פסקי דין על טל תירוש | פסקי דין על החסוי משה ביטון - באמצעות אילן ביטון

3007/05 דמ     13/12/2006




דמ 3007/05 טל תירוש נ' החסוי משה ביטון - באמצעות אילן ביטון




1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
דמ 003007/05


בפני
:
השופט טוינה משה


13/12/2006


בעניין:
טל תירוש



ע"י ב"כ עוה"ד
גולדברג יונתן

התובע


נ ג ד



החסוי משה ביטון - באמצעות אילן ביטון



ע"י ב"כ עוה"ד
עושרת אלן

הנתבע

פסק דין


1. עניינו של

פסק דין
זה תביעה לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת והפרשי שכר.

2. עד שאגיע לטענות הצדדים, יש להקדים ולהביא את העובדות הבאות, שהן הרקע לתביעה נשוא

פסק דין
זה ולטענות הצדדים. עובדות אשר חלקן נוגע להליכים קודמים שהתנהלו בין בעלי הדין; והעובדות הן כדלקמן:

א. הנתבע הוא בעלים של מוסך הידוע בשם "מוסכי עד הלום" ובו בין היתר עסק למתן שירותי הובלה.

ב. התובע הוא נהג משאית במקצועו.

ג. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד החל מחודש דצמבר 98' ואלו הסתיימו לכל המוקדם, בסוף חודש ינואר 2001.

ד. במסגרת עבודתו בשירות הנתבע, עבד התובע כנהג משאית.

ה. ביום 31.12.00 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע, תביעה שהתבררה במסגרת תיק ע"ב 1586/00. במסגרת אותה תביעה, ביקש התובע לחייב את הנתבע בהמצאת תלושי שכר עבור התקופה שמחודש דצמבר 98' ועד למועד הגשת התביעה ועד בכלל; וכן בתשלום דמי הבראה עבור שתי שנות עבודתו הראשונות והפרשי שכר (להלן: "התביעה הראשונה").

ו. ביום 7.1.02, ניתן תוקף של

פסק דין
להסכמה אליה הגיעו הצדדים בתביעה הראשונה (להלן: "פסק הדין בתביעה הראשונה").

ז. ביום 9.9.02 הגיש התובע תביעה נוספת אשר התבררה במסגרת תיק ע"ב 2204/02 , הפעם בעניין פיצויי פיטורין, דמי הודעת פיטורין ושכר עבודה (להלן: "התביעה השניה").

ח. בדיון שנערך ביום 21.11.04 נתן התובע הסכמתו למחיקת תביעתו השניה, לאחר שהתברר כי ניתן צו מינוי אפוטרופוס לנתבע, לתקופה של שנתיים.

ט. בהתאם ניתן

פסק דין
ולפיו נמחקה התביעה השניה.

י. לאחר שהתברר לתובע, כי ניתן צו מינוי קבוע למינוי אפוטרופוס לנתבע, הוגשה התביעה נשוא

פסק דין
זה. תביעה בה חזר התובע וביקש את אותם הסעדים אשר התבקשו בתביעה השניה, קרי - פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והפרשי שכר עבודה.

3. בתמצית טוען התובע, כי התפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, הרעה המקבלת ביטוי בהפחתה חד צדדית בשכר; ובמניעת עבודה ממנו.

אשר על כן טען התובע, כי בנסיבות פיטוריו הוא זכאי לפיצויי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת והפרשי שכר עבודה, כמבוקש בכתב התביעה.

4. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות על הסף בטענה של מעשה בית דין, בשים לב לפסק הדין ניתן בתביעתו הראשונה של התובע.

כן טוען הנתבע, כי התובע מנוע מהגשת התביעה, לאור ההסכמה בדיון מנובמבר 2004. הסכמה לפיה לא תוגש תביעה כנגד הנתבע, כל עוד עומד בתוקפו צו שמשמעותו כי הנתבע הינו פסול דין.

5. לגופם של דברים טען הנתבע, כי לא פיטר את התובע אשר מיוזמתו בחר לעזוב את מקום עבודתו, מבלי שהתקיימו הנסיבות המזכות עובד מתפטר בתשלום פיצויי פיטורים.

