פסקי דין על שמואל כץ | פסקי דין על אורה בן צבי נוימן

10608/05 א     09/11/2006




א 10608/05 שמואל כץ נ' אורה בן צבי נוימן




1
בתי המשפט

א 010608/05
בית משפט השלום ירושלים
09/11/2006
תאריך:
כב' השופט עודד שחם

לפני:

שמואל כץ

בעניין:
התובע
נ ג ד
אורה בן צבי נוימן
הנתבעת

החלטה

בפני
י בקשה להורות על דחיית התביעה שבכותרת על הסף, מטעמים של מניעות ומעשה בית דין.

1. (א) התובעת בתביעה שבכותרת היא אורה נוימן ז"ל (להלן - המנוחה או התובעת). התובעת הלכה לעולמה לאחר הגשת התביעה. הנתבע הוא שמואל כץ
, סוכן ביטוח במקצועו (להלן - הנתבע או סוכן הביטוח).

(ב) בתביעה נטען כי ביום 2.5.02 פנה הסוכן אל התובעת בהצעה לשדרוג פוליסת ביטוח מסוג "קו הכסף" לפוליסה מסוג "קו הכסף העולמי" של חברת הפניקס בע"מ (להלן - הפניקס או המבטחת). המדובר בפוליסות לביטוח בריאות. פוליסת קו הכסף העולמי כוללת גם כיסויים מסוג "מרפא", המכסים גילוי מחלות קשות בסך של 100,000 ₪ וטיפולים אמבולטוריים. התובעת טענה כי הסכימה באותו יום להצעה.

(ג) בתביעה נטען, כי בשלב מאוחר יותר פנה הסוכן לתובעת בבירורים שונים ביחס להצהרות בריאות. התובעת טוענת כי מילאה הצהרת בריאות כנדרש, וכי במענה לפניה נוספת מסרה לסוכן כי אין לה מה להוסיף להצהרת הבריאות.

(ד) התובעת טוענת כי בחודש יוני 2003 נזקקה לבדיקת mri. חברת הביטוח כיסתה את עלות הבדיקה. בשלב מאוחר יותר, המליצו רופאיה כי תאושפז בבית חולים בארצות הברית לשם ניתוח דחוף. התובעת פנתה לסוכן הביטוח לשם כיסוי עלויות הניתוח. בהמשך לכך, הודיע סוכן הביטוח לתובעת כי פוליסת קו הכסף העולמי לא נכנסה לתוקף, שכן חברת הביטוח לא קיבלה תשובות מלאות להצהרת הבריאות שניתנה על ידי התובעת.

(ה) בתביעה נטען, כי סוכן הביטוח יצר מצג לפיו התובעת בוטחה בביטוח מסוג קו הכסף העולמי, הן עובר למקרה הביטוח והן שעה שנטל על עצמו את הטיפול בתביעת התובעת. נטען גם כי הסוכן מעולם לא פנה לתובעת בבקשה ליתן פירוט לתשובות שניתנו על ידה, ולא דיווח לתובעת כי חברת הביטוח טרם אישרה את חוזה הביטוח בין הצדדים.

עוד טוענת התובעת, כי סוכן הביטוח לא עשה את שסוכן ביטוח סביר היה עושה בדאגה כי הכיסוי הביטוחי ייכנס לתוקף. נטען כי התרשל במשלוח מסמכים לכתובת הלא נכונה, ונמנע מלהבהיר לתובעת שיש צורך באישור של חברת הפניקס לשם כניסת הפוליסה לתוקף. כמו כן, נטען כי הציג בפני
התובעת מצג שווא לפיו הפוליסה נכנסה לתוקף בעת שנחתמה ההסכמה לשדרוג. נטען כי רשלנותו של סוכן הביטוח התבטאה גם בכך שלא וידא עם חברת הביטוח שהפוליסה אכן נכנסה לתוקף. נטען גם כי סוכן הביטוח יצר מצג שווא לפיו תשובות התובעת להצהרת הבריאות שנשלחה אליה היו מספקות וכי לא נדרשות הבהרות נוספות מעבר לתשובות שניתנו. נטען כי סוכן הביטוח לא הודיע לתובעת כי חברת הפניקס ממתינה להשלמת תשובות בהצהרת הבריאות. נטען כי סוכן הביטוח יצר מצג לפיו התובעת מבוטחת בביטוח בריאות מסוג קו הכסף העולמי. כן נטען כי סוכן הביטוח פעל במרמה תוך זיוף מסמכים ופגיעה באינטרס התובעת.

על יסוד טענות אלה, נטען כי סוכן הביטוח פעל ברשלנות ובחוסר זהירות בניגוד לחובותיו כסוכן ביטוח סביר. נטען כי פעל בניגוד למצגים והבטחות שהציג בפני
י התובעת. נטען כי הפר חובת נאמנות כלפי התובעת שהיתה לקוחתו, וסמכה עליו שיעשה את כל הדרוש על מנת שיהיה לה כיסוי ביטוחי כמוצע על ידו. עילות התביעה שנטענו היו נזיקין, עשיית עושר ולא במשפט, חוזית, הפרת נאמנות.

התובעת טענה, כי נגרמו לה הוצאות רבות. היא תבעה סך של 140,000 ₪, אשר 100,000 ₪ מתוכו הם הוצאות שלא שופתה בגינן, ו - 40,000 ₪ הוא פיצוי בגין עוגמת נפש. כן נתבקש סעד הצהרתי ביחס לסכום של 31,214$, אשר התובעת נדרשת לשלמו לבית חולים בארצות הברית.

2. (א) ברקע ההליך שבפני
י נמצא הליך אחר, אשר התנהל בבית המשפט השלום בתל אביב. המדובר בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 200809/03 שלום תל אביב, להלן - התביעה הראשונה). התובענה הוגשה על ידי התובעת ועל ידי בנה, מר רון אפנצלר. היא הוגשה נגד המבטחת. בתביעה נתבקש

פסק דין
הצהרתי, לפיה מבוטחת התובעת אצל חברת הביטוח בביטוח בריאות מסוג קו הכסף העולמי, כולל כיסויים מסוג סגולה, מרפא וטיפולים אמבולטוריים, והכל מיום 2.5.02. בתביעה נטען, כי חברת הביטוח ביטחה את התובעת בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה בביטוח קו הכסף העולמי וביטוחים נוספים.

