ת. אני חושב שהסכנה הכי גדולה זה שאנחנו נשריש נורמות של טיוח שזה מה שאתה רומז, היא לא רוצה היא פוחדת יש מישהו שהוא מאוד חזק ומאוד מפחיד ואז לא נתלונן.
ש. אני אומר לך שלא זו בלבד שיש לה את הזכות לא להתלונן, הזכות שלה גם מורכבת מהשאלה אולי, אני מציע לך מצב, היתה נשיקה קלילה לא משמעותית שלא היתה בסדר אבל שהיא יודעת שהיא במידה רבה גרמה לה הזמינה אותה בהתנהגות שלה, היא בכל זאת לא מרוצה ממה שקרה, היא הולכת ומספרת את זה למישהי ביחידה ואח"כ היא מספרת לעוד משהיא, כיוון שהיא יודעת מהרגע הראשון שהיא לא תתלונן היא יכולה לספר את הסיפור בצורה חלקית ולא את הסיפור כולו, ואז היא אומרת לעצמה אני משקללת את השיקולים שלי לכן כאשר אתה כופה עליה להתלונן אתה במידה רבה גם מכריח אותה להגיד דברים לא נכונים ולא מדוייקים בעדותה ואתה בעצם מכניס אותה למילכוד. אני חושב שלא צריך לטייח ואני חושב שצריך לבדוק אבל אני חושב שיש מידתיות וכל דבר שהוא נכון בעקרון והופך לבילתי מידתי הופך להיות גרוע?
ת. אני לא מקבל את המונח שכפינו עליה, אני הסברתי בצורה מאוד מפורטת שאני שיכנעתי את המתלוננת, אני לא הייתי עושה שום דבר שיכפה עליה בגסות להתלונן, אני מפנה לתמליל של השיחה שלי (נ/11) עמ' השלישי בפיסקה הרביעית מלמעלה, אני אומר "כן סידרתי לה את החשיבה..."אני אמרתי שאני לא רוצה ללחוץ עליה ואני רק מסביר לה את כל המשמעויות. אם רוצים להתייחס לדבר אוטנתי צריך להתייחס למיכלול השיחה ולהבין את תוכנה.
ש. אתה מסרת הודעה ביום 14/8/06, ההודעה מוגשת ומסומנת נ/17, - זו הודעה שלך שאתה מתאר את מה שהיה ביום שבת - אני מפנה אותך לעמ' 1 שורה 14 - הסוף על חלקך בשיחה הזאת, בעמ' השני - אני מצטט - התיאור הזה מתאר את כל חלקה של מירי גולן בתהליך ואלמלא היו הקלטות בפני
ששאלתי אותך עליהם הרבה, הייתי מתרשם שזה כל מה שהיה בזמן שמירי גולן הגיעה. אתה מסכים איתי שלאור מה שיש בקלטות ולאור מה שאתה זוכר זהו תיאור חלקי שלא כולל את השיחה ואת החלק של הוצאת הדיבה?
ת. אני לא סיפרתי את כל הפרטים, לא ניסתי להסתיר שום דבר, גם בעדותי הראשית לא מסרתי את כל הפרטים בגלל זה יש חקירה נגדית.
ש. אני אומר לך שהתיאור הזה לא מתאר ולו כלום מהשיחה ולא מתאר את נושא הוצאת הדיבה?
ת. אין לי את הנסיון בבתי משפט, אני לא חשבתי שאני צריך לספר למשטרה מה אמרה מירי גולן, כי היה ברור לי שמי שבא לחקור אותי זה האנשים של מירי גולן. זה ניראה לי קצת תמוה שאני צריך לספר למשטרה מה מירי אמרה בשיחה.
ש. אני מבין שאתה הנחת שיש תיעוד מלא של הפגישה עם מירי ועם המתלוננת?
ת. זה אתה אמרת, לא היה תיעוד של הפגישה ולא אמרתי שאמור להיות תיעוד כל כך, זו לא היתה חקירה זו היתה פגישה.
אני הצגתי את עיקרי הדברים, היו מס' פעמים שרציתי להרחיב אבל ביהמ"ש האיץ בי אני התייחסתי למהות ולא נכנסתי לפרטים.
ש. בנושא הוצאת הדיבה אתה לא התייחסת בהודעתך וגם בחקירה הראשית, האם זה לא מהותי בעינך?
ת. בעיני לא. זה לא היה פקטור מרכזי.
ש. באותו יום ראשון לאחר המקרה, אתה נמצא בלשכה שלך, ואתה רואה שחיים רמון
נכנס אליך לדבר איתך בנושא של חומר צבאי, אני רוצה להזכיר לך שלגבי החומר הזה דובר כמה ימים קודם לכן?
ת. וודאי.
ש. כל האיזור שבין לישכת רוה"מ בירושלים לבין החדר שלך שזה משהוא כמו 4 מ', זה היה לפני ישיבת הממשלה, הוא כולו מלא באנשים - ראית שהשר נכנס אליך ואז ראית את הגר נכנסת לחדר?
ת. ראיתי את שניהם מגיעים, השר רמון מקדים אותה מעט והמתלוננת נעצרת לפני הכניסה אלי לחדר, והוא נכנס והיא חוזרת על עקבותיה ונעלמת. השר רמון נכנס קודם אלי, המתלוננת לא נכנסה. היא לא נכנסה אלא היא מיד יצאה לא ראיתי לאן.
החלטה
מכאן עד סוף העדות של העד, העדות אסורה לפרסום.
ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ו (11 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים.
______________ _________________ _______________
ד. בארי
- שופט ח. כוחן
- אב"ד ד. שריזלי
- שופטת

