פסקי דין על אלי גור | פסקי דין על מכתשים – מפעלים כימיים בע"מ

687/05 עע     15/11/2006




עע 687/05 אלי גור נ' מכתשים – מפעלים כימיים בע"מ





בבית הדין הארצי לעבודה



עע 000687/05



אלי גור

המערער



מכתשים – מפעלים כימיים בע"מ

המשיבה

בפני
: הנשיא סטיב אדלר
, השופט עמירם רבינוביץ
, השופטת ורדה וירט - ליבנה

נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציג מעבידים מר איתן רף

בשם המערער - עו"ד יצחק ששון

בשם המשיבה - עו"ד אתי בן ניסים



פסק - דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1. המערער - מר אלי גור
- פנה בתביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע לחייב את המשיבה (להלן: גם "מכתשים") לשלם לו את מלוא השכר מיום סיום עבודתו ביום 1.7.2000 ועד ליום 1.7.2021, המועד בו הוא אמור לצאת לגמלאות לו היה ממשיך בעבודתו במכתשים וכן לפצותו בסכום נוסף שלא יפחת מ- 1,000,000 ש"ח בגין הפרת הסכם העבודה ופיצוי בגין נזק שאינו ממוני שלא יפחת מ- 1,000,000 ש"ח.

2. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט הראשי מיכאל שפיצר ונציגי הציבור חזי ירמיהו ומשה אהרוני ; ע"ב 1425/05, בש"א 1727/05) דחה את התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית ובשל מניעות עקב חתימה על כתב ויתור.
על כך הערעור שבפני
נו.

3. המערער, בכתב תביעתו, מגולל את מסכת האירועים שאירעו לו בעבודתו במכתשים והובילו, לטענתו, לנזקים את שיפויים הוא תובע בתביעתו ולהלן תמצית אותם ארועים:

א. המערער יליד שנת 1957, עבד אצל המשיבה החל משנת 1976 ובמהלך השנים התקדם בתפקיד עד לתפקיד מנהל מחסני גלם ותוצרת, הממונה על 30 עובדים, כשבתפקידו זה הוא אף נמנה על הנהלת המפעל של המשיבה ברמת חובב.

ב. למערער הוצע, לטענתו, תפקיד של מנהל הלוגיסטיקה של החברה כשהובהר לו שמדובר בקידום ובתאריך 1.7.1998 עבר לתפקידו החדש. או אז לטענתו, התברר לו כי אין לו חדר לשבת בו והוא מצא עצמו יושב במסדרון ללא תעסוקה ממשית, עד להתמוטטות הנפשית שסבל בתאריך 7.10.1998. מכאן מצבו הנפשי הלך והתדרדר עד שאושפז במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר כשלושה חודשים הועבר המערער לתפקיד חדש במחלקת האחזקה ברמת חובב ולאחר מכן נעשה ניסיון להחזירו לתפקיד הקודם, אולם בעקבות מצבו הנפשי הוא נאלץ לפרוש מעבודתו במסגרת הסכם פרישה מרצון.

ג. במסגרת הסכם הפרישה מרצון, המערער קיבל חבילה של הטבות בסכום של 411,205 ש"ח אשר שולמו לו לאחר שחתם על כתב וויתור על תביעות נוספות. בסעיף 6 לכתב הוויתור, כלולה התחייבות כי אם תוגש תביעה נגד מכתשים, יהא על המערער להשיב את הסכום ששולם כשהוא צמוד למדד.

ד. בכתב תביעתו המערער מצרף למסמכים את החלטת המוסד לביטוח לאומי שהכירה במערער כנכה עקב העבודה בשיעור של 30% נכות כתוצאה מאותו אירוע.

המערער טען בתביעתו את הטיעונים המשפטיים הבאים:

"42. התובע יטען כי במעשיה הנ"ל הפרה את חוזה העבודה עימו וזאת בכך שלא מילאה את חלקה בהסכם העבודה, קרי מנעה ממנו את הזכות לעבוד.

43. במעשיה הנ"ל, הפרה הנתבעת את חובת הנאמנות שחבה לתובע כמעבידתו.

44. במעשיה הנ"ל, הפרה הנתבעת את חובת תום הלב בביצוע הסכם העבודה.

45. במעשיה הנ"ל, ביצעה התובעת בנוסף לכל אלה, עוולה חוקתית של פגיעה בזכותו של התובע לכבוד, בזכות הקניין שלו במקום עבודתו ובחופש העיסוק שלו.

46. כתוצאה מהפרת חובותיה של הנתבעת כאמור לעיל, הסבה הנתבעת לתובע נזק.

47. מחלת הנפש בה לקה התובע, באה לו אך ורק בגין מעשי הנתבעת ואלמלא אלה לא הייתה באה לעולם.

48. כתוצאה ממחלת הנפש בה לקה התובע נגרמו לו הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים".


המערער צירף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית בדבר מצבו הנפשי בשל אותם אירועים בעבודה ולבסוף פירט את נזקיו כך:

"51. התובע השתכר בסמוך לפיטוריו כ-24,000 ש"ח ברוטו ובנוסף לכך היה זכאי לתנאים סוציאליים וביניהם קופת גמל נתיב, קרן השתלמות, ביגוד, הבראה וכו', הכל כמפורט בתלושים המצורפים.