(ב) בתביעה נטען כי ביום 2.5.02 פנה סוכן הביטוח אל התובעת בהצעה לשדרוג הביטוח שהחזיקה לביטוח קו הכסף העולמי. התובעת טענה כי בניגוד לאמור בהצעה, לא צורפה לה הצהרת בריאות. נטען כי סוכן הביטוח לא אמר לתובעת כי שידרוג הביטוח לתנאי ביטוח קו הכסף העולמי מותנה באישור כלשהו, או במילוי הצהרת בריאות. נטען כי באותו יום הודיעה התובעת על הסכמתה לשידרוג הביטוח המוצע. נטען כי הסוכן הביע סיפוק על כך שהעניין סודר והביטוח שודרג.

(ג) עוד נטען בתובענה הראשונה, כי יומים לאחר ביצוע השידרוג, שלח סוכן הביטוח אל התובעת הצהרת בריאות וביקש שתמלאה. היא עשתה כן ושלחה אותה בחזרה לסוכן. למעלה מחצי שנה אחרי כן פנה הסוכן לתובעת טלפונית וביקש לברר אם יש לה מה להוסיף מעבר להצהרות הבריאות שלה מן השנים 1992 ו - 2002. התובעת השיבה כי אין לה מה להוסיף. במצב זה, טענה התובעת כי השידרוג שוכלל החל מיום 2.5.02.

(ד) התביעה הראשונה נדחתה בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 14.4.04 (כב' השופט ד"ר ק' ורדי). אף שבית המשפט דחה את התביעה, ציין בשולי פסק דינו כי בהתחשב במצבה הרפואי והאישי של התובעת, הוא ממליץ לחברת הביטוח להתחשב בה, ולסייע לה במידה ותזדקק לעזרה או לניתוח נוסף בחו"ל.

3. התובעת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2509/04). הערעור הוגש ביום 30.5.04. ביום 24.7.05 הגישה התובעת בקשה בהסכמה למחיקת הודעת הערעור. בבקשה צויין, כי לנוכח הבנות אליהן הגיעו הצדדים, בית המשפט מתבקש למחוק את הודעת הערעור, בלא צו להוצאות. אין מחלוקת, כי הבקשה הוגשה נוכח הסדר אליו הגיעו התובעת וחברת הביטוח מחוץ לכתלי בית המשפט, ולפיו שלמה חברת הביטוח לתובעת סך כולל של 368,565 ₪ (להלן - הסדר הפשרה).

4. בבקשה שבפני
י נטען למעשה בית דין בפסק דינו של בית משפט השלום בתביעה הראשונה. הטענה מתבססת על קביעות שונות שבפסק הדין בתביעה זו. אדון עתה בטענה האמורה.

5. לכלל של מעשה בית דין שני פנים. פן אחד הינו השתק עילה. פן שני הינו השתק פלוגתא. טענות הנתבע בתיק שבפני
י הן גם להשתק עילה וגם להשתק פלוגתא. אדון תחילה בטענה העיקרית, היא טענת השתק פלוגתא.

6. טענת השתק הפלוגתא שבפי הנתבע נוגעת לממצאים שונים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בתובענה הראשונה. לצורך ביסוסה של טענה זו, על הנתבע להראות כי מתקיימים 4 תנאים שונים:

"התנאי הראשון, הוא שהפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. התנאי השני, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות הראשונה היה 'יומו בבית המשפט' ביחס לאותה פלוגתא. התנאי השלישי, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. התנאי הרביעי הוא, שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה."

(נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב) בעמ' 141; ראו גם ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561, בעמודים 583 - 584).

השאלה היא, האם ביסס הנתבע את יסודותיה של טענה זו. לדיון בשאלה זו אפנה עתה. נקודת המוצא לדיון היא בממצאיו של בית משפט השלום בתל אביב, ככל שאלה רלוונטיים להתדיינות שבפני
י. אעמוד עתה על הממצאים העיקריים שנקבעו, הנוגעים להתדיינות שבפני
י.

7. (א) בית משפט השלום דחה בפסק דינו את טענת התובעת כי היה מצג של סוכן הביטוח לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי במסגרת קו כסף עולמי. לעניין זה קבע בית המשפט, כי

"לא הוכח בפני
י שהיה מצג כלשהו של סוכן הביטוח שהציג בפני
המבקשת שיש לה ביטוח קו כסף עולמי (כשלמעשה המבקשת גם לא טוענת למצג כזה) ..... לא הוכח בפני
י מצג של הסוכן למבקשת ושהסוכן ביטוח הציג לה מצג שיש חוזה ביטוח לקו כסף עולמי לא באופן מפורש ולא בהתנהגות אלא להיפך - סוכן הביטוח ביקש מהמבקשת את הפרטים שנדרשו ע"י המשיבה להצהרת הבריאות ולא קיבל אותם ממנה ומבחינתו הבין ובצדק שההצעה נגנזה/נזנחה/סורבה (גם בלא להכריע בטענתו שהמבקשת הודיעה לו שאינה מעונינת בביטוח) ולכן סוכן הביטוח לא הציג למבקשת מצג כאילו קיים חוזה ביטוח לקו כסף עולמי..."

(עמוד 11 לפסק הדין; ההדגשה הוספה).

(ב) בהקשר זה קיבל בית המשפט את הגירסה של סוכן הביטוח, ודחה את גירסתה של התובעת (ראו עמודים 6 - 7 לפסק הדין). בית המשפט קבע ממצא פוזיטיבי, לפיו התובעת "לא נתנה ... תשובה מספקת [לשאלות ההבהרה ודרישת הפרטים הנוספים של המבטחת - ע.ש.] למשיבה לצורך קבלת ההצעה של המבקשת [התובעת - ע.ש.] ומספיק לקבוע שהמבקשת לא מילאה אחר הדרישה של חברת הביטוח להבהרות ותשובות נוספות להצהרת הבריאות, לא החזירה למשיבה הצעה מתוקנת לביטוח הכוללת תשובות אלו להצהרת הבריאות המהווה חלק מן ההצעה...." (עמוד 8 לפסק הדין).