עדת תביעה, רס"ן ליעד עוז, לאחר שהוזהרה כדין:
ח.ר.:
אני מכירה את המתלוננת מאז ספט' 05' ועד היום שנכנסו לתפקיד, היא היתה קצינה בחטיבת המבצעים במטה הכללי בצה"ל.
מערכת היחסים שלי עם המתלוננת היו של מפקדת ופקודה אבל מאחר ומדובר בלישכה קטנה היו גם קשרי חברות.
ביום 12/7/06 כל הלשכה ירדה לת"א בגלל המצב.
ביום 12/7/06, בשעות הערב, נקבעו לאותו יום 3 דיונים, בסוף הדיונים האלה אני פגשתי את המתלוננת בלשכה אחרי שהוצאנו את כל ההנחיות למערכת הבטחון האלוף עזב והתחלנו בנוהל קיפול הלשכה, אז מתעוררת שאלה של אחד החיילים מה התאריך היום, השיבו לו שהיום זה ה-12/7/06, המתלוננת אמרה לי תזכרי את היום והשעה וביום שאני אשתחרר אני אבקש לדבר איתך על הרגע הזה. זה היה לקראת חצות.
אני מבינה שקרה משהו, הלשכה היא קטנה אתה חי עם אנשים כל היום, אתה מכיר את הבעיות האישיות אתה מכיר הכל, לכן הבנתי שקרה משהו.
ביקשתי מהמתלוננת להכנס לחדר של גדי כדי להבין בדיוק מה קרה, כשנכנסו שאלתי אותה יש "מי נגע בך" ב-30 שניות מכסא שישבתי עד שנכנסו לחדר היה לי ברור מה קרה.
אני הערכתי שזה מה שקרה, שאלתי אותה מי נגע בך, היא היתה המומה היא שאלה אותי איך אני יודעת, היא ניסתה להתחמק, בסופו של דבר היא אמרה לי שמדובר בשר שנישק אותה בניגוד לרצונה בלשכה.
אני אמרתי לה בסדר הבנתי אותך, אמרתי לה להישאר בחדר חזרתי לחיילים לשחרר אותם הביתה,ך ואני חזרתי ללשכה של האלוף, וביקשתי לשמוע מה בדיוק קרה.
היא סיפרה לי בין ישיבות או תוך כדי ישיבת הממשלה, היא היתה במבואה יחד עם סימה ואני לא יודעת אם היו עוד אנשים, היא מספרת שהתפתח שיחה עם השר רמון והיא סיפרה שהיא עומדת להשתחרר - ומשם סימה מציעה למתלוננת להצטלם עם השר.
באותה תקופה המתלוננת ביקשה להצטלם עם שרים ועם מפקדים בצבא לקראת השחרור שלה.
המצלמה לא היתה עליה, הם היו באקראי בלשכה.
המתלוננה חזרה ללשכה והגיעה עם חייל בשם יניב ועם המצלמה ואז היא מספרת שהשר היה בחדר של טורבוביץ והיא אמרה שזה היה חשוד אבל היא לא ייחסה לכך חשיבות מאחר והוא ביקש להצטלם שם.
היא סיפרה שיניב צילם אותם, ואז היא בעצם הוסיפה פרשנות אישית שלה ואמרה שחבל שהוא יצא ואם הוא לא היה יוצא זה לא היה קורה. היא סיפרה שהשר תפס אותה אחז בה בפני
ם ונישק אותה נשיקה בפה עם הלשון. היא אמרה שהיא היתה קפואה ולא יכלה לזוז כאילו מנסה להצטדק למה היא לא הגיבה וצעקה, היא הסבירה לי למה בעצם היא נשארה קפואה ולא הגיבה בצורה אחרת, אז היא מספרת שהיא דחפה את השר ויצאה מהלשכה.
היא אומר שברגע הזה מה שהיא רצה ומה שהיא חשבה ולאור המצב שהיינו בה היה חשוב לה לחזור לשגרה, "לשדר עסקים כרגיל", היא אמרה הלוואי שזה לא היה קורה, היא רצת "להעביר דף" בחיים.
אנחנו דיברנו ואני ניסתי לשכנע אותה שמה שנכון לעשות זה לדווח על המקרה וכמובן להתלונן במשטרה, אנו מדברות על זה שפשוט לא נתפס איך שר במדינת ישראל
מעז להתנהג בצורה כזו ובמיוחד שר משפטים, זה לא נתפס לנו, אנו לא מגיעות בעצם לסיכום בנינו מה הצעד הבא, אני מחליטה שנעזוב את העסק כרגע ואנו נדבר מחר בבוקר, למחרת היה אמור להיות יום עמוס.
מתוך הזכרון שאני מנסה להזכר, היא קודם כל סיפרה לי על הנשיקה ואח"כ על האירוע.
אני לא מצליחה לזכור אמירה שלה בקשר למס' טלפון.
מה שאני זוכרת שהיא סיפרה שלבקשתו של השר היא נתנה לו את מס' הטלפון אני זוכרת שזה התקשר לאפשרות של חזרה לעבודה בלשכה של השר - חזרה לאחר הטיול - כל הזכרון שלי במקרה הזה הוא בעקבות מה שפורסם בתקשורת, אבל זה מתקשר גם בזכרון שלי בצורה כלשהיא. אני דיברתי על כך משטרה ונזכרתי בדברים רק לאחר פרסום באמצעי התקשורת, אני התקשרתי למירי גולן, ואמרתי שאני זוכרת דבר כזה - זה היה ביום שישי, היו הרבה פרסומים ובשלב מסויים היה פרסום גם על נושא מספר הטלופן ואז נזכרתי באופן מעורפל על שיחה כזו בנינו ואני לא זוכרת בדיוק מה נאמר שם. התקשרתי למירי גולן,היא אמרה שהיא תחזור אלי, ביום ראשון ערן קמין, החוקר, חזר אלי, הוא אמר לי שכרגע הם לא יכולים לקבל פרטים כי החקירה הסתיימה וכשאני אדבר עם התובעת אז לספר לה על זה.
גם כשהייתי אצל התובעת לא זכרתי ולא דיברתי וגם כשהיא שאלה אותי אם אמרתי את הכל, רק לקראת סוף הרענון נזכרתי בענין הזה וסיפרתי לה על כך.
יום למחרת בבוקר, דיברתי עם המתלוננת ואמרתי לה מה אנחנו עושים עם זה, ניסתי לשכנע אותה להגיש לתלונה, הבנתי ממנה שאין סיכוי שהיא מבחינת מעבירה דף, האירוע מבחינתה לא קרה היא לא מוכנה לדבר על זה, היא ביקשה ממני לשכוח את המקרה, היא הדגישה לי עשרות פעמים בשיחות בנינו שהיא סיפרה לי את זה בתוך חברה והיא ולא כמפקדת היא ביקשה ממני להפריד בין היותי חברה לבין היותי מפקדת.