בנסיבות אלו הוסיף הנתבע וטען, כי אין בסיס הן לתביעה לפיצויי פיטורים והן לתביעה לדמי הודעה מוקדמת; ומאידך הוא שזכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת בעקבות סיום העסקתו של התובע בשירותו.

6. בשים לב לטענות הצדדים, מבקש אני לפתוח בטענותיו המקדמיות של הנתבע ומשם אדון בתביעת התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והפרשי שכר.

7. "לצורך החלתו של כלל השתק העילה, אין הבדל בין

פסק דין
שניתן בהסכמתם של בעלי הדין לבין

פסק דין
סופי המבוססת על הכרעה עניינית בליטיגציה שהתקיימה בין הצדדים: ניתן פסק הדין לטובתו של התובע, כי אז נבלעה עילת התביעה המקורית בפסק הדין". נ. זלצמן "מעשה בית דין בהליך האזרחי" (1991), עמ' 230.

הנה כי כן, עילת התביעה "המקורית", היינו עילת התביעה הראשונה, מתמזגת ונבלעת בפסק הדין מיום 7.1.02, באופן שפסק הדין משמש הגנה בידי הנתבע להדיפתה של כל תביעה נוספת בגין אותה עילה המבססת את כתב התביעה הראשון.

ראה:
נ' זלצמן "מעשה בית-דין בהליך האזרחי", (1991), עמ' 37.

8. שונה הדבר בענייננו. לעניין זה התביעה הראשונה והתביעה שלפנינו, עילותיהן שונות.

כך העובדות המקימות את עילות התביעה הראשונה הן כדלקמן: הימנעותו של הנתבע מלהמציא לתובע את תלושי שכרו בתקופה שלמן דצמבר 98' ועד לדצמבר 2000 ואי תשלום דמי הבראה עבור עבודתו של התובע עד לדצמבר 2000.

מאידך, העילות בכתב התביעה הנוכחי, שעניינו פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת והפרשי שכר עבור עבודתו של התובע מ-16.1.01 ועד 15.2.01 מתבססות על מערכת עובדתית המתייחסת לנסיבות בהן הסתיימה יחסי עובד מעביד בין הצדדים ובסוגיית השכר לו זכאי התובע בגין העסקתו בחודש האחרון לעבודתו. דהיינו, מערכת עובדתית אשר שונה במהותה מזו המקימה את עילת התביעה בתביעה הראשונה.

9. יוצא מכאן, כי עילות התביעה הנוכחית שונות במהותן מעילות התביעה הראשונה והן התגבשו לאחר גיבוש העילות נשוא התביעה הראשונה. ממילא עילות התביעה הנוכחית, אינן יכולות להיבלע בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה.

10. כמפורט בסיכומי הנתבע טען האחרון, כי דין התביעה נשוא

פסק דין
זה, להידחות על יסוד התחייבותו של התובע בפני
בית דין זה, שלא להגיש את התביעה כל עוד הנתבע מוכרז חסוי וממונה לו אפוטרופוס.

ראה:
פרוטוקול הדיון מיום 21.11.04.

11. אומר מיד, כי הטענה לדחיית התביעה על הסף, בטענה לפיה התחייב התובע שלא להגיש את התביעה, כל עוד מוכרז הנתבע כחסוי - נדחתה בהחלטה מיום 20.12.05 על ידי כב' השופט יוספי.

די בכך כדי לדחות את הטענה לדחיית התביעה על הסף מהנימוק האמור.


12. זאת אף זאת.

מקובלת עלי טענת התובע לפיה הסכים למחיקת התביעה השניה בפני
כב' השופט יוספי; שעה שהוסבר לו, כי אין במחיקה כדי למנוע ממנו מלשוב ולהגיש את התביעה כאשר הנסיבות יאפשרו את הגשתה.

בהקשר זה, העיד בפני
התובע כדלקמן:

"השופט יוספי הסביר לי באופן כללי, באותו יום הנתבע היה חולה במצב כזה האפוטרופוס שלו היה חייב להיות. הוא הסביר לי שאי אפשר לתבוע אדם חסוי, ומה גם שהמינוי הוא זמני. ביקשתי מהשופט יוספי שאוכל לשמור על זכותי לתבוע בעתיד." עמ' 14 לפרוטוקול מיום 6.6.06 שורות 21-17.