(ג) באופן דומה קבע בית המשפט כי "לא הוצאה פוליסה חדשה עקב אי המצאת הפרטים ובסופו של דבר העניין נגנז עקב אי השלמת הפרטים ... די אם המבקשת זנחה את הצעתה ולא מילאה אחרי דרישות המשיב למתן פרטים נוספים להצהרת הבריאות" (עמוד 9 לפסק הדין).

(ד) בית המשפט הוסיף וקבע, כי "המבקשת, שלא מילאה אחר השלמת הפרטים של הצהרת הבריאות, שהיתה מודעת לדרישה זו, הייתה מודעת גם לאי מילויה ולכך שהדבר לא בוצע על ידה... בעצם אי המענה כאמור זנחה המבקשת את בקשתה לשידרוג הפוליסה" (עמוד 10 לפסק הדין).

(ה) בית המשפט קבע עוד, כי "גם התנהגות הסוכן בכך שהחומר לא הגיע בתחילה למשיבה והגיע רק ביולי 2002 לא משנה את תוצאות תובענתו זו" (בעמוד 12 לפסק הדין).

(ו) בהמשך קבע בית המשפט כי "... הסוכן העביר למבקשת את דרישת המשיבה להבהרת הצהרת הבריאות והפירוט הנדרש ולא קיבל את תשובות והבהרות המבקשת לכך ולכן לא העביר אותן למשיבה וגם לא העביר למשיבה תשובה אחרת, שכן היא לא ניתנה ולכן לא היה קיבול או מצג של קיבול לא על ידו ולא ע"י המשיבה" (בעמוד 13 לפסק הדין).

8. על רקע ממצאים אלה, יש להידרש ליסודות הטענה של השתק פלוגתא. השאלה הראשונה היא האם מתקיים התנאי של זהות הפלוגתאות בין התביעה הראשונה ובין ההליך שבפני
י. לעניין הקביעות המובאות לעיל יש להשיב לשאלה זו בחיוב.

אכן, עילות התביעה בהליך שבפני
י שונות מאלה שבהליך המקורי. עילת התביעה העיקרית בהליך המקורי היתה עילה חוזית, אשר נטענה נגד המבטחת. עילות התביעה העיקריות בהליך שבפני
י הן עילות נזיקיות, הנוגעות למצגיו ולהתרשלותו הנטענת של סוכן הביטוח, ולהפרת חובות זהירות ונאמנות שלו, הכל כמפורט לעיל.

ברם, חרף ההבדל בעילות המשפטיות בין שתי התביעות תחום חפיפה ניכר. בשתי התביעות עולה טענה של מצג שעשה סוכן הביטוח כלפי התובעת ביחס לקיומו של ביטוח קו הכסף העולמי. שתי התביעות מבקשות להתבסס על אופן התנהלותו של סוכן הביטוח בהמשך ליום 2.5.02 (ראו, לעניין זה, סעיפים 13 ו - 15 לתובענה הראשונה). אף כי התובענה הראשונה התבססה על עילה חוזית, הועלו בה טענות המבקשות לגזור את אחריות חברת הביטוח מרשלנותו הנטענת של סוכן הביטוח (ראו סיכומי התובעת בתביעה הראשונה, עמוד 42, פיסקה 99 ואילך, ובמיוחד פיסקאות 102 ו - 106). הועלו בה טענות המבקשות לגזור את אחריות חברת הביטוח ממצגיו של סוכן הביטוח (ראו פיסקאות 111 - 112 לפסק הדין בתביעה הראשונה). אף נטען להשתק מכוח רשלנות (עמוד 51 לסיכומי התובעת בתביעה הראשונה).

9. קביעות בית משפט השלום בתל אביב בעניינים אלה רלוונטיות במישרין להליך שבפני
י. אכן, בהליך שבפני
י עולות פלוגתאות זהות, שעניינן המצג הנטען שעשה הסוכן כלפי התובעת, והתרשלותו הנטענת בטיפול בפוליסת הביטוח מסוג קו הכסף העולמי. התנאי האמור לצורך גיבושו של השתק פלוגתא מתקיים, אפוא.

10. התנאי השני לצורך גיבושו של השתק פלוגתא דורש קיומה של התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, באופן שלבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות הראשונה היה 'יומו בבית המשפט' ביחס לאותה פלוגתא.

11. אני סבור כי גם תנאי זה מתקיים במקרה שבפני
י. אכן, אין זהות מלאה בין הצדדים בשני ההליכים. בהליך הראשון הצדדים היו התובעת, בנה והמבטחת. בהליך שבפני
י הצדדים הם התובעת וסוכן הביטוח. עם זאת, הכלל של השתק פלוגתא אינו מחייב זהות מוחלטת בין הצדדים. הוא חל על מי שבמסגרת התדיינות קודמת היתה לו ההזדמנות להעלות את טענותיו בנושא העולה בתובענה הנוכחית, גם אם אין זהות של הצד שכנגד להליך (ראו זלצמן, בעמודים 375 - 376 לספרה הנ"ל).

דרישה זו מתקיימת במקרה זה. לתובעת ניתנה הזדמנות מלאה, בגדריו של ההליך הקודם, להעלות את טענותיה לעניין המצג ולעניין פעולות הסוכן. הטענות נדונו ונדחו לגופן. מדוע לא יחייבו הממצאים שנקבעו את התובעת? אכן, הכלל של השתק מבוסס על שיקולים של צדק אינדיבידואלי מחד ושל הגשת האינטרס הציבורי במניעת התדיינויות כפל מאידך. דומה כי שני רציונלים אלה מתקיימים בנסיבות העניין. בהקשר קרוב נפסק בע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין ואח' . פ"ד מד(2), 576 כי (בעמודים 580 - 581)
"הדרישה של זהות הצדדים לצורך יצירת 'השתק פלוגתא' נועדה לתת הזדמנות לכל בעל דין לאמר את דברו בפני
בית משפט, ומצד שני לוודא שמי ש'היה לו יומו' בבית המשפט לא ישמיע דברו בשניה, למען יהיה סוף לריב ולדיונים ....