52. התובע עשוי וצפוי היה להתקדם וכך גם שכרו עד כדי 30,000 ש"ח לחודש.

53. כיום התובע מובטל מכל עבודה ומקבל מהמל"ל קצבת נכות בשיעור של 3,500 ש"ח לחודש. התובע חי בדלות כשאין ידו משגת לשלם בעבור מזונו.

54. בעקבות התמוטטותו של התובע התפרקו גם חיי הנישואין שלו. הוא התגרש מאשתו ונאלץ לעזוב את הבית ולהתגורר בשכירות בדירת עמידר.

55. התובע יטען, כי הוא זכאי, בנסיבותיו של תיק זה, לשכרו המלא כולל הפרשות לקרנות ויתר ההטבות להן היה זכאי כעובד מיום 1.7.00 ועד ליום 1.7.2021 – מועד שהיה אמור לצאת לגמלאות בגיל 67.

56. עוד ובנוסף זכאי התובע לפיצויים בגין הפרת הסכם העבודה בסכום שלא יפחת מ-1,000,000 ש"ח.

57. עוד יטען התובע, כי הינו זכאי לפיצויים בגין הנזק שאינו ממוני בסכום שלא יפחת מ- 1,000,000 ש"ח".

4. עם קבלת כתב התביעה ביקשה מכתשים מבית הדין קמא לסלק את התביעה על הסף משני טעמים:

האחד - העדר סמכות עניינית מאחר ומדובר בתביעה נזיקית מובהקת.
השני - מניעות בשל חתימתו של המערער על כתב הוויתור.

5. בית הדין האזורי קיבל את בקשת מכתשים למחוק את התביעה על הסף וקבע כי: יש ליתן תוקף לכתב הוויתור וכבר בשלב זה, למחוק את התביעה על הסף. ולכך הוסיף, כי יש לקבל את הטענה שהתביעה היא נזיקית ולכן אינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה כמפורט בפסק הדין האזורי בסעיף 30:

"כאמור, הצדק עם ב"כ הנתבעת כי כל סממניה של התביעה
שבפני
נו לקוחים מעולם דיני הנזיקין –

א. המשיב טוען לנזק נפשי.

ב. להוכחת נזקו זה הוא מצרף חוות דעת של מומחה פסיכיאטר.

ג. חוות הדעת נוקבת בשיעור הנכות הרפואית שנגרמה לתובע.

ד. התובע טוען כי נזקו נגרם עקב מעשי המבקשת מהמפורטים בכתב התביעה.

ה. התובע טוען כי כתוצאה מנכותו הרפואית אינו יכול לחזור לעבודה".


6. באת כוח המשיבה סומכת ידה על פסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתה יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית, מאחר ועילת התביעה של המערער הינה עילה על פי פקודת הנזיקין אם מתעלמים מהכסות המלאכותית אותה מנסה בא כוח המערער לעטות על התביעה.
לחלופין, טענה באת כוח המשיבה כי המערער חתם עם סיום יחסי העבודה בינו לבין מכתשים על כתב קבלה וסילוק לפיו קיבל סך של 411,205.50 ₪ לסילוק מלוא תביעותיו.

7. בא כוח המערער טען שלבית הדין סמכות עניינית לדון בתובענה, לפי שבעצם העובדה שקיים נזק עדיין אין כדי ללמד מהי עילת התביעה וזו יכולה להיות עילה חוזית או מעין חוזית ולמערער יש זכות לבור לו את עילת התביעה. כך כאשר עובד גונב ממעביד, המעביד רשאי לתבעו בבית הדין לעבודה או בעילה נזיקית בבתי המשפט הכלליים.

עוד הוסיף בא כוח המערער וטען כי: משמחק בית הדין האזורי את התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית לא היה רשאי לבחון את טענת המניעות והיה עליו להעביר את הדיון בעניין טענת המניעות לבית המשפט המוסמך. זאת ואף זאת, לא היה מקום להכריע בשאלת תוקפו של כתב הויתור במסגרת בקשה לסילוק על הסף, מבלי לקיים בעניין זה הליך הוכחות.

8. במהלך הדיון הצענו לבאי כוח הצדדים, כי התיק יועבר בהסכמה לבית משפט השלום וההכרעה בדבר תוקפו של כתב הויתור תבוטל בשל העדר סמכות עניינית ותידון בבית משפט השלום. בא כוח המערער נתן את הסכמתו לכך, אולם באת כוח המשיבה התנגדה.

דיון והכרעה

9. השאלה הניצבת בפני
נו הינה, מי הערכאה המוסמכת לדון בתובענה שמטרתה קבלת פיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם למערער כתוצאה מהאירועים בעבודה, לרבות פיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי עד למועד בו אמור היה המערער לפרוש לגמלאות.

10. נקודת המוצא לדיון בסוגיית הסמכות הינה בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969.

"לבית הדין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;

(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים,31, 29 או 62 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה; "


מכוח סעיף 24 (א)(1), סמכותו של בית הדין לעבודה מותנית, בקיומם של שני תנאים מצטברים שעניינם בזהות הצדדים ובמהות התובענה.

