פסקי דין על קשר רנט א קאר בע"מ | פסקי דין על אלבז עליזה ע"י ב"כ עו"ד שרון מדל ארצי | פסקי דין על משרד התחבורה - אגף הרישוי |

201142/05 א     12/11/2006




א 201142/05 קשר רנט א קאר בע"מ נ' אלבז עליזה ע"י ב"כ עו"ד שרון מדל ארצי , משרד התחבורה - אגף הרישוי




1
בתי המשפט
הפ 201142/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
12/11/2006
תאריך:
כב' השופט תמיר מיכאל

בפני
:
קשר רנט א קאר בע"מ

בעניין:
המבקשת
נ. שץ

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . אלבז עליזה ע"י ב"כ עו"ד שרון מדל ארצי

2 . משרד התחבורה - אגף הרישוי
המשיבים
פסק דין
פסק דין
זה ניתן בהמשך לסיכומים אשר הוגשו בכתב, בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים, במסגרת בקשת המבקשת ליתן

פסק דין
הצהרתי לפיו רכב מסוג מאזדה שנת ייצור 2004 מ.ר. 4814951 (להלן "הרכב") שייך למבקשת, ולהורות למשרד הרישוי לרשום את הרכב על שם המבקשת.

מר אלי לוי, מהמחלקה המשפטית של המבקשת, הגיש תצהיר בתמיכה לתובענה ובו הצהיר כדלקמן:

1. המבקשת הינה זכיינית של חברת הרץ בישראל ועוסקת בהשכרת כלי רכב לנהיגה עצמית.
2. המבקשת רכשה לצורך עסקיה את הרכב בחודש אפריל 2003 כשהוא חדש.
3. ביום 27/11/03 התקשרה לסניף גברת אשר הציגה את עצמה בשם קרצו יוליה, וביקשה לשכור את הרכב למשך 4 ימים, מיום 27/11/03 ועד ליום 1/12/03.
4. השוכרת הנ"ל הציגה כרטיס אשראי על שמה, רישיון הנהיגה ותעודת זהות.
5. לאחר אישור כרטיס האשראי לחיוב ע"ס 4,057 ₪ כפיקדון ע"ח דמי השכירות, שוחרר הרכב לידיה.
6. המבקשת חייבה את השוכרת ביום 30/11/03 בסך של 4,057 ₪ אולם המבקשת גילתה כי כרטיס האשראי נחסם לשימוש על ידי חברת האשראי.
7. המבקשת ניסתה לאתר את הרכב והשוכרת אולם ללא הצלחה, והרכב לא הוחזר.
8. ביום 30/11/03 המבקשת הגישה תלונה למשטרה.
9. המבקשת פנתה לחברת חקירות אשר חשפה כי הבעלות זויפה במרמה כאשר הרכב עבר מספר בעלים.
10. התברר כי הבעלות ברכב עברה ביום 30/11/03 ע"ש אנטולי קרצו, וכבר למחרת ע"ש אבו חאמד זוהרן, אשר העביר את הבעלות ברכב לאחר יומיים בלבד לג'אנו תמי - והוא שהעביר את הבעלות לבסוף ע"ש המשיבה 1.
11. ביום 20/9/05 אותר הרכב בכתובתה של המשיבה 1, והמבקשת הודיעה זאת למשטרה, אשר ניגשה לביתה וגררה את הרכב.
12. הרכב עבר בעלות 5 פעמים במשך שנה אחת והדבר היה צריך להדליק נורה אדומה אצל המשיבה 1.
13. אין בשינוי הבעלות הנ"ל כדי לשלול מהמבקשת את הבעלות ברכב.
המשיבה 1 הגישה תצהיר ובו הצהירה, בין השאר, כי:
1. המשיבה 1 רכשה את הרכב באמצעות בעלה, מר פרוספר אלבז, לאחר שמר איציק ז'אנו הציע למכור את הרכב של אשתו למשיבה 1 בחודש ספטמבר 2004.
2. בעלה של המשיבה 1 בחן את מסמכי הרכב בטרם ביצוע הרכישה ושולמה התמורה ברכב אך ורק לאחר שהושלמה העברת הבעלות לשם המשיבה 1 ביום 23/9/04.
3. שולמו 70,000 ₪ בגין הרכב, כאשר למיטב ידיעתה של המשיבה 1, אותו סכום שיקף ערך הרכב.
4. במהלך חודש ספטמבר 2005 נעלם הרכב מחניית הבית שלה ושל בעלה, והמשיבה 1 התלוננה על-כך במשטרה.
5. לאחר הצגת רישיון הרכב הוחזר הרכב לידי המשיבה 1, והיא מחזיקה ברכב עד למועד כתיבת תצהירה הנ"ל.
6. לאחר קבלת המרצת הפתיחה נודע למבקשת כי המבקשת טוענת לגניבת הרכב.
7. הרכב נרכש בתום לב כאשר לא היתה סיבה כלשהי לחשוד במוכר הרכב ולאחר שנעשתה בדיקה בדואר כנדרש.

