פסקי דין על יגאל עמיר

4528/02 בשא     20/08/2002




בשא 4528/02 מדינת ישראל - שב"ס נ' יגאל עמיר




9
בתי המשפט
בשא004528/02
בית משפט מחוזי באר שבע
20/08/02
תאריך:
כב' השופט יוסף אלון

בפני
:
מדינת ישראל - שב"ס

בעניין:
המבקשת
אלמקיס

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
יגאל עמיר
המשיב
החלטה

1. בפני
בקשת שב"ס, לפי סעיף 19 ה' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1971 (להלן: "הפקודה"), להאריך בששה חודשים נוספים את החזקתו בהפרדה של האסיר-המשיב.

המשיב רצח את ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל, ביום 4.11.1995 ודינו נגזר למאסר עולם וזאת בחופף לשש שנות מאסר נוספות שהוטלו עליו בגין פציעה בנסיבות מחמירות של המאבטח שהיה בעת הרצח לצד ראש הממשלה.

מאז תחילת ריצוי מאסרו מוחזק המשיב בנפרד מכל האסירים.

עפ"י תיקון תש"ס בפקודה, הוספו להוראותיה הסעיפים שבסימן ב' 1 - ובהם ס"ק 19 ה' (א)(1) לפיו:

"לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא לבדו תקופה העולה על ששה חודשים,
אלא אם כן הורה ביהמ"ש לעשות כן. הורה ביהמ"ש לעשות כן, יקבע
את תקופת ההחזקה בהפרדה ובלבד שלא תעלה על ששה חודשים"
סמכות ההחלטה על הפרדה שאינה עולה על ששה חודשים נמסרה עפ"י סעיף 19 ג' לפקודה ל"סוהר מוסמך" כהגדרתו באותו הסעיף.

עיון בלשון תיקון תש"ס של הפקודה מלמד כי בכל הקשור לעניין הפרדתו של אסיר לתקופה העולה על ששה חודשים - וזה הנושא שבפני
נו - סמכותו וחובתו של ביהמ"ש עפ"י סעיף 19 ה' הינה סמכות ההוראה המקורית.
לאמור, בדונו בבקשה שכזאת, אין ביהמ"ש בוחן או מעביר תחת ביקורתו החלטת הפרדה מינהלית שניתנה ע"י שב"ס (שאז נדונה החלטה זו במסגרת עתירת האסיר כנגד החלטת שב"ס), אלא בוחן מבראשית ומלכתחילה את נימוקי וראיות שב"ס התומכות בבקשתו למתן ההוראה בדבר הפרדת האסיר.
2. המשיב מוחזק כאמור בהפרדה מאז תחילת ריצוי מאסרו, ולאחרונה הורה בימ"ש זה ביום 3.2.02 (כב' השופטת ח. סלוטקי) על החזקתו בהפרדה משך ששה חודשים.

בקשה זו הוגשה לקראת תום התקופה הנ"ל.

בקשתו זו של שב"ס נתמכת בתצהירו של ראש מערך המודיעין של שב"ס ולפיו:

"4. לקראת תום תקופת הפרדתו (של המשיב - י.א.) עפ"י החלטת בית המשפט (מיום 3.2.02 - י.א.) נבחנה שאלת המשך הפרדתו ע"י הגורמים הרלבנטים בשב"ס.

5. להערכתי קיימת הסכנה לחייו של האסיר ממעשי נקם שעלולים לבצע בו אסירים אחרים אם יוצא מהפרדה.
הוצאתו מהפרדה עלולה לגרום לתסיסה בבית הסוהר. החזקתו בהפרדה נועדה איפוא לשמירה על שלומו של האסיר ומנימוקים של בטחון בית הסוהר".

תמצית הדברים הינה כי הגורמים הרלבנטיים בשב"ס, לאחר שבחנו לאחרונה את הנושא, מעריכים כי:

א. קיימת סכנה לחיי המשיב ממעשי נקם שעלולים לבצע בו אסירים אחרים.
ב. הוצאתו מההפרדה עלולה לגרום לתסיסה בבית הסוהר.
3. בעת הדיון בבקשה זו לא ביקש המשיב (שלא היה מיוצג) לחקור את המצהיר הנ"ל על תצהירו.

עיקר טענותיו כוונו כנגד צורת ההפרדה בה הוא מוחזק - לאמור, הפרדה טוטאלית באגף נפרד לחלוטין של בית הסוהר, בעוד שאר האסירים המופרדים מוחזקים בתאים נפרדים או משותפים [ראה ס"ק 19 ה' (א)(1) ו-19 ה' (א)(2)] באגפים משותפים שאינם נפרדים.

בדבריו ביקש המשיב כי המשך הפרדתו תהיה כאחד האסירים המופרדים - ולא באגף נפרד ומבודד לעצמו מכל שאר אסירי הכלא.

מסכים אני עם ב"כ המלומדת של המבקש כי עניינה של בקשה זו וסמכותו של ביהמ"ש לפי ס"ק 19 ה' (א)(1) לפקודה, מתוחמים בד' אמות של עצם החזקת האסיר בהפרדה "בתא לבדו".

