פסקי דין על בסקינד חמוטל | פסקי דין על גילקרוב אייל ברוך

4372/04 א     10/12/2006




א 4372/04 בסקינד חמוטל נ' גילקרוב אייל ברוך




16
בתי המשפט

א 004372/04
בית משפט השלום רחובות
10/12/2006
תאריך:

בפני
כבוד השופטת ריקי שמולביץ
בסקינד חמוטל

בעניין:
התובעת
זילברברג עמיחי

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
גילקרוב אייל ברוך
הנתבע
צורי דוד

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
1. בפני
תביעה אשר הוגשה ע"י גב' חמוטל בסקינד (להלן: "התובעת") כנגד מר אייל גילקרוב (להלן: "הנתבע") לתשלום סך 790,800 ₪.

2. א. על פי התביעה, התובעת והנתבע הכירו כאשר גרו בשכנות בבית משותף ברחוב החלמונית 29 בראשון לציון. התובעת התידדה עם הנתבע ואישתו ובין הצדדים שררו יחסי קרבה ואמון.
הנתבע הציג עצמו בפני
התובעת כאיש עסקים העוסק בין היתר בהשקעות.

ב. בתחילת שנת 2001, ביקש הנתבע מהתובעת הלוואה, אותה התחייב לפרוע תוך מספר שבועות. לאור יחסי הידידות הקרובה ששררו ביניהם והאמון הרב שרכשה התובעת לנתבע, הסכימה התובעת להלוות לנתבע כספים לתקופה קצובה.
במשך שנת 2001, הילוותה התובעת לנתבע הלוואות בסכומים שונים אשר נפרעו ע"י הנתבע.

ג. בחודש דצמבר 2001, ביקש הנתבע מהתובעת הלוואה נוספת בסך 800,000 ₪ וזאת לאחר שהתובעת כבר נתנה לנתבע הלוואה בסך 100,000 ₪ אשר טרם נפרעה.
התובעת הסכימה למתן הלוואה אך דרשה לערוך הסכם בכתב בין הצדדים ולקבל בטחונות להחזר סכום ההלוואה.
הנתבע הסכים להעמיד כבטוחה לפירעון ההלוואה, את ביתו הפרטי ברחוב לוין קיפניס 12 בראשון לציון.

ד. ביום 14.12.01 חתמו הצדדים על הסכם הלוואה לפיו נתנה התובעת לנתבע סך של 900,000 ₪ (להלן:"ההלוואה הראשונה"), אשר הנתבע התחייב להשיב לא יאוחר מיום 13.2.03. עותק ההסכם צורף כנספח א' לתביעה.

ה. בסמוך למתן ההלוואה הראשונה, נתנה התובעת לנתבע לפי בקשתו הלוואה נוספת בסך 600,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה") לגביה לא נערך מסמך בכתב. הנתבע התחייב להשיב את סכום ההלוואה לתובעת עד יום 13.2.03 וסוכם בין הצדדים, כי התנאים האמורים בהסכם ההלוואה יחולו על ההלוואה בסך 600,000 ₪ בשינויים המחויבים.

ו. כנגד שתי ההלוואות הנ"ל בסך כולל של 1,500,000 ₪ אשר נתנה התובעת לנתבע, מסר הנתבע לתובעת שני שיקים בחתימת ידו, האחד על סך 900,000 ₪ והשני על סך 600,000 ₪, כביטחון להחזר ההלוואות.

ז. בחודש מרץ 2002, טען הנתבע בפני
התובעת, כי הפקיד את כספי ההלוואה שנתנה לו התובעת בידי צד ג' אשר אמור היה להשיב לו את הכספים, וכי אותו צד ג' נעלם עם כספי ההלוואה.

ח. הנתבע לא עמד בתנאי פירעון ההלוואה ועד ליום שנועד לפירעון, 13.2.03, שולם לתובעת סך 500,000 ₪ בלבד על חשבון ההלוואה.