מר פרוספר אלבז, בעלה של המשיבה 1 הגיש תצהיר בתמיכה לכתב התשובה של המשיבה 1. מר פרוספר הגיש תצהיר דומה לתצהירה של המשיבה 1, וכן הוסיף כי הוא הכיר את מר ז'אנו מילדות.

המשיב 2 הגיש כתב תשובה ובו נטען כי הוא משאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, תוך התייחסות למצב הרישומי של הרכב אצל משרד הרישוי.

המצהירים הנ"ל נחקרו במסגרת חקירה נגדית על תצהיריהם והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב בעקבות דיון ההוכחות.

המבקשת חזרה בסיכומיה על טענותיה הנ"ל, וכן הרחיבה את טענותיה, תוך הפניה לפסיקה על מנת לבססן. המבקשת טענה בסיכומיה כי תנאי תקנת השוק לא התקיימו במקרה דנן לטובת המשיבה 1, כאשר הנטל להוכחת התקיימות התנאים של תקנת השוק מוטל על המשיבה 1 בלבד.

לעניין זה נטען כי יש לפרש את תנאי "תקנת השוק" באופן דווקני וצר בעקבות חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

בהתייחס לתנאי תקנת השוק נטען כי התנאים הם מצטברים, ודי בכך שלא התקיים תנאי אחד מביניהם כדי לשלול מהשיבה 1 תחולת ההגנה הנ"ל.

ב"כ המבקשת חזר בסיכומיו על כך שעובדתית אין מחלוקת כי הרכב נרכש על ידי המבקשת והוצא מחזקתה שלא כדין וללא הסכמתה, וכל זאת כאשר המשיבה 1 קיבלה את הרכב מידי אדם אשר אינו עוסק במכירת כלי רכב.

כמו כן נטען כי המשיבה 1 לא רכשה את הרכב בתום לב שכן מספר רב של בעלים החליפו את הרכב במהלך פרק זמן מאוד קצר באופן יחסי, והייתה צריכה ל"הידלק" אצל המשיבה 1 "נורה אדומה".

מעבר לכך נטען כי המשיבה 1 ו/או בעלה לא הציגו מסמך או ראיה המעידים על רכישת הרכב בפועל שכן, בין השאר, אף לא שולמה בגין הרכב התמורה המלאה ואין כל ראיה לתשלום התמורה או חלק ממנה.

לבסוף נטען כי המבקשת לא התרשלה כלל במקרה דנן, ועל כן יש ליתן

פסק דין
הצהרתי לטובתה כמבוקש.

ב"כ המשיבה 1 חזרה בסיכומיה על טענותיה הנ"ל, וכן הפנתה לפסיקה.

ב"כ המשיבה 1 טענה, בין השאר, כי המבקשת פונה לבית המשפט בידיים לא נקיות ובחוסר תום לב, וזאת היות שהתקיימו תנאי תקנת השוק והמבקשת לא הוכיחה נסיבות הוצאת הרכב מרשותה. לפיכך, לטענת ב"כ המשיבה 1, מדובר במקרה קלאסי של השתק ומניעות לרעת המבקשת, אשר מנועה מלטעון לזכויות ברכב.

ב"כ המשיבה 1 טענה כי המבקשת לא גילתה לבית המשפט כי בעלה של "השוכרת" גנב רכב נוסף מהמבקשת קודם לכן, ועל כן היה עליה להימנע מלהשכיר את הרכב ל"שוכרת".

