פסקי דין על העמותה בשם "המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה" | פסקי דין על פרופ' ברנרד פינצ'וק | פסקי דין על פרופ' צבי ארד | פסקי דין על משה זעירא | פסקי דין על אוניברסיטת בר אילן | פסקי דין על גב' אלישבע פרידמן | פסקי דין על גב' ליבה קלייבן |

6734/06 בשא     27/08/2006




בשא 6734/06 ארמן רבקה v. aldinova zhechka




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו
בשא006734/06

(עב 005125/06)
בפני
:
כבוד השופטת שרה מאירי


27/08/2006



בעניין:
ארמן רבקה



ע"י ב"כ עו"ד
גב' נ. מי-דן

המבקשת
(הנתבעת)

נ ג ד


aldinova zhechka



ע"י ב"כ עו"ד
מ. מארון

המשיבה
(התובעת)

ונ ג ד


חברת עמית שירותי סיעוד רווחה ורפואה בע"מ



צד ג'


החלטה

1. לפנינו בקשת המבקשת (היא הנתבעת בעב 5125/06) להתיר לה לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד חברת עמית שירותי סיעוד רווחה ורפואה בע"מ
(להלן: "חברת עמית" ו/או "החברה" ) וכן להורות על צירופה של החברה כנתבעת נוספת בתביעה שהוגשה על ידי התובעת ביום 8.5.06 .

2. התובעת הגישה תובענה בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת, לתשלום פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת וכיו"ב.

3. לטענת הנתבעת, קשישה בת 92, פנה בנה, בתחילת שנת 2004, למשרדי חברת עמית – לשכה פרטית מורשית מטעם משרד התמ"ת בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים כמטפלים סיעודיים, בבקשה לברר אפשרות העסקת עובדת זרה כמטפלת לאמו.

4. בפגישה בין בנה של הנתבעת לבין נציגי חברת עמית, דובר על אפשרות העסקתה של התובעת בבית התובעת. לטענת הנתבעת, תנאי שכרה של התובעת כפי שמצאו ביטויים בהסכם שנחתם בין בנה לבין חברת עמית, נקבעו והוכתבו על ידי החברה ואין נפקא מינא אם שולמו בפועל על ידי הנתבעת עצמה.

עוד מוסיפה הנתבעת כי לא נחתם כל הסכם ישירות בינה ו/או בין בנה לבין התובעת.

5. עוד מוסיפה הנתבעת כי כלל תנאי ההעסקה, כפי שנוסחו בהסכם, לרבות תקופת ההסכם, גובה השכר, דמי כיס, ימי חופשה, ביטוח רפואי וכיו"ב, נקבעו באופן בלעדי על ידי חברת עמית.

הנתבעת מעולם לא קיימה מו"מ ישיר עם התובעת. הנתבעת אף מפנה לסעיפים 9 ו- 15 להסכם כראיה לכך כי הפיקוח והשליטה על התובעת נתונים היו לחברה.

6. לשיטת הנתבעת, באשר קיימה היא אחר כל תנאי ההסכם, מתחייבת המסקנה כי חברת עמית, בתור זו שקבעה את זכויותיה של התובעת, הינה לכל הפחות מעסיקה במשותף של התובעת, אם לא מעסיקתה היחידה.
7. לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה ובתגובה לתגובה הריני מורה כדלקמן:

א. הפרוצדורה של מתן הודעה לצד שלישי אינה מעוגנת בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אלא אומצה בבית הדין לעבודה מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (דב"ע נב/3-3 סרבניק-הוכמן, פד"ע כד 188), ובמסגרתה ניתן ליתן הודעה לצד שלישי אם עילת ההודעה ועילת התביעה נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררת שאלה או פלוגתא משותפת, שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי. (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) תשס"ה-2005 בעמ' 414 )

ב. בפרשת וקסלר (ע"ע 1229/01 מכבי שירותי בריאות-וקסלר ואח', תק-אר 2001 (3) 830) נקבע, לענין סמכותו של בית הדין לעבודה בהליכים של הודעה לצד שלישי:

"ככלל ועל פי פסיקתו של בית דין זה... ניתן לפעול בהליכים של הודעה לצד שלישי גם במסגרת בתי הדין לעבודה, מכח הוראתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969... על דרך אימוצן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 ועל פי שקול דעתו של בית הדין אם ימצא לנכון לנהוג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשית צדק" גבולותיה של הדרך הנכוחה לעשיית צדק, יותוו בשים לב לתחומה של הסמכות העניינית. על כן עד שנבוא לשקול בקשתה של מכבי להתיר לה נקיטת הליכי צד שלישי נגד המשיבים, נבחן תחילה האם עשויה עילת התביעה של שיפוי לבוא בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה (ההדגשות הוספו – א.ס.)".

ביחס לתביעת השיפוי של מכבי לגבי נותני שירותי בריאות אחרים, נפסק בפרשת וקסלר:

"התביעה העיקרית המתנהלת בבית הדין האזורי היא זו שבין המבוטחת-החולה לבין קופת החולים שלה מכבי, לקבלת שירותי בריאות לפי החוק וכל כולה מצויה במסגרת הסמכות שבדין;לא כן ההתדיינות שבין מכבי לבין המשיבים בדבר החבות הכספית העלולה לצמוח ביניהן כתוצאה מהיענות לתביעתה של החולה. התדיינות זו, בין אותם גופים לבין עצמם פנימה מרחיקה לכת אל המעגל החיצוני שמעבר לגבולותיה של הסמכות העניינית."

ובהמשך הדברים:

"זאת ועוד, הגם שאין ניתן לנתק כליל את קצה קציה של תביעת ההשבה מעילתה של התביעה העיקרית שהגישה החולה כלפי מכבי, אין אנו סבורים כי נסיבותיו של המקרה שבפני
נו מצדיקות הרחבת היריעה מעבר להכרעה הנדרשת בתביעתה העיקרית של החולה בכל הנוגע לתרופה שהיא מבקשת לקבל, על פי הדין. מה גם שספק אם היינו נדרשים לתביעתה של מכבי נגד המשיבים באותה עילה, אף אילו הוגשה כתביעה עיקרית העומדת בפני
עצמה.
לא למותר לציין כי נתנו דעתנו לטענה לפיה פיצול הדיון בין הערכאות עלול לגרום לסרבול ההליכים או לכפילות בהם. אם וככל שיש ממש בטענה זו, עדיין אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם מספיק לחריגה מתחומי הסמכות העניינית שהותוותה בכלל, ובנסיבותיו של מקרה זה בפרט."

עוד נאמר:

"בשוקלו אם להתיר הגשת הודעה לצד שלישי, יבדוק בית הדין אם קנויה לו הסמכות המהותית לדון בהודעה וכן יברר בית הדין שמא מדובר למעשה במערכת עובדות אחת שיש בה כדי להצמיח עילות שונות בין בעלי דין שונים....יש לבדוק בכל מקרה, האם התרת הגשת ההודעה לצד ג' אינה מרחיקת לכת אל המעגל החיצוני שמעבר לגבולות סמכותו העניינית" של ביה"ד".
(י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, ניצן הוצאה לאור , פרק 11).

ד. פעמים רבות חזרו בתי הדין לעבודה על מסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, "סמכותו של ביה"ד לעבודה אינה דומה אפוא לסמכותו של בית משפט שלום:סמכותו של האחרון נקבעת על פי הסעד, סמכותו של הראשון נקבעת על פי מהות היחסים בין התובע לנתבע".
(ראה למשל: בג"צ 1214/97 הרב חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד נג(2) 647 (שם עמ' 668) בג"צ 675/84 הסתדרות הכללית של העובדים בא"י - הסתדרות הפקידים, עובדי המנהל והשרותים נ' בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו , פ"ד ל"ט (3) 13)

ו. ההודעה לצד ג' חייבת להיות במסגרת סמכותו הענינית של בית הדין לעבודה, ובית הדין חייב להישמר שלא לחרוג מהסמכויות המוקנות לו בחוק, גם בהליך של הודעת צד ג'. דהיינו, גם הודעת צד ג' חייבת להיות במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה ( ר' לעניין זה דב"ע ל"א/19-0 בלנגה-ביטוח לאומי פד"ע ב' 141)