נסיבות אלו נוצרו עם מינוי האפוטרופוס הקבוע לנתבע החסוי; שאז ניתן לתבוע את הנתבע בבית הדין, כפי שהדבר אכן נעשה.

13. ומכאן לתביעת התובע לגופה.

14. מהעדויות ששמעתי העובדות הן כדלקמן:

א. כאמור לעיל, התקבל התובע לעבודה בשירות הנתבע כנהג משאית בדצמבר 98'.

ב. בדצמבר 2000 יצא התובע לשירות מילואים וחזר לעובדה ב-25.1.01.

ג. עם שובו של התובע משירות המילואים, הושעה התובע מתפקידו לתקופה בלתי ידועה ושאינה מוגבלת בזמן.

ראה:
עדותו של מר דדון מטעם הנתבע ולפיה:

"הודעתי לו על הדו"ח ואמרתי לו שהוא מושעה מהעבודה ללא תאריך." עדותו של מר דדון, עמ' 22 לפרוטוקול מיום 18.6.06 .

ובהמשך מספר מר דדון בעדותו:

"הוא חזר מהמילואים ואני דיברתי איתו והשעיתי אותו מהעבודה." עמ' 25 לפרוטוקול מיום 18.6.06.

ד. על אף הודעת ההשעייה, העמיד התובע את עצמו לרשות העבודה והתייצב מידי יום במקום העבודה.

ראה:
עדות התובע, עמ' 5 לפרוטוקול מיום 6.6.06, שורות 15-8.

"חזרתי משירות מילואים מלווה בעד. ביקשתי ממנו משאית בשביל לבוא לעבודה. הוא אמר לי לבוא ב-28.1.01. ב-28.1.01 הוא אמר לי לדבר עם בחור בשם דדון שאותו הציגו לי כאחראי על נהגים. אותו בחור ניסה לשכנע אותי לוותר על התביעה הראשונה. אני לא הסכמתי ובתגובה ביקשתי ממנו שוב שיתן לי עבודה. דדון אמר לי שנכון לעכשיו אני מושעה. אני אמרתי שאם אני מושעה, אני רוצה לשמוע את זה ממשה ביטון ומשה ביטון אמר לי תעשה מה שאתה רוצה, תפנה לבית משפט, תבטל את התביעה..."

ועוד מעדות התובע ממנה ניתן ללמוד על סירובו של הנתבע להמשך העסקתו של האחרון:

"... שאלתי מה לעשות בעבודה והוא אמר לי לא יודע, תפנה לבית המשפט. ישבתי מול המשרד במשך שבוע שלם, נסעתי ברכבי הפרטי על חשבוני כדי לא לאבד את זכויותי כעובד (הדגשה שלי-ט.מ.)" עדות התובע עמ' 5 לפרוטוקול מיום 6.6.06 שורות 27-26.

גרסה זו של התובע זוכה לתמיכה ולחיזוק בעדותו של מר דוד אלון, עד הנתבע, ולפיה:

"... למרות הכל, הוא בא ביומיים הראשונים, אני חושב שהתעלמתי ממנו באופן מכוון, כי לא הסכמתי להתעלם ממה שהיה (הדגשה שלי-ט.מ)..." עמ' 22 לפרוטוקול מיום 18.6.06.

ה. ביום 29.1.01 פנה התובע אל הנתבע במכתב, שבו הוא שב ומודיע לו שהוא עודנו מעמיד עצמו לרשות הנתבע, רואה עצמו כעובד הנתבע על כל הכרוך והמשתמע מכך ומצפה לקבל ממנו עבודה, אלא אם יחליט הנתבע למסור בידיו הודעה רישמית על פיטוריו.

ו. בפועל התובע לא חזר לעבודה לאחר ה-29.1.01, מבלי לקבל הודעת פיטורים בכתב או בעל פה או בכל דרך שהיא.