בהקשר זה נטען כי גם לאחר הוצאת הרכב מרשותה, המבקשת "ישנה על זכויותיה" ועל כן היא מנועה מלקבל

פסק דין
הצהרתי לטובתה.

בנוסף לכך נטען כי שעה שהרכב רשום על שם המשיבה 1, על המבקשת להוכיח כי היא אכן הייתה הבעלים של הרכב קודם לכן, וכי הרכב הוצא מרשותה - מה שלא אירע במקרה דנן. בהקשר זה נטען כי המבקשת לא פירטה את זהותו של אותו עובד שהשכיר ל"שוכרת את הרכב" וכי רק הוא יכול היה לשפוך אור על המקרה ואופן השכרת הרכב.

המשיבה 1 טענה כי יש להחיל לטובתה תנאי תקנת השוק וכי במקרה זה הוכח, בניגוד למקרים אחרים וכעולה מהפסיקה, כי המשיבה 1 ובעלה רכשו את הרכב בתום לב, וכי לא היה להם כל קשר לפעולות הרמייה.

לעניין המחיר נטען כי לקחו הלוואה ע"ס 20,000$ דולר ארה"ב, שילמו 70,000 ₪ ונשאר עודף. עוד נטען כי דובר ברכב מהשכרה, ועל כן סביר היה להפחית 15% מערכו כבמחירון.

המשיבה 1 טענה בנוסף כי העובדה הפשוטה לפיה הרכב לא נרכש מאת סוחר מכוניות אינה משמיטה את ההגנה תחת תקנת השוק, כאשר יש לפרש את סעיף 34 לחוק המכר באופן שיקל על חופש המסחר בשוק הפתוח וכשנקודת האיזון מוסטת לטובת הקונה תוך הפניה לע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832. צוין שמדובר בדעת המיעוט של כב' השופט טירקל בפסק הדין הנ"ל, אולם נטען כי לנוכח נסיבות המקרה שבפני
נו, יש לפעול בעניינו בהתאם לפסיקתו של כב' השופט טירקל הנ"ל.

ב"כ המשיבה 1 טענה בסיכומיה כי יש להחיל צדק חלוקתי, תוך מזעור הנזק שיכול להיגרם למשיבה 1 במקרה דנן, וזאת לנוכח חוסר תום הלב של המבקשת, השיהוי הרב בהגשת התובענה ולאור העובדה שהמשיבה 1 רכשה את הרכב בתום לב ובתמורה הולמת.

ב"כ המשיבה 1 הוסיפה וטענה כי אין מניעה להחיל דיני השתק ומניעות על חוק המכר. לעניין זה נטען כי המבקשת בהתנהגותה יצרה מצג כאילו אין לה כל עניין ברכב, ובעקבות זאת המשיבה 1 שינתה את מצבה לרעה שכן הסתמכה על כך שהמוכרת הקודמת היתה הבעלים של הרכב בטרם רכישתו. בהקשר זה נטען כי חלפה תקופה של כשנתיים מיום גניבת הרכב ועד למועד איתור הרכב בפועל. עוד נטען כי היה על המבקשת להטיל עיקול על הרכב, כבר בעת שהוגשה תלונה במשטרה ביום 30/11/03, על מנת למנוע העברות בעלות ברכב, הגם שטרם אותר בפועל.

דיון

המשיבה 1 טענה תחילה כי המבקשת לא הוכיחה שהרכב הוצא מידיה וכי היא היתה הבעלים של הרכב. המבקשת צירפה לתובענה העתק של רישיון הרכב אשר מראה כי היא אכן הבעלים של הרכב מחודש אפריל 2003. המבקשת הוכיחה בנוסף כי הרכב הושכר לשוכרת קרצו יוליה ביום 27/11/03, כעולה מהמסמכים אשר צורפו לתובענה וכמפורט בתובענה.

בנוסף לאמור לעיל, המשיבה 1 העידה בעצמה כי היא ידעה כי מדובר ברכב מהשכרה - "ידעתי שהמדובר ברכב מהשכרה...אחד מהם קנה את זה מההשכרה, לא שאלתי מי". (עמ' 7 ש' 14 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי המשיבה 1 אכן ידעה כי הרכב היה בבעלות המבקשת עצמה והוצא מידיה.

