פסקי דין על העמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה" | פסקי דין על פרופ' ברנרד פינצ'וק | פסקי דין על פרופ' צבי ארד | פסקי דין על משה זעירא | פסקי דין על אוניברסיטת בר אילן | פסקי דין על גב' אלישבע פרידמן | פסקי דין על גב' ליבה קלייבן |

6681/06 בשא     23/10/2006




בשא 6681/06 העמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה" , פרופ' ברנרד פינצ'וק , פרופ' צבי ארד נ' משה זעירא , אוניברסיטת בר אילן , גב' אלישבע פרידמן , גב' ליבה קלייבן




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו
בש"א 006681/06

(עב 007681/06)
בפני
:
כבוד השופטת שרה מאירי

נ.צ. גב' ג. כהן (ע)
נ.צ. מר י. ולד (מ)

23/10/2006


בעניין:
1. העמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה"

2. פרופ' ברנרד פינצ'וק

3. פרופ' צבי ארד



ע"י ב"כ עו"ד
גב' א. לין
וגב' א. אבן זהב

המבקשים

נ ג ד


1. משה זעירא

ע"י ב"כ עו"ד א. ספינרד

2. אוניברסיטת בר אילן

3. גב' אלישבע פרידמן

4. גב' ליבה קלייבן



ע"י ב"כ עו"ד
גב' נ. בר-שיר
ועו"ד גב' ד. שמואלביץ

המשיבים
החלטה

1. בפני
נו בקשת המבקשים 1-3 לסילוקה על הסף של התביעה: לדחייתה על הסף, עפ"י תקנה 45 לתקנות ביד"ע (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") מהטעם של התיישנות ולסילוקה על הסף, עפ"י תקנה 44 מהטעם של העדר עילה והעדר יריבות.

2. ביום 23.8.05 הגיש המשיב את התביעה דנא כנגד המבקשים 1-3 וכנגד המשיבות 4-2, זאת לאחר שהגיש תביעה זהה במסגרת תיק עב 3972/05, תביעה שנמחקה ביום 10.5.05 בשל אי תשלום אגרה.
3. טוען המשיב בתביעתו כי פיטוריו נעשו שלא כדין, בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים") וזאת לאחר שהגיש תלונה לרשם העמותות כנגד המבקשת 1.

4. לטענת המבקשים, סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים קובע תקופת התיישנות בת שנה מיום שנוצרה עילת התביעה, היינו הפיטורים. המשיב קיבל הודעה על הפסקת עבודתו ביום 26.3.04 ומכאן, שתקופת ההתיישנות חלפה.

לטענת המבקשים, הגשת התביעה הראשונה (ביום 24.3.05, בתוך תקופת ההתיישנות, ויומיים לפני סיומה) לא עצרה את מרוץ ההתיישנות, שכן התביעה נמחקה בשל אי תשלום אגרה ומשכך היא בוטלה מעיקרא.

5. באשר לטענה של העדר עילה והעדר יריבות, טוענת המבקשת 1, כי בנגוד לנטען בכתב התביעה, מעולם לא הייתה מעסיקתו של המשיב וכי זה הועסק על ידי האוניברסיטה בלבד. כמו כן למבקשים 2-3 אין כל קשר לפיטוריו של המשיב והם אף התפטרו מן המבקשת 1 עוד בשנת 1991, היינו לפני 14 שנים.

6. ביום 7.8.05 הוגשה תגובת המשיבות 2-4 לבקשה. המשיבות ביקשו להצטרף לבקשת המבקשים לדחיית התובענה על הסף מטעמי התיישנות, אך התנגדו לבקשה לסלק את התביעה על הסף מטעמי העדר עילה או יריבות בין המבקשים לבין המשיב.

תגובת המשיב הוגשה ביום 25/9/06. טוען המשיב כי:

א. הגשת התביעה הראשונה עצרה את מרוץ ההתיישנות בהתאם לסעיפים 16-15 לחוק ההתיישנות. {ראה דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות בעמ' 285 ; ע"א 1650/00 זיסרי נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז (5) 166 ; ע"ע 393/05 זהורי נ' מקיאס}.