התנאי הראשון, מגביל את סמכותו של בית הדין לעבודה למצבים בהם קיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, או שיחסים כאלה היו קיימים בעבר או שעתידים היו להתקיים – אין מחלוקת כי תנאי זה מתקיים בענייננו.

סלע המחלוקת הוא התנאי השני, קרי שהתובענה אמנם עוסקת ביחסי עובד ומעביד, אולם מהותה והסעדים המבוקשים במסגרתה הם מתחום דיני הנזיקין, תחום שהמחוקק הוציא במפורש מסמכותו של בית הדין לעבודה, למעט סעיפי פקודת הנזיקין המפורטים בסעיף 24 א (1א).

11. במקרה שבפני
נו מחד גיסא, עילת התביעה מושתתת על מערכת היחסים החוזיים שבין העובד למעביד ועל חובות האמון הנובעות מיחסי העבודה. בהתאם לכך העילות שהתבקשו בכתב התביעה נסובות על הפרת חוזה עבודה, הפרת חובת נאמנות ותום לב של המעביד כלפי העובד ופגיעה בכבודו של המערער כאדם, בזכות הקניין שלו במקום עבודתו ובחופש העיסוק שלו.
מאידך גיסא, סממניה של התביעה לקוחים מעולם הנזיקין. לפיכך המערער טוען לנזק נפשי, להוכחת נזקו הוא מצרף חוות דעת של מומחה פסיכיאטר המציינת את שיעור הנכות, הוא טוען שכתוצאה מנכותו הנפשית נגרם לו נזק והוא אינו יכול לחזור לעבודה ומבקש, בין היתר, כסעד, פיצוי בגין הפסד השתכרות עתידי.

12. למקרא כתב התביעה של המערער נראה, כי התשתית העובדתית יכולה להוות תשתית לעילה חוזית ותשתית לעילה נזיקית. הכלל הוא כי בידי בעל הדין הבחירה אם לנסח את תביעתו כתביעה חוזית, או תביעה נזיקית וכך לבחור את הערכאה בה הוא חפץ שעניינו ידון.
כאשר הצד שכנגד מעלה טענה כנגד אותה הסמכות העניינית, על בית הדין לבחון את מהותה של התביעה, על מנת להכריע מי הערכאה המוסמכת לדון בה.

13. בע"ע 423/03 מרדכי רפופורט – המועצה הדתית תל- אביב יפו ואח' (ניתן ביום 23.12.03) בוחנת חברתי סגנית הנשיא בדימוס אלישבע ברק - אוסוסקין את המבחנים לקביעת סמכותו של בית הדין לעבודה, ואלה דבריה:

"סמכות בית הדין נקבעה לפי מספר קריטריונים, האחד הוא על פי הסעד המבוקש. מבחן זה שלט בכיפה שנים הרבה. גישה זו אמרה שאם הסעד הוא בסמכותה של ערכאה מסויימת הרי שלאותה ערכאה יש סמכות עניינית. ד"ר יואל זוסמן מציין באשר לסמכות בית המשפט הגבוה לצדק כי:

נמצאנו למדים, כי לא מהות העניין לבדה קובעת את סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, אלא גם סוג התרופה המבוקשת, ... ובאמת מוסמך בית משפט גבוה לצדק לדון גם בעניין אזרחי מובהק... (ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין, ירושלים, 1995, עמוד 30, סעיף 26).
בעניינו עותר המערער לסעד של ביטול הפיטורין. ברי שסעד זה הוא בסמכותו של בית הדין לעבודה. אלא שלא די בכך. בעיני חשוב יותר המבחן השני, הוא מבחן העילה. ברי שאין מקום שערכאה תדון בעניין מסויים, כאשר אמנם התרופה המבוקשת נתונה לסמכותה, אך מדובר בעילה שאינה כלל בסמכותה, במטריה שלא היא דנה בה. זהו המבחן העיקרי הקובע האם לערכאה מסויימת יש סמכות עניינית. היה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה יש לבחון כמובן אם התרופה המבוקשת אף היא נתונה לסמכותה. עילת תביעה אינה זהה לכל מטרה (ההדגשה במקור)".


14. באשר לפסיקה בגין פיצוי בהסתמך על עוולת הרשלנות, אומרת חברתי השופטת נילי ארד בע"ע 407/05 ובע"ע 419/05 שמואל לם – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ניתן ביום 21.6.06 (טרם פורסם), כי אכן בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין, אלא שבעניין לם דן בית הדין בתובענה מאחר והיא הועברה מבית משפט שלום מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, משכך חלה על התובענה הוראת החוק, לפיה לא יועבר ההליך שוב.

15. לאחרונה ניתן

פסק דין
נוסף בעניין בחינת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה והוא ע"ע 259/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ – עפיף בן סלים ח'וטבא ואח', ניתן ביום 26.4.06 (טרם פורסם) מפי סגנית הנשיא בדימוס אלישבע ברק - אוסוסקין, שם כמו בעניין רפופורט, הבהירה חברתי כי המהות של העילה היא קנה המידה העיקרי לבחינת התביעה והיה והעילה במובנה הרחב היא בסמכות אותה ערכאה, יש לבחון אם התרופה המבוקשת אף היא בסמכותה.

