פסקי דין על אברהם גבאי | פסקי דין על שי קסוטו | פסקי דין על משה גבאי |

8603/06 בשפ     12/11/2006




בשפ 8603/06 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי,שי קסוטו,משה גבאי






בבית המשפט העליון

בש"פ 8603/06

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקשת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיבים:
1. אברהם גבאי


2. שי קסוטו


3. משה גבאי


בקשה (שלישית) להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: ד' בחשון התשס"ז (26.10.06)

בשם המבקשת: עו"ד יעל שרף

בשם משיב 1: עו"ד רמי שלבי

בשם משיב 2: עו"ד מרינה גורדין
בשם משיב 3: עו"ד מרדכי כץ


החלטה


א. בקשה (שלישית) להארכת מעצר בתשעים יום מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, החל מיום 27.10.06 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 856/05 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

ב. כנגד המשיבים ועשרים וחמישה אחרים (שנים עשר נאשמים ושלוש עשרה חברות) הוגש כתב אישום ארוך ומפורט, המשתרע על עשרות עמודים (ת"פ 865/05). כתב האישום מייחס לנאשמים מסכת ארוכה של עבירות במסגרת ארגון פשיעה החל מחודש ספטמבר 2002 ואילך, לרבות עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג- 2003. ליבת הפעילות של הארגון עסקה כנטען בעבירות מרמה בענף הדלק, גביית חובות, העלמת מס, גניבה, סחיטה באיומים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, שיבוש הליכי משפט, עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ועוד. המשיבים תוארו במבוא לכתב האישום כ"ראשי הארגון והרוח החיה בו, הם אלו שהתוו את מדיניותו הפלילית, וכיוונו את הפעילים והחברים בו לביצוע עבירות פליליות". בפרק הראשון לכתב האישום, שכותרתו "ארגון פשיעה", הואשמו המשיבים בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, שעניינה ב"עומד בראש ארגון פשיעה".

על פי האישום הראשון, בפרק השני לכתב האישום שכותרתו "קבלת דבר במרמה", קשרו המשיבים ושני נאשמים נוספים קשר עם חברות, שהחזיקו בפטור מתשלום בלו על נפטא, על מנת לקבל נפטא בפטור מבלו, לשימושם ולשימוש הארגון, תוך הצגת מצג שווא למנהל הבלו והמכס לפיו הנפטא נרכשה לצרכי פטור. למשיבים יוחסו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 וכן עבירה על צו הבלו על הדלק (פטור), התשל"א-1971. כנטען, באישום השני בפרק זה, עסקו המשיבים במהילת דלק במתחמים מיוחדים שהוקמו לצורך כך. הדלק המהול שווק, הופץ ונמכר על ידם ועל ידי נאשמים אחרים כדלק תקני. אישום זה מייחס למשיבים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר להונות את הציבור. האישומים השלישי והרביעי בפרק זה מייחסים למשיבים קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; כנטען, קיבלו המשיבים דלקים מחברת "דלק" תוך הצגת מצג כוזב לפיו בכוונתם לשלם בעבורם.

הפרק השלישי לכתב האישום, שכותרתו "גניבת דלק", מייחס למשיבים עבירות גניבה לפי סעיף 384 לחוק. המשיבים הואשמו בגניבת 28,000 ליטר סולר מצנרת בתי הזיקוק וגניבת 4,500 בנזין מתחנת דלק.

הפרק הרביעי עניינו עבירות סחיטה, איומים ותקיפה. באישום הראשון מיוחס למשיב 2 עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ותקיפה, כנגד לקוחות שקנו דלק מהארגון. האישום השני מייחס למשיבים 2-1 עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ותקיפה כנגד בעל זיכיון לתחנת דלק, אשר גילה שהדלק שנמכר מהול ורצה להפסיק את הקשר עם המשיבים. האישום השלישי מייחס למשיב 2 סחיטה באיומים לצורך גביית חוב מאחד מבעלי תחנות הדלק לה ספקו המשיבים דלק מהול. האישום הרביעי מייחס למשיבים 3-1 עבירות של איומים, סחיטה באיומים וכליאת שווא. האישום החמישי מייחס למשיבים 2-1 עבירה של איומים כנגד בעלי חוב. האישום השישי מייחס למשיבים 1 ו-3 עבירות של תקיפה ואיומים כנגד מתלונן העוסק בתחום הדלק, על רקע סכסוך כספי.

