פסקי דין על טו גו רסט בע"מ | פסקי דין על אגודת אכסניות נוער בישראל

63801/04 א     30/11/2006




א 63801/04 טו גו רסט בע"מ נ' אגודת אכסניות נוער בישראל




1
בתי המשפט
א 063801/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/11/2006
תאריך:
כבוד השופטת חנה פלינר

בפני
:

טו גו רסט בע"מ

בעניין:
תובעת
עו"ד ברדוגו דניאל

ע"י ב"כ
נ ג ד
אגודת אכסניות נוער בישראל
נתבעת
עו"ד גור אלה

ע"י ב"כ

פסק דין
התביעה והצדדים לה :

1. התובעת הינה חברה העוסקת בתחום האינטרנט ומנהלת לטענתה אתר פרסומי בתחום התיירות והנופש (להלן: "האתר"). הנתבעת הינה עמותה רשומה המפעילה כ - 30 אכסניות נוער בפריסה ארצית רחבה (להלן: "אכסניות הנוער").

2. לטענת התובעת, בשלהי שנת 2001 התקשרה הנתבעת עמה בהסכם לפרסום אכסניות הנוער באתר, תמורת תשלום חודשי קבוע של 100 ₪ בעבור כל אכסניה שתפורסם. למרות זאת, לא העבירה הנתבעת לתובעת את התשלום שעליו הוסכם לכאורה, בסך מצטבר של 49,410 ₪, תמורת פרסומן של 14 אכסניות באתר במשך שנתיים ומחצה. בגין חוב נטען זה, הגישה התובעת את תביעתה העומדת על סך של 54,967 ₪ (סכום קרן החוב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).
3. הנתבעת מצדה הגישה כתב הגנה, במסגרתו הכחישה את קיום ההסכם הנטען, וכן הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה עתרה למתן צו עשה וצו מניעה קבוע, להסרת רשימת אכסניות הנוער של הנתבעת מהאתר במלואה. תביעה שכנגד זו נמחקה בהסכמת הצדדים לאור התחייבות התובעת לעשות כן.

גרסת וטענות התובעת :

4. לטענת התובעת, נערכה פגישה בין מנהלה, מר אברהם ליבוביץ' (להלן: "ליבוביץ'"), ובין מנהל השיווק של הנתבעת, מר אלון זיבצנר (להלן: "זיבצנר"), בתיווכו ובנוכחותו של מר יונתן קורינלדי (להלן: "קורינלדי"), מנהל אכסניות הנוער של הנתבעת. בפגישה זו הוצג האתר לנתבעת, ולאחר משא ומתן כספי הוסכם בין הצדדים על תשלום חודשי קבוע תמורת פרסומן של 14 אכסניות הנתבעת באתר.

5. בהמשך לפגישה זו, העבירה הנתבעת לתובעת רשימה של אכסניותיה ברחבי הארץ, שבהתאם לה החלה התובעת בעבודת צילום ועריכה לצרכי הצגת האכסניות באתר. עם תום העבודה החלה התובעת בפרסום האכסניות באתר.

6. בנוסף לכך, טענה התובעת כי הנתבעת נהנתה מפרסום מתקניה באתר, פרסום אשר בעקבותיו הופנו לקוחות שהעשירו את קופתה - התעשרות שנעשתה שלא כדין, ולפיכך גם מכוח עילה זו יש לחייב את הנתבעת בתשלום הדמים.

גרסת וטענות הנתבעת :

7. הנתבעת אינה מכחישה כי נערכה פגישה בין הצדדים שבה הוצג האתר בפני
ה. עם זאת, לטענתה, פגישה זו נסתיימה ללא סיכום כלשהו, בעל פה או בכתב, לפיו מעוניינת הנתבעת לשווק עצמה באמצעות התובעת (פרו' מיום 5/9/06, עמ' 10 שור' 25). בפגישה לא עלה לדיון מחיר הפרסום באתר ולא נערכה כל התקשרות מחייבת בנושא זה.

