פסקי דין על טראודה מיהלי | פסקי דין על טרוקו מיהלי | פסקי דין על טרויה מיהלי | פסקי דין על ונסה בארנס | פסקי דין על אורי קלנר | פסקי דין על רו"ח יובל קדרון | פסקי דין על שניידר חברה קבלנית בנתניה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2061/03 פשר     30/05/2005




פשר 2061/03 טראודה מיהלי,טרוקו מיהלי,טרויה מיהלי,ונסה בארנס,אורי קלנר נ' רו"ח יובל קדרון,שניידר חברה קבלנית בנתניה בע"מ,כונס הנכסים הרשמי




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 002061/03
בשא 2973/05


בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה


30/05/2005



המערערים:
1. טראודה מיהלי

2. טרוקו מיהלי

3. טרויה מיהלי

4. ונסה בארנס

5. אורי קלנר

ע"י ב"כ עוה"ד יוסף שטבהולץ ואח'




-- נ ג ד --


המשיבים
1. רו"ח יובל קדרון

בתפקידו כנאמן להסדר נושים של חברת משה שניידר חברה קבלנית בנתניה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רנה שיבולת


2. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עוה"ד טובה פריש




החלטה

עסקינן בערעור על החלטת הנאמן, רו"ח יובל קדרון
, בעניין תביעות החוב שהוגשו על ידי המערערים כנגד המשיבה. לטענת המערערים, יש לקבוע כי סכום נשיתם הכוללת כנגד החברה עומד ע"ס 2,985,760 ₪ וזאת במקום סכום הנשייה שנקבע ע"י הנאמן בהחלטתו מיום 5.12.04, בסך 1,338,970 ₪.

מקריאת כתבי הטענות, עולות מהם 2 סוגיות בהן אדון במסגרת החלטתי זו, והן:

א. גובה החוב - הכוונה, לרכיבי החוב שיש לאשר במסגרת תביעת החוב שהוגשה. בנוסף, האם יש להכיר במסגרת תביעת החוב גם בסכומים הנובעים מנזקים הנתבעים ע"י המערערים.

ב. דרך חישוב החוב – האם החוב המאושר הינו החוב בערכו הריאלי, או שמא בערכו הנומינלי.


1. גובה החוב;

רקע עובדתי קצר, וטענות המערערים;

תחילתו של ערעור זה, זה בהתקשרות שנערכה לפני כ – 7 שנים, בין החברה המשיבה, לבין קבוצת בעלי קרקע, בהסכם קומבינציה לפיו תמורת שירותי בנייה, ימכרו למשיבה זכויות בפרויקט הבנייה.

לטענת המערערים, לצורך מימון הפרויקט, העבירו אלה למשיבה סכום של כ – 450,000$ בהעברות בנקאיות ובמזומן. לטענתם, כספי המימון הועברו מהם למשיבה, ומהמשיבה לבעלי הקרקע.

הפרויקט לא יצא אל הפועל, ומשכך, ניהלה המשיבה בהיותה בהקפאת הליכים, הליכי בוררות, אשר בסופם, פסק כבוד השופט בדימוס לויט לטובת החברה המשיבה, כי מגיעים לה כספים מבעלי הקרקע בסך כולל של 2,300,000 ₪.

במהלך הבוררות, הודה מר שניידר, מנהל המשיבה, בחקירתו, כי המערערים שילמו לו תשלום מראש בסכום של כ - 400,000$ עבור ביצוע הדירות בפרויקט.

לאור פסק הבוררות טענו המערערים כי יש להחזיר לידיהם אותם הכספים, שהועברו כאמור לידי המשיב לצורך מימון פרויקט אשר לא יצא אל הפועל.

לטענתם, בבואו לבחון את תביעת החוב שהגישו, הנאמן כלל לא הזמינם לדיון ענייני בתביעת חובם ו/או נתן להם הזדמנות לפרוש את טענותיהם בפני
ו, ו/או דרש ראיות נוספות על מנת לבדוק באופן מעמיק. תחת זאת, אישר את סכום החוב כפי שזה מופיע בכרטסת החברה, היינו 1,388,970 ₪, בערך נומינלי, מבלי שיתן דעתו למסמכים אשר צורפו כביכול לתביעת החוב, והמוחזקים בידיו או שיכול להשיגם בקלות. לטענתם, היה עליו להכיר בסכום נוסף של כ- 591,030 ₪, סכום אשר קיבלה המשיבה כביכול בהעברות בנקאיות ובמזומן מן המערערים לצורך מימון פרויקט הבנייה.

המערערים טוענים כי מגיע להם אף סכום בגין הנזקים שגרמה להם המשיבה בניהול הפרויקט. לדבריהם, התעלם הנאמן מפסק הבוררות ומכל המסמכים שצורפו אליו, וקבע בניגוד לפסק הבורר כי המשיבה אינה אחראית למעשה לשום נזק שנגרם למערערים כתוצאה מאחריותה לקריסת פרויקט הבנייה וכי טענותיהם של המערערים סתמיות.