על פי הנטען פעלו המשיבים אף כדי לשבש את החקירה נגדם. בפרק החמישי לכתב האישום שכותרתו "שיבוש והדחה", והכולל שבעה אישומים, מיוחסות למשיבים עבירות של שיבוש מהלכי חקירה, השמדת ראיות והדחה בחקירה. בין היתר נטען, כי המשיבים השמידו קבצי מחשב וניירות שונים הקשורים בעבודת הארגון, סיכלו הזמנתם של עדים שונים לחקירה והדיחו עדים אחרים שלא לומר אמת בחקירתם.

הפרק השישי לכתב האישום שכותרתו "חשבוניות מס כוזבות" מייחס למשיבים עבירות רבות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ועבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. נטען, כי במטרה להעלים מס, הוציא הארגון וניכה חשבוניות מס כוזבות על שם מערך חברות קש שהקים בגין עסקאות שלא בוצעו בפועל, וכן חשבוניות מס כוזבות בגין עסקאות שלא בוצעו על ידי העוסק שעל שמו יצאה החשבונית.

הפרק השביעי עניינו עבירות בדבר רישום כוזב במסמכי תאגיד. כנטען, רשמו המשיבים חברות ואנשים אחרים כמנהלים וכבעלי שליטה בחברות שונות, אף שניהול חברות אלו והשליטה בהן הייתה בידי המשיבים עצמם. זאת, במטרה להסוות את העבירות שנעברו על-ידיהם.

הפרק השמיני לכתב האישום מייחס למשיבים עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, במטרה להסתיר את הכספים שנתקבלו כתוצאה ממעשי העבירה.

לבסוף נטען, כי כל העבירות המיוחסות למשיבים נעברו במסגרת פעילותם בארגון פשיעה – נסיבה מחמירה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

ג. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים וארבעה נאשמים נוספים (נאשמים 5, 11, 13 ו - 14) עד תום ההליכים המתנהלים נגדם (ב"ש 4744/05).

ביום 29.9.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' צבן) על מעצרו של משיב 3 ושל נאשמים 11 ו - 13 עד תום ההליכים. ערר שהגיש משיב 3 על החלטה זו נדחה ביום 6.11.05 (בש"פ 9894/05 גבאי נ' מדינת ישראל
; השופט לוי).

ד. ביום 7.11.05 נעצר משיב 2 עד תום ההליכים נגדו. ביום 16.3.06 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של משיב 1 עד תום ההליכים. זאת, בהסכמת הצדדים ותוך אפשרות לחידוש הדיון בעתיד.

ה. ביום 19.3.06 נדחתה בקשתו של משיב 3 לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 6188/06). ערר שהוגש על החלטה זו נדחה ביום 2.4.06 (בש"פ 2628/06 גבאי נ' מדינת ישראל
; השופט לוי).

ו. משחלפו תשעה חודשים, הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ושל נאשמים 11 ו - 13 בתשעים ימים (בש"פ 3232/06 מדינת ישראל
נ' גבאי). בהחלטה מיום 17.5.06 (השופטת ארבל) צוין, כי "מדובר בכתב אישום יוצא דופן בחומרתו שכולל אישומים רבים". לאחר שסקרה את העבירות המיוחסות למשיבים קבעה השופטת ארבל, כי "תמונת מצב זו מלמדת על מסוכנות רבה לציבור, וחשש משיבוש מהלכי משפט שלא ניתן לאיינן באמצעות חלופת מעצר". נוכח האמור, נעתר בית המשפט לבקשה בכל הנוגע למשיבים 1 ו - 3 ולנאשמים 11 ו – 13, והורה על הארכת מעצרם בתשעים יום החל מיום 1.5.06. זאת, חרף העובדה כי "ההליכים במשפטם ... מתנהלים בשלב זה בקצב שאינו משביע רצון", וכי "דיון ההוכחות הראשון קבוע ליום 3.9.06 והמשפט עצמו צפוי להימשך זמן רב". בית המשפט עמד על כך שזמן רב חלף לריק בניסיונות למצוא ייצוג למשיבים 1 ו – 3, ועל כך ש"בית המשפט המחוזי לא חסך מאמץ וניסיון על מנת לקדם את המשפט במהירות וביעילות מבלי לפגוע בהגנת המשיבים".

ז. אשר למשיב 2, ביום 28.5.06 נדחתה בקשתו לעיון חוזר בהחלטת מעצרו; ביום 27.4.06 הוארך מעצרו, בהסכמה, בשלושים יום. ביום 13.6.06 הוארך מעצרו בשישים יום נוספים (בש"פ 4440/06 מדינת ישראל
נ' קסוטו; השופט -כתארו אז - ריבלין).