ב. התביעה השנייה (הנוכחית) הוגשה תוך שנה מיום הפסקת עבודתו בפועל של המשיב ועל כן לא התיישנה עפ"י חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין), התשנ"ז- 1997.
לחלופי חילופין – לא התיישנה התביעה עפ"י סעיף 39 לחוק החוזים (כללי), דהיינו, התיישנות של 7 שנים.

ג. כלל הוא בערכאות השיפוט כי סילוק תובענה על הסף בלא לדון בה לגופה אינה דרך המלך, קל וחומר בבתי הדין לעבודה המעדיפים הכרעה בתובענה לגופו של עניין על פני סילוקה על הסף.

ד. מנוסח תקנות בית הדין לעבודה (אגרות) והן מפסיקת בית המשפט העליון (

פסק דין
אהרוני עא 2486/04) עולה כי משהוגשה תביעה שאף קיבלה מס' הליך לא ניתן לטעון כי לא הוגשה מפני שלא שולמה אגרה במועד. זאת ועוד, אי תשלום אגרה במועד אינו מבטל את התביעה.

ה. מעורבות המבקשים בתוכנית האוניברסיטה היתה גדולה ומשמעותית. כעולה מכתב התביעה ומתגובתם, השאלה לגבי זהות המעביד הינה סוגייה אשר נדרשת לבירור מעמיק ואין למחוק את התביעה כנגד המבקשים על הסף.

דיון והכרעה

7. עניין לנו בראש ובראשונה בדחיית תביעה על הסף בשל טענת התיישנות.

כלל הוא כי סלוק תובענה על הסף בלא לדון בה לגופה אינו דרך המלך; קל וחומר בבתי הדין לעבודה המעדיפים הכרעה בתובענה לגופו של עניין, על פני סילוקה על הסף (דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כ"ג, 274). נפסק כי מחיקה על הסף תעשה ביד קמוצה ובמשורה (דב"ע מז/15-3, אפנר יצחק – מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי כרך כ(2), 242). הוא הדין לגבי דחיית תביעה בשל התיישנות.

8. בשיטת משפטנו נוהגת ההתיישנות הדיונית. דיני ההתיישנות נועדו ליצור איזון בין פתיחת שערי בית המשפט בפני
תובע לממש את זכותו המהותית לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני
תביעות שחלף זמנן. בית המשפט העליון עמד על הטעמים העיקריים העומדים בבסיס תורת ההתיישנות, לאמור:

"ההתיישנות הדיונית המהווה מחסום המונע מן התובע לממש זכות מהותית, מצריכה טעמים טובים וחזקים כדי להצדיקה. ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי נעוץ בהנחה שלפיה תובע אשר 'ישן על זכויותיו' ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז-1957 וכן ז' יהודאי דיני התיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני (כרך א', בעמ' 5 – 10). והרביעי, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק (ע"א 166/83 הנ"ל). אל מול טעמים אלו עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא. אף שיש טעם רב באינטרסים שעליהם באה ההתיישנות להגן, לא בכל מקרה הטעמים הנ"ל, או איזה מהם, רלוונטיים. האיזון הראוי בין האינטרסים המתעמתים בזירה, הוא שמתווה את גישתנו לטענת ההתיישנות, וליישומה במקרה נתון".

(ע"א 1254/99 אביגדור המאירי נגד הכשרת הישוב, פ"ד נ"ד(2) 535 בעמוד 553).

9. חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") נועד להשיג את האיזון האמור והוא עושה זאת, בין השאר, בדרך של קביעת תקופה של התיישנות ורשימת חריגים בצידה. החריגים הם מסוגים שונים והם נועדו להקהות את עוקצה של חרב תקופת ההתיישנות המדוייקת אשר – על פי טיבה של כל תקופה קצובה – יש בה מידה מסויימת של שרירות.