8. בנוסף, לא טענה הנתבעת כי אין היא נוהגת לערוך הסכמים עם גורמי שיווק אלא בכתב. כל הסכמי השיווק של הנתבעת עם גורמי פרסום מורכבים ממתן שירות פרסומי תמורת עמלה מתשלום המתארח לנתבעת. דהיינו: גוף פרסומי מקבל כסף מהנתבעת כאחוזים תמורת הזמנות שבוצעו דרכו בפועל, ולא כמחיר קבוע תמורת הפרסום גופא (בתשובה לשאלת בית המשפט, פרו' מיום 5/9/06, עמ' 19, שור' 16).

9. הנתבעת הכחישה כי קורינלדי, שקישר בין הצדדים לפגישה, ייצג אותה באותו מעמד, וגורסת כי מעורבותו נבעה אך מקשריו החברתיים עם נציגי הצדדים.

10. בנוסף, הכחישה הנתבעת כי נהנתה מהפרסום באתר התובעת, וכי הייתה מודעת כלל לעצם קיומו, היות שלטענתה כאמור לא ערכה כל התקשרות עם התובעת. אדרבה, לדבריה מדובר בשימוש התובעת במוניטין של אכסניותיה כדי לתת תנופה לאתר החדש שלה.

המחלוקות הדורשות הכרעה :

11. בתיק זה נשמעו ליבוביץ' כעד התובעת, ושלושה מעובדי הנתבעת: זיבצנר, מר עופר שפירא והגברת נורית שלגי. שני האחרונים הם מנהל וסוכנת באגף התיירות של הנתבעת. ניתן למקד את נקודות המחלוקת שבדיון בשאלות הבאות:

א. האם בפגישה שנערכה נכרת הסכם בין הצדדים לפיו תפרסם התובעת את אכסניות הנתבעת, תמורת סך של 100 ₪ לאכסניה לחודש?

ב. האם יש מקום לטענת התובעת בדבר הנאת הנתבעת מן הפרסום ללא תמורה, על דרך של עשיית עושר ולא במשפט?

האם השתכלל ההסכם המחייב הנטען ע"י התובעת ?

12. בישיבה שנערכה בפני
בתאריך 5/9/06 נחלקו הצדדים בנוגע לאופי הפגישה שנערכה ביניהם. קורינלדי, שנכח בפגישה לדברי הצדדים ולמעשה נטל חלק פעיל בייזומה, לא זומן לעדות על ידי מי מן הצדדים בניסיון לתת תוקף לטענותיו. גם בעניין זה נחלקו הצדדים לגבי משמעות אי העדת קורינלדי: בעוד שהתובעת בקשה להבנות מהחזקה שצד הנמנע להעיד עד שבשליטתו, חזקה כי עדותו הייתה פועלת לרעת אותו צד, אזי הנתבעת טענה שהעד אינו בשליטתה, אינו נמנה על עובדיה מזה זמן רב ודווקא התובעת היא שהייתה אמורה לזמנו, היות ולטענתה עדותו מחזקת את גרסתה דווקא.
סבורני, כי בנסיבות הנ"ל, כאשר קורינלדי אינו נמנה יותר עם עובדי הנתבעת (ראה עדות זיבצינר, פרו' עמ' 16 שו' 13-14), אין מקום להחיל את החזקה הנזכרת בפסיקה ולפיכך אין לתת משקל ראייתי להימנעות הבאת קורינלדי לעדות, על ידי מי מהצדדים.

13. לפיכך, יש להכריע בתיק זה על סמך העדויות שנשמעו בפני
י ועל בסיס נטלי הראיה הנוהגים, כשנטל ההוכחה, בין השאר להוכחת קיומו של הסכם מחייב, חל על התובעת.
הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת לא הרימה נטל זה, אבהיר במה דברים אמורים.