ח. ביום 19.7.06 דחה בית המשפט המחוזי את מועד תחילת ההוכחות במשפטם של המשיבים ליום 3.12.06, וזאת לבקשת משיבים 1 ו- 3, נוכח העובדה שחומר חקירה חדש הועבר לידי באי כוחם מספר ימים לפני כן. בנוסף נקבע ליום 18.9.06 דיון לצורך מעקב אם מצוי בידי באי כוחם של המשיבים מלוא חומר החקירה. בדיון שנערך במועד זה טען בא כוח המשיב 1 כי הוא רחוק מסיום לימוד החומר המהותי בתיק ועל כן לא הספיק לצלם את החומר הנוסף. באת כוח המשיב 2 טענה כי נתברר לה כי מצויים 1200 קלסרים שלא היו מצויים ברשימה הקודמת, ושהסנגורים לא ידעו על קיומם.

כנמסר טענה באת כוח המבקשת באותו דיון כי החומר הנוסף עליו מדובר נתפס עם תחילת החקירה, והוחזר לבעליו או הועבר לרשות המיסים, שכן נמצא כי אינו רלוונטי לתיק. בהחלטת בית המשפט מיום 18.9.06 התקבלה עמדת המשיבים כי יש לאפשר להם לעיין בחומר זה על מנת לבדוק האם יש בו כדי לסייע להגנה, ובאי כוח בעלי הדין נתבקשו לבוא בדברים על מנת לקבוע את אופן העיון והבחינה של החומרים הנוספים. בהחלטתו הבהיר בית המשפט המחוזי לבאי כוח המשיבים, כי לא תינתן דחייה נוספת במועד שנקבע לתחילת ההוכחות, וכי גם מתן האפשרות להיחשף לחומר נוסף המצוי בידי המשיבה לא יהווה עילה לדחייה כאמור.

ביום 28.9.06 התקיים דיון תזכורת בסוגיית ייצוגו של משיב 3. בא כוחו ביקש לדחות את מועד תחילת ההוכחות, בטענה שלא יעלה בידו ללמוד את החומר הרב המצוי בתיק במסגרת הזמנים הנוכחית. בית המשפט דחה את הבקשה.

י. בטרם הסתיימה תקופת מעצרם של המשיבים ושל נאשמים 11 ו-13 הוגשה בקשה נוספת להארכת מעצרם בתשעים ימים (בש"פ 6103/06 מדינת ישראל
נ' גבאי). בהחלטה מיום 2.8.06 (מפי השופטת נאור) נעתר בית המשפט לבקשה. נקבע, כי "מסוכנותם של המשיבים 3-1 כה גדולה עד שאין בזמן שחלף כדי להסיט את נקודת האיזון לגביהם".

י"א. בבקשה הנוכחית נטען, כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנותם לשלום הציבור. הודגש, כי מסוכנות זו מתחזקת אלף מונים נוכח העובדה שהמעשים הנטענים בוצעו במסגרת ארגון פשיעה. בהקשר המסוכנות נמסר, כי אחד הנאשמים האחרים בפרשה נרצח במהלך ניסיון לגבות חוב. לטענת המבקשת, יש בכך כדי להעיד כי גם בימים אלה ממשיך הארגון בפעולותיו. יצוין בעניין זה, כי בדיון קבלו באי כוח המשיבים על אזכור זה, בטענם כי אין כל חשדות נגד שולחיהם בהקשר לרצח. באת כוח המדינה ציינה, כי הדברים הובאו כדי להציג את המשך פעולתו של הארגון, ולא כוונו ספציפית כלפי המשיבים אישית.

עוד נטען, כי העבירות המיוחסות למשיבים בפרק החמישי לכתב האישום מלמדות על חשש ממשי לשיבוש ההליך המשפטי. לבסוף צוין, כי למרות שבעת הארכת המעצר השנייה של המשיבים היה ידוע לבית המשפט כי משפטם אינו צפוי להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת וכי לא הייתה קבועה אף לא ישיבה אחת בתקופה זו, נעתר בית המשפט לבקשה. בדיון טענה באת כוח המדינה, כי החומר שלגביו נטען כי לא הועבר בפועל הועבר ברובו; ואותו חלק שלא הועבר משקף בכללו חומרים שאינם רלבנטיים, ובפועל כל חומר רלבנטי מצוי לשיטת התביעה בידי הסנגוריה; הדין יצר "מיטת סדום" של מועדים, ונחוץ הסדר שונה בכגון דא; אכן לא התקדם המשפט כדבעי, אך מסוכנות המשיבים גבוהה. בית המשפט המחוזי, כך נאמר, נחוש שלא לדחות עוד את ההוכחות; המדובר לא רק בעבירות רכוש אלא בעבירות אלימות וסחיטה, ולמשיב 1 עבר פלילי רציני. נטען כי ישנו חשש של ממש לשיבוש הליכים.