16. סיכומו של האמור לעיל הוא, כי שני מבחנים לקביעת הסמכות ככלל והם: העילה והסעד המבוקש במסגרתה של אותה עילה.
כאשר מדובר בערכאה בעלת סמכות שיפוט ייחודית כבתי הדין לעבודה, או בתי המשפט לענייני משפחה, יש לבחון גם את זהות הצדדים לסכסוך ראה רע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס (פ"ד (4) 337), שם נבחנה סמכותו של בית המשפט למשפחה אל מול סמכותו של בית המשפט המחוזי ונקבע שיש לבחון את מבחן הסיבה או המקור לסכסוך, לאור תכלית החוק.
ובלשונה של השופטת טובה שטרסברג – כהן בעמ' 347 –348 לפסק הדין:
"1. השאלה העומדת לפנינו היא גדר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. על – פי הכלל הנקוט בידינו, "המרכיב הקובע לעניין הסמכות הוא הסעד ולא העילה" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 90; ע"א 27/77 טובי ואח' נ' רפאלי ואח' פ"ד לא (3) 561,570 ; ע"א 510/82 רינה חסן ואח' נ' פלדמן, פ"ד לז (3) 1, 11-12). "פרשת תביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" [347] (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (1995, מהדורה שביעית) 133 והאסמכתאות הנזכרות שם). "הגישה, שהמבחן לקביעת הסמכות העניינית הוא טיב הסכסוך בין בעלי הדין לא נתקבלה בפסיקה" (י' זוסמן לעיל ע' 57 והאסמכתאות הנזכרות שם). האם חלים כללים אלה בענייננו, לעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה?

3. סעיף 3 לחוק תוחם את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה וקובע כי "ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה".

"ענייני משפחה" מוגדרים בסעיף 1 לחוק במספר חלופות, ביניהן, תובענות על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973; חוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981; חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991; חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, וכיוצ"ב. החוקים המנויים קורצו מאותו חומר והעילות מכוחן והסעד המתבקש מהן נעוצים ביחסים משפחתיים ובשאלות של מעמד אישי.
בין החלופות נמנית "תובענה אזרחית בין אדם... לבין בן משפחתו ... שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" (ס"ק (2)). עיון בסעיפי המשנה של הגדרת "ענייני משפחה) מעלה, כי חלופה זו נועדה להרחיב את תחום סמכותו של בית המשפט מעבר לתובענות על פי החוקים שנושאיהם הם יחסי משפחה. עולה מנוסח חלופה זו, כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון גם בכל תובענה בין בני משפחה שעילתה בסכסוך בתוך המשפחה "יהא נושאה או שוויה אשר יהא". מכאן, שמבחן הסעד הנקוט בידינו לעניין סמכות בית משפט דרך כלל, אינו המבחן ההולם לקביעת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה על פי חלופה זו. משכך, אף אני סבורה, כחברי הנשיא, כי המבחן לתובענה ש"עילתה" סכסוך בתוך המשפחה" לעניין סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, הוא מבחן המקור או הסיבה וכי "הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה". מבחן זה משרת את תכלית החוק. במבחן זה עומד המקרה שלפנינו".


17. לאחר

פסק דין
חבס נדונה שאלת הסמכות בין בית הדין לעבודה לבין בית הדין למשפחה, זאת בבית המשפט העליון בתיק בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית ואח' (ניתן ביום 26.10.05 (לא פורסם)), שם הוגשה תביעה לבית משפט לענייני משפחה בגין יחסי עבודה בין בני משפחה. בית המשפט העליון פסק פה אחד שהסמכות במקרה זה לבית הדין לעבודה, אך הנימוקים לכך היו שונים.

השופטת עדנה ארבל בדעת הרוב, ביססה את מסקנתה על כך שבסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה נכתב שלבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות הנובעות מיחסי עבודה. לעומת זאת, בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995, נקבע שענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. לכן לכאורה קמה סמכות מקבילה אך מאחר ובית הדין בקיא ומצוי בתחום זה וחוק בית הדין קבע סמכות ייחודית לגבי סכסוכים בתחום העבודה, הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה.

השופטת איילה פרוקצ'יה שהצטרפה לתוצאת פסק הדין הוסיפה כי:

"ההכרעה איזו היא הערכאה המוסמכת לדון ולהכריע בעניין אינה קלה, והיא נחתכת על פי הסיווג הענייני של עילת התובענה. מאחר שלפנינו עילה שכרוכים בה יסודות משולבים של יחסי עבודה וסכסוך בתוך המשפחה, אין מנוס מהערכת המשקל היחסי בין היסודות האמורים, תוך חיפוש אחר המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת, אשר על פיו תוכרע שאלת הסמכות".


18. בית דין זה בע"ע 23/03 משרד הפנים ואח' – הו יונג זן ו-8 אח' (מיום 7.6.2005) (לא פורסם) קבע מפי חברי השופט שמואל צור בסעיפים 3- 6 לפסק הדין:

3. "עניין לנו בשאלה של סמכות. בדרך כלל נקבעת הסמכות במונחים של סעד: המחוקק קובע אילו ואילו סעדים מוסמכת ערכאת שיפוט להעניק. כך, למשל, סעיפים 40 ו- 51 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 הקובעים את סמכותם של בתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים וכך סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה הקובע את סמכות בית המשפט הגבוה לצדק.