ט. עד לחודש דצמבר 2003 שילם הנתבע לתובעת סך 500,000 ₪ נוספים ובסה"כ השיב הנתבע לתובעת סך של 1,000,000 ₪ מקרן ההלוואה בסך 1,500,000 ₪.
י. בחודש דצמבר 2003, או בסמוך לכך, מסרה התובעת לאשת הנתבע מקור הסכם ההלוואה וכן את השיקים אשר הנתבע מסר לה כביטחון להחזר ההלוואות וזאת לבקשתו ולאור הבטחתו, כי ימסור לה כנגד שיק על יתרת סכום ההלוואה בסך 500,000 ₪ אשר ישמש כבטחון לתשלום יתרת החוב אשר טרם נפרע.
הנתבע הפר את התחייבותו ולא מסר לידי התובעת את השיק האמור כפי שהתחייב.

יא. לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 790,880 ₪ הכולל את יתרת קרן ההלוואה וכן ריבית פיגורים לפי ההסכם נספח א' לתביעה .

3. א. בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי אין כל יסוד לתביעה וכי הסיבה היחידה להגשתה, היא רצונה של התובעת לפצות את עצמה לאחר שהגיעה להסכם פשרה עם הנתבע במחיר גבוה מהמחיר עליו הוסכם בהסכם הפשרה מכיוון שלאחר ביצוע הסכם הפשרה היתה צריכה להתעמת עם בעלה בשל עסקאות שונות אשר ביצעה במהלך השנים ללא ידיעתו ובשל כך שהשקעותיה השונות וניהול כספה נראו בעיניו בדיעבד כלא מוצלחים.
בזמנים הרלבנטיים לתביעה עסק הנתבע, בין היתר, בשיווק ירקות.
בשל הריבית הנמוכה הנהוגה במשק בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, התעניינה התובעת אצל הנתבע באפיקי השקעה מניבים, אשר יאפשרו לה להניב רווחים גבוהים יותר מאשר הריבית אותה קיבלה בבנק.
הנתבע ענין את התובעת בהשקעה אותה עתיד היה לבצע והציע לה תשואה גבוהה של 2.5%-4% לחודש עבור הסכום אותו תלווה לו.

ב. הנתבע אישר, כי קיבל את ההלוואה הראשונה מהתובעת, וכי נחתם ביניהם הסכם הלוואה, נספח א' לתביעה, וכן, כי מסר לתובעת שיק בטחון על סכום ההלוואה הראשונה.
הנתבע אישר, כי קיבל מהתובעת את ההלוואה השניה שבגינה ניתן שיק בטחון על אותו סכום (600,000 ₪). לטענתו, לא הוסכם בין הצדדים כי ההלוואה השניה תינתן באותם תנאים של הסכם ההלוואה הנ"ל, אלא סוכם כי כנגד ההלוואה השניה יתן הוא לתובעת שיק בטחון על סכום ההלוואה השנייה.

ג. הנתבע טוען, כי העביר לתובעת מידי חודש סך של 37,500 ₪ כתשואה חודשית בהתאם להסכם בע"פ ביניהם למרות שהדבר לא צויין בהסכם ההלוואה. בסה"כ העביר הנתבע לתובעת לטענתו סך של 400,000 ₪ כתשואה חודשית.
לאחר פרק זמן מסוים התברר, כי כל השקעתו של הנתבע ירדה לטמיון.
למרות זאת המשיך הוא לשלם לתובעת את אותה תשואה חודשית למשך תקופה נוספת של כ-4 חודשים.
בסך הכול עלה בידי הנתבע להחזיר לתובעת לרבות באמצעות התשואה החודשית סך של למעלה ממיליון ₪.
הואיל ונותר ללא כסף, לא יכול היה לפרוע את יתרת ההלוואה בסך של 500,000 ₪ ולפיכך פנה אל התובעת וגובש בין הצדדים הסכם פשרה, במסגרתו התחייב הנתבע לשלם לתובעת את יתרת ההלוואה ב-5 תשלומים שווים ורצופים בסך של 100,000 כ"א.

ד. הנתבע טוען, כי עמד בכל התנאים אשר סיכם עם התובעת ופרע את מלוא הסכומים בהתאם להתחייבותו, בהתאם להסכם הפשרה והסכם ההלוואה ובהתאם הושבו לידיו כל הבטחונות שהעמיד לתובעת.