י"ב. (1) בדיון נטען על ידי המשיבים כי בחלק גדול מחומר החקירה לא התאפשר העיון,שכן מקום הימצאו של חלק מהחומר – מספרים גדולים של קלסרים שהסניגוריה לא עיינה בהם – אף אינו ידוע, והם מתקשים לראות כיצד ניתן להתחיל את המשפט במועדו; גם החומר שהועבר אליהם רב ביותר, והם יתקשו ללמדו עד תחילת מועד ההוכחות. התנהלות המדינה, כך נטען, לכל אורך הדרך, ובין היתר גילויו של חומר החקירה כנוסף בתיק לאחרונה, וקיומן של תעודות חיסיון – כל אלה אינם מאפשרים היערכות המשיבים לניהול התיק במסגרת הזמנים הנוכחית. זאת ועוד, נוכח היקף החומר המצוי בתיק לא תהא אפשרות לסיימו גם אם יינתנו הארכות מעצר נוספות.

(2) באת כוח המשיב 2 טענה, כי שולחה לא גרם לדחיות החוזרות ונשנות במועדי המשפט, אלא פעל בכל דרך אפשרית לקידומו, תוך הסכמה לכל תאריך. עוד הוסף כי עילות המעצר אינן רלבנטיות, נוכח פרק הזמן הארוך שחלף מאז המעצר. לבסוף נטען כי למשיב 2 רקע צבאי חיובי, המצדיק שחרורו למעצר בית.

(3) בא כוח המשיב 3, המייצג לעניין המעצר בלבד, ציין את חומר החקירה העצום המצדיק תקופה ארוכה ללימוד התיק, ובפועל המשיבים 1 ו-3 (שהוא נעדר עבר פלילי) לא ישבו עד הנה עם סניגורם שהוא מטעם הסניגוריה הציבורית. המשפט לא יוכל – לפי הנטען – להתנהל במועדים שנקבעו; ועוד, נטען כי למשיב 3 אין מיוחסת כל אלימות ממשית, ויש מקום לשלוח אותו לתסקיר, מה גם שהמדובר במשפט שיימשך שנים; מסוכנותו הנטענת אינה מצדיקה מעצר.

(4) בא כוח המשיב 1 הצטרף לטענות האמורות, והוסיף כי כשהמדובר בהארכה שלישית וכשהסיכוי לסיום המשפט בהארכה קרובה אינו קיים, יש מקום לשקול חלופה, בצירוף איזוק אלקטרוני; עברו הפלילי של המשיב 1 אין די בו כשהמדובר בהארכה שלישית.

(5) כאמור, ביחס לטענות המשיבים בדבר חומר החקירה ציינה באת כוח המבקשת בדיון כי מרביתו החומר הועבר אל באי כוח המשיבים, וקיימת חפיפה בין חלק ניכר מן החומר שהם מבקשים לבין החומר שכבר הועמד לרשותם, כן מסרה , כי באי כוח המשיבים 1 ו-3 לא באו עם התביעה בדברים בנוגע לעיון בחומר ובחינתו.

י"ג. (1) אציין כאן, כי החלטתי נתעכבה כיוון ששבתי ועיינתי שוב ושוב בתיק ובהחלטות השיפוטיות. הגעתי למסקנה כי לעת הזאת אין מנוס מן ההארכה המבוקשת.