4. אך לא תמיד כך. יש וסמכותה של ערכאת שיפוט נקבעת על פי מבחן העילה. קיומה של עילה הוא תנאי מוקדם לקיומה של הסמכות להעניק סעדים אלה ואחרים. כך נהג המחוקק לגבי בתי הדין לעבודה שגבולות סמכותם מותנים בקיומם של יחסי עובד ומעביד, או בקיומן של עילות אחרות הקבועות בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969.

5. מסתבר שיש גם דרך שלישית ובה בחר המחוקק ללכת בענייננו. דרך זו נקבעה בסעיף 82א' לחוק ולפיו –

"בכפוף לסעיף 43 תהא לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בכל הליך אזרחי הנובע מהוראות חוק זה".

הוראה זו קובעת סמכות לא בלשון של סעד ולא בלשון של עילה. הוראה זו קובעת סמכות בלשון של "הליך". לפי הוראה זו, בית הדין מוסמך לדון בסוגים שונים של תובענות – תביעות, בקשות וכל סוג של הליך – יהא הסעד המבוקש בהן אשר יהא ותהא העילה בהן אשר תהא ובלבד שההליך נובע מהוראות אותו חוק.

6. חברי הנשיא גורס שהדיבור "כל הליך אזרחי הנובע מהוראות חוק זה" שבסעיף 82 א' לחוק, מלמד שלא כל ה"הליך" צריך לנבוע מהוראות החוק אלא גם ה"עילה" (סעיף 9 לחוות דעתו). מכאן – כך לדעתו – אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה נגד המדינה שעילתה נזיקית שהרי עילה זו מקורה מחוץ לגבולות החוק בו עסקינן.

דעתי שונה. איננו צריכים לקרוא בסעיף 82א לחוק מה שאין בו. הוראת הסעיף מדברת על "הליך". כמוסבר, זהו מודל שונה לקביעת הסמכות. יש לכבד הוראה זו ולהעניק לה את מלוא משמעותה. אין הצדקה להכפיף את ההוראה שבחוק לתנאי (קיומה של עילה) שלא נקבע בחוק."

ומן הכלל אל הפרט

19. בכתב התביעה כפי שנוסח על ידי המערער, ניתן לראות בעובדות המתארות את התביעה כי מדובר בעירוב בין עובדות המהוות עילה נזיקית כנגד המעסיק, לבין עובדות המהוות עילה של הפרת חוזה על ידי המעסיק.

במקרה שבפני
נו המרכיב הדומיננטי באופן בו יתנהל ההליך הוא הרכיב הנזיקי, לכן במקרה כזה, בחן בית הדין האזורי נכונה את הסעדים שמבוקשים בתובענה. אכן הסעדים המבוקשים בתובענה לקוחים מעולם הנזיקין: מדובר בטענה של קשר סיבתי בין התנהגות המעסיק לבין מצבו הרפואי של המערער, שכתוצאה ממצבו הרפואי, לטענתו, נגרמו לו נזקים כספיים של הפסד השתכרות עתידי ונזקים שאינם ממוניים.

20. לכך נוסיף כי בתחום דיני העבודה, המערער קיבל זכויות כספיות שאישר כי מבחינתו הן מלוא הזכויות ואין לו תביעות נוספות מעבר לזכויות אלה.
כך שגם אם נבחן את דרך ניהול התביעה, הסיכוי לזכות בתביעה ותכליתה של התביעה, הערכאה הנכונה היא בית משפט השלום, שבתחום מומחיותו תביעות מתחום הנזיקין ודיון בסעדים המבוקשים.

בנסיבות תביעתו של המערער, כשהתשתית העובדתית מערבת עילה חוזית ועילה נזיקית, יש ליתן משקל יתר לסעדים המבוקשים. סוגיה זו נדונה אך לאחרונה בפסק הדין בע"ע 386/06 המועצה הדתית ראש העין – עודד שמריה (ניתן ביום 3.7.06 (טרם פורסם), בו ניתן משקל רב למבחן הסעדים, כדברי חברי השופט עמירם רבינוביץ
:

"האם כדין דחה בית הדין האזורי את בקשת המועצה הדתית מחמת העדר סמכות עניינית? זו השאלה לה אנו נדרשים כאמור בערעור זה. על מנת להשיב על שאלה זו יש לבחון את נוסחו של כתב התביעה שהגישה המועצה הדתית.
סבורים אנו, כי הסעדים שנתבעו על ידי המועצה הדתית מצויים כולם בסמכותו העניינית של ראש ההוצאה לפועל ..."


בענייננו, הסעדים אשר התבקשו בכתב התביעה, כפי שפירט היטב בית הדין האזורי, הם מתחום הנזיקין, לכן הצדק עם בית הדין האזורי בקביעתו, כי הסמכות לדון בתביעה אינה בבתי הדין לעבודה. אולם לאחר קביעתו זו, היה על בית הדין האזורי להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך ולהימנע מלהכריע בתוקפו של כתב הוויתור. שהרי, אם בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה, הוא אינו מוסמך אף לדון בתוקפו של כתב הוויתור ובית המשפט המוסמך ידון בכל הטענות המועלות על ידי הצדדים. משכך, קביעתו של בית הדין האזורי לפיה יש ליתן תוקף לכתב הוויתור מבוטלת.