יודגש, כי מקובלת עלי גרסת התובע, כי היה מוכן לכל עבודה בשירות הנתבע, לרבות עבודה על מערבל בטון. הצעה שהופנתה לתובע והתקבלה על ידו לאחר התנגדות רגעית. הצעה אשר לא הגיעה לידי מימוש מטעמים הקשורים לנתבע.

לעניין זה, מבקש אני להפנות פעם נוספת לעדותו של מר דדון, העד מטעם הנתבע, אשר נשאל ומשיב:

"ש. אבל יש אפילו מכתב של העו"ד שלו שמודה שהוא מסכים לעבוד על המערבל?
ת. לא ראיתי את זה, יכול להיות שזה היה אחר כך." עמ' 23-22 לפרוטוקול מיום 18.6.06.

ובהמשך בעמ' 27 לפרוטוקול מיום 18.6.06 מודה מר דדון כי :

"...יכול להיות שאחר כך הוא (התובע, הוספה שלי-ט.מ.) הסכים לעבוד על מערבל בטון..."

ז. אין חולק כי הנתבע ניכה משכרו של התובע, שכר ביחס לימים בהם לא עבד בחודש ינואר 2001; כפועל יוצא מהחלטת הנתבע להשעות את התובע מעבודתו באותו חודש.

ראה:
סעיף 9 לכתב ההגנה בע"ב 2204/02, שנחתם על-ידי הנתבע בתקופה שקדמה להכרזתו כחסוי: "התובע בחר לעבוד באופן חלקי בלבד באותו חודש ינואר ולכן קיבל את משכורתו על-פי החלק היחסי בלבד. "

ח. כשגילה התובע כי שכרו לחודש ינואר שולם באופן חלקי, הוא הודיע במכתב מיום 27.2.01, כי הוא רואה בהפחתת השכר כהרעה מוחשית בתנאי העבודה.

ט. כאמור, לא חזר התובע לעבודה מיום 29.1.01. כך עולה מעדות התובע, כי האחרון חזר למקום העבודה לשם קבלת שכר חודש ינואר, במהלך חודש פברואר 2001 ולצורך זה בלבד.

י. כמצוין לעיל הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, בשעה שלא היה מיוצג, בה טען:

"בנסיבות אלה כאשר אין הנתבע מתייחס כלל לתובע שהתייצב מידי יום לעבודה, אינו נותן לו תלושי משכורת וגורע משכרו שרירותית ללא בסיס חוקי, יש לראות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובעזיבת התובע כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963." סעיף 18 לכתב התביעה.


15. כידוע, אין מעביד רשאי להשעות עובד בהעדר הסמכה בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי.

ראה:
דב"ע לט/802-3, יצחק שבו נ' יוסף שמש, פד"ע יא 3.

ולפיכך בענייננו - שעה שאין הסכם קיבוצי ו/או הסכם עבודה אישי המסמיך את הנתבע להשעות את התובע - השעייתו של התובע, ככל שהמדובר ב"השעייה", נעשתה שלא כדין.

16. קל וחומר שאין הנתבע רשאי להשעות את התובע ללא בסיס חוקי לתקופת זמן בלתי קצובה; מבלי להתייחס לבקשות התובע להחזרתו לעבודה.

17. יוצא מכאן, כי השעייתו של התובע לתקופת זמן בלתי מוגבלת בהעדר הרשאה בהסכם קיבוצי ו/או בחוזה האישי; תוך התעלמות מבקשות התובע להחזירו לעבודה - היא בחזקת פיטורים לכל דבר ועניין. שהרי בהתנהגות זו הביא הנתבע בפועל לסיום עבודתו של התובע במקום העבודה, על אף בקשות האחרון.

השווה:
ע"ע 10/03, גילה פיליפוביץ נ' סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ פד"ע מ' 471; שם נקבע כי הוצאת עובדת לחופשה כפויה ללא תשלום ובלתי מוגבלת בזמן, דינה כפיטורים.

די להזכיר בעניין זה את עדותו של התובע המצוטטת לעיל ולפיה התייצב במקום העבודה במשך שבוע מידי יום, ביקש לחזור למקום העבודה וסורב.