י"ד. (1) אכן, קשה לדידי להלום ככלל, למעט במקרים חריגים. מתן הארכה של 90 יום בנסיבות שבהן אין המשפט מתקיים ואדם הנהנה מחזקת החפות עצור למשך חודשים ארוכים, ואף למעלה משנה (ראו בש"פ 11101/05 מדינת ישראל
נ' אוחנה ואח'
(לא פורסם)). תיק זה גם מעורר שאלה קשה של ניהול משפטים רבי נאשמים ורבי ראיות אל מול סד הזמנים שקבע המחוקק; אכן, סעיף 62 לחוק המעצרים מאפשר לבית משפט זה לנהל הליך בקרה שבסופו ניתן במקרים המתאימים להאריך מעצר, אך המציאות היא שתשעת החודשים הראשונים בתיקים בסדר גודל כתיק הנוכחי אינם הערכה ריאלית מלכתחילה. עם זאת, דומה כי במקרה הנוכחי כשלעצמו אין מקום לטרוניות מצד המשיבים; מועדי שמיעת ההוכחות נדחו לבקשתם למען יהא סיפק בידם ללמוד את החומר כדבעי, וכעת שבים הם ומבקשים לדחות את הדיון פרק זמן נוסף, אמנם בין השאר בטענות הקשורות לחומר שלא נמסר. זאת ועוד, בהחלטותיו כבר הבהיר בית המשפט המחוזי למשיבים הבהר היטב כי לא ידחה את תחילת שמיעת ההוכחות פרק זמן נוסף. בזמן שניתן עד כה היה מקום ללימוד החומר, ובכלל זה למגע עם המבקשת ביחס להסדרי העיון בו ולצילומו. זאת לא עשו המשיבים 1 ו-3. לא ירדתי לסוף העובדה שייצוג משיב 3 בתיק הנוכחי נעשה לצרכי הליך המעצר בלבד, וסניגורו לעניין התיק העיקרי עצמו לא התייצב, והרי ההליכים כרוכים זה בזה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע את מועד תחילת ההוכחות ליום 3.12.06, בקצב של שלושה ימים בשבוע, עד סוף שנת המשפט. מצטרף אני לדבריה של השופטת ארבל, כי עולה מהדברים שעשה כל שלאל ידו כדי לקדם את הטיפול בתיק, תוך מתן אפשרות ראויה למשיבים להכין הגנתם כראוי, למצער בחומרים שכבר עמדו לרשותם עד כה, וגם מעבר לכך. ועוד, השופטת נאור עמדתה בהחלטתה על מסוכנות המשיבים.

ט"ו. אכן, מועד תשעה חודשים הוא אבן דרך שבדין; לא כל שכן כך בהארכה שלישית. אך המחוקק הטיל על בית משפט זה, מכוח סעיף 62, לשקול את מכלול הנסיבות באשר להארכת המעצר. אחר העיון, איני רואה כאמור, אפשרות שלא להיעתר לבקשה. המדובר במי שמואשמים בשלל עברות חמורות ביותר שבוצעו בהיקף ניכר ובאופן שיטתי. על פי הנסיבות, המסוכנות והחשש הממשי לשיבוש הליכי משפט העולים מן הראיות לכאורה, מטים את הכף לעבר היעתרות לבקשה. מהעיכובים בהעברת חומר אין להתעלם, אך איני רואה פסול בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להתחיל בהוכחות חרף זאת. אין לומר, כפי שעלה מדברי חלק מבאי כוחם של המשיבים, כי תיק זה לא יוכל להתנהל, שאם כן "נרים ידיים" מאכיפה בתיקים מורכבים, דבר שאינו יכול לעלות על דעת איש.

ט"ז. אשר למשיבים פרטנית, עברו הפלילי של המשיב 1 כה מכביד עד שבהצטרפו לראיות לכאורה בתיק דנא אין מקום, בודאי לא לעת הזאת, להידרש לשחרורו. חוששני כי משיב 2 דומה, על פי הראיות לכאורה כפי שנקבעו, למעין ד"ר ג'קיל ומר הייד, במובן זה שמחד גיסא הוא בעל עבר צבאי רב הערכה וחיוב מפי מפקדים שונים, ומאידך גיסא העבירות המיוחסות לו לעת הזאת קשות ביותר, והעילות השונות ובהן המסוכנות וחשש השיבוש יחד עם הראיות לכאורה מצדיקים לעת הזאת המשך המעצר. אשר למשיב 3, עיינתי בכתב האישום ובהחלטת המעצר של השופט צבן, ואכן אין מיוחסת לו אישית אלימות אף כי השתתף לכאורה באירועי איומים וסחיטה. לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי יבוא שלב שבו, למצער לגביו, תגיע אותה "נקודת איזון" לכדי שיקולי שחרור לחלופה. דומני כי שעה זו טרם הגיעה, לדעתי במיוחד ככל שהמדובר בנושא השיבוש, ובודאי בטרם החלו ההוכחות, ואיני קובע כמובן מסמרות באשר להמשך.

י"ז. יאמר לבסוף כי ביחס לחומר החקירה, טוב יעשו באי כוח המשיבים 1 ו-3 אם יפנו למבקשת לקבלת החומר.

י"ח. המעצר מוארך, איפוא, בתשעים יום מיום 27.10.06; אף כאן אין מקום לתוספת הנוסחה "עד למתן

פסק דין
", שאינה רלבנטית כל עיקר.

ניתנה היום, כ"א בחשון תשס"ז (12.11.06).

ש ו פ ט







_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06086030_t02.doc לח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 8603/06 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי,שי קסוטו,משה גבאי (פורסם ב-ֽ 12/11/2006)