פסקי דין על החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי בע"מ | פסקי דין על טרייד סנטרל | פסקי דין על רויטברג פניה ואח' |

7167/01 א     05/11/2006




א 7167/01 החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי בע"מ נ' טרייד סנטרל בע"מ, רויטברג פניה ואח'





החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי בע"מ

בעניין:

התובעת
עוה"ד גיורא בן-טל ואלי אליאס
ע"י ב"כ
נ ג ד
1. טרייד סנטרל בע"מ

2. רויטברג פניה
3. רויטברג ברוך
4. סגל אנטולי
5. שקולניק אנדריי
6. רוזן יחיאל
7. אלכסנדר גוטגרץ
8. בנק המזרחי המאוחד בע"מ
1 - 4 עוה"ד משה אביקם ויוסף וקנין

5 עו"ד ראובן פניו
6 עו"ד גיל קריספין
8 עוה"ד עמית פינס ויעל מושקוביץ

ע"י ב"כ עו"ד

1-7 הנתבעים בת.א.
5120/01
8. הנתבע בת.א. 7167/01

פסק דין
1. מהות ההליכים:

עניינן של התביעות שלפניי הינו, השבת הסך 1,865,986 ₪, שנגזל מהתובעת שלא כדין "בתרגיל עוקץ", תוך שימוש בהמחאות מזויפות. ההמחאות המזויפות, הוצגו בחשבון הנתבעת 1 ובחשבון הנתבע 6, נפרעו במלואן, והכל מבלי שהתובעת קיבלה מהם תמורה, וללא הכרות בינה לבין הנפרעים.
2. הצדדים:

2.1 התובעת, תאגיד של השלטון המקומי (להלן: "משכ"ל" או "התובעת"), מספקת שירותים לרשויות המקומיות תוך הוזלתם, פישוטם, ייעולם וקיצורם. משכ"ל ניהלה חשבון בנק מספר 543848 (להלן: "החשבון") בסניף אירופה (להלן: "הסניף") של בנק המזרחי המאוחד בע"מ, הוא הנתבע 8 (להלן: "הבנק"). ההמחאות נשוא התביעה, נמשכו מהחשבון דנן. מורשי החתימה בחשבון בעת הרלוונטית היו יו"ר הדירקטוריון של התובעת מר שאול מזרחי (להלן: "מזרחי"), ביחד עם המנכ"ל מר נתי שילה (להלן: "שילה") .

2.2 הנתבעים 1 - 5:

הנתבעת 1, חברת טרייד סנטרל בע"מ
(להלן: "טרייד סנטרל"), הינה חברה העוסקת במסחר ובמתן שירותים. החברה הייתה מוטבת באחת ההמחאות של התובעת, נשוא התובענה, בסך של 395,238 ₪, שהוצגה לפירעון בחשבון טרייד סנטרל ונפרעה במלואה.

הנתבעת 2, גב' פניה רויטברג (להלן: "פניה"), הינה מנהלת ובעלת מניות בטרייד סנטרל.

הנתבע 3, מר ברוך רויטברג, בעלה של פניה, (להלן: "ברוך"), מנהל ובעל מניות בטרייד סנטרל.

הנתבע 4, ד"ר אנטולי סגל (להלן: "סגל"), המנהל בפועל של טרייד סנטרל, היה הגורם הפעיל מטעמה של טרייד סנטרל באירועים נשוא התביעה. פניה וברוך הינם אנשים מבוגרים, חמיו של סגל, הורי רעייתו.

הנתבע 5, מר אנדריי שקולניק (להלן: "שקולניק"), עבד בטרייד סנטרל במשך מספר חודשים בלבד וזאת בתקופה הרלוונטית לתובענה, תחת פיקוח של סגל.

2.3 הנתבע 6, מר יחיאל רוזן (להלן: "רוזן"), הוא אדם פרטי. רוזן היה מוטב בשתי המחאות,
בסך כולל של 1,305,530 ₪, שנפרעו במלואן בחשבונו של רוזן.
2.4 הנתבע 7, מר אלכסנדר גוטגרץ (להלן: "גוטגרץ"), מוטב של ההמחאה הרביעית שנפרעה, לא אותר למשפט ועזב ככל הנראה את הארץ.

3. ההמחאות

להלן פירוט ההמחאות מהחשבון נשוא התביעה, אשר נגנבו מהתובעת והחתימות עליהן זויפו, לטענת התובעת, לפי מועד הצגתן לפירעון בחשבונות המוטבים:

3.1 שיק לפקודת רוזן, מספר 8434 על סך של 699,694 ₪, זמן פירעון 5.7.01.

3.2 שיק לפקודת גוטרנץ מספר 8431 על סך של 165,218 ₪, זמן פירעון 6.7.01.

3.3 שיק לפקודת טרייד סנטרל מספר 8443 על סך של 395,238 ₪, זמן פירעון 12.7.01.

3.4 שיק נוסף לפקודת רוזן, מספר 8436 על סך של 605,836 ₪, זמן פירעון 13.7.01. סך כל הסכומים שנפרעו לחשבון רוזן הינו 1,305,530 ₪.

סך הכל נפרעו מחשבון התובעת שלא כדין, ארבעה שיקים המסתכמים בסך 1,865,986 ₪. השיקים הופקדו בחשבונות המוטבים, טרייד סנטרל ורוזן והתמורה התקבלה בידם.

4. השתלשלות האירועים:

4.1 ביום 17.7.01 התקבלה במשכ"ל פנייה טלפונית מהסניף לצורך אישור המחאה על סך 773,213 ₪, שנמשכה מהחשבון והוצגה לפירעון בחשבון חברה בשם "משכית 22 בע"מ". סיבת הפניה נבעה מחשד שהתעורר אצל פקידת הבנק, הגב' סמולר, שבדקה את ההמחאה, בשל הדפסה דהויה על גבי השיק (ע' 17 שורות 18-15).

בעקבות הפניה, נערכה בדיקה במשכ"ל, והתברר שההמחאה כלל לא נמשכה על ידי משכ"ל ובנוסף המוטב אינו מוכר. עוד התגלה שחותמת התובעת וחתימות מורשי החתימה מטעמה זויפו. התובעת הורתה לבנק שלא לכבד את ההמחאה, ההמחאה בוטלה, לא נפרעה והיא אינה נושא לדיון בתובעה. המחאה זו, היא שעוררה את משכ"ל לבחון את פנקסי השיקים וחשבונותיה.

4.2 בהמשך לפנית הבנק, ערכה משכ"ל בדיקה מקיפה שהעלתה כי נגנבו ממשרדה 25 שיקים
ריקים. בנוסף, נגנבו 30 שיקים ריקים של חברת בת שלה, "החברה לפיתוח משאבי אנוש בשלטון המקומי (1995) בע"מ". עוד התגלה כי בחלק ההמחאות הגנובות, נעשה שימוש שלא בידיעת התובעת, תוך שנפרעו באמצעותן, במהלך 12 ימים תמימים, כספים מהחשבון בסכומים ניכרים. זאת נעשה, מבלי שהדבר התגלה, על ידי מי מאנשי התובעת, למרות חיבור קבוע "on line", של התובעת למחשב הבנק, המאפשר עידכון על אתר של חשבון התובעת, בפני
אנשי מחלקת החשבונות של התובעת, האמורים לבדוק את התנועות בחשבון באופן שוטף.

התברר כי בחלק מהשיקים שנגנבו וזוייפו נרשמו סכומים שהיו זהים לאלה שמשכ"ל הייתה חייבת לספק שלה, בשם חברת "ירון ישעיהו בע"מ" (להלן: "ירון ישעיהו"), אשר בגינם כבר הוצאו על ידה שיקים לירון ישעיהו. דבר זה עורר את החשד כי קיימת מעורבות של גורמים פנימיים בתוך משכ"ל במעשה הגניבה. הזהות לסכומי השיקים שמשכה משכ"ל לחברת ירון ישעיהו, גרמה גם, ככל הנראה, שלפני הזייפן היה שיק ובו חתימות מורשי החתימה האמיתיים. כך שאין פלא לקיום דמיון מסוים בין חתימות מורשי החתימה לאלו שהוטבעו על השיקים המזויפים.

משכ"ל שכרה את שירותי "חברת מודיעין אזרחי בע"מ", לחקור בעניין ודו"ח מפורט נערך והוגש כמוצג בתיק (להלן: "דו"ח החקירה").

4.3 נטען כי ההמחאות הגיעו לידי הנתבעים על ידי צדדים שלישיים וגם רביעיים, אשר ביקשו לבצע באמצעות מי מהנתבעים עסקת פריטת שיקים. יובהר כי לצורך פסק הדין, "פריטה" משמעה: הצד השלישי ימציא לנתבע שיק של התובעת, לפקודת הנתבע; הנתבע יפקיד את השיק בחשבונו בבנק ורק לאחר פירעונו, יעביר את תמורתו במזומן לידי הצד השלישי בניכוי עמלה. הפורט אינו נוטל איפוא כל סיכון בעסקה לפי שהוא מעביר למוסר השיק את דמי השיק רק לאחר שנפרע.

4.4 לגרסת הנתבעים 1-5, פלוני שהציג עצמו בשם שלמה אדרבי (להלן: "אדרבי"), פנה לשקולניק, וסיפר לו שמגיעים לו כספים ממשכ"ל. לדבריו, כפי שסופרו על ידי שקולוניק, מאחר והוא, אדרבי, מסובך בבנקים וחשבונו מוגבל, הוא אינו יכול לפרוע המחאות בחשבונו. לפיכך ביקש אדרבי ששקולניק יקבל את ההמחאה, יפרע אותה בניכוי עמלה. שקולניק, שכאמור עבד בטרייד סנטרל, העביר את ההצעה למעבידו, סגל. האחרון, לאחר שנועץ לדבריו עם רו"ח, קיבל את ההצעה. לאור המוסכם, נחתם הסכם בין אדרבי לבין טרייד סנטרל, לפיו תציג האחרונה את ההמחאה בסך 395,238 ₪ בחשבונה תמורת עמלה של 3% היינו 11,873 ₪ (להלן: "הסכם הפריטה"). בהתאם למוסכם, העביר אדרבי לידי שקולניק המחאה של משכ"ל אשר נרשמה לפקודת טרייד סנטרל עצמה, ולא לפקודת אדרבי. שקולניק מסר את ההמחאה לסגל, שהפקידה בחשבון הבנק של טרייד סנטרל. לאחר שההמחאה כובדה, מסר סגל לשקולניק עבור אדרבי סך מזומן של 200,000 ₪ וכן שיק דחוי על היתרה ע"ס 156,000 ₪ (להלן: "השיק הדחוי"). אלה הועברו על ידי שקולניק לאדרבי. לימים, שעה שנודע על טענת התובעת בדבר גניבת ההמחאה וזיופה, ובטרם הוצג לפירעון השיק הדחוי שניתן לאדרבי, ביטלה טרייד סנטרל את השיק הדחוי, העבירה את תמורתו וכן את עמלתה בסך של 39,238 ₪ לידי משכ"ל.

יצויין כי לגרסת שקולניק לא הייתה בינו לבין אדרבי הכרות מוקדמת והם נפגשו באקראי באחד הערבים במקומות בילוי בעיר חיפה. אף סגל גורס כי לא הכיר את שקולניק, כל העיסקה בוצעה באמצעות שקולניק, הוא לא נפגש אי פעם עם אדרבי גם לצורך העסקה, וכי חברת טרייד סנטרל אינה נוהגת לעסוק בניכיון שיקים.

4.5 לגרסת הנתבע 6, רוזן, אדם בשם אריה בן יעקב (להלן: "בן יעקב"), שהיה מוכר לו מעסקאות ניכיון שיקים בעבר, פנה אליו וביקש ממנו לפרוט שיקים המגיעים לצד רביעי שהוא גורם שנתן שירותים ובצע עבודות לרשויות מקומיות. לדברי רוזן, קיים קושי בידי אותו גורם, לפרוע את השיקים בחשבונו, מחמת קשיים בהם נתון, ולפיכך סיכמו השניים, שרוזן יציג את כל אחת מההמחאות בחשבונו, ורק לאחר ובכפוף לפירעונן, ימסור את תמורתן לידי בן יעקב, בניכוי עמלתו בשיעור 1% מערך כל המחאה.
נגד רוזן הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.פ. 7278/03), בגין האירועים נשוא כתב התביעה (להלן: "ההליך הפלילי"). בית המשפט (כבוד השופטת רביד), זיכה את רוזן מהאישומים כעולה מהכרעת הדין מיום 2.3.06 (להלן: "הכרעת הדין").

4.6 באשר לשיק לפקודת גוטגנץ, עקבותיו של האחרון אבדו, ולא הוכח מי פרע אותו ומה עלה
בגורלו. כתב התביעה לא הומצא לו, ודין התביעה כנגדו להימחק.

5. התביעות

5.1 התובעת הגישה ביום 30.9.01, תביעה כנגד הנתבעים 1-7, בגין הכספים שנפרעו מחשבונה שלא כדין והופקדו בחשבונותיהם של טרייד סנטרל ורוזן (ת.א. 5120/01). בשלב מסוים, לאחר התביעה, העבירה טרייד סנטרל למשכ"ל את סכום השיק הדחוי וכן את עמלתה, וסכום התביעה נגד נתבעים 1-5 הופחת בהתאם.

5.2 הנתבעים 4-1 הגישו הודעת צד ג' כנגד הבנק ובה נטען כי הם זכאים לפיצוי כספי בגין כל
חיוב שיפסק כנגדם עקב התובענה שהגישה כנגדם משכ"ל.

5.3 במועד מאוחר יותר, הגישה משכ"ל, תביעה נגד הבנק ובו עתרה לחייב אותו במלוא סכום
השיקים שנפרעו (ת.א. 7161/01).

הדיון בתביעות אוחד, והן נדונו תחילה לפני כב' השופטת צוק, ובהמשך, הועברו לבירור לפניי.

הואיל ועסקינן "בעוקץ" המתייחס לשתי פרשיות, יש לבחון התרחשות עובדתית של כל אחת מהן בנפרד, תחילה זו הנוגעת להמחאה שנפרעה על ידי טרייד סנטרל והשניה באשר להמחאות שנפרעו על ידי רוזן. לצורכי נוחות, אתייחס לשיק שניתן לטרייד סנטרל הרלבנטי לנתבעים 1-5, כ"פרשיית טרייד סנטרל", להמחאות בעניין הנתבע רוזן, כ"פרשיית רוזן", ולגבי הבנק, "תביעה נגד הבנק".

התייחסות בפסק הדין ל"נתבעים" משמע הנתבעים 1-6, בהבדל מהבנק שיכונה "הבנק".

6. תביעת משכ"ל בפרשיית טרייד סנטרל

משכ"ל טוענת בתביעתה כי ההמחאה לטרייד סנטרל נפרעה ללא כל זכות שבדין, במרמה, תוך עצימת עיניים ורשלנות. לגירסתה, הנתבעים 1-5 פעלו בדרך לא סבירה ובחוסר תום לב מאחר והם לא בדקו את זהותו של מוסר ההמחאה ואת הקשר בינו למשכ"ל. כמו כן לא וידאו כי הוא אוחז בהמחאה כדין. יתר על כן, משכ"ל מעלה בתביעתה את החשד כי הנתבעים 5-1 פעלו בשיתוף עם אדרבי לפרוע את ההמחאה באמצעות חשבון טרייד סנטרל, במסווה של עסקה כשרה.

לעמדת משכ"ל, יש לחייב את הנתבעים 5-2 באופן אישי, לאור השימוש לרעה שנעשה על ידם בעיקרון האישיות המשפטית של טרייד סנטרל. לפיכך יש להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לאלה חבות אישית למעשים העומדים ביסוד חיובה של החברה כלפיה. בנוסף, יש לייחס להם חבות אישית, כמו גם לשקולניק, שכן עשו קנוניה יחד עם אדרבי.

משכ"ל עותרת לחייב את הנתבעים 1-5 להשיב את סכום השיק, בסך 395,238 ₪.

הנתבעים 5-1 טוענים לעומתה כי הם פעלו כשורה שעה שראו בעסקת פריטת ההמחאה שהוצעה להם על ידי אדרבי, כהזדמנות עסקית. עוד הם טוענים כי בדקו את כשרות העסקה ופעלו בצורה זהירה. כך למשל דרישתם מאדרבי להציג בפני
הם את תעודת הזהות שלו, תשלום לאדרבי רק לאחר שההמחאה נפרעה בפועל ולאחר שהות מספקת לבדוק שלא מדובר בהמחאה שדבק בה פגם. לטענתם, לא נעשה שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולא ניתן להרים את מסך ההתאגדות במיוחד לאור התיקון האחרון בחוק החברות. לדבריהם, אומנם עסקאות של ניכיון שיקים אינם חלק ממהלך העסקים הרגיל של טרייד סנטרל, אך אין פסול בביצוע עסקה חד פעמית לטובת טרייד סנטרל. הם טוענים כי משכ"ל פעלה בצורה רשלנית כאשר לא שמרה כראוי על ההמחאות ולא ניהלה מעקב אחר הפעולות הנעשות בחשבונה, דבר אשר יכול היה למנוע את הנזק, ולמצער את מרביתו. בהקשר זה מופנה בית המשפט לכך שחלפו 12 ימים מיום פירעון ההמחאה הראשונה ועד לגילוי גניבת יתר ההמחאות.

אציין כי שקולניק טוען בנוסף, שהוא רק עובד זוטר של החברה, וככזה הוא אינו חייב לגבי המעשים המפורטים בכתב התביעה.

7. תביעת משכ"ל בפרשיית רוזן

משכ"ל גורסת גם כי רוזן בדומה לנתבעים 1-5, נהג בצורה בלתי סבירה בכל הנוגע להצגת שתי ההמחאות לפירעון בחשבונו. כך, היה עליו לוודא עם בן יעקב אם הוא אוחז בהן כדין, כמו גם לבדוק את קשריו של הצד הרביעי עם משכ"ל. התנהגותו מהווה עצימת עיניים ורשלנות. משכ"ל עותרת לחייב את רוזן להשיב לה את הסך הכולל של שתי ההמחאות אשר נגנבו ממנה ונפרעו על ידו ללא כל זכות שבדין, העומד על 1,305,530 ₪.

בפתח הדברים טען רוזן כי מצבו הנפשי לקוי, והעסקה נעשתה בהיותו נתון ללחץ ותחת מצוקה. כראיה למצבו מצרף רוזן, חוות דעת רפואית. עוד טוען רוזן כי זוכה בהליך הפלילי וגם בכך טעם לדחיית התביעה על הסף. רוזן מוסיף וטוען כי לא היה לו כל קשר לגניבת ההמחאות ויש לראותו כמי שהולך שולל. לגרסתו הוא הכיר את בן יעקב, אשר כאמור עוסק בניכוי שיקים, שהציע לו לפרוט המחאות בעבור הצד הרביעי בתמורה ל-1% מסכומן. רוזן סבר כי מדובר בעסקה תמימה וללא כל סיכון מצידו, שכן התחייב לתת את תמורת המחאות לבן יעקב, רק בכפוף לפירעונן ואם תתעורר בעיה, הבנק לא יכבד את ההמחאה, וממילא לא יהיה עליו לשלם את תמורתה לבן יעקב. כעבור חמישה ימים מיום הצגת ההמחאה הראשונה בחשבונו, ביום 5.7.01, אישר הבנק את הפירעון ורוזן מסר את התמורה בניכוי 1% עמלתו, לבן יעקב. ביום 13.7.01 הוא הציג המחאה נוספת, לפירעון, וביום 17.7.01 כיבד הבנק סופית את ההמחאה, שאף תמורתה בניכוי העמלה הועברה לבן יעקב. לטענת רוזן, הוא סבר שההמחאות תקינות, אין בהן כל פגם, כמו גם בעיסקת הפריטה, המדובר בעסקה כשרה ולא ראה מניעה לבצעה.

רוזן כנתבעים האחרים, טוען כי משכ"ל התרשלה באי שמירה על המחאותיה ובאי פיקוח על חשבון הבנק שלה. לאור האמור טוען רוזן כי יש לייחס למשכ"ל רשלנות תורמת מלאה.
8. תביעת משכ"ל נגד הבנק

לגרסת משכ"ל, הבנק פעל בצורה רשלנית והפר את חובת הזהירות, האמון והנאמנות שהוא חב כלפיה מאחר ולא נקט במידת הזהירות המצופה ממנו. ביתר פירוט, משכ"ל טוענת כי הבנק אישר את פירעון ההמחאות מבלי לבודקן, ולמצער מבלי לבודקן כראוי; הוא לא השווה את החתימות ואת החותמות שהיו עליהן לדוגמאות המצויות בידו ואף לא בדק כראוי את מציג השיק. כמו כן היה על הבנק לבדוק מדוע בוצעו התשלומים נשוא התביעה בהמחאות ולא ע"י העברה בנקאית כמנהגה של התובעת. לאור האמור גורסת משכ"ל כי מאחר ולבנק הייתה שליטה מלאה על הנסיבות שהסבו את הנזק למשכ"ל עליו רובץ הנטל להוכיח כי לא התרשל.