21. סוף דבר – לו תישמע דעתי, דין הערעור להתקבל בחלקו. כך שיקבע שהתביעה אינה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. לכן ההכרעה בדבר מחיקת התביעה על הסף בשל מניעות וחתימה על כתב ויתור מבוטלת. הדיון בתובענה יועבר לבית המשפט השלום. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי במניין תקופת ההתיישנות, לא תמנה התקופה מיום הגשת התביעה לבית הדין האזורי ועד למתן פסק- דין זה.

השופט עמירם רבינוביץ


1. קראתי את פסק דינה של חברתי, השופטת ורדה וירט-לבנה, ואין דעתי כדעתה לעניין הסמכות העניינית לדון בתביעה, מושא ערעור זה.

2. כללי הסמכות העניינית של ערכאה שיפוטית נקבעים, בין השאר, על פי סעיפי הסמכות המצויים בחוקים השונים. כך סעיפים 24 ו - 25 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה או החוק) קובעים את כללי הסמכות בבית דין זה בזו הלשון:

"24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
מיום 5.8.1971
תיקון מס' 1
ס"ח תשל"א מס' 635 מיום 5.8.1971 עמ' 176
(1) בתובענות בין עובד למעביד עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944;

מיום 31.1.1996
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ו מס' 1559 מיום 31.1.1996 עמ' 52
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944 [נוסח חדש];
(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי- קבלתו;
מיום 14.6.1990
תיקון מס' 18
ס"ח תש"ן מס' 1319 מיום 14.6.1990 עמ' 150
הוספת פסקה 24(א)(1א)
(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;
(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;
מיום 31.3.1972
תיקון מס' 2
ס"ח תשל"ב מס' 653 מיום 31.3.1972 עמ' 73
הוספת פסקה 24(א)(1א) [היום (1ב)]

מיום 14.6.1990
תיקון מס' 18
ס"ח תש"ן מס' 1319 מיום 14.6.1990 עמ' 150
(1א) (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;

מיום 31.1.1996
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ו מס' 1559 מיום 31.1.1996 עמ' 52
(1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;
(1ג) תובענה שבין מעביד לעובדיו, בקשר לסכסוך עבודה, שעילתה בסעיפים 16 או 17 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969;
מיום 31.1.1996
תיקון מס' 25
ס"ח תשנ"ו מס' 1559 מיום 31.1.1996 עמ' 52
הוספת פסקה 24(א)(1ג)
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז- 1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;
מיום 31.3.1972
תיקון מס' 2
ס"ח תשל"ב מס' 653 מיום 31.3.1972 עמ' 73
(2) בסכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצ מיוחד, כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957, או להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של ההסכם, או בכל ענין הנובע מאותו הסכם, אם מקום עבודתם של רוב העובדים שעליהם חל ההסכם הוא בתחום שיפוטו של אותו בית-דין אזורי;

מיום 21.5.1976
תיקון מס' 7
ס"ח תשל"ו מס' 811 מיום 21.5.1976 עמ' 190
החלפת פסקה 24(א)(2)
הנוסח הקודם:
(2) בסכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצ מיוחד, כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, או להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של ההסכם, או בכל ענין הנובע מאותו הסכם, אם מקום עבודתם של רוב העובדים שעליהם חל ההסכם הוא בתחום שיפוטו של אותו בית-דין אזורי;

מיום 14.6.1990
תיקון מס' 18
ס"ח תש"ן מס' 1319 מיום 14.6.1990 עמ' 150
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, בין כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים ובין כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 או הסדר קיבוצי אחר, או בכל ענין אחר הנובע ממנו מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;
(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד;
מיום 5.8.1971
תיקון מס' 1
ס"ח תשל"א מס' 635 מיום 5.8.1971 עמ' 176
(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין;

מיום 1.12.1981
תיקון מס' 9
ס"ח תשמ"א מס' 1030 מיום 15.6.1981 עמ' 319
(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד מעביד;
(4) תובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בעניני עבודה או בכל חוק אחר;

(5) בכל ענין שמוענקת לבית הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה, או בכל חוק אחר.
מיום 6.2.1975
תיקון מס' 6
ס"ח תשל"ה מס' 758 מיום 6.2.1975 עמ' 59
(5) בכל ענין שמוענקת לבית הדין האזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה, או בכל חוק אחר.
(א1) האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית.
מיום 5.8.1971
תיקון מס' 1
ס"ח תשל"א מס' 635 מיום 5.8.1971 עמ' 176
הוספת סעיף 24(א1)
(ב) (ב) לבית דין אזורי תהא הסמכות לדון בעבירות על החיקוקים המפורשים בתוספת השניה והתקנות על פיהן; שר המשפטים ושר העבודה רשאים, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לתקן בצו את התוספת השניה, להוסיף עליה ולגרוע ממנה; בהליכים לפי סעיף קטן זה ידון שופט יחיד ויחולו סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים פליליים בבתי המשפט.