במקרה דנן הממצא נושא 'השתק הפלוגתא' הוא ממצא נגד המערער. כיוון שהמערער הוא הצד המשותף לשתי התביעות, הרי 'היה לו יומו' בבית משפט. כל הטענות שיכול היה המערער לטעון כנגד רישום המקרקעין נטענו כבר על ידו בהתדיינות הראשונה, ועתה הוא מעוניין לפתוח התדיינות זו מחדש. הצד שלא היה לו 'יומו בבית המשפט', ולא היתה לו הזדמנות לטעון את טענותיו - מינהל מקרקעי ישראל - הוא דווקא הצד המעוניין להסתמך על 'השתק הפלוגתא'.... כיוון שבנסיבות הנתונות כל האינטרסים, עליהם בא עקרון 'זהות הצדדים' לשמור, מוגנים, ראוי במקרה זה להחיל את הכלל של 'השתק פלוגתא'"
12. התנאי השלישי הנדרש לגיבושו של השתק פלוגתא הוא, כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. לעניין זה התייחס בית המשפט בע"א 581/72 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2) 513. כב' השופט זוסמן מדגים שם עניין זה בדרך הבאה:

"דרך משל, מקום שתביעת ריבית נדחתה הואיל והשופט לא שוכנע במתן ההלוואה נושאת הריבית, אין משתיקים תביעת ההלוואה, שכן התובע רשאי למלא מה שהחסיר במשפט קודם ולנסות ולשכנע את בית-המשפט שאמנם הלווה לנתבע את הקרן. ממצא 'לא הוכח' אינו ממצא פוזיטיבי ואין כוחו יפה אלא לצורך הדיון בעילה בו הוא נקבע. ואילו דחיית התביעה על יסוד הממצא הפוזיטיבי, שהנתבע לא לווה מהתובע את הכסף שבעבורו נתבעה הריבית, מקימה השתק ומונעת את התובע לצמיתות מלתבוע את הקרן."

13. בית משפט השלום מציין בפסק דינו בתביעה הראשונה כי "לא הוכח" שנעשה מצג כנטען על ידי התובעת. ברם, עיון במכלול קביעותיו של בית המשפט מלמד, כי אין מדובר בממצא שלילי באופיו. בפסק הדין נקבע גם נקבע ממצא פוזיטיבי, המוצא את ביטויו בקביעת בית המשפט לפיה "... סוכן הביטוח ביקש מהמבקשת את הפרטים שנדרשו ע"י המשיבה להצהרת הבריאות ולא קיבל אותם ממנה ומבחינתו הבין ובצדק שההצעה נגנזה/נזנחה/סורבה (גם בלא להכריע בטענתו שהמבקשת הודיעה לו שאינה מעונינת בביטוח) ולכן סוכן הביטוח לא הציג למבקשת מצג כאילו קיים חוזה ביטוח לקו כסף עולמי...". היינו, בית המשפט דחה את טענת המצג כבלתי מתיישבת עם הממצאים העובדתיים שקבע לגבי ההתנהלות שבין התובעת ובין סוכן הביטוח הנתבע.

למעשה, בית המשפט קובע ממצאים דומים במובאות המצוטטות לעיל במלואן בפיסקה 7 להחלטתי. מכלול קביעותיו של בית המשפט מלמד, כי אין בפני
נו קביעה נגטיבית על דרך השלילה, כי אם הכרעה פוזיטיבית בדבר אי קיומו של מצג על ידי סוכן הביטוח, ובדבר זניחת הפוליסה על ידי התובעת. ממצאים אלה, כמו גם המסקנה המבוססת עליהם, יוצרים על פי המבחן דלעיל השתק פלוגתא.

14. התנאי הרביעי והאחרון לגיבושו של השתק פלוגתא הוא שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. אף תנאי זה מתקיים במקרה שבפני
י. הקביעות והממצאים המובאים לעיל בפיסקה 7 להחלטתי הם הבסיס המרכזי להכרעת בית משפט השלום. אין מדובר באימרות אגב. המדובר בקביעות שבעובדה אשר על יסודן נדחתה הטענה בדבר מצג לעניין קיומו של כיסוי ביטוחי על ידי המבטחת.
15. יוצא כי התנאים לגיבושו של השתק פלוגתא מתקיימים במקרה זה. בכך לא מסתיים הדיון. כפי שנזכר לעיל, לאחר שניתן פסק הדין, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נמחק לבקשת התובעת, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר, במסגרתו שולם לתובעת סכום כסף נכבד. על רקע זה עולה השאלה האם במצב הדברים האמור פסק הדין של בית משפט השלום עומד בתוקפו גם עתה, אם לאו. לשאלה זו אפנה עתה.

16. לאחר שבחנתי עניין זה, לא אוכל לקבוע כי פסק דינו של בית משפט השלום בוטל. אין מחלוקת, כי הצדדים לא פנו לערכאת הערעור בבקשה לבטל את פסק הדין. אין מחלוקת גם, כי ערכאת הערעור לא ביטלה את פסק הדין. הערעור שהוגש נמחק. ערכאת הערעור, היא בית המשפט המחוזי, לא נתנה כל החלטה או

פסק דין
המבטלים את פסק הדין בתביעה הראשונה.

הדין לעניין זה הוא, כי לפחות ככל שהדברים אמורים ב

פסק דין
שאינו

פסק דין
בהסכמה, לצדדים להליך אין את הכוח המשפטי להסכים על ביטולו של

פסק דין
. משעה שניתן

פסק דין
, הכוח לבטלו נתון לבית המשפט. הצדדים אינם אוטונומיים לבטלו. ברוח זו פסק כב' השופט מצא בע"א 4340/04 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' לוי דינים עליון סט 755. באותה פרשה הוגשה בקשה משותפת על ידי שני צדדים, אשר ביקשו להורות על מחיקת ערעור נוכח הסדר שהגיעו אליו. הצדדים ביקשו באופן מפורש כי פסק הדין של הערכאה הקודמת, היא בית המשפט המחוזי, יבוטל. הבקשה נדחתה. כב' השופט מצא ציין, כי

"פסק-דין, מעת שניתן, שוב אינו נחלתם של בעלי-הדין לבדם, כי אם נחלת הציבור כולו, העשוי להפיק ממנו תועלת להכרעתם של סכסוכים אחרים. לפיכך, כדי לבטל פסק-דין בערכאת הערעור ללא דיון שיפוטי לגוף העניין, לא די בכך שהדבר תואם אינטרסים עלומים של הצדדים אלא נדרשים טעמים משכנעים המתיישבים עם האינטרס הציבורי. טעמים כאלה לא הוצגו לנו על-ידי הצדדים."