טענות הנאמן;

המערערים הגישו תביעות חוב בסך כולל של כ 650,000$ אשר הווה לטענתם סכום אשר שולם על ידם לחברה וכן סכום כולל נוסף של כ 1,900,000 ₪ בגין נזקים עקיפים. זאת, כאשר לתביעות החוב עצמן לא צורפו מסמכים ו/או ראיות התומכות בחוב כלשהו, אף לא בגין שקל אחד המגיע למערערים מידי החברה.

לטענת הנאמן, בהיעדר מסמכים וראיות תומכות, נוהלה תקשורת ענפה בין הצדדים, הן טלפונית והן אישית. טרם הכרעתו, ניתנו למערערים הזדמנויות רבות ושונות להוסיף ולהגיש לידיו מסמכים ו/או ראיות לביסוס תביעות החוב אשר הוגשו מטעמם, וכך אמנם נעשה. אולם, כל אשר הוגש לא היה בו כדי להוכיח את תביעות החוב, פרט לאותה אמירה של מר מיהלי, מנהל המשיבה, בפרוטוקול החקירה בהליך הבוררות כאמור. באשר לסכום בסך 591,030 ₪, סכום אותו קיבלה החברה כביכול בהעברות בנקאיות ובמזומן מהמערערים, אין בנמצא כל אסמכתא ו/או ראיה לסכום נוסף זה, מעבר לכספים אשר אותרו ע"י הנאמן.

הנאמן בדק את מסמכי התביעה אשר הוגשו מטעם החברה המשיבה בהליכי הבוררות. מעיון בהם גילה כי ביום 15.9.1997 הועבר סכום בסך 1,351,350 ₪ לחשבון החברה. מעבר לכך, לא נמצאו העברות בנקאיות נוספות בין הנושים לבין החברה ו/או אסמכתאות אחרות אשר יכולות להצביע על העברת כספים בדרך אחרת. בחישוב שביצע, סכום בסך 1,351,350 ₪ הוא 385,979.49$ בערכי שערי החליפין דאז, קרי, כ – 400,000$, כפי שהודה מר שניידר בחקירתו בהליכי הבוררות כאמור. ברם, לאור העובדה כי סכום החוב שהופיע בספרי החברה הינו גבוה יותר מאשר החוב כמופיע באסמכתאות אשר הוצגו במסגרת הליכי הבוררות, בחר הנאמן להכריע דווקא את הסכום הגבוה ולא את הנמוך. משכך, בכל הנוגע לסכום תביעת החוב שהוגשה בסך 650,000$, אישר הנאמן סכום חוב בסך כ 386,000$.

עד כאן טענות הצדדים לעניין גובה החוב, ומכאן החלטתי;

לאחר קריאת כתבי הטענות, לא מצאתי צורך להתערב בהחלטת הנאמן לעניין גובה החוב. נראה שהמערערים לא הגישו אסמכתאות וראיות מספיקות להוכחת כל אחד מרכיבי תביעתם. אין זה מתפקידו של הנאמן לפעול לאיתור מסמכים המבססים את תביעת חובם של המערערים, ונראה שבמקרה זה זכו המערערים אף ליחס מועדף מצד הנאמן.
לעניין מערך היחסים בין נושה המגיש תביעת חוב לבין נאמן, התייחסתי בהחלטתי בפש"ר 2347/99 בש"א 29582/00 אברג'יל נגד הנאמנת לנכסי מרים מעודד, שם ציינתי כי:

"נטל ההוכחה בדבר קיום החוב הינו תמיד על הנושה, זאת משום שהנושה הוא זה הטוען לקיום חוב, קרי, הוא זה המבקש להוציא מחברו..."

ובהמשך:

"אין כל חיוב המוטל על הנאמן בדין, "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו. אם עשתה כך הנאמנת, הרי שפעלה לפנים משורת הדין."

כמו כן ציינתי כי:

"אמנם, הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם אם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד".

הנאמן אינו צריך להעניק הסברים לדרך המימון של החברה או יתרת הכספים השנויה במחלוקת. על המערערים חל הנטל לבסס את טענותיהם לזכאותם לסכומי כסף מהחברה, ומשלא המציאו אסמכתאות להוכחת חובם כראוי, הרי שלא הצליחו להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחם.

על כן, לא מצאתי בנסיבות העניין צורך להתערב בשיקול דעתו של הנאמן הממלא תפקיד מעין שיפוטי בבדיקת רכיבי החוב שהגישו המערערים ובמסקנתו שלא הצליחו להרים את נטל הוכחת החוב. החלטתו של הנאמן בעניין זה, אם כן, תישאר על כנה.