25. לבית הדין הארצי תהא הסמכות הייחודית לדון –

(1) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם, או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;

מיום 21.5.1976
תיקון מס' 7
ס"ח תשל"ו מס' 811 מיום 21.5.1976 עמ' 190
החלפת פסקה 25(1)
הנוסח הקודם:
(1) בסכסוך בין הצדדים להסכם קיבוצי שאיננו בסמכותו של בית דין אזורי כאמור בסעיף
24(א)(2), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של ההסכם או בכל ענין אחר הנובע מאותו הסכם;

מיום 14.6.1990
תיקון מס' 18
ס"ח תש"ן מס' 1319 מיום 14.6.1990 עמ' 150
(1) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי כללי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, בין כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים ובין כמשמעותו בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 או הסדר קיבוצי אחר, או בכל ענין אחר הנובע ממנו מהם, או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;
(2) (2) בתובענות בין ארגון עובדים לארגון עובדים אחר ותובענות בין ארגון מעבידים לארגון מעבידים אחר, הכל אם התובענות נובעות מענינים שביחסי עבודה."


3. המתבונן בסעיפים אלה יבחין על נקלה

, כי הסמכות העניינית בבית הדין לעבודה נקבעת על פי עילת התביעה ועל פי הצדדים לסכסוך (דב"ע (ארצי) מב/14- 3 מישאל שחם- קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פד"ע יג 309). מאידך, הסמכות העניינית בבית משפט השלום נקבעת, בין השאר, על פי סכום התביעה, כלומר על פי הסעד, או על פי נושא התביעה - חזקה ושימוש במקרקעין - הכל בהתאם ללשון החוק. כך הטוען לסעד כנגד ביצוע

פסק דין
, יפנה להוצאה לפועל, שם על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, ימצא את סעדו.

4. עילת התביעה בתביעה, מושא ערעור זה, היא הפרת חוזה העבודה. הסמכות של בית הדין לעבודה נקבעת על פי נוסח כתב התביעה, כפי שנוסח על ידי המערער (התובע) בכתב התביעה. משזו עילת התביעה, הסמכות לדון בה, היא לבית הדין לעבודה. חברתי, השופטת וירט-לבנה, מוצאת בתביעה סממנים נזיקיים. אם כוונתה לתביעה לסעד של פיצויים בגין נזקים ממוניים ואחרים, כמו נזק נפשי או הפסד השתכרות, אזי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן - חוק התרופות) כולו עוסק בפיצויים על נזקים עקב הפרת החוזה ללא הגבלה של סוג הנזק או הפיצוי. כך פסקו הערכאות השונות פיצוי בגין עוגמת נפש זה מכבר : "אינני רואה, מדוע לא יזכה אדם, שסבל מאירוע כאמור, לפיצוי על האכזבה, החששות, הרוגז והתסכול שנגרמו לו, במסגרת התשתית המשפטית שנוצרה שבסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970" (ע"א 49/83 מ. קסרל ואח' נ' מאירוב פ"ד מ"א (2) 547, 552). כך לא שלל בית דין זה פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש מכח חוק התרופות במקרים המתאימים.
אכן, יהיה מי שיסבור שעדיף למערער להשתית את תביעתו על עילה נזיקית, ואפשר שגם יצדק, אך משלא הלך בדרך זו, וביסס את תביעתו על עילה חוזית - הפרת חוזה העבודה, לא אנו צריכים להוביל את המערער (התובע) בדרך בה לא חפץ, ואם בחר לתבוע בגין עילה המקנה סמכות לבית הדין לעבודה, לא לנו לחסום את דרכו.

5. מסקנתי היא, איפוא, שלבית דין זה יש סמכות לדון בתביעה.

6. אשר לכתב הוויתור, קיימות טענות של המערער לגבי מצבו הנפשי עת שחתם על כתב הוויתור, טענות אלה אפשר שהן עורבא פרח ואפשר שיש בן ממש. על פי טיעון זה, יש פן עובדתי לשאלת כשרות כתב הוויתור, ולכן יש מקום לדון בפן זה, דבר שלא נעשה על ידי בית הדין האזורי.
אשר על כן לא הייתי פוסל את הטענות כנגד כתב הוויתור על הסף, אלא מחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, כדי שידון לגופן בטענות העובדתיות לגבי כשרות הוויתור, על כל הכרוך בכך.

7. סוף דבר - לו תשמע דעתי, יתקבל הערעור וההליך יושב להתברר בפני
בית הדין קמא, לרבות בסוגיית כשרות הוויתור.

הנשיא סטיב אדלר


במחלוקת שנפלה בין חבריי, השופטת ורדה וירט - ליבנה
והשופט עמירם רבינוביץ
, בעניין סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעתו של המערער דעתי היא כדעתו של השופט רבינוביץ. לפיכך, לדידי יש להחזיר את העניין לבית הדין קמא להמשך דיון על פי ההנחיות שאפרט בהמשך.

סמכות

2. בבוא בית הדין להכריע בשאלת סמכותו העניינית לדון בתובענה עליו ליחס משקל בלתי מבוטל לעילת התביעה. במקרה דנא עילת התביעה מעוגנת באירועים שהתרחשו במקום העבודה וביחסים שנרקמו בין העובד לבין מעסיקתו (להלן גם: מכתשים).
ככל הנראה, טענות העובד נוגעות להעברתו מתפקיד מנהל מחסני גלם ותוצרת לתפקיד מנהל הלוגיסטיקה. ככל שאלה הם פני הדברים, הרי שטענות העובד נוגעות לכך שלשיטתו, תנאי התפקיד החדש שמילא היו משפילים, במובן זה שלא ניתנו לו תנאים פיסיים נאותים והתפקיד לא מולא בתוכן ממשי. כתוצאה מכך, לטענתו, לקה במחלה נפשית.