אני חוזרת לילה של יום האירוע, היא מספרת לי שמיד לאחר מהקרה היא פגשה את רונית הקצרנית וביקש לדבר איתה והיא סיפרה לה את הסיפור ואז כשאני נוסעת הביתה דיברתי עם רונית למרות השעה המאוחרת, כדי להבין ממנה איך היא רואה את הדברים איך היא מנתחת אותם, היא התייחסה ואמרה שהמתלוננת נורא מסכנה והיא מאוד מרחמת עליה וחבל שזה קרה.

ביום חמישי בבוקר, לאחר שאני ניסתי לשכנע את המתלוננת להגיש תלונה והיא מסרבת אני ביקשתי לדבר עם גדי ב-4 עיניים - הוא הבין שקרה משהו וביקש שנדבר מידית, סיפרתי לו באופן כללי מה קרה, לא עמדתי על כל הפרטים ובעצם מה שהוא מבקש ממני זה לדבר עם המתלוננת, אני אמרתי לו שאני מבקשת שהוא לא ידבר איתה כי אני הבטחתי לה שאני לא אערב אף אחד ושהיא סומכת עלי ומבחינתי לא נכון כרגע לעדכן אותה שגדי יודע.

אני וגדי החלטנו שאני אמשיך לטפל בנושא, ובמהלך השיחה דיברנו על זה שחייבים לדווח על זה למשטרה, חייבים לטפל בענין הזה ושאי אפשר לטייח את המקרה.