אשר לטענות המערערים אודות הנזקים שנגרמו להם בגין התנהלותה של החברה, הרי שעל אף האמור בפסק הבוררות, מדובר בתביעת חוב לנזק בלתי קצוב, שאינו בר תביעה על פי דין בפני
הנאמן.

2. דרך חישוב החוב;

טענת המערערים;

הסכום שהוכר על ידי הנאמן הינו ערכו הנומינלי משנת 1997. המערערים טוענים כי יש לחשבו על פי ערכו הריאלי. לטענתם, סעיף 18 להצעת הסדר הנושים האחרונה שהומצאה למערערים, קובע כי:
"18. התשלומים לכלל הנושים יהיו תשלומים צמודים למדד המחירים לצרכן בלבד, למעט לנושים המובטחים כפי שיוסכם עימם".

תגובת הנאמן לטענה זו;

הנאמן מתנגד להוספת ריבית והצמדה לקרן החוב. לטענתו, סעיף 20 להסדר הנושים קובע כי:

"20. למען הסר ספק יובהר כי, כל חיובי הקנסות והריביות ככל שישנם מצד כל גורם שהוא, יבוטלו, בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל, ובכפוף לשיקול דעת של רשויות המס על פי דין".

לטענת הנאמן, הרציונל לכך הוא ביטול ריביות ו/או קנסות אשר הוטלו מצד הנושים בגין קרן החוב של החברה כלפי הנושים וזאת בכדי להקטין את היקף הנשייה אותה יש לשלם לנושים על פי הסדר הנושים. במקרה בו יצורפו ריביות ו/או הפרשים לקרן החובות לכלל הנושים, אזי החברה לא תוכל לעמוד בהסדר הנושים על פי תזרים המזומנים הקיים.

עד כאן טענות הצדדים לעניין דרך חישוב החוב, ומכאן החלטתי;

נראה, וכך גם סבור הכנ"ר בתגובתו, כי יש ממש בטענות המערערים. מתגובת הכנ"ר עולה, כי בסעיף 17 להסדר הנושים נקבע, כי גובה החוב לצורך ביצוע התשלום בהתאם להסדר הנושים יהיה בהתאם לסכום החוב נכון למועד מתן צו הקפאת ההליכים, ובהתאם לאישורו על ידי הנאמן. משכך, חישוב החוב צריך לבטא את גובה החוב הריאלי עד למועד מתן צו הקפאת ההליכים.

סעיף 18 להסדר הנושים כאמור מבטא את פרק הזמן ממועד מתן צו הקפאת ההליכים ואישור הסדר הנושים ועד למועד התשלום בפועל, וקובע, כי בפרק זמן זה יהיו התשלומים צמודים למדד המחירים לצרכן. אותו סעיף 20 עליו מסתמך הנאמן, נועד לאפשר לנאמן להפחית הפרשי ריבית במקרים של ריבית נשך, אשר לא חושבה על פי דין. ברם, כאשר חושבה הריבית על פי דין, יש לפעול כאמור בסעיף 17 להסדר.
מסכימה אני עם עמדתו של הכנ"ר, כי על פירוש סעיף 17 להסדר לדור בכפיפה אחת עם הוראות סעיף 20 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב 2002 הקובע כי:

" 20. מועד שערוך התביעות –
אם לא קבע בית משפט אחרת, ישוערכו תביעות החוב לפי ערכן נכון למועד הגשת הבקשה לפשרה או להסדר או למועד הגשת הבקשה להקפאת ההליכים, לפי המוקדם מביניהם".

הכוונה, שיש צורך לקבוע מבחינת כלל הנושים את המועד הקובע לעניין בדיקת תביעות החוב.

על כן, דין הערעור להתקבל בנוגע לדרך חישוב החוב. על הנאמן לחשבו בערך ריאלי, כאמור בסעיפים 17 ו 18 להסדר הנושים, וככל שאין מדובר בריבית נשך כאמור.

לסיכום;

ערעור זה התקבל בחלקו, ככל שנגע לדרך חישוב החוב. ברם, באשר לבדיקת רכיבי החוב, הערעור על החלטת הנאמן נדחה, כאמור, מכל אותם נימוקים שציינתי בהחלטתי.
אשר על כן, גם לא מצאתי לעשות צו לתשלום הוצאות בנסיבות העניין.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כ"א באייר, תשס"ה (30 במאי 2005) בהעדר הצדדים.


אלשיך ורדה
, שופטת
תפארת








פשר בית משפט מחוזי 2061/03 טראודה מיהלי,טרוקו מיהלי,טרויה מיהלי,ונסה בארנס,אורי קלנר נ' רו"ח יובל קדרון,שניידר חברה קבלנית בנתניה בע"מ,כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 30/05/2005)