משכ"ל גורסת כי בפעולותיו ומחדליו דנן הבנק הפר את חובותיו כקבוע בין היתר בסעיף 10 לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1997, ובסעיף 4 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), התשנ"ב - 1992. עוד טוענת משכ"ל כי על הבנק לפצותה בגין הפרת התחייבות חוזית כלפיה מאחר והפר את המוסכם והנהוג ביניהם, בכל הנוגע לפירעון שיקים, וכי ההתקשרות עם הבנק נעשתה באמצעות חוזה אחיד והתנאים הפוטרים את הבנק מאחריות כלפיה מהווים תנאי מקפח.

הבנק מכחיש את המיוחס לו. לטענתו, הוא פעל בצורה מקצועית וזהירה, בקבלת ההמחאות כמו גם בבדיקתן. הבנק מפנה לכך שמשכ"ל הייתה מחוברת למערכת המיניבנק אשר קישרה בין המחשב במשרדה באופן ישיר לחשבון והתעדכן מיד לאחר ביצוע פעולה בחשבון(on line) . מכאן, במהלך ימי העסקים בהם הוצג כל שיק לפירעון, יכלה משכ"ל, לטענתו, לאמת את ההמחאות, דבר שלא נעשה, וכך מנעה את אי פירעון ההמחאות. עוד טוען הבנק שמשכ"ל התרשלה בשמירה על המחאותיה ועל דוגמאות החתימה שלה ולכן האחריות לנזק שנגרם רובצת על כתפיה.

9. הודעת צד ג':

שולחי ההודעה, הנתבעים 1-4, טוענים כי הם זכאים לפיצוי כספי מהבנק, בגין כל סכום בו הם יחויבו בקשר לתביעה. לטענתם, הם הסתמכו על בדיקת הבנק את ההמחאה, ולראיה הם לא העבירו כספים מחשבון החברה לאדרבי, טרם כיבוד ההמחאה בבנק.

בדומה למשכ"ל, גם הם גורסים כי הבנק התרשל במספר עניינים וביניהם אי גילוי זיוף החתימה והחותמת שנמצאו על ההמחאה, אי בירור תקינותה של ההמחאה מול משכ"ל, זאת למרות שהדבר התבקש מכיוון שהסכום היה גדול. בנוסף הם טוענים כי בנק סביר היה צריך לגלות את מעשה התרמית כבר ביום 5.7.01, כאשר ההמחאה הגנובה הראשונה הופקדה וכך ניתן היה למנוע כל מעשי התרמית שבוצעו בקשר להמחאות.
הבנק טען כי ההמחאה נבדקה בצורה מקצועית ואחראית, וכי היא נמצאה תקינה. עוד טוען הבנק כי לא קיים קשר סיבתי בין מעשיו לבין נזק כלשהו שנגרם למשכ"ל, לא כל שכן לא קיים קשר סיבתי בין מעשי מי מהנתבעים לבין פעולות הבנק. כמו כן נטען כי הניסיון לייחס לו תפקיד של שומר רכושה של משכ"ל או מי שמפקח על פעולותיה הוא ניסיון פסול זאת מאחר ואחריותו מוגבלת בהיקפה ובמהותה והיא בעלת אופי טכני. עוד טוען הבנק כי הנתבעים היו צריכים לבדוק את זהותו האמיתית של אדרבי וכי ההמחאה אכן ניתנה לו ע"י משכ"ל טרם הפקדתה.

לצרכי יעילות פיצלתי את הדיון בפסק הדין, באופן שתחילה הכרעתי בתביעה נגד הנתבעים 6-1, ובחלקו השני של פסק הדין, דנתי בתביעה נגד הבנק.

התביעה נגד הנתבעים 6-1

10. הפלוגתאות:

עיקר המחלוקות להן נדרש בית המשפט לעניין התביעה נגד הנתבעים 1-6, הן כדלקמן:

10.1 האם השיקים זויפו? אם כן,
10.2 מהות העסקאות שנעשו על ידי הנתבעים בנוגע להמחאות?
10.3 חבות טרייד סנטרל כלפי התובעת? ובאם קיימת,
10.4 חבות אישית של הנתבעים 2-5 כלפי התובעת בגין חוב טרייד סנטרל.
10.5 חבות רוזן כלפי התובעת, ובכלל זה מצבו הנפשי?
10.6 דין הודעת צד ג' של הנתבעים 1-4 כלפי הבנק.

11. זיוף החתימות

העניין הראשון לו אני נדרש הינו, האם הוכיחה התובעת שהשיקים נגנבו, וחתימות מורשי החתימה על גביהן זויפו.
בחינת הראיות ובכללן חוות הדעת שהוגשו בעניין זה מביאה לידי מסקנה לפיה ההמחאות נגנבו והחתימות עליהן אינן של מורשי החתימה של התובעת, ואפרט:

11.1 זהות החתימות:
מעיון בלתי מקצועי בחתימות המתנוססות ע"ג ההמחאות, נחזה להיות לכאורה דמיון רב בינן לבין חתימות מורשי החתימה של התובעת, ובאופן שלא ניתן לשלול על פני הדברים, שאכן החתימות הן אמיתיות.

כל אחד מהצדדים הגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעמו, בשאלת זיוף החתימות; התובעת את חוות הדעת של מר אמנון בצלאלי (להלן: "בצלאלי"), לפיה החתימות אינן של מורשי החתימה של משכ"ל. הבנק, את חוות הדעת של הגב' כבירי אשר לדעתה, החתימות הינן אותנטיות.

11.1.2 המומחים נחקרו על חוות דעתם. לדברי מר בצלאלי בעדותו:
"החתימות שבמחלוקת יש להם הרבה סימני זיוף בתוך עצמן. גם בבדיקת החתימות בינן לבין עצמם יש בהן סימני זיוף ולא מדובר במצב שאני אלך לחפש עוד וריאציות שאולי לא היו בקבוצה שקיבלתי". (עמוד 14 שורות 24-28)
לעומתו העידה הגב' כבירי בתשובה לשאלה האם חתימתו של מזרחי אינה ניתנת לזיוף ותשובתה הייתה חד משמעית כי:
"לדעתי היא אינה ניתנת לזיוף בגלל התנועה הייחודית שלו. זה משהו מאוד ייחודי." (עמוד 72, שורה 28)

11.1.3 נוכח הפער בין חוות דעת המומחים, מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את
הגרפולוג ומומחה להשוואת כתבי יד, מר יונתן נפתלי (להלן: "נפתלי"). ממצאי המומחה נפתלי, קרובים לאלה של המומחה בצלאלי שכן גם לדעתו, קיימת אפשרות סבירה לפיה החתימות של מנכ"ל התובעת, מר שילה, לא נחתמו על ידו, זאת מאחר וישנה שונות בחלק ניכר מתכונות הכתב. כמו כן, סבור המומחה שקרוב לוודאי שהחתימות הנחזות להיות של יו"ר דירקטוריון התובעת, מר מזרחי, לא נחתמו על ידו, נוכח שונות ברוב תכונות הכתב.
11.1.4 מעדיף אני את חוו"ד מומחה בית המשפט, מר נפתלי על פני חוות דעתה של הגב'
כבירי. מסקנתי זו מושתת בין היתר על כך שהגב' כבירי הינה גרפולוגית ואינה מומחית לכתב יד, וקיימת עדיפות למומחיות בכתב יד מאשר לגרפולוג בשאלת מהימנות חתימה (ראה ע"א 2590/93 חביב עאסי נ' הילאנה כאמל עאסי, תק' - על 95 (2) (1005)). כל זאת, בנוסף לפסיקה הרבה שהוגשה בדבר הסתייגויות בתי המשפט ממומחיותה של הגב' כבירי.

11.1.5 זאת ועוד, גם אם חוות הדעת, שקולות הן, אזי הצדדים, ובמקרה זה, הנתבעים
ובעיקר הבנק לא השכילו לשכנע שיש מקום שלא לקבל את מסקנת מומחה בית המשפט. אפנה בהקשר זה להלכה שנקבעה בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן נ' מונטי רבי, דינים עליון כרך טו, 580:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

טעמים נוספים למסקנתי לפיה ההמחאות זויפו:

11.2 אין חולק כי חותמת התובעת שהוטבעה על גבי ההמחאות, אינה זהה מבחינת אורך השורה הראשונה. כך, שם העיר "תל אביב" המוטבעת על חותמת החברה, כחלק מכתובתה בחותמת המתנוססת על גבי ההמחאות, רשום בכתיב מלא, בעוד שלפי דוגמת החתימה המצויה בבנק, השם "תל אביב" מופיע בראשי תיבות, "ת"א".

11.3 מורשי החתימה, ה"ה מזרחי ושילה, הגישו תצהירי עדות ראשית עליהם נחקרו. מתצהיריהם עולה (סעיף 7 לתצהירים), חד משמעית כי הם לא חתמו על ההמחאות. עדויות אלה לא נסתרו, לפחות בכל הנוגע לעניין אי החתימה שלהם, על גבי ההמחאות.

11.4 בהתאם לאופן בו נחתמות המחאות אצל התובעת, לפי הנוהל עליו העיד החשב, מר בלר, אין אפשרות טכנית שמורשי החתימה אכן חתמו על ההמחאות, וראה האמור בסעיפים 1.4- 1.5 לתצהירו, שלא נסתר בהקשר זה. דבריו אלה אף מתיישבים עם האמור בתצהירי מורשי החתימה.

סופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה לפיה הוכח כי השיקים זויפו.

12. מהות העיסקאות

12.1 למעשה, כלל הנתבעים מציגים גרסה דומה באשר לעסקה שנעשתה על ידם בנוגע להמחאות. לדבריהם, צד שלישי או רביעי באמצעותו, פנה אליהם, הציג להם מצג לפיו הוא זכאי לתשלום מאת משכ"ל אך מחמת קשיים כלכליים בהם הוא נתון, המונעים ממנו לפרוע את ההמחאות בחשבונו, הוא ביקש שהם יפקידו את השיקים בחשבונם ויעבירו לו את תמורתם, בניכוי עמלה.

12.2 יובהר כי הנתבעים לא ביצעו בהמחאות פעולת ניכיון שכן ניכיון משמע שאדם מבקש לפרוע שיק מעותד בו הוא אוחז, לפקודתו או מוסב אליו ובאופן שמועד פירעונו דחוי, והוא מבקש להקדים את הפירעון, תוך תשלום עמלה למנכה. העמלה מבטאת את הסיכון הגלום בפירעון השיק העתידי. לא כך בענייננו שכן השיקים היו לפירעון מיידי, ותמורתם שולמה על ידי הנפרע רק לאחר כיבוד ההמחאה באופן סופי, כך שלא היה כל סיכון לנתבעים.

12.3 אין חולק שאין עסקינן ביחסים חוזיים בין התובעת לבין מי מהנתבעים 1-6, שכן בין אלה לא היה הסכם, ולא נכרתה עיסקה. ניתן לראות בנתבעים כצד לשטר לפקודתם שנפרע, ושהתברר כי החתימות עליו זויפו.

13. בכתב התביעה טענה משכ"ל שיש לחייב את הנתבעים להשיב לה את הכספים בהתבסס על עוולת תרמית, עוולת הגזל וכן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעים חלקו על הבסיס המשפטי האמור באשר לדבריהם עוולת התרמית לא הוכחה ומכל מקום נזנחה בסיכומי התובעת. נטען כי לא התמלאו יסודות עוולת הגזל, ולכן אין בסיס משפטי לחייבם מכוחה. באשר לחיוב מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אזי לעמדתם לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"), לחיובם בהשבה.

14. ההליך הצריך בירור עובדתי ממושך, תוך שמיעת מספר ניכר של עדויות ובכלל זה מומחים. בין
היתר העידו לפניי נציגי משכ"ל ובכללם מזרחי ושילה, החשב בלר. כמו כן העידה הגב' פליט ממחלקת החשבונות של משכ"ל, אשר הובאה לעדות בשלב מאוחר יחסית, ורק לאחר שהבעתי תהייה על העדר העדתה. תצהיר עדותה הראשית לא הוגש במסגרת עדויות התובעת, אלא במסגרת בקשה שהוגשה לאחר תום שמיעת עדי התובעת. מטעם הנתבעים העידו חלק מהנתבעים ובכללם סגל, שקולניק ורוזן. הנתבעים 2 ו- 3, ה"ה פניה וברוך רויטברג, לא העידו באשר לדברי באי כוחם, המדובר באנשים מבוגרים שלא היו מעורים כלל בנושא החברה שבשליטתם - טרייד סנטרל, לפי שהפעילות בה נעשתה על ידי חתנם, מר סגל, הנתבע 4. לא העיד לפני מר בן אריה, שלגרסת רוזן הוא שמסר לו את ההמחאות, קיבל את תמורתן, בניכוי עמלת רוזן. כמו כן העידו עובדי הבנק ובכללם מנהל הסניף וכן פקידים מהעת הרלוונטית.

15. פרשיית טרייד סנטרל

כאמור, לגרסת טרייד סנטרל והנתבעים 2-5, סוכם עם אדרבי באמצעות שקולניק שהתמורה המגיעה לו מהתובעת, תשולם בשיק לפקודתה, נוכח טענתו בדבר קשייו הכלכליים וחשבונו המוגבל שאינו מאפשר בידו להפקיד שיק בחשבונו. בהתאם לכך הוסכם כי השיק יופקד בחשבונה של טרייד סנטרל וסכומו בניכוי עמלתה בשיעור 3% בסך של 11,876 ₪, יימסר לאדרבי לאחר הפירעון. התמורה לאדרבי ניתנה לאחר פירעון השיק, בחלקה במזומן בסך 200,000 ₪ ויתרתה בסך 156,000 ₪ בשיק דחוי. לטענת הנתבעים 1-5, הם לא ידעו על גניבת ההמחאה וכי החתימות עליה מזויפות. העובדות כהוויתן נודעו להם, לטענתם, רק לאחר פתיחת ההליכים (סעיף 10 לסיכומי ב"כ הנתבעים).

גרסה זו מלאה חורים כברה, ואין בידי לקבלה. שוכנעתי כי גם אם לא הוכח שהנתבעים בפרשת טרייד סנטרל נטלו חלק אקטיבי במעשה ה"עוקץ", אזי למצער היו מודעים, והיה עליהם להיות מודעים, לפגמים שנפלו בעיסקת פריטת ההמחאה, ומסקנתי שאין זאת אלא כי הם העדיפו לעצום עיניהם. מסקנתי מושתת על כל אחד מהטעמים הבאים, לא כל שכן משקלם המצטבר:

15.1 לגרסת הנתבעים 1-5, אדרבי היה מוגבל בחשבון הבנק, באופן שמנע ממנו להפקיד שיקים בחשבון בנק כלשהוא וזו הסיבה בעטיה פנה לשקולניק וביקש את פריטת השיקים באמצעות טרייד סנטרל. הדעת נותנת כי אם נכונה גרסה זו של הנתבעים, בהכרח אדרבי לא היה מסכים לקבל מטרייד סנטל שיק דחוי עבור חלק ניכר מהתמורה המגיעה לו, שהרי ממילא לא יוכל לעשות בו דבר, דהיינו להפקידו בחשבונו.
איני מאמין לסגל ולשקולניק שטענו שאדרבי היה מוכן לקבל חלק מהכסף המגיע לו מהם בשיק, טענה הלוקה בחוסר היגיון פנימי. לא ניתן כל הסבר ענייני הכיצד היה אדרבי מסכים לקבל חלק נכבד מהתמורה בשיק, אם אינו יכול לפרוע אותו בחשבון בנק, במיוחד שזו היתה המטרה למענה פנה לשקולניק ובהמשך לסגל. דהיינו העיסקה כפי שמוצגת על ידי הנתבעים 5 - 1 עצמם, מופרכת על פניה, ושומטת את הקרקע תחת הגנת נתבעים אלה, לפיה לא ידעו על הפגם בשיק. די בכך כדי לקבוע שדין גרסת הנתבעים להידחות.

מעבר לדרוש:

15.2 אם נכונה עמדת הנתבעים, אין גם כל הגיון בכך שאותו אדרבי היה מסכים לקבל חלק ניכר מתמורת השיק שנפרע בחשבון טרייד סנטרל, בשיק דחוי של טרייד סנטרל, והיה עומד על קבלת התמורה לאלתר. מאחר ואין חולק שטרייד סנטרל פרעה את מלוא השיק, אזי שורת ההגיון מחייבת שהיא הייתה מעבירה את המגיע לאדרבי מייד עם קבלת התמורה ולא מעכבת את תשלומו למספר חודשים לאחר מכן, תוך שנהנית ללא כל סיבה, מהריבית על הכספים השייכים לאדרבי. הדחייה של חלק ניכר מהתמורה מצביעה על מניע בידי הנתבעים שלא למסור לאדרבי את מלוא התמורה אלא להמתין ולבחון הכיצד יתפתחו הדברים, כלומר ניכר שהיה להם חשש שאכן דבק פגם בהמחאה ואין מקום למסור את כל התמורה לאדרבי. טענת סגל לפיה אדרבי הסכים לדחות קבלת חלק מהתמורה אף עומדת בניגוד להסכם הפריטה שבין טרייד סנטרל לבין אדרבי, בו אין כל התניה לפיה המגיע לאדרבי ישולם, ולו בחלקו באיחור.

15.3 סימני שאלה נוספים ורבים, רבים מדי, אופפים את גרסת הנתבעים בפרשית טרייד סנטרל, עד שלא ניתן לתת בה אמון ודינה להידחות:

כך, אין חולק כי הצדדים לא היתה בין הצדדים היכרות מוקדמת. סגל אף לא טרח להיפגש עם אדרבי בין קודם ובין לאחר ביצוע העיסקה. המדובר בעיסקה בהיקף כספי ניכר ובאופן שמתקשה אני להאמין שאדם כדוגמת סגל, המעיד על עצמו כזהיר, במיוחד בכל הקשור בענייני כספים, היה מסכים לבצע את העיסקה מבלי לטרוח להיפגש עם אדרבי קודם לכן.

זאת ועוד, לדעתי, לא סביר שאדרבי היה מפקיד שיק בידיו של שקולניק מבלי שקיימת היכרות מוקדמת בין השניים, מבלי שנפגש כלל עם סגל מטעם טרייד סנטרל ורק על סמך הסכם שאף אינו חתום על ידי טרייד סנטרל, והכל ללא שיהיה בידו כל ביטחון להבטחת הכספים המגיעים לו במקרה שלא תשולם לו תמורת פריטת השיק.

בקבלה שהוציאה טרייד סנטרל נרשם על ידה שהעיסקה הינה הלוואה והרי אין מדובר בהלוואה כלל ועיקר. לא היה מענה בפי סגל לרישום המטעה, במיוחד תמוה הדבר שעה שלדברי סגל הוא התייעץ בעיסקה עם רו"ח בשם מרק ינובסקי (להלן: "רוה"ח").

לא היה בפי סגל גם מענה לשאלה, מדוע, אם אדרבי, כפי שהציג עצמו לפניהם, אכן מסובך בקשיים כלכליים עד שאינו יכול לקבל את הכספים של השיקים שיפקיד בחשבון הבנק שלו, אינו פודה את המגיע לו ממשכל, במזומן. מה פשוט יותר לאדרבי מאשר לבקש ממשכ"ל, למחוק את השרטוט על גבי השיק, המחייב הפקדתו בבנק ובאופן שיאפשר בידו לפנות לבנק של התובעת, עם ההמחאה ולקבל את הכסף של ההמחאה במזומן ובכך לחסוך את העמלה של טרייד סנטרל כמו גם את ההפסד של הריבית בגין קבלת חלק התמורה בשיק דחוי של טרייד סנטרל? לדבריו של סגל, הוא פשוט לא שאל את אדרבי על כך (עמוד 81 שורה 4), הייתכן?
תהיה נוספת הראויה לציון היא עובדה שהתבררה במהלך החקירה הנגדית של שקולניק, לפיה אין ברשותו דרך ליצור קשר עם אדרבי, לא טלפון ואף לא כתובת? (עמוד 92 שורות 15-16) וכי אדרבי נוהג להתקשר אליו מטלפון חסוי!!! היעלה על הדעת כי אנשים מבצעים עסקה בה נדרש אמון, ללא הכרות מוקדמת, על סכום ניכר, ללא שיש בידי האחד את פרטי רעהו ולו מספר טלפון.

15.4 חוסר ההגיון שבגרסת הנתבעים בא לידי ביטוי גם בכך שיש להניח שאדרבי לא היה מסכים לקבל כספו בשיק דחוי ללא בטוחות ובמיוחד מגורם שהינו חברה עלומה בשם טרייד סנטרל שאינו מכיר ומבלי ערבות אישית של סגל, או של שקולניק. זאת בנוסף לתהייה שכבר צוינה לעיל לפיה ספק אם אדרבי היה מוכן להפקיד את השיק בידי שקלוניק, אותו אינו מכיר, ללא כל בטוחה שאכן האחרון או סגל ימסרו לו את כספי התמורה.