(לדברים ברוח ראו גם דברי כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 2361/04 עתון כלבו נ' גולדברג, לא פורסם; ראו גם kinch v. walcott, a.c. (1929) 102, 105, שם צויין מפורשות כי

פסק דין
אשר לא ניתן בהסכמה ניתן לביטול אך ורק על ידי ערכאת הערעור).

במקרה שבפני
י, כלל לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין לבית המשפט המחוזי. כל שנתבקש הוא למחוק את הערעור. בקשה זו משקפת את הסכמת הצדדים, אשר קיבלה ביטוי בכתב הקבלה, ויתור ושחרור עליו חתמו התובעת ובנה, ואשר מופנה למבטחת (להלן - כתב הויתור). הצדדים, אשר שניהם היו מיוצגים על ידי עורכי דין, בחרו להסכים על מחיקת הערעור. לא גובשה הסכמה על ביטול פסק הדין. מחיקת הערעור מותירה את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. ממילא, יכול פסק הדין להמשיך ולהוות מעשה בית דין.

17. מסקנה זו אינה משתנה נוכח הטענה, כי הסכמת הצדדים, המוצאת ביטויה בהסדר אליו הגיעו, ובכתב הויתור עליו חתמו התובעת ובנה בטרם בוצע התשלום המוסכם, אינה מתיישבת עם פסק הדין. אכן, צד להליך רשאי לוותר על הזכויות שהיקנה לו

פסק דין
, כולן או מקצתן. ביחסים ההסכמיים שלו עם הצד שכנגד, להסכמה זו יש תוקף. עם זאת, אין פירושה של ההסכמה הוא כי פסק הדין מבוטל, באין הסכמה על עניין זה, ובאין פעולה של ביטול פסק הדין על ידי הערכאה המוסמכת לכך.

18. זאת ועוד. אין ביצוע התשלום בנסיבות העניין עומד בניגוד לפסק הדין בתביעה הראשונה. אכן, פסק הדין דחה את התביעה. עם זאת, בגוף פסק הדין מצויה פנייה של בית המשפט אל המבטחת לסייע לתובעת שם לפנים משורת הדין (עמוד 3 לפסק הדין, שורות 21 - 22). בסוף פסק הדין אף ממליץ בית המשפט, ואף עושה כן בהדגשה, "למשיבה להתחשב במבקשת לפנים משורת הדין ולסייע לה במידה ותזדקק לעזרה/ניתוח נוסף בחו'ל". אף מבחינה זו, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים מתיישבת עם ההצעה של בית המשפט, במישור המוסרי, גם אם לא עם קביעותיו של בית המשפט, במישור המשפטי.

19. יש להוסיף ולהעיר, כי בכתב הקבלה, ויתור ושחרור צויין במפורש כי התשלום הוא לפנים משורת הדין. אף מבחינה זו, אין לראות בהסדר אליו הגיעו הצדדים משום סתירה לפסק הדין. אף מנקודת מבט זו, לא ניתן לקבוע כי הצדדים הסכימו לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום.

20. (א) בטיעוניה כי הצדדים הסכימו על ביטול פסק הדין נאחזת התובעת בכך, שבפתח כתב הויתור מופיעות אמירות של התובעת ובנה, לפיהן "הגשנו תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסת בטוח בריאות 'קו כסף עולמי', אשר לטענתנו נרכש על ידי גב' נוימן וזאת במסגרת ה.פ. וע"א שבכותרת בגין 'מקרה ביטוח' אשר ארע לטענתנו לגב' נוימן ובגין כל עניין הקשור ו/או הנובע ממנו ואשר לטענתנו מחייב אתכם לשלם לנו תגמולי ביטוח" (סעיף 1(א) לכתב הויתור). בסעיף 1(ב) לכתב הויתור מצויין כי "ידוע לנו כי אתם טוענים כי לגב' נוימן לא בוצע שדרוג של פוליסת 'קו כסף' הקיימת לפוליסת 'קו כסף עולמי". כן מצויין, בסעיף 2(א), כי "לאחר שתביעתנו נבדקה על ידכם, ולאחר שבאנו עמכם בדברים, באמצעות בא כוחנו..., אנו מסכימים לקבל מכם סך כולל של 300,000 ₪ ... וזאת לסילוק מלא ומוחלט .....".

(ב) מפירוט זה בדבר טענות הצדדים נפקד מקומה של הכרעת בית משפט השלום בטענות אלה. מכאן הטענה, כי הצדדים ביקשו לבטל הכרעה זו. אכן, ניתן להבין את האמירות המובאות לעיל כמשמיעות קיומן של טענות הדדיות בין הצדדים, תוך התעלמות מפסק הדין.

ברם, קביעות משתמעות אלה לא קיבלו ביטוי אופרטיבי בכתב הויתור. אדרבא, הצדדים לא הסכימו על הגשת בקשה לביטול פסק הדין, כי אם על מחיקת הערעור. הא ותו לא. דומה בעיני, כי להיבט האופרטיבי האמור משקל גדול יותר בקביעת אומד דעתם של הצדדים להסכם, מאשר לקביעות שבסעיפים 1 ו - 2 להסכם, אשר יוצרות לכל היותר מסקנה משתמעת לעניין זה. אכן, קביעות אלה הן בבחינת רקע לאמור בכתב הויתור, להבדיל מקביעה אופרטיבית שבו. בכל מקרה, במקרה הטוב מבחינת התובעת, ההסכם הוא רב משמעי לעניין זה, ולא ניתן לעגן בו הסכמה לביטול פסק הדין. בוודאי שביטול פסק הדין אין כאן, בהעדר הפעולה השיפוטית הדרושה לעניין זה.