ה. הנתבע טוען עוד, כי מעולם לא הבטיח, כי ימסור לתובעת שיק על סך 500,000 ₪ להבטחת החזר יתרת ההלוואה שכן אין כזו.

4. בתצהיר עדותו הראשית שינה הנתבע גרסתו וטען, כי על פי הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, התובעת זכאית לסכום של 1,000,000 ₪, כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 500,000 ₪ מכיסו וזאת ב-5 תשלומים שווים ורצופים ו-500,000 ₪ נוספים ישולמו לתובעת אם וכאשר יצליח הנתבע לגבות את החוב, או חלק ממנו, מהאדם אשר לו ניתנו הכספים.
5. בדיון מיום 27.3.06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית. לנוחות המקרא תובא ההסכמה בנוסחה המלא כדלקמן:
"ב"כ הצדדים: ברור לנו כי ההצעה היא שימונה בודק פוליגרף על ידי בית המשפט, אשר יבדוק את שני הצדדים. לגבי התובעת, גרסתה, כי הנתבע נותר חייב לה סכום קרן של 500,000 ₪, כי לא הסכימה לוותר על סכום זה וכי לבקשת הנתבע הסכימה לדחות את מועד החזר הסך של 500,000 ₪ בשנה עד שנה וחצי לגבי גרסת הנתבע, כי הוסכם בין הצדדים, כי הנתבע אינו חייב להשיב לתובעת את הסך של 500,000 ₪ אלא אם ועד כמה שיפרע הוא מאותו צד ג' אשר אליו העביר את הסך של 500,000 ₪ והאם הוא הבטיח לתובעת כטענתה שיחזיר לה את הסך של 500,000 ₪ בכל מקרה תוך שנה עד שנה וחצי.
בשלב ראשון כל צד ישלם את שכר הבודק לגבי בדיקתו.
אם תימצא התובעת דוברת אמת ינתן

פסק דין
לזכות התובעת על סך של 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.04 ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כחוק כפי שיקבע בית המשפט, וכן ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות בדיקת הפוליגרף של התובעת.
אם ימצא הנתבע דובר אמת תידחה התביעה, תפסקנה הוצאות לנתבע וכן שכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כחוק כפי שיקבע בית המשפט וכן תישא התובעת בנוסף בהוצאות בדיקת הנתבע.
אם לא תהיה הכרעה בעקבות בדיקות הצדדים על ידי בודק הפוליגרף ימשך ההליך ותשמענה הוכחות, כאשר במקרה זה נרשמה הודאתה של התובעת באולם, היום, כי לא דובר בין הצדדים על חיוב ריבית בגין הסך של 500,000 ₪ בתקופת דחיית תשלומו לשנה עד שנה וחצי.
התובעת נותנת הסכמתה להסדר זה.
הנתבע יתן תשובתו תוך 7 ימים מהיום.
בהעדר הסכמה מצד הנתבע תשמענה ההוכחות במועד שנקבע מראש.".

ביום 4.4.06 נתן הנתבע הסכמתו, כי הסכסוך יוכרע לפי תוצאות בדיקת פוליגרף, ככל שיהיו אלה תוצאות חד משמעיות (צד אחד דובר אמת והצד השני דובר שקר) (ראו סעיף 4 להודעה הנ"ל).
בהחלטה מיום 4.4.06 אושרה הסכמת הצדדים וניתן לה תוקף של החלטה ובהתאם מונה מר נתי שגיא כבודק פוליגרף מטעם בית משפט (להלן: "המומחה") לבדוק את גירסאות הצדדים.

6. המומחה הגיש חוות דעתו מיום 23.4.06, בסיכומה נאמר: "מהממצאים עולה, כי הנדון הסכימה לכך שברוך גילרקוב יחזיר לה את ה-500,000 ₪ הנותרים כשצד ג' יחזיר לו את החוב ובטווח של שנה וחצי".
כפי שנאמר בחוות הדעת, על פי ממצאי המומחה, נמצאה התובעת דוברת אמת, והנתבע נמצא דובר שקר.