החליט ביהמ"ש להורות כאמור, מוסמך שב"ס להחליט באיזה בית כלא ובאיזה אגף יהיה אותו התא הבודד בו יוחזק האסיר בהפרדה, ועל החלטה זו - כעל שאר החלטות בעניין מאסרו - רשאי האסיר לעתור בעתירת אסיר כקבוע בסימן ח' 1 לפקודה.

אשר על כן טענותיו אלה של המשיב אינן עניין לבקשה זו שבפני
.
4. טענה נוספת של המשיב היתה כי מן הדין שבקשה מעין זו, לפי סעיף 19 ה' (א)(1), תתבסס על מידע מודיעיני מבוסס ומפורט, וכי בבקשה זו שבפני
נו לא הובא מידע שכזה.

ציינתי לעיל, תוך ציטוט מדוייק, את הערכת המודיעין של ראש מערך המודיעין של שב"ס בתצהירו, בדבר הסכנה הנודעת לחייו של המשיב אם לא יוחזק בהפרדה וכן בדבר התסיסה שעשוייה להוודע לדבר בתחומי בית הסוהר.

המשיב כאמור לא ביקש לחקור את המצהיר ואף לא הובאה בפני
ראיה כלשהי לסתור את הדברים.

בנתונים אלה ובשעה שבחשש נפשות עסקינן - חייו של המשיב ובטחון האסירים בכלא - המסקנה המתבקשת הינה להורות על המשך החזקתו של האסיר בנפרד.

יחד עם זאת, תצהירו האמור של ראש מערך המודיעין בשב"ס לוקה לטעמי בחוסר פירוט, בקיצור יתר ובהפניה למסקנות של הערכתו שלו, וזאת חלף הפניה לעובדות ולנתונים ששימשו בסיס להערכה ולמסקנות אלה.

כמובהר בפתח ההחלטה, ביהמ"ש בדונו בבקשה עפ"י סעיף 19 ה' (א)(1), הינו בגדר הערכאה והסמכות הראשונה (להבדיל מערכאת ערעור או ערכאה הדנה בעתירת אסיר) לבחינת הצורך בהמשך החזקת האסיר בהפרדה, וסמכות ההחלטה והסקת המסקנה המסורה לו אמורה להתבסס על העובדות ופרטי המידע אשר יובאו בפני
ו.

ביהמ"ש רשאי וצריך לשקול לעניין זה גם את ההערכות והמסקנות של הגורמים המוסמכים בשב"ס וגורמי בטחון נוספים, אולם גיבוש ההערכה והסקת המסקנה מוקנים כל כולם לבימ"ש זה ולשם כך מן הדין היה שיובאו בפני
ו, ע"י המבקש, העובדות ופרטי המידע המודיעיני הנדרשים לעניין.

אוסיף ואצין כי במהלך הדיון הפנתה ב"כ המשיב לחוו"ד שנערכה ביום 28.7.02 ע"י השב"כ לבקשת השב"ס ובה מובעת עמדתם לפיה גם הם מתנגדים להוצאת המשיב ממסגרת ההפרדה.

לטעמי גם האמור בחוו"ד זו לוקה בהיעדר הפירוט הנדרש, עליו עמדתי לעיל, וחסרים בה הנתונים העובדתיים והמידע המודיעיני המפורט.
5. הנימוקים בעטיים יורה ביהמ"ש על החזקת אסיר בהפרדה נקבעו בסעיף 19 ב' לפקודה ולפיו:

"ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה:
(1) בטחון המדינה.
(2) בטחון בית הסוהר.
(3) שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים.
(4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר.
והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת"
מהדברים שפירטתי עד כה עולה כי, עפ"י המסקנות שבתצהיר התומך בקשה זו ובמידת מה גם בחווה"ד הנ"ל של שב"כ אשר לא נסתרו - קיים על פני הדברים חשש ממשי כי אם לא יוחזק המשיב בהפרדה, תהיה בכך סכנה לשלומו ולשלומם של אסירים אחרים וכי הדבר עשוי יהיה לפגוע בבטחון בית הסוהר, ולאור זאת יש מקום להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדה.

אולם, כדבריי לעיל, מן הראוי היה כי המשיב יביא בפני
ביהמ"ש את עיקרי הפרטים, העובדות ונתוני המודיעין.
6. בשל כל הטעמים והנימוקים דלעיל, אני מחליט בזאת כדלהלן:
א. מתוקף סמכותי עפ"י סעיף 19 ה' (א)(1) לפקודה, אני מורה כי המשיב יוחזק בהפרדה בתא לבדו משך תקופה נוספת של שלושה חודשים - החל מיום מתן החלטה זו.

ב. היה ולקראת תום תקופה זו יחליט המבקש לפנות בבקשה נוספת לביהמ"ש להארכת תקופת החזקתו בנפרד של המשיב עפ"י סעיף 19 ה' (א)(1), הוא יצרף לבקשתו או יביא במהלך הדיון בה את תשתית העובדות שתידרש לעניין זה, ע"מ שתיבחן לגופם של דברים ע"י ביהמ"ש.
ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ב (20 באוגוסט 2002) במעמד ב"כ המבקש - עו"ד דרנבויים ובמעמד המשיב.
יוסף אלון
- שופט








בשא בית משפט מחוזי 4528/02 מדינת ישראל - שב"ס נ' יגאל עמיר (פורסם ב-ֽ 20/08/2002)