14. התובעת התאגדה כחברה בע"מ בתאריך 7/2/02, כמצוין בדו"ח רשם החברות (נספח א' לכתב ההגנה). לפיכך, על פניו, לא נראה כי היא עצמה יכולה הייתה להתקשר בחוזה מחייב עם הנתבעת עוד בשלהי שנת 2001.

15. זאת ועוד, התרשמתי שבמועד קיום הפגישה האתר היה עדיין ריק מתוכן ממשי, ודבר זה מחזק את גרסת ההגנה: למרות טענת ליבוביץ' כי התובעת קשורה בהסכמי פרסום עם ספקי שירותי תיירות נוספים, שביניהם גם רשת מלונות ישרוטל (פרו' עמ' 8 שור' 16), לא הציגה התובעת הסכמים ו/או חשבוניות ו/או קבלות כלשהם להוכחת טענה זו ולא הוכח בפני
י כי התקשרויות אלו, אם וככל שהיו, קדמו להתקשרות הנטענת עם הנתבעת.

16. כמו-כן, העובדה כי צוותי צילום והסרטה מטעם התובעת ביצעו את מלאכתם במתחמי האירוח של הנתבעת אין בה בכדי ללמד על כריתת ההסכם הנטען. אין מחלוקת כי רשימת בתי ההארחה של הנתבעת (להלן: "הרשימה") אכן הועברה אל התובעת (כמוצג בתצהיר ת/1). אין חולקין כי אישור לצוותי הצילום האמורים להיכנס למתקני הנתבעת ולצלם בתחומם נמסר לתובעת גם הוא, וזאת עוד בפגישה (תצהיר נ' 1). עם זאת, אין די במסירת הרשימה ואישור הצילום לידי התובעת כדי לבסס את המסקנה שנחתם הסכם מחייב בין הצדדים. אמונים עלי דברי הנתבעת, לפיהם גופים רבים מצלמים את מתקני התיירות שלה למטרותיהם השונות, לעיתים באישורה. לטענת הנתבעת, שיש בה הגיון, מטרתו הסופית של הצילום אינה מעניינה כל עוד אינו פוגע באינטרסיה ולפיכך גם אינה משלמת בעבורו (פרו' עמ' 22 שור' 17).

17. בנוסף, גרסתו של ליבוביץ לגבי ההסכם הנטען לא הייתה עקבית ומוצקה: תחילה העיד ליבוביץ שסוכם בפגישה תשלום על סך של 100 ש"ח לאכסניה (פרו' עמ' 9 שור' 20); לטענתו, גורמים נוספים וביניהם בנו, הצלמים והשותפים ידעו על סיכום זה, ובכל זאת לא הובאו לעדות (עמ' 10 שור' 15); בהמשך, העיד ליבוביץ שהיה משא ומתן לגבי המחיר וכי הנתבעת סרבה לעבוד תמורת עמלה (עמ' 13 שו' 7); ולבסוף העיד :"אני מכיר את יונתן ויצאתי מתוך הנחה שאני עובד עם גוף מכובד ואם שלחו לי רשימה ושלחתי צלמים והכל היה מתואם, אז אני לא עובד בחינם" (עמ' 13 שו' 18-19). דהיינו, מעדות נחרצת בדבר סיכום מחיר קבוע, נותרה עדות מגומגמת בדבר הנחה שהעבודה לא תעשה חינם.

18. לבסוף, אעיר כי לא ברור מדוע התמהמהה התובעת מלהגיש חשבונותיה לנתבעת במועדם. הסכסוך בין הצדדים פרץ רק לאחר שהסכומים שדרשה התובעת עבור שירותיה בשנת 2004 לא שולמו. מכתבי דרישת התשלום המפורטים (ת/2) והמכתב המרוכז (ת/3) נוגעים אך ורק לחוב בגין 2004. התובעת העלתה דרישות בנוגע לתשלומי 2003 רק לאחר סירוב הנתבעת לשלם בהתאם למכתבים אלו. הדעת נותנת כי לו נתקיים קשר חוזי מחייב בין הצדדים, לא הייתה התובעת משתהה בהסדרת פירעון חובה של הנתבעת בגין שנת 2003 ומחצית משנת 2002, ו"נזכרת" בו לראשונה רק משסורבה דרישתה לתשלום החוב בגין שנת 2004.

