פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על אברהם אנגל

1525/02 עבל     03/05/2005




עבל 1525/02 המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם אנגל





בית הדין הארצי לעבודה

עבל001525/02
עבל001525.1/02
המערער
(המשיב שכנגד)
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
(המערער שכנגד)
אברהם אנגל

בפני
: השופט עמירם רבינוביץ
, השופט שמואל צור
, השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים, מר יהודה בן הרוש, נציג מעבידים, מר דני בר סלע
בשם המערער - עו"ד חיים בצלאל

בשם המשיב - עו"ד רון אלטרמן

פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ
1. השאלה המתעוררת בערעור זה היא, האם יש להכיר באירוע שאירע למשיב ביום 26.4.1995 (להלן - האירוע) כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). בנוסף, עלינו להכריע בשאלה המתעוררת בערעור שכנגד שהגיש המשיב והיא, האם היה מקום כי בית הדין האזורי, שקיבל את תביעתו, יפסוק לזכותו הוצאות משפט.

2. תמצית העובדות הצריכה לפסיקת הדין בערעור, כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, היא זו :

"א. התובע (המשיב בענייננו - ע.ר.) תושב ערד, יליד 1955, עבד במפעל פריקלס ים המלח.
ביום 26.4.95 עסק התובע במקום עבודתו כמפעיל. בעבודתו במשמרת הבוקר בחילזון 368 היתה סתימה של מגנזיום והתובע הבחין שמחוץ לחילזון זז איזשהו מיסב. התובע עמד מול החילזון על הרצפה עם שתי הידיים שלו מלפנים, התובע היה מעט מכופף כדי להראות למנהל העבודה כיצד המיסב זז. המיסב נמוך ונמצא בגובה של 60 ס"מ מהרצפה ולכן היה בתנועת כיפוף ברכיים.
ב. התובע מציין, כי כאשר כופף הברכיים הפיקה של ברך שמאל שלו יצאה החוצה, התובע נפל עקב כך לאחור בשל חוסר שיוויון משקל, אולם לאחר מכן התרומם ותוך כדי אינסטינקט החזיר את הפיקה למקומה (להלן - 'הארוע').
ג. התובע היה מכופף בעת הארוע. הפיקה יצאה בזמן שהיה מכופף ולא עשה כל מאמץ להזיז את המיסב וכפי שהעיד 'פשוט הייתי מכופף עם הברכיים והפיקה יצאה ממקומה בשעה שהייתי מכופף'.
ד. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בחדר מיון בבית חולים סורוקה ביום הארוע. בברכו נמצא נוזל תוך פרקי. כן אובחנו סימנים של אי יציבות הפיקה. התובע טופל בגבס במשך 3 שבועות".

3. בית הדין האזורי בבאר שבע (תב"ע נו/286-0 ; השופטת יהודית גלטנר - הופמן) מינה את ד"ר יעקב אגינסקי כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה הראשון). המומחה הראשון נשאל את השאלות הבאות :

א. מהי המחלה ממנה סובל המשיב?
ב. האם קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המשיב המפורט במסמכים הרפואיים השונים לבין האירוע מיום 26.4.1995 ?
ג. אם לאו, היש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?

ד. במידה והמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע, האם השפעת תנאי העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים ? (למשל, מצב רפואי קודם).

4. על השאלות שנשאל השיב המומחה הראשון, בזו הלשון :

"ת. ב - 20.11.1978 נבדק התובע בקופ"ח בגלל כאבים בברכים, צוין שסובל מ- tilting (נטיה) של הפטלה (עצם הפיקה) עם חיכוך בינה לבין קונדיל חיצוני, הוסבר שניתן לנתח כדי להעמיד את הפיקה בעמדה יותר טובה, אך התובע בשלב זה סרב לניתוח.
בהתחשב ברישום זה התובע סובל מאנומליה קונסטיטוציונלית בתנוחת הפיקות בברכים.
ת. לא קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע כמפורט במסמכים הרפואיים השונים לבין הארוע מיום 26.4.95.
ת. במקרה הנדון מדובר באנומליה אנטומית קונסטיטוציונלית של הברכים - מבנה אנטומי סוטה מתחום הנורמה של הברכים.
ת. פריקת הפיקה נגרמה עקב תנועת כיפוף של הברך בזמן עבודתו, אך הרקע לפריקה הוא במבנה אנטומי אנומלי קוסטיטוציונלי שאין לא קשר כלשהו לתנאי עבודתו של התובע, לפיכך לארוע התאונה (בכל הקשור לפריקת הפיקה) היתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת המבנה האנטומי הלקוי של הברכים".

5. לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הראשון החליט בית הדין האזורי להפנות למומחה את שאלות ההבהרה הבאות :

"א. האם נכון, שהממצאים הפתולוגיים, אשר אובחנו בבדיקה הגופנית של התובע בחדר מיון, ביום הפציעה הנדונה, אופייניים לפגיעה חריפה - טריה?
ב. האם אותם ממצאים ניתן למצוא בבעייה הקשורה לאנומליה קונטיטוציונלית, כמו הטיה כרונית של הפיקה ?
ג. האם נכון שבבדיקת mri אשר בוצעה לנפגע, בעקבות הפגיעה הנדונה, התגלו ממצאים פתולוגיים ברורים, כמו קרע של השריר הקוודיצפס וסימנים של נזק תוך לשדי, האופייניים לחבלה טרייה?
ד. האם ניתן למצוא את הממצאים שהתגלו גם בעקבות בעייה כרונית בברך הקשורה להטיה של הפיקה?".

6. בתשובותיו לשאלות ההבהרה קבע המומחה כי "הממצאים אופיניים לפריקה של הפיקה בגלל אנומליה מולדת בעקבות כיפוף או ישור של הברך" וכי "הממצאים שאובחנו קשורים אך ורק לבעית האנומליה המולדת בברך שמאל". על מסקנה זו חזר המומחה הראשון בתשובות לשאלות הבהרה נוספות שנשאל.

7. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המשיב, תוך שהוא קובע כי במקרה דנן הוכח קיומו של קשר סיבתי משפטי וכי לא עלה בידי המוסד לביטוח לאומי
(להלן - המוסד) להוכיח כי השפעת העבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. בפסיקה זו הסתמך בית הדין האזורי הן על דברי המומחה הראשון בחוות דעתו, לפיהם פריקת הפיקה נגרמה עקב תנועת הכיפוף של הברך והן על העובדה כי חלף זמן רב מהמועד בו התלונן המשיב על כאבים בברכו (בשנת 1978) ועד למועד האירוע. לשיטת בית הדין האזורי, יש בנתון זה כדי להעיד על קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה בברכו של המשיב.

8. המוסד לא השלים עם פסיקה זו, ולכן הגיש ערעור על פסק הדין (עבל 33/99). ביום 4.12.2000 נתן בית דין זה פסק דינו בהליך זה, בו נקבע כי יש למנות מומחה-יועץ רפואי נוסף.

9. לאור האמור לעיל, מינה בית הדין האזורי את ד"ר דוד אנג'ל כמומחה-יועץ רפואי נוסף (להלן - המומחה השני). בחוות דעתו של המומחה השני נכתבו הדברים הבאים:

"א. המחלה ממנה סובל התובע הינה חוסר יציבות של הפיקה ונקיעה שלה ממקומה. מחלה זו יכולה להגרם ממספר סיבות (או שלוב שלהן):
שנוי במבנה הגרמי של הפיקה
חוסר אזון במשיכת שרירים משני צידי הפיקה
חוסר אזון ברצועות המייצבות של הפיקה
ב. להערכתי אין קשר סיבתי של גרימה בין מחלתו לבין הארוע המתואר בהחלטת ביה"ד. אסביר את שיקוליי:
ע"פ התיק הרפואי (והעובדות בהחלטת ביה"ד) היתה הפיקה לא תקינה עוד לפני הארוע. מצבה היה חמור מספיק כדי להצדיק המלצה על נתוח לתקון מצבה. נכון הוא כי אין רישומים על נקיעת הפיקה במשך השנים שקדמו לארוע בעבודה, אולם אין זה אומר שמחלת הפיקה החלימה מעצמה במשך השנים.
מנגנון הארוע המתואר בהחלטת ביה"ד לא יכול לגרום לנזק כלשהו שיתרום לחוסר היציבות של הפיקה. עמידה עם ברכיים כפופות, ללא חבלה, לא יכולה לתרום לאף אחת מהסיבות שציינתי לחוסר היציבות של הפיקה. עמידה כזו לא תשנה את המבנה הגרמי של הפיקה והתעלה ולא תשנה את חוסר האזון בשרירים או ברצועות.
להערכתי נקעה הפיקה ממקומה בעת העבודה אולם לא בגלל העבודה. העובדה שהפיקה נקעה בעת העבודה היא מקרית והנקיעה היתה יכולה לקרות באותה מידה גם בזמן אחר.
ג. הנזק הוא תוצאה של מצב תחלואתי קודם או מחלה טבעית.
ד. להערכתי לא תרם הארוע בעבודה למחלתו (למרות שזמן הנקיעה היה בזמן העבודה)" (ההדגשות במקור - ע.ר.).

10. לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה השני, התיר בית הדין האזורי את הפניית שאלות ההבהרה הבאות למומחה השני:

"א. האם נכון שהממצאים הפתולוגיים אשר אובחנו בבדיקה הגופנית של התובע בחדר המיון (דפורמציה דימום תוך פרקי) נשוא חוות דעתך אופיינים לפגיעה חריפה-טריה?
ב. (1) האם אותם ממצאים ניתן למצוא במחלה המתוארת על ידך
בסעיף א לחוות דעתך?
(2) האם הממצאים בחדר המיון תואמים מצב מתמשך - ניווני או אירוע פתאומי - טראומטי?
ג. האם נכון שבבדיקת m.r.i אשר בוצעה לתובע בעקבות הפגיעה הנדונה, התגלו ממצאים פתולוגיים ברורים כמו : קרע של שריר הקוודריצפס וכן סימנים של נזק תוך לשדי האופיינים לחבלה טריה (פענוח הבדיקה מצורף להחלטה זו)?
ד. האם הממצאים שתוארו בבדיקת m.r.i ניתן למצאם גם במחלה שתוארה על ידך בסעיף א לחוות דעתך ובעיקר בהעדר תלונות של
התובע במשך 18 שנים מאז גילוי 'המחלה' ב- 1978?".

11. על שאלות אלה השיב המומחה השני בהאי לישנא :

"א. בבדיקה בחדר מיון לא מוזכרת כל דפורמציה. רשום כי יש נוזל חופשי בברך (לא בהכרח דימום אם כי זה אפשרי). ברישום בחדר מיון נרשם במפורש כי לדבריו הפיקה יוצאת ממקומה וחוזרת לבד בערך פעם בשנה. בבדיקה בחדר המיון נרשם גם כי הפיקה יוצאת ממקומה בקלות וחוזרת בקלות. ממצאים אלה מתאימים לנקיעה טריה (אחת מני רבות) שארעה על רקע חוסר יציבות קודם וישן.
ב.1. הממצאים מתאימים בהחלט למחלה שתארתי בתשובה א' לחוות דעתי.
ב.2 מדובר בנקיעה טריה על רקע מחלה קודמת. אני חושב שארעה נקיעה טריה של הפיקה בזמן העבודה אולם הסברתי מדוע לדעתי לא קרה הנזק בגלל העבודה.
ג. סכום בדיקת ה m.r.i מפברואר 96 מציינת : 'כמות קטנה של נוזל תוך מפרקי. פרט לכך ללא ממצא מיוחד'. לגבי לשד העצם רשום כי יש 'רושם לחוסר הומוגניות מסויים...ללא שנויי סיגנל ברורים'. לא מצויין קרע בקוודרירפס או נזק תוך לשדי שמתאים לחבלה טריה.
ד. ממצאי הבדיקה מתאמים למחלה שתארתי בסעיף א' לחוות דעתי. אני חוזר ומציין כי לדברי התובע כפי שנאמרו לרופא בחדר המיון ביום הארוע נרשם במפורש כי לדבריו הפיקה יוצאת ממקומה וחוזרת לבד בערך פעם בשנה. בבדיקה במיון נרשם גם כי הפיקה יוצאת ממקומה בקלות וחוזרת בקלות. ממצאים אלה מתאימים לנקיעה טריה (אחת מני רבות) שארעה על רקע חוסר יציבות קודם וישן" (ההדגשות במקור - ע.ר).

12. בפסק דינו קבע בית האזורי כי דין תביעת המשיב להתקבל. זאת, בנימוקים הבאים :
א. פריקת הפיקה אירעה לאחר "שנות שקט רבות". בדו"ח חדר המיון נכתב כי זו הפעם הראשונה בה הפיקה יצאה ממקומה. אשר על כן, הסתמכות המומחה השני על כך שבדו"ח חדר המיון נכתב כי הפיקה יוצאת ממקומה פעם בשנה אינה נכונה.
ב. פריקת הפיקה ארעה אומנם על רקע מחלה קודמת של המשיב, אך אלמלא האירוע בעבודה לא הייתה מתרחשת פריקת הפיקה במועד בו התרחשה.
ג. המומחה הראשון לא שלל את האפשרות שפריקת הפיקה נגרמה עקב תנועת הכיפוף של הברך בזמן העבודה.

13. על

פסק דין
זה הוגש כאמור ערעור המוסד, בו נטען כי נוכח חוות דעתם של שני המומחים היה מקום לדחות את תביעת המשיב. עוד נטען כי חוות דעתו של המומחה השני, בה נשלל הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה בברך היא חד משמעית.
המשיב מצידו הגיש ערעור שכנגד. לטענת המשיב, טעה בית הדין האזורי, עת לא השית הוצאות משפט על המוסד.

14. במהלך הדיון בערעור החליט בית דין זה להפנות למומחה השני את שאלות ההבהרה הבאות :

"1. בהנחה שלמערער (צ.ל המשיב - ע.ר.), אכן קיימת מחלה של חוסר יציבות הפיקה, האם המנגנון המתואר בהחלטת בית הדין האזורי (כיפוף ברכיים) הוא שהיווה את הטריגר שבגללו יצאה הפיקה ממקומה, ואילולא אותו כיפוף ברכיים לא הייתה הפיקה יוצאת ממקומה באותה עת, אלא במועד מאוחר יותר או לא הייתה יוצאת בכלל.

2. נציין, כי מדו"ח חדר מיון עליו הינך מסתמך בסעיף ד' לתשובותיך לשאלות ההבהרה, לא עולה, שהפיקה יוצאת ממקומה וחוזרת לבד פעם בשנה, אלא שזו הפעם הראשונה שהפיקה יוצאת ממקומה" (ההדגשות במקור - ע.ר).

15. המומחה השני השיב על שאלות ההבהרה, בזו הלשון :

"אכן כתב היד במכתב השחרור מחדר המיון אינו קריא ואפשרי שקראתי לא נכון. אני קראתי 'לדבריו פיקה יוצא מהמקום וחזרה לבד פעם ב 1 שנה". אפשרי שהנכון הוא כפי שרשום עכשיו בהחלטת ביה"ד 'פעם ראשונה'.
עם זאת, ברור כי הפיקה לא היתה תקינה עוד לפני הארוע, ומצבה היה חמור מספיק כדי להצדיק המלצה על ניתוח לתקון מצבה שנים לפני האירוע. מנגנון הארוע המתואר בהחלטת ביה"ד לא יכול לגרום לנזק כלשהו שיתרום לחוסר היציבות של הפיקה. עמידה עם ברכיים כפופות, ללא חבלה, לא יכולה לתרום לאף אחת מהסיבות שציינתי בחוות דעתי לחוסר היציבות של הפיקה.
בתשובה לשאלה : כיפוף הברכיים היווה טריגר ליציאת הפיקה ממקומה. ללא הכיפוף לא היתה הפיקה יוצאת ממקומה באותו יום. קרוב לוודאי שהיא היתה יוצאת ממקומה ביום אחר ובסיטואציה אחרת" (ההדגשות הוספו - ע.ר.).

16. לאחר עיון בחוות דעתם של שני המומחים ובתשובותיהם לשאלות ההבהרה מתקבלת התמונה הבאה:

א. המחלה הבסיסית, בה לקה המשיב - חוסר יציבות של הפיקה - לא נגרמה על ידי האירוע שאירע למשיב בעבודתו.
ב. עם זה, לדעת המומחה השני, כיפוף הברכיים במהלך העבודה היווה טריגר ליציאת הפיקה ממקומה באותו מועד. עוד מציין המומחה השני כי אלמלא האירוע בעבודה הייתה מתרחשת הפריקה קרוב לוודאי במועד אחר. הד למסקנה זו של המומחה ניתן למצוא גם בחוות דעתו של המומחה הראשון בה נכתב, כי "פריקת הפיקה נגרמה עקב תנועת כיפוף של הברך בזמן עבודתו" (ההדגשות הוספו - ע.ר).
ג. הלכה פסוקה היא כי : "השאלה היחידה שעל בית הדין לשאול את עצמו, בבואו לקבוע אם עובד נפגע בתאונת עבודה היא: האם ברגע של הפגיעה הוא היה נהפך לבלתי מסוגל לעבודה גם אם לא היה הארוע הפתאומי מתרחש כלל ועיקר. אם עבודתו באותו יום יכלה להביא לתוצאה הנ"ל, אין בעובדה שאותו עובד היה חולה קודם לכן כדי להכשיל את התביעה, אלא אם כן ניתן להראות שרק המחלה הייתה עושה אותו לבלתי מסוגל לעבוד בזמן הפגיעה, גם אם לא היה נפגע כך" (עב"ל 16/63 המוסד לביטוח לאומי
נ' דרחי פב"ל ח' 169).

ד. לאור פסיקה זו ומאחר שהמומחים סברו, כי אלמלא האירוע לא הייתה יוצאת הפיקה ממקומה במועד בו יצאה, סבורים אנו כי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי. אשר על כן, דין ערעור המוסד להידחות.

17. אשר לערעור שכנגד שהגיש המשיב - בית דין זה כערכאת ערעור, ככלל, ממעט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לפסיקת הוצאות משפט. עם זה, לאור התוצאה אליה הגענו בערעור זה סבורים אנו כי היה על בית הדין האזורי לפסוק הוצאות משפט לזכות המשיב.

18. סוף דבר - הערעור נדחה והערעור שכנגד מתקבל. המוסד ישלם למשיב הוצאות משפט בשתי הערכאות, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, כד ניסן, תשס"ה (3 מאי 2005) בהעדר הצדדים.
השופטת ורדה וירט ליבנה

השופט שמואל צור
השופט עמירם רבינוביץ
נציג מעבידים, דני בר סלע

נציג עובדים, יהודה בן הרוש








עבל בית הדין הארצי לעבודה 1525/02 המוסד לביטוח לאומי נ' אברהם אנגל (פורסם ב-ֽ 03/05/2005)