פסקי דין על גור אלי | פסקי דין על חב' הדקה התשעים בע"מ

2154/05 א     03/12/2006




א 2154/05 גור אלי נ' חב' הדקה התשעים בע"מ




1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
ת"א 002154/05
בש"א 18666/05

תאריך: 3.12.06
בפני
:
כב' השופטת שבח יהודית
05/12/2006
בעניין:
גור אלי
ע"י ב"כ עו"ד
אביזמל אברהם

התובע/ המבקש

נ ג ד
חב' הדקה התשעים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
ד"ר גיל אוריון
, בכר חן ואח'

הנתבעת/ המשיבה

החלטה

בפני
בקשה לאשר את התביעה בת.א. 2154/05 כתובענה יצוגית.

המבקש הינו עו"ד במקצועו. המשיבה הינה חברה העוסקת במכירת כרטיסי טיסה וחבילות נופש בארץ ובחו"ל באמצעות הטלפון והאינטרנט ועיקר התמחותה במכירת מוצרי תיירות שמועדם סמוך למועד ההזמנה וכשמה, כן היא.
ביום 23.5.04 הזמין המבקש שני כרטיסי טיסה לקפריסין וחוייב ב"דמי גביית כ. אשראי" בסך של 24 $. לדבריו, משהבחין כי דמי גביית כרטיס האשראי חושבו לפי מספר הכרטיסים שנרכשו ולא לפי מספר כרטיסי האשראי (דהיינו 12 $ x 2) פנה למשיבה ודרש להשיב לו את הסך של 12 $, המבטא לטעמו את הגבייה ביתר, משהתמורה בעבור שני הכרטיסים שולמה בכרטיס אשראי אחד.
ביום 2.1.05 נענה על-ידי המשיבה כי החיוב בגין 12 $ הנוספים מקורו בטעות ולפיכך השיבה לו סכום זה.
המבקש לא האמין כי מקור החיוב הנוסף בשגגה אלא סבר כי כך היא נוהגת כלפי כלל ציבור הלקוחות ומשכך נכנס לאתר המשיבה באינטרנט, שם הוברר לו, על דרך סימולציה, כי בגין הזמנת חבילת תיור לאדם אחד חוייב בדמי גביית כרטיס אשראי בסך 15 $, בגין חבילת תיור לשני אנשים חוייב ב-30 $ ובגין חבילת תיור זהה ל-3 אנשים גדל חיוב דמי הגביה ל-45 $. בתביעתו טוען המבקש כי משהוברר למשיבה כי נוהג נפסד זה נתגלה ברבים, "הקדימה תרופה למכה" והמירה את דמי גביית כרטיס האשראי (להלן: "דמי גביית כרטיס") ב"דמי טיפול" בסך 18 $ לכל משתתף.
המשיבה מאשרת כי אכן חייבה את ציבור הלקוחות בדמי גביית כרטיס במשך תקופה של כשנה החל מיום 1.2.04 וכלה ביום 10.2.05 וכי ממועד זה ואילך החלה לגבות עמלה הקרויה על ידה "דמי טיפול" (להלן: "דמי טיפול"). לטענתה, החיוב בגין דמי גביית כרטיס נעשה כעמלה קבועה וחד-פעמית בהתעלם ממספר המשתתפים וכי חיובו של המבקש בעמלה כפולה בהינתן שני נוסעים - מקורו בתקלה שלא חזרה על עצמה במקרים אחרים. המשיבה מאשרת כי דמי הטיפול אכן נגבים על ידה כיום בהתאם למספר המשתתפים וזאת החל מחודש יולי 2005.

בבקשה הסובבת, רובה ככולה, סביב טענת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") נטען כי המשיבה מטעה את גולשי האינטרנט המבקשים לבצע את ההזמנה באמצעות אתר המשיבה שכן הם אינם מבחינים כי צפוי להם חיוב נוסף בגין דמי גביית כרטיס הנעשה בהתאם למספר המשתתפים וְבנוסף למחיר הבסיס. המבקש טוען כי הצרכן סובר כי דמי הגביה משולמים לפי מספר כרטיסי האשראי באמצעותם משתלמת התמורה אשר ברוב במקרים הינו אחד , שעה שבפועל מסתתר תשלום נוסף הנגבה לפי מספר הנוסעים אשר במקרים רבים עולה על אחד.
התביעה נסמכת אף על טענת הפרת ההוראה בדבר הצגת מחיר כולל שכן בעמוד הפתיח, העמוד הראשון של אתר האינטרנט של המשיבה מופיע מחיר הבסיס אך אין הוא משקף את המחיר הסופי באשר איננו כולל את הרכיב הנוסף בגין גביית דמי כרטיס או דמי טיפול.
המשיבה מכחישה, כאמור, כי נהגה לחייב בעמלת דמי גביית כרטיס בהתאם למספר המשתתפים וטוענת כּי התקלה שהתרחשה בהזמנת המבקש מקורה בשגגה אשר לא חזרה על עצמה אצל יתר הצרכנים. לעומת זאת, לא מכחישה המשיבה את העובדה לפיה היא גובה כיום דמי טיפול בהתאם למספר המשתתפים.
לגופה של בקשה, טוענת המשיבה, כי דינה להידחות שכן התובענה משוללת עילה מאחר והשיבה למבקש את הסכום שנגבה ממנו ביתר עוד בטרם הגשתה. עוד שוללת המשיבה קיומה של הטעיה שכן התוספת הנגבית, אם כדמי גביית כרטיס אשראי ואם כדמי טיפול, מוצגת לשיטתה בפני
הלקוח בצורה ברורה ומפורשת וכי בפועל לא מתבצעת הזמנה בטרם יאשר הוא מראש ובכתב את פרטי ההזמנה כולל המחיר ורכיביו.
המשיבה אף שוללת את הטענה לפיה צורת הצגת התמחור באתר האינטרנט נוגדת את חובת הצגת המחיר הכולל ולדבריה לא ניתן לכלול בדף הפתיחה, מעצם טבעו וטיבו, את כלל המחירים המתאימים לכל צרכן וצרכן שכן הדברים נעשים כמקובל באינטרנט על דרך דפדוף והתקדמות בהתאם לפרטיו הספציפיים של כל לקוח ולקוח ובהתאם לטיב חבילת הנופש בה הוא מעוניין. עוד היא טוענת כי בתקופה בה גבתה דמי גביית כרטיס לא חייבה את ציבור הלקוחות לבצע את התשלום באמצעות כרטיס אשראי וכי תמיד היתה פתוחה בפני
הם הדרך לבצע את התשלום במזומן, ואם עשו כן הפטירו עצמם מעמלת הכרטיס.

הסביבה המשפטית במסגרתה נדונה התובענה שבפני
הינה ברורה למדי, ומשכך אינני רואה צורך להכביר מילים ולהתייחס לפסיקה הענפה בנושא.
לא קיימת מחלוקת כי החוק החל על התובענה הינו חוק תובענות יצוגיות, תשס"ו-2006, (להלן: "חוק תובענות יצוגיות") שהרי עסקינן ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".
עוד נחה דעתי כי הראיות שהוגשו במסגרת בקשת האישור תאמו את הכללים שנקבעו בפסיקה והקובעים כי בהליך אישורה של תביעה יצוגית אין להסתפק בכך שהעובדות הנטענות בכתב התביעה מקימות עילת תביעה וכי על המבקש להוכיח את העובדות הנטענות על ידו לפחות באופן לכאורי. (רע"א 4474/97, רמי טצת ואח' נ' אברהם זילברשץ ואח', פ"ד נד(2), 577 ; רע"א 3126/00, מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים ואח', פ"ד נז(3), 220).

יש לבחון, איפוא, בחינה פרטנית באם החומר הראייתי שהונח בפני
בית המשפט עולה לכדי עילה אישית ובאם חצה המבקש את יתר המשוכות החוצצות בינו לבין אישור הגשת התביעה כייצוגית.
סעיף 4(א) לחוק התובענות היצוגיות קובע כי מי שרשאי להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה יצוגית הינו "אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור...".
בהעדרה של עילת תביעה אישית, יהיו טיעוניו של התובע טובים ומוצקים ככל שיהיו - הרי דין תביעתו להימחק ולא ניתן יהיה לבררה במסגרת תביעה יצוגית.
קיומה של עילת תביעה אישית מהווה תנאי בסיסי לצורך הכרה בתובענה כתובענה יצוגית ובהעדרה, פול תיפול, וכפי שהטיב להתבטא כב' השופט א' רובינשטיין:
"תביעה יצוגית היא מנוף הטעון בסיס ארכימדי, שאם לא כן תלויה התביעה היצוגית על בלימה" (ע"א 3955/04, עו"ד אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', תק-על 2005(3), 58).

סעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן קובע:
"לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בע"פ, או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן: הטעיה). בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה...
(13) המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר...".

מן החומר שהוצג בפני
בית המשפט עולה לכאורה כי טענת ההטעיה לפיה לא מבין הצרכן כי בדיבור "דמי גביית כרטיס אשראי" הכוונה היא שהגביה תעשה בהתאם למספר המשתתפים וכי הוא מניח כי הגביה נעשית בהתאם למספר כרטיסי האשראי באמצעותם משולמת התמורה - אינה קלוטה מן האוויר ואינה משוללת בסיס ומשכך הייתי אמורה לקבל את טענת ההטעיה בשלב הטרומי על אף טענת המשיבה לפיה מדובר בתקלה חד פעמית ולא בנוהג קבוע, שהרי מצויים אנו בשלב של בקשת האישור ולא בשלב בירור התובענה לגופה, מה גם שטענת המבקש לקיומו של נוהג להבדיל מתקלה חד פעמית נסמך גם על הסימולציה שנעשתה על ידו במועד מאוחר יותר (נספחים ה', ו', ז' לבקשה).
יצויין כי טענת המשיבה לפיה לו היה המבקש ממשיך במסעו באתר האינטרנט ומבצע הזמנה אמיתית, להבדיל מהזמנה וירטואלית, הרי שהיה נוכח לדעת כי על אף שבשלב הסימולציה נעשה החיוב לפי מספר המשתתפים הרי החיוב בפועל היה נעשה לפי מספר ההזמנות - איננה מופיעה כלל בתצהיר המשיבה והועלתה על ידה רק במהלך הדיון והסיכומים.

אף על פי כן לא חוצה הבקשה את הרף הנדרש לצורך הוכחת עילת תביעה לכאורית לאור הכשל שבהוכחת העילה האישית.
סעיף 31 (א) לחוק הגנת הצרכן קובע כי דין מעשה או מחדל לפי פרקים ב', ג' או ד' לחוק דינו "כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]". משכך, איסור ההטעיה הקבוע בסעיף
2(א) שבפרק ב' לחוק כפוף לדיני הנזיקין ואשר על כן חייב התובע להוכיח קיומו של נזק, אף קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין ההטעיה.
מאחר ואין חולק כי לאחר שהמבקש פנה למשיבה וקבל על חיוב היתר מחמת שיטת החיוב לפי מספר המשתתפים (יותר מאחד) להבדיל ממספר הכרטיסים (אחד בלבד), הרי הושב לו הסך של 12 $, נמצא כי המבקש באופן אישי, להבדיל אולי מצרכנים אחרים, לא סבל מכל נזק שהוא ומשכך נעדר הוא עילה אישית ואינו יכול לשמש תובע יצוגי הולם לכלל ציבור הנפגעים, אם אכן קיים ציבור שכזה.
הטענות בכל הנוגע לדמי הטיפול, הנגבים אף הם לפי מספר המשתתפים, אינן רלבנטיות למבקש, שכן המבקש כלל לא חוייב בדמי טיפול וממילא לא נסמכת הבקשה על הטעיה הנובעת משיטת דמי הטיפול ומהסתמכות עליה.

לאור טיבה וטבעה של התובענה היצוגית ובצורך לוודא כי כלי זה לא ינוצל לרעה ויביא לפגיעה בנתבע, במשק ואולי אף בקבוצת התובעים עצמה עליה נמנה המבקש להכריז עליו כעל התובע היצוגי, יש צורך להקפיד על כל תג ותג מן הדרישות המוצבות בפני
תובע שכזה ומשכך, בהעדרה של עילת תביעה אישית, לא ניתן לאשר הגשת התובענה באמצעותו.

ובאשר לטענת הפרת חובת הצגת המחיר; סעיף 17ב' לחוק הגנת הצרכן מטיל על העוסק את החובה להציג את המחיר הכולל בעבור הנכס או השירות על כלל רכיביו בלא שתהא לצרכן לאחר מכן "הפתעה" בה ידרש להוסיף סכום כסף נוסף, למשל בגין הובלת חובה, ביטוח, עמלת טיפול וכיוצ"ב, וכך הוא קובע:

"17 ב. חובת הצגת מחיר על טובין והמחיר המחייב
(א) עוסק המציע, המציג או המוכר טובין לצרכן יציג על גביהן או על גבי אריזתן את מחירם הכולל
(ב) הצגת המחיר כאמור בסעיף קטן (א) תהיה – (1) של המחיר הכולל בלבד ורק במטבע ישראלי".

סעיף 17א' מגדיר את המונח "מחיר כולל" וקובע:

"לענין פרק ד' בפרק זה, "המחיר הכולל" – מחיר הכולל את סך התשלומים בעבור נכס או שירות ואת סך כל המסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על ידי עוסק, לרבות –
(1)...
(2) כל תשלום אחר הנלווה לרכישת אותו נכס או שירות, בלי שניתנה לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה".

טוען המבקש כי המדובר בחובה אבסולוטית אשר איננה מצריכה הוכחת נזק ואשר הופרה על ידי הנתבעת, שכן בעמוד הפתיח באתר האינטרנט של המשיבה מופיע המחיר, אולם לא מופיע כל כיתוב המסביר כי המחיר איננו כולל דמי גביית כרטיס או דמי טיפול אשר תתווסף למחיר המקורי.
אכן בעמוד הפתיח של אתר האינטרנט לא מצויין, בצמוד למחיר המופיע בצג כי הוא כפוף לתוספת דמי גביית כרטיס או דמי טיפול, אך אין להתעלם מטענת המשיבה כי אין מדובר במוצר אחיד המוצג בחלון הראווה או בפרסומת בעיתונות או בשלטי חוצות, לגביו לא קיימת כל בעיה לנקוב במחיר השקלי הסופי, שכן שעה שעסקינן במוצרי תיירות, הרי מדובר בהיצע אדיר של הצעות אשר מטיבען אינן יכולות להיות אחידות ביחס לכל ציבור הלקוחות.
אתר המשיבה מציע נופשונים בארץ ובחו"ל, טיסות, חבילות נופש בארצות שונות וכיוצ"ב. מטבע הדברים, כל מוצר טומן בחובו אפשרויות תמחור שונות אשר משתנות בהתאם למספר המשתתפים, ימי השהות, מספר הארוחות, סוג המלון, בגיר או ילד וכו'.
יש ממש בטענה לפיה יש להתייחס לעמוד הפתיח כאל מעין "שער" או "תוכן עניינים" למידע המגיע בעמודי האינטרנט הבאים אם כי, רצוי היה כי המשיבה תוסיף במקום נראה לעין את הכיתוב "כפוף לתוספת עמלת טיפול", כיתוב אשר אמור להתאים לכל חבילת נופש או לכל מוצר תיירות, באי היותו נוקב בסכום התוספת אשר תתחוור לעיני הצרכן רק בשלב בו יבחר בחבילה הספציפית הרצויה לו.
תובענה ייצוגית לא נועדה למרר את חיי הספק או לאיים עליו חדשות לבקרים בתביעה ייצוגית כי אם לפצות את האזרח הקטן על עוול שנעשה לו. אי הצגת המחיר הסופי בעמוד הפותח אלא באלו שבאים אחריו, אינה נכללת באותם עיוותים אשר ראוי לתקנם במסגרת של תביעה ייצוגית.
זאת ועוד, הצורה בה הציגה המשיבה את התמחור לכרטיסי הטיסה לקפריסין איננה יכולה להרים את המנוף לצורך אישור התביעה כתביעה ייצוגית גם מכיוון, שהוברר כי הגם שהמבקש מבסס טיעונו על אופן הצגת המחירים במערכת ההזמנות "און ליין" שבאתר האינטרנט של המשיבה, הרי הודה בחקירתו כי לא עשה שימוש במערכת זו וכי את הזמנת הכרטיסים נשוא התובענה ביצע באמצעות מוקד ההזמנות הטלפוני.
אף סעיף 17 מצוי בפרק ז' ומשכך כפוף הוא לדיני הנזיקין ולחובה להוכיח קשר סיבתי ונזק, חובה שלא זו בלבד שלא הוכחה, אף לא נטענה.

המבקש אף אינו יכול לסמוך תביעתו על צורת הצגת תוספת דמי הטיפול, שכן אלו החלו להגבות על ידי המשיבה רק בחודש פברואר 2005 ואילו המבקש רכש את כרטיסי הטיסה לקפריסין נשוא העניין בחודש מאי 2004. ומשכך, איננו יכול לקשור בין עילתו האישית לבין הנוהג בכל הנוגע לדמי הטיפול.

מכל האמור לעיל עולה, כי דין בקשתו של המבקש להכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית להידחות מחמת העדרה של עילה אישית.

התוצאה היא שהבקשה בבש"א 18666/05 - נדחית.
כפועל יוצא, התובענה בת.א. 2154/054 - נמחקת.
לא ראיתי לנכון, בהתחשב במכלול, לחייב בהוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ז (3 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים
שבח יהודית
,שופטת








א בית משפט מחוזי 2154/05 גור אלי נ' חב' הדקה התשעים בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/12/2006)