15.5 סגל העיד כי הוא פעיל ברשות מקומית (עמוד 78 שורה 24). בנסיבות אלה, מה קל לו יותר מאשר לפנות לתובעת שהינה גוף של השלטון המקומי כדי לברר עמה אם אכן השיק הוצא כשורה. למרות זאת, לא טרח סגל לבצע את הפעולה הפשוטה ביותר המצופה ממנו והיא להתקשר עם התובעת (עמוד 90 שורה 1). לדבריו, את תעודת זהות של אדרבי שמזויפת הוא, טרח לקחת, אך לברר את תוקף השיק עם התובעת נוכח התהיות הרבות, לא עשה?

15.6 שעה שלא היו כל קשרים עסקיים בין התובעת לבין טרייד סנטרל, אלא הגיע לאדרבי תשלום ממשכ"ל, אזי מצופה היה שהשיק יהיה לפקודתו והוא יסב אותו לטרייד סנטרל.
עצם רישום השיק לפקודת טרייד סנטרל למרות העדר כל קשר בין התובעת לבין טרייד סנטרל, מהווה תמרור אזהרה לפני כל אדם סביר! גם לעניין זה לא ניתן כל הסבר על ידי הנתבעים.

15.7 טרייד סנטרל לא הציגה כל אסמכתא שאדרבי קיבל ממנה, לגרסתה את הסך 200,000 ₪ במזומן. שעה שסגל טען שהתייעץ עם רוה"ח שהנחה אותו כיצד לנהוג בעיסקה, יש להניח שהיה מודרך להחתים את אדרבי על אישור לקבלת הכסף, אך אסמכתא כאמור אין.

15.8 טרייד סנטרל נמנעה להעיד את רוה"ח שנטען כי סגל התייעץ עמו (עמוד 82 שורה 26). הימנעותה לעשות כן עומדת לה לרועץ. כך היה אמור רוה"ח ליתן הסברים לפשר הוצאת השיק לפקודת טרייד סנטרל למרות שלא ניתנה כל תמורה לתובעת, לכך שאין כל אישור של אדרבי לקבלת הכספים, הוצאת קבלה על עסקת הלוואה, ותהיות נוספות עליהן הצבעתי לעיל.

15.9 נסיבות המקרה כמפורט לעיל במיוחד עת מוצג שיק לפקודת טרייד סנטרל ולא לאדרבי, סכום השיק הינו גבוה יחסית לאדם הטוען שהוא נמצא בקשיים כספיים עד כי לא יכול להפקיד שיק בחשבונו, היו צריכים לעורר חשד בלבו של סגל בדבר פגם שנפל בשיק. (בר"ע 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נ"ג (4) 804).
לצורך ענייננו, איני רואה לאבחן בין מקרה של ניכיון שיקים לבין פריטת השיק, שכן על טרייד סנטרל היה להקפיד שעה שהתבקשה לסייע למי שנמצא בקשיים כספים. תמהני למה התכוון סגל בסעיף 9 לתצהירו עת טען כי נקט זהירות יתרה.

15.10 עצם השימוש באישיות משפטית של חברה בה אין לסגל כל מעמד פורמאלי, שעה שהמניות והניהול מופקד בידי אנשים בגיל מתקדם, חמיו, מעורר בלבי תהיות נוספות. מדוע מסתתר סגל מאחר חברה בה אין לו זכויות תחת פעילות בין עצמאית או גוף אשר יש לו בו זכויות במישרין. לא ניתן לבית המשפט כל הסבר בעניין. למותר לציין שגם הנתבעים 2-3 לא העידו כאשר ההסבר לכך שאינם בקיאים בפעילות החברה, שנעשתה כל כולה על ידי סגל תומך במסקנתי דנן.

15.11 לפי הסכם הפריטה בין טרייד סנטרל לבין אדרבי אמורה הראשונה לקבל עמלה בסך של כ-12,000 ₪. בפועל מסתבר שהעמלה שגבתה טרייד סנטרל הינה מעל 30,000 ₪, שוב מבלי שניתן כל הסבר לפער העצום בין המוסכם לבין הביצוע בפועל.

15.12 איני מאמין לסגל שהעיד שלא חשד בשיק (עמוד 86 שורה 1), הרי הבעייתיות בשיק ובנסיבות קבלתו, זועקת היא.

15.13 עדותו של סגל כשלעצמה, שזורה אי דיוקים, בלשון המעטה, תהיות וסתירות לרוב. היא לא התיישבה עם האמור בתצהירו, עם עדותו בהליך העיקול הזמני, עם עדותו של שקולוניק, שאף הוא עשה רושם בלתי מהימן. אין בידי לקבל את דבריהם, ומפאת כבודם לא אציין את כל הנקודות שמהוות בסיס למסקנתי דנן ואסתפק בציון העניינים הבאים:

15.13.1 סגל לא זכר את שמו הנכון של שקולניק (עמוד 77 שורה 27-28), ורק בהמשך
הדברים, העיד אחרת (עמוד 78 שורה 21). היו סתירות רבות בין האופן שבו הציג סגל את העיסקה בתצהירו לבין האופן בו סיפר אותה בבית המשפט.

15.13.2 סגל טען בעדותו בהליך העיקול הזמני, כי הוא לא ראה את השיק ואינו חתום עליו (עמוד 7 לפרוטוקול הליך העיקול). לעומת זאת בחקירתו לפניי, העיד כי
ראה את השיק (עמוד 84 שורות 29-30) וכי את חותמת טרייד סנטרל הפקידה או הוא הטביעו על גב השיק. כאשר עומת עם דבריו הקודמים, פטר עצמו בטענה שאינו זוכר אם ראה את השיק ואינו יודע של מי החתימה על גבי חותמת טרייד סנטרל (עמוד 85 שורה 21).

15.13.3 סגל הסתבך בכל הנוגע לאופן בו הוצג לפניו אדרבי על ידי שקולניק. תחילה אמר
ששקולניק לא הציג אותו לפניו (עמוד 79 שורה 15) ולאחר מכן, לאחר שהוצג לפניו תצהירו בו אמר כי שקולניק הציג בפני
ו שאדרבי הוא מכר שלו, חזר בו מדבריו הקודמים (עמוד 79 שורות 19 ואילך).

15.13.4 סגל טען כי הוא זהיר בענייני כספים (עמוד 86 שורה 30 : "מכסף אני תמיד נזהר. אני עובד עם כסף"). נפלא מבינתי הכיצד אמירה זו מתיישבת עם עדותו בעמוד 87 שורה 17 שעה שנשאל הכיצד לא טרח לקחת מאדרבי קבלה על הסכום במזומן שעה שהשיב: "אני מאמין לאנשים", האם זו התנהגות של אדם המעיד על עצמו כזהיר בענייני כספים?

15.13.5 בנוסף, טען שקולניק כי פוטר (סעיף 6 לתצהיר) ואילו סגל טען ששקולניק לא פוטר (עמוד 77 שורה 29). רק לאחר שהוצגו לסגל דברי שקולניק, שינה מדבריו, ואמר שהאחרון פוטר עם סיום הפרויקט. גם בהקשר זה לא אמר סגל אמת, שכן התאריכים שציין אינם מתיישבים עם דבריו עד שנאלץ בלית ברירה וכך על מנת לצאת מסבך שקריו לומר כי הוא לא זוכר.
נתתי דעתי לטענת באי כוח הנתבעים 1-5 לפיה אם היו מרשיהם מודעים לפגם בשיק או שותפים לתרמית, הם לא היו מפקידים את השיק בחשבונם, ובכך חושפים עצמם לגילוי העניין על נקלה. גם אם הטענה שובה את הלב לכאורה, בפועל אין בה ולו דבר. לא הייתה בידי הנתבעים, בין לבדם ובין עם אחרים דרך אחרת פרט להפקדת ההמחאה בחשבון כדי לנסות להוציא את כספי התובעת. במזומן לא ניתן לעשות כן מאחר והשיק משורטט וגם מדובר בסכום כסף גדול מכדי שניתן יהיה למשוך אותו במזומן מבלי לעורר חשד. היינו, אופן הצגת השיק בחשבון טרייד סנטרל הינו בגדר ברירת מחדל. זאת ועוד, גם לא היה סיכון על כתפי הנתבעים בהפקדת השיק, שכן את תמורתו התחייבו ליתן רק לאחר פירעונו.

מסקנתי משלל הממצאים האמורים הינה שאין זאת אלא שהנתבעים 1-5 היו מודעים היטב לקיומם של פגמים בעיסקה נשוא ההמחאה, אך העדיפו לנסות את מזלם, להפקיד את השיק ואם ייפרע, יעלה בידם לקבל שלא כדין כספים. עסקינן במשפט האזרחי, המחייב את התובעת לעמוד בנטל של מאזן הסתברויות ולא מעל ספק סביר, והתובעת, עמדה גם עמדה בנטל הנדרש ממנה. מובהר כי איני נדרש לצורך הכרעתי לקבוע באם פעולת הנתבעים דנן הייתה בשיתוף פעולה עם אותו עלום, אדרבי, אם לאו. די בכך שלדידי, היו הנתבעים מודעים, ולמצער היה עליהם לדעת, שדבק פגם בשיק; והם עצמו את עיניהם, ואין זאת אלא שהגנתם הגנת בדים היא ודינה להידחות. לאור הממצאים האמורים איני נדרש לבחון את הרשלנות התורמת של התובעת כלפיהם, כנטען על ידם, כמו גם הודעת צד ג' שהוגשה על ידם כנגד הבנק, כאשר לגופו יצוין כי לא ראיתי רשלנות של הבנק, המהווה טעם נוסף לדחיית הודעת צד ג', וכפי שהדבר יפורט בהמשך פסק הדין.

16. פרשיית רוזן

לגרסת רוזן, הוא התבקש על ידי בן יעקב, לפדות את השיקים שיופקדו בחשבון הבנק שלו, ולאחר פירעון כל שיק, הוא ימסור את הסכום שיתקבל לידי בן יעקב במזומן בניכוי עמלתו. לדבריו, נאמר לו על ידי בן יעקב, כי צד רביעי שהינה חברה שביצעה עבודות עבור רשות מקומית, אמורה לקבל מהתובעת כספים, אך מחמת עיקול, ביקש נציגה מבן יעקב, כי הוא יפרע את השיקים עבורה ויעביר לה את סכומם בניכוי עמלה.

17. כשירות רוזן

17.1 השאלה הראשונה אותה עלי לבחון בעניין רוזן היא טענתו לפיה לא היה כשיר בעת האירועים נשוא התביעה ומכל מקום רצונו נפגם מפאת מצבו הנפשי. בעניין זה אפנה לתצהירו של רוזן בו הוא טען כי עברו הפסיכוטי השפיע על התנהגותו, ובלשון התצהיר:
"הנני בעל עבר פסיכוטי וסובל מבעיות נפשיות והמוסד לביטוח לאומי קבע לי
50% נכות נפשית, ו- 100% נכות תפקודית ... עובדת מחלתי עומדת ברקע הדברים האירועים ... "

17.2 להוכחת גרסתו צירף רוזן חוות דעת של פסיכיאטר, ד"ר ג'רר שמואל כהן ארד (להלן: "חווה"ד"), לפיה בעת הפקדת ההמחאות היה רוזן חולה מבחינה נפשית והיו לו הפרעות קשות בפרצפציה, ובלשון הדו"ח:
"לדעתי, בעת ביצוע המעשים הנ"ל היה חולה מבחינה נפשית (מחלה נפשית כרונית עם ליקוי יציב) עם הפרעה קשה בפרצפציה ... "

עם זאת נקבע בחווה"ד כי רוזן מסוגל להבין את ההליך המשפטי וכשיר לעמוד לדין. בנוסף צוין כי רוזן לא היה תקופה ארוכה בטיפול, למרות שהוא זקוק למעקב פסיכיאטרי ולטיפול תרופתי (עמוד 12 לדו"ח).

17.3 לאור האמור, יש להכריע תחילה בשאלת מצבו הנפשי של רוזן בעת ביצוע העיסקה, ולקבוע האם נוצלה מצוקתו נוכח מצבו הנטען. במסגרת זו אבחן האם הליקוי מגיע כדי פגם בהתקשרות מבחינת פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (להלן: "חוק החוזים") בהסכמתו של רוזן לפעול באופן בו נהג.

17.4 שני היבטים לשאלת אחריותו של הלקוי בנפשו במשפט האזרחי: האחד, פן הכשרות לביצוע פעולה משפטית; השני, קיום רצון חופשי לביצוע פעולה כזו, או המסוגלות להבין טיבו של מעשה או מחדל נחוץ לשם הטלת אחריות אזרחית, הנובעת מגיבושו של יסוד נפשי.
לעניין הכשרות המשפטית מורה סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") כי כל אדם כשר לכל פעולה אלא אם נשללה ב

פסק דין
. במקרה זה, הפעולה דרושה אישור בית המשפט כקבוע בסעיף 9 לחוק הכשרות.

17.5 אין בחוק הכשרות ואף לא בדין הכללי הוראות באשר לתוקף פעולותיו של הלקוי בנפשו שלא הוכרז כפסול דין. מצב זה היווה כר לביקורת בכתיבה המשפטית (אנגלרד ובס, "פעולותיו המשפטיות של לקוי דעת בטרם יוכרז פסול דין" [הצעת הסדר חקיקתי] משפטים ט' תשל"ט, עמ' 335).
אפנה לדברי כב' השופטת פרוקצ'יה בת"א (י-ם) 869/93, יהודה כהן נ' ברוך כהן, באשר ליחס המשפט האזרחי לאדם הלקוי בנפשו:
"חרף העדר הסדר סטטוטורי כולל, כאמור, ליקוי נפש של אדם עשוי להיות בעל משמעות במילוי היסודות הנדרשים לגיבוש האחריות האזרחית הן בתחום החוזי והן בתחום הנזקי, וזאת מכוח עקרונות כלליים של המשפט. וכך, בהעדר דין מיוחד, משתלב יסוד ליקוי הנפש במסגרות המשפט המוכרות, המחייבות, לא אחת, לצורך הטלת אחריות, קיום רצייה, כושר שיפוט ורצון חפשי בבצוע מעשה, או יסוד נפשי כזה או אחר.
כך למשל, כשמדובר בנזיקין עשויה לעלות שאלה האם ליקוי הנפש שולל יסוד נפשי הנדרש לגיבושה של עוולה באם אותה עוולה מחייבת הוכחת יסוד כזה. ועוד, מקום שלא נדרש יסוד נפשי כאמור, עשויה לעלות השאלה האם גם בהנחה שנתקיימו כל יסודות העוולה נדרש כי יתקיימו "רצייה" או חופש רצון וחופש שפיטה בביצוע המעשה והאם הם נפגמו עקב הליקוי הנפשי?

בנוסף אפנה לספרם של י. אנגלרד, א. ברק. חשין, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, ג' טדסקי עורך, מהדורה שנייה מתוקנת ומורחבת, ירושלים תשל"ז, עמ' 131-140; בספר, מפורטות גישות שונות בקשר לאחריות בנזיקין של לקויי דעת. לדעת המחברים, הגישה הראויה לאימוץ במשפט האזרחי היא זו הפוטרת את המזיק רק אם פעל ללא רצייה, היא היסוד הנפשי המספק סיבה לפעולה, ובלשון הספר, עמ' 136:
"לדעתנו יש לקבל את הגישה השלישית זו הפוטרת את המזיק רק אם פעל ללא רצייה. מבחינה פורמלית אפשר להצדיק פתרון זה בנימוק כי המושג "מעשה" בפקודה יש לפרשו בהתאם למשפט האנגלי, שבו משמעותו: תנועה רצונית. יש להבחין הבחנה ברורה בין מושג הרצייה ובין המושג של חופש רצון פעולה. שנעשת בהכרה, אין פירושה כי היא תוצר של הכרעה חופשית, וכי המזיק נהנה מכושר שליטה במעשיו. הרצייה היא, כאמור, הפעולה הנפשית שבאמצעותה קובע האדם את עצמו כסיבה להתנהגותו. השאלה מה הניע אותו לכך - אופיו, מחלתו או כורח חיצוני - אינה שייכת לתחום מושג הרצייה".

המסקנה הינה שגם אם לא הוכרז רוזן כפסול דין על פי החוק, אזי בהתקיים הנסיבות הקבועות בהלכה לפיהם אם נשללה ממנו הלכה למעשה הרצייה, תהיה זו הגנה בידו כנגד התביעה.

17.6 לאחר שבחנתי את חומר הראיות ובכללו העדויות, התצהירים וחווה"ד הגעתי למסקנה לפיה לא נפל פגם ברצונו של רוזן במהלך האירועים הרלוונטים לתובענה, ולא קיים דופי בכשרותו של רוזן בנוגע לעסקה:

17.6.1 התרשמתי מעדותו של רוזן שאין אינדיקציה כי הוא לא מבין את מעשיו השונים. נהפוך הוא, רוזן ידע לתאר היטב את כישוריו, השכלתו, עברו ופעילותו. במסגרת זו תאר כי למד הנדסה, הוא בעל פרופיל צבאי של 97 ושירת בצה"ל:
"ש. שירתת כטכנאי אלקטרוניקה בחיל האוויר?
ת. כן היה לי פרופיל 97. למדתי הנדסה. קיבלתי תעודת הוראה במקצועות טכנולוגיות. אני מורה בתיאוריה אך לא עסקתי באופן פרקטי בכך. (עמוד 98 שורות 8-10).

17.6.2 רוזן הודה כי ביצוע העסקה עם בן יעקב הווה הזדמנות בידו לגבות חובות מבן יעקב, (עמוד 108 שורות 8-10). מכאן, לפנינו איש עסקים הפועל לפירעון חובו.

17.6.3 ראיתי ברוזן כאדם המתפקד בצורה עצמאית במיוחד בכל הקשור לענייניו הכספיים, המנהל את חשבונו ובעל זכות חתימה בלעדית בו. תפקודו זה מהווה ראיה לכך שמדובר באדם אחראי המסוגל לטפל בענייניו ללא עזרה מגורם חיצוני, וכדבריו החד משמעיים:
"ש. קיבלת לידך שני שיקים ...
ת. נכון.
ש. השיקים האלה נפרעו בחשבונך?
ת. כן. החשבון שלי מנוהל בבנק לאומי, גרתי בבית הורי באותו בנין מעל הבנק. אני בעל זכות החתימה בחשבון. זה לא חשבון עסקי אלא פרטי שלי. אני מנהל את החשבון ואחראי עליו. אני היחידי שיש לו זכות חתימה בחשבון." (עמוד 99 שורות 23-30, עמוד 100 שורות 1-2)

17.6.4 מעל ומעבר, מעיון בעדותו במסגרת ההליך הפלילי, שנתקבלה כראיה, כמו גם מעדותו לפניי עולה כי רוזן עוסק כדבר שבשגרה במתן שירותים כספיים תמורת שכר, ובמסגרת זו הוא נהג לנכות שיקים, דבר שיש בו כדי לטפוח על הטענה של פגם ברצון בעסקה הפיננסית נשוא פסק הדין :
"כדי להעסיק את עצמי היה לי קטנוע והייתי נותן שירותים לכל מיני אנשים תמורת עמלה ... . בין היתר אנשים היו נותנים לי כספים כדי להפקיד עבורם בבנק. היה לי שם טוב בזכות האמינות שלי ואנשים נתנו לי לסדר עבורם דברים."

17.6.5 אפנה גם לתצהירו של רוזן, לפיו הוא הבין היטב את מהות העסקה והוא סבר כי יצליח לבצעה ללא כל קושי:
"ברצוני לציין כי אני מכיר את אריה בן יעקב מזה שנים ... ואני יודע כי הוא עוסק בניכוי שיקים תמורת עמלה מזה שנים רבות ... נוכח מבנה העסקה, היינו העברת הכספים מחשבוני לידי אריה, רק לאחר שהשיק יפרע, סברתי בתום לב ובמסגרת הבנתי ויכולתי להבין כי המדובר בעסקת פידיון שיקים בטוחה והסכמתי לבצע אותה. ... "

17.6.6 אדם מתוחכם כבן יעקב, כפי שהוא מוצג על ידי רוזן, לא היה מפקיד בידי אדם
הסובל מבעיה נפשית, שיקים שכל אחד מהם על סכום של מאות אלפי שקלים
ומבלי שיש בידי בן יעקב כל בטוחה שרוזן אכן יעביר לו הכספים לאחר פירעון
השיקים.
אין זאת אלא, שאם אכן התקבלו השיקים מבן יעקב, היה הדבר תוך הסכמה ואמונה בין השניים ולאחר שבן יעקב היה בטוח בהבנתו וכשירותו של רוזן להעביר לו את תמורתם סמוך לאחר הפירעון.