19. מהמקובץ לעיל עולה כי התובעת לא הצליחה להוכיח שהנתבעת אכן התקשרה עמה בחוזה מחייב, בכתב או בעל פה, למתן שירותי פרסום והזמנות באינטרנט תמורת תשלום. המעשים שהתובעת מבקשת להציגם כיסודותיה של התקשרות זו, כנוכחות הצדדים בפגישה, משלוח רשימת האכסניות ומתן אישור צילום לתובעת, לא די בהם כדי להוכיח "הצעה" ו"קיבול" ואין התנהגות הצדדים, בזמן הפגישה ולאחריה, מלמדת על "מפגש רצונות" וכריתתו של חוזה. התרשמותי מהראיות היא כי דווקא התובעת היא זו שחפצה בהסכמת הנתבעת לפרסום אכסניות הנוער באתר, ללא תמורה, וזאת לצורך יציקת תוכן לאתר חדש שהיה עדיין בחיתוליו, ונוהל על ידי חברה שטרם באה לאוויר העולם.

האם קיימת עילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט ?

20. בטרם אפנה לעסוק בשאלה שבכותרת לגופה, אקדים ואתייחס להתנגדות ב"כ הנתבעת כפי שהועלתה בישיבה שנערכה בפני
ביום 5/9/06 (פרו' שם, עמ' 7 שור' 10). לטענת הנתבעת, מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן עילת עשיית העושר נכללה בתצהיר התובעת ולא נכללה בכתב התביעה.
ברם, רמז לעילת עשיית עושר מצוי בסעיף 7 לכתב התביעה, בו מניחה התובעת שפרסום האכסניות במשך זמן רב באתר תרם להגדלת זרם המבקרים במתקני הנתבעת. ברע"א 3622/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר ואח' . תק-על 2003(2), 3234 ,עמ' 3235, קבע כב' השופט ריבלין שאין לקבל טענה בדבר הרחבת חזית פסולה כאשר התצהיר מעלה טענה שניתן להבינה, בדיעבד, גם מכתב התביעה. החלטת השופט ריבלין נגעה להעלאת טענה עובדתית. קל וחומר, אם כן, שבהעלאת טענה משפטית המשתמעת מכתב התביעה, אף כי לא נרשמה בו במפורש, אין משום הרחבת חזית פסולה, ולפיכך יש לדון בטענה זו לגופה.

21. ברע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4), 289, נזכרה ההלכה המחייבת בדיני עשיית עושר ולא במשפט, לפיה אף משקועקעו עילות התביעה האחרות שהועמדו מכוח דינים אחרים, אין מניעה מלתבוע השבה רק מכוח אותו עקרון של התגוננות מפני עשיית עושר ולא במשפט. דהיינו: כל עוד ההתעשרות אינה צודקת בנסיבות העניין, נתפסת היא כנעשית שלא כדין גם אם לא הופרה הוראת דין חיצוני לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, (להלן: "החוק").
לכאורה, מבחינה אובייקטיבית, התעשרות הנובעת מפרסום שתמורתו לא שולמה אכן אינה צודקת. לכן, גם משנשמט בסיסה של טענה חוזית, עדיין יכולה להיטען בפני
עצמה טענה בדבר עשיית עושר של הנתבעת.