ז. במקרה מושא תיק זה, שעה שניגשים אנו לבחון את מישור היחסים שבין המבקשת לבין החברה מגיעים אנו למסקנה כי ביחסים אלה אין כל זיקה, ודאי לא מהותית, ליחסי עבודה וברי כי אילו היתה מלכתחילה מוגשת התובענה בין שני צדדים אלה, לא כאן היתה מתבררת, שהרי על מנת שתקום לבית הדין הסמכות צריך שהעילות תהיינה קשורות ביחסי עבודה שבין הצדדים, ואף הסעדים הנתבעים צריך שמקורם יהיה ביחסי עובד מעביד בלבד.

בבסיס ההתקשרות שבין המבקשת לחברה, לא מצוי הסכם היוצר יחסי עובד-מעביד, כי אם "הסכם למתן שירותים". משבבסיס ההתקשרות שבין המבקשת לצד ג' עומדת התקשרות חוזית ובהעדר יחסי עובד-מעביד לכאורה בין הצדדים (והמבקשת אינה טוענת אחרת) – אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה, גם לא באופן של הודעה לצד שלישי. התדיינות בין שני גופים, שאין להם זיקה מהותית ליחסי עבודה, מרחיקה לכת הרבה מעבר לסמכותו העניינית של בית הדין ומשכך, הבקשה למשלוח הודעה לצד ג' – נדחית.

ח. לחילופין, ביקשה המבקשת לצרף את החברה כנתבעת נוספת בהתאם לתקנה 18(א) לתקנות.

ט. תקנה 18 א' לתקנות בתי הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991 קובעת כי :

בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או רשם, לבקשת בעל דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

כעולה מנוסח התקנה, בית הדין יורה על צירוף נתבע בהתקיים אחד משני התנאים כדלקמן:
א. היה צריך לצרף את אותו אדם כתובע או כנתבע מלכתחילה.
ב. נוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.
עפ"י ההלכה הפסוקה "בית המשפט מוסמך לצרף נתבע נוסף, על פי בקשת הנתבע המקורי, על אפו ועל חמתו של התובע, אם פסק הדין שיינתן עלול בעקיפין לפגוע בזכותו החוקית של הנתבע הנוסף, ומטעם זה לא תפתר בשלמות וביעילות המחלוקת שנפלה בין התובע לבין הנתבע המקורי. תקנות סדר הדין שואפות למנוע, ככל האפשר, החלטה המסיימת את המשפט באופן פורמלי בלבד, ואינה מעבירה למעשה את המחלוקת מן העולם.
לפיכך יטה בית המשפט לצרף תמיד בעל דין שהתובע חיב היה לצרפו, ויברר את המשפט לגופו. " (מנחם גולדברג, דיני עבודה, שער ארבעה עשר, פרק 38 עמ' 120).

י. לטענת הנתבעת, הועסקה התובעת באמצעות חברת עמית או לכל הפחות על ידי הנתבעת וחברת עמית במשותף. עפ"י ההלכה שבית הדין הארצי שב וחזר עליה במספר החלטות, כאשר יש אפשרות כי עובד עבד אצל מספר מעסיקים על בית הדין לברר מיהו המעסיק האמיתי ומהי תבנית ההעסקה האמיתית (ע"ע 1218/02 xue bin נ' א. דורי, לא פורסם, וגם ע"ע 300245/97 אסולין ואח' נ' רשות השידור, פד"ע לו 689). יתר על כן, בתי הדין לעבודה באופן עקבי ושיטתי צירפו נתבעים כאשר מתעוררת הטענה שיש מעביד אחר שאינו צד לתיק (וראה למשל עב 7988/04 (ת"א) ד"ר מרים דביר נ' מדינת ישראל, עבודה אזורי, כרך יט', 215 וע"ע 252/03 מיטוני יצחק ואח' נ' חברת דורות כ"א בע"מ ואח' עבודה ארצי, כרך לג (33) 42 וגם דב"ע 98/ 262-9 עילמי עלי נ' המועצה המקומית כפר קרע ואח', עבודה ארצי כרך לא (2) 337).ו
יא. בתי הדין לעבודה אכן נוקטים בפרשנות רחבה לתקנה 18, בניגוד לפרשנות בה נוקטים בתי הדין האזרחיים בתקנה המקבילה, ונוטים לברר את כל המחלוקת במלואה כאשר פסק הדין עלול לפגוע בעקיפין בזכויותיו של הנתבע הנוסף או אם ללא הצירוף המחלוקת לא תבוא על פתרונה הסופי המלא והיעיל (ראה וילי ליכט ואח' נ' בתיה וורמן ואח' פד"ע כב 201, 206, ודב"ע שן/ 4-61 המל"ל נ' קופת חולים מכבי, פד"ע כב' 3, 10-11). עם זאת, עיון בהודעה לצד ג' מעלה כי אין הנתבעת טוענת ולוּ טענת עובדה אחת המקימה יחסי עובד-מעביד, מה גם שהתובעת אף היא לא טוענת כי הועסקה ע"י צד ג' או כי קיימים יחסי עובד-מעביד בינה לצד ג'.