17.6.7 תאור העסקה על ידי רוזן מצביע כי הוא נהג באופן מושכל ותוך תובנה, לאחר שמשמעות עסקת פריטת ההמחאות הייתה ברורה לו. הוא קיבל את הצעתו של בן יעקב, מתוך שיקול עסקי קר אשר הניב לו עמלה ללא סיכון, ובלשון העדות:
"ש. לפי ההבנה שלך בזמן אמת, העסקה מבחינתך הייתה כשרה, היו חתימות, חותמת, סכומים ...
ת. נכון.
ש. אם אחד מאותם פרטים לא היה נכון, אני מניח שלא היית מסכים לבצע את העסקה?
ת. לא בטוח. יכול להיות שגם אז הייתי מפקיד וייתכן שהיה חוזר. ... לא ראיתי סיכון מבחינתי בעיסקה " (ההדגשות אינן במקור - א.א.)
(עמוד 99 שורות 1-10)

רוזן ניתח את המצב לאשורו שעה שהבהיר כי מבחינתו לא היה סיכון, לפי שרק לאחר שהשיקים כובדו, הוא העביר את תמורתם לבן יעקב, דבר המצביע על הבנה מלאה של העסקה.

17.6.8 מחוו"ד עולה כי רוזן טופל במרפאת נפש בית חולים באר יעקב לפני כשלושים
שנה, בשנת 1971 (ע' 107 שורה 11)!!! זאת ועוד, לפי חוו"ד מבי"ח תל השומר, יש לו יכולות שכליות רבות. מאז לא היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, ומכל מקום לא הובאו ראיות על כך. מכאן, שהמרחק בין ליקוי נפשי לבין מצבו של רוזן בהבנת העסקה ו/או לחץ שהופעל עליו - ניכר.

17.6.9 לא העיד לפניי אף קרוב או ידיד של רוזן אשר היה יכול לתמוך בטענתו בדבר
מגבלותיו, בין במועדים הרלוונטים ובין במועדים אחרים, כפי שמצופה היה בנסיבות המקרה. יש להניח כי אם אכן כטענתו של רוזן הוא מוגבל, ניתן לתמוך דברים אלה גם בעדויות של הקרובים לו, לא כל שכן שעה שמתברר כי רוזן מבצע פעולות פיננסיות שונות ונוהג ככל האדם. הימנעות רוזן מלעשות כן, עומדת כנגדו.

מכל המקובץ לעיל מתבקשת מסקנה אחת לפיה רוזן קיבל את הצעתו של בן יעקב לפירעון ההמחאות כנגד קבלת עמלה, בצורה מודעת ולאחר שהוא הבין היטב את משמעותה. יישום נסיבות המקרה עומד במבחן הרצייה אשר הוצע בחיבורם של א. ברק י.אנגלרד ומ.חשין, כאמור לעיל.

לא התעלמתי מחוו"ד, אך הגעתי לכלל דעה שנוכח הממצאים אותם פרטתי בהרחבה לעיל, דינה להידחות. אין בחוות הדעת כל מענה לשלל האינדיקציות אותן ציינתי התומכות במסקנתי, במיוחד שלאורך תקופה ממושכת, עשרות שנים, לא היה רוזן במעקב פסיכיאטרי ולא קיבל כל טיפול שכזה, דבר המלמד על מצב נפשי תקין בנוגע להתנהלות הכספית מושא פסק הדין.

לפיכך, למרות האמור בחוות הדעת, סבורני כי משקלן המצטבר של כלל הנסיבות והראיות שהונחו לפניי מעידות על כשרותו המשפטית של רוזן בכלל, ועל כשירותו הנפשית במהלך ביצוע האירועים נשוא התביעה בפרט. דעתי היא כי הסכמתו להצעתו של בן אריה לפרוט את ההמחאות בעבור עמלה, הייתה במודע ונבעה משיקולים עסקיים גרידא, מתוך רצון ותובנה מלאה.

18. חבות רוזן

מחומר הראיות שהוצג בפני
י השתכנעתי כי גם לרוזן, בדומה לנתבעים האחרים הייתה מודעות שנפל פגם בהמחאות ואין זאת אלא כי אם לא שיתף פעולה עם בן יעקב או כל גורם עלום אחר, על מנת לקבל כספים שלא כדין, אזי למצער, נעשה הדבר תוך עצימת עיניים, למרות תמרורי אזהרה ברורים ורשלנות רבתי, ואפרט:

18.1 גרסתו של רוזן, אינה סבירה ואין בידי לקבלה. די בכך שלא ניתן הסבר המניח את
הדעת מדוע את פריטת השיקים לא ביצע בן יעקב עצמו, אלא רוזן התבקש על ידו לעשותה, ובכך יקטין את העמלה של בן יעקב עצמו. במיוחד נכון הדבר שעה שלעמדת רוזן, עוסק בן יעקב בניכוי שיקים, ולכן לכאורה לא היה כל צורך בשירותיו של רוזן, אלא אם נפל פגם בשיקים.
אציין כי הסברו הדחוק של רוזן לכך שבן יעקב צירף אותו לעסקה בכך שבן יעקב חב לו כספים, אינו יכול להוות טעם משכנע לעניין במיוחד שעה שלא ניתנו כל פרטים לעניין, לרבות קיזוז חוב של בן יעקב לרוזן וכדומה.

סופו של דבר, לא היה מענה ענייני בפי רוזן לשאלה מה היה האינטרס של בן יעקב לצרפו לעסקה:
"ש. האם יש לך היום לאחר שהכל התגלה בדיעבד מדוע בן יעקב לא ביצע את העסקה?
ת. אין לי הסבר מדוייק לכך, אינני יודע אם הוא היה שותף לכל הקומבינה הזאת או לא". (עמוד 101 שורות 10-11)

18.2 רוזן נמנע מלהעיד את בן יעקב. העדת בן יעקב מחויבת הייתה מבחינת רוזן על מנת להוכיח את גרסתו. הימנעות רוזן מהעדת בן יעקב עומדת בעוכריו.
לא התעלמתי מטענות רוזן כי נמנע מלהעיד את בן יעקב שכן האחרון כבר העיד בהליך הפלילי ובנוסף לטענתו, יש להניח שבן יעקב יעיד כנגדו:

"ש. יש סיבה מדוע לא הזמנת את מר בן יעקב להעיד כאן, מדוע לא תבעת אותו?
ת. הוא למעשה במשפט הפלילי זומן כעד תביעה והוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדבר והוא מכחיש ולא ראיתי שום טעם להביא אותו לעדות כאן. ...
ש. למה לא תבעת אותו?
ת. לא יודע אין לי ראיה להוכיח זאת."
(עמוד 104 שורות 23-29)

למותר לציין כי טענת רוזן שבן יעקב יעיד נגדו, אינה יכולה להוות ראיה לגופם של דברים, וחובה הייתה עליו להעידו, ולהוכיח את גרסתו.

18.3 עוד מציין רוזן כי בניגוד לבן יעקב אין לו כל ניסיון בעסקאות מסוג זה, (עדותו בהליך הפלילי עמ' 9 שורות 23-26). אם אמת הדבר, הכיצד מתיישבים הדברים עם גרסתו אודות רצונו של בן יעקב לשתף את רוזן, חסר הניסיון לדבריו, בעסקת ניכוי שיקים, כל שכן כאשר מדובר בשיקים בסכומים הגבוהים שנמסרו לרוזן.

18.4 רוזן התגלה כאדם זהיר ומחושב, במיוחד בענייני כספים. מטיל אני ספק אם כלל נתן את כספי פריטת ההמחאות לבן יעקב, כגרסתו, ואין בידי לקבל את התזה בסיכומי בא כוחו בהם נטען שאין חולק כי רוזן העביר את הכסף לבן יעקב.

רוזן העיד בהקשר זה בפרוטרוט כי דאג לתעד את כל הכספים שהלווה לבן יעקב ואף בסכומים פעוטים, ולהחתים אותו על קבלות, וכלשונו:

"בזמנו כל פעם שהייתי מלווה לו, סכום של 500 ₪, הייתי שם פתק עם תאריך ומחתים אותו" (הכוונה לבן-יעקב - א.א.).
ובהמשך:
"היה לי דף עם תאריכים וסכומים וכל פעם הייתי מחתים אותו. באותו מעמד של צד שלישי (הכוונה לחברה שביצעה את העבודות עבור רשות מקומית והינה זכאית לשכר ממשכ"ל - א.א.), קרעתי את הדף ולא היה לי אז שכל לצלם את הדף". (עמוד 101 שורות 15-18).

כאשר נשאל רוזן אם כך, מדוע שעה שמדובר בסכומים ניכרים של מאות אלפי שקלים לא דאג להחתים את בן יעקב, השיב:

" אני לא חשבתי על זה". (עמוד 103 שורה 17).

היעלה על הדעת, שאדם זהיר הדואג להחתים לווה על 500 ₪ לא יחתים את אותו לווה על קבלת מאות אלפי שקלים?

18.5 אינדיקציה נוספת למסקנתי מצאתי במספר עובדות, שהתרחשו, לגרסת רוזן, במהלך עסקת הפריטה, והיו אמורים להוות תמרור אזהרה, בפני
ו ובפני
כל אדם בר דעת, לגבי חוסר כשרותה של העסקה. התעלמותו המופגנת של רוזן, מאותן עובדות מלמדת על רצונו להסתיר את מעשיו ואף על הקשרים שרקם עם בן יעקב:
דוגמא אחת לכך מצויה בגרסת רוזן לפיה בן יעקב אמר לו כי השיק שעליו לנכות הוא בסך של 20,000 ₪, בלשון העדות:
"שאלתי אותו על איזה סכום והוא אמר לי בסביבות 20,000 ₪".
(עמוד 102 שורה 18)

דא עקא, למחרת היום התגלה לו כי השיק המיועד לניכוי עומד על סך של 699,694 ₪. אין ספק כי ההפרש המהותי בין שני הסכומים נראה מוזר, ומצופה שרוזן יבדוק את הסיבה לשינוי הדרסטי שחל בסכומים. למרות שרוזן אישר כי הופתע מגובה הסכום, הוא לא טרח לברר את ההפרש החריג בין שני הסכומים מול הגורמים הרלוונטיים, כגון משכ"ל שפרטיה הופיעו על ההמחאה. לא כל שכן רוזן אף לא בירר מול בן יעקב איך טפח הסכום במאות אלפי שקלים.

כמו כן ניתן לצפות מאדם סביר במצב דומה לברר את מעורבותו של אותו צד רביעי שמסר את ההמחאה, ולבדוק אם הוא קיבל אותה כדין. ברם רוזן העדיף לעצום את עניו, ולהתעלם מהסיטואציה החשודה, ולדבריו:
"ש. במועד מסירת השיקים לידך שראית שמדובר במאות שקלים, היה צריך להידלק אצלך נורית אדומה?
ת. אכן, הייתי מופתע אך הסכמתי להפקיד אותו. זה נכון בין היתר מאחר (הכוונה "אלפי" א.א.) ורציתי את החזר החוב וקבלת העמלה
ש. אתה שאלת את בן יעקב איך שיק של 20,000 ₪ צמח לסכום גדול?
ת. לא שאלתי אותו איך גדל סכום השיק ממה שהיה מצופה למה שנראה בפועל." (עמוד 102 שורות 25-30)

18.6 רוזן בעדותו בהליך הפלילי טען כי הוא לא רצה לפרוע המחאות נוספות מעבר לאלו שפרע מכיוון שלא רצה לקחת סיכונים, ובלשון העדות:
"אמרתי שחשבתי שמדובר בהפקדות רגילות, ובפעם השנייה הסכמתי בגלל סכום העמלה הגבוה. בפעם שלישית כבר לא רציתי לקחת סיכונים יותר."
(עמוד 16 שורות 8-9)
אם לא היה בלב רוזן כל חשש בדבר תקינות ההמחאות, מה מנע הימנו להמשיך בפירעון המחאות נוספות?

18.7 בנוסף מצאתי את עדות רוזן כלא אמינה גם בעניינים נוספים, הסתירות בה רבות הן ואין בידי לקבלה:

בניגוד לדבריו בתצהיר ובעדותו לפניי, העיד רוזן בהליך הפלילי שבן יעקב והאדם הרביעי שביצעו את העבודות עבור חברה שמספקת שירותים לעיריות, ונוכח עיקול החשבון, הוא התבקש לנכות את ההמחאות עבורם. לדברי רוזן, החברה האמורה רשמה אותו כנפרע בהמחאה. לאחר מכן הוא חזר מדבריו וטען כי הוא זה שהוסיף את שמו על ההמחאה, וכלשונו:
" ... כאשר שאלתי מה זה צריך להיות אז הם, אריה (הכוונה בן-יעקב, א.א.) והאדם הנוסף הסבירו לי שהם עשו איזה שהיא עבודה עבור חברה שעושה עבודות עבור עיריות, ויש להם עיקול בחשבון ... ולכן הם סיכמו עם החברה שהם יעבירו את השיק דרך צד שלישי, כאילו דרכי ... הם אמרו לי שאותו גוף כמו עירייה, רשמו את שמי על גבי השיק. ... השיק לא היה ריק ואני הוספתי את שמי ... "
(עמוד 7 שורות 6-11)
בדיון נשאל רוזן לגבי שינוי גרסאותיו; אז נשמעה גרסה שלישית לפיה האדם הרביעי שימש כנציגה של החברה אשר מבצעת עבודות עבור עיריות ומסר את ההמחאות לפירעון:
"לא אמרתי שאריה ( הכוונה לבן יעקב- א.א) עשה את העבודות, אמרתי שהם הסבירו לי האדם הנוסף מייצג חברה שהם ביצעו את העבודה אך לא אמרתי שאריה עשה את העבודה"
(עמוד 102 שורות 9-10)

אין ספק כי הסתירות המרובות בגרסותיו של רוזן, וניסיונותיו השונים להסביר ולתקן אותם בכדי ליצור בהם מימד קוהרנטי, מלמדות על חוסר אמינותו, ועל קיומו של חשש ממשי לאמירות שקר מצדו.

18.8 גם נסיבות ההתקשרות בעיסקה עם בן יעקב תמוהות הן. לטענתו, הוא פגש את בן יעקב במקרה, ברחוב בגבעתיים, והאחרון הציע לו, במהלך הפגישה, לנכות שיק. עוד הוא מציין כי כבר למחרת היום נמסרה לו ההמחאה לניכוי על ידי אדם שלישי שלא פגש מימיו. (עדותו בהליך הפלילי עמ' 6 שורות 16-24, עמוד 7 שורות 1-5). ראשית אציין כי אין זה סביר שעסקת ניכוי, תתרחש ללא תכנון מוקדם, במיוחד כאשר מדובר בסכומים גבוהים. בנוסף הגרסה לפיה הצעה עסקית לניכוי המחאות תעלה תוך כדי פגישה מקרית ברחוב נראית מופרכת על פניה, בהתחשב בסכומי השיקים במאות אלפי שקלים כל אחד.

18.9 תמוהה בעיני גם גרסת רוזן באשר לאופן בו בוצעה העיסקה לדבריו. רוזן מתאר שלאחר הפקדת ההמחאות ופירעונן, בסך של 690,000 ש"ח, והשנייה על סך של 605,836 ₪, במזומן, הוא מסר את שקי הכסף לבן יעקב במכוניתו, מבלי שהכסף נספר (עמוד 106 שורות 15-29). כזכור, חלפו מספר ימים מאז ההפקדה ועד שהשיק כובד. לא היה לרוזן כל אישור שהכסף שולם. היעלה על הדעת מצב כזה של איש עסקים העוסק בניכיון שיקים, שיסמוך על אדם המציג את עצמו שסובל מבעיות נפשיות, שיפקיד שיקים בסכומים כה ניכרים בחשבון הבנק שלו ולקוות שאכן יעביר לו את סכומם לאחר שייפרעו, והכל ללא כל אסמכתא? ללא כל בטוחה? ללא שיספור את הכסף?

18.10 חוסר מהימנות רוזן באה לידי ביטוי שעה שטען בתצהירו כי הקפיד לבחון את ההמחאות, התעמק בפרטיהן, בסכומים, חתימות וכו' (סעיפים 8-9). דא עקא, בעדותו, שעה שנשאל לתהיות בנוגע להמחאות השיב:

"לא התעמקתי בפרטים" (עמוד 105 שורה 3).
תשובה זו סותרת את האמור בתצהירו, ומהווה נדבך נוסף למסקנתי דנן.

18.11 קיימים טעמים נוספים לדחיית גרסת רוזן, המזכירים את אלה שבפרשיית טרייד סנטרל, ולא ראיתי טעם לחזור עליהם. די אם אזכיר את העובדה שההמחאות נרשמו לפקודת רוזן שאין לו כל קשר לתובעת, ולא על שם אותו צד רביעי שבצע את העבודות שעל שמו אמורות היו ההמחאות להימשך, ומבלי שניתנה כל סיבה למשיכת שיק על גורם שאין לו כל קשר עם מושך השיק. קל וחומר שמדובר בגוף ציבורי שיש להניח כי לא היה רושם את השיק לפקודת מי שאין לו עמו כל קשר, תהיה בדבר העדר יכולתו של אותו גורם לפרוע את השיק במזומן על ידי כך שמשכ"ל תמחוק את השרטוט על גבי השיק, אם היא מוכנה לרשום מוטב אחר כנפרע. קל וחומר שתיאות למחוק את השרטוט על מנת לסייע בידי אותו גורם עלום ועוד.

סופו של דבר, אין בידי לקבל את טענת רוזן לפיה כל שעשה, עשה בתום לב, בפריטת שני שיקים תמורת עמלה. אין ספק כי רוזן ידע על קיום פגמים בשיקים וניסה בין ביחד עם בן יעקב ובין עם אחרים, שאין זה רלוונטי לדידי, לקבל שלא כדין כספים מהבנק.

19. עיינתי בפסק הדין הפלילי שהוגש לבית המשפט ולפיו זוכה רוזן מהאישומים המיוחסים לו, שהינם למעשה נשוא כתב התביעה שלפניי, אך אין באמור בו כדי לשנות ממסקנתי ואבהיר:

19.1 ככלל, אין ממצאי ומסקנות

פסק דין
פלילי מזכה, בהבדל מ

פסק דין
פלילי מרשיע מחייבים בהליך אזרחי וכקבוע בסעיף 42 א (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971. למעשה די בטעם זה כדי לייתר את הצורך בהשלכות פסק הדין הפלילי לענייננו.

מעבר לדרוש:

19.2 לגופו, במסגרת ההליך הפלילי, העיד בן יעקב והתרשמות מעד זה היוותה שיקול בהכרעת הדין לזיכוי רוזן. בהבדל, לפני לא העיד בן יעקב, כך שלא ניתנה בידי מלוא התמונה הדרושה על מנת לקבוע ממצאים עובדתיים באשר לחלקו של רוזן בפרשה.

19.3 בנוסף, לא ראיתי כל התייחסות בהכרעת הדין לטענת ב"כ התובעת לפניי, באשר להעדר כל טעם לצירוף רוזן בעסקת פריטת השיקים, שעה שאין טענה כי בן יעקב היה נתון בקשיים שימנעו ממנו לפרוט את השיקים, אלא לעשות כן באמצעות רוזן. אחת מהשתיים, באם צודק רוזן בעדותו לפיה הוצג לו ע"י בן יעקב והאדם השלישי שמגיע לו כסף ממשכ"ל והוא נתון בקשיים שמונעים ממנו להפקיד את הכסף בחשבונו, אמור היה רוזן לתהות על כך שבן יעקב מפנה את אותו צד שלישי לרוזן ולא פורט את השיק בעצמו ובכך מונע מעצמו את קבלת העמלה של רוזן, סכום נכבד לכל הדעות. אם לא היה אדם שלישי, והתמורה הגיעה במישרין לבן יעקב, מה טעם היה להעביר את השיק לפירעון על ידי בן יעקב שעה שאין טענה כי מצבו הכספי הוא כזה המונע ממנו היכולת להציג לפירעון בחשבונו מחמת חובותיו.

19.4 בית המשפט שדן בהליך הפלילי ייחס חשיבות לעובדה שרוזן לא חשד בעיסקת פריטת השיקים, למרות שהיו לפקודתו, בכך שגם סגל שהעיד לפני בית המשפט, לא חשד בתקינות השיק שהיה רשום לפקודת טרייד סנטרל, חרף העדר כל יחסים בין הצדדים. מסקנתי כאמור הינה שאין ליתן אמון בגרסת סגל שהיה נתבע לפניי. לפיכך העובדה שגם סגל הסכים לקבל שיק שהמוטב בו חברת טרייד סנטרל, חרף העדר כל יחסים עם התובעת, אינה פוטרת אותו ובהכרח לא ניתן להשליך זאת לזכות רוזן.