22. העילה, אם כן, קיימת. האם הוכחה? על כך יש להשיב בלאו רבתי. על מנת להוכיח טענה זו, ביקשה התובעת להסתמך על תיעוד הכניסות לאתר, שתדפיסו מופיע כנספח א' לכתב התביעה. תדפיס זה מציג כביכול מספר רב של גולשים אשר גלשו באתר ובקישוריות הרלוונטיות לאכסניותיה של הנתבעת. עם זאת, התדפיס אינו מאיר את עיני בית המשפט בשאלה הדורשת הוכחה, מהן מספר ההזמנות שנעשו לאכסניות התובעת בעקבות הגלישה באתר התובעת.

23. ראשית, לא ברור מי ערך את אותו תדפיס, מהי מידת מהימנותו והאם ניתן ללמוד ממנו על מספר הגולשים באתר (בין השאר, מבחינת כניסות חוזרות ונשנות של אותו גורם); שנית, אף אם היו נתוני הכניסה לאתר, שהציגה התובעת, נאמנים בעיני, אין בכך כדי להניח לכתחילה שמאן דהוא הזמין, בסופו של דבר, שירותי תיירות מהנתבעת באמצעות האתר. יוער כי זיבצנר העיד שניסה להזמין מקום באכסניה שפורסמה באתר, ונותר ללא מענה (פרו' מיום 5/9/06, עמ' 17 שור' 15).

24. בעניין זה לא הציגה התובעת בפני
חוות דעת של מומחה באשר למספר האנשים שמבחינת הסתברות סטטיסטית יצרו, אולי, קשר עם הנתבעת לאחר שביקרו באתר, וגם אם הייתה מוצגת חוות דעת שכזו, ספק אם היה בה די כדי להטיל חיוב "הסתברותי" על הנתבעת. החוק מסדיר השבה הנוגעת, באופן בסיסי, לרווחיו של המתעשר שלא כדין, אף כי בהתאם לנסיבות ייתכן ויובאו מספר פרמטרים נוספים בחשבון זה (ראה ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ ואח' נ' שמואל הרר ואח' . תק-על 2005(4), 2296). בהיעדר תיעוד או עדויות מטעם התובעת המוכיחים כי הזמנות לאכסניות הנתבעת אכן בוצעו בפועל בתיווכה, אין ביכולתי להניח כי אחוז זה או אחר מכלל המבקרים באתר - חזקה כי הזמין שירותי תיירות מהנתבעת. סברה מעין זו הועלתה על ידי ב"כ התובעת, והיא אינה מקובלת עלי באין תימוכין לה.

25. לבסוף, גם לו הייתה התובעת מוכיחה כראוי את קיום העילה והנזק הנטען, נדרשת הייתי לתועלת שהפיקה התובעת עצמה מהופעתן של אכסניות הנתבעת באתר. תחילתם של היחסים נשואי תיק זה הייתה בראשית ימיה של התובעת, בין שלהי 2001 לתחילת 2002. לעומתה, הנתבעת הוקמה כאגודה כבר בשנת 1937, ופועלת מאז ועד היום בחסות משרד החינוך, התרבות והספורט (ס' 10 לכתב ההגנה). אין זה מן הנמנע, כפי שכבר ציינתי בסעיף 16 לעיל, כי המוניטין והוותק שצברה הנתבעת שירתו במידה כלשהי את התובעת עם תחילתו של מיזם האינטרנט באתר שפתחה, וכי הנאה זו "מאיינת", בסופו של יום, את "הנאתה" של הנתבעת מפרסום החינם.

סיכום :

26. התובעת לא הוכיחה את גרסתה העובדתית כי בינה ובין הנתבעת נכרת חוזה במעמד הפגישה ביניהם או בכל נקודת זמן אחרת ממנה והלאה; בנוסף, כשלה התובעת גם בהוכחת קיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט ובהוכחת הנזק הנטען.
לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת להדחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר.

ניתן היום ט' בכסלו, תשס"ז (30 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.
חנה פלינר
, שופטת








א בית משפט שלום 63801/04 טו גו רסט בע"מ נ' אגודת אכסניות נוער בישראל (פורסם ב-ֽ 30/11/2006)