(ג) לא מצאתי גם כי ניתן לייחס משקל רב לטענת התובעת, כי לנוכח האמור בהודעה לבית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור, לפיו ההודעה היא "נוכח ההבנות אליהן הגיעו הצדדים", ברור כי ההבנות באו במקום פסק הדין, וכי המדובר בהבנות שתוכנן הוא מנוגד לפסק הדין. אין זו מסקנה הכרחית בנסיבות העניין. הדברים אמורים במיוחד נוכח הטעמים עליהם עמדתי לעיל, המלמדים כי אין סתירה הכרחית בין פסק הדין ובין ההסדר, וכן כי התשלום בוצע לפנים משורת הדין.

21. הצדדים הקדישו מאמץ ניכר להנחת תשתית המלמדת על מניעי המבטחת בהתקשרות בהסדר הפשרה: האם מדובר בשקילת סיכונים וסיכויים, המלמדת על כך שהסדר הפשרה נועד להחליף את פסק הדין, או שמא המדובר בהסדר שהושג מטעמים הומניטריים. התובעת מפנה בהקשר זה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, שם צויין כי "מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן".

22. (א) דברים אלה מתארים את הכלל הרחב. עם זאת, לכל כלל יש חריגים. נראה לי, כי לנוכח מכלול הראיות שהוצגו, ההסדר שהושג שיקף לא רק שיקולים טיפוסיים של קניית סיכון, אלא גם מניע הומניטרי, אשר היה לו משקל ממשי בנסיבות העניין.

(ב) הדבר עולה מגובה הסכום שנקבע, אשר היווה חלק נכבד מסכום ההוצאות שהוציאה התובעת עד אותו שלב בגין טיפוליה הרפואיים. בהתחשב בטיבו העובדתי המובהק של פסק הדין בבית משפט השלום, קשה לראות בסכום הפשרה כסכום המשקף הערכה אובייקטיווית של סיכונים שהיו טמונים בערעור, המנותקת כליל משיקול הומניטרי.

(ג) לצד עניין זה, הובאו בפני
י ראיות של ממש כי המניע, במקרה יוצא דופן זה, לתשלום שנעשה על ידי חברת הביטוח, היה מניע הומניטרי. כך עולה מתצהירי עו"ד רויטל פלד ועו"ד אריה אריאלי, אשר העידו מטעם סוכן הביטוח. אף הובא מכתב אשר נשלח על ידי בא כוחה של התובעת, ואשר הודה על האנושיות שגילתה חברת הביטוח. עו"ד מיכאלי, מי שהיה בא כוח התובעת, אף העיד לעניין זה כי בכל שנות פעילותו כעורך דין, בהן ניהל תיקים רבים, שלח עוד מכתב אחד נוסף מסוג זה (פרוטוקול עמוד 42 שורות 14 - 16). גם אם נכונה הטענה שהעלה עו"ד מיכאלי, כי המכתב נשלח לבקשת באי כוחה של חברת הביטוח (ראו פיסקה 6 לתצהירו), יש בחריגותו של העניין כדי ללמד על כך שאין מדובר במקרה הרגיל או הטיפוסי.

(ד) תמונה דומה בדבר חריגותה של התנהגות המבטחת במקרה זה ואף חריגותו של המקרה עולה גם מתצהירו של עו"ד אריה אריאלי (פיסקה 6 בעיקר), ומעדותה של עו"ד פלד, אשר העידה כי זו הפעם הראשונה מזה שנים רבות שהיא נתקלת בהמלצה של בית המשפט מן הסוג שבהליך זה (עמוד 26 שורה 26). בהקשר זה לא נסתרה עדותו של עו"ד אריאלי, כי לא היה במקרה זה שקלא וטריה עם בא כוח התובעת על ההיבט המשפטי של פסק הדין, אלא רק על הרצון לסיים את העניין לפנים משורת הדין (עמוד 31 שורות 14 - 16).

(ה) השיקול ההומינטרי ככל הנראה לא היה שיקול יחיד. באי כוח חברת הביטוח העידו לא נקטו בפעולה מעשית בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום (ראו פרוטוקול, עמודים 25 - 26). הסדר הפשרה הושג רק לאחר שהוגש ערעור, למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין. כל אלה מהווים אינדיקציות לכך שלא רק שיקול הומניטרי עמד ביסוד פסק הדין, אלא גם הרצון להימנע מן ההליך הערעורי. לכך יש להוסיף את עדותו של עו"ד מיכאלי, אשר ייצג את התובעת במגעים לקראת הסדר, ואשר לפיה נשקלו על ידי המבטחת בעיצוב ההסדר גם שיקולים של הערכת סיכונים וסיכויים (פרוטוקול, בעמוד 40 שורה 5; ראו גם בעמוד 39 שורה 22). דומה כי הערעור, והסיכון הכרוך בו, פעל, מבחינה זו, לפחות כזרז להשגת ההסדר. גם בהליכי הערעור עצמם התנגדה המבטחת להקדמת הדיון בערעור. אף מהלך זה מלמד כי גישת המבטחת לא היתה גישה הומינטרית טהורה.

בסופו של דבר, נראה כי השיקול של המבטחת בהשגת ההסדר היה כפול - הן הומינטרי, והן סיום ההליך הערעורי (פרוטוקול עמוד 31 שורות 5 - 8). עם זאת, נראה כי ההיבט האנושי היה היבט משמעותי, ואף דומיננטי, בנסיבותיו החריגות, האנושיות והאחרות, של המקרה. לא ניתן לקבוע, בראיית המכלול, כי ההסדר משקף בעיקרו נקודת איזון מוסכמת בין הצדדים לעניין סיכונים וסיכויים הטמונים בהליך, תוך ביטול ההכרעה השיפוטית בעניין זה. יהיה נכון יותר לומר, כי ההסדר משקף בעיקרו תשלום של חברת הביטוח לפנים משורת הדין, בהתחשב בהמלצתו יוצאת הדופן של בית משפט השלום בתל אביב. עם זאת, טמון בו גם אלמנט מסויים של שקילת סיכונים וסיכויים מצד המבטחת.