19.5 גם פעולות רוזן שנעשו בגלוי בהפקדת השיקים לחשבונו וחתימת היסב שלו על גבי השיק אינה רלבנטית. בדומה לסגל, לא ניתן לפעול אחרת לקבל את כספי כל שיק. רוזן לא נטל כל סיכון בפעולתו, שכן אם השיק לא נפרע, ממילא לא שילם דבר לבן-יעקב, ודברי בהקשר זה בפרשת טרייד סנטרל, יפים גם לגבי רוזן.

19.6 לפני בית המשפט בהליך הפלילי לא התבררה הטענה לפיה בידי רוזן אין כל קבלה או תרשומת לפיה נתן את הכסף לבן יעקב, ובאופן המעמיד בספק את אמיתות טענתו כי אכן נתן את הכסף לבן יעקב. לעומת זאת, לפניי הסתבר שרוזן נהג להחתים את בן יעקב על כל סכום שחייב ולו פעוט כגון 500 ₪.

סוף דבר, סבורני כי רוזן, היה מודע לפגמים בעיסקאות נשוא השיקים שפרט בחשבונו, ולמצער,
העדיף לעצום את עיניו ולראות את הדברים כהוויתם.

הבסיס המשפטי לחיוב הנתבעים

20. טענת תרמית

התובעת טענה בתביעתה שיש לחייב את הנתבעים מכוח עוולת התרמית. כידוע, על מנת
להוכיח טענת מרמה נדרשת מידת הוכחה גבוהה ביותר. בעניין זה אפנה לע"א 260/82,
סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4), 253 ,עמ' 256-257, שם נקבע כי:
"אך טבעי הוא, שבית-משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא: bater v. bater (1950) , at 459 (המצוטט בע"פ 232/55, בעמ' 2064). אולם, אפילו בדונו בעניין מעין-פלילי אין בית המשפט דורש בהליך אזרחי הוכחה בדרגה הנדרשת בפלילים."

עוד אפנה לע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2), 605 ,עמ' 615-616, בו נקבע:
"נוסיף ונעיר עוד זאת, כי בהכריענו כפי שהכרענו, לא נעלמה מאיתנו ההלכה כי לעניין טענת רמיה מוטל על בעל הדין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום לפני בית-המשפט (וזאת, בין אם מדברים אנו בנטל מיוחד לעצמו - בצד הנטל המוטל על צד במשפט אזרחי והנטל המוטל על התביעה במשפט פלילי - ובין אם מדברים אנו בנטל הראיות במשפט אזרחי, ובגדריו - במישקל ראיות כבד במיוחד); ראה: ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' גרינוולד, פ"ד יב(2060 ,2017 (3 ואילך; ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(594 ,589 (1 ואילך ... "

כן אפנה לספרו של י' קדמי, על הראיות, הוצאת דיונון , עמ' 1554-1559, 1554:
"יש גורסים, כי במישור האזרחי נוהגת - בנסיבות מיוחדות - מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, מעיו "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת הביניים" במקרים הבאים:
1) כאשר נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה
פלילית, כגון תביעה בגין מרמה ... "
ובעמוד 1556:
" ... עיקרון זה אינו קובע מידת הוכחה מוגברת - לאמור: דרגת הוכחה גבוהה יותר בסולם דרגות ההוכחה - אלא דורש ראיות בעלות משקל מוגבר להוכחת נושאים רציניים יותר ... " (ההדגשה אינה במקור - א.א)

למרות התהיות והספקות הרבים עליהם הצבעתי בהתנהגות הנתבעים בפרשיות השונות, ודחיית גרסתם, אין לפני ראיות הקושרות את הנתבעים או מי מהם, לעוקץ. סבורני כי עוצמת הראיות לא מגיעה איפוא לדרגה של תרמית מצד מי מהנתבעים כלפי התובעת. יש להניח כי מטעמים אלה, נטענה בשפה רפה, בסיכומי בא כוח התובעת ולמעשה נזנחה.

21. גזל

בחנתי את טענות הצדדים באשר להחלת עוולת הגזל ולא מצאתי מקום ליישמה בעניינם של הנתבעים ואבהיר:

סעיף 52 לפקודת הנזיקין מגדיר "גזל" כדלקמן:
"גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת".

הנתבעים ביקשו לדחות את טענת הגזל מפאת שני טעמים: האחד, לפי ההלכה הפסוקה שטר מזויף הינו בבחינת פיסת נייר משוללת ערך ולפיכך אינו "מיטלטל" כמשמעו בסעיף 52 לפקודת הנזיקין; השני, מאחר והכספים שנלקחו אינם "מסוימים" אין הם באים בגדר המונח "מיטלטלין" שבפקודה.

משכ"ל ביקשה לדחות גישה השוללת באופן גורף חיוב בעוולת הגזל מקום שעיקר ההתנהלות הכספית נעשתה באמצעות רישומים בנקאיים במחשב או בתשדורת אינטרנט. כן הפנתה למאמרים בהם מסתייגים מראיית שטר מזויף כפיסת נייר חסרת ערך ובאופן שבנסיבות מסוימות עשויה להיות נפקות משפטית לשטר מזויף.

בע"א 8304/99 אדיר נ' עירית חולון פ"ד י"ח (2) 463: (להלן: "הלכת אדיר"), אומץ מבחן כפול לצורך עוולת הגזל בבסיס לחיוב בתביעת בנק לקוח שחתימתו זויפה. נקבע שמסמך מזויף, המשול לנכס אפסי, אינו "מטלטל" כמשמעות המונח בפקודת הנזיקין ולפיכך אינו יכול להוות מושא של עוולת הגזל; כן נקבע כי לצורך זיהויו כמטלטלין על מושא העוולה להיות נכס מוחשי, זכות קניינית, ואילו הכספים שנלקחו מחשבון הלקוח אינם מסויימים (specific) כנדרש.

לא ראיתי מקום לסטות מהמבחנים שהותוו בהלכת אדיר, שטרם נס ליחם ואף קיבלו אישור מחודש בפס"ד מאוחר יותר, ע"א 8304/99 צ'רקוב נ' חברת השמירה בע"מ פ"ד נ"ה (2) 37 בעמוד 44 (להלן: פס"ד "צ'רקוב"):
"צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו כי לחברת השמירה לא עמדה עילה בעוולת גזל נגד צ'רקוב, וזאת משום שבנסיבות המקרה המסמך המזויף לא נכנס לגדר "מיטלטל" במובן סעיף 52 לפקודת הנזיקין. בנוסף לכך, הכספים שהגיעו לידי צ'רקוב מידי הבנק הנמשך, דרך הבנק הגובה, גם הם אינם בבחינת "מיטלטלין" במובן סעיף 52."

ראה גם ת.א. (ת"א) 354/94 אורבונד שיווק בע"מ נ' לוי.

אשר על כן נקבע בזאת כי דין טענת התובעת לפיה יש מקום לחייב את הנתבעים מכוח עוולת הגזל - להידחות.
22. עשיית עושר ולא במשפט

22.1 התובעת משתיתה את תביעתה גם על חוק עשיית עושר הקובע כי כל מי שקיבל זכות או טובת הנאה שלא כדין, עליו להשיבה למזכה.

22.2 הנתבעים כופרים בבסיס המשפטי דנן לחיובם וזאת ממספר טעמים:

האחד, התובעת אינה בגדר גורם "מזכה" לפי חוק עשיית עושר שכן רק הבנק הנמשך, בנק המזרחי, הוא הגורם המזכה הואיל וממנו נמשכו כספי ההמחאות המזוייפות.

נימוק נוסף בפי הנתבעים הינו שלא התעשרו, שכן העבירו את כספי ההמחאות לידי צדדים שלישיים, הנתבעים 1-5 לידי אדרבי למעט הסכום שטרם הועבר והוחזר לתובעת, ואילו רוזן העביר את הכספים שקיבל לבן יעקב.
מכל מקום מוסיפים הנתבעים וטוענים כי היה ויימצא שיש תחולה לדיני עשיית עושר בעניינם, על בית המשפט להפעיל שיקולי צדק כפי שהותוו בפסיקה ולפטור אותם מחובת השבה וזאת מטעמים שונים, ביניהם התנהלותם בתום לב באין כוונה להפר חובה או אחריות תוך נקיטת משנה זהירות, במיוחד שעה שלמשכ"ל אשם תורם ובאופן מכביד לאור התנהלותה הרשלנית בדרך שמירתה על ההמחאות כמו גם במעקב אחר החיובים וניהול חשבונה באמצעות הבנק.

הנתבעים ביקשו לאבחן את האירוע נשוא התביעה מהלכת אדיר שם ביהמ"ש חייב את הנפרע בהשבת הכספים מאחר ומצא כי הנפרע פעל בחוסר תום לב, והוסיפו כי יש להחיל גזרה שווה על האירוע נשוא התביעה את הלכת צ'רקוב במסגרתו בית המשפט פטר את הנתבע, הנפרע, שקיבל את הכספים בתום לב ובתמורה.

22.3 גורם "מזכה"
אפתח בשאלת סיווגה של משכל "כמזכה" כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק עשיית עושר:
"חובת ההשבה
(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה."
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת. "

אם אמצא כי אכן התובעת אינה בבחינת "מזכה", אזי מאליו מתייתר הצורך בדיון בדבר חיוב המעורבים או מי מהם מכוח העילה של עשיית עושר, לא כל שכן חובת ההשבה מכוחה.
פסק דין
צ'רקוב עוסק במהותו במאטריה דומה לתובענה שהובאה בפני
י. בפסק הדין הביע כבוד השופט אנגלרד ספק בדבר האפשרות להכיר בבעל החשבון אשר מחשבונו נגבו כספים שלא כדין ובאמצעות שיק מזויף, כ"מזכה" במובן חוק עשיית עושר, זאת מאחר והמחלוקת נסובה סביב שיק שחתימתו זויפה ובהעדר נסיבות מיוחדות, הבנק הנמשך, אשר שילם לבנק הגובה (שפרע את ההמחאה לנפרע, הנתבע), אינו זכאי לחייב את חשבונו של הלקוח.

משכ"ל טענה כי טובת ההנאה שהפיקו הנתבעים צמחה לה אף מחשבונה היא וזאת למרות שטרייד סנטרל קיבלה בפועל את הכספים מהבנק במסגרתו מנהלת היא את חשבונה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ההלכה הפסוקה וכן נתתי דעתי לדעות המלומדים מצאתי כי בפלוגתא בדבר היותה של משכ"ל "מזכה" אם לאו, ידה של משכ"ל על העליונה, ואבהיר:

לא ראיתי מקום להבחין רעיונית בין הבנק ובין משכ"ל, בעלת החשבון, לצורך סיווג האחרונה כמזכה אשר לצורך הדיון בסוגיית עשיית עושר עומדות הן כחזית אחת אל מול הנתבעים, הנפרעים מכוח מעשה הזיוף. מקובלת עלי עמדת משכ"ל לפיה שעה שצמחה לנתבעים טובת הנאה באמצעות כספים שקיבלו מהבנק, מיניה וביה המשמעות היא שטובת ההנאה צמחה להם בפועל מחשבונה היא, ולא מחשבון עלום, ובאופן שהיא זו שיש להכיר בה כגורם ה"מזכה".
אפנה בהקשר זה למלומד פרופ' פרידמן בספרו "עשיית עושר ולא במשפט" אבירם הוצאה לאור, 1998:
"הנתבע קיבל, אמנם, את הכספים מידי הבנק, אך זוהי בעת ובעונה אחת טובת הנאה שבאה לו גם מבעל החשבון, ממנו נמשכו הכספים
ששולמו לנתבע". עמ 466, כרך א'.

לא התעלמתי מההלכה בדבר סוגיית הזיוף במשיכת שיק, הקובעת כי בהעדר נסיבות מיוחדות אין הבנק הנמשך זכאי לחייב את חשבון הלקוח שחתימתו זויפה, אך לא ראיתי בקביעתי שהינה כאמור לצורך הדיון בסוגיית עשיית עושר וסיווג משכל כמזכה, סטייה מההלכה הנ"ל.

חיזוק למסקנתי מצאתי בכך שהבנק נהג בצורה מקצועית וזהירה, אישר את פירעון ההמחאות לאחר בדיקה כדבעי בהתאם להנחיות הבנק ובאופן שעמד בחובות המוגברות: חובת זהירות, אמון ונאמנות הרובצות לפתחו, נושא אליו אדרש בהמשך.

22.2 העדר התעשרות

לטענת הנתבעים, אין מקום לחייבם על בסיס חוק עשיית עושר שכן העבירו את כספי המחאות שנפרעו בחשבון טרייד סנטרל ורוזן. אין בידי לקבל את הטענה. איני מאמין למי מהנתבעים כי אכן מסרו את הכספים כטענתם ומכל מקום לא עלה בידי אלה להוכיח טענה זו, אשר מטבע הדברים, הנטל להוכיחה על כתפיהם. הבהרתי לעיל כי לא היה בידי מי מהמעורבים כל אישור ממקבלי הכספים הנטענים, לפיו הם אכן שילמו להם את הכספים כגרסתם. מצופה היה שבכל אחת מהפרשיות, יהיו הנתבעים מצוידים באישור של מקבלי הכספים כי המגיע שולם להם.

הדבר מתבקש במיוחד שעה שלגרסת המעורבים בפרשיית טרייד סנטרל עצמם, הם לא הכירו את אדרבי קודם לעסקה, וממילא לא יכלו לסמוך שיאשר את דבריהם כי קיבל את הכספים. זאת ועוד, נוכח התהיות הרבות בכל הנוגע לעיסקת הפריטה כפי שהצבעתי בהרחבה לעיל, מחייבת שורת ההיגיון והשכל הישר, הימצאות אישור מפורש בכתב של אדרבי לקבלת הכסף.

בדומה מסקנתי לגבי רוזן אשר דאג לתעד בקבלות כל סכום שבן יעקב היה חייב לו, לרבות סכומים פעוטים; נפלא מבינתי הכיצד לא מצוי בידו אישור שבן יעקב קיבל ממנו סכומים במיליוני שקלים?

22.3 פטור הנתבעים מהשבה

פרופ' פרידמן סבור כי האחריות בגין התעשרות מרכוש הזולת אינה מותנית באשם הדבק בנוטל, ובלשונו:
"עקרונית אין האחריות בגין נטילת אינטרס הזולת מותנית בקיומו של יסוד נפשי כלשהו. הבסיס לאחריות הוא התעשרות ממה ששייך לזולת, כאשר התעשרות זו לא נכפתה על הנתבע אלא היא פרי מעשה שנעשה על ידו, אפילו נעשה המעשה עקב פגם ברצון. פגם זה אינו גורע מעובדת ההתעשרות על חשבון הזולת. מי שנטל לעצמו נכס של הזולת או השתמש בו, מבלי שיהיה זכאי לכך, "מתעשר" על חשבון הבעלים, אפילו פעל בתום לב... " (שם) עמ' 417.

למעשה, אין בפי הנתבעים כל הגנה באשר לטענת משכ"ל בדבר חבותם מכוח הפרת דיני עשיית עושר, אשר כאמור, אינה מותנית בקיומו של יסוד נפשי. אין חולק כי התובעת לא קיבלה כל תמורה עבור ההמחאות שהופקדו בחשבון חברת טרייד סנטרל ורוזן ונפרעו. סוגיית תום ליבם של הצדדים והתנהלותם נשקלה כאמור במסגרת מכלול השיקולים בבוא בית המשפט לבדוק האם יש הצדקה לפטור את הנתבעים או מי מהם מחובת ההשבה לפי סעיף 1 לחוק או למצער לקזז סכום כלשהו מהסכום המחויב בהשבה, וזאת בהבדל מהשלב של ביסוס האחריות במסגרתו, כאמור, אין תוחלת לבחינת התנהגות הנתבעים.
לא ראיתי מקום לפטור מי מהנתבעים, מהסכום אותו עליהם להשיב ואבהיר טעמיי:
על היחס שבין התנהגות בתום לב ותחולת הגנת סעיף 2, והתלות בין השניים, עמד המלומד פרידמן בספרו:
"התנהגות הנתבע הינה בעלת חשיבות מרכזית בכל הנוגע לתחולת ההגנה הכללית. בלשון כללית יאמר כי, להשקפתי, מותנית הענקת הגנה זו בתום ליבו של הנתבע". כרך ב' עמ' 1183.

משמצאתי כי הונחה לפני התשתית הראייתית לפיה הנתבעים היו מודעים לפגמים שנפלו בהמחאות או לכל הפחות עצמו את עיניהם מלראותם, אין בידי לקבל את טענתם בדבר הפטור מהשבה מפאת תום ליבם.

איני רואה מקום לחזור על כל הטעמים ביסוד מסקנתי כאמור, די אם אציין כי התנהלות המעורבים בפרשיית טרייד סנטרל אינה מתיישבת עם תום לב כמו גם ההגיון והשכל הישר וכפי שמצופה מאנשים זהירים, כטענתם, לנהוג בבואם לממש עסקה בהיקף כספי ניכר, בין אנשים זרים, לדבריהם, וזאת מבלי שיהיה בידם ולו מספר טלפון או כתובת לצורך איתור אדרבי עימו נקשרו. כך נמנעו מלנקוט במקדמי זהירות אלמנטריים ובכלל זה לוודא עם משכ"ל כי אכן השיק נמשך כשורה, מבלי לדאוג לקבלת בטוחות ראויות בנסיבות העניין המעידות כי התשלום במזומן הועבר לידי אדרבי, תוך התעלמות מהבעייתיות בשיק ובנסיבות קבלתו המעוררות חשד.

ודוק, מסקנתי בדבר שלילת התחולה של הפטור מחובת ההשבה מכוח סעיף 2 לחוק מתיישבת עם טענות הנתבעים 1-4, מאחר וגם לשיטתם שעה שטענת תום ליבו של הנפרע נסתרת, אין לפוטרו מחובת ההשבה (סעיף 26 לסיכומים).

גם לא מצאתי נסיבות המצדיקות לפטור את רוזן מחובת ההשבה של הסכום הנתבע או לקזז הימנו סכום כלשהו מכוח סעיף 2 לחוק, לא כל שכן שעה שממילא לא בא זכרה של טענה כאמור בסיכומיו של רוזן. חיזוק למסקנתי קיים בממצאים לפיהם דבק בהתנהלותו של רוזן דופי ובאופן המנוגד לחובת תום הלב.

23. רשלנות

התנהגות הנתבעים כמתואר בהרחבה לעיל מהווה כשלעצמה גם התרשלות כלפי התובעת, ומהווה מקור משפטי עצמאי לחיוב הנתבעים;

הבהרתי כי הנתבעים, עצמו עיניהם נוכח הפגמים הרבים אשר ביסוד כל אחת מהפרשיות דנן. ודוק, אין מדובר בפגם בודד או בפגם לא מהותי שדבק באופן התנהלותם אלא בשורת פגמים ובמסכת אירועים, כך שגם אם ניתן היה למחול לנתבעים על פגם מסוים, עדיין יש לזקוף לחובתם התעלמות מפגמים רבים נוספים שקיימים. אדם סביר אחר, במקום מי מהנתבעים, כלשון סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, לא היה נוהג באופן בו נהג מי מהנתבעים, וקיימת כלפיהם בנסיבות העניין חובת זהירות כלפי משכ"ל, חובה אשר הופרה, שעה שנהגו אחרת ואבהיר:

23.1 על אוחז בשיק, הנותן תמורה בגינו לאחר ואחר כך נתבע להשיב את סכום השיק למושך, חלות החובות של אוחז כשורה, וכקבוע בסעיף 26 לפקודת השטרות. כך, על אוחז כאמור, להיות תם לב ולתת תמורה עבור השיק. האמור מקים איפוא חובת זהירות מושגית של האוחז כלפי המושך שלא ייתן תמורה בגינו לאחר, אם בנסיבות המקרה, קיים על פניו חשד בתקינות העיסקה, בין ממראה ההשיק ובין מהאופן בו הגיע לידיו.

23.2 בצד חובה זו קיימת חובת זהירות קונקרטית לפיה אם בנסיבות המקרה השיק נמשך לפקודת האוחז, מבלי שהאוחז הוא צד לעסקת היסוד, אמור הדבר לעורר בלב האוחז חשד בדבר בעייתיות מסויימת בשיק. בדומה, אם אותו אדם המבקש לפרוט את השיק, אינו מבהיר מדוע הוא לא יכול לעשות כן על ידי פרעונו במזומן מחשבון המושך; שכן שעה שהמושך מסכים לרשום את השיק לפקודת צד שלישי עימו אין לו קשר עסקי, יש להניח שגם לא יסרב לבטל את השרטוט המחייב הפקדה בחשבון. שלישית, סכומי השיקים הגבוהים אינם מתיישבים עם גרסת הגורם המבקש את פריטתם, בדבר הקשיים הכלכליים בו הוא נתון והמונעים ממנו, לגרסתו, להפקיד השיק בחשבונו.
בהקשר זה אפנה להלכה הפסוקה המכירה בחובת הזהירות של אוחז בשיק (רע"א 243/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט בע"מ פ"ד נ"ג (4) 804 הנזכר לעיל, בדומה ע"א 260/71 אוברבאום נ' בנק פ.ק.א.ו. פ"ד כ"ו (2) 737, לפיה, מי שנטל שיק מגורם שאין הוא מכירו, עלול לשאת באפשרות שאותו אחר הוא זייפן.