10. אחד החריגים הקבועים בחוק נוגע לענייננו והוא סעיף 15 לחוק הקובע לאמור:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

עפ"י הוראה זו נעצר מרוץ ההתיישנות בשל נקיטת הליך קודם באותה עילה, אם אותו הליך הסתיים בנסיבות בהן מתאפשר חידוש ההליך (למשל – מחיקה) ולא נוצר מעשה בי-דין. הטעם לדבר נעוץ בכך שהתובע נקט הליך בתוך תקופת ההתיישנות. לעניין זה נפסק בתיק ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נגד משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נז(5), 166, בעמוד 178 כדברים האלה:

"הרעיון העומד מאחורי הסדר זה נועד להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו בלא שתיטען נגדו טענת התיישנות המתבססת, בין היתר, גם על תקופת ההתדיינות הקודמת אשר מסיבות שונות לא איפשרה לו למצות את מלוא זכויותיו הדיונית ולכן היא גם איננה מהווה מעשה בית דין. הסדר זה מתקשר עם מתן משקל נכבד לזכות הפנייה לערכאות אשר הפכה זכות בעלת מימד חוקתי (ראה פרשת תלמוד תורה כללי וישיבת עץ חיים, שם) ועם התודעה כי מירוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה מקום שהתובע לא ישן על זכויותיו, אלא להפך – הפעילן, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיונית ולכן מערכת כללי הדיון מאפשרת לו לשוב ולתבוע שנית באותה עילה.

בנסיבות אלה גם דיני התיישנות באים לקראת אותו מתדיין ונותנים לו הקלה בחישוב תקופת ההתיישנות כדי שתביעתו השניה לא תיחסם מחמת התיישנות. הקלה זו מותנית בכך שהיא אינה עומדת בסתירה לעקרון מעשה בית דין, והיא תוחל רק מקום שהתובענה השניה אינה חסומה לדיון מפאת מעשה בית דין."


11. השאלה היא, אם כן, האם בכל מקרה של נקיטת הליך קודם יש תוקף להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות באופן שלעולם תוארך התקופה בשל נקיטת אותו הליך, או שיש להבחין בין הנסיבות השונות בהן הסתיים ההליך הראשון ולהגביל את תחולת סעיף 15 לנסיבות מסוימות בלבד.

12. ההתייחסות בפסיקה לשאלת היקף תחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות, איננה אחידה. מצד אחד, נקבע כי סעיף 15 עשוי לחול ולעצור את מירוץ ההתיישנות, כאשר התובענה נמחקת מחמת חוסר מעש (בש"א 2180/98 (י"ם) גולן – בנק אוצר החייל (לא פורסם)), או כאשר תובענה נמחקת מחמת אי מסירה (ע"א 4400/96 (חיפה) בוקאעי נ' כלל חברה לביטוח, תק-מח 68(2) 97). מצד שני, נקבע כי אין להחיל את סעיף 15 במקרה בו התובע עצמו ביקש לדחות את התביעה, למוחקה, או להפסיק את הדיון בה (ע"א 4292/98 (חי) א.פ. פרי בע"מ נ' גבאי רחל ואח', תק-מח 1728, (4) 99, עמ' 1732).

13. סעיף 15 לחוק ההתיישנות הינו הוראת חוק הטעונה פירוש. בבואנו לפרש הוראה שבחוק המביאה לצמצום תחולתה והיקף פרישתה על פי לשונה, עלינו לנקוט גישה זהירה ומצמצמת.

14. לעניין תחולת סעיף 15 מקום בו נמחקה התביעה מחמת אי תשלום אגרה, נפסק:

" סעיף 15 לחוק ההתיישנות, מאפשר לחרוג מתקופת ההתיישנות, כאשר התנהל הליך בבית המשפט והנתבע ידע על קיום ההליך. כאשר התובע החל לממש את זכויותיו וניהל הליך בבית המשפט, מוכרת אותה תקופה לעניין ההתיישנות. שונה המקרה, כאשר התובע לא שילם אגרה ובכך רואים את ההליך כאילו לא הוגש.