ביום חמישי לאחר השיחה עם גדי וההחלטה שאנחנו צריכים לשכנע את המתלוננת להגיש תלונה במשטרה, שוחחתי שוב עם המתלוננת באחד המשרדים, היתה שיחה די נינוחה ואנו ניתחנו מה יקרה אם היא תגיש תלונה, החשש שלה היה מהתקשורת, החשיפה העובדה שמאותו רגע שהיא תגיש את התלונה היא לא תהיה אותה בחורה שהיא היתה אלא משהו אחר, היא חששה מהמצב שאנו נמצאים בו היום.
דבר שני, היא פחדה מהשר בגלל מעמדו, בגלל שמדובר בשר בכיר, עו"ד בן אדם בעל השפעה גם מקושר לכל התקשורת ולהרבה מאוד אנשים.
אני הסברתי לה שדווקא במקרה קשה במקרים של הטרדה מינית בדר"כ מכבדים את המתלוננת שומרים על הסודיות שלה ובאותו זמן ברגע יש לנו את האירוע של הנשיא, שהוא משפיע כי הכל מופיע בתקשורת, ולי יש חברות ואנו מדברות על זה, האירוע שהיה בבסיס חיל האוויר, שם המפקד לא ידע מה קרה בבסיס שלו, בסוף הוא לקח אחריות ונאלץ להתפטר.
מאז בעצם חולף שבוע עד שאני בעצם מחליטה לדבר עם המשטרה.
למרות שמבחינתי המקרה הוא שחור ולבן וברור לי מה אני צריכה לעשות, למרות שעברתי קורס בה"ד 1 ומציבים בפני
נו דילמות דומות, והיה ברור לי מה היה עליי לעשות. נשארתי בדילמה, כי שני ערכים נפגשו האחד עם השני, האחד הוא הערכיות שלי לצה"ל, להגן על הערכים ומהצד האחר החברות.
סוף השבוע היה עמוס באירועים ביטחוניים, ולא דיברתי עם המתלוננת על הנושא הזה. בסוף השבוע לא היה משהו חריג. ביום ראשון, בישיבת הממשלה, ביקשתי מהמתלוננת שלא יווצר מצב שהיא נפגשת עם השר, ואז לחדר מגיע השר, עם המתלוננת, אני מופתעת מזה, מהסיטואציה שנוצרה, ואחרי שהשר נכנס למזכיר הצבאי שאלתי את המתלוננת איך יתכן שהיא הגיעה לסיטואציה הזו שהיא והשר נכנסו ביחד לחדרו? והיא סיפרה שהיא היתה בעצם במשרד ראש הממשלה, שהשר הגיע לשם ושאל איפה המשרד של גדי ובעצם היא מלווה אותו למשרד של גדי.
הזמן עובר, יום שלישי, כשכל הזמן אני בדו שיח עם המתלוננת מנסה להראות לה את הדרך הנכונה, היא מספרת לי שהיא דיברה עם שולה, ראש הלשכה של ראש הממשלה, המתלוננת ביקשה משולה לדבר עם השר ולומר לו שהיא מכירה את המקרה, שהיא יודעת מה קרה. שאלתי אותה למה היא בחרה דווקא בשולה לספר לה, והיא אמרה שהיא ראתה בשולה דמות אמהית שניתן לסמוך עליה, שאפשר לספר לה סודות. היא ידעה גם שהיא תעשה מה שהיא מבקשת ממנה. לאחר שאני מבינה ששולה יודעת, מבחינתי מעגל שומרי הסוד נפרץ ולי ברור שאני אפעל, אני אומרת לה את זה, אני גורמת לה להבין שזה מה שאני הולכת לעשות, ושוב היא מדגישה את נושא החברות, אומרת שהיא תפגע ושהיא לא רוצה להיחשף, אנחנו מדברות גם עם שולה ואנו מבקשים ממני שבעצם לא תיפגש עם השר, כי אנו לא מדינה של רפובליקת בננות ואם יש צורך לטפל בנושא נטפל בדרך הראויה.
שולה מסכימה ומוכנה לעשות כל שהמתלוננת תבקש.
ביום המחרת, יום רביעי, יום הפרידה מהמתלוננת, לא רציתי להרוס לה את היום הזה, אבל מבחינתי שעון החול אוזל.
בערב שבין יום שלישי לבין יום רביעי, ניסיתי להשיג את יוחנן דנינו, אני מכירה אותו מתפקידו הקודם כראש המטה של השר לביטחון פנים, ובמסגרת התפקיד הזה עבדנו ביחד ולכן אני מבקשת לדבר איתו, בליבי חשבתי 'על מנת להתייעץ'.
הוא חוזר אליי בערב, בלילה, בשעה 22:00 וסיפרתי לו באופן טלגרפי, בשלוש שעות, את האירוע, אני זוכרת מה סיפרתי לו. אני זוכרת שדיברתי באופן טלגרפי כי המטרה שלי היתה בעצם להתייעץ איתו. אמרתי לו שמדובר בשר שעמד מאחורי דלת, שנישק בחוזקה את אחת החיילות, לא אמרתי לו שמדובר במתלוננת, סיפרתי לו שזה היה בכפייה ועם הלשון, הוא שאל אותי שאלות על המתלוננת, אם אני מכירה את החייל ואמרתי לו שלא ישאל שאלות. ואז הוא אמר שהוא חייב לשאול שאלות, במהלך השיחה מסרתי לו את שמה של המתלוננת, הוא מכיר את המתלוננת מאותו מקום. הוא אמר שהוא מאמין שזה מה שקרה.
לא הזכרתי את שמו של השר במהלך השיחה עם דנינו.
דנינו מבקש ממני לדבר עם גדי, לא סיפרתי לו שגדי מעודכן בפרטים, הוא בעצם נותן לי אורכה עד הצהריים לדבר עם המתלוננת ועם גדי ובעצם לדווח על האירוע, הוא מדגיש בפני
י שמתוקף תפקידו הוא כותב פרוטוקול על השיחה שהיתה בינינו ושהוא מחכה עד למחרת בצהריים. למחרת הוא מתקשר, אני מעדכנת אותו שהמתלוננת נחושה בדעתה, מבחינתה אם ישאלו אותה היא תכחיש את האירוע והוא מפסיק לדבר איתי מרגע זה. אני יודעת שהוא דיבר עם הפצ"ר ועם גורמים בצה"ל.
יום רביעי עובר, המתלוננת, לפני שהיא נפרדת מאיתנו, מביאה לי מתנה ומבקשת לדבר איתי, ואומרת לי שאני אזכור שהיא סיפרה לי על המקרה כחברה ולא כמפקדת, ואני לא מספרת לה שאני כבר התחלתי את התהליך (העדה דומעת).
יום חמישי מתקשרת אליי דבורה חסיד והיא מכינה אותי ברכות לכך שחוקרת משטרה והיא בדרך אליי, שואלת אותי אם אני יודעת למה, אמרתי לה שאני בטוחה שאני יודעת למה והן מגיעות ללשכה. אני מספרת לחוקרת את השתלשלות האירועים ואני לא מציינת באיזה שר מדובר, לא נשאלתי על כך וגם לא התכוונתי לספר באותו שלב.
ואז, החוקרת, נורית זיו, מבקשת לדבר עם המתלוננת, היא ביקשה שהמתלוננת תגיע אליה בכוחות עצמה, אני נסעתי להביא את המתלוננת, נסעתי מהקירייה לביתה והבאתי אותה.
במהלך הפגישה שם עם החוקרת היא מסרבת לדבר, היא לא מכחישה אבל היא מסרבת לדבר. לא נכחתי בחקירה.
החזרתי את המתלוננת הביתה, מבחינתי האירוע נגמר, עדכנתי את גדי במה שקרה, שבעצם אין סיכוי שהיא תעיד ואין סיכוי שהיא תדבר על זה, היא רצתה לנסוע, לשכוח הכל ולהמשיך בחיים שלה. אני מבקשת ממנו שלא יעסוק בזה כי היא תמיד אמרה שהיא יודעת שאם גדי יהיה מעורב בזה אז הנושא יטופל. שאלתי אותה איך היא אומרת דבר כזה שגדי יטפל בזה ואני לא? בדילמה של למה גדי יכול לטפל בזה ואני לא?, ואז בשלב זה כבר כל הסיפור נחשף, המשטרה מעורבת, גדי מעורב.
כשהחזרתי את המתלוננת הביתה היא דיברה על מה אנשים חושבים ומה אנשים אומרים, אני אמרתי לה כל הזמן הזה שלא אמרתי לאף אחד באיזה שר מדובר.
היא ידעה שהמשטרה היתה אצלי, אבל אמרתי והדגשתי בפני
ה שלא מסרתי את שם השר ושאני משאירה את זה לה.
קבענו להיפגש, אני, המתלוננת וגדי, כפגישת פרידה, המתלוננת ביטלה את הפגישה, וביום שישי בערב היא התקשרה לעדכן אותי שהיא קבעה עם גדי להיפגש ביום שבת בבוקר, היא הציעה לי להצטרף אליהם, אני לא הסכמתי והסברתי לה גם למה, כי לי היה ברור מה הולך להיות בפגישה.
יום שבת, בצהריים גדי עדכן אותי שהוא נפגש עם המתלוננת, אמרתי לו שאני יודעת והוא מספר לי שבעצם המתלוננת החליטה להגיש תלונה. אני נדהמתי, כיוון שאני כל השבוע ניסיתי לשכנע אותה לעשות כן ולא הצלחתי.
היחיד שהצליח לשכנע אותה או לגרום לכך שהיא תמסור תלונה היה גדי, וזה בגלל מי שהוא, האישיות שלו, הוא ישר, ערכי, הוא אמיץ, לוחם, אין אצלו שחור או לבן, אין כמוהו בעולם.
במוצאי שבת, המתלוננת התקשרה אליי וסיפרה לי מה היה עם המשטרה, היא בכתה המון, היא לא הפסיקה לבכות, אני גם התחלתי לבכות, אני כל הזמן בהיסטריה כי אני כל הזמן חשבתי שאני פוגעת בה, ואז היא סיפרה לי שהיא עוזבת את הארץ וטסה ואני מאחלת לה את כל הטוב שבעולם.
כחלק מהניסיון שלי כמפקדת בצה"ל, אני נתקלתי במקרים שאי אפשר להאמין שקורים, מקרים של חיילות שנכנסות להיריון, מקרים של חיילות שנוגעים בהן, היה לי מקרה עם קצינה, היא טענה שאחד הקצינים הטריד אותה, אני מבינה שזה לא נכון לעשות עם זה משהו, היא מבטיחה כל הזמן לא לדבר, מבקשת ממני לא לדבר, ובשיחת הסיכום עם המפקד שלו היא סיפרה לו על כך, הוא קרא לי לשיחה אליו, מבקש לדעת אם אני יודעת על הדבר ונוזף בי על כך שלא דיווחתי על המקרה. האירוע הזה באיזשהו מקום השפיע עליי גם במקרה זה.
מדובר כאן במקרה שהוא שחור או לבן, הדילמה היתה החברות מול החובה הערכית שלי כמפקדת לדווח.