יישום האמור מחייב את המסקנה לפיה מוטלת על הנתבעים בענייננו חובת
זהירות אשר הופרה.

23.4 בנסיבות אלה מוטלת על הנתבעים חובה לנקוט באמצעי זהירות (ע"א 145/80
וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש).

אמצעי הזהירות במקרה דנן הינם פשוטים ואינם מחייבים השקעת כל משאבים; די היה בשיחת טלפון של מי מהנתבעים למשכ"ל על מנת לברר את תקינות השיקים, כדי למנוע את פרעונם ומתן התמורה לצדדים שלישיים. הימנעותם של הנתבעים, לבצע פעולה פשוטה זו, עומדת בעוכריהם.

ביישום למקרה שלפנינו יש לבדוק האם מקבל המחאה סביר, במקום סגל, שקולניק ורוזן צריך היה לצפות בנסיבות המיוחדות של המקרה את קרות הנזק?
תשובתי לעניין היא חיובית באופן חד משמעי. אין ספק שכלל הנסיבות כפי שפורטו, מובילות למסקנה כי כל אחד מהשלושה, סגל, שקולניק ורוזן היה יכול לצפות את הנזק שאירע בפועל, דהיינו שאם נפל פגמם בנוגע לעיסקת הפריטה, תחויב התובעת בכספים בגובה ההמחאות שלא כדין, המהווה את הנזק שנגרם לה.

23.5 תנאי שלישי להוכחת האחריות בעוולות הרשלנות הוא, כי הפרת חובת הזהירות
של המזיק גרם נזק לניזוק. אין ספק כי תנאי זה מתקיים בעניין שלפנינו. סבורני כי לולא הופרה החובה, הנזק היה נמנע, מאחר ומשכ"ל יכלה ליידע את סגל כמו גם רוזן שלא לפרוע את המחאותיה, וליידע את הבנק בקשר לסכנה הצפויה.

לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעים כי הקשר סיבתי בין מעשיהם לבין הנזק שנגרם למשכ"ל, נותק כתוצאה ממחדל הבנק, שלא מנע את פירעונן, אך דין טענה זו אשר המסתמכת על הוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין, להידחות. לטעמי, לא יכולים הנתבעים להפנות לכך שהבנק מנע את הקשר בין המעשה הרשלני שלהם לבין הנזק שכן הבנק לא נטל כל חלק ישיר ביצירתו. בהקשר זה ראה ויסמן תביעות רשלנות בנזיקין, דפוס חמד בע"מ, ירושלים, עמ' 375, שם נאמר כי:
" ... היות ונקודת המוצא היא הצפיות, עשוי הקשר הסיבתי להתנתק, מקום שגורם זר, בלתי צפוי, מתערב ומשתלב בתוך מעשה הרשלנות המקורי או בא אחריו, ונוטל חלק באופן ישיר, ביצירת הנזק. מאידך כאשר התערבות הגורם הזר היא בגדר הצפוי על - ידי המזיק הראשוני, אין חולק כי הקשר הסיבתי קיים ועומד גם אם מעשה ההתרשלות היה מכוון ... "

היסוד האחרון בהקשר זה הינו קיום רשלנות תורמת של משכ"ל כלפי התובעים באופן התנהלותה. נושא זה יידון בנפרד בדיון של תביעת משכ"ל כנגד הבנק.

בדקתי את הרשלנות התורמת של התובעת, עניין אשר יפורט בהרחבה בפרק הדן בתביעה נגד הבנק. מסקנתי הינה כי למשכ"ל רשלנות תורמת רבה; עם זאת, אין במסקנה דנן כדי לפטור את הנתבעים, וזאת בין היתר נוכח קיום בסיס משפטי נרחב לחיובם, נוסף לעוולת הרשלנות.

24. חבות אישית של הנתבעים 5-2

לאור מסקנתי לפיה יש לחייב את טרייד סנטרל בהשבת סכום ההמחאה, שנפרעה לחשבון טרייד סנטרל, נדרש אני להכריע בטענת התובעת לפיה יש לראות את הנתבעים 5-2 כמי שמחוייבים באופן אישי לשלם למשכ"ל את המגיע מטרייד סנטרל.

ממכלול הראיות כמו גם העדר ראיות שמצופה היה כי יוגשו, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיים בסיס לחייב את כל אחד מהנתבעים 2-5, בחובות טרייד סנטרל כלפי התובעת, ואפרט:

24.1 מעמד סגל
סגל אינו בעל מניות כמו גם אינו מנהל רשום של טרייד סנטרל. עם זאת, מהראיות עולה באופן חד משמעי כי היה לו מעמד בכיר ומיוחד בטרייד סנטרל, של בעלים ושל מנהל בפועל, אשר עשה בחברה כבשלו, ללא מעורבות בעלי המניות והמנהלים הרשומים, שנתנו לו יד חופשית, ולמעשה הוא הסתתר תחת שמם של אלה. סגל הודה כי הוא היה המנהל בפועל של טרייד סנטרל, ולמעשה היחיד שכן בעלי הענין והמנהלים, הנתבעים 1-2, לא היו מעורבים ומעורים במתרחש בחברה. לדבריו, הוא גם היחיד המעורב בפרשה, קיבל את ההמחאה, הפקיד אותה בחשבון החברה, חתם עליה, התייעץ עם רו"ח החברה כיצד לנהוג בעסקה.
הפסיקה הכירה במקרים בהם ניתן להכיר בצד כבעלים של חברה ומנהלה, חרף העדר רישום כזה, במרשם החברה. אפנה לע"א 10582/02 בן אבו נ ' דלתות חמדיה בע"מ, תק- על 2005 (4), 270 (להלן: פס"ד בן אבו"). גם באותו מקרה, המערער לא היה בעלים רשום ומנהל של החברה, אלא רק רעייתו, אך בית המשפט חייב אותו אישית מכוח היותו אורגן של החברה.

לטעמי, יש לראות את סגל כבעלים, כנושא משרה וכדירקטור של טרייד סנטרל, חרף אי הרישום הפורמאלי, ואף ניתן לראותו כשליח של הבעלים באופן היוצר זיקה ישירה כלפי צדדים שלישיים להם החברה, טרייד סנטרל, מחוייבת, וזאת מהטעמים הבאים:

24.1.1 סגל העיד:
"בחשבון הבנק של החברה זכויות החתימה גם שלך וגם של חתימתך?
כן". (עמוד 77 שורה 17-16).

24.1.2 הוא הגורם מטעם החברה ששכר את העובדים, פיטר אותם וקבע את
תפקידם:
"ת. "זה נכון שפיטרתי אותו כי נגמר הפרויקט" (עמ' 78 שורה 1).
(ההדגשה אינה במקור - א.א.)

24.1.3 סגל ראה בעמלה שמשולמת לטרייד סנטרל בעמלה המשולמת לו:
"העמלה שמגיעה לי" (עמ' 83 שורה 7).
(ההדגשה אינה במקור - א.א.)
24.1.4 סגל הכין את הסכם הפריטה בין טרייד סנטרל לבין אדרבי.

24.1.5 סגל עצמו משך את הכסף מחשבון טרייד סנטרל בבנק (עמ' 86 שורה 16).

24.1.6 המעורבות האישית הרבה של סגל בפעילות טרייד סנטרל עולה כחוט השני לאורך עדותו, ופירוט נוסף מצוי בעמודים 88-86 לפרוטוקול.

24.1.7 עוצמת מעמדו הבכיר של סגל בטרייד סנטרל ולמעשה הבלעדי בא לידי ביטוי שעה שהעיד כי חמיו פניה וברוך, (הנתבעים 1 ו-2), הינם, לגרסתו עצמו, אינם פעילים בחברה.

לפיכך, יש לסגל מספר כובעים בטרייד סנטרל: בעלים, דירקטור, ומנהל פעיל.

24.2 הרמת מסך

בית המשפט מתבקש לפעול לפי סמכותו הקבועה בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), ולהרים את מסך ההתאגדות מעל פני טרייד סנטרל ולחייב באופן אישי את פניה וברוך וכן את סגל אשר כאמור, למרות שלא נשא בתפקיד רשמי בטרייד סנטרל, הכרתי במעמדו המיוחד בה של בעלים.

ההלכה הפסוקה, במיוחד לאחר תיקון סעיף 6 בחוק החברות, מגבילה את כוחו של ביהמ"ש להרמת מסך ומורה כי הפעלת סמכות זו תעשה כחריג ובמשורה ורק לאחר שבית המשפט השתכנע כי אכן הבשילו התנאים להרמת המסך. סבורני כי אתקשה למצוא מקרה הולם יותר מהמקרה שלפניי, בו שומה על בית המשפט, לייחס חבות אישית לשלושת הנתבעים 2-4, באמצעות הרמת מסך ההתאגדות ואבהיר:

24.2.1 מחומר הראיות שהונח לפני, עולה כי פרט לעיסקת הפריטה, אין ולא היתה, לטרייד סנטרל כל פעילות אחרת. מכאן המסקנה, שנעשה שימוש באישיות המשפטית של החברה רק על מנת לפדות את השיק, תוך ידיעה על הפגמים בו, ולהרחיק בכך את החבות של בעלי המניות, מהתובעת. לא ניתן כל הסבר מדוע לא ניתן היה לעשות את הפעולה האמורה, באמצעות חשבון פרטי של אחד הנתבעים 1-3 אשר נזקקו לשירותי החברה לשם כך. בדומה, לא הובאה לפניי כל ראיה ושמץ של ראיה כי לטרייד סנטרל פעילות כלשהיא, פרט לפריטת השיק נשוא התביעה. למותר לציין כי שעה שנטענה הטענה בדבר הרמת המסך, קמה חובה על הנתבעים להראות שלטרייד סנטרל פעילויות, הבעלים השקיעו או דאגו לקבלת מימון כספי שיאפשר את פעילות החברה, ראיות שאין כל קושי להמציאן. טענת סגל לפיה החברה אינה נוהגת לנכות שיקים, נטענה בעלמא ומבלי שהובאו כל ראיות שיצביעו על פעילות אחרת של החברה. לפיכך, העדר ראיות עומד בעוכרי טרייד סנטרל, והמסקנה הינה כי השימוש בחברה נועד רק על מנת להרחיק את בעלי המניות מאחריות לפריטת השיק, דהיינו שאם יתברר שקיימת בעיה בפריטה, לא ניתן יהיה לחייב את הבעלים באופן אישי. זו תוצאה שחוק החברות נועד למנוע ועל בית המשפט לא ליתן יד לתופעה בה נעשה שימוש בהתאגדות החברה, כדי להתחמק מנושיה וכקבוע בסעיף 6 לחוק החברות.

24.2.2 מסקנתי היא כי ההמנעות מרישום סגל כבעל מניות ודירקטור בטרייד סנטרל
מקורה אך ורק ברצון אחד, להרחיקו מהחברה ולמנוע מחשיפתו מול נושיה; מסיק אני זאת מכך, שהבעלים הרשום, חמיו של סגל, לא היו פעילים בחברה, היא שירתה רק את רצונו, ולכן לא היה טעם לרשום את חמיו כבעלי מניות, אלא אם הדבר נועד כאמור למטרה זרה. אם כן, נעשה איפוא שימוש באישיות המשפטית של חברה על מנת להונות את נושיה וכקבוע בסעיף 6.

24.2.3 פניה וברוך בחרו לא למסור תצהיר ולא להעיד. בא כוחם טען שהדבר נעשה נוכח
גילם המתקדם, מצבם הרפואי והעדר מעורבות בחברה. כל אלה נזקפים לחובת פניה וברוך. ראשית, לא הובאה כל ראיה שתתמוך בטענת ב"כ הנתבעים 2-3 על גילם ומצבם שמנעה מהם מלהעיד והדבר עומד בעוכריהם. שנית, אף אם אקבל את טענת בא כוחם של הנתבעים 2-3 בדבר העדר מעורבות הנתבעים האמורים במתרחש בחברה שבבעלותם, אין זאת אלא שהקמתה והפעלתה נעשו על מנת לאפשר בידי חתנם, סגל, לפעול בחברה מבלי שהוא ייחשף באופן אישי, הינו, הם נתנו יד להתחמק מנושים של החברה - כקבוע בסעיף ג' לחוק החברות.

24.2.4 טרייד סנטרל היא חברה משפחתית קטנה, בבעלות פניה וברוך וסגל, בכגון דא, קיימת נטייה להרים את המסך ביתר קלות מאשר בחברה שאינה משפחתית.
(ראה ע"א 10582/02 בן אבו הנ"ל, בסעיף 9 (כ)).

מסקנתי הינה שנעשה שמוש בחברה ריקה מתוכן, על מנת להתחמק מנושים - היינו שימוש לרעה בהתאגדות המשפטית של החברה, בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות.

24.3 חיוב מכוח עקרון תום הלב:

פירטתי לעיל ובהרחבה את הממצאים שהובילו למסקנתי בדבר חוסר תום לב קיצוני של סגל ושקולניק, אותו ניתן לייחס גם לפניה וברוך, שאומנם לא העידו, אך מרבית הממצאים חלים גם עליהם, ולא נסתרו.

עקרון תום הלב, חל גם על פעולה משפטית שאינה בגדר חוזה וכקבוע בסעיף 61(ב) לחוק החוזים, וכפי שפורט בהרחבה בהלכה הפסוקה. ראה בהקשר זה ד"נ 15/70 דוד בע"מ נ' תל חנן, חברה לאחסנה ומסחר בע"מ, בו נקבע שחוסר תום לב יכול להתבטא בכך שצד נמנע מלברר ולשאול שאלות שמצופה כי יעשה בנסיבות המקרה. חיוב אורגנים של החברה, בחובות החברה, הוכר גם בעניין בן אבו וראה סעיף 9 (יג). אין ספק כי סגל ושקולניק העדיפו להתעלם מכל תמרורי האזהרה עליהם הצבעתי, וטמנו ראשיהם בחול; די שהיו נוקטים בפעולה פשוטה אחת, כדי להבטיח שהאמת הייתה מתבררת על נקלה והם היו מודעים לכך שמדובר בשיק מזויף. מה פשוט יותר היה לסגל להתקשר לתובעת ולאמת פרטי השיק. הכיצד הסתייגו מגרסת אדרבי שהוא מוגבל בחשבון הבנק שלו אך זכאי לקבל מאות אלפי ₪ מהתובעת;

עצימת עיניהם באה לידי ביטוי במיוחד שהיה ברור להם שמושך השיק הוא מוסד ציבורי, שלא יתן יד להונות נושים על ידי העברת תמורה לידי צד שלישי. בנוסף, אם כבר היה מוכן אותו צד ג' לסייע לאדרבי להונות את נושיו, מה פשוט יותר היה למחוק את השרטוט על גבי השיק, כך שאדרבי יוכל למשוך את הכסף במזומן מחשבון התובעת.

24.4 חיוב נושאי משרה

מקור נוסף לחיוב סגל ושקולניק הוא מכוח היותם נושאי משרה בטרייד סנטרל.
אין חולק כי סגל היה מנהל פעיל בטרייד סנטרל, אשר היה בעל תפקיד ביצועי בכיר בה, ונווט את פעילותה.

מעמדו של שקולניק בחברה, כך נטען, היה זוטר. עם זאת, נסיבות המקרה מעלות יותר מאשר ספק באשר לנכונות הטענה. ראשית, לא הובאה על ידי החברה כל ראיה בדבר מעמדו הזוטר, כגון תלוש משכורת, אישור תקופת העסקה, תנאי העסקה, משך העסקה וכדומה. פרטים אלה דרושים על מנת שבית המשפט ישתכנע בטענה כי לא היה בכוחו להשפיע על פעילות החברה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר שקולניק הביא לטרייד סנטרל הזדמנות עסקית לפיה עמדה החברה לקבל הכנסה גבוהה בדמות עמלת פריטת ההמחאה ללא כל סיכון. קשה להניח ששקולניק לא אמור היה לקבל נתח נכבד בעמלה של טרייד סנטרל, שכן אחרת לא היה בידו כל קושי להסדיר עם אדרבי שההמחאה תמשך על שמו במקום על שם טרייד סנטרל, תופקד בחשבונו והוא יהנה באופן בלעדי הימנה. הדעת נותנת כי שקולניק היה איפה בעל מעמד בטרייד סנטרל ולמצער בכל הנוגע לעסקת פריטת השיק.
אחריות נושא משרה כהגדרתו בסעיף 252 (ב) בסעיף 1 לחוק החברות, כלפי צד שלישי מוסדרת לפקודה. בהקשר זה אפנה לע"א 10582/02 בן אבו הנ"ל:

"אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב".

דברי כב' הנשיא ברק בעמוד 23.

כן ראה ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולצר חב' לבנייה בע"מ ואח'
, פ"ד בסעיף 35.
ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ פ"ד מ"ח (5) 661. ע"א 10385/02 דן מכנס נ' ריגנט השקעות בע"מ , פ"ד נ"ח (2) 53.

בשורת ההלכות דלעיל ונוספות נקבע כי יש מקום להשית חבות אישית על נושא משרה, בין היתר, שעה שהחברה, בה הוא משמש כנושא משרה, נהגה שלא בתום לב וכי הוא היה מעורב באופן ישיר וממשי במעשים ובמחדלים שבעטים נמצאה החברה אחראית להפרת חובתם לנהוג בתום לב.

פירטתי בהרחבה לעיל כי טרייד סנטרל הפרה חובת תום הלב, ככל הנוגע להתנהגותה בפריטת השיק ומכאן כר מוצק לחיוב סגל ושקולניק באופן אישי בגין הפרה זו.

מכל המקובץ לעיל, מתבקשת מסקנה לפיה קיימת חבות אישית של הנתבעים 2-5 כלפי התובעת, בגין המגיע לה מטרייד סנטרל.

התביעה כנגד הבנק:

25. מנגנון פירעון המחאות

על מנת להבין את המחלוקת בין הצדדים, בין הבנק לבין משכ"ל, ראיתי להבהיר את המנגנון לפיו מאשר בנק המחאות לפירעון הנמשכות מחשבונות לקוחותיו.

שיק המוצג בחשבון, יחשב כנפרע באופן זמני, עד לאחר בדיקתו על ידי סניף הבנק, בו מתנהל החשבון. בדיקה הכוללת תקינות השיק מבחינת חזות, היינו התאמת הסכום במלים לספרות, מועד, חתימת מושך, חתימת היסב, קיום יתרה מספקת בחשבון ועוד. בהקשר זה אפנה להוראת סעיף 3(א) להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים) תשנ"ב - 1992, (להלן: "הוראות הבנקאות"), לפיה שיק שהוצג בחשבון, הדבר:
"ייחשב כזיכוי ארעי ויהפוך לסופי בתום שלושה ימי עסקים נוספים מיום הסליקה, זולת אם במהלכם שב הבנק וחייב את הלקוח על ידי ביטול למפרע של הזיכוי הארעי, בשל כך שהבנק הנמשך סירב לכבד את השיק..."

ההמחאות נשוא התובענה, הופקדו בחשבונות המוטבים, טרייד סנטרל ורוזן. החשבונות זוכו איפוא באופן זמני, ובעבור שלושה ימי עסקים, נחשב הפירעון כסופי.

לעניננו, מועדי הפירעון הסופיים של ההמחאות היו כדלקמן:
ההמחאה הראשונה הופקדה בחשבונו של רוזן ביום 5.7.01 והזיכוי הפך לסופי ביום שני 9.7.01 מאחר ו - 7.7.01 היה יום שבת, שאינו יום עסקים.
זיכוי ההמחאה השניה בחשבון שוטגרץ, הפך לסופי ביום שלישי 10.7.01.
זיכוי ההמחאה השלישית בחשבון טרייד סנטרל, הפך לסופי ביום 16.7.01.
זיכוי המחאה הרביעית בחשבון רוזן, הפך לסופי ביום 17.7.01.

למותר לציין כי אם הייתה משכ"ל, המחוברת און ליין למחשב הבנק, בודקת את החשבון, מדי יום או אחת ליומיים, הייתה מגלה על נקלה שהוצגו בו שיקים לפירעון שאינם מוכרים לה, וניתן היה איפוא למנוע את פירעון כל אחד מהשיקים, על ידי מתן הוראת ביטול ביחס לכל אחד מהם, טרם עבור תקופת הזיכוי הזמני.

מסתבר כי לא כך פעלה התובעת, כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.

26. המחלוקות בין התובעת לבין הבנק

הכרעתי בחלק הראשון של פסק הדין כי חתימות מורשי החתימה של התובעת זויפו ומכאן שהשיקים הוצאו שלא כדין. קביעה זו משליכה גם על המחלוקת שבין התובעת לבין הבנק שכן אם הייתה הקביעה אחרת, היינו השיקים לא זויפו, אזי פעל הבנק כשורה עת שפרע את ההמחאות.