3. עולה, כי הרובד הראשון של עילת התביעה של המערער נוגע להתנהגותה של הנהלת מכתשים, דהיינו – האם היתה החברה רשאית להעביר את העובד לתפקידו החדש; האם התנאים שנלוו לתפקיד החדש אכן היו משפילים; האם בעצם ההעברה הפרה החברה חובת נאמנות כלשהי שחב מעסיק לעובדו; האם המעסיק פעל בחוסר תום לב. שאלות אלו ובנות דמותן נוגעות לזכויות ולחובות שנקבעו בחוזה העבודה בין בעלי הדין ועל-כן יש לשייכן לתחום משפט העבודה.
ככל שבית הדין האזורי יגיע לכלל מסקנה, כי התנהגות מכתשים לא חרגה מסמכותה בהתאם לחוזה העבודה ומן הראוי בתחום יחסי העבודה, הרי שהעילה החוזית תידחה.
המחלה הנפשית בה לקה המערער רלוונטית רק לשלב השני של הדיון בעילה החוזית. לאמור, ככל שיקבע שהמעסיקה הפרה את חובתה החוזית, הרי שיהא מקום לבחון האם ההפרה גרמה לעובד נזק, כגון: מחלה נפשית.

עילת נזיקין

4. עילת נזיקין מבוססת לעתים קרובות על טענה לקיומה של רשלנות אשר גרמה לתובע נזק. במקרה דנא לא נטענו טענות שיש בן כדי ללמד על רשלנות מצד החברה או על עילה נזיקית אחרת. כך, המערער אינו טוען במסגרת כתב התביעה, כי הנהלת החברה פעלה ברשלנות כאשר העבירה אותו לתפקיד חדש. מעיון בכתב התביעה הוברר, כי לטענת המערער החברה הפרה את חוזה העבודה עמו, שללה הימנו את הזכות לעבוד, פגעה בכבודו והפרה את חובת הנאמנות וחובת תום הלב שהיא חבה לו. טענות ממין זה שייכות לטעמי, יותר למשפט העבודה ולחוזה העבודה מאשר לרשלנות ולדיני נזיקין.
כמובן, ככל שקיימת למערער עילה נזיקית, שערי בתי המשפט האזרחיים (בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי, לפי סכום התביעה) פתוחים בפני
ו.


כתב הויתור

5. בית הדין האזורי הגיע לכלל מסקנה, כי המערער מנוע מלהגיש תביעתו בשל ההתחייבויות שנטל על עצמו בכתב הויתור, לרבות החיוב להשיב את סכום הכסף שקיבל במועד סיום עבודתו.
החלטת בית הדין האזורי סבירה ויש להניח כי עובד המקבל סכום גדול ומסכים להפסקת עבודתו יבין את תנאי החוזה עליו חתם. עם זאת, לאור עמדתו של חברי השופט רבינוביץ והאפשרות, כי מחלת הנפש הימנה סובל המערער החלה בעת שעבד אצל המשיבה ואף היתה הגורם להעברתו למשרה חדשה וכן להפסקת עבודתו, אני מצטרף לעמדתו של חברי, שגם שאלת תוקף כתב הויתור תוחזר לדיון בפני
בית הדין האזורי.
בנושא זה על המערער להיות מודע לתנאי בהסכם הפרישה, כי תנאי לביטול כתב הויתור הוא החזרת הסכום שקיבל בעת פרישתו. לא הובאה בפני
בית הדין האזורי ראיה ואף לא נטען בפני
בית הדין האזורי או בפני
נו, כי העובד השיב או מוכן להשיב את הכספים שקיבל ובכך להתגבר על הסכמתו בכתב הויתור.

6. אשר על כן, ולו תשמע דעתי העניין יוחזר לבית הדין האזורי להמשך דיון על פי ההנחיות לעיל.

נציג עובדים מר שלום חבשוש

הנני מצטרף לפסק דינם של הנשיא והשופט רבינוביץ.

נציג מעבידים מר איתן רף

הנני מצטרף לאמור בפסק דינה של השופטת ורדה וירט – ליבנה.
סוף דבר

ברוב דעות, על דעתם החולקת של השופטת ורדה וירט – ליבנה ונציג הציבור מר איתן רף, נקבע כי לבית הדין לעבודה הסמכות להידרש לתובענת המערער. בתוך כך נקבע כי ההליך יושב לבית הדין האזורי שידון בתובענה, לרבות בנפקות כתב הוויתור.

בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות בערעור.


ניתן היום, כ"ד בחשוון התשס"ז (15 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.


הנשיא סטיב אדלר


השופט עמירם רבינוביץ


השופטת ורדה וירט-ליבנה



נציג עובדים מר שלום חבשוש

נציג מעבידים מר איתן רף









עע בית הדין הארצי לעבודה 687/05 אלי גור נ' מכתשים – מפעלים כימיים בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2006)