יוצא אפוא, שיש להחשיב במניין תקופת ההתיישנות את כל ההליכים שניהלה התובעת בבתי המשפט האזרחיים ואשר נמחקו, לאחר שהתובעת לא שילמה את האגרה." (תא ( י-ם ) 10127/04 אברהמי גילה נגד משרד החינוך , פורסם באתר נבו).

15. קביעת בית הדין בפרשת אברהמי יפה לעניינינו, ודאי לאור התנהלות המשיב בתיק זה. המשיב הגיש את תביעתו הראשונה יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההגנה על עובדים, ובעת הגשת התביעה, ואף כחודשיים לאחר מכן, לא שילם את האגרה הנדרשת, ואף לא מצא לנכון להגיש בקשה לפטור מאגרה או לדחיית תשלומה, כנדרש בתקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות ), התשכ"ט – 1969 (להלן: התקנות"), הקובעת כדלקמן:

"בעד כל הליך לפני בית הדין תשולם האגרה הקבועה בתוספת הראשונה, זולת אם מביא ההליך או ההליך עצמו פטורים מאגרה או שתשלום האגרה נדחה".

16. כאמור, ביום 10.5.05 נמחקה התביעה מחמת אי תשלום אגרה. ביום 28.6.05 הגיש המשיב בקשה לביטול החלטת המחיקה והארכת מועד לתשלום אגרה. בבקשה זו לא העלה המשיב כל נימוק לאי תשלום האגרה במועד, ומשום כך, בין היתר, נדחתה (על ידי כב' השופטת ע. פוגל מיום 14.7.05 בהחלטתה שצורפה כנספח ג' לבקשה).

ביום 29.9.05 הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטה דלעיל.

בהחלטתו מיום 11.10.05 קבע כב' הנשיא ס. אדלר כי על המבקשים ועל המשיבות 2-4 להודיע לבית הדין אם בכוונתם לטעון להתיישנות בתביעה השנייה.

17. ביום 20.11.05 ניתנה החלטת בית הדין הארצי (כב' הנשיא) לפיה בקשת רשות הערעור נדחית. בהחלטה זו נקבע כדלקמן :
" לאחר שנתתי דעתי לבקשה, לתשובות המשיבים ולתגובת המבקש לתשובת המשיבים, אני מחליט שלא להיעתר לבקשה. מתקין התקנות אמר דברו בעניין הליך שלא שולמה האגרה בעדו כשקבע בתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות ), התשכ"ט -1969 כדלקמן:... למעשה, על פי לשון התקנה הליך שלא שולמה בעדו אגרה המתחייבת מן הדין, לאו הליך הוא... לא נעלמה מעיני העבודה כי בפי המשיבים טענת התיישנות כבדת משקל בכל הנוגע לתביעה השנייה, אלא שמקומה של זו להתברר תחילה בפני
בית הדין האזורי. מכל מקום , איני סבור כי סוגיית ההתיישנות, על השלכותיה, יש בה כדי לרפא המחדלים בניהול התובענה הראשונה על ידי המבקש" (ההדגשות לא במקור).

לאורם של דברים אלה, הנסמכים על לשון התקנות, הרי שיש לראות את התביעה המקורית אליה מתייחס התובע, כאילו לא הוגשה כלל. כך יוצא שהתובע הגיש תביעתו לראשונה ביום 23.8.05 – בחלוף תקופת ההתיישנות בת 12 חודשים הקבועה בחוק ההגנה על עובדים. מעל לנדרש נציין כי ספק אם תביעתו הראשונה של המשיב הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות מאחר ועילת התביעה קמה ביום 26/03/04, היום בו קיבל המשיב הודעה על הפסקת עבודתו.