משכך, הנטל להוכחת תנאי "תקנת השוק" אשר נקבעו בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, חל על המשיבה 1. להלן נוסח הסעיף:

"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב."

לטענת המשיבה 1, יש לפרש את המילים "מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו" ו"במהלך העסקים הרגיל" באופן שבו אין לקבוע כי היה על המשיבה 1 לרכוש את הרכב מסוחר מכוניות.

ברור הוא כי על פי הפירוש הדווקני של הסעיף הנ"ל, ובהתאם לגרסת המשיבה 1 לפיה לא רכשה את הרכב מסוחר מכוניות אלא מאשת מכר של ידיד משפחה של בעלה, אין מקום להחיל את הסעיף במקרה דנן. אולם לטענת ב"כ המשיבה 1, לנוכח נסיבות המקרה שלפנינו, אכן מתקיימות הדרישות המפורטות בסעיף, הגם שאין

פסק דין
אשר קובע זאת בפועל כי אם דעת מיעוט של כב' השופט טירקל בלבד בדנ"א 2568/97, כנען נ' ממשלת ארצות-הברית, פ"ד נ"ז (2) 632.

בנסיבות המפורטות להלן, אינני מוצא לנכון לסטות מפסיקת דעת הרוב בפרשת כנען, ולקבל את דעת המיעוט של כב' השופט טירקל במקרה דנן, באופן שבו יש לפרש את סעיף 34 לחוק המכר בצורה אחרת.

שאלה אחרת הינה, האם בהתייחס למקרה הספציפי שבפני
קיימות טענות של השתק, מניעות וחוסר תום לב אשר עשויות להוביל לתוצאה אחרת.

המשיבה 1 לא הציגה מסמכים או ראיות כלשהן כדי לבסס תשלום בגין הרכב. אין בפני
בית המשפט אלא טענה בדבר נטילת הלוואה ע"ס 20,000$ לצורך תשלום 70,000 ₪ בגין הרכב.

המשיבה 1 אף לא טרחה לזמן את מר ז'אנו, בעלה של מוכרת הרכב, כדי להעיד שהוא ואשתו אכן קיבלו כסף אשר שולם במזומן בלבד, וזאת כאשר נטען שמדובר בידיד קרוב של בעלה מזה שנים רבות.

בתצהירים אשר הוגשו על ידי המשיבה 1 ובעלה, אין כל התייחסות למקור המימון של התשלום הנ"ל בסך 70,000 ₪, כאשר ניתנה עדות בהתייחס להלוואה ע"ס 20,000$ במסגרת החקירה הנגדית לראשונה. גרסת בעלה של המשיבה 1, מר פרוספר אלבז, היתה כי מכרו בית והחזיקו סכומים בדולרים, ולכן התשלום נעשה בדולרים בשווי 70,000 ₪.

המשיבה 1 לא הציגה קבלות כלשהן בקשר לסכום, לא נכרת הסכם בכתב למכירת הרכב, לא הוצגו מסמכים כדי לבסס מכירת נכס, ולמעשה אין כל תיעוד בקשר לתשלום בפני
בית המשפט.

בנוסף לאמור לעיל, ובהתייחס לתום הלב של המשיבה 1, יצוין כי המשיבה 1 צריכה היתה לחשוש לרכוש את הרכב, שכן הוא עבר ידיים רבות קודם לכן כפי שעלה מהחקירה, אולם המבקשת היתה אדישה לעובדה זו. ראה עמ' 7 שורה 4 לפרוטוקול - "הבנתי שהיו 4 ידיים קודמות אבל זה לא מעניין אותי", וכן עמ' 7 בשורה 17 - "ידעתי שהמדובר ברכב השכרה ... אחד מהם קנה את זה מהשכרה, לא שאלתי מי".

כמו-כן יצוין כי המשיבה 1 העידה בניגוד לעדותה הנ"ל כי: "לפני הקנייה ראיתי את רישיון הרכב ... לא שמתי לב כמה ידיים היו לרכב לפני". מעבר לכך שמדובר בעדות אשר סותרת עדות קודמת כנ"ל, אמירה זאת מעידה על אדישות ועצימת עיניים במידה מסוימת לפני רכישת הרכב, אשר גובלות בחוסר תום לב.