החלטה

משלב זה העדות של העדה תהיה אסור לפרסום.

ניתנה היום ט"ו בחשון, תשס"ז (6 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים.

______________ _________________ _______________
ד. בארי
- שופט ח. כוחן
- אב"ד ד. שריזלי
- שופט
משלב זה המשך העדות מותרת לפרסום.
ש. מציגה לך את ת/7 (המכתב מהמתלוננת)
ת. זה מכתב שקיבלתי מהמתלוננת ביום מסיבת הפרידה. את המכתב מסרתי למשטרה, ואני אסביר מדוע החלטתי למסור אותו למשטרה. בפגישה עם המשטרה ביום שהם הפתיעו אותי, ביקשתי להסביר להם שהשיקול והדילמה והעובדה שהמתלוננת ראתה בי חברה וסיפרה לי את המקרה בגלל שאני חברה שלה, המכתב הזה הוכיח את זה ולכן מסרתי את זה למשטרה. מסרתי את המכתב כי רציתי שהם לא יחקרו אותה ולא ילחצו אותה, ידעתי שבאיזשהו שלב בחיים זה היה מגיע ואני רציתי שזה יבוא ממנה והיא זו שתתלונן.
ש. איך היה התפקוד של המתלוננת בעבודה בלשכה מבחינתך?
ת. המתלוננת היתה קצינה מקצועית, עשתה את עבודתה בצורה טובה, היא נחשבה לקצינה טובה מאוד.
ש. מה בקשר לאמינות שלה?
ת. אני מעולם לא נתקלתי בבעיית אמינות, היא לא פעם דיווחה לי על דברים שלא היה לה נוח לדווח עליהם, דברים שאמרתי לה לעשות והיא לא עשתה ולא היתה לה בעיה לומר שהיא לא עשתה.
ש. איך היו יחסי העבודה עם אל"מ ויליאן?
ת. אם הובס היה חי הוא היה מוכיח שאדם לאדם זאב. הוא אדם מנותק מהלשכה, הוא קצין מקצועי ואין על כך עוררין, הוא עושה את עבודתו בצורה טובה ביותר, הוא לא חיי את הוויית הלשכה, אני לא מרגישה שהוא חלק מהלשכה, הוא בקושי מדבר איתי, בחפיפה שלי עם הרל"ש הקודם הוא אמר לי לא לדבר איתו ולא להתעסק איתו כי אין לי למה.

חקירה נגדית
ש. אני חוזר למזכר, שמר דנינו דיבר איתך ביום שישי, הוא רשם מזכר האם את מכירה את המזכר?
ת. לא.
ש. אני מקריא לך מהמזכר, מצטט -נ/15 - האם אלה הדברים שאת מסרת לו?
ת. כן. אני כן מכירה את המזכר הזה. אני מכירה חלק מהתוכן שלו, בשיח של המתלוננת אלי היא אמרה והישה שהשר עמד מאחורי הדלת, היא סבירה, ממנה הבנתי כי לאור העובדה שבעצם היה לה מוזר שהשר נכנס לחדר וביקש ממנה להצטלם שם, לי הכל נראה מתוכנן, לפחות עם חשיבה מקדימה.
ש. היא הדגישה בפני
ך הכל נעשה במקום שהוא מוסתר מאחורי הדלת?
ת. כן.
ש. את ההודעה הראשונה שלך שמסרת אותה ביום חמישי?
ת. נכון.

הודעת העדה מיום 20/07/06 מוגשת ומסומנת נ/18.