לטעמי, יש לבחון ענין זה בראי ההלכה הנוגעת הן לשאלת סמכותו היחודית של ביה"ד והן לשאלת מחיקה/דחיה על הסף (קרי: בהנחה שהתובע יוכיח את כל שטען – האם תעתר תביעתו).
משמע, לוּ בחנו הודעת צד ג' עצמה כתביעה – היה עלינו לקבוע מיידית כי אינה בסמכותנו – לא עפ"י הצדדים לה (נתבעת וצד ג') ולא עפ"י עילתה, שבמהותה, תביעה נזיקית היא, ולא בעילות שבסמכותנו.
לוּ בחנו הודעת צד ג' בהליך לסלוק על הסף (לוּ עסקינן בתביעה שבסמכותנו היחודית) – לא היה בה להעתר לסעד ולפיו כל שתובעת התובעת – יחוייב בו צד ג'.

רואה אני לציין עוד – החבות ביחסי עובד-מעביד תבחן בהתאם לדין ולא לפי הסתמכות של צד, על צד שבמהות זר הוא ליחסי העבודה.
שאלת תוקף ההסכם ותניותיו בין הנתבעת לצד ג' – ספק אם נדרשת היא להליך העיקרי שבפני
נו, ואם כן לענין ראייתי. ככל שכך, וככל שתהיינה הראיות רלוונטיות להליך – תוכל הנתבעת להציג מטעמה עדות מטעם צד ג'.

ההסכם בין הנתבעת לצד ג' הוא להספקת כ"א. במובן זה משלמת הנתבעת לצג ג' "דמי תווך" ובגינם, אחראי צד ג' כלפי הנתבעת להספקת עובד, ולמשך תקופת ההסכם, גם להספקת עובד חליף. בהקשר זה נבחן אף את "הפיקוח" שמתחייב לו צד ג' בהסכם – לא פקוח על העבודה, אלא למידת ההתאמה שבין 2 הצדדים האחרים (התובעת והנתבעת). כך, בחלוף פרק הזמן האמור, אם תעזוב התובעת או אם תבקש הנתבעת להפסיק עבודתה בנסיבות שפורטו בס' 8.

הפניית הנתבעת בהסכם לשכר, חופשה, בטוח וכו' כמוה כהפנייה-המלצה להוציא חפצים יקרי ערך (שבסעיף 12) – המלצה על דרך ההעסקה המקובלת, ואין להתעלם מהאמירה הברוכה והמודגשת שבסעיף 7ח'.
מדובר ב"לשכת שרות פרטית" ואין בכך להופכה על פניו, בנסיבות ההעסקה העולות מההליך, למעסיק או למעסיק במשותף (כדוגמת, שרות התעסוקה).



יב. לאור האמור, לא שוכנעתי כי צירופה של החברה כנתבעת נוספת בתובענה יאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

לפיכך הבקשה לצירוף חברת עמית כנתבעת נוספת נדחית.

בנסיבות – אין ניתן צו להוצאות.


ניתנה היום ג' באלול, תשס"ו (27 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

שרה מאירי
, שופטת









בשא בית דין אזורי לעבודה 6734/06 ארמן רבקה נ' aldinova zhechka (פורסם ב-ֽ 27/08/2006)