בנוסף, אין חולק כי המשיבה 1 לא רכשה את הרכב ממי שנוהג למכור נכסים מסוגו, קרי סוחר מכוניות.

על כן ולאור האמור לעיל, הנני קובע כי המשיבה 1 לא הוכיחה את תנאי "תקנת השוק".

כאן המקום לעמוד על האבחנה בין "תקנת השוק" בענייננו לבין "תקנת השוק" בעת רישום משכון, המעוגנת בסעיף 5 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967. להלן סעיף 5 הנ"ל:

"נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף 4 (2) או שמישכונם נרשם כאמור בסעיף 3) 4), יהיה כוחו של המישכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה בעל הנכסים או לא היה זכאי למשכנם, ובלבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם".

בסעיף הנ"ל, בשונה מסעיף 34 לחוק המכר, תניה לפיה "הנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם". סעיף 34 לחוק המכר אינו דורש תנאי דומה וקובע כי ניתן להחיל הגנת "תקנת השוק" באותם תנאים אשר נקבעו "אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור".

לאור השוני בניסוח יש לפרש את המילים "מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו" באופן דווקני, כאשר אותו תנאי משקף בחלקו את תום הלב של הקונה, ובעצם מציב תמרור אזהרה לקונה להיזהר בקניית נכס שלא באמצעות מי שנוהג למכור אותם נכסים במסגרת עסקו.

תום הלב אשר נבחן בסעיף 34 לחוק המכר, הינו תום הלב של הקונה ולא של המוכר, וגם מסיבה זו אין לפרש את הסעיף לאור תום הלב או חוסר תום הלב של המוכר, אם כי ניתן לבחון נושא זה בנפרד.

לפיכך, נותר בית המשפט עם טענות המשיבה 1 אודות חוסר תום לבה של המבקשת, וטענות המניעות וההשתק.

אינני מוצא פגם בהתנהגות המבקשת בכך שהשכירה את הרכב ל"שוכרת" הנ"ל, אשר בעלה גנב מהמבקשת רכב אחר קודם לכן. העדר קיומה של מערכת אשר מזינה פרטי גנבים, כאשר מדובר בחברה שלה סניפים מרובים, איננה בגדר רשלנות בדרגה שיש בה כדי לשלול היותה הבעלים החוקיים של הרכב.

נותרנו עם טענת המניעות וההשתק. אכן חלפה תקופה ארוכה בין אותו מועד שנגנב הרכב ועד למועד איתורו. יחד עם זאת, בהעדר ביסוס רכיב התמורה כנדרש בסעיף 34 לחוק המכר, וכן התנאים הנוספים כפי שהוזכרו לעיל, אינני מוצא לנכון להחיל מכוח השתק או מניעות איזון אחר ביחס לנזק הצפוי למשיבה 1 בעקבות קבלת התובענה. במקרה דנן הרכב עבר ידיים רבות תוך תקופה קצרה והיה קושי לאתרו. כאשר בית המשפט מעמיד את אי הוכחת העסקה והתמורה הנטענת בגינה אל מול השיהוי מצדה של המבקשת לאתר את הרכב בפועל, המסקנה היא שיש לקבל את התובענה במלואה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התובענה במלואה, ונותן במעמד זה

פסק דין
הצהרתי לפיו רכב מסוג מאזדה שנת ייצור 2004 מ.ר. 4814951 (להלן "הרכב") שייך למבקשת, ומורה למשיב 2 לרשום את כלי הרכב על שם המבקשת.

בנוסף לכך הנני מורה למשיבה 1 להעביר את הרכב לידי המבקשת לאלתר.

לנוכח הנסיבות והשיהוי, כמוזכר לעיל, אינני מוצא לנכון לחייב את המשיבה 1 בהוצאות המבקשת ובשכר טרחה, וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"א בחשון, תשס"ז (12 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.
_______________
מיכאל תמיר, שופט








א בית משפט שלום 201142/05 קשר רנט א קאר בע"מ נ' אלבז עליזה ע"י ב"כ עו"ד שרון מדל ארצי , משרד התחבורה - אגף הרישוי (פורסם ב-ֽ 12/11/2006)