ש. בהודעה הנ"ל בעמ' 2, בשורה 7 - מצטט - זה דבר שנמסר יומיים לאחר מכן?
ת. יומיים אחרי שדיברתי עם דנינו. אני לא רואה סתירה בין מה שאמרתי לדנינו לבין מה שאמרתי בהודעה.
ש. אתה אומרת שהכל נעשה במקום מוסתר מאחורי הדלת - בעדות שמסרת לנורית אמרת "אינני זוכרת אם היא אמרה משהוא לגבי הדלת..."
ת. היא שאלה שאלה ספציפית לגבי הדלת אם היא היתה פתוחה או סגורה אני אמרתי שאני לא זוכרת מה היא אמרה לגבי הדלת. הדברים של המתלוננת לגבי הדלת היא סיפרה את המיקום שהם עמדו בחדר מאחורי הדלת. אני לא רואה עדיין בזה סתירה, היא אמרה שהם עמדו מאחורי הדלת. כששאלו אותי בחקירה אם הדלת היתה פתוחה או סגורה אמרתי שאני לא יודע.
ש. כשהמתלוננת סיפרה לך על המקרה היא דיברה על מקום מוסתר מאחורי הדלת?
ת. נכון. מקום שהיה מוסתר.
ש. לעניין הטלפון - את זוכרת שהתלוננת קשרה את נושא הטלפון לנושא של עבודה אצל השר?
ת. נכון. זה מה שאני זוכרת.
ש. לפי הסיפור שאת זוכרת הנושא של הטלפון קשור לאירוע הנשיקה או לא קשור?
ת. זה קשור. על ציר הזמן אני לא יודעת למקם מתי זה היה, אני הבנתי שהאירוע מתרחש טרם הנשיקה. אני לא יכולה להגיד זאת בוודאות.
ש. כלומר, כאילו במהלך השיחה שקדמה לנשיקה היה עניין של טלפון?
ת. נכון.
ש. אני מתאר לעצמי שבימים שאחרי שקרה האירוע, כשהמתלוננת סיפרה לך את הסיפור ביום חמישי היו הימים שלאחר מכן, את הבנת שהיא בשלב זה סיפרה את הסיפור לרונית ולך?
ת. נכון.
ש. ביום שלישי הבנת שהיא סיפרה את גם לשולה?
ת. יש עוד משהו באמצע שלא אמרת.
ש. מה?
ת. ביום חמישי בבוקר אחרי השיחה שדיברנו ששכנעתי אותה לפחות לדבר עם אמא שלה, כדי לשתף אותה ולהתייעץ איתה, היא הסכימה היא ירדה למטה מחוץ לבנין וחזרה ואמרה שהיא התקשרה ואמא שלה לא ענתה לה, היא ציינה שמדובר בגורל משמיים כי לא היתה פעם אחת שאמא שלה לא ענתה לה לטלפון, ואם אמא שלה לא ענתה לה אז זה סימן שהיא לא צריכה לספר לזה, באותה הזדמנות היא סיפרה לי שהיא סיפרה לחברה שלה, אותה חברה שהיא נסעה לקוסטה ריקה.
שאלתי אותה מה החברה אמרה לב, היא אמרה שהיא מאמינה לה ושהיא איתה ושכל החלטה שהמתלוננת תחליט היא עומד מאחוריה.
ש. האם את ידעת בימים האלה, שבטרם אירוע הנשיקה היתה איזו שהיא התרחשות שקדמה לכך במבואה?
ת. לא. היתה שיחה אחת עם עובד, אחד העוזרים של רוה"מ, דיברנו איתו על זה שהמתלוננת עוזבת.
ש. האם את יודעת שבאותו יום של הנשיקה לפני הנשיקה היתה שיחה במבואה עם אנשים שהיו מעורבים?
ת. שיחה שהשר היה וסימה היתה וזה מה שסיפרתי עליו.
ש. מה היתה תוכן השיחה את יודעת?
ת. לא יודעת. לא שאלתי.
ש. האם את ידעת שבהיותה בחדר היא צולמה על ידי הנהג יניב?
ת. כן. היא אמרה שחבל שהוא יצא כי אחרת זה לא היה קורה.
ש. האם את התמונות ראית?
ת. לא.
ש. האם ידעת שהיה משהו מיוחד בתמונות הללו?
ת. הדבר היחיד שהיא אמרה שהשר כבר בזמן התמונה חיבק אותה חזק, בחוזקה.
ש. כשהיא סיפרה לך על התמונות...?
ת. היא לא סיפרה לי על תמונות היא רק אמרה לי שהצטלמו.
ש. כשהיא סיפרה לך את התמונות לא ראית?
ת. נכון.
ש. היא סיפרה לך שבתמונה השר חיבק אותה?
ת. נכון.
ש. היא לא סיפרה לך מה היא עשתה בתמונה?
ת. נכון. גם לא שאלתי, כי האקט או הבקשות של המתלוננת להצטלם עם השרים היו מוכרים לי אני נתבקשתי לשלם לשם אותה עם השרה ציפי ליבני ועם אחרים. לי בראש היה ברור איך זה היה.
ש. אני מציג בפני
ך את התמונות המוגדלות עם השר?
ת. לא ראיתי את התמונות.
ש. האם התיאור של המתלוננת שהשר חיבק אותה - האם את רואה שגם היא חיבקה אותו?
ת. כן. אבל אני גם רואה את האחיזה החזקה של השר. אני רואה שאני כורכת את שתי ידיה סביבו.
ש. האם היא סיפרה לך על תמונות או תמונה שקדמה לנשיקה?
ת. היא סיפרה שהצטלמו ואז באה הנשיקה.
ש. האם היא סיפרה לך על תמונה נוספת שהצטלמה במבואה לאחר הנשיקה?
ת. לא. מהסיפור כפי שהיא סיפרה לי הבנתי שהאירוע נגמר בזה שהיא דחפה את השר ויצאה החוצה וכך נגמר הסיפור. לא נכנסנו לפרטים הדבר המרכזי היתה הנשיקה.
ש. כשהיא היתה כאן בביהמ"ש היא תיארה את הנשיקה 1,2 הרגשתי את הלשון שלו ואז היא זזה לאחור. זה מתאים לתיאור שהיא תיארה לך?