לאור הקביעה בדבר היות השיקים מזויפים, קיימות שתי מחלוקות הדרושות להכרעה, בין הבנק לבין משכ"ל, אשר לטעמי, כרוכות האחת בשניה.

האחת, טענת התובעת הנסמכת על ההלכה לפיה בנק אינו רשאי לחייב חשבון לקוח בגין שיקים
שנמשכו ממנו שלא כדין, לעומת טענת הבנק המצביע על ההלכה לפיה הוא פטור באם קיימות
נסיבות מיוחדות. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט בפס"ד צ'רקוב:
"העיקרון הוא כי - בהעדר נסיבות מיוחדות - אין הבנק הנמשך זכאי לחייב את חשבון הלקוח שחתימתו על השיק זויפה".
(ראה גם ספרו של פרופ' לרנר, דיני שטרות, עמ' 437).

השנייה, הפרת חובת הזהירות של הבנק שעה שפרע את השיקים לעומת עמדת הבנק שלא הפר
בנסיבות המקרה את חובת הזהירות ומכל מקום קיימת רשלנות תורמת מלאה של משכ"ל לגניבת
השיקים כמו גם מניעות שעה שיכולה הייתה למנוע את פירעונן.

סבורני כי במקרה לפני, "הנסיבות המיוחדות", קשורות גם לשאלת חובת הזהירות, לפיכך מצאתי לנכון לדון בשתי המחלוקות כמקשה אחת.

27. עמדות הצדדים

גרסאות הצדדים בשאלה האם היו קיימות אותן "נסיבות מיוחדות", לפיהן הייתה הצדקה בידי הבנק לאשר ההמחאות כמו גם האם הפר הבנק את חובת הזהירות המוגברת הקיימת, שעה שלא מנע את פירעון ההמחאות, הן כדלקמן:

לעמדת התובעת, הפרת חובת הזהירות באה לידי ביטוי בכך שהבנק לא אבחן שההמחאות נושאות חתימות מזויפות. בהקשר זה נטען כי לבנק אחריות מוחלטת לבדיקת השיקים טרם פירעונן, תוך החזקת ציוד מתאים לבחינת זיוף, כאשר כל אלה לא נעשו במקרה זה (עמודים 1-2 לסיכומי התובעת).

הבנק טוען לעומת זאת כי השיקים נבדקו על ידי פקידת הבנק, בהתאם לנוהלי הבנק, ולא אובחנה כל בעיה בתקינות השיקים. הזיוף, לטענת הבנק, אשר טענתו העיקרית כי השיקים לא זויפו, הייתה דומה ביותר לחתימות המקוריות ולכן לא ניתן היה להבחין באי תקינות השיקים. זאת ועוד, אין להטיל על הבנקים בדיקת שיקים בצורה מדעית, גזירה שהבנק לא יוכל לעמוד בה לפי שתפגע בחיי המסחר.

28. חובת זהירות של בנק

ההלכה מכירה באחריות של בנק כלפי מי שאינו לקוחו, קל וחומר, חבות מוגברת כלפי לקוח. בהקשר זה אפנה לע"א 8068/01, איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל ואח'
, תק 2004(4), 692, עמ' 703:
"לעומת הגישות המצמצמות בדין האמריקאי ובדין האנגלי, המגמה בדין הישראלי בכל הנוגע לחובת זהירות המוטלת על בנקים היא מגמה מרחיבה (ראו: פורת, דיני נזיקין 337; שם 343), ובמקרים מסוימים הכיר בית המשפט באחריות נזיקית של בנק מכוח עוולת הרשלנות, גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו. על פי תפיסה זו, אין הבנק יוצא ידי חובתו רק בשל כך שנהג ביושר ובתום לב ברמה הסובייקטיבית, והתנהגותו נבחנת בסטנדרטים אובייקטיביים של סבירות, שהם מטיבם סטנדרטים מחמירים יותר. על פי סטנדרטים אלה מוטלת על הבנק חובה לצפות כי התרשלותו תגרום נזק לצד שלישי הגם שאיננו לקוחו, ועליו לנקוט ברמת זהירות סבירה על מנת למונעו".

אפנה גם לה.פ (ת"א) 520/02, נינה פריץ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'
:

"בין אם נגדיר את חובת הזהירות של בנק על פי מבחן התנהגותו של "הקופאי המפקפק", ובין אם נגדירה על פי מבחן "הבנקאי הזהיר" - קמה חובת הזהירות רק מקום בו עולה אפשרות רצינית וממשית להיווצרות הסיכון ..., כי יש לאזן בין השאיפה לאפשר לבנק לפעול בצורה סדירה ויעילה כאשר הנסיבות אינן מעלות חשד, לבין חובתו של הבנק למנוע מן הלקוח (או צד שלישי) מירמה בשל חריגה מהרשאה.
(ההדגשה אינה במקור - א.א.)
בהתאם להלכה דנן נדרשת מהבנקים חובת זהירות מוגברת כלפי לקוחותיהם. אין ספק כי היחס המשפטי בין הבנק ללקוח מורכב למדי ובהתאם אליו על הבנק לנהוג במידה גבוהה של זהירות מתוך האמון אשר רוכש לו לקוחו.

ניתן להקיש גם מחוק הבנקאות כי נדרשות חובות זהירות גבוהות יותר מבנקים מאשר עסקים אחרים. כך סעיף 3 לחוק דנן, מהווה ביטוי לחובה המיוחדת של הבנק לנהוג ברמה גבוהה במיוחד של הגינות ומקצועיות. מכאן המסקנה שיש לבנק חובת זהירות ואף מוגברת ביחס לקוחותיו.

29. האם בדק הבנק את תקינות ההמחאות

מהעדויות וכלל הראיות שהונחו לפני בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי הבנק, בדק גם בדק, את השיקים טרם אישורים לפירעון, ואין לחייבו בנקיטה במכשור נוסף מעבר לבדיקה שנערכה:

29.1 בדיקת ההמחאות נעשתה, על ידי הגב' סמולר, מנהלת לקוחות בבנק המזרחי, אשר בזמן האירוע עבדה בסניף, והחליפה את הפקידה מיכל שזה היה תפקידה. הגב' סמולר העידה לפניי ועדותה הייתה מקצועית, סדורה, לא נסתרה ואני מאמצה. משקל מיוחד, נותן אני לעדותה של הגב' סמולר שהובאה להעיד מטעם התובעת, כך שלא הוכן תצהיר עדות ראשית על ידה, ודבריה נאמרו על אתר, ללא הכנה מוקדמת.
הגב' סמולר הסבירה היטב ובפירוט את הנהלים לגבי בדיקת שיקים מעל לסכום מסוים בהם נדרשת הקפדה יתרה, כדבריה:
"מתחת לסכום של 3,000 ₪ הבנק לא בודק את כל ההתאמות והנהלים המסלקה הם שונים. אנו בודקים תאריך וחתימת לקוח. שאר הפרמטרים שרשומים על השיק לא נבדקים. השיקים מעל לסכום 3,000 ₪ צריך לבדוק הכל, אם יש התאמה בין מילים לספרות, מועד תאריך, הוצג במועדו, ואם ההסבים מתאימים, חתימות המושך תקינות".
(עמוד 23 שורות 17-21)

29.2 הגב' סמולר גילתה בקיאות בנושא בדיקת השיקים. מקצועיותה בעניין התגלתה במיוחד שעה שהובא לבדיקתה השיק שנמשך מהחשבון לפקודת משכית, שמפאת היותו דהוי, היא פנתה לתובעת לברר את תקינותו. היינו, העדה הייתה ערה לתפקידה, ודי בכך שצבעו של השיק אינו נראה בעיניה כדי לגרום לה לפנות ללקוח לברר את פשר הדבר. יש להניח שאם החתימות לא היו נחזות להיות של מורשי החתימה של התובעת, היא הייתה פונה לתובעת לאלתר לברר את העניין.

29.3 חיזוק נוסף למסקנתי הינו בעובדה לפיה מהתבוננות בחתימות על השיקים עולה כי אלו
דומות ביותר לחתימות האמיתיות של מורשי החתימה עד שהמומחים השונים התקשו לקבוע ממצאים חד משמעים בהקשר זה. מה נצפה איפוא מפקידת בנק, שאינה מומחית לכתבי יד ולחתימות?

אמנם המומחה מטעם התובעת העיד כי הוא יכול לראות הבדלים בחתימות גם ללא צורך במיכשור טלסקופי אך באותה נשימה, אישר כי הוא, כמומחה, רואה את הדברים בשונה מאחרים. לכן, לא ניתן להסתמך על דברים אלה, כדי להטיל חבות על פקידת הבנק לגלות את הזיוף.

29.4 איני מצפה מהגב' סמולר כי תזכור את בדיקת השיקים הספציפיים, שכן לא יעלה על הדעת לדרוש מפקיד בנק, הבודק מאות אם לא אלפי שיקים, בפרקי זמן קצרים, כדבר שבשגרה, שיזכור שיקים מסוימים מכלל השיקים שבדק. לכן, איני מייחס משקל לטענת התובעת כי הגב' סמולר לא זכרה את השיקים נשוא התובענה. (עמוד 17 שורה 13-14).

29.5 נתתי דעתי גם לטענה שאין רישום שאכן הגב' סמולר היא זו שבדקה את השיקים, מאחר ובאותה עת לא הונהג נוהל רישום הפקיד שבדק את השיקים, נוהל שחל רק לאחר מכן. עם זאת קיים רישום של הפקידים שעבדו באותה עת, והחליפו את מיכל, שתפקידה היה כאמור לבדוק את השיקים, ואשר נעדרה מהעבודה בעת האמורה. לפי הרישום, הגב' סמולר, הייתה היחידה שהחליפה אותה (עדות מנהל הסניף, עמוד 110 שורות 18-25). אמנם הגב' סמולר העידה שקיים נוהל באשר לזהות הפקיד הבודק את השיקים, אך לא ציינה שהנוהל חל בתקופה הרלבנטית (ע' 21 שורה 30).

29.6 מנהל הסניף, מר אהרון הבהיר בצורה מדויקת את אופן בדיקת השיקים בסניף, וגם עדותו נמצאה מהימנה ומשכנעת ולפיה הבנק פעל על פי נוהלים סבירים לבדיקת השיקים. בתצהירו, מפרט אהרון, את נוהלי הבנק בקשר לפירעון שיקים בסכומים אשר בגדרם נמצאות ההמחאות. לגרסת אהרון, הבנק עורך להמחאות אלו בדיקות רבות טרם פירעונן, וביניהן בדיקת החתימה המצויה על השיק, השוואתה לדוגמת החתימה המצויה בידי הבנק, את פרטי השיק ואת החשבון ממנו נפרע השיק, ובלשון התצהיר (סעיף 17):
"כל המחאה מעל לסכום מסוים לרבות ההמחאות ... נבדקות ... להבטיח את
תקינות ההמחאה."..."בדיקה האם השיק לא בוטל ע"י הלקוח, בדיקה האם
בשיק לא חסרים פרטים, סכום השיק - מצוין הן במילים והן בספרות והתאמה
בין מילים לספרות ... החתימה - כתובה במקום המתאים ובעט, מתאימה
לדוגמת החתימה ולצידה חותמת החברה, בדיקה שהחשבון הנמשך אינו מוגבל
וכי ללקוח כיסוי להמחאה, בדיקה האם מצוי על השיק כתם בולט בצבע."


העד נחקר על תצהירו וגרסתו התאשרה, כך שגם מחקירתו הנגדית ניתן ללמוד כי הנוהל הינו שעל עובדי הבנק לבדוק את ההמחאות בצורה יסודית, ובהתאם לנוהלי הבנק, ובלשון העדות:
" ... אני יודע בדיוק באותה צורה שכל השיקים נבדקים. כך זה קורה תמיד."
(עמוד 115 שורות 13-14)

29.7 טענה נוספת שהועלתה על ידי התובעת, בהקשר זה הינה שעל הבנק היה ליצור קשר עם משכ"ל, לפני פירעון ההמחאות מאחר והבנק ידע שמשכ"ל נוהגת לבצע את תשלומיה בדרך של העברה בנקאית. כראיה לטענה צירפה משכ"ל את דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות לעדותו של סמנכ"ל הכספים מר אביקם בלר, (להלן: "בלר"), אשר לפיו ניתן, לטענתה, להיווכח כי משכ"ל נוהגת לבצע את תשלומיה בדרך של העברה בנקאית. מר בלר אף הסתייג מכך שהבנק כיבד ופרע את ההמחאות, למרות שאין התובעת נוהגת לשלם בהמחאות, ראה סעיף 6.3 (ה) לתצהירו. תמהני על הטענה, אשר שבה ונטענה בסיכומי בא כוח התובעת (סעיפים 13-12).
התברר כי הטענה חסרת שחר, מטעה, ויש בה אף כדי לשמוט את הקרקע תחת טענות התובעת, ואבהיר:

לתצהירו של מר אהרון, צורפו דפי החשבון ומהם עולה באופן חד משמעי כי התובעת נוהגת לשלם בהמחאות, ודי בכך כדי להפריך את הטענה.

מעבר לדרוש:
אפנה לעדות הגב' סיגל פליט, מנהלת החשבונות של התובעת עצמה, (להלן: "פליט"), שהודתה בחקירתה שהתובעת נוהגת לשלם בהמחאות (עמוד 56 שורות 1-14).

עוד אפנה למוצג נ/2, אשר בו מפורטות תנועותיה האחרונות של משכ"ל בבנק המעידות כי משכ"ל נהגה לשלם במקרים רבים, באמצעות המחאות.

אפנה גם לעמוד 3 לדו"ח בו צוין כי:
"שתיים מההמחאות על סך 699,694 ₪ וכן 165,218 ₪ תואמים במדויק סכום לתשלום אשר יועד כדין בעבור קבלן של החברה (חברת "ירון ישעיהו בע"מ - א.א)".

אוסיף כי יו"ר דירקטוריון התובעת, מר מזרחי, העיד כי "באותה תקופה הוצאנו הרבה שיקים" (עמ' 37 שורה 12).
הכיצד מתיישבים דברים אלה עם גרסת התובעת לפיה לא נהגה לבצע תשלומים באמצעות שיקים, שאני?
ממצא זה, המדבר בעד עצמו, מהווה נדבך נוסף למסקנתי לפיה משכ"ל נהגה לשלם באמצעות המחאות, גם כאשר היה מדובר בסכומים גבוהים.
מעל ומעבר, אם אכן התובעת אינה נוהגת לשלם בהמחאות, כיצד לא הבחינה במשך שנים עשר ימים תמימים, לכך שמספר המחאות, בלתי מוכרות, בסכומי כסף ניכרים ביותר, מוצגות לפירעון בחשבונה???

לאור הממצאים האמורים, לא ראיתי צורך לדון בטענות הצדדים באשר למועדים בהם הגיעו ההמחאות לסניף, נושא אליו התייחסו הצדדים בחקירות ובסיכומים.

29.8 טעם נוסף לדחיית טענת משכ"ל נעוץ בכך שהטלת חיוב על הבנקים, לבצע בדיקה של שיקים, מעבר לבדיקות עליהן הצביעו מנהל הסניף והגב' סמולר, משמע שהבנק יצטרך להעביר את השיקים לבדיקה של מומחה, דבר שיפגע בחיי המסחר. חיוב זה לא יאפשר לבנק לעמוד במגבלת תקופה של שלושת הימים לפירעון שיק. דבר זה אף יגרום להטלת הוצאות כבדות ביותר על הציבור, עבור מימון עלויות בדיקת כל שיק על ידי מומחה לדבר.

בהקשר זה אפנה להלכה הפסוקה לפיה בנק אינו נדרש לבצע בדיקות של מומחים לחתימות טרם אישור המחאה (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט, פ"ד מ"ז (5) 31 עמוד 55 - א).

29.9 עיינתי בסיכומי התשובה של התובעת בהקשר זה, המפנה בסעיף 4 לכך שהתובעת לא יכלה להבחין בזיוף, נוכח העובדה ששיקים בסכומים זהים הוצאו כדין על ידה, במועדים סמוכים, לקבלן ירון ישעיהו. לטעמי, דווקא הזהות להצגה לפירעון של שיקים בסכומים זהים, היתה צריכה לעורר חשד אצל הנהלת החשבונות של התובעת בדבר תקינות השיקים.

30. אשם תורם

30.1 לטענת הבנק, משכ"ל יכלה למנוע ללא קושי את פירעון ההמחאות את הנזק שנגרם, לולא היא והגורמים מטעמה היו פועלים בדרך בה נהגו וכקבוע בסעיף 68 לפקודת הנזיקין, לא כל שכן התנהגותם ניתקה את הקשר הסיבתי.

בהקשר זה אפנה לע"א 1530/02, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית ו-22 אח', תק-על 2004(3), 333 , עמ' 340, ע"א 6581/98, זאב זאבי ואח'
נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2907. ספרם של י. אנגלרד, א. ברק ומ. חשין, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, ג' טדסקי עורך, מהדורה שנייה מתוקנת ומורחבת, ירושלים תשל"ז, עמ' 234.

30.2 מסקנתי כי יישום ההלכה על נסיבות המקרה, מצביע על כך שהתובעת התנהגה באופן שיש לייחס לה אשם תורם בהיקף נרחב, המאיין כל נזק אשר נגרם לה לכאורה על ידי הבנק, אם אכן האחרון התרשל:

30.3 אבטחת ההמחאות:
תחילה אבחן את אופן אבטחת ההמחאות בזמן הימצאותם בידי משכ"ל, זאת לאור טענת הבנק כי משכ"ל התרשלה בשמירת ההמחאות, אשר היו בשליטתה הבלעדית.

מהעדויות עולה תמונה לפיה ההמחאות לא היו מאובטחות באופן המתחייב. לפי נוהלי התובעת ההמחאות נמצאו בתוך ארון שהיה נעול באופן קבוע, כאשר המפתח נמצא במשרדו של מנהל החשבונות הראשי של החברה, ובלשון עדותו של בלר:
" ... אז זה היה בתוך ארון במחסן סגור. זה היה כמויות גדולות של שיקים. הארון היה נעול עם מפתח. שהיה נעול באופן קבוע ... והוא היה נמצא בתוך החדר של מנהל החשבונות הראשי של החב' ... ".
(עמוד 44 שורות 28-31)

בניגוד לאמור, מסתבר מהדו"ח כי ההמחאות אומנם אופסנו בארון שנמצא במחלקת הנהלת חשבונות, אך למרות שהארון היה נעול, מפתחותיו נמצאו במגירה פתוחה המאפשרת גישה לכל דורש, כך שכל אחד יכל ליטול אותם, לפתוח את הארון ולגנוב את ההמחאות מתוכו. הלזה יקרא שמירה?

התגלו גם אי סדרים בקשר למעקב אחר ההמחאות מרגע הזמנתם ועד לרגע יציאתם ממשרדי משכ"ל, כך שנוצר קושי לעקוב אחריהן ולגלות את דבר היעלמותם מן הארון, ובלשון הדו"ח:
"ההמחאות אשר הוגשו לפדיון בבנקים נגנבו מתוך מארז אשר הועברו למחסן החברה בחודש ספטמבר 2000 ומשם הועבר למחלקת הנהלת החשבונות במהלך חודש אפריל 2001 שם נשמרו ההמחאות בארון נעול. המפתח לארון נשמר במגירה פתוחה המאפשרת גישה לכל דורש"..."כן עלה כי לא ניתן לעקוב במדויק אחר סדר השתלשלות הארועים מרגע הזמנת ההמחאות ע"י הפקידות ועד יציאתם ממחלקת הנהלת החשבונות לחתימת הממונים."

לא התעלמתי מטענת ב"כ התובעת בסיכומי התשובה (סעיף 3), המפנה לקיומה של כספת ומערכת עקיבה במעגל סגור, אך באלה אין די, שעה שאנשי התובעת אינם מקפידים על הנוהלים, ומאפשרים גישה חופשית למפתח הארון בו מצויים השיקים.

30.4 המעקב אחר חשבון הבנק:
רשלנות תורמת רבה של התובעת באה לידי ביטוי באופן המעקב אחר חשבונה, עד כי מסקנתי הינה שהתובעת יכלה למנוע את פירעון ההמחאות באם הייתה מבצעת מעקב ראוי אחר חשבונה.

עובדי משכ"ל התרשלו שעה שלא ערכו מעקב שוטף אחר חשבונה, למרות שהנהלים הפנימיים מורים על כך. אי עריכת המעקב אחר החשבון תמוהה בעיני, מאחר ולעובדי משכ"ל עמדה אפשרות נוחה לביצוע המעקב האמור לאור חיבורם למערכת המיניבנק. מערכת המיניבנק מתעדכנת מיד לאחר ביצוע פעולה כלשהי, כגון הצגת ההמחאה לפירעון, והיא מופיעה במערכת לכל המאוחר ביום שלמחרת, כך שעובדי משכ"ל יכלו להבחין כבר בפירעון ההמחאה הראשונה ביום 6.7.01, ולמנוע את פירעונה, והמשך יתר ההמחאות.