7. ביום 26.4.06, לאחר קבלת תשובות המומחה, הגיש הנתבע בקשה להורות על ביטול בדיקת הפוליגרף, לערוך לנתבע בדיקת פוליגרף חוזרת במכון פוליגרף אחר, ולחילופין, לאפשר לנתבע לחקור את בודק הפוליגרף, בנימוק, כי הבדיקה נערכה בניגוד להנחיות איגוד בודקי הפוליגרף ואינה עומדת בתקנות סדרי הדין וכן, כי השאלות אשר נשאל הנתבע בבדיקה אינן תואמות את הנחיות בית משפט בשל העובדה, כי המילים "בכל מקרה" הושמטו משאלה מספר 1 בבדיקתו.
התובעת התנגדה לבקשה.

8. לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים, ובשים לב לסכום התביעה, החלטתי לאפשר חקירת המומחה.
ביום 4.7.06 נחקר המומחה ע"י ב"כ הצדדים, ובהמשך הגישו ב"כ הצדדים סיכומים בכתב.
ב"כ הנתבע חזר על בקשתו לפסול את בדיקת הפוליגרף אשר בוצעה ע"י המומחה, ולערוך לנתבע בדיקה חוזרת במכון פוליגרף אחר.
ב"כ התובעת חזר על התנגדותו לבקשה.

9. לאחר שקראתי את הבקשה והתגובות ההדדיות, שמעתי את המומחה וקראתי את הסיכומים הגעתי למסקנה, כי דין בקשת הנתבע לפסול את בדיקת הפוליגרף אשר ביצע המומחה לנתבע להידחות.

להלן נימוקי:
א. כאמור לעיל, הגיעו הצדדים להסכמה, כי התביעה תוכרע על פי תוצאות בדיקת מומחה הפוליגרף אשר ימונה על ידי בית משפט, באופן, שאם התובעת תימצא דוברת אמת, יינתן

פסק דין
לזכותה ואם הנתבע ימצא דובר אמת, תידחה התביעה.

ב. הנתבע ביקש וקיבל פרק זמן של 7 ימים להודיע עמדתו באשר להסכמה הדיונית הנ"ל. הנתבע ניצל את הארכה שניתנה לו ומתברר, כי הודיע על הסכמתו להצעה כפי שנרשמה בפרוטוקול ישיבת 27.3.06 לא לפני שנבדק במכון פוליגרף פרטי, מכון מודן.

ג. אני דוחה טענת הנתבע, כי נפל פגם מהותי בבדיקה. אמנם בהסכמה הדיונית נוסחה השאלה "האם בכל מקרה התחייב הנתבע להחזיר הכסף לתובעת תוך שנה וחצי", ואולם המומחה מונה לבצע בדיקת פוליגרף מקצועית, ואין כל הכרח שישאל את השאלות מילה במילה כפי שנוסחו בפרוטוקול.
צודק ב"כ התובעת בסיכומיו בטענתו, כי המומחה מונה לבדיקת גירסאות הצדדים.
אני דוחה את טענת הנתבע, כי שאלת המומחה משתמעת לשני פנים.
אם צודקת התובעת בטענתה, כי הנתבע התחייב להחזיר לה את הכסף תוך שנה וחצי בכל מקרה, הרי שהוא התחייב להחזיר לה את הכסף תוך שנה וחצי.
המומחה הסביר כיצד נבדקה גירסתו של הנתבע (עמ' 22, ש' 4-17).
המומחה חזר ואמר בעדותו, כי אין כל משמעות למילים "בכל מקרה" וכי מהשאלות אשר נשאל הנתבע, התברר חד משמעית, כי הוא התחייב להחזיר את הכספים בתוך שנה וחצי.
כדבריו: "הבכל מקרה לא משנה, השנה וחצי זה מה שמשנה, האם הוא התחייב להחזיר את הכסף תוך שנה וחצי או לא. בשאלה הזו הוא יצא דובר שקר. זה לא משנה איך תעשה את זה, גם אם תיקח אותו לעוד 10 בדיקות זה לא משנה, וגם תשים את המילה בכל מקרה, או להניח, גילקרוב יצא אצל כל בודק פוליגרף דובר שקר בנושא זה, כי הוא תחם את החזר הכסף תוך שנה וחצי מצד ג', וזה על סמך בדיקת הפוליגרף". (עמ' 23, ש' 12-16 וראה גם עמ' 24 ש' 6, עמ' 26 ש' 17-18).
מקובלת עלי תשובת המומחה.