18. בשולי פרק זה. כאמור טען התובע להתפטרות עקב הרעת תנאים על רקע עובדות המפורטות בפסקה 14 לעיל ועיקרן; התנגדותו של הנתבע לחזרתו לעבודה. בטענה זו של התובע להתפטרות אין כדי לחייב את בית הדין. כך רשאי בית הדין להכריע בשאלת הפיטורים/התפטרות, בשונה מטענות התובע - על יסוד שיקול דעת משפטי המבוסס על אותה מערכת עובדתית לה טוען העובד.

ראה:
ע"ע 197/03, פרי שר אסייג נ' חנה גורן הפקות בע"מ (לא פורסם);
ע"ע 132/03, ראובן כהן נ' רשות העתיקות (טרם פורסם).

כך בענייננו, משנמצא כי התנהגות הנתבע אשר הודיע לתובע על הפסקת עבודה לתקופה בלתי מסוימת, דינה כפיטורים - אין בית הדין כבול בטענת התובע להתפטרות, עקב הרעת תנאים.

19. כזכור, לא שב התובע למקום העבודה מיום 29.1.01 ועד למועד קבלת השכר ב-15.2.01. גם מששב התובע למקום העבודה, שב האחרון לצורך קבלת השכר. מכאן שמיום 29.1.01, ולאחר שלא נענה הנתבע לדרישת התובע במכתב להחזירו לעבודה, לא ציפה התובע לחזור לעבודתו בשירות הנתבע.

בנסיבות אלו, יש לקבוע כי יחסי עובד מעביד הסתיימו ביום 29.1.01, בעקבות פיטורי התובע לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת.

20. משנקבע כי התובע פוטר לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת, זכאי האחרון לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

21. בהקשר זה, נחלקו הצדדים בסוגיית השכר הקובע לצורך תשלום פיצוי הפיטורים. לגרסת התובע, שכרו הרגיל עומד על סך של 6,000 ₪, וזה שולם לו בשיק ובמזומן; סכום בסך של 5,000 ₪ בשיק והיתרה של 1,000 ₪ במזומן. עדות זו של התובע לא נסתרה והיא מקובלת עלי.

22. יוצא מכאן כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים לתקופה של 25 חודשים לפי שכר של 6,000 ₪, סה"כ 12,500 ₪.

23. משהעמיד התובע את תביעתו לדמי הודעה מוקדמת על סכום בסך של 3,000 ₪, הריני פוסק לתובע את סכום התביעה.

24. במסגרת כתב התביעה ביקש התובע שכר עבודה לתקופה שמיום 26.1.01 ועד ל-15.2.01.

כאמור לעיל, נמצא כי יחסי עובד מעביד הופסקו בעקבות סירוב הנתבע לאפשר את המשך העסקתו של התובע ביום 29.1.01.

מכאן שאין התובע זכאי לשכר עבודה לתקופה שלאחר ה-29.1.01.

25. עם זאת אין חולק, כי הנתבע קיזז ממשכורת חודש ינואר 2001 שכר עבור הימים בהם לא עבד התובע, כביכול מרצונו. עובדה המקבלת ביטוי בעדותו של התובע המספר כי השכר בגין העסקתו בחודש ינואר 2001, עמד על סך של 3,500 ₪ בלבד, במקום סכום בסך של 6,000 ₪.

כך סיפר התובע בעדותו:

"...ב-15.2.01 לקחתי את המשכורת וראיתי שבמקום לקבל משכורת 6,000 ₪, קיבלתי משכורת של 3,500 ₪" עמ' 5 לפרוטוקול מיום 6.6.06 שורות 29-28.

26. יוצא מכאן כי התובע זכאי להפרשי שכר בגין העסקתו בחודש ינואר 2001, בסכום של 2,500 ₪.

27. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 12,500 ₪; דמי הודעה מוקדמת בסכום של 3,000 ₪ והפרשי שכר בסך של 2,500 ₪.

לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.01.

משהתקבלה הנתבע ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסכום של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

28. הערעור על

פסק דין
זה הוא ברשות, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ז (13 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


טוינה משה
- שופט



003007/05דמ 734 נורית רזניק









דמ בית דין אזורי לעבודה 3007/05 טל תירוש נ' החסוי משה ביטון - באמצעות אילן ביטון (פורסם ב-ֽ 13/12/2006)