ת. לא. זה לא מתאים לתיאור שהיא תיארה בפני
.
ש. היא גם לא סיפרה לך שלאחר הנשיקה, היא נתנה לשר את מס' הטלפון שלה שהוא עם שמה?
ת. לא. דיברתי על נושא הטלפון היא אמרה לי משהו, לי זה ניראה כאילו זה היה לפני הנשיקה על ציר הזמן של האירוע.
ש. את הבנת ממנה שמתן שהיא נתנה לו את מס' הטלפון שלה, הוא היה כדי לשמור על קשר בהמשך, בעתיד?
ת. אני לא זוכרת את הפרטים על זה, לי זה התקשר לעניין אפשרות של חזרה לעבודה במשרד של השר. באותה תקופה היו לה הצעות נוספות ממשרדים אחרים, כולל גם שרים.
ש. אני אומר לך שהמתלוננת בשום שלב, לא בביהמ"ש ולא בחקירתה, לא דיברה על מס' טלפון בכלל בהקשר של עניין של עבודה - אין מחלוקת שהיא נתנה לו את מס' הטלפון אבל היא אף פעם לא העלתה את האפשרות שזה היה לצורכי עבודה?
ת. אני יכולה לחשוב, או שאי לא זוכרת מה היה אבל אני יודעת לקשר את זה. האפשרות האחרת שהיא התביישה בכך שהיא נתנה לשר את הטלפון.
ש. האם זה נכון שמבחינתך כמפקדת, לעובדה שהמתלוננת הציגה שהנשיקה היתה במקום מוסתר זה גם "ללחוץ" להגשת תלונה?
ת. ממש לא. מהסיפור שהמתלוננת תיארה היא תיארה מקרה שהשר נכנס לחדר, שהצילום יכול היה להיות במבואה והוא בחר להיכנס לחדר שהוא בחר לעמוד במקום ספציפי היא הבינה שזה היה מכוון מראש. זה שזה היה במקום מוסתר זה חלק מהסיפור אם זה חשוב או לא חשוב אני לא יכולה להגיד. מבחינתי זה חלק מתובנה של המתלוננת שזה משהוא מתוכנן.
ש. עבודה שבשיחה הקצרה שדיברת עם דנינו שהחלה את כל התהליך הדבר שעלה זה שאחד השרים נחבא מאחורי אחד הארונות בחדר - אבל העניין של ההתחבאות של ההסתרה - היתה לכך חשיבות?
ת. נכון. היתה לכך חשיבות כאשר סיפרתי על כך לדנינו.
ש. את נראית לי בחורה ישרה מאוד, באה אליך המתלוננת, כמטע מהרגע הראשון את דיברת איתה, את יודעת שהיא אמרה כבר לרונית שהיא לא רוצה להתלונן?
ת. נכון. ידעתי שהיא אמרה לרונית שהיא לא רוצה להתלונן היא גם אמרה את זה לי.
ש. בשיחה בשבת אחרי הפגישה של גדי עם המתלוננת הוא התקשר אליך ולאחר שהוא סיפר לך שהיא הסכימה להתלונן אמרת לו שאת מתפלא?
ת. נכון. שאלתי אותו מה הוא אמר לה שהוא הצליח לשכנע אותה להתלונן.
ש. את אומרת לו שהיא היתה מאוד נחושה שלא להתלונן?
ת. נכון.
ש. אני מציג בפני
ך את נ/11 - מצטט - את הבנת מכך שגדי אמר לך שהעמידו אותה במצב של חוסר ברירה?
ת. לא. אני ידעתי שגדי וגם המתלוננת ידעה את זה שגדי יצליח לשכנע אותה להגיש את התלונה. לכן היא נמנעה כל הזמן מלדבר איתו ולעדכן אותו.
ש. מפנה אותך לנ/11 סוף עמ' 4 - מצטט - האם את זוכרת את האמירה לגבי מינוי נשיא ביהמ"ש העליון?
ת. מדובר בשיחה שוטפת, היתה אמירה בקשר למינוי נשיא ביהמ"ש העליון אני לא יכולה לזכור את המילים.
ש. אני מפנה אותך לנ/11 - מצטט - בסוף עמ' 4?
ת. לטעמי יש טעות בתמליל, במשפט שכתוב "המשטרה לא מכבדים את ההחלטה שלו" צריך להיות "ההחלטה שלה".
אמרתי שמדובר בשר המשפטים במדינת ישראל
.
ש. את אמרת שהרגשת שהמשטרה נלחמת בו - זו המלחמה של המשטרה בו - והם לא מכבדים את ההחלטה שלה שלא להתלונן - את הרגשת שהמשטרה כופה עליה להתלונן?
ת. אני לא הרגשתי שהמשטרה כופה עליה אלא משפיעה עליה להתלונן.
ש. ההקשר שאת אומרת לענין המלחמה בו - זה בהקשר שמירי אומרת לגבי המינוי של נשיא ביהמ"ש העליון - כשאת אומרת לא מכבדים את ההחלטה שלה זה נקרא לשכנע?
ת. כן. המשטרה נחתה עלי ביום חמישי, לא הייתי מוכנה לזה וגם עלי כשהם דיברו אותי והם ניסו להסביר למה חשוב כדי להגיד דברים. המשטרה בכל המהלך ביקשה מאיתנו לספר מה קרה, אני בחלק מהדברים - אני הרגשתי את זה על עצמי - אני לא רציתי למסור את הפרטים כי רציתי שהמתלוננת תעשה את זה. בחקירה, בשיחה המשטרה ניסתה לשכנע להגיד מה היה.
ש. את ידעת שהמתלוננת לא רוצה להתלונן?
ת. נכון.
ש. ביום חמישי כאשר גבו ממך הודעה במשטרה, לא מסרת את שמו של השר?
ת. נכון. זה מתוך רצון לכבד את רצונה של המתלוננת.
ש. כשאת התקשרת לדנינו את לא חשבת שאת מתלוננת אלא רצית להתייעץ איתו?
ת. כן. הוא אמר לי שצריך להיות לי ברור שלמרות שהתקשרתי כדי להתייעץ הוא צריך לעשות את מלאכתו, הוא אמר ברור לי מה התפקיד שלו ושהוא מחוייב להמשיך בדיווח.