18. כאמור, המשיב לא צירף לכתב התביעה הראשון כל בקשה לפטור מאגרה או לדחייתה וזאת בשונה מהמצב העובדתי בע"א 2486/04 – פרשת אהרוני – שם הוגשה בקשה לדחיית תשלום אגרה, הבקשה נדחתה, אך התביעה לא נמחקה. התובע שילם את האגרה באיחור ואז הוגשה בקשת הנתבעות לסילוקה של התביעה על הסף מחמת התיישנות. בית המשפט העליון קבע כי מכיוון שהתביעה טרם נמחקה, הרי שהיא תלויה ועומדת והגשתה הִפסיקה את מרוץ ההתיישנות :

"המשיבים ביקשו לראות תביעה שהוגשה, היתה תלויה ועומדת, ומעולם לא נמחקה "כאילו" נמחקה, כיוון שלטענתם צריך היה למחוק אותה. אין, לדעתי, מקום לפיקציה זו " (ע"א 2486/04 אהרון אהרוני נ' אלחנני דנציגר שפורן ושות' עו"ד ואח', תק-על 2005(2), 3655 ,עמ' 3661).

וראה גם בש"א ( ת"א ) 1270/04 עו"ד מולאור יוסף נגד פרידנברג צבי ואח', תק-מח 2004 (4) 2231, עמ' 2233 :

" משהוגשה בקשה לפטור מאגרה יש בדרך כלל לראות בהגשתה מעין תחליף לתשלום האגרה ככל שהדבר נוגע למועד הגשת התובענה לצורך טענת התיישנות; בכך ענייננו שונה מהמקרים שהיו לפני בתי המשפט באותן אסמכתאות שהביא המבקש ושעל יסודן ביקש לקבוע שכל עוד לא שולמה האגרה אין לראות את התובענה כמוגשת. פשיטא שתובענה שהוגשה ולא שולמה עליה האגרה אין היא בכלל תובענה, ובית המשפט לא ייזקק לה (תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות)). כמו כן ברור שאם הוגשה תובענה ועמה בקשה לפטור מאגרה יש לראותה כמוגשת לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות וטענת התיישנות עתידית" .

19. מעבר לכך, כבר נקבע בפסיקה שמקום בו נמחקת התביעה בשל מחדלי התובע, רואים את התובע כמי שלא עמד על זכויותיו ותביעותיו, והגשת התביעה שנמחקה אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות :

" בענייננו כאן נמחקה התביעה עקב מחדלי התובע וחוסר עניין שגילה בניהול ההליך הראשון .... בדרך התנהלותו בתקופת ההליך הראשון גילה התובע דעתו שאין הוא עומד על זכויותיו .... יוצא אפוא, כי כאשר התובע מגלה דעתו, שהוא אינו עומד על תביעתו ועל זכויותיו, הרי שאין כל סיבה שלא להכליל את התקופה בה נוהל ההליך הקודם - שנמחק ושהתובע הביע בו חוסר עניין - במניין תקופת ההתיישנות ".

(עב' (ירושלים) 1946/04 - ישראלי יהודה נ' מפעלי פרג בע"מ . תק-עב 2005(4), 1050 ,עמ' 1054) .

20. למחדליו של התובע בניהול התביעה הראשונה התייחס כב' הנשיא אדלר בהחלטתו מיום 20.11.05: "איני סבור כי סוגיית ההתיישנות, על השלכותיה, יש בה כדי לרפא את המחדלים בניהול התובענה הראשונה על ידי המבקש".

21. ראוי לציין עוד כי אף לוּ היה מקום ליישם הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות – הרי משביום 10.5.05 נמחקה התביעה הראשונה (שהוגשה ביום 24.3.05, יומיים טרם תום תקופת ההתיישנות) והתביעה דנא הוגשה רק ביום 23.8.05 – ממילא, הוגשה התביעה דנא בהתיישנות.