23. כאן המקום להעיר, כי השיטה המשפטית שואפת למזער את האפשרות למתן פסקי דין סותרים, לגבי אותו עניין עצמו (ראו דנ"פ 4971/02 זגורי נ' מדינת ישראל, נח(4) 583). המכשיר של מעשה בית דין הוא אחד הכלים העיקריים למניעת מצב זה (שם, בפיסקה 32). אכן, הדיבור בשני קולות, לגבי אותו עניין עצמו, מעורר קושי. הוא מצביע לא אחת על אי תקינות מינהלית (ראו בג"צ 3930/94 נקסה נ' סנה, מח(4)778, בפיסקה 20 לפסק הדין). במישור המינהלי הוא מהווה מצב בלתי רצוי, אשר יש לעשות כל מאמץ להימנע ממנו (ראו על"ע 10320/02 בולוס נ' לשכת עורכי הדין, נח(5) 695). במישור השיפוטי, מניעת הכרעות סותרות היא אחת מן התכליות העיקריות של הכלל של מעשה בית דין (ראו ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ראשון לציון נא(1) 68, בעמוד 97).

24. הכלל של מעשה בית דין אינו כלל אבסולוטי. לבית משפט יש שיקול דעת, בנסיבות חריגות, לסטות ממנו (שם, שם; ראו גם זלצמן, בספרה הנ"ל, בעמודים 625 - 626). נסיבות אלה כוללות, למשל, שינוי באקלים המשפטי, או התגלות עובדה או ראייה חדשה שלא היו ידועות לבעל הדין במהלך ההתדיינות המקורית (ראו בעניין זלסקי הנ"ל, בעמוד 99). המקרה שבפני
י אינו מעלה נסיבות חריגות כאמור. אכן, נסיבותיו של המקרה קשות. ברקע המקרה נמצאת מחלתה הקשה של התובעת, אשר הלכה לעולמה במהלך ההליך. לנוכח מחלה זו, אף נגבתה עדותה של התובעת במסגרת הליך של עדות מוקדמת. עם זאת, אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק סטייה מן הכלל של מעשה בית דין, ופתיחה מחודשת של התדיינות בפלוגתאות, אשר הוכרעו לאחר דיון ממצה בו ניתנה לתובעת הזדמנות מלאה להביא את ראיותיה. אכן, בית משפט השלום בתל אביב קבע את הממצאים העובדתיים המפורטים בפיסקה 7 לעיל לאחר שמיעה מפורטת של עדים רבים, ודיון מפורט לגופו של עניין. לא הוצבע על כל הצדקה, דיונית או אחרת, ליצירת הסיכון של הכרעות סותרות, באותן שאלות עצמן. התובעת בחרה שלא לעמוד על הליך ערעורי שהגישה נגד פסק הדין. במצב זה, ולנוכח השיקולים עליהם עמדתי, אין בפני
י שיקולי צדק המצדיקים, באופן חריג, לאפשר לפתוח מחדש את הפלוגתאות העובדתיות בהן הכריע בית המשפט השלום בתל אביב.

25. שקלתי, האם אין לראות בהסכם הפשרה שהושג בבית משפט השלום כיוצר מניעות מהעלות טענה בדבר מעשה בית דין מצד הנתבע. אפשרות זאת עולה נוכח הקביעה, כי קיים בהסכם אלמנט, הגם שמשקלו אינו דומיננטי, של שקילת סיכונים וסיכויים. מקביעה זו עולה כי יש אי התאמה מסויימת בין ההסדר ובין פסק הדין של בית משפט השלום. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק קביעה כי בנסיבות העניין צומח השתק מכוח הסכם. ראשית, אין בפני
י טענה כאמור מצד התובעת. ממילא לא הונחה לטענה זו תשתית עובדתית ונורמטיבית. שנית, לגופו של עניין, הנתבע לא היה צד להסכם הפשרה. שנית, לטענת התובעת, בכוונת מכוון אין ההסכם האמור חל על הנתבע. משכך, לא ניתן, על יסוד ההסכם האמור, להשתיק את הנתבע מהעלות טענה של מעשה בית דין.

26. הקביעות לעניין התנהגות הנתבע ופרשת הזיוף. בית משפט השלום נדרש גם להתנהגות הנתבע, וקבע כי הנתבע הסתיר מן המבוטחת את גירסתו כי התובעת לא רצתה את הביטוח של קו הכסף העולמי, ואף החל למחוק תרשומת שעשה, ובה נכתב "אורה [התובעת - ע.ש.] הודיעה שאינה מעוניינת" (עמוד 12 לפסק הדין). בית המשפט קבע כי המדובר במעשה חמור ביותר. עם זאת, קבע כי אין בכך כדי לשנות מן התוצאה. אין מדובר, אפוא, בממצא שהיה דרוש להכרעה, ועל כן אין בקביעות אלה כדי להוות מעשה בית דין.

27. המסקנה היא, כי עומדת לנתבע טענת מעשה בית דין ביחס לממצאים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, ואשר פורטו לעיל בפיסקה 7. אדון עתה בשאלה האם נוצר בנסיבות העניין גם השתק עילה.

השתק העילה

27. לטענת הנתבע, יש לראותו כחליף של המבטחת, היא הנתבעת בפסק דינו של בית משפט השלום, ועל כן יש לראות את התביעה כאילו נדחתה גם לגביו. עוד טוען הנתבע, כי עילת התביעה של התובעת מוצתה בהסכם הפשרה.

28. לא ניתן לקבל את הטענה הראשונה. אכן, סוכן הביטוח הינו שלוח של חברת הביטוח. שלוח עשוי להיות חליף של אדם. בשל כך, הכלל של מעשה בית דין עשוי לחול, בנסיבות מתאימות, על שלוח. ברם, בכל הנוגע לכלל של השתק עילה, אין פסק הדין יכול להשתיק את התובעת מהגשת תביעה נגד הסוכן. ראשית, עילת התביעה נגד המבטחת היתה בעיקרה עילה חוזית, גם אם הועלו במסגרתה טענות ביחס לרשלנות הסוכן. העילה נגד הסוכן היא עילה שונה, והיא נעוצה במערכת היחסים שבינו ובין התובעת, היא המבוטחת. שנית, זהותו של הנתבע מהווה אחד מן המרכיבים של עילת התביעה. משלא נתבע הסוכן בהליך בבית המשפט בתל אביב, ממילא העילה שהיוותה בסיס לאותו הליך שונה מן העילה נשוא ההליך שבפני
י (ראו זלצמן, בספרה הנ"ל, בעמוד 47). במצב זה, אין פסק הדין בתביעה הראשונה יכול ליצור השתק עילה ביחס לסוכן.