ש. המצב הזה הכניס אותך להיסטריה?
ת. לא להיסטריה.
ש. אנשים אומרים שאת בכית?
ת. לא באותו יום. זה היה למחרת. ביום למחרת הדילמה שבין החברות לבין החובה לדווח עמדה בפני
, וכשעושים את התרגיל הזה בבה"ד 1 זה מאוד פשוט - אבל כשזה מגיע לזמן אמת ואתה מבין את המהלך שאתה הולך לעשות ואתה מבין את משמעות התקשורות ואתה מבין מה יקרה לי באופן אישי, למתלוננת לכל הסובבים אותנו, החשיפה הצורך לעמוד במשפט, כל זה עמד בפני
באותו רגע, כי היה לי ברור שזה מה שיקרה.
ש. אתה ידעת גם שהרצון שלה שלא להתלונן הוא לא רק רצון שלה עצמה אלה גם של ההורים שלה?
ת. אבא שלה לא ידע, אמא שלה ידעה ועמדה מאחוריה.
ש. אני בא ואומר לך שמהרגע שדיווחת לדנינו נוצרה דינמיקה שהיא לא דווקא דנינו, זה עבר לפצ"ר, ישר לדרגים הכי גבוהים?
ת. אי אפשר היה לעצור את הגלגל. אני הראיתי הראיתי להם בדרך זו כדי להראות להם את המצוקה של המתלוננת, ולהסביר שהשיח ביני לבינה היה על בסיס של חברות.
ש. אתה הרגשת שכוח גדול - המשטרה - עומד ויוצר את הלחץ מול הרצון של המתלוננת שלא להתלונן?
ת. לא כוח גדול אלא המשטרה, השכנוע את המתלוננת להתלונן הוא לא רק של המשטרה הוא גם שלי, גם של גדי במפגש וגם של המשטרה.
ש. בנ/11 תחילת עמ' 5 -
ת. היא כל הזמן אמרה לי ליעד את צריכה לכבד אותי ואם אמרתי לך שלא אז לא.
ש. גדי אמר לך שברגע שפנית לדנינו זה נגמר הכל רץ ואי אפשר לעצור את הגלגל.
ת. נכון.
ש. אני חוזר שוב לנ/11 - עמ' 4 למטה - מצטט - את הבנת מהדברים שמירי אמרה שהם מנסים לטרפד לו את האפשרות למנות את נשיא ביהמ"ש העליון?
ת. לא. זה בדיוק הענין זה מתייחס לתפקיד שלו כשר המשפטיים.
ש. אנחנו נמצאים במצב שאפילו לא גבו את העדות מהמתלוננת, מכל השיחות האלה עולה ריח נושא שחרצו את דינו של בן אדם, עוד בטרם חקירה כבר החליטו שהוא חוצפן, שהוא עשה את המעשה?
ת. אתה לא חושב שהוא חוצפן, אתה לא חושב שאם הוא נישק חיילת זו לא חוצפה. גם אם זה היה מפקד או מישהו אחר בכיר היו מעיפים אותו מהצבע באותו יום.
ש. אני חושב שזה לא בסדר שהוא נישק, אבל אני אומר לך שהמתלוננת בעצמה לא סתם לא רצתה להתלונן, כי היא ידעה שיש לה חלק בטנגו הזה ואת החלק הזה היא העלימה והסתירה?
ת. אנחנו מבוגרים, זה מתקשר לי גם ליליאן. אם תאזינו לשיחות טלפון בין הצעירים בסגנון דיבור, בצורת התנהגות וגם אם היא התנהגה לא כראוי, אני למשל לא הייתי מחבקת את השר בצורה כזו, דווקא שר בממשלת ישראל צריך לדעת מה הגבול, להגיד היא לא בסדר ולא להיגרר למצב כזה, לא לנשק בכוח.
ש. ויליאן הוא איש רציני איש מקצוע?
ת. ראשי ממשלה סומכים עליו.
ש. את ידעת עוד לפני המקרה שויליאן חושב על המתלוננת שהיא שקרנית ומוניפילטיבית?
ת. אני מניחה שהוא חשוב גם עלי ככה. אני לא ידעתי שזו דעתו על המתלוננת. היה מצב שהוא בא בטענות שאמרתי ככה או אחרת.
ש. אנו לא מדברים על אדם מהרחוב מדברים על אדם שעובד שנים במערכת, איש בכיר מאוד?
ת. אני גם אמרתי לך את דעתי עליו.
ש. דעתך תהיה אשר תהיה, ויליאן בא למפקד שלך לאלוף והוא אומר לו תשמע, יש לי טענה ספציפית לגבי המתלוננת שהיא לא נהגה בצורה אמינה - האם זה הובא לידיעתך?
ת. לא.
לשאלת ביהמ"ש:
ש. האם ויליאן פנה אליך בקשר לאמינותה של המתלוננת?
ת. לא.
החלטה

התיק קבוע להמשך שמיעת הראיות.

בשעה 09:30 יתקיים דיון בבקשה של העיתונות לפרסם את עדותה של המתלוננת בביהמ"ש.

מאחר והצדדים העלו את טיעונים בכתב הדיון בעל פה לא יערך יותר מ-30 דקות.

בשעה 10:15 - נמשיך בשמיעת הראיות.

ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ו (11 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים.
______________ _________________ _______________
ד. בארי
- שופט ח. כוחן
- אב"ד ד. שריזלי
- שופטת

1
79
בתי המשפט

פ 005461/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
06/11/2006
תאריך:
הרכב השופטים:סג"נ ח. כוחן
,ד. בארי
, ד שריזלי
בפני
:









פ בית משפט שלום 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון (פורסם ב-ֽ 06/11/2006)