22. באשר לטענת התובע בכתב תביעתו (סעיף 5.9), כי פיטוריו בנסיבות האמורות מהווים חוסר תום לב בקיום חוזה עבודה בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), לפיכך וכעולה מתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, אפילו התיישנה תביעתו עפ"י חוק הגנה על עובדים בוודאי שלא התיישנה עפ"י סעיף 39 לחוק החוזים, דהיינו התיישנות של 7 שנים.

לעניין זה נקבע, כי משהתיישנה עילת תביעה, אין פירוש הדבר כי העובדות שיצרו אותה אינן יכולות להקים עילה אחרת. התיישנות עילה אחת אינה חוסמת אפוא הבאת אותן עובדות שיצרו את העילה, לצורך הקמת עילה אחרת, אם קיימת כזו. וכך נפסק:
"עילת תביעה מורכבת בראש ובראשונה מעובדות. אולם אין מדובר בעובדות בעלמא, אלא בעובדות שאם תוכחנה, מקימות זכאות לסעד. מן האמור עולה, כי שעה שנקבע כי עילת תביעה מסוימת התיישנה ועילה אחרת עדיין שרירה וקיימת, מותר וניתן להביא ראיות להוכחת העובדות המקימות את העילה שטרם התיישנה, גם אם העובדות עצמן התרחשו אחרי שתמה תקופת ההתיישנות, שהרי המועד הקובע אינו מועד התרחשות העובדות, אלא מועד התגבשות העילה" (ראה: דב"ע נה/159-3 עבאדי נ' א. רפאל ושות (לא פורסם, מיום 13/2/96) וכן י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", מהדורת 2000, פרק 6 ע"מ 9- 10).

ואכן בחוק החוזים לא נקבעה תקופת התיישנות ספציפית ולפיכך חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות. סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא – בשאינו מקרקעין – שבע שנים; (ההדגשה הוספה).
עפ"י סעיף 6 לחוק ההתיישנות תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה ובעניננו, המועד בו נולדה עילת התביעה והחל מרוץ ההתיישנות הוא המועד בו קיבל התובע את ההודעה על הפסקת עבודתו, דהיינו, 26/3/04. יוצא אפוא, כי תביעתו השנייה של התובע שהוגשה ביום 23/8/05 לא התיישנה.

23. לפיכך, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות מתקבלת, ככל שהיא מתייחסת לעילה שעפ"י חוק הגנה על עובדים, ונותרת, ככל שהיא מתייחסת לעילה, שעפ"י סעיף 39 לחוק החוזים (כאמור בסעיף 5.9 לתביעה) או שעפ"י סעיף 62 לפקודת הנזיקין (סעיף 6 לתביעה).

24. באשר לטענות המבקשים לסילוק עפ"י תקנה 44, קרי: העדר עילה / יריבות/ טורדנות/ קנטרנות בעילות שנותרו טוען התובע כנגד המבקשים או מי מהם, טענות שאם תוכחנה יהא בהן כדי לבסס עילתו. משמע, אין מקום בגינן לסלוק על הסף. נציין עוד כי עניין זה נגזר מהתביעה עצמה ולא מטענות מי מהמשיבים לבקשה.

25. לאור כל האמור – נעתרת הבקשה בטענת ההתיישנות ונדחית בעילת סעיף 39 לחוק החוזים.
המשיב ישא בהוצאות המבקשים ובהוצאות המשיבות, סך 1,500 ₪ + מ.ע.מ. למבקשים ו- 1,500 ₪ + מע"מ למשיבות.


ניתנה היום א' בחשון, תשס"ז (23 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.


נ.צ. (ע) גב' ג. כהן

נ.צ. (מ) מר י. ולד

ש. מאירי, שופטת – אב"ד



נחתם ע"י נ.צ. ויצא חתום ביום -------------------.



קלדנית: גלית דוד.








בשא בית דין אזורי לעבודה 6681/06 העמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה" , פרופ' ברנרד פינצ'וק , פרופ' צבי ארד נ' משה זעירא , אוניברסיטת בר אילן , גב' אלישבע פרידמן , גב' ליבה קלייבן (פורסם ב-ֽ 23/10/2006)