ד. אין ממש בטענת הנתבע בסיכומיו, כי יש בשאלה כפי שהוצגה כדי להשאיר ספק ובלבול בהבנתו של הנתבע.
הנתבע עבר כבר בדיקת פוליגרף לפני בדיקתו ע"י המומחה, כך שהיה לו כבר ניסיון בבדיקה ובאופן הצגת השאלות.
כמו כן, המומחה העיד, כי ערך לנתבע שיחת הבהרה (עמ' 21) וכן הסביר כיצד משלימה השאלה השניה שנשאל הנתבע את בחינת גירסתו של הנתבע (עמ' 23-
24).
המומחה פירט, כי הנתבע נשאל השאלה גם לפני שחובר למכשיר מספר פעמים, ורק לאחר שהבין אותה בדיוק נערכה הבדיקה (עמ' 25, ש' 19-26, עמ' 26, ש' 1-7).

ה. זאת ועוד, הנתבע הצהיר בתצהירו, אשר תמך בבקשה, כי מיד עם ביצוע הבדיקה פנה למומחה ואמר לו, כי התשובה אינה נכונה, וכי השאלה אינה מדוייקת, אך המומחה התעלם מדבריו. לטענתו, לאחר הבדיקה פנה למומחה ואמר לו, כי השאלות אינן תואמות את שסוכם (סעיפים 5.4.3, 5.4.7 לתצהיר הנתבע).
יצויין, כי המומחה בכל חקירתו הארוכה ע"י ב"כ הנתבע לא נשאל שאלה כלשהי בענין זה.

במענה לשאלת ב"כ התובעת השיב המומחה, כי הנתבע לא הביע כל השגה לגבי השאלות שנשאל בבדיקה, לא בזמן ההכנה בשיחת ההבהרה ולא בזמן הבדיקה עצמה, ואף לא אחריה (עמ' 26, ש' 23-25).
אני מקבלת עדות המומחה.

ו. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי המומחה גיבש עמדה קדומה כלפי הנתבע, המטילה ספק ביכולתו להגיע לממצאים אובייקטיבים.
לביסוס טענה זו הפנה, בין היתר, לדברי המומחה בעדותו: "שהוא (הנתבע - הוספה שלי ר.ש) בא אלי הוא אמר לי שהוא הלך לבדיקה טסט קייס להבדק, לבדוק עצמו, לראות איך הוא יצא בפוליגרף ואז הוא סיפר לי על הבדיקה... אמרתי שזה לא שייך אלי, ושאני עכשיו צריך לעשות את הבדיקה של בית המשפט. אני חושב שהוא רצה להשפיע עלי שהוא בעצם עשה בדיקה ויצא דובר אמת. זה לא הצליח" (עמ' 20, ש' 13-18).
אני דוחה הטענה.
המומחה מונה כאמור ע"י בית המשפט.
המומחה אמר בעדותו, כי אינו מכיר מי מהצדדים באופן אישי (עמ' 28, ש' 1).
אין למומחה ענין אישי בתוצאות הבדיקה.
לא מצאתי ממש בטענות הנתבע כלפי אמינותו והגינותו של המומחה, אשר ב"כ הנתבע עצמם חזרו בבית המשפט על המוניטין הרב החיובי שלו.