29. לא ניתן לקבל גם את הטענה השנייה. טענה זו נסמכת על סעיפים 2(א) ו - 3 להסכם הפשרה. סעיף 2(א) קובע כי התשלום נשוא ההסדר הוא "לסילוק סופי מוחלט ומלא של כל דרישותינו ו/או מי מטעמנו ו/או מיטיבים ו/או צדדי ג' בגין מקרה הביטוח נשוא התובענה". סעיף 3 קובע, כי "אנו מאשרים ומתחייבים בזאת, כי בתשלום סכום הפשרה מתמצות כל תביעותינו ודרישותינו מכם בגין 'מקרה הביטוח' נשוא התובענה על פי פוליסת ביטוח 'קו כסף עולמי' ו/או נספח 'מרפא' ו/או נספח 'סגולה' וכי אין ולא תהיינה לנו ו/או לכל אדם אחר בשמנו או מטעמנו כל תביעות נוספות בגין 'מקרה הביטוח' על פי פוליסת 'קו כסף עולמי' ו/או נספח 'מרפא' ו/או נספח 'סגולה'".

30. (א) לשון ההסדר אינה מבטאת ויתור ברור של התובעת על אפשרות התביעה נגד הסוכן. הויתור נוגע ל"מקרה הביטוח". ביטוי זה הוא דו משמעי. הוא עשוי להתייחס לכל תביעה הקשורה למחלתה של התובעת, ובכלל זה התביעה שבפני
י. עם זאת, המדובר בביטוי המופיע ברגיל בפוליסת ביטוח, ועשוי להתפרש כביטוי הנוגע לפוליסה, ולא לתביעה שהיא חיצונית לפוליסה. פירוש זה נתמך באמור בסעיף 2(ד) להסדר, בו מובהר כי לתובעת לא תהיה כל תביעה נוספת בגין פוליסת קו כסף עולמי או נספחיה.

(ב) זאת ועוד. כתב הויתור מופנה אל חברת הביטוח, ואליה בלבד. הביטוי "מכם" המופיע בסעיף 3 המצוטט לעיל מתייחס, אפוא, לחברת הביטוח. הוא אינו כולל את הסוכן. אכן, סוכן הביטוח כלל אינו נזכר בכתב הויתור. עובדה זו בולטת על רקע העובדה, שבהסדר אחר, אשר הוצג כמוצג ג'1 לתצהיר מטעם התובעת, ואשר המבטחת היא צד לו (ואף יוצגה על ידי אותו משרד עו"ד שייצג אותה בהליך בבית משפט השלום בתל אביב), קיים ויתור מפורש ביחס לתביעות גם כלפי סוכן הביטוח (סעיף 3 למוצג האמור).

(ג) במצב זה, לשון כתב הויתור אינה מספקת את התמיכה הדרושה לטענת הנתבע. ויתור על זכות תביעה הוא עניין בעל חשיבות רבה. מן הראוי כי ינתן לו ביטוי ברור ומפורש, או, לכל הפחות, כי ניתן יהיה להסיקו באופן ברור וחד משמעי (ראו ע"א 2454/98 לינדאור נ' רינגל, נו(1) 225, בעמוד 233). כך הוא מקום בו מדובר על ויתור על תרופה בשל הפרת חוזה, כפי שנקבע בעניין לינדאור. כך הוא גם ודאי מקום בו מדובר בטענה לויתור על כל עילת התביעה הנטענת על ידי פלוני כנגד אחר, כפי שהוא במקרה שבפני
י. לשון כתב הויתור במקרה זה רחוקה מרחק ניכר מן הנדרש לעניין זה.

(ד) לא נעלמה מעיני הטענה בתצהיר מטעם הנתבע, לפיה סכום הפשרה לא היה משולם אילו היתה המבטחת יודעת כי יש כוונה לשוב ולתבוע את סוכן הביטוח (פיסקה 12 לתצהיר עו"ד אריאלי מטעם הנתבע). כנגד טענה זו, העיד עו"ד אייל מיכאלי, אשר ייצג את התובעת בהליכי הפשרה, כי לבאי כוח המבטחת היה ברור לכל אורך ניהולו של ההליך הקודם כי סוכן הביטוח, הוא הנתבע בהליך שבפני
י, התרשל בתפקידו, וכי בכוונת התובעת לתבוע אותו (סעיף 3 לתצהיר).

אין בידי להעדיף איזו מן העדויות על בסיס התרשמות. דומה, כי העדרה של כל קביעה מפורשת בהסדר, המתייחסת לסוכן הביטוח, מתיישב יותר עם תיאורו של עו"ד מיכאלי את מהלך הדברים.
התוצאה

בקשת הנתבע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שנקבע כי קיים השתק פלוגתא ביחס לקביעות בית משפט השלום בתל אביב, המפורטות לעיל בפיסקה 7. נוכח קבלתן החלקית של טענות הצדדים, ונסיבותיו של העניין, אין צו להוצאות בהחלטה זו. הצדדים יגישו, בהמשך להחלטה זו, רשימת מועדים מוסכמת (5 מועדים לפחות) לצורך קיום קדם משפט בשאלת אופן ניהולו של ההליך בהמשך. הרשימה תוגש תוך 10 ימים. בית המשפט יעשה מאמץ לקבוע דיון לאחד המועדים המוצעים.

ניתנה היום י"ח בחשון, תשס"ז (9 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.


עודד שחם
, שופט









א בית משפט שלום 10608/05 שמואל כץ נ' אורה בן צבי נוימן (פורסם ב-ֽ 09/11/2006)