לעניין זה, אפנה לראיות:
בלר העיד:
"ש. באותה תקופה נעשתה בדיקה יומית של התאמה בין הפעולות הבנקאיות לבין הנה"ח?
ת. בדרך כלל כן. אינני יכול לשלול חריגים. ההנחיה הייתה לעשות זאת כל יום." (ההדגשה אינה במקור - א.א.)
(עמוד 45 שורות 29-30)

בלר נשאל כיצד, אם כן, משכ"ל לא הבחינה בפירעון ההמחאות מיום 5.7.01 ועד שהבנק הסב את תשומת לבה לעניין ביום 17.7.01, להלן תשובתו:
"אכן זה לא היה צריך לקרות ... הייתה סיטואציה שבה מנהל החשבונות הראשי היה בחו"ל ומי שהחליפה אותו הייתה אמורה לעשות התאמת בנקים והדברים התעכבו אצלה". (ההדגשה אינה במקור - א.א.)
(עמוד 46 שורות 1-5)
לעומתו, העיד יו"ר התובעת, מר מזרחי באופן שונה הסותר את דברי בלר, באומרו שאין נוהל המתייחס להתאמה שבין ההמחאות היוצאות ממשכ"ל לבין הדיווח שמתקבל מהבנק, ובלשון העדות:
"להערכתי כל קובץ הנוהלים כתובים ... תמיד היו נהלים."
"ש. התאמה בין שיקים ... לבין דיווחים שמתקבלים מהבנק לגבי מצב של חשבון, אתה מכיר נוהל כזה?
ת. לא. להערכתי אני לא משוכנע שיש נוהל כזה ואני גם לא הייתי ממליץ. באותה תקופה הוצאנו הרבה שיקים ולהערכתי לעקוב ולסמן אחרי על שיק שיוצא זו בעיה."
(עמוד 37 שורות 4-12)

סתירה זו שבין עדותו של מזרחי לבין עדותו של בלר מצביעה על חוסר סדר והקפדה על מודעות אנשי התובעת לקיומם של נוהלים ומשליכה בהכרח על אי הקפדה על קיומם של אלה.

חיזוק למסקנתי מצאתי בעדותו של בלר לפיה אנשי הנהלת החשבונות היו אמורים לבצע את בדיקת ההתאמה היומית מול הבנק.

לא למותר להדגיש את דבריו של בלר כאשר התבקש לנמק הכיצד אנשי משכ"ל לא פעלו על פי ההנחיות הפנימיות שהיו קיימות בה, באומרו:
"אמרתי שיכול להיות שהייתה פשלה. לי אין יכולת לעשות בדיקה כזאת מול הבנק". (ההדגשה אינה במקור א.א. )
(עמוד 46 שורות 6-7)

העדר בקיאות של גורמים מוסמכים בתובעת, אף מעלה תהיות, כך דברי המנכ"ל, נתי שילה:
"ש. האם ידעת שבזמן הרלוונטי היה מעקב שוטף של נציגי החברה מול הבנק בקשר עם השיקים באמצעות המערכת?
ת. לא ידעתי שזה באמצעות המערכת. בוודאי שיש קשר שלא באמצעות המערכת. ... " (עמוד 30 שורות 21-24)
לדידי, באם הייתה מבוצעת הבדיקה האמורה, אשר לא דרשה מאמץ מיוחד לאור מערכת המיניבנק שנמצאה במשכ"ל אזי כבר ביום 5.7.01 היא הייתה מגלה כי נפרעה מחשבונה המחאה, ומיד לאחר מכן היא יכלה ליידע את הבנק ולמנוע את המשך פירעון ההמחאות שהתרחשו מיום 6.7.01 ועד ליום 15.7.01 והאירוע נשוא התביעה היה נגדע באיבו.
נדבך מהותי למסקנתי בנוגע לרשלנות התובעת, מצוי בעדותה של הגב' פליט, מנהלת החשבונות של התובעת. כאמור, הגב' פליט לא הובאה להעיד, אלא רק לאחר תהיות של בית המשפט בעניין. הייתה זו עדות בלתי מהימנה, בלתי משכנעת, רבו בה הסתירות, בין היתר לאמירות של העדה במסגרת חקירה שיזמה התובעת באמצעות מודיעין אזרחי שבאה לידי ביטוי בדו"ח שהוגש, רבו אי הדיוקים, התהיות והתמיהות. במסגרת התצהיר אף ניתנה גרסה חדשה של הגב' פליט לפיה היא יצרה קשר עם הבנק במועד מסויים, שעה שהבחינה שמוצג שיק שאינו מוכר, אך לא עשתה דבר בעניין. גרסה, שמתקשה אני לקבלה, וככל הנראה נולדה לצורך ההליך:

לדברי הגב' פליט, היא הייתה הגורם האחראי על כל נושא ההתאמות של פעולות משכ"ל מול הבנק, והיתה אמורה לבצע התאמה מדי יום מול הבנק. כאשר פליט הבהירה כי משכ"ל מודעת באופן שוטף למצב החשבון וכדבריה:
"ישנה תוכנה שנקראת מיניבנק שבעזרת הממשק אנו קלטנו את הקובץ מהבנק ישר לתוכנה. אני בעצם מקבלת את הנתונים של ערך יום לפני ... "
(עמוד 55 שורות 21-24)

למעשה הגב' פליט הודתה שיכלה, וצריכה הייתה, להבחין בהמחאות המזויפות המוצגות בחשבון הלמחרת יום המשיכה, ובלשון העדות:
"ש. אם מישהו היה מושך שיק מחשבון החברה שאינו שייך לחברה היית אמורה לגלות זאת למחרת היום מההתאמה?
ת. נכון". (עמוד 55 שורות 25-27).

עדות זו אף טופחת על טענת ב"כ התובעת בסעיף 18 לסיכומי התשובה לפיה הבנק לא רשאי להסתמך על התאמות בחשבון שהתובעת אמורה לעשות.

מעדותה עולה כי היא גילתה חוסר ההתאמה כבר ביום 15.7.01, ובלשון העדות:
"ביום 15.7.01 שהוצאתי את דף תנועות בנק ושם אני ראיתי שעוד כמה סכומים יכולים לא להיות מותאמים כנגד חשבון הבנק. ברגע זה לא חשבתי מה מקור הבעיה וראיתי שאני לא יכולה להתאים אותם בתאריך הזה. ... אני יודעת שפניתי לבנק וזה הדרך היחידה שאני יכולה לברר. חשבתי בהתחלה שזה בעיה טכנית אצלנו"
(עמוד 56 שורות 22-26)
למרות הגילוי סברה פליט כי לא מדובר באירוע חריג והחליטה, על דעת עצמה, שלא ליידע את מנהלי משכ"ל לגבי העניין, ובלשונה:
"אמרת למישהו מהמשרד שיש בעיה בהתאמה?
ת. אז לא הפניתי את תשומת לב למישהו מהחברה. ב- 16 גם לא קיבלתי תשובה. רק ב- 17 כשצילצלה תמי מהבנק והענין התחיל להתעורר ולהתבהר שיש דברים לא תקינים ואז הודעתי לממונה."
(עמוד 58 שורות 5-8)
עוד עולה מעדותה כי למרות שהיא חשדה שאי ההתאמה נובעת מבעיית מחשוב, היא לא טרחה להזמין טכנאי לבדוק את המערכת. נראה לי כי מחדליה מעידים על חוסר עניין, אדישות והתעלמות מתפקידה, ולפי העדות:
" ... לא ראיתי לנכון שזה דבר דחוף, ראיתי אי התאמה והנחתי אולי בעיה טכנית אצלנו... "
(עמוד 59 שורות 13-14)
"ש. למה לא בדקת עם איש תוכנה ...
ת. לא בדקתי עם איש תוכנה, הייתי צריכה לפנות לאנשי מיחשוב אך לא פניתי"
(עמוד 60 שורות 10-11)
פליט טענה בתצהירה, כי פנתה לבנק לצורך בירור אי ההתאמה שגילתה, להלן הדברים:
" ... מיד בסמוך למועד זה, כבר ביום 15.7.01 או ביום 16.7.01 ... פניתי לבנק לצורך בירור הענין ושוחחתי עם פקידת בנק שאיני זוכרת את שמה ... "

איני מאמין לדבריה אלה של הגב' פליט.

במהלך התשאול של חברת מודיעין אזרחי, היא לא ציינה ולו במרומז כי היא יצרה קשר עם הבנק, זאת למרות שעניין זה מהותי ויש להניח שאם אכן ארע, היא היתה מדווחת עליו, בעת התשאול של אנשי מודיעין אזרחי.

זאת ועוד, אם אכן אמת בדברים אלה, היה על הגב' פליט לפנות לבנק שב ושוב עד שתקבל מענה לפנייתה, דבר שלא עשתה.

סבורני כי לאחר שהבחינה פליט באי ההתאמה היה עליה לפנות ללא שיהוי לבנק ולבקש את עיכוב פירעון ההמחאה או לכל הפחות היה עליה ליידע בצורה מידית את הממונים עליה, ובכך יכלה לצמצם את הנזק שנגרם למשכ"ל.

30.5 החותמת
לטענת משכ"ל החותמת אשר התנוססה על ההמחאות הייתה מזויפות. אי לכך היה על הבנק להבחין כי אין התאמה בינה לבין הדוגמא הנמצאת בידו, ובהתאם לכך לא לפרוע את ההמחאות.
ראשית אציין כי בהשוואת החותמות אשר התנוססו על ההמחאות לדוגמא אשר הייתה בידי הבנק ניתן להבחין כי המלל בהם זהה וכי ההבדל הצורני הוא מזערי וקשור אך ורק לגופן.
בנוסף, חומר הראיות המצוי בפני
י מצביע על שימושה של משכ"ל במספר חותמות שונות. לעניין זה יפים דבריו של בלר (עמוד 46 שורה 20-27).
אפנה בעניין זה גם לעדותו של אהרון שטען כי משכ"ל לא נהגה להשתמש בחותמת זהה, ובלשון העדות:
"עובדתית התובעת לא הקפידה על שימוש בחותמת זהה"
(עמוד 118 שורות 22-23)
עדות זו לא נסתרה.
עניין נוסף הראוי לציין בהקשר זה הינו, שקודם לאירועים נשוא התביעה, וגניבת ההמחאות של התובעת, התעורר חשד בדבר גנבת אחת מחותמותיה של משכ"ל. משום מה, החליטה התובעת שלא לדווח על הגניבה לבנק, ובלשונו של בלר:
"לא. לא חשבתי שראוי לדווח לבנק. לא בטוח שנגנבה, אולי גם אבדה".
(עמוד 46 שורות 18-19)
מן הראוי היה שמשכ"ל תדווח על אירוע הגניבה לבנק, בכדי להתריע בפני
ו ולהסב את תשומת לבו לסכנות הנובעות מהעניין. סבורני כי באם האירוע היה מדווח לבנק הוא יכל להנחות את עובדיו לשים דגש בבדיקת החותמת הנמצאת על ההמחאות של משכ"ל.

כמו כן תמוה שדבר גניבת החותמת לא הובא לידיעתו של יו"ר התובעת, מר מזרחי, שכן העדרה של חותמת בנסיבות מחשידות, אמור להיות מדווח לגורם בכיר בחברה, על מנת שישקול צעדים שיש לנקוט בעניין. מסתבר, שמר מזרחי כלל לא ידע על העלמות החותמת וכדבריו:
"ש. החותמת בחברה לפי הנוהל איך הן נשמרות?
ת. אינני מכיר את הנוהל של שמירת החותמות, זה לא תפקידי.
ש. שמעת על איזשהי גניבה של חותמת?
ת. לא.
ש. אם היית נגנבת חותמת זה היה מגיע לידיעתך?
ת. יכול להיות. להערכתי כן. ... "
(עמוד 38 שורות 5-11)

לא התעלמתי מטענת התובעת בעניין זה בסיכומי התשובה, לפיה אין אישור בדו"ח החקירה שהמדובר בחותמת שנגנבה. אין באמור כדי לשנות ממסקנתי שכן די בכך שהתברר שהחותמת נגנבה, כדי להטיל חובה על התובעת להודיע על כך לבנק.

סופו של דבר הגעתי למסקנה כי הייתה רשלנות תורמת של משכ"ל אשר היה בה למנוע את פירעון השיקים.

31. מניעות והשתק

מישור אחר עליו ניתן לבסס את דחיית התביעה כלפי הבנק הינו, מניעות והשתק, שכן משכ"ל יכלה על נקלה, למנוע את פירעון השיקים. ההלכה הפסוקה מכירה בזכות ההשתק, (ראה ע"א 550/66 שטאובר נ' בנק המזרחי, ע"א 6181/75 עזבון המנוחה פנינה טננבאום נ' בנק לאומי לישראל בע"מ), ולפיה מנוע צד מקבלת פיצוי בגין נזק שנגרם לו על ידי משנהו אם היה יכול היה למנוע את התוצאה - הנזק שנגרם לו.
לא ראיתי מקום לאבחנה שמנסה בא כוח התובעת להצביע בסיכומיו, בין המקרה לפני לבין המקרה בעניין ע"א 550/66 שטואבר הנ"ל. באותו פרשה, יוחסה ידיעה ללקוח על זיוף המחאות על ידי פקיד של הלקוח. קל וחומר בענייננו, שעה שאין זיוף של גורם בתוך המערכת, לא כל שכן, מדובר במערכת המתעדכנת מיידית במשרדי התובעת וניתן על נקלה לבדוק את תקינות השיקים המוצגים לפירעון בחשבון. אציין כי בעניין ע"א 550/06 הנ"ל אף נקבע כי שליחת דפי בנק ללקוח מהווה דפוס פעולה בין צדדים אלה, המייחס ידיעה ללקוח באשר לפעולות בחשבונו, קל וחומר, עם שינוי העתים, שמסירת המידע העדכני היא מיידית, בכדי לייחס ידיעה ללקוח - התובעת לענייננו.

כמבואר, הגב' סיגל פליט העידה שלמרות שהבחינה שישנם שיקים לא מזוהים וקיימת אי התאמה, לא טרחה לעשות דבר, לא הפנתה את תשומת לב מעסיקיה, אנשי הבנק - התעלמות גורפת זו עומדת בעוכריה של התובעת. אמנם, העובדה האמורה התחוורה לה, לגרסתה ביום 15.7.01 ולא קודם לכן, אך די בכך שבמשך שלושה ימים לא עשתה דבר, אלא רק לאחר שהגיעה פניה מהבנק, כדי להצביע על כך שגם אם הייתה נוכחת, כבר בעת הצגת ההמחאה הראשונה, שאין התאמה - לא הייתה עושה דבר. מעל ומעבר, היה עליה להבחין באי ההתאמה כבר במועד זה, ולא רק ביום 15/7/01.

המניעות באשר לזכות התובעת לקבל פיצוי מהבנק, זועקת היא, שעה שהתובעת במו ידה מנעה ללא כל סיבה מוצדקת את פירעון ההמחאות.

32. בחנתי האם אין מקום לפטור את התובעת מרשלנות ביחס לשיק הראשון או השני, מבחינה זו שיש ליתן שהות סבירה ללקוח לבדוק האם אכן השיקים שהוצגו בחשבונו תקינים, ואין מקום לחייבו לבדוק על אתר את תקינותם, גם אם יש ברשותו חיבור מקוון למחשב הבנק. מסקנתי הינה כי אין מקום ליתן לתובעת פטור כאמור גם ביחס לשיקים הראשונים, דעה שהתחזקה ככל שנוספו ראיות ומסמכים ובכלל זה לאחר ששבתי ובדקתי את עדויות אנשיה של משכ"ל.

בהקשר זה ראיתי לציין כי הגב' פליט גם לא הניחה את דעתי בתשובות נוספות שלה כגון, האמור בסעיף 3.5 לתצהירה, לפיה חשבה שמדובר באי התאמה שתסתדר באשר סברה שהבעיה בתוכנה, וגם אז הסתבכה בתשובתה בעמוד 60 שורה 11:
"ש. למה לא בדקת עם איש התוכנה, החשב?
ת. לא בדקתי עם איש התוכנה, הייתי צריכה לפנות לאנשי מיחשוב אך לא פניתי".

סבורני כי האמור בהקשר זה בתצהירה, הינם דברים חסרי שחר, שלא היו ולא נבראו. איני מאמין לגבי פליט כי פנתה לבנק כנטען על ידה. טענה זו אינה מתיישבת עם השכל הישר ושורת ההיגיון. אם אכן הייתה הגב פליט פונה לבנק, כטענתה, הדבר היה מופיע בתצהיר עדות ראשית שהיה ניתן מטעם התובעת במסגרת כלל תצהיריה ולא בשלב מאוחר יותר, לאחר שבית המשפט הביע תהייה על אי העדתה. זאת ועוד, יש להניח שאם היתה מגיעה הפניה לבנק, האחרון היה מגיב, ואם לא מגיב, שומה היה על הגב' פליט, לא לקפוא על שמריה, אלא לפנות מיד לבנק בדרישה לברר העניין, תוך תיעוד בכתב - כל אלה אין בנמצא.

מפאת כבודה של העדה, לא אוסיף דוגמאות בדבר חוסר מהימנותה, כגון אי התאמות לנאמר על ידה לשאלות של החוקרים מטעם מודיעין אזרחי מתן תשובות סותרות ועוד (ראה עמוד 64 ש' 1-5).

למותר לציין שאין בידי לקבל הסברים כגון "הייתי מבולבלת באותה תקופה".

גב' פליט אף הודתה כי אם ביצעה כמצופה וכנדרש על ידי התובעת על פי נוהליה, את ההתאמות, ניתן היה לגלות את הזיוף כבר ביום הראשון שלאחר ההפקדה, כלומר ביום 6.7.01, באופן שהיה מתגלה גם הזיוף של יתר ההמחאות - ונמנע פירעונן (עמוד 66 שורות 7-15). על דברים אלה, חזר גם בלר (עמוד 47 שורות 17-22).

סופו של דבר, התובעת לא נתנה הסבר הכיצד מאז הוצגה ההמחאה הראשונה ועד שחלפו ימים רבים, לפניית הבנק, היא לא שתה לבה, לפירעון שיקים מזויפים- כך שקיימת מניעות מצדה כלפי הבנק, שכן לאורך כל אותם ימים, היו בפני
ה אפשרויות רבות, לבדוק את אי ההתאמה, להודיע לבנק ולמנוע הפירעון.
33. סוף דבר

לאור האמור לעיל נקבע בזאת כדלקמן:

33.1 ת.א. 5120/01:

דין התביעה נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ להידחות, התובעת תישא בשכ"ט הנתבעת בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ליום מתן פסק הדין. אין צו להוצאות לטובת הבנק, שכן לא קיבלתי את ממצאי המומחית מטעמו.

33.2 ת.א. 7167/01:

דין התביעה להתקבל:

33.2.1 הנתבעים 1-5 ישלמו לתובעת את סכום השיק בסך 395,238 ₪ בניכוי הסכומים
שהושבו לה. סכום השיק ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 12/7/01 ועד יום מתן פסק הדין, בניכוי הסכומים שהוחזרו, כאשר אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום החזרם ועד ליום מתן פסק הדין.

33.2.2 עוד ישאו הנתבעים 1-5 בהוצאות התובעת:
אגרת בית המשפט, לפי סכום השיק במועד הגשת התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ליום מתן פסק הדין.

33.3 הודעת צד ג' נדחית. הנתבעים 1-6 ישאו בשכר טרחה של נתבע צד ג', בנק המזרחי המאוחד בע"מ בסך 12,500 ₪ בצירוף מע"מ צמוד כדין ליום מתן פסק הדין.
33.4 הנתבע 6 - דוד רוזן

על הנתבע 6, לשלם לתובעת את סכומי השיקים: סך 699,694 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 5/7/01 ועד ליום מתן פסק הדין, וסך 605,836 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 13/7/01 ועד ליום מתן פסק הדין.

עוד ישא הנתבע 7 בהוצאות התובעת: אגרת בית המשפט לפי סכומי השיקים דנן, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.

כל החיובים שהושתו בפסק הדין, יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

33.5 הנתבע 7 - אלכסנדר גוטגרץ

התביעה נגד הנתבע 7, אלכסנדר גוטגרץ, תמחק ללא צו להוצאות.
ניתן היום י"ד בחשון, תשס"ז (5 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.
איתן אורנשטיין
, שופט

1
בתי המשפט
א 7167/01
א 5120/01
באחוד דיון
בית משפט השלום בראשון לציון
כבוד השופט איתן אורנשטיין









א בית משפט שלום 7167/01 החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי בע"מ נ' טרייד סנטרל בע"מ, רויטברג פניה ואח' (פורסם ב-ֽ 05/11/2006)