ז. הנתבע טען בסיכומיו, כי עדותו של המומחה אינה מתיישבת עם העובדות, כאשר אמר כי לא עשה השוואה עם בדיקת הפוליגרף הקודמת, ולעומת זאת ידע לפרט את השאלות שנשאלו או שלא נשאלו בבדיקה.
אני דוחה הטענה.
המומחה העיד, כי לא עשה השוואה בין בדיקת הפוליגרף שלו לבדיקת הפוליגרף של מכון מודן, משום שאין זה תפקידו (עמ' 19, ש' 19-25).
בהמשך הסביר, כי הנתבע סיפר לו על הבדיקה בשיחת ההבהרה (שם, ש' 26-29, עמ' 20), וכי ולאחר שזומן לבית המשפט עיין בתיקו של הנתבע.
לא מצאתי בהתנהלות המומחה פגם באמינותו, כפי שטוען ב"כ הנתבע בסיכומיו.
לא מצאתי נימוק כלשהו להעדיף טענת הנתבע בסיכומיו, כי בדיקת מכון מודן הוצגה למומחה לאחר בדיקת הנתבע על ידו.

ח. אני סבורה, כי חוות דעת המומחה, אשר הוגשה לבית המשפט, ערוכה כדין, ברורה ומקצועית.
ב"כ הנתבע חקר ארוכות את המומחה, אך לא העלה בידו לערער את אמינות הבדיקה ואת תוצאותיה החד משמעיות.
יש להדגיש, כי הנתבע נמצא דובר שקר גם בשאלה השניה אשר נשאל על ידי המומחה.

ט. יש לשים לב, כי על פי חוות דעת מכון הפוליגרף מודן אשר צורפה לתצהיר הנתבע, על השאלה, האם אמר לתובעת, שיחזיר בכל מקרה הכסף לאחר כשנה וחצי, השיב הוא בשלילה, ובודק הפוליגרף חיווה דעתו, כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לגבי תשובה זו.

י. המומחה הבהיר, כי יש רק שתי תשובות אפשריות לבדיקת מכשיר הפוליגרף: אמרת או שקר.
"כל מה שיוצא באמצע נתון לפרשנויות של בודקים, שלא יכולים להגיע להכרעה, ואז כותבים חסר מסקנה, או שאומרים שלא ניתן לקבל תשובות בשאלה זו מסיבות כאלו ואחרות שהן לא רלוונטיות... אולי בשביל להקל עליו, אם לא רוצים לכתוב שהוא דובר שקר" (עמ' 27 שורה 9-14).
טענה זו לא נסתרה בכל צורה ואופן על ידי הנתבע, חרף האמור בבקשתו, כי ממצאי הפוליגרף בנויים מחמש דרגות.

יא. ב"כ הנתבע צירף לסיכומיו "חוות דעת" של מר יעקב ארז (אוזנה).
ב"כ התובעת התנגד לצירוף חוות הדעת ובצדק.
הנתבע לא היה רשאי לצרף לסיכומיו חוות דעת נוספת ללא רשות בית המשפט. בקשה לצרף הראיה לא הוגשה וממילא לא ניתנה רשות.
למעלה מהצורך, חוות הדעת אינה ערוכה כדין, חסרה הצהרת המומחה.
במצב דברים זה, איני דנה בחוות דעת זו.

יב. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה בקשת הנתבע לפסול בדיקת הפוליגרף אשר נערכה ע"י המומחה.

10. בהמשך להסכמת הצדדים וההחלטה מיום 4.4.06, ולאור תוצאות בדיקת הפוליגרף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.04 ועד התשלום המלא בפועל, הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומן ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכרו של הבודק בסך 1,165 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, מאשרת העיקול הזמני אשר ניתן בתיק בש"א 3337/04, בהתאם להחלטת כב' הרשמת שלזינגר מיום 27.12.04 ובהתאם להודית חברת ישראל אהרוני ובניו חברה לבנין ונכסים בע"מ ע"י עו"ד אורי ויזנברג מיום 2.1.05 וזאת לגבי סכום

פסק דין
זה וההוצאות כפי שנקבעו לעיל, בלבד.
ניתן היום י"ט בכסלו, תשס"ז (10 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

__________________
ריקי שמולביץ
, שופטת

004372/04א 133 שרית.








א בית משפט שלום 4372/04 בסקינד חמוטל נ' גילקרוב אייל ברוך (פורסם ב-